המשבר הכלכלי עדיין כאן: מאמר דעה של דב בוואלה

יישובים שנהפכו לכיסי אבטלה גדולים, החמרה בתנאי העבודה ומפעלים שנסגרו זה אחר זה. למרות צהלות האוצר, המשבר הכלכלי עדיין כאן וממשיך לגבות קורבנות.

גרסה מקוצרת התפרסמה בוואלה.

צהלתם של אנשי האוצר נוכח פרסומי המדדים הכלכליים האחרונים מזכירה את הבדיחה המפורסמת על סטטיסטיקאי שטבע באגם שעומקו הממוצע היה שני סנטימטרים. נתונים סטטיסטיים עלולים לעתים דווקא לטשטש את המציאות. נכון הדבר גם לגבי הנתונים שהסבו נחת רוח כה רבה לפקידי האוצר, נתונים שמסתירים חלקים רבים מן המציאות החברתית-כלכלית האמיתית של החברה הישראלית.

עבור שכבה כלכלית מסוימת, המשבר האחרון אכן היה עננה מטרידה אך חולפת. בעיני קבוצה מצומצמת זו השמיים עתה בהחלט כחולים יותר, והאופק נדמה בהיר ונקי מעננים. אבל במקומות אחרים בישראל המצב שונה לחלוטין: די לעשות סיור קצר בפריפריה כדי למצוא יישובים שנהפכו לכיסי אבטלה גדולים. המצב חמור במיוחד ביישובים הערבים. ברהט שיעור המובטלים מתוך אומדן כוח העבודה הוא 42.5%! באום אל פחם – 32.2%; בסחנין – 31.3%; בתמרה – -30%; בעראבה – 27.2%; בטייבה – 27.2%; ובשפרעם – 23.8%.

אך לא רק אוכלוסיות מוחלשות נפגעו מהמשבר – גם שכבות הביניים חוו בשנה האחרונה שחיקה משמעותית של ההכנסות ושל בתנאי העבודה. לפי הנתונים האחרונים שפירסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, אחוז הבלתי מועסקים בישראל הגיע ל-8.4% במאי 2009, עלייה של כ-40% בשנה האחרונה (והללו רק הבלתי מועסקים המדווחים); בחודש יולי פוטרו מעבודתם 16,521 בני אדם. זה מספר הגדול  בכ- 6% לעומת חודש יוני ועוד יותר לעומת חודש מאי.  במקביל, הדרישה לעובדים יורדת: ביולי התקבלו בשירות התעסוקה 23,400 דרישות מצד מעסיקים לעובדים חדשים – ירידה של 6.3% מאז חודש יוני. ולכל אלה צריך להוסיף שבחודשים מאי-יוני 2009 עלה, במקביל, מדד המחירים לצרכן ב-5.2%. בעבור מרבית האוכלוסיה בישראל, הביטחון התעסוקתי צונח ואילו יוקר המחייה מאמיר.

המשבר הכלכלי האחרון בעיקר שימש את המערכת לארגון מחדש לצורך הגדלת רווחים. עובדים רבים פוטרו, פסי ייצור יועלו וקוצרו, מפעלים רווחיים פחות צומצמו או חוסלו, ואפילו מפעלים רווחיים נסגרו כדי לאפשר רווח גדול יותר במקומות אחרים, בהם תנאי העבודה גרועים עוד יותר. דוגמה כאובה במיוחד היא מפעל תדיראן בעפולה, שנסגר החודש כדי להעביר את פס הייצור כולו לסין, שם העובדים נאלצים להסתפק בתנאי עבדות ובשכר עוני.

למה לא שימש המשבר הכלכלי? הוא לא שימש לארגון מחדש של המערכת לצורך שיפור הרווחה. לא ניצלנו את המשבר הזה לייצור דפוסים כלכליים הוגנים יותר; לא השתמשנו בו לקידום תנאי העסקה ראויים והוגנים יותר בשוק העבודה הישראלי, כדי שיהפוך לשוק המאופיין בשכר עבודה גבוה בעבור עבודה מקצועית; ובניגוד לרוב ארצות המערב, בישראל גם לא עשינו מאומה בעקבות המשבר כדי לעבור לכלכלה ירוקה יותר.

אם כן, בעיות היסוד של המשבר הכלכלי נותרו עמנו. צפירת ההרגעה של האוצר מוקדמת ומטעה, ועלולה להסתיר מאתנו את העבודה החשובה שעדיין צריך לעשות. ישראל עדיין חייבת, כעת אף יותר מבעבר, לעבור לדפוסי כלכלה שיאפשרו לנו לחיות בחברה הוגנת ובטוחה יותר מבחינה כלכלית . כדי לעשות זאת, יש לעבור למדיניות של אחריות חברתית, מדיניות שבה רווחה באה לפני רווחים. במסגרת מדיניות כלכלית כזו, המדינה – כלומר החברה – צריכה להחזיר לעצמה את האחריות לשוק עבודה הוגן, למערכות חינוך ובריאות מתפקדות ושיוויוניות, ולמערכת רווחה השומרת על כבוד האדם. מדיניות כזו הפוכה בתכלית ממדיניות ממשלת נתניהו, ועל כן אין זה פלא שפקידי האוצר של ממשלתו הם שמנסים להרגיע אותנו שהמצב ורוד בהרבה מהמציאות שכולנו רואים סביבנו.

תגים: וואלה, חברתי, כלכלה, מאמר, מאמרים

הפוסט הזה נכתב בתאריך יום רביעי, 19 באוגוסט, 2009 בשעה 6:46 תחת הקטגוריות חברה וכלכלה. אפשר לעקוב אחר התגובות לפוסט הזה באמצעות פיד RSS לתגובות. אפשר לכתוב כאן תגובה, או לכתוב בבלוג שלך פוסט כתגובה ולשלוח טראקבאק.