בלוג אדום ירוק

לשלוש המפלגות הגדולות המתמודדות בבחירות הקרובות אין הרבה מה להציע או לחד”ש לציבור הבוחרים. בסופו של דבר, “מרכז” היא מילת המפתח, ואם בוחנים את פעילות המועמדים בכנסת הנוכחית ההבדלים מטשטשים עוד יותר. כנראה שזה מה שהפך את מערכת הבחירות הזאת לבחירה בין שלוש רוחות רפאים, וגרם למפלגות הגדולות לעסוק במאגיה ובגלגול נשמות לא פחות, ואולי אף יותר מהמפלגות הדתיות. אז את מי הם הצליחו להעלות באוב?

האחת, עוד לא ממש רוח ברמה הפרקטית, אבל בהחלט הספיקה לקבל בחודשיים האחרונים תואר “רוח של כבוד” באוניברסיטה הפוליטית, רוחו של אריאל שרון. זאת מרחפת לה בנחישות מעל קמפיין הבחירות של “קדימה” כבניסיון נואש (שהולך דווקא טוב בסקרים), להשאיר בחיים מפלגה של איש אחד. את הסטיקרים “קדימה, אריק”, ואת הרישום ברשימה הם אולי שינו, אבל לכולם ברור שההתמודדות של אולמרט בבחירות הקרובות היא פיקציה, ואריק הוא עדיין מספר אחד של המפלגה.

אולם קדימה אינה המפלגה היחידה שניסתה לנכס לעצמה את “מורשת שרון”, הליכוד אף הוא ניסה לטעון לכתר. ניסה, ונכשל כשלון חרוץ. הזיכרון של אנשים אולי קצר, אבל לא קצר עד כדי כך. הם הצליחו אולי לשכוח את כל עברו של שרון, אבל על סופו הטראגי של הרומאן שלו עם הליכוד הם עוד לא הצליחו להתגבר. מסתבר שאלצהיימר לא מרפא לבבות שבורים.

אז ישבו להם מעצבי קמפיין הבחירות של הליכוד לסיאנס ממושך, והעלו רוח ישנה יותר, מקבר עמוק יותר, מנחם בגין. השלד אומנם קצת מעלה אבק, והתשדירים הישנים אפרוריים במקצת, אבל היד עדיין מתנועעת לה מעלה מטה, ומשוררת “מחל, מחל”. אני תוהה מה היה לאותו הבגין לומר על מה שנהיה מאותה “מחל”, תחושת הבטן שלי אומרת שהוא לא היה מתלהב כמו באותו תשדיר, אלא מתהפך בקברו, ואם אולמרט הוא לא אריק, ביבי הוא בלי שום צל ספק לא בגין.

העבודה בינתיים לא נאלצו לחפור עמוק מדי בשביל למצוא את הרוח שלהם, הרי הם ממילא מוציאים אותה להתרעננות כל שנה-שנתיים, לכל היותר שלוש, שלא לדבר על “פסטיבל השמאל השנתי”, שנערך לזכרה. יצחק רבין, הדוצ’ה של השמאל מאז ה – 4.11.1995, משומש במקצת, לא מאוד רלבנטי, והאות בסוף שמו של החבר הכי טוב התחלפה לה באורח פלא מ”ס” ל”ץ”. כמה חבל ש”שותפו הבלתי נלאה לדרך השלום” הלך לרעות בשדות זרים.

אז הבחירה למעשה מצטמצמת ל- רבין, בגין ושרון (מפתיע שבן גוריון עדין מצליח לנוח בשלווה בקברו), שאלא אם כן יחשפו תגליות מדעיות בלתי צפויות בעליל ביומיים הקרובים, לא סביר כי ייאישו מושבים בכנסת הבאה. מעשי סיאנס אולי טובים לתשדירי תעמולה, אבל בפרלמנט, מה לעשות, יש צורך באנשים בשר ודם, ולא בשלדים מתפוררים.

ישנן כמובן את כל אותן המפלגות המתיימרות להיות מלאות “מרצ” ומבטיחות לנו “שינוי”, אולם גם אלו, אינן טורחות להסתיר את העובדה שביום לאחר הבחירות הן יאוצו ויששו לחבור אל ממשלת הרפאים שתיכון כאן, והצבעה להן שקולה בעיניי למתן כוסות רוח למת.

אני אישית, רוצה לראות דם חד”ש בכנסת הנוכחית, וכמה שיותר ממנו.

הסיפור הזה נכתב ביום 27/03/2006, בשעה 19:44, והוא שייך לנושא בחירות . את כל התגובות והטראקבאקים אפשר לקרוא ב-RSS 2.0‏. אפשר להגיב עליו באתר הזה, או לשלוח טראקבאק מאתר אחר;