כך עושים עוני
אפרים דוידיאין עוני בישראל? אולי כדאי להסתכל על הנתונים
“די לבכות על העוני” מבקש אלכסנדר גולדשטיין במאמר שפורסם ב”נענע”. באמת: די לבכות על העוני. כי יש במדינת ישראל שורה ארוכה של פוליטיקאים שבמעשיהם השלטוניים גורמים להעמקת העוני, אבל במערכת הבחירות מצטיינים כ”מגני העניים”. ורשימת הפוליטיקאים העושים הון (פוליטי) מן העוני היא ארוכה מאוד, נציין רק שהם היו שותפים בממשלה בשנים האחרונות במספר מפלגות גדולות: קדימה, הליכוד, העבודה, המפד”ל, ש”ס… מילא פוליטיקאי העושה הון מן העוני. אבל יש אחדים בישראל העושים הון מן העוני. זהו הון מממשי - צוברים ממון רב ונכסים.
אחד הביטויים הבולטים של הקפיטליזם הישראלי בשנים האחרונות הוא ריכוז ההון בידיים מעטות. על פי סקר של החברה “ביזנס דאטה ישראל” שפורסם לפני מספר שבועות, 18 משפחות בעלי הון שולטות על 32 אחוזים מהכנסות המשק. הכנסות אלה מסתכמות בסכום האגדי של 200 מיליארד ש”ח. מדובר בלא פחות מ-77 אחוזים מתקציב המדינה. בחינה קצרה של עסקיהן של אותן 18 משפחות מיליארדרים מגלה כי הן עשו את הונן או חלק לא מבוטל ממנו הודות לתהליכי ההפרטה. רובן השתלטו על חברות ממשלתיות, לרבות בנקים, שהממשלות השונות מיהרו להפריט בעשור האחרון.
כך הולך הכסף
אותן משפחות נהנו לא רק מההפרטה, הן נהנו גם מהפחתות המסים שבוצעו בהתמדה בשנים העשורים האחרונים. זאת בנוסף ל”רפורמות במס הכנסה” שהטיבו עם בעלי השכר הגבוה במיוחד. רפורמה נוספת במס הכנסה הייתה אחת מפעולותיו האחרונות של בנימין נתניהו בתפקידו כשר האוצר בממשלת שרון. אבל זה לא נגמר כאן. מפרטי הרפורמה עולה כי משרד האוצר מתכוון להפחית שוב את מס ההכנסה ולהפחית שוב את מס חברות. והדגש הוא על המילה “שוב”, כי רפורמות במס הכנסה היו גם היו.
מעיון בדו”ח השנתי שפרסם המוסד לביטוח לאומי ב-2005 עולה תמונה חברתית וכלכלית קשה, פריין של הרפורמות הקודמות. מהדו”ח עולה מסקנה חד-משמעית: מצד אחד - ההפרטות והקיצוצים בקצבאות ובשירותים החברתיים פגעו פגיעה קשה בעובדים והמובטלים, ומצד שני - הרפורמות השונות (כגון הרפורמה במס) לא הקלו על רוב השכירים, רק הטיבו עם בעלי השכר הגבוה ובעלי ההון.
הרפורמה במס הכנסה עושה פלאים לחלוקת ההכנסה הפנויה. הכנסה פנויה היא הכסף שנשאר לפרטים או משפחות לאחר ששילמו את מס ההכנסה שלהם ותשלומי חובה אחרים כביטוח לאומי. הרפורמה במס הכנסה, שביצועה יסתיים בשנה הקרובה, אמורה להוסיף להכנסה הפנויה של העשירון העליון יותר מ-8 אחוזים. אולם אותה רפורמה אינה תורמת כמעט דבר להכנסתם הפנויה של 30 אחוזים מהשכירים ברמות השכר הנמוכות.
מה יהיו תוצאות הרפורמה? ובכן, חלקם של שני העשירונים העליונים בהכנסה הפנויה יעלה, ויגיע לכדי 43 אחוזים מכלל ההכנסה במשק. חלקם של שבעת העשירונים הנמוכים, חלקן של משפחות השכירים, יהיה 44 אחוזים. כלומר, שני העשירונים העליונים יחזיקו בהון כמעט שווה בגודלו להון שבו מחזיקים שבעת העשירונים התחתונים.
לאן נעלם מס מעסיקים?
אולם זהו עדיין כסף קטן, יחסית. הכסף הגדול נמצא בהפחתת המסים של התאגידים והחברות העסקיות. מסים אלה יורדים בהתמדה מאז הונהגה “תכנית הייצוב הכלכלית” מבית מדרשו של נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, שהיה אז נציג ארה”ב במוסדות הפיננסיים הבינלאומיים, ושל ראש הממשלה דאז, שמעון פרס.
בעקבות התכנית, מס החברות צנח מ-61 אחוזים ב-1986 ל-45 אחוזים בשנה שלאחר מכן. אם נתניהו ישיג את תכניתו, ירד המס עוד יותר, ובתוך חמש שנים יופחת לכ-25 אחוזים. מה עוד? דמי הביטוח הלאומי שמשלמים המעסיקים ירד מ-15.6 אחוזים ב-1986 ל-10.85 אחוזים בשנה שלאחר מכן. כיום משלמים המעסיקים 5.4 אחוזים בלבד.
פעם היה גם דבר שנקרא מס מעסיקים. ב-1986 הוא עמד על שבעה אחוזים, וכעבור שנה ירד ל-4 אחוזים. ב-1991 הוא ירד שוב, הפעם ל-3 אחוזים, וב-1992 הוא נעלם לחלוטין. כמעט לחלוטין. מי עדיין משלם את המס הזה? קואופרטיבים ומוסדות ללא כוונות רווח.
מס נוסף שנעלם לגמרי הוא “המס המקביל”, שנעלמו עקבותיו עם הנהגת חוק ביטוח בריאות ב-1996. המס המקביל פירושו השתתפות המעסיקים בבריאות העובדים. כל שנותר הוא מס הבריאות שמשלמים השכירים - רוב תושבי המדינה.
אולם זהו עדיין כסף קטן, יחסית. הכסף הגדול נמצא בהפחתת המסים של התאגידים והחברות העסקיות. מסים אלה יורדים בהתמדה מאז הונהגה “תכנית הייצוב הכלכלית” מבית מדרשו של נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, שהיה אז נציג ארה”ב במוסדות הפיננסיים הבינלאומיים, ושל ראש הממשלה דאז, שמעון פרס.
בעקבות התכנית, מס החברות צנח מ-61 אחוזים ב-1986 ל-45 אחוזים בשנה שלאחר מכן. אם נתניהו ישיג את תכניתו, ירד המס עוד יותר, ובתוך חמש שנים יופחת לכ-25 אחוזים. מה עוד? דמי הביטוח הלאומי שמשלמים המעסיקים ירד מ-15.6 אחוזים ב-1986 ל-10.85 אחוזים בשנה שלאחר מכן. כיום משלמים המעסיקים 5.4 אחוזים בלבד.
פעם היה גם דבר שנקרא מס מעסיקים. ב-1986 הוא עמד על שבעה אחוזים, וכעבור שנה ירד ל-4 אחוזים. ב-1991 הוא ירד שוב, הפעם ל-3 אחוזים, וב-1992 הוא נעלם לחלוטין. כמעט לחלוטין. מי עדיין משלם את המס הזה? קואופרטיבים ומוסדות ללא כוונות רווח.
מס נוסף שנעלם לגמרי הוא “המס המקביל”, שנעלמו עקבותיו עם הנהגת חוק ביטוח בריאות ב-1996. המס המקביל פירושו השתתפות המעסיקים בבריאות העובדים. כל שנותר הוא מס הבריאות שמשלמים השכירים - רוב תושבי המדינה.
על פי הערכות, גרמו הפחתות מסים אלה לאוצר המדינה לאובדן הכנסה מצטבר של מאות מיליארדי שקלים. גלגלו את המלים האלה על הלשון. מאות מיליארדי שקלים. נסו לזכור, בעודכם עושים זאת, שתקציב המדינה לשנה זו הוא כ-266 מיליארד שקלים. כל הכסף הזה לא הגיע לידי המדינה, ונשאר בכיסיהם של המעסיקים.
ובינתיים, מקצצים לשכבות הנמוכות
אך ההטבות הללו, שמיועדות לתאגידים, חברות ולבעלי השכר הגבוה, לא הגיעו משום מקום. בעוד שהעשירונים העליונים מקבלים עוד ועוד הטבות, הצטמצמו תשלומי הקצבאות של הביטוח הלאומי בשיעורים חסרי תקדים, במיוחד בשלוש השנים האחרונות, שנותיו של נתניהו.
מדו”ח הביטוח הלאומי עולה כי בין השנים 2002-2004 נשחקו כלל הקצבאות בכ-11 אחוזים. הקצבה לנפש נשחקה בכ-16 אחוזים. ירידה חריפה במיוחד נרשמה בהיקף תשלום הקצבאות: 43 אחוזים בתשלומי דמי אבטלה, 40 אחוזים בקצבאות הילדים ו-20 אחוזים בהבטחת הכנסה.
מהדו”ח עולה גם כי הירידה בתשלומי הקצבאות היה כה דרסטי, עד שבשנת 2004 נרשם עודף תקבולים על התשלומים בקופת הביטוח הלאומי של כרבע מיליארד שקלים.
כך, בתוך בשלוש שנים בלבד איבדה קצבת הזקנה הבסיסית כעשרה אחוזים מכוח הקנייה שלה. הקיצוצים המצטברים בקצבאות הבטחת הכנסה הביאו לכך שהכנסת המינימום המובטחת לאוכלוסייה בגיל העבודה נשחקה בשלוש השנים האחרונות בשיעורים משמעותיים. כך, למשל, במהלך השנים 2002 – 2004 הקצבאות להורה יחיד עם שני ילדים או לזוג עם שני ילדים נשחקו בכשליש. למשפחה עם חמישה ילדים, קצבאות אלה נשחקו בכ-45 אחוז.
אבל כדאי להקדיש כמה מלים על השפעת הקיצוץ על האוכלוסייה. למרות שעד עתה עסקנו בממוצעים בכל הקשור לקיצוצי הקצבאות, ראוי לזכור כי מצבן של משפחות המובטלים או העובדים העניים (שליש מהעובדים בישראל מוגדרים “עניים”) שונה ממצבן של משפחות בעלות הכנסה גבוהה. המשפחות העניות ביותר, העשירון הראשון, איבדו יותר מ-17 אחוזים מהכנסתן הפנויה במשך שלוש שנים. בעשירון השני מדובר כבר על אובדן של כ-10 אחוזים מההכנסה הפנויה ובשלישי “רק” שמונה אחוז.
לסיכום: אסור להפוך את “בעיית העוני” ל”בעיית העניים”. העמקת העוני היא תולדה של מדיניות ממלכתית קרה ומחושבת, לה שותפות כל מפלגות הממסד ושמטרתה היחידה - ריכוז ההון בידיים מעטות יותר. כך נוצר העוני בישראל, ויש מי שנהנה ממנו.
אפרים דוידי הוא פעיל במטה הבחירות של חד”ש.
פורסם בנענע.