בלוג אדום ירוק

 התפרסם בדה מרקר ב-4 באוקטובר, 2007. ראו גם קישור להודעה על הצעת חוק עידוד רכיבה באופניים. 

עוד כחודש ייכנס לתוקפו חוק המחייב חבישת קסדה בעת רכיבה על אופניים. לפי החוק כל מי שירכב על אופניו ללא קסדה צפוי לקנס בסך 250 שקל. עד כמה שזה נשמע מוזר, החוק מחייב חבישת קסדה בכל נסיעה: בשביל במושב, בנסיעות קצרות בשכונה, בקמפוסים של האוניברסיטאות, על חוף הים, בפארקים העירוניים. כנראה שאי אפשר להיות בטוחים מדי.

עיתוי החקיקה משונה לא פחות מהתוכן שלה. מצד אחד אנחנו רואים בשבועות האחרונים עיסוק גובר בחוסר המענה הממשלתי לבעיית תאונות הדרכים ומצד שני אנחנו עדים לעלייה בהתעניינות הציבורית במשבר הסביבתי. חוק הקסדות הוא התגלמות מושלמת של כל מה שפסול בהתמודדות הממשלתית עם שתי הסוגיות האלה.

אין עוררין על כך שנסיעה באופניים היא הפתרון הטוב ביותר לתחבורה בתוך הערים: היא נקייה מבחינה סביבתית, בריאה לרוכב, מקילה על עומס התנועה ומקטינה את הצורך בפינוי שטחים לחנייה. למרות כל היתרונות האלה, ממשלת ישראל ורוב העיריות אינן עושות דבר כדי להגביר את השימוש באופניים בערים: אין תוכניות עירוניות, אין הקלות במס, אין הסדרה של שבילים, אין קמפיינים הסברתיים. במקום זאת, מציעים לנו עוד הורדת מסים על יבוא מכוניות, עוד כבישי אגרה, ועוד פתרונות סרק שיעשו הכל מלבד הקטנת השימוש בתחבורה פרטית.

בהקשר הזה חוק הקסדות הגורף חמור שבעתיים. המדינה כעת לא רק מזניחה את הרכיבה על אופניים, אלא אף מערימה מכשולים נוספים בפני הרוכבים. אין לי ספק שככל שתוחמר אכיפת החוק הדרקוני הזה, כך יילך וירד השימוש באופניים ככלי רכב עירוני. אם בעבר היה ברור שבטיחות התעבורה היא באחריות המדינה, הרי שהיום זכיינים פרטיים יהיו אחראים למצב הכביש והאזרחים אחראים בעצמם לבטיחותם. זו תוכנית ההתכנסות האמיתית של ראש הממשלה אהוד אולמרט: משרדי הממשלה מתכנסים בתוך עצמם ונסוגים מתפקידם המסורתי - הדאגה לאזרח.

מבחינה סביבתית המשמעות של ההתכנסות הזאת היא לב הבעיה: הזכיינים הפרטיים מצד אחד, והאזרח היחיד מצד שני, אינם יכולים לשמש כתובת לשאלות הסביבתיות החשובות באמת. הזכיין הפרטי, כמו כל איש עסקים אחר, עסוק בהגדלת הרווח שלו ושל בעלי המניות שלו ולא בשאלות סביבתיות ארוכות טווח. האזרח הפרטי, ככל שיחיה אורח חיים אחראי סביבתית, לא יצליח להקהות את חומרת הזיהום הסביבתי של התחבורה הפרטית, ולא יצליח להניע שינויים רוחביים במדיניות הציבורית, כגון העדפה לתחבורה ציבורית או לאופניים. ככל שהסוגיות גדולות ומורכבות יותר, כך התערבות המדינה הופכת חיונית יותר, והאמינו לי, המשבר הסביבתי הוא סוגיה גדולה ומורכבת מאוד.

אכן, חבישת קסדות יכולה להגן על ראשים. אין גם ספק שטוב יהיה אם ילדים יחבשו קסדות עד שירכשו מיומנות ואחריות מספיק גבוהות לנהיגה בלי קסדה. מומלץ גם לרכוב עם קסדות ברכיבה ספורטיבית ואתגרית, אז הנפילה סבירה יותר. אבל מכאן ועד ענישה פלילית נגד כלל רוכבי האופניים הדרך ארוכה, לא כל שכן חקיקה נגד רוכבי אופניים מבוגרים באזורים בטוחים.

המאבק הציבורי נגד החוק רק מתחיל. באחרונה התקיימו רכיבות הפגנתיות בערים הגדולות, וכעת מתחיל מאבק מסודר במסדרונות הכנסת ובמועצות העיריות השונות לא רק לביטול מהיר של החוק אלא לחלופה אמיתית של עידוד הרכיבה על אופניים בשלל האמצעים העומדים לרשות גופי השלטון הממלכתי והעירוני.

הסיפור הזה נכתב ביום 03/09/2007, בשעה 06:56, והוא שייך לנושא כללי . את כל התגובות והטראקבאקים אפשר לקרוא ב-RSS 2.0‏. אפשר להגיב עליו באתר הזה, או לשלוח טראקבאק מאתר אחר;