בלוג אדום ירוק

סוגיית שכר המינימום עלתה לכותרות עם לבחירת יו”ר ההסתדרות, ח”כ עמיר פרץ, לראשות העבודה. בעקבות הפולמוס שהתעורר בעקבות שאלת שכר המינימום הודיע לפני מספר שבועות היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, שתופסק הקפאתן של קצבאות הביטוח הלאומי, שנמשכת חמש שנים, ושל שכר המינימום. יצויין ששכר מינימום, תודות למדיניות הכלכלית של ממשלת שרון, מוקפא מזה ארבע שנים. זהו שכר המינימום היורד בהתמדה: מאז 1987 היה כ- 45 אחוז מהשכר הממוצע במשק ומאז 2001, 47,5 אחוז. כך, שמשפחה ובה מפרנס אחד המשתכר שכר מינימום (כ- 3,300 ש”ח לחודש) היא משפחה ענייה. ומספר משפחות העובדים העניות רק גדול. שכיר עומד בראש שליש מהמשפחות העניות בישראל. עם ההחלטה של מזוז שכר המינימום יועלה באפריל 2006 ב- 121 שקל!

קיימים ישובים ובהם מחצית השכירים משתכרים שכר מינימום (או פחות משכר מינימום) - ג’יסר א-זרקא למשל. ג’יסר א-זרקא שעל הכביש המהיר ת”א-חיפה שוכן ליד קיסריה; בה השכר הממוצע הוא כ- 20 אלף ש”ח לחודש. צמד הרשויות שעל רצועת חוף בת חמישה קילומטר: ג’יסר א-זרקא הערבית וקיסריה היהודית (בקיסריה אין רשות מקומית - היא מנוהלת על ידי חברה פרטית), מהווה תמצית הקיטוב המעמדי בישראל. לכן, אין צודק יותר מהעלאת שכר המינימום ולו בסכום סמלי.

אבל מעבר לצדקת המהלך, קיים מהלך מקדים - יש לבדוק האם נאכף חוק שכר מינימום. במילים אחרות, יש צדק רב בתביעה להעלאת שכר המינימום, אבל גם שכר המינימום של היום אינו נחלם של עובדים רבים; בייחוד עובדות רבות. במחקר שנערך על ידי בנק ישראל, שאינו אוהד תביעות שכר (פרט לתביעות השכר של עובדיו), נכתב כי ב”דיון הציבורי בנושא שכר מינימום בישראל מתמקד לעיתים קרובות ברמת שכר המינימום או בשיטת עדכונו, כאשר ברור כי קיימת בעיית אכיפה ניכרת”. במילים אלה נפתח המאמר המלומד של ד”ר דניאל גוטליב (שהוא יועץ בכיר לנגד בנק ישראל) ושכותרתו “הציות לחוק שכר המינימום ואכיפתו בישראל” (ניתן למצוא את המאמר המלא באתר בנק ישראל). לדברי ד”ר גוטליב “מחקרים שונים מצביעים על בעיית אי-ציות כללית לחוק”. בין השנים 1996 עד 1999 נבדקו 2517 מעסיקים ולהם כ- 154 אלף עובדים. יותר ממחצית המעסיקים שנבדקו חויבו לשלם לעובדיהם הפרשי שכר! אך היועץ הבכיר גם ציין במחקרו שמאז 1999 רמת אכיפת שכר המינימום ירדה בצורה בניכרת. אלה שנות ממשלות ברק ושרון. או בלשון המחקר “ב- 1999 הוקטן מספר הבדיקות השוטפות באופן חד”.

כמובן, שאין זה מקרי שמאז 1999 מספר הבדיקות “הוקטן באופן חד”. לא רק שאין אכיפה, הממשלה גם דאגה בשנים האחרונות שרבבות עובדים ברשויות המקומיות ובמועצות הדתיות לא יקבלו כלל שכר. יתר על כן, במספר רב של הסכמים קיבוציים שנחתמו בין הממשלה לבין ההסתדרות במגזר הציבורי דרגות השכר הנמוכות ניצבות מתחת לשכר המינימום. כך, שההסתדרות חייבת לעדכן את כל המדרגות במסגרות הסכמים הקיבוצים, שתוקפם פג לפני שנים, על מנת להתאימם לרמת שכר המינימום של היום.

הסיכוי להשגת היעד

כאמור, יש צדק בדרישה לתוספת שכר במסגרת שכר המינימום. השאלה המרכזית היא איך ניתן להשיג את היעד. לפני שנתיים ההסתדרות פתחה במסע תקשורתי אפקטיבי למדי - חרף הצנזורה שהטילו מפעלי הערוץ השני על תוכן התשדירים. אבל לא ניתן לנצח בקרב על תוספת שכר המינימום רק במישור התקשורתי. יש לקדם מהלך של מחאה חברתית והתארגנות עובדים היכול לשנות יחסי כוחות ברמה הלאומית על מנת שתיקון כזה לחוק אכן יתקבל. כי צורת קביעת שכר המינימום בישראל היא על פי חוק ולכן אין מנוס מלגייס את הרוב הדרוש בכנסת לתיקון החוק. רוב שאינו קיים בכנסת הנוכחית שהרכבה הוא הימיני ביותר מאז הקמת המדינה. וספק האם רוב שכזה יהיה בכנסת הקרובה. רוב חברי הכנסת של הימין ושל העבודה הפכו את הכנסת לחומת גומי של האוצר, שהוא הזרועה הארוכה של בעלי ההון בשלטון.

במאבק מקצועי ניתן לשנות את הדרגות בהסכמי העבודה במגזר הציבורי על מנת להתאימן לשכר המינימום הנהוג כחוק או בהתאם לדרישות לתוספת שכר המינימום. במגזר הפרטי הקרב יהיה קשה עוד יותר. אם כי תוספת בשכר המינימום אינה נוגעת לכלל התעשייה, ובמקרים רבים אינה קשורה במגזר הבנקאי. רוב המעסיקים שאינם משלמים שכר מינימום הם מעסיקים קטנים ובינוניים; רוב משלמי שכר המינימום הם עסקים גדולים במסחר ומפעלי התעשייה עתירי הידיים.

הסיכוי היחידי להעלאת שכר המינימום טמון בשינוי יחסי הכוחות החברתיים. קרי: הקמת חזית רחבה של איגודים, ועדים ומגזרים המעוניינים בכך והיכולים להיאבק למען מטרה זו. כגון ציבור הסטודנטים. במדינה ישראל כרבע מיליון סטודנטים באוניברסיטאות ובמכללות. רובם עובדים ורוב הסטודנטים העובדים משתכרים שכר מינימום או שכר סטודנט, שהוא גבוה במעט משכר המינימום. הפיכת הדרישה להעלאת שכר מינימום לדרישה לתוספת בשכר סטודנט, בשיעור דומה להעלאת שכר המינימום, יכולה לצרף את המאבק רבבות ומאות אלפי סטודנטים - שרובם אינם חברי ההסתדרות. כך, גם יש לצרף למאבק את העובדות, העובדים הערביים, העובדים הזרים והעולים - שלרוב מקבלים שכר מינימום או מתחת לזה.

הסיפור הזה נכתב ביום 05/03/2006, בשעה 19:48, והוא שייך לנושא סטודנטים , שכר , כלכלה . את כל התגובות והטראקבאקים אפשר לקרוא ב-RSS 2.0‏. אפשר להגיב עליו באתר הזה, או לשלוח טראקבאק מאתר אחר;