בלוג אדום ירוק

קראתי ב”דה מרקר”, המוסף הכלכלי של “הארץ” (26.2), כי:

“השכר הממוצע של משק בית בארצות-הברית ירד בשיעור של 2.3% בתוך שלוש שנים (2004-2001)“.

כישראלית, קראתי ושמחתי: לא אלמנה ארה”ב. אנחנו, הישראלים, עושים את זה טוב יותר.

בשנים 2003-2002 נשחק השכר הממוצע בישראל ב-9%. בשנתיים לאחר מכן, 2005-2004, עלה השכר, לפי התחזית ב-3%. מכאן שבממוצע, השכירים הישראלים התחילו את שנת 2006 בשכר (ממוצע) נמוך יותר ב-6% לעומת שכרם (הממוצע) ב-2001.

ומה קרה באותן שנים לפערים ברכוש של המשפחות בארה”ב?

בארה”ב, מורת הנבוכים של ההון/שלטון בישראל, למשפחה הנמנית עם העשירון העליון יש בממוצע רכוש בשווי של 900 אלף דולר בקירוב, והוא גם עלה ב-4% בשלוש השנים האמורות.

באותה ארה”ב, למשפחות שנדחפו לשני העשירונים התחתונים יש בממוצע - הקשיבו הקשיבו! – רכוש ממוצע של … 7,500 דולר , וגם היה להם מזל (קתרינה כבר אמרנו?) שבשלוש השנים האמורות הרכוש שלהם אפילו הצטמצם ב-11%.

ומה אצלנו? כאשר השכר הממוצע נשחק (ר’ לעיל), בעלי ההון, הממון והתיקים הפיננסיים התעשרו בשנה אחת בלבד 2005, ב-300 מיליארד שקל. שימו לב: רק התוספת לעושר שלהם הסתכמה בסכום גבוה יותר מכל תקציב המדינה לשנת 2005, שהיה 280 מיליארד שקל. תיק הנכסים הפיננסיים בכללותו הסתכם, כך דיווח בנק ישראל (27.2), בסכום האסטרונומי של 1.8 טריליון שקל (1,800 מיליארד שקל).

אחת הדרכים הבדוקות להעשיר את האלפיון העליון ולרושש את העובדים השכירים היא ההפרטה. לפני שאתם הולכים לשים את הפתק בקלפי, כדאי שתשימו לב:

בשנת 2006 מתכוונת הממשלה לבצע את תוכניות ההפרטה של החברות הגדולות באמת: בתי הזיקוק, חברת החשמל והתעשייה הצבאית. הפרטות אלה יתווספו להפרטות של בזק, ארבעת הבנקים (הפועלים, לאומי, דיסקונט ומזרחי), חברת אל על, חברת צים, נמלי הים, קרנות הפנסיה, בתי הסוהר ועוד.

אומרים לנו, כי ההפרטה נחוצה כדי לייעל את המשק הישראלי. אך היעילות שמפגינים הבנקים וייתר החברות שהופרטו היא – ניצול יעיל יותר של העובדים, המלווה בפיטורים רחבי הקף. יעילות מבחינת בעלי התאגידים המופרטים היא רווחים אדירים, אותם הם גורפים מהחברות שרכשו, לעתים במחירי מציאה.

נקח לדוגמא את בתי הזיקוק: הרווח הנקי של בתי הזיקוק הסתכם בשנת 2005 ב-250 מיליון דולר. מאחר שזו חברה ממשלתית, האוצר יקבל חלק משמעותי מהרווח הזה. אז עכשיו החליטו לשחוט את התרנגולת הזאת, המטילה ביצי זהב, ולהזדרז ולמכור את בתי הזיקוק. וממש לא מפתיע, כי בכל הזריזות הזאת שכחו את העובדים של בתי הזיקוק ולא הגיעו איתם לשום הסדר לגבי המשך העסקתם, שכרם ותנאיי עבודתם לאחר ההפרטה.

אין זה מקרה, שדווקא בשנות ההפרטה המואצת גדלה האבטלה ונשחק שכר העובדים.

מסתבר, כי לבעלי חברות ממשלתיות מופרטות, יש יכולת גדולה יותר להכתיב לנו, העובדים, את גובה השכר ואת תנאיי העבודה.

ומה קרה באותן שנים עם הרווחים?

בעוד שהשכר נשחק, הרווחים עלו ועלו.

בשנת 2004 רשמו חברות האחזקה (התאגידים הגדולים מסוג אי.די.בי., כלל תעשיות, החברה לישראל) רווח נקי של 5 מיליארד שקל. רווח זה גבוה פי 5.5 (!) מהרווח שהשיגו חברות אלה שנה קודם לכן. גם הבנקים רשמו לעצמם רווח של 5 מיליארד שקל, הגבוה ב-64% מהרווח שלהם ב-2003.

• תמר גוז’נסקי, כלכלנית, חברת כנסת לשעבר ומרצה באוניברסיטת בן-גוריון ובמכללות ספיר ות”א.

הסיפור הזה נכתב ביום 28/02/2006, בשעה 20:45, והוא שייך לנושא שכר , כלכלה . את כל התגובות והטראקבאקים אפשר לקרוא ב-RSS 2.0‏. אפשר להגיב עליו באתר הזה, או לשלוח טראקבאק מאתר אחר;