בלוג אדום ירוק

בעוד שכל חברות האיחוד האירופי דוחות את “תוכנית ההתכנסות”, יוסי ביילין, יו”ר מרצ מציע לאולמרט לבצעה כלשונה, רק ב”הסכם” עם אבו-מאזן.

פסגת המנהיגים של האיחוד האירופי פירסמה בסוף השבוע שעבר הודעה, בה היא דוחה לגמרי את “תוכנית ההתכנסות” של אולמרט. ראשי 25 מדינות האיחוד הדגישו, כי כל מהלך שנועד לקבוע את גבולות הקבע של ישראל צריך להתבסס על קווי ה-4 ביוני 1967. האיחוד יכיר בשינוי כלשהו בקווים אלה, רק אם יוסכם עליו במשא-ומתן בין ישראל לבין הפלסטינים, כלומר – אש”ף.

בהקשר זה שב האיחוד האירופי והוקיע את הבנייה של גדר ההפרדה, תבע מישראל להפסיק כל פעילות החותרת תחת פתרון מוסכם של שתי מדינות, ישראל ופלסטין, וקרא לממשלת אולמרט להעביר לרשות הפלסטינית את הכספים המצטברים בחשבונות המכס והמע”מ על סחורות המיועדות לרשות ואשר ניגבים בידי ישראל.

החלטת הפיסגה של ראשי האיחוד האירופי מאשרת, כי ראש הממשלה אולמרט, שניסה לשווק את “ההתכנסות”, חזר מביקורו באירופה בידיים ריקות. אך אולמרט לא נשאר לבד - קם לו מסייע בדמותו של ח”כ יוסי ביילין, יו”ר מרצ.

בריאיון ל”ידיעות אחרונות” (18 ביוני) מציג עצמו ביילין כמי שמחזיק בכיסו תוכנית מעשית להסדר עם הפלסטינים. אך מה הוא מציע בפועל?

ראשית, ביילין קובע, כי אצל הפלסטינים אין היום “פרטנר שמבצע הסכמים”. לעומת זאת, ישראל יכולה למצוא אצלם “פרטנר שיש לו סמכות לחתום, גם אם הוא חלש יחסית”. במלים אחרות, ביילין מציע לחתום הסכם עם אבו-מאזן, למרות שאין לאבו-מאזן יכולת לבצע הסכם. זה ממש חידוש בשדה המדיניות והדיפלומטיה: לחתום הסכם מדיני שאחד הצדיים לא יוכל לביצוע.

שנית, ביילין מציע לאולמרט, שימשיך לדבוק ב”תוכנית ההתכנסות”, אך במקום לבצע אותה מייד באופן חד-צדדי – להציע אותה לאבו-מאזן:

“לכן אני מציע לו (לאולמרט – ת”ג) דרך אחרת לביצוע התוכנית: הסיכוי היחיד לביצוע ההתכנסות הוא באמצעות הסכם חתום. כי ברגע שאבו-מאזן יחתום איתך על הסכם, העולם יקבל את זה. כולם יכירו בירושלים כבירת ישראל, וכולם יסכימו שההסכם מסיר את נושא הפליטים מסדר היום”.

נניח רגע להנחה המופרכת של ביילין, כאילו ישנו מנהיג פלסטיני, אשר יחתום עם ישראל על הסכם, הכולל את סיפוח “גושי ההתנחלויות” לישראל, את השארת מזרח-ירושלים הכבושה בידי ישראל ואת הסרתה של שאלת הפליטים מעל סדר היום. המסקנה הראשונה המתבקשת מהמובאה לעיל היא, שביילין תומך בתוכן של תוכנית אולמרט, לרבות בסיפוח של שטחים נרחבים (שהממשלה מקיפה אותם בחומות), וביצירת מצב של המשך כיבוש ישראלי בגדה.

כפי שביילין עצמו מבהיר באותו ריאיון, הוא דבק בהסכמה שאליה הגיע, לדבריו, עם אבו-מאזו (שהוכחשה על-ידי אבו-מאזן), שעיקריה הם: כל ההתנחלויות (!) בגדה יישארו במקומן ותושביהן ימשיכו להיות אזרחי ישראל, גם כאשר השטח יוחזר לפלסטינים; שלושה גושי התנחלויות, כולל גוש אריאל, יסופחו לישראל; בירת פלסטין תהיה ב… אבו-דיס, מחוץ לירושלים המזרחית שסופחה; שאלת הפליטים תוכרז כלא-קיימת; בקעת הירדן תישאר “גבול הביטחון” של ישראל. ומסכם ביילין: “יש כאן את כל מה שאולמרט רוצה היום”.

שלישית, בכך לא מסתיימת שליחותו של ביילין בשירות אולמרט. הרי ביילין עצמו קבע (ר’ לעיל), שאין היום אצל הפלסטינים “פרטנר שיבצע הסכמים”. ואם נניח שאבו-מאזן יחתום על ההסכם במציע ביילין, מה יקרה אז? מבחינת ביילין, זה אפילו יתרון. כאשר בידי ישראל יהיה “מסמך התכנסות” חתום בידי אבו-מאזן, מסביר ביילין, יהיה לישראל אישור לבצע את ההתכנסות, כלומר את הסיפוח. וכך הוא מסביר את הטריק:

“גם כשמדובר במנהיג פלסטיני שאינו חזק, אך הוא בר-סמכא מבחינה חוקית, יש ערך עצום לחתימה שלו. אנחנו זקוקים לקבלה מהפלסטינים כלפי העולם, ואיש מלבד אבו-מאזן לא ייתן לנו אותה.”

במלים אחרות, ביילין מציע לאולמרט לבצע מה שמכנים בפוליטיקה “תרגיל מלוכלך” – לעשות שימוש באבו-מאזן, אחר-כך להשליך אותו הצידה, ולבצע את ההתכנסות, כלומר את הסיפוח, כאילו בהסכמה.

וביילין עוד מכנה עצמו “מנהיג שמאל”.

הסיפור הזה נכתב ביום 20/06/2006, בשעה 19:42, והוא שייך לנושא פלסטינאים , שלום . את כל התגובות והטראקבאקים אפשר לקרוא ב-RSS 2.0‏. אפשר להגיב עליו באתר הזה, או לשלוח טראקבאק מאתר אחר;