דב במליאת הכנסת נגד המאגר הביומטרי

15.12.09 קטגוריית: כללי, שלום ודמוקרטיה

ביום שני שעבר עברה במליאת הכנסת הצעת חוק המאגר הביומטרי, על אף התנגדות רחבה של חברי כנסת, פעילים חברתיים, ואנשי מקצוע שהתריעו כי המאגר מהווה סכנה לביטחונם ופרטיותם של אזרחי ישראל. בנאום של דב במליאה הזהיר דב חנין נגד השלכותיו הרות האסון של המאגר. להלן הנאום :

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, אדוני השר, צר לי על כמה מהביטויים שהושמעו כאן. גם אני חושב שלא היה להם מקום. אני אנסה את הוויכוח הזה לנהל ברמה העניינית ככל שאני יכול. אני, אדוני היושב-ראש, רוצה לפתוח דווקא בהערכה לבר-פלוגתא שלי בחוק הזה, חבר הכנסת שטרית. חבר הכנסת שטרית, כדאי שתקשיב, כי אני אומר כמה מלים לטובתך, אבל לא יהיו הרבה אחר כך בהמשך.

אני רוצה, עמיתי חברי הכנסת, להביע הערכה לחבר הכנסת שטרית, שבאמת הפגין פה הרבה מאוד חריצות ומסירות, הוביל את החוק הזה בהרבה מאוד השקעה, היה בקי בפרטי החוק, ניהל את הוויכוח מתוך עניין ומעורבות. אני חושב שמעבר לויכוח שקיים בינינו – וקיים בינינו ויכוח – אני חושב שראוי לציין לחיוב את המסירות, את החריצות, וגם את הידע. גם כאשר אני חולק עליך, חבר הכנסת שטרית, אני עושה את זה – באמת – מתוך הערכה.

עברנו, עמיתי חברי הכנסת, דרך ארוכה מאז הקריאה הראשונה. גם אז אני הצבעתי נגד הצעת החוק הזאת, והתנגדתי בדיוק בגלל אותה סיבה שאני נמצא כאן היום לפניכם. מאז עברנו דרך, עברנו דרך שבה היתה התעוררות – קודם כול מקצועית – מרשימה מאוד. אנשי מדע, אנשי מחשבים, אנשי משפט, אנשי אינטרנט, התגייסו לפעולה, התגייסו למחאה. התגייסו לעורר את הציבור, ויצרו התעוררות אזרחית, אדוני היושב-ראש, שאנחנו יכולים להיות גאים בה. הציבור הישראלי הראה – או חלק ממנו הראה – שאפשר לצאת מהאדישות, אפשר להיכנס לוויכוח, אפשר לנסות להשפיע, אפשר לשלוח מיילים לחברי הכנסת, אפשר לשלוח מכתבים, אפשר להתייצב בוועדה, אפשר לכתוב מאמרים בעיתונים – אכן, התקשורת הישראלית גם היא, בשלבים מסוימים, פתחה את הנושא הזה לדיון ציבורי, ובסופו של דבר, אני חושב שזה דבר שלפחות העלה את הנושא באמת לסדר-היום.

אני רוצה לציין במיוחד את האגודה לזכויות האזרח, שבאמת, מייד לאחר הקריאה הראשונה, נכנסה למערכה הזאת. עורך-הדין אבנר פינצ'וק, שליווה את הוועדה לאורך כל הדרך – אני רוצה לציין את אותה התארגנות אזרחית שאפילו פתחה אתר אינטרנט שנקרא No 2 Bio, את עורך-הדין יהונתן קלינגר, שליווה גם הוא את עבודת הוועדה בהרבה מאוד מסירות והרבה מאוד מקצועיות.

אני רוצה לציין את אותה קבוצה מרשימה של מדענים, מומחי אינטרנט, מומחי הצפנה, באמת, בהם, כמו שאמר השר, גם חתני פרס ביטחון ישראל, שהופיעו בדיונים האלה, השתתפו בהם, הביעו בהם עמדות. אגב, הם הביעו עמדות מאוד רציניות ומאוד מקצועיות.

אני אומר את זה גם לטובת הצופים בבית. חשוב להבין, הוויכוח הזה איננו ויכוח על ססמאות. הוויכוח הזה הוא ויכוח שמאחוריו יש שאלות רציניות, ערכיות וגם מקצועיות. מאוד מאוד רציניות. ותהיה דעתו של כל אזרח אשר תהיה, מהוויכוח אי-אפשר להתחמק. בעקבות ההתעוררות האזרחית הזאת, אדוני היושב-ראש – וגם זה דבר שאני רוצה לציין לחיוב, כשאני סוקר את רשימת הדברים הטובים שאפשר להתייחס אליהם – היתה גם חשיבה מחודשת במערכת הפוליטית, בממשלה ובקואליציה. אני חושב שחשיבה מחודשת היא דבר שצריך לברך עליו; לא קל לחשוב מחדש על יוזמה.

. וגם הממשלה, נוצרו אצלה ספקות וחשיבה מחדש. כאן, אדוני היושב-ראש, אני רוצה באמת לומר כמה מלים של הערכה מיוחדת לשר מיכאל איתן, שנמצא אתנו כאן. באמת, אני חושב שהוא נמצא במצב לא פשוט; כשר בממשלה, שמצד אחד נושא באחריות הקולקטיבית, ומצד שני, כאיש פוליטי וציבורי שגיבש לעצמו עמדה רצינית, מעמיקה, מקיפה, וניהל עליה מערכה ומאבק – אני חושב, אדוני היושב-ראש, שזו דוגמה מאוד מאוד מעוררת כבוד. אני חושב שתרומתו של השר איתן בכל השלבים של הוויכוח על החוק הזה היתה תרומה חשובה, ומאוד חיובית.

במהלך הדרך היו גם שרים נוספים שהשתכנעו שיש כאן בעיה. היו גם חברים נוספים מסיעות שונות בקואליציה, גם מסיעת ישראל ביתנו, גם מסיעת הליכוד, שהעלו שאלות, ובשלבים מסוימים אפילו הסתייגו מהחוק. לכן בשלב מסוים היה גם דיון מחודש בממשלה, ובעקבותיו החוק מגיע בצורה שהוא מגיע כרגע.

על מה בעצם הויכוח? אולי לפני שאנחנו מתחילים את הוויכוח, נאמר על מה אין ויכוח. אין ויכוח על זה שאנחנו צריכים תעודות זהות, או תעודות בכלל, יותר טובות מאלה שיש לנו. אכן, התעודות הישראליות הן כנראה תעודות פרימיטיביות. מסתבר שקל לזייף אותן. אנחנו לא רוצים מצב שקל לזייף את התעודות, כי כולנו רוצים להשתמש בתעודות שלנו ולהזדהות בתעודות שלנו, ושלא אנשים אחרים יזדהו במקומנו.

לכן – הוויכוח איננו על תעודות חכמות והוויכוח גם איננו על זה שבתעודה חכמה יהיה מרכיב ביומטרי. על זה אין ויכוח. הוויכוח כולו התמקד בשאלה של הקמתו של מאגר ביומטרי, שבו כל הנתונים הביומטריים ירוכזו, ובו בעצם יהיה אפשר בסופו של דבר להשתמש.

מה הם הנתונים הביומטריים שרוצים לרכז במאגר הביומטרי? רוצים לרכז במאגר הביומטרי נתונים משני סוגים: טביעות אצבע וגם תצלומי פנים. איך בעצם נולד הרעיון הזה להקים מאגר ביומטרי? הרעיון הזה נולד כנראה בגלל אותו מחדל מתמשך של משרד הפנים, שתעודות הזהות הנוכחיות הן מיושנות וניתנות לזיוף. החליטו להחליף אותן בתעודה חכמה, ובכל תעודה כזאת צריך להיות שבב אלקטרוני קטן עם הנתונים של בעל התעודה. אבל בהזדמנות הזאת עלתה ההצעה, שאם כבר הנתונים נכללים באותו שבב קטן שנמצא בתעודה, נכניס אותו גם למאגר גדול אחד, שיהיה שמור במשרד הפנים. הטענה היא כמובן שהמאגר הזה יוכל לסייע לממשלה לגלות אנשים שינסו להתחזות, ולהוציא לעצמם, למשל, שתי תעודות בשמות שונים.

השאלה הראשונה ששואלים אותי כאשר אני מעלה את העמדה הזאת, של חוסר התנגדות לתעודות חכמות אבל התנגדות נחרצת למאגר ביומטרי, היא – האם זה אפשרי? האם אנחנו יכולים שתהיינה לנו תעודות זהות חכמות עם נתונים ביומטריים בלי מאגר ביומטרי? והתשובה החד-משמעית היא: בהחלט אפשרי. התעודה החכמה, כאשר היא כוללת בתוכה נתונים ביומטריים, הערך שלה הוא בכך שאפשר את התעודה הזאת להשוות מול האדם שמחזיק אותה. לוקחים את התעודה, רואים את הנתונים של טביעת האצבע שלי, שנמצאים על התעודה, מבקשים ממני להציג את האצבע ורואים אם אני באמת האיש שמזוהה בתעודה. לא צריך בשביל הדבר הזה לכלול ולרכז את כל הנתונים האלה במאגר גדול. אני יכול לתת כדוגמה למשל את גרמניה, שבה באמת לאזרחים יש דרכונים ותעודות זהות ביומטריות, אבל אין להם מאגר ביומטרי כמו שמוצע אצלנו.

עכשיו מתעוררת שאלה נוספת – למה המאגר הביומטרי הוא בעייתי? מה כל כך בעייתי ברעיון הזה? הבעייתיות ברעיון של המאגר הביומטרי נמצאת בכמה מישורים; קודם כול, כמובן, נתחיל במישור העקרוני: המאגר הביומטרי הוא צעד ענקי לכיוון של חברת המעקב הטוטלית, שבה האח הגדול יודע עלינו הרבה יותר ממה שאנחנו יודעים על עצמנו. לנו אין טביעות האצבעות של עצמנו, אבל לאח הגדול הן יהיו, וזאת כמובן טענה עקרונית. זאת טענה עקרונית, כי אנחנו רוצים לחיות לא בחברה של מעקב, לא בחברה של פיקוח, אלא בחברה של חירויות, בחברה שבה נשמרת לנו הזכות לפרטיות, לשמירת החיים שלנו, לשמירת הנתונים האישיים והפיזיים שלנו.

אבל מעבר לטיעון העקרוני הזה, אדוני היושב-ראש, יש טיעונים מעשיים, והטיעונים המעשיים נוגעים גם הם בכמה מישורים; אומר לנו חבר הכנסת שטרית – והוא אמר את זה גם בוועדה כמה וכמה פעמים, שהמאגר יהיה מאוד מאוד מוגן, ואני מאמין לו שמבחינתו, ומבחינת אלה שיוזמים את המאגר, הם יעשו כל מאמץ שהמאגר הזה באמת יהיה מוגן. אבל אנחנו כבר בעלי ניסיון, ויודעים שמאגרים, גם כאשר הם מוגנים, ניתנים לדליפה, וניתנים לפריצה, גם אם לא תכננו את זה. הרבה דברים שנשמרו בקפדנות ובסודיות נפרצו. לפעמים אין לנו ברירה, לפעמים אנחנו צריכים נתונים מסוימים לשמור, ואין לנו ברירה, ואנחנו לוקחים את הסיכון שיפרצו אותם. אבל אם אנחנו לא חייבים, הסיכון הזה שיפרצו את המאגר הביומטרי הוא סיכון מיותר, שאנחנו צריכים להביא אותו בחשבון.

מה יקרה אם יפרצו את המאגר הביומטרי? קודם כול,  יגנבו זהויות. בעצם יגנבו זהויות של טביעות אצבע, יגנבו זהויות של נתוני פנים, ויוכלו גם להשתמש בזה. מדברים על המאגר הביומטרי  ככלי נגד הפשיעה? אני רואה בעיני רוחי את החשש הגדול שדווקא ארגוני פשיעה שיוכלו לפרוץ למאגר הביומטרי, וישקיעו את המשאבים, ואת הכסף, ואת הכשרון, ויהיה להם אינטרס לפרוץ למאגר הביומטרי, ישתילו מחר בבוקר טביעות אצבע של  אזרח, שאיננו קשור לשום עבירה, במקום העבירה, ולך תסביר שהוא לא היה, ולך תסביר שזה לא טביעות האצבע שלו. השימוש בנתוני המאגר הביומטרי, לכן, יכול בהחלט להוביל להפללה של אזרחים חפים מפשע.

אבל, מעבר לזה, אדוני היושב-ראש, הנזק בפריצה של מאגר כמו המאגר הביומטרי הוא למעשה נזק בלתי הפיך. כי אם את מספר תעודת הזהות שלי, ואפילו את תעודת הזהות שלי, אני יכול להחליף, אין לי שום יכולת להחליף את טביעות האצבע שלי, וגם לא את תווי הפנים שלי כנראה. תווי פנים זה אולי קצת יותר קל, אבל טביעת אצבע זה כנראה בלתי אפשרי. ולכן, הנזק מפריצה כזאת יהיה נזק בלתי הפיך. ואני רוצה, אדוני היושב-ראש, להתייחס לנקודה נוספת שחבר הכנסת שטרית עליה. הוא הסביר בהרחבה את הצמצום שיש בשימוש במאגר הביומטרי באופן שבו החוק בנוי. אני אפילו לא רוצה להתווכח עם הדברים שחבר הכנסת שטרית אמר בהקשר הזה. אני רוצה לומר שיש סכנה מאוד גדולה של מה שאנחנו קוראים לו functional creep. אנחנו עלולים להגיע למצב שבו ייצרנו מכשיר מסוים, ולאחר שהוא נמצא כבר בידנו – הוא כבר ישנו, ואז קל יותר להחליט – בוא נשתמש בו גם לצורך הזה, ובוא נשתמש בו לעוד צורך, ולעוד צורך, ולעוד צורך – וברגע שיש מאגר ביומטרי יהיו לחצים חוזרים ונשנים של גורמים ציבוריים ופרטיים שונים לאפשר להשתמש בו.

לכן – אני מאוד חושש מהמצב שמרגע שקיים מאגר ביומטרי יהיו לחצים של גורמים כאלה ואחרים, והשימושים במאגר הביומטרי ילכו ויתרחבו, ילכו ויתרבו, ואנחנו יצרנו מכשיר שאיננו צריכים אותו, ובעתיד ישתמשו בו גורמים רבים, הרבה יותר מאלה שאנחנו מתכוונים שישתמשו בו היום. אדוני היושב-ראש, מדברים על מאבק המשטרה בפשיעה. בשלב הזה בעצם הופכים את כל אזרחי מדינת ישראל לחשודים בכוח. מייצרים מנגנון שיגרום להטרדה של אנשים רבים גם כשהם חפים מפשע.

אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר גם כמה מלים על המתכונת של הדיון – נושא שדובר בו. גם העובדה שהדיונים בחוק הזה התנהלו לא בימי כנסת, היא עובדה מאוד בעייתית, היא עובדה שלא אפשרה לכולנו להשתתף בדיונים בצורה ראויה ומספקת. חלק מהדיונים התנהלו במקביל לחקיקה אחרת. הכול התנהל בבהילות, בקצב דרמטי ומהיר שלא ראוי, אדוני היושב-ראש, לחקיקה כל כך חשובה וכל כך יסודית. ואני בהקשר הזה רוצה דווקא לומר את דבריך, כפי שצוטטו בעיתון, אדוני היושב-ראש. אני חושב שאלה הם דברים נכונים ומדויקים, ואמרת אותם בהקשר הזה. ואמרת כך: "תפקיד הכנסת הוא לקיים את הדיון המהותי והרחב, ובעניין הזה אין שום קיצורי דרך. מי שחושב שמדובר רק בפרוצדורה, אינו אלא טועה. זוהי פרוצדורה שיורדת למהות". ואני חותם על כל מלה. אלה הם דברי אמת.

ולכן אני חושב שראוי היה שחבר הכנסת שטרית, כיושב-ראש הוועדה המשותפת, למרות רצונו ואפילו הייתי אומר להיטותו להעביר את החוק הזה, ראוי היה להאט את הקצב, לאפשר דיון יותר בשום שכל, יותר בשיקול דעת, לשמוע את הדעות השונות. פחות להט לפעמים עוזר לדיון ועוזר למשתתפים בדיון לקבל החלטות יותר נכונות.

אגב, גם בפתיחת הדיון, אפילו המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, מר מלכיאל בלאס, סיפר לנו על הלבטים הקשים שהיו לו ולחבריו בנוגע לחוקתיות של החוק הזה. ישנן כאן שאלות משאלות שונות בכל מישורי החיים שלנו, וחבל שבנושא כזה הדיון היה כל כך מהיר. אני חושש, אדוני היושב-ראש, שעם כל הבעיות הרבות שגילינו בחוק, יסתבר לנו במהלך העבודה ששלבים קריטיים בתהליך הטיפול בנתונים הביומטריים לא לובנו עד הסוף ולא עוגנו בהצעה כמו שצריך. אני חושש, אדוני היושב-ראש, שאם היה לנו זמן נוסף, היינו יכולים לברר שאלות נוספות, להעלות שאלות נוספות ולהציג בעיות נוספות, ואולי גם היינו יכולים לתת להן פתרונות יותר טובים ממה שניתנים בסופו של דבר בהצעת החוק.

כל אחד מהפרטים בחוק המוצע עלול להשליך בצורה מהותית על מידת הסכנה והפגיעה בזכויות שיהיו לחוק הזה בעת יישומו, ועל האיזון בין הזכויות האלה לבין אותן תועלות שיוזמי החוק מבקשים להשיג. ובמיוחד לא ראוי לקדם את הצעת החוק בצורה כל כך בהולה כאשר הממשלה עצמה הגיעה למסקנה שיש לה ספקות לגבי הצעת החוק והסתבר לה שבהצעת החוק ישנם חסרים מהותיים.

אדוני היושב-ראש, אני רוצה לציין לחיוב את העובדה שבמהלך דיוני הוועדה התקבלה הסתייגות מהותית אחת חשובה, שאני הצעתי, ועל-פי ההסתייגות הזאת בוטל עונש המאסר על מי שמסרב לתת טביעות אצבע או תווי פנים. אני חושב שעונש המאסר הזה היה עוד החמרה קיצונית וחמורה, מיותרת לחלוטין, בהצעת החוק הזו. אבל מעבר להסתייגות הזאת, אדוני היושב-ראש, הבעיות העיקריות שהמאגר הביומטרי מייצר לא נפתרו ולא שונו, למרות התיקונים שאני מייד אתאר אותם.

הדיון וההתלבטות שהיו בממשלה הובילו להחלטה שאני מברך עליה, ואני מצטט: "להבחין בין הליך הנפקת תעודות זהות חכמות ודרכונים ביומטריים לבין סוגיית הקמתו של המאגר הביומטרי". אני חושב שההבחנה הזו היא החלטה נכונה, החלטה מתבקשת, החלטה ראויה,  והממשלה החליטה בכיוון הזה להשהות את הקמת המאגר הביומטרי לתקופה בת שנתיים,  שבמהלכה יוקם מאגר וולונטרי. אני מברך על ההחלטה הזאת, אבל אדוני היושב-ראש, מה שקרה בפועל זה שגורמים, שהעיקרון הזה של ההבחנה לא נראה להם, בעצם דחפו לפתרון שעלול להחזיר לנו את המאגר הביומטרי דרך החלון, עלול להחזיר את המאגר הביומטרי בדלת האחורית. אחד הנימוקים, אדוני היושב-ראש, שהיו מקוממים במיוחד, הוא הנימוק שאומר שסכומי כסף מאוד גדולים שכרוכים בהקמת מאגר וולונטרי יתבזבזו לשווא אם לא תימצא הדרך לכפות על אזרחי ישראל להכליל את נתוניהם במאגר הוולונטרי הזה. זה נתון שהוביל בעצם לניסיונות לגרום למאגר הוולונטרי להיות לא כל כך וולונטרי. איך עושים את זה? עושים את זה בדרך שבה אומרים, שמי שרוצה לקבל למשל שירותי ממשל זמין באינטרנט, יצטרך לתת את הנתונים שלו למאגר הביומטרי. עושים את זה בדרך שאומרת, שמי שיצטרך בעתיד למשל דרכונים שאולי יידרשו באומות העולם, שיש בהם נתונים ניתנים לזיהוי ברמה גבוהה יותר – במדינת ישראל מי שירצה תעודה כזאת, שהוא יוכל בעזרתה להיכנס לארצות עולם, יצטרך בעצם להירשם במאגר הביומטרי. זה מנוגד לעיקרון שאומר שאנחנו מפרידים. אם אנחנו מפרידים, אז תנו לאנשים תעודות חכמות ואל תכלילו אותם במאגר הביומטרי.  ואם אתם רוצים מאגר ביומטרי, תגידו לציבור בגלוי: אנחנו רוצים מאגר ביומטרי. נקים מאגר ביומטרי, כי יש לנו נימוקים טובים. אבל אל תעשו את שני הדברים ביחד, אל תגידו: אנחנו מקבלים את העיקרון, מאגר ביומטרי מאוד מאוד מסוכן, אנחנו מפחדים ממאגר ביומטרי, ובדלת האחורית תחזירו לנו את המאגר הביומטרי. אני חושב שדרך כזאת פשוט איננה ראויה.

על מה הוויכוח? הוויכוח הוא על העיקרון, וזה הנושא שחלק גדול מההסתייגויות שלנו נוגעות בו. העיקרון שאנחנו דורשים הוא, שמי שלא מסכים להיכלל במאגר הביומטרי לא ייפגע לחלוטין מבחינת הזכויות שלו ומבחינת המעמד שלו. ומבחינתי, ממשל זמין הוא זכות של האזרח. תאר לך, אדוני היושב-ראש, שמחר היו באים ואומרים: זכות לממשל זמין נמצאת לכולם חוץ מלאזרחים חרדים. היית מתקומם על זה, היית אומר: מה זאת אומרת? אם יש ממשל זמין, גם לי יש זכות. לך יש זכות, ולכל אזרח ישראל, גם אם הוא חרדי, להשתמש בממשל הזמין הזה. אבל אם ממשל זמין לא אפשרי למי שאיננו מסכים להיכלל במאגר הביומטרי, אנחנו פוגעים בזכות שלו, וזה מנוגד לאותו עיקרון שנכון שנכלל באותה פשרה.

מי שלא יסכים לתת את הנתונים שלו למאגר הביומטרי בעצם לא יוכל לקבל שירותי ממשל זמין באינטרנט. השאלה היא האם זה פוגע בזכויותיו. כן, זה פוגע בזכויותיו. אם היו שוללים את זה מהחרדים או היו שוללים את זה מהערבים, כולנו היינו מתקוממים. זה פגיעה בזכויות. אם שוללים מאנשים את הזכות לקבל תעודות זהות חכמות, אז זו פגיעה בזכויות שלהם, בוודאי. לכן, אדוני היושב-ראש, המטרה שלנו בהסתייגויות היא לצקת תוכן לוולונטריות של המאגר הוולונטרי, שזה באמת יהיה מאגר וולונטרי. אני הייתי מעדיף שלא יהיה בכלל מאגר. הממשלה רוצה מאגר וולונטרי? אז בואו נעמוד מאחורי זה, שזה יהיה באמת מאגר וולונטרי ושלא נכניס את החובה מהדלת האחורית ונפגע במי שאיננו מסכים לתת את נתוניו הביומטריים, כביכול, למאגר הביומטרי. לכן צריך להרחיב את הגדרת אותה זכות, שאסור לפגוע בה במקרה שאדם סירב להיכנס למאגר הביומטרי. צריך לקבוע שגם שלילת הטבה כמו ממשל זמין היא פגיעה בזכויות. צריך לקבוע שלא רק מניעה להיכנס לארץ זרה, אלא כל פגיעה בחופש התנועה מחייבת את השר להנפיק דרכון בסטנדרט בין-לאומי נדרש גם למי שמסרב לתת את נתוניו למאגר הביומטרי.

אדוני היושב-ראש, עוד הסתייגות אחת חשובה שלנו נוגעת לזה שאנחנו רוצים שכל הנושאים שקשורים בחוק הזה יידונו בוועדת החוקה של הכנסת. הניסיון של הוועדה המשותפת במקרה הזה, אני חושב שלא היה נכון. בסופו של דבר היתה פה ועדה מאוד מצומצמת: שלושה חברים מוועדת הפנים, שבמקרה שלושתם לא התנגדו בתחילת הדרך למאגר הביומטרי, ושלושה נציגים מוועדת המדע. אני חושב שנכון היה, דווקא חוק כל כך עקרוני וכל כך משמעותי, לדון בו בוועדה של הכנסת בהרכב מלא. אני לא חושב שמשהו היה נפגע בדבר הזה, אני חושב שלהיפך, הדיון היה רק מתעשר ומתחזק.

בסיכום הדברים, אדוני היושב-ראש, ההצעה הזאת היא אחד הנושאים המשמעותיים ביותר שעומדים על סדר-יומה של הכנסת הזאת. יש לנו הצעה שבסופו של דבר פוגעת באופן משמעותי בזכויות ובחירויות בסיסיות. יש לנו הצעה לייצר מנגנון שבעתיד – אני מזהיר מכך – ישתמשו בו גם שימושים נוספים. קל מאוד להפעיל את הגולם הזה אחרי שכבר הקמנו אותו.

ולכן אני פונה אליכם, חברי הכנסת, קואליציה ואופוזיציה, ומבקש ברגע האחרון: בואו נחשוב מחדש, בואו נקבל את ההחלטה הנכונה, שבעצם רובנו כבר הבנו שהיא נכונה, בואו נימנע מהקמת מאגר ביומטרי, שהוא גם מיותר וגם מסוכן, ולחלופין, בואו נקבל את כל אותן הסתייגויות, שהופכות את המאגר הביומטרי למאגר באמת וולונטרי, ומונעות מלהכניס אותו בדלת האחורית ככלי של שלטון, שבעתיד יוכל להשתמש בו למטרות פסולות, בעייתיות, מסוכנות ואפילו נוראות. תודה רבה, אדוני.