באוטובוס, מתל אביב לכנסת
דב חנין מחד"ש הוא ח"כ היחיד שנוסע באוטובוס ולא במכונית שרד. שמאלני, חברתי וירוק, הוא מאמין שחייבים לעשות שלום, וגם סדר וניקיון. "ישראל היא מדינה מאוד מזוהמת. בנושאים סביבתיים אנחנו עדיין חיים בסטנדרטים של העולם השלישי"
קצת קשה להאמין, אבל בישראל של 2006, יש עדיין חבר כנסת אחד שעושה את הדרך מביתו בתל אביב למשכן הכנסת בירושלים באוטובוס של אגד. ח"כ דב חנין מחד"ש לא מתפאר בכך, אבל כשהוא נשאל מדוע בניגוד לכל השרים והח"כים האחרים שנוסעים במכוניות שרד עם נהגים צמודים הוא נוהג בצניעות כזו, הוא משיב: "באוטובוס אני יכול לקרוא ולעבוד. אני מאמין בתחבורה ציבורית יעילה, נוחה וזולה, אבל לצערי עדיין לא הגענו לכך. יש המון מה לשפר בתחום הזה. אילו התחבורה הציבורית היתה מגיעה ליישובים הבלתי מוכרים של הבדווים בנגב ולכל כפר ערבי בגליל, הייתי מוותר על המכונית שהכנסת העמידה לרשותי, אבל ישנם יישובים שהאוטובוסים אינם מגיעים אליהם".
חנין, בן 48, הוא בן למשפחה קומוניסטית (אביו דוד, סאשה, היה ממנהיגי מק"י ורק"ח), ובילדותו סבל לא אחת בשל ההשקפות הפוליטיות של הוריו. בגיל תשע היכוהו נערים גדולים ממנו רק בגלל היותו קומוניסט. "זו לא היתה חוויה נעימה", הוא נזכר. "באותם ימים העיקרון של שתי מדינות לשני עמים, לא היה רק מחוץ לקונסנסוס אלא ממש דברי כפירה".
חנין, שזו הקדנציה הראשונה שלו בכנסת, רואה עצמו כממשיך דרכה של הח"כית לשעבר תמר גוז'נסקי מחד"ש, שהצטיינה בעבודתה הפרלמנטרית. "למדתי ממנה הרבה", הוא אומר. הוא משפטן, וגאה בכך שבעקבות העתירה שהגיש לבג"ץ נגד פסילת מחזהו של יצחק לאור "אפרים חוזר לצבא", בוטלה הצנזורה בישראל על מחזות. הוא גם ד"ר למדע המדינה. עבודת הדוקטורט שלו עסקה ב"שיח והגמוניה במפא"י ובמפלגת הלייבור הבריטי".
במשך שנים היה פעיל בארגונים להגנת הסביבה והיה מעורב במאבקים רבים בתחום זה לצדו של ח"כ לשעבר עמרי שרון. "עמרי תרם בנושא זה תרומה מאוד חיובית, ואני עדיין ממשיך לשתף אתו פעולה, למרות שאנחנו רחוקים מאוד זה מזה בהשקפות הפוליטיות שלנו".
האם אתה מאמין שהפסקת האש הנוכחית עם הפלשתינאים תחזיק מעמד?
"כדי שהיא תחזיק מעמד אי אפשר להסתפק בה בלבד, אלא חייבים לייצר תהליך שיכלול עסקת שבויים שבמסגרתה ישוחרר גלעד שליט וישוחררו אסירים פלשתינאים, בהם מרואן ברגותי. מרכיב שני חייב להיות תחילתו של תהליך מדיני שייתן תקווה. אני מאמין ששני העמים בשלים להסדר פוליטי, ורק ההנהגות צריכות להבשיל, בעיקר בצד הישראלי, כדי לקדם אותו. התנגדתי לירי קסאמים בגלל הפגיעה בחפים מפשע. מאוד כאבתי את כאבם של תושבי שדרות. צר לי על הסבל הנורא שהם עברו. אין שום סיבה שהם ותושבי בית חנון ימשיכו לסבול".
מי אשם במצב שנוצר?
"אני תולה את האחריות הישירה למצב על ממשלת ישראל. היא היתה צריכה לפנות את רצועת עזה בהסכם. כששרון העלה את הרעיון לנסיגה חד-צדדית, התנגדנו למהלך הזה, משום שהוא הפך את הרצועה לבית כלא ענק המועד להתפוצצות ולקטסטרופה. במקום המהלך החד-צדדי, אפשר היה להגיע להסכם עם אבו מאזן, אבל ממשלת ישראל העדיפה להתעלם ממנו".
אבל אבו מאזן איננו שולט בשטח
"אצלנו התירוצים מתחלפים, אבל מדיניות הסרבנות לדיאלוג אמיתי עם ההנהגה הפלשתינית נשארת. בתקופת שלטונו של יאסר ערפאת הממשלה טענה שהוא לא רוצה לנהל מו"מ, עכשיו אי אפשר לטעון שאבו מאזן לא רוצה בתהליך מדיני, אז אומרים שהוא חלש. צריך לנהל מו"מ עם מנהיג הפלשתינאים. ישראל לא יכולה לעשות בעבור הפלשתינאים את החשבון מי חזק ומי חלש. ישראל עושה הכל כדי להחליש את אבו מאזן. היא לא נותנת לו שום הישג מדיני, אינה משחררת אסירים, ממשיכה לבנות את החומה באופן שמפקיע אדמות מהפלשתינאים וממשיכה בפיתוח ההתנחלויות".
על ישראל לנהל מו"מ עם חמאס למרות שאינו מכיר בישראל?
"בתנאים הנוכחיים צריך לדבר עם כל מי שאפשר. ברגע שאתה מדבר אתם, הם מכירים בך. האמנות של ממשלת אולמרט היא למצוא תירוצים וסיבות לאי ניהול מו"מ. לחד"ש יש ויכוח פוליטי מאוד קשה עם חמאס ועם מה שהוא מייצג. אנחנו מאוד רחוקים מהעמדות ומההשקפות שלהם. אני סבור שהאינטרס של ישראל הוא ליזום מו"מ עם כל הגורמים בעם הפלשתיני, ללא כל תנאים מוקדמים".
האם אולמרט היה צריך להיענות בחיוב לקריאתו של נשיא סוריה בשאר אסד?
"בוודאי. העובדה שאולמרט התעלם מהפנייה של אסד היא מחדל בעל משמעות היסטורית. סוריה משדרת מסר של פיוס והידברות, ומצד אולמרט יש סרבנות סדרתית. הגישה שלו נובעת מהרצון לתת שירותים לאימפריה האמריקאית. האמריקאים עושים עיסקאות עם איראן לגבי עיראק, ואותנו הם שולחים להיות המשוגע או הבריון של השכונה. הגיע הזמן שישראל תנהג כמדינה עצמאית".
אינך חושב שהפנייה של אסד היא ספין תקשורתי?
"לדעתי הפנייה שלו כנה. סוריה, משיקוליה היא, מעוניינת בהסדר עם ישראל. נכון שלהסדר הזה יש מחיר והוא החזרת כל רמת הגולן לסוריה. בסופו של דבר, כפי שהיה עם מצרים כשישראל החזירה את כל השטחים, גם כאן ישראל תצטרך לוותר על הגולן כדי להגיע להסכם".
כיצד אתה מתייחס לאיומיו של נשיא איראן להשמיד את ישראל?
"הדברים שהוא משמיע הם חמורים ואינם מתקבלים על הדעת. אנחנו גם מגנים את ניסיונו להכחיש את השואה. אבל מצד שני, אנו מתנגדים לחלוטין לרעיון שישראל צריכה להגיע לעימות צבאי עם איראן. האינטרס של ישראל ושל האזור כולו הוא להגיע לרגיעה, וזאת אפשר להשיג רק בהליכי הידברות בינלאומיים. אם הקונפליקט הישראלי-פלשתיני יירגע וישראל תגיע להסכמים עם מדינות ערב, גם איראן תצטרף לתהליך הזה.
"ברור לי שמחמוד אחמדינג'אד יכול לדבר כפי שהוא מדבר כי בעולם הערבי יש כעס רב על ישראל וזעזוע מהתמונות הנראות מדי יום על המרקע של ילדים ותינוקות פלשתינאים שנהרגים. אני מקווה שאיש בישראל לא חושב ברצינות על הרעיון המטורף לתקוף את הכורים באיראן, שיגרום אסון קודם כל לישראל. כשאני שומע את איומיו של השר לאיומים אסטרטגיים אביגדור ליברמן, אני חושב שאולי יש בממשלה מטורפים שמוכנים ללכת למהלך כזה".
שלא ישתלם לזהם
שימשת במשך שנים יו"ר ארגון הגג של הארגונים הסביבתיים. האם ישראל היא מדינה מזוהמת ומלוכלכת?
"ישראל היא מדינה מאוד מזוהמת. בנושאים סביבתיים אנחנו עדיין חיים בסטנדרטים של העולם השלישי. מאוד משתלם לזהם את הסביבה כאן. בתי הזיקוק בחיפה, לדוגמה, מזהמים את האוויר בצורה מאוד קשה. מדי פעם מטילים עליהם קנסות, אבל עדיף להם לשלם את הקנסות ולא להתמודד עם הבעיות שיוצרות את הזיהום בתוך המפעל. אני סבור שהקנסות לא מספיק גבוהים ושיש להגדילם. בשבוע שעבר עברה בכנסת בקריאה טרומית הצעת חוק שיזמתי, היוצרת לראשונה מנגנון של הענשה כלכלית שמחבר בין גובה הקנס לנזק הסביבתי שנגרם והתועלת שהמזהם מפיק מכך שהוא יושב בחיבוק ידיים".
מה דעתך על החלטתו של ראש העיר ירושלים, אורי לופוליאנסקי, להקפיא את תוכנית ספדיה?
"אני מברך עליה. זו תוכנית מאוד רעה גם מסיבות סביבתיות של הרס הרי ירושלים וגם מבחינה חברתית, כי משמעותה היא הרס מרכזה של ירושלים. אם תושבים ייצאו להתגורר בפריפריה, המרכז ייחלש".
האם לאזרח הישראלי יש מודעות להגנת הסביבה?
"אין לי טענות אל האיש ברחוב. אני גר בתל אביב ורואה בכל בוקר את השכנים שלי יוצאים מביתם עם כמה בקבוקי פלסטיק ושמים אותם במתקן מיוחד. הם לא מקבלים על כך תשלום. הדבר מוכיח שיש מודעות בציבור. אם נותנים לאנשים את האפשרות לפעול בצורה נכונה מבחינה סביבתית, הם עושים זאת".
ישראל של 2006 היא מדינה עם שלטון מושחת?
"בישראל יש בעיה מובנית של שחיתות במערכת הפוליטית. השחיתות העמוקה ביותר היא בכל מה שקשור ליחסי הון ושלטון, בחיבור שבין הצמרת השלטונית והצמרת הכלכלית".
אינך מוטרד מכך שהטיפול בתיקים בפרקליטות נמשך חודשים ארוכים ולעתים שנים, תוך גרימת עינוי דין לנאשמים?
"אני בהחלט מוטרד. לכן בכוונתי לקדם הצעת חוק שתקבע מסגרת זמן לחקירתן של עבירות לפי מדרג של חומרת עבירות. למשל, על עבירה של חטא אפשר יהיה לחקור במשך זמן מוגבל, עבירה מסוג עוון אפשר יהיה לחקור תקופה יותר ארוכה, לחקירת עבירה של פשע יוקצה זמן רב יותר. היוזמה הזו נועדה למנוע מצב שבו מאות אלפי אנשים יחיו לנצח תחת תיק פלילי פתוח במשטרה או בפרקליטות. זהו מצב בלתי נסבל שיש לשנותו".
דברים קשים, אבל בשקט
לציבורים רחבים, בהם הציבור הערבי, יש ביקורת חריפה נגד בית המשפט העליון, האם אתה שותף לביקורת?
"יש לי ביקורת על בית המשפט העליון בשורה ארוכה של נושאים. הטיפול שלו בנושאים שקשורים לנורמות וזכויות אדם בסיסיות בשטחים הוא מאוד חלש. הנושאים שקשורים למגזר הערבי אינם עולים בו בצורה תקיפה מספיק. גם הטיפול בנושאים חברתיים איננו מעמיק. אבל כשאני משווה אותו לרשויות האחרות כמו הממשלה והכנסת, אני סבור שהוא תורם תרומה חיובית למציאות הישראלית ויש לחזק אותו ולשמור עליו כמערכת עצמאית".
מדוע בין שלוש המפלגות שמייצגות של הציבור הערבי בכנסת יש מתחים ותחרות חריפה כל כך. הלא אתם מייצגים את אותם אינטרסים ובראשם דאגה לציבור הערבי בארץ
"יש בינינו ויכוח קשה מאוד כי אנחנו מייצגים שלוש השקפות עולם שונות. רע"מ-תע"ל מייצגת השקפה חברתית מאוד שמרנית עם מרכיב איסלמי חזק בתוכו. בל"ד היא מפלגה עם אידיאולוגיה לאומית-ליברלית, וחד"ש היא מפלגה ערבית-יהודית שהשקפת העולם שלה סוציאליסטית. כמובן שיש דברים משותפים לשלוש הסיעות, אבל יש הרבה דברים שמפרידים בינינו. כדאי לשים לב להבדלים בינינו ולוויכוחים אצלנו. טוב שהציבור הערבי הוא פלורליסטי לא פחות מהציבור היהודי".
בולט לעין שהסגנון שלך שונה מזה של ח"כים ערבים כמו מוחמד ברכה. אתה פחות מתלהם מהם. לא ראיתי אותך מגדף ומתבטא בגסות. זה עניין של מזג אישי?
"איש איש וסגנונו. מהניסיון שלי אני יכול לומר שבסגנון שקט יותר אפשר להגיע רחוק יותר. מכיוון שאנו רוצים ללכת מאוד רחוק, עדיף לנהוג בשקט. דווקא דברים קשים צריכים להיאמר בשקט, ואז שומעים אותם".
דב חנין
- נולד ב-1958 בישראל
- מצב משפחתי: נשוי + 3
- מקום מגורים: תל אביב
- השכלה: תואר ראשון במשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, ד"ר למדע המדינה באוניברסיטת תל אביב
- תפקידים ציבוריים: יו"ר ארגון הגג של הארגונים הסביבתיים, ראש התוכנית לצדק סביבתי בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב
- נבחר לראשונה לכנסת: 2006
- תפקידים בכנסת: חבר בוועדת הפנים והגנת הסביבה ובוועדה לזכויות הילד
- שפות: אנגלית, צרפתית, איטלקית
- ספר שקרא באחרונה: "מערבולת החושים" של הסופרת האלג'יראית אחלאם מוסתגאנמי, "היא סופרת פמיניסטית אמיצה"
- תחביבים: שחייה, קריאה ושיחות עם ילדיו ("שניים בוגרים והצעיר בן 11")
- ספרים: "על הפיקחון" ו"המערה" של ז'וזה סאראמאגו ("הוא סופר בלתי רגיל")