ירי על מפגינים
יעל דריירביום שישי האחרון נורה בעינו המפגין הישראלי מתן כהן, בהפגנה בבית סירא. זאת למרות שמתן לא היה חמוש, ואפילו לא היה אלים. גם לא היה אף זורק אבנים מאחוריו. הוא גם לא איים על הכוחות בצורה מילולית, ולפני ההפגנה אף דיבר עם האחראי על הכוחות בתקווה להעביר את ההפגנה הזאת בצורה הלא-אלימה ביותר.
מתן לא היה היחידי שנורה בהפגנה הזאת. המפגינים דיווחו על ירי צרורות שלמים בחוסר הבחנה. מתן גם לא היה הראשון שנורה בהפגנות. הוא עוד שם ברשימה ארוכה של מפגינים, ישראלים בין לאומיים ובעיקר פלסטינים. הארץ רועשת וגועשת על הפינוי בעמונה ועל אלימות הצבא בפינוי, אבל הירי עבר בשקט יחסי. שבוע אחר שבוע סובלים המפגינים מאלימות, ונדיר שהדבר מגיע בכלל לכותרות. אף אחד בהנהגת צה”ל לא חושב אפילו לנסות ולשפר את המצב. האשמה היא לא על החייל המבצע (למרות שגם בפניו עומדת הבחירה של לירות או לירות וגם האחריות שנלוות לבחירה זאת) אלא מגיעה עד צמרת צה”ל.
להפגנה שהייתה למחרת כנגד הירי הגיעו חמישים איש ואישה. לא כל-כך מעט להפגנת בזק של השמאל הרדיקלי, אבל רגע, למה זאת בכלל הפגנה של השמאל הרדיקלי? למה אין מחנה השמאל מתגייס כדי להפסיק את האלימות הזאת? נכון, כמה מאנשי מר”צ הנידו בראשם לשלילה, ואף נכתב מאמר או שניים נגד זה. בהפגנה הזאת (שגם בה היס”מ נהג באלימות, כמובן) זיהיתי מעט מאוד פרצופים שאינני מכירה מהפגנות בשטחים. צריך להפיץ את הזוועה, אבל צריך לקחת גם רגע ולעכל את זה – כי דוגרי, עד כמה שזעזע אותי שמתן נורה, גם מפני שאני מכירה אותו, אבל האלימות בהפגנות נהיית תופעה שכיחה בקרב מי שנחשף אליה. הדברים המזעזעים שאנחנו עוברים שם הפכו להיות שגרה, כמעט טריוויאליים. אסור שזה יקרה. ברגע שאנחנו מקבלים את זה, זה מקבל סוג של לגיטימציה מאיתנו, כאילו זה בסדר.
אין לי פתרונות פשוטים מתחת לשרוול. אני רק יודעת שגם שקשה, אסור לנו להפסיק במאבק נגד החומה. במיוחד עכשיו, שישנן שלוש הפגנות במקביל (בבית סירא, בבילעין ובעאבוד). אני גם יודעת שכל עוד לא יהיה שינוי מהותי בצמרת השלטון, האלימות הזאת תמשיך. אכן, חד”ש לא תהיה מרכיב מהממשלה, אבל אסור לנו לזלזל בתפקידה כאופוזיציה לוחמת – כאופוזיציה שלא תיתן לדברים כאלה לשקוע אלא תדרוש דין וחשבון.
07/03/06 בשעה 10:29
מדוע נורה מתן כהן?
מאת: פיגו
זאת שאלה מאוד פשוטה. מי יודע לענות עליה? מדוע הולך אדם להפגנה, וחוזר עם כדור בעין?
השאלה הזאת חוצה מפלגות וחורגת מהדיון הפוליטי. היא נוגעת לבטחון שלנו ולזכויות שלנו ולחיים שלנו במדינה, ולשאלה המתבקשת מתי בפעם הבאה נחזור אנחנו עם כדור בראש כשנרצה לממש את זכות הביטוי שלנו. “מתי?”, אני שואל, ולא “אם?”.
בעקבות קריאת הפוסט בבלוג של חד”ש, הלכתי ללמהנט וחיפשתי את הכתבה המקורית. לאתר יש דף שאוסף כותרות מהשבוע האחרון. לא מצאתי שם דיווח על המקרה. אדם שנפגע מירי כדורי גומי בהפגנה זה כבר לא חדשות אצלנו בישראל. בבלוג היה קישור לאתר אינדימדיה עם דיווח על ההפגנה ביום שאחרי הירי שפגע בכהן. גם בהפגנה הופעל כוח של המשטרה.
אבא שלי, אדם ישר כמו סרגל ובלתי אלים בדרך כלל, מתנדב מאז פרישתו במשטרת התנועה. מדי פעם הוא מספר לי, כבדרך אגב, סיפורים על אלימות השוטרים כלפי חשודים ועברייני תנועה. אחד הסיפורים שלו היה על שבח”ים שנעצרו, שיקרו לשוטרים וכשהשקר התגלה הם הוכו נמרצות. שאלתי אותו ממתי שוטרים הם גם הגוף השופט וגם הגוף המבצע את גזר הדין. חשבתי לתומי שהם מייצגים את הרשות האוכפת בלבד. הוא לא הבין על מה אני מתקומם. הם שיקרו וזה הגיע להם, אמר וחתם.
באחת הטיסות האחרונות שלי, כדי להעביר את זמן הנחיתה, הדיילת שאלה את האדם שישב לצידי מה לדעתו ההבדלים בין התרבויות בגרמניה, אנגליה וישראל (הוא סיפר לה קודם לכן שהוא ישראלי ממוצא בריטי). בין ההסברים שלו, שכולם היו חזרה על הסטראוטיפים הרגילים, הוא אמר לה שהחברה הישראלית היא חברה מאוד לא אלימה. לא התאפקתי והתערבתי. אמרתי לו שכנראה הוא לא חי בעשור האחרון בישראל. הוא השיב לי שהוא חי כבר שלושים שנה במדינה ושביחס לאנגליה החברה אינה אלימה. אמרתי לו שאלימות היא לא ענין יחסי. כך אני מאמין. מתן כהן לא נפגע באופן יחסי. הוא נפגע, נקודה. נפגעי אלימות, אם זו אלימות ממסדית או עבריינית, לא מתעניינים בהשוואות יחסיות לחברות אחרות. חשיבה יחסית היא שורש הרע במקרה הזה, כמו במקרים אחרים.
כך, על משקל ציוויה המופלא של היהדות לפיו הצלת נפש אחת שקולה להצלת עולם ומלואו, ניתן לומר שפגיעה אחת ויחידה באזרח שלא פשע וכל חטאו שהפגין, מטילה כתם בל יימחה על המשטרה כולה.
תגיות טכנוראטי: עברית, חברה, אלימות ממסדית
10/03/06 בשעה 02:43
הפגנות זה מסוכן. נקודה. צר לי על מתן. צר לי על העין שלו. לא הייתי רוצה להיות במקומו. לא הייתי רוצה שהעין שלי תהיה כמו העין שלו. אז אני לא הולך להפגנות. אני מפגין מהבית. מדי פעם אני הולך להפגנות במרכז תל-אביב, אבל לא להפגנות בשטחים. לא שם.
תקראו לי פחדן. תגידו שהשלטונות הצליחו להפחיד אותי. ועוד אלף כמוני. אבל אני רוצה לחיות. ולראות. אני לא רוצה לקבל כדור בראש, או בכל חלק אחר בגוף. אז עם על הכבוד לגדר, אני לא הולך להפגין. אני מפגין מהבית.
20/08/07 בשעה 20:48
[...] ירי על מפגינים [...]