בלוג אדום ירוק

 התפרסם ב-y-net, ב-19 בנובמבר 2007.

בשנים האחרונות נהיה קשה יותר ויותר לכנס קהל רב להפגנות פוליטיות המוניות. עד מוצאי שבת נראה היה שנעשינו אדישים, ספקנים לגבי היכולת שלנו להשפיע, ובמיוחד עייפים מהפוליטיקה. והנה, התאספו בכיכר רבין יותר ממאה אלף איש, אוטובוסים מכל רחבי הארץ פקקו את מרכז תל-אביב, וההרגשה הייתה שונה לגמרי.

כששביתת המורים יצאה לדרך לפני יותר מחודש, מחזה כזה נשמע היה דמיוני. שביתות לעולם אינן מעשה פופולרי, וכך גם היה בשביתות מורים קודמות: התלמידים שמחים לחופש, ההורים מפתחים עוינות כלפי המורים השובתים, והמורים עצמם יושבים בבתיהם ומחכים להתחדשות המשכורות.

לא כך היה בחודש האחרון. בעשרות התארגנויות מקומיות יצאו המורים לפעילויות מחאה נמרצות בצמתים ובערים. תלמידים והוריהם הצטרפו אל המוחים, ושיאו של המהלך העממי הזה היה בעצרת ההמונים. ההצלחה הזו נובעת ממספר גורמים: ראשית, תביעתם של המורים לא רק לתוספת שכר אלא גם לשיקום אמיתי של מערכת החינוך כולה, להחזרת שעות לימוד ולהקטנת הכיתות אינה רק צודקת, אלא גם חכמה ומגייסת. שנית, חוסר הנכונות של הנהגת השובתים למכור את המאבק בזול יצרה אמון ציבורי בהנהגה, שהוכיחה כי היא מתכוונת ברצינות למה שהיא אומרת. בנוסף, היציאה של המורים לשטח, לפעילות של מחאה ישירה עם הציבור, הכירה לנו זן חדש של מורים – צעירים, אינטליגנטים, מסורים לילדינו ונחושים. המורים הללו, המורים של המציאות, מחקו באחת את הדימוי חסר הבסיס של המורה הבטלן - דימוי ששירת היטב את נתניהו בשנותיו באוצר.

המאבק זוכה לתמיכה גם בגלל התנאים החברתיים. אזרחי ישראל משוכנעים בכל לבם שמצבה של מערכת החינוך הציבורי בכי רע. משוכנעים בכך גם אלה שאין להם מכרים מורים, וגם אלה שאין להם ילדים בבית הספר. הם משוכנעים בכך משום שזהו גם מצבן של מערכות ציבוריות אחרות – מערכת הרפואה הציבורית, הסיעוד לקשישים, ועוד ועוד.

על הקרקע הזו התנהלה לפני פחות משנתיים מערכת בחירות שלמה: סדר היום החברתי של שיקום השירותים החברתיים עמד במרכז תעמולת הבחירות של כל המפלגות שיושבות היום בממשלה. אבל מאז קופלו הדגלים, נזנחו הסיסמאות וממשלת ישראל ממשיכה במדיניות נתניהו, כאילו דבר לא השתנה. רבבות המפגינים במוצאי שבת באו להביע הזדהות עם המורים במאבקם הצודק, אבל גם באו כדי לבטא מעט מהעלבון והכעס שצברו בשנתיים האחרונות כלפי המערכת הפוליטית, זו אשר פעם נוספת הוליכה אותם שולל.     

פגשתי בעצרת מכרים שהעידו כי בפעם האחרונה שהיו בכיכר עוד קראו לה כיכר מלכי ישראל. אני מעריך שכך הדבר גם באשר לחלק גדול מהמפגינים האחרים. אם המאבק שהחל בשביתת המורים ימשיך באותה דרך משכנעת, אם סיסמאות מדינת הרווחה ימשיכו לעמוד במרכזו, ואם נשכיל לשלב בו כוחות ציבוריים רחבים נוספים, יש סיכוי לפתוח פרק חברתי-כלכלי חדש ושונה. במוקדם או במאוחר המדיניות הכלכלית הימנית קיצונית של השנים האחרונות פול תיפול.

הסיפור הזה נכתב ביום 19/11/2007, בשעה 19:00, והוא שייך לנושא כללי . את כל התגובות והטראקבאקים אפשר לקרוא ב-RSS 2.0‏. אפשר להגיב עליו באתר הזה, או לשלוח טראקבאק מאתר אחר;