בלוג אדום ירוק

היום, כשאלך, כהרגלי וכמעשה אבותיי מזה למעלה מ-3,000 שנה, לקנות (ללקוט) את החלות (המן) לשבת, אזכר בשיעורו הראשון של בורא עולם לאבותינו בעניין. ומעשה שהיה כך היה. עם ישראל, עם רעבתן, קשה עורף וגם ‘קוטר’ לא קטן, החל בקיטוריו הרגילים: “וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִי-יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד-יְהוָה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל-סִיר הַבָּשָׂר, בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשֹׂבַע” (שמות ט”ז, פסוק ג). כן, תמיד באמריקה… אופס, תמיד במצרים היה טוב יותר. על-מנת להמחיש את גודל האבסורד, נזכיר כי התלונה הזו הושמעה 45 יום בלבד לאחר שעם ישראל שוחרר מעבדות בת 210 שנים במצרים.

הקב”ה ידע עם מי יש לו עסק והבטיח לעמו הנרגן חיים קלים. “וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן-הַשָּׁמָיִם; וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר-יוֹם בְּיוֹמוֹ, לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם-לֹא” (שמות ט”ז, פסוק ד). אתם קולטים? בלי לעבוד, בלי מס הכנסה. לחם מן השמים. ומה צריך לעשות? בסך-הכל העם התבקש לנהל תרבות צריכה הגיונית. ולקטו דבר יום ביומו, כך מצווה הבורא המוסיף, לאור ניסיונו עם אנשיו תאבי הקניונים והמותגים.

הקב”ה המציא את המן שטעמו כטעם צפיחית בדבש, וכל מה שצריך היה לעשות הוא לאסוף אותו מדי בוקר ולא להגזים בצריכה מופרזת של המאכל המופלא. כל משפחה היתה אמורה לאסוף את מה שהיא צריכה בדיוק. “לִקְטוּ מִמֶּנּוּ, אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ: עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת, מִסְפַּר נַפְשֹׁתֵיכֶם–אִישׁ לַאֲשֶׁר בְּאָהֳלוֹ, תִּקָּחוּ” (שמות ט”ז, פסוק ט”ז). ואכן, הממושמעים אספו את הכמות הנדרשת. עד-כדי-כך היתה הצריכה מחושבת, כזו שאינה משחיתה מזון לריק, שמשה ציווה על העם לא להותיר ממנו דבר.

אבל התורה מספרת שהיו כאלו שלא הסתפקו בצריכה מדויקת, אלא בחרו ללקוט כמויות עודפות. התוצאה השלילית של מעשה זה היתה מידית, “וְלֹא-שָׁמְעוּ אֶל-מֹשֶׁה, וַיּוֹתִרוּ אֲנָשִׁים מִמֶּנּוּ עַד-בֹּקֶר, וַיָּרֻם תּוֹלָעִים, וַיִּבְאַשׁ” (שמות ט”ז, פסוק כ).

צריכה גרגרנית סופה להבאיש

רבי שמשון רפאל הירש זצ”ל, ממנהיגי היהדות האורתודוקסית בגרמניה של המאה ה-19, פירש את הסיפור המקראי על השיעור הראשון שמנחיל הקב”ה לאלו שלא הצליחו להטמיע את תרבות הצריכה העברית הראויה. “ניסיונו של העם, בלקטו את המן ששת ימים, העמיד אותו על יסודות דרכי הפרנסה היהודית והנחיל לו בקשר לכך לקח בעל חשיבות מרובה לדורי דורות. מגונות הן מידות העצלות, רדיפת הבצע, הקמצנות וקטנות האמונה המנוונת; משובחות הן מידת החריצות, ההסתפקות במועט, תכונת אדם השמח בחלקו ונהנה ממנו, בוטח בה’ ומשליך עליו את יהבו”. זהו, על-פיו, המסר המועבר לעם באמצעות התולעים הקטנות שנגסו בלחם המותרות. הצריכה חייבת להיות במידה, וצריכה עודפת וגרגרנית סופה להבאיש מתולעים.

אבל השיעור אינו נעצר בכך. עוד במדבר החל הבורא להעביר את המסר שהשבת היא יום ללא קניות. לפני השבת הוא הבטיח מראש כי ביום השישי יוכל העם ללקוט כמות כפולה שלא תתקלקל. “וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי, וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר-יָבִיאוּ; וְהָיָה מִשְׁנֶה, עַל אֲשֶׁר-יִלְקְטוּ יוֹם יוֹם” (שמות ט”ז פסוק ה’). החכמים ליקטו לחם משנה למרות שכנראה עדיין לא נצטוו את כל מצוות השבת. מסיבה זו הצעד הבא שלהם היה לברר עם משה מה הם אמורים לעשות בשבת. ואז, בסבלנות מופלאה, מבאר להם משה כי “וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה–שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת-קֹדֶשׁ לַיהוָה, מָחָר” (שמות כ”ג פסוק כ”ג). הנה עכשיו מצווים בני האדם ליצור שבתון ממלאכה על-מנת להפנים את משמעות היום.

והנה בשבת, כמובטח, המן לא הבאיש. אבל אם חשבנו שלאחר שיעור התולעים הראשון לא יהיו גרגרנים קטני אמונה שייצאו בשבת ללקוט מן - טעינו. חסידי תרבות הצריכה הקדמונים לא עמדו ביצר שהמצרים טבעו בהם במשך למעלה מ-200 שנים. הם אמנם השתחררו מכבלי העבדות הפיזית, אך בנשמתם כבר פעפעה העבדות הנפשית, זו הכובלת את האדם למחשבה שטובתו תלויה ביכולת הצריכה שלו. במקום לראות את השבת כיום בו הם יכולים להיות משוחררים מצריכה יצאו קטני האמונה לחפש את המן שלא היה בנמצא. אנשים אלו לא הפנימו כי השבת היא יום החירות שלהם מצריכה - יום ללא קניות.

היטיב לסכם זאת הרב ד”ר יצחק ברויאר , נכדו של רבי הירש, בספרו “נחליאל”: “מחסורו של הרצון הבהמי הוא המניע הגדול בחיי העבדות והשכירות של האדם… ההפגנה החיובית של השבתון משתיקה את הרצון הבהמי ואת כל דאגותיו, דאגות “פרנסה”, ואומרת לו “אִכְלֻהוּ הַיּוֹם, כִּי-שַׁבָּת הַיּוֹם לַיהוָה” (שמות ט”ז, פסוק כ”ה). השבתון מוציא את האדם היהודי מדי שבוע בשבוע מן ההסגר של מעגל הקסם, לעבוד כדי לחיות ולחיות כדי לעבוד והוא מורה לו: לחיות למען השבת ולעבוד למען השבת!”.

פורסם בYNET

הסיפור הזה נכתב ביום 26/11/2006, בשעה 12:55, והוא שייך לנושא חברתי , כלכלה , סביבה . את כל התגובות והטראקבאקים אפשר לקרוא ב-RSS 2.0‏. אפשר להגיב עליו באתר הזה, או לשלוח טראקבאק מאתר אחר;