פמיניזם חברתי 2006
תמר גוז'נסקילרגל יום האשה הבינלאומי
כפמיניסטית חברתית, אני שותפה לדאגה, בדבר מיעוט נשים בכלל, ונשים ערביות בפרט, במקומות ריאליים ברשימות השונות לכנסת ה-17, ובכלל זה בחד”ש. ניתן להעריך, כי בכנסת ה-17 יהיו פחות נשים מאשר בכנסת ה-16, שבה היה מיספר שיא של נשים בהשוואה לכל אחת מהכנסות הקודמות.
אך ברשימה שעסקה במיעוט מועמדות ברשימת חד”ש (הארץ, 20.2), דאגתם של הכותבים לא הייתה לייצוג נשים כאזרחיות. לכן נעלמה מעיניהם, ולא במקרה, עדנה זרצקי-טולדנו, שהיא המועמדת במקום העשירי ברשימת חד”ש. “חטאה” של זרצקי-טולדנו, חברת מועצת העיר חיפה, היא שאינה מתאימה לקריטריון של הכותבים, שספרו ברשימתם רק נשים ערביות.
אך העניין אינו רק בהתעלמות מעדנה זרצקי-טולדנו, לוחמת פמיניסטית שעשתה רבות למען נשים יהודיות וערביות. העניין הוא בהתעקשות של עיתונאים, גם ב”הארץ”, לכנות את חד”ש “מפלגה ערבית”, ולהשמיט כל מה שאינו מתאים להגדרה זו. מסתבר, שגם ב-2006 עדיין קשה לרבים, לרבות לעיתונאים, ל”עכל” תנועה פוליטית המתייחדת בזהותה היהודית-ערבית, ולומר לגביה את האמת: מאחר שזו תנועה משותפת לערבים וליהודים, יש בין מועמדותיה גם נשים ערביות וגם נשים יהודיות. מבחינתי כפמיניסטית, הרואה בהבטחת ייצוג נשים חלק מהמערכה לשוויון בין המינים ולשוויון בכלל, ההעלמה המכוונת הזאת ממש מרגיזה.
נושא ייצוג הנשים תפס מקום חשוב בדיונים של חד”ש על אודות ההערכות לבחירות הקרובות, ולא במקרה. פעילות חד”ש, רובן ככולן, פעילות בארגוני נשים, בתנועות שלום של נשים, בארגונים לסיוע לקורבנות אלימות וניצול מיני, ויש ביניהן העומדות בראש ארגוני נשים.
פעילות פמיניסטית זו, המאפיינת את הנשים הפעילות בחד”ש, מחדדת אצלן את התובנה, כי כאשר חלה הדרדרות מדינית וחברתית, הנשים משלמות מחיר כבד במיוחד. הקיצוצים בקיצבות הביטוח הלאומי פגעו באופן קשה במיוחד בנשים העובדות תמורת שכר נמוך, בנשים מובטלות, בנשים העומדות בראש משפחות חד-הוריות, ובנשים הנאלצות להתקיים על הגימלה להבטחת הכנסה. “תוכנית ויסקונסין” על כל עיוותיה מופעלת בעיקר לגבי נשים. לכך יש להוסיף את התוצאות הקשות דווקא לגבי נשים הנובעות מהאלימות מתפשטת בחברה הישראלית, ואשר כרוכה באופן הדוק באלימות המאפיינת את כמעט ארבעים שנותיו של הכיבוש הישראלי של השטחי הפלסטיניים.
כאשר התכנסה מועצת חד”ש לבחירת המועמדים לרשימה לכנסת, התברר, כי המודעות הגבוהה והדיונים הרבים הובילו להתמודדות נשים על מקומות ריאליים. חידוש מרענן הייתה התמודדותה של עו”ד תגריד שבייטה על המקום הראשון ברשימה וזכייתה בשליש מהקולות של חברי המועצה (עובדה שלא הוזכרה כלל ברשימה הנ”ל). מנאל שלבי, שהתמודדה במקום הרביעי, קיבלה את תמיכתם של 40% מהבוחרים. נכון, התוצאות אלה לא הספיקו, כדי שאשה תבחר כמועמדת באחד מארבעת המקומות הראשונים ברשימת חד”ש, אך הן היו חשובות בהצביען על תמיכה משמעותית בייצוג נשים בקרב הצירים.
המערכה לייצוג נשים היא מרכיב מהותי במאבק נגד מנגנוני הדיכוי השונים – המעמדיים, הלאומיים, העדתיים והמיגדריים, הפועלים בחברה הישראלית. מבלי לשלול את הזכות של ערבים, נשים, מזרחים ואחרים להתארגן ולהאבק על בסיס נפרד, הצלחת כל מערכה נפרדת כזאת מותנית, בסופו-של-דבר, בהתחברות הפוליטית והמעשית שלה עם המערכות האחרות. נשים לא ישיגו שוויון בחברה גזענית וערבים לא ייחלצו מעוני ואפליה בחברה הנשלטת בידי תאגידים קפיטליסטיים. אך התחברות כזאת יכולה להתרחש רק במיסגרת פוליטית שהיא במהותה ובפעילותה יהודית-ערבית; במיסגרת לה שותפים נשים וגברים; במיסגרת המבוססת על עקרונות של צדק חברתי, צדק חלוקתי וצדק סביבתי; במיסגרת המוקיעה כל ניצול, כל דיכוי וכל שלילת זכויות ואפליה.
הניסיון כבר לימד, כי עם כל החשיבות לעצם ייצוג נשים, לא כל אשה הנבחרת לכנסת תורמת בפועל למערכה הפמיניסטית לשחרור האשה. מי שמקדמת, למשל, הפרטה בחינוך או בבריאות, פוגעת קשות בנשים גם כעובדות באותם שירותים וגם כצרכניות שלהם. מי שתומכת בחוק המונע מנשים פלסטיניות לחיות עם בני זוגן בישראל פוגע בנשים כנושאות זכויות אדם ומזין את הגזענות.
לפמיניזם יש פוטנציאל משחרר, כאשר הוא מחובר ומקושר למערכות חברתיות אחרות וכאשר הוא מקדם נשים לעמדות מובילות בפוליטיקה ובמפלגות, אשר מתייצבות נגד ניצול כלכלי ודיכוי תרבותי והחותרות לממש לגבי נשים את מכלול זכויות האדם.
07/03/06 בשעה 15:18
כל מילה בסלע! רבים תוקפים אותי על כך שאין מועמדת במקום ריאלי לכנסת מטעם חד”ש. הדבר בעייתי, אולם חשוב לזכור שלעתים עדיף ח”כ גבר בעל דעות מתקדמות ושוויוניות מח”כ אשה התומכת ללא הרף בכל אותן רפורמות שהן הלכה למעשה פגיעה בנשים (ראה ערך דליה איציק, לימור לבנת, רוחמה אברהם וכו’).
07/03/06 בשעה 19:24
תמר גוז’נסקי יש רק אחת!!! וחבל. מאמר מצויין ליום האשה
09/03/06 בשעה 00:47
כמטריאליסט, אני מעדיף מעשים, ולא דיבורים. העובדה היא שרוב חברי מועצת חד”ש הצביעו נגד נשים במקום ראלי לכנסת.
עובדה נוספת היא ששאלת הייצוג של חברי כנסת יהודיים ברשימה, או של חברי מק”י, הטרידה הרבה יותר אנשים משאלת ייצוגן של הנשים.
גוז’נסקי זורה חול בעינינו בדברה על “תמיכה משמעותית בייצוג נשים”. כשהדבר מספיק חשוב, חד”ש דואגת לייצוג. במקרה לגמרי, המקום הראשון ברשימת חד”ש שמור למסלמי - שני המתמודדים על המקום הראשון היו מסלמים. במקרה לגמרי, שלושת המתמודדים על המקום השני היו נוצרים.
אף שחד”ש היא במוצהר מפלגה חילונית, היא טורחת להבטיח ייצוג לעדות הדתיות השונות במיעוט הערבי-פלסטיני בישראל. אם הדבר היה חשוב מספיק, היו חברי חד”ש טורחים להבטיח ייצוג גם לאשה.
המסקנה המתבקשת - הפמיניזם נמצא במקום נמוך בסדר העדיפויות של חברי (וחברות) חד”ש. למה שימצא במקום גבוה בזה של נציגיהם לכנסת?
החיפוש אחר נשים ערביות דווקא ברשימה לכנסת אינו קטנוניות, גזענות או עיוורון. חד”ש יוצגה במשך 12 שנה על ידי אשה יהודיה, אך נציגי הנוספים, הערבים, היו כולם גברים. האשה הערביה היחידה שנבחרה לכנסת, נבחרה ברשימה ציונית, שרוב בוחריה יהודים, וייתכן שהדבר יחזור על עצמו בבחירות אלה. אם כן, ניתן להגיע למסקנה שבוחרים ערבים (כרוב הגדול של בוחרי חד”ש, למשל) אינם ששים להצביע בעד נשים ערביות.
נשים יהודיות נבחרות לכנסת מזה 58 שנה - פרט למפלגות החרדיות והערביות, אני מתקשה לחשוב על מפלגה שאין בה אשה במקום ראלי. מבחינה זו - חד”ש היא מפלגה ערבית.
09/03/06 בשעה 13:35
אורי, קרא את התגובה של דב חנין לחגית:
התגובה של מנאל שלבי
10/03/06 בשעה 09:30
נו באמת, מתמר, אדם שאני מעריך אותו ביותר לא ציפיתי לתגובת כיסוי תחת כזאת. תמר, כאדם בעל כושר ניתוח, ראציונליות, שכל ישר ובסיס אידאולוגי אני מצפה שתודי בזה שחד”ש אינה יותר מפלגה קומוניסטית אלא מפלגה שאימצה לה את הלאומיות הערבית כדגל תוך כדי התנערות מהפן הקומוניסטי שלה (איפה מק”י, למשל, הקמפיין הבורגני-ליברלי של “ירקות” כדוגמה נוספת). דחיקתך מהרשימה ומיקומה של זרצקי-טולדנו רק מבליטות עובדות אלה. אז עם כל הכבוד על מי את עובדת?
10/03/06 בשעה 17:17
עם כל הערכתי לתמר ג’וזנסקי ורוצנה הכן לשפוך מעט אור על המצב החשוך, אני נאלצת לומר כי בעיני, מפלגה אשר מדירה 50% מאזרחי/ות המדינה - קרי נשים - ואיננה משבצת אף לא מועמדת ריאלית אחת ברשימתה לכנסת, היא מפלגה גזענית, בדיוק כמו מפלגה אשר איננה מייצגת אזרחיות/ים פלשתנאיות/ים, מזרחיות/ים וקבוצות מיעוט שיוכיות משמעותיות נוספות. כמו שלא יושג צדק מגדרי ללא צדק לאומי ואתני, כך גם ההיפך - לא יושג צדק לאומי ואתני ללא צדק מגדרי. בצער רב אומר: הפעם לא אצביע חדש
10/03/06 בשעה 23:49
להגר ואורי חבל עליכם ועל קולותיכם אבל הבולשיט שאתם מכנים
תגובות לאי הכללת נשים במקום ראלי הוא מגוכך כי אם אתם ושכמותכם תצביעו לחד”ש יכולות להכנס לכנסת גם עוד 2 נשים, אך כאשר הנימוק הוא תירוץ
הכיוון ידוע לפי ההגיון של הגר יש58% רוסים 9%נכים 32%רעבים
48% עירות פיתוח ומה עם הדרוזים המקופחים אלו הם תירוצים דמגוגיים.
תמר גוז’נסקי הקדישה את מיטב ומירב שנותיה למיפלגה מתוך אמונה ואהבה
לדרך כאדם נאור ומרקסיסטית פמיניסטית לבסוף החליטה לפרוש מהעשיה המפלגתית
ולעשות קצת לביתה ומשפחתה וזאת זכותה המלאה מבלי למרוח את החמאה ב”חלק הנכון”
זאת גדולתה וחוזקה של אשה כויולט חורי אנג’לה דיויס אורנה מר ז”ל ועוד נשים רבות
בכל קצוות תבל שתרמו והעשירו את כולנו במופת אנושי.
11/03/06 בשעה 04:31
דוד, תמר גוז’נסקי לא “החליטה לפרוש מהעשיה המפלגתית ולעשות לביתה ולמפלגתה”, תמר גוז’נסקי היא מחברי המפלגה הפעילים והמסורים ביותר ועשייתה הפוליטית והמפלגתית לכל הפחות לא נגרעו במאום מאז סיום כהונתה בכנסת.
אני מסכים לחלוטין עם הביקורת של הגר ואורי וגם עם הביקורת שלך, דוד על הביקורת שלהם. בסופו של דבר המסקנה נותרת: חד”ש היא היחידה האופוזיציה הלוחמת היחידה לכל ממשלת הון כיבוש ושוביזם (במובנו הרחב).
ועוד משהו לא קשור: בקמפיין של מרצ בג’ינגל שרים : “מרצ *בממשלה* האדם במרכז. אויה לנו שגם מרצ תצעד אל הקואליצה הלאומית של אולמרט אשר תמשיך עוד 4 שנים של קפאון מדיני והתרוששות כלכלית של החברה הישראלית לצורך “המלחמה בטרור”. בקמפיין הכתוב הופיע: “מרצ *בשמאל* האדם במרכז” אולי הם מקווים שכך הם יוכלו גם להתפס כאופוזיציה וגם לרוץ לממשלה ולשדר ממסדיות. בכל מקרה - אני חושב שלאחר מה שקורה לנגד עיננו עם הצהרות ההצטרפות מראש לממשלה נכון יהיה יותר לומר: חד”ש בשמאל - מרצ במרכז!
20/08/07 בשעה 20:47
[...] פמיניזם חברתי 2006 [...]
20/08/07 בשעה 22:31
[...] פמיניזם חברתי 2006 [...]