נאומו של דב על חוק הפיקדון

להלן נאומו של דב מ2.2.10 בנושא חוק הפיקדון:

דב חנין (חד"ש):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, היום הזה הוא יום חשוב. גם מבחינתי האישית, עמיתי חברי הכנסת, היום הזה הוא סגירה של מעגל, שכן חוק הפיקדון, שמובא היום להשלמה, הוא בעצם פרי של שתי הצעות חוק שמוזגו. הצעת החוק הפרטית, שהיתה לי הזכות להיות אחד מיוזמיה בכנסת הקודמת, והצעת חוק ממשלתית מקבילה, שאנחנו איחדנו אותן במהלך הדיונים.

זאת סגירה של מעגל. אני זוכר את הימים שלפני הבאת הצעת החוק הזאת בפני הכנסת הקודמת, עת היה מאבק אמיתי על הצעת החוק הזאת. השדולה הסביבתית-חברתית התגייסה, עשתה מאמצים גדולים מאוד להבטיח תמיכה רחבה בכנסת בהצעת החוק, ואכן הצלחנו להעביר את הצעת החוק בשלבים הראשונים בכנסת. בעקבות התהליך הזה ניהלנו דיונים ממושכים, גם בקדנציה הקודמת, גם בקדנציה הנוכחית של הכנסת, בוועדת הכלכלה, ואנחנו מגיעים היום להשלמת התהליך, עם הצעת חוק של תיקון מקיף בחוק הפיקדון.

עמיתי חברי הכנסת, אני חייב לומר לכם שאני מתייחס לתיקון הזה ברגשות מעורבים. מצד אחד, אין ספק שבתיקון הזה יש צעד משמעותי קדימה בכמה וכמה היבטים מרכזיים. מצד שני, יש בו, למרבית הצער, בכמה נקודות, נסיגות לעומת המצב הקיים. לכן במסגרת הדיון בהסתייגויות, עמיתי חברי הכנסת, אני רוצה להציג בפניכם את התמונה המלאה הזו ולהציג גם את הבעייתיות שהיתה קיימת בחוק הפיקדון הקיים וגם את הפתרונות שצריך היה לנקוט, ושחלקם אכן ננקטו במסגרת החוק.

בואו נתחיל מהעיקרון. חוק הפיקדון הוא חוק חשוב. חוק הפיקדון מוביל לכך שהיום במדינת ישראל רוב עצום של מכלי המשקה הקטנים עוברים לאיסוף ולמיחזור, וזה הישג סביבתי משמעותי. אבל אין ספק, גבירותי ורבותי חברי הכנסת, שבחוק הזה ישנם חסרונות. ישנם חסרונות, ישנן חולשות וישנם עניינים שצריך לתקן. כשאנחנו באים לתקן את חוק הפיקדון אנחנו צריכים לשאול את עצמנו, לכן, קודם כול, מה לקוי? מה לא עובד נכון בחוק הפיקדון הנוכחי?

עמיתי חברי הכנסת, אני רוצה לציין כמה בעיות עיקריות שקיימות בחוק הפיקדון הנוכחי ושעמן התיקון צריך להתמודד. הבעיה הראשונה היא שהנגישות של הציבור לאפשרויות המחזור מצומצמת מדי, מוגבלת ובלתי מספקת. התוצאה היא שגם כאשר אנשים רוצים למלא את החוק, רוצים להחזיר בקבוקים, הם לא יכולים לעשות זאת. אין מספיק נקודות איסוף, אין מספיק מתקני איסוף, לא כל העסקים מוכנים לקבל בקבוקים, והתוצאה היא שאנשים לא יכולים בפועל לממש את זכותם לקבל בחזרה את דמי הפיקדון ולהחזיר את הבקבוקים הריקים. זה מה שגורם לכך שהחוק הזה, במקום לייצר מנגנון של תמרוץ סביבתי, פועל כאיזה חוק של מיסוי נוסף או של הטלת נטל נוסף על הציבור. הפתרון לבעיה הזאת, עמיתי חברי הכנסת, נמצא כמובן בהרחבה מאוד משמעותית של נקודות האיסוף, חיזוק המערכת של האיסוף, הטלת סנקציות כבדות על מי שאיננו ממלא את חובתו לאסוף והפיכת ההחזרה של בקבוקי המשקה הריקים לנוחה, זמינה, מהירה, עבור כל אזרח שרוצה לעשות זאת.

בעיה שנייה מהותית שנמצאת בחוק הפיקדון הנוכחי היא כמובן ההתחמקות של היצרנים מלשאת באחריות לאיסוף ולמיחזור. זו היתה חוליה בעייתית ביותר בחוק הפיקדון הקודם – אותו תאגיד מחזור שבעצם היה סוג של חיץ בין היצרנים, שעליהם צריכה להיות מוטלת האחריות לבין הצרכנים, לבין אלה שמחזירים את הבקבוקים. זאת היתה חוליה בעייתית, שלא תפקדה מספיק טוב ושחררה, בעצם, בפועל, את היצרנים ואת היבואנים מהאחריות שלהם לאסוף את הבקבוקים שהם מייצרים ומספקים לציבור. זאת היתה, עמיתי חברי הכנסת, חריגה בעייתית מהעיקרון הבסיסי של החשיבה הסביבתית המודרנית, שהוא העיקרון של המזהם – משלם. לחריגה הזאת היו מחירים כבדים בדמות הבעיות הקשות שהתפתחו בחוק.

בעיה נוספת שהיתה קיימת בחוק הקיים היא העובדה שמכלי המשקה בנפח 1.5 ליטר נותרו מחוץ לחוק. לזה לא נמצא שום נימוק ענייני אמיתי. לא נימוק כלכלי, לא נימוק סביבתי. להיפך, עמיתי חברי הכנסת, דווקא הבקבוקים הגדולים, שצורכים אותם במשקי הבית, דווקא אותם קל יותר למחזר, קל יותר לאסוף, אם היתה מערכת איסוף ראויה.

בעיה נוספת שאפיינה את החוק הקיים היתה אותו מנגנון שאפשר למשרד להגנת הסביבה לקבל אישור להפחית מדי שנה את יעדי האיסוף הקבועים בחוק. החוק קבע מסלול של יעדי איסוף, שבהדרגה עלו. אבל המשרד להגנת הסביבה, בלחץ היצרנים, פעם אחר פעם, היה מביא לוועדות הכנסת את ההצעה להפחית בכל שנה את יעדי האיסוף המחויבים. זו היתה כמובן סמכותו לפי החוק, אבל כך, בעצם, אותם יעדי איסוף במגמת עלייה שהחקיקה קבעה, לא מומשו בפועל במציאות.

לכן, עמיתי חברי הכנסת, כאשר אלה הבעיות העיקריות, עימן היה התיקון צריך להתמודד: אחד, להחיל אחריות יצרנים ישירה. כאן אני רוצה לומר מייד: בתחום הזה החוק המוצע הוא חוק טוב, אחריות יצרנים ישירה אכן קיימת כך ואני מברך על כך. אם כבר אני מברך על מנגנונים שיש בחוק הזה, אני גם מברך על המנגנון שהוזכר כאן גם בדברי ההסבר של חבר הכנסת שאמה, של הפיצוי לדוגמה, מנגנון שמעודד את מערכת ההשבה ואת חובת אותם גורמים שאליהם מחזירים את הבקבוקים לבצע את ההשבה הזאת בפועל. וזו התקדמות משמעותית. אני חושב שאנחנו נפטרים פה מבעיה גדולה ומהותית שהיתה קיימת בחוק הקיים.

מצד שני, עמיתי חברי הכנסת, החוק לא שמר על אותה מערכת של יעדי איסוף שהחוק המקורי הציע. זה נכון שאותה מערכת של יעדי איסוף היתה יפה מאוד בחוק אבל בפועל היו מורידים אותה אחת לשנה. היו באים לוועדת הכלכלה ומבקשים להוריד אותה. עכשיו, אין מנגנון של הורדה, אבל בעצם היעדים שהחוק עצמו קובע נמוכים יותר. תשאלו למה אני מזדעק, הרי ממילא המשרד להגנת הסביבה היה בא ומבקש להוריד את היעדים?

דב חנין (חד"ש):

חבר הכנסת שטרית, אני לא אוהב להזדעק, אבל אין לי ברירה.

דב חנין (חד"ש):

לא. אני אומר שבמקרה הזה אני באמת גם לא אוהב. אני עושה את זה בחוסר ברירה. המנגנון הקיים היה לפחות מחייב את המשרד להגנת הסביבה לבוא לוועדה אחת לשנה, להסביר – –

דב חנין (חד"ש):

– – ולהציג, והיצרנים היו צריכים לבוא ולהסביר, ולהציג, והיה מאבק על זה, והם ידעו שזה לא מובטח להם ושבאופן עקרוני, לפחות, ועדת הכלכלה יכולה לא לאשר. זו היתה מין חרב מתנופפת מעל ראשיהם של היצרנים, מעל ראשו של תאגיד המיחזור, שבעצם חייבה אותם להתייחסות ולהתנהלות יותר רצינית. היום, כאשר אנחנו מורידים את השיפוע הזה ומחליפים אותו בשיפוע נמוך יותר, מחליפים את יעדי האיסוף והמיחזור הנוכחיים ביעדים מופחתים, אנחנו בעצם אומרים ליצרנים: אנחנו הולכים לקראתכם.

עמיתי חברי הכנסת, בעיה נוספת היא העובדה שלפי התיקון המוצע – להבדיל ממה שאנחנו הצענו במקור ולהבדיל ממה שהמשרד להגנת הסביבה הציע במקור – התיקון המוצע איננו מכליל את מכלי המשקה הגדולים בחוק הפיקדון. אני מכיר את התשובה. אומרים: יהיו מכלי איסוף ואפשר יהיה לאסוף את המכלים במתקנים באופן וולונטרי. אבל עמיתי חברי הכנסת, ההיגיון הזה מנוגד לרציונל הבסיסי של החוק. הרי החוק הזה בא מתוך הנחה שאומרת שכדי לקדם את המיחזור והאיסוף בפועל, אנחנו צריכים איזשהו מנגנון של תמריץ כלכלי. זו ההנחה של החוק הזה.

עמיתי חברי הכנסת, מבחינת השקפת עולמי, אני לא שייך לאלה שחושבים שכל דבר נמדד בכסף ורק תמריצים כלכליים יכולים לעודד התנהגות. אני לא שייך למחנה הזה. אבל כאן אנחנו לוקחים חוק שכולו בנוי עם רציונל של פעילות כלכלית ושל תמריצים כלכליים, ומוציאים את הלבנה של התמריץ הכלכלי מחוליה מרכזית, שנוגעת למכלי המשקה הגדולים. עמיתי חברי הכנסת, זה מאוד בעייתי. אני יכול להעלות על דעתי גם דרכים אחרות להסדרה. אני יכול להעלות על דעתי, ברמה העקרונית, גם מערכת אחרת שתעודד מיחזור בקבוקים ושאיננה מבוססת על מנגנונים של אינטרסים כלכליים. אבל משעה שבחרנו בדרך של מנגנונים כאלה, עמיתי חברי הכנסת, זוהי טעות לוותר עליהם, במיוחד כשמדובר בבקבוקים הגדולים.

עמיתי חברי הכנסת, היעד שנקבע לאיסוף מכלים גדולים נמוך מדי. אנחנו מדברים על יעד של 50% – נמוך מדי, פחות מדי, ויותיר יותר מדי פסולת פלסטיק שאיננה ממוחזרת ואיננה נאספת בצורה רצינית.

עמיתי חברי הכנסת, גם בדיונים בוועדה וגם כאן אני הצעתי שאנחנו נאמץ מערכת יותר דרמטית של קנסות מרתיעים וקשיחים, הטלת עונשים כספיים יותר מחודדים ויותר חריפים בגין אי-עמידה ביעדי האיסוף והמיחזור, שכן עונשים כאלה חיוניים להבטחת השגת יעדי המיחזור הקבועים בחוק. העונשים הכספיים חייבים להיות ברורים, חד-משמעיים ובלתי פתוחים למשא-ומתן.

עוד בעיה שקיימת בחוק הנוכחי היא ההבחנה שקיימת בו בין יעדי המיחזור ליעדי האיסוף. הגישה העקרונית שלי, וגם של כמה מעמיתי שהשתתפו בדיון בוועדה, היא שהמיחזור והאיסוף צריכים להיות באותה רמה. אותם בקבוקים שנאספים צריכים להיות ממוחזרים. אין שום טעם באיסוף אם הוא לא מלווה במערכת אינטנסיבית ומספקת של מיחזור.

לכן, עמיתי חברי הכנסת, בשורה התחתונה העמדה שלי לגבי התיקון הזה היא אמביוולנטית. אני לא מסתיר בפניכם שאני שאפתי לראות בחוק הזה יותר ממה שיש בו. הצעת החוק שלנו, כפי שהעברנו אותה בקריאה טרומית ובקריאה ראשונה – ואני מדבר הן על הצעת החוק הפרטית והן על הצעת החוק הממשלתית שהועברה בקדנציה הקודמת – נתנה פתרונות טובים יותר לשאלות שעומדות על סדר-יומנו היום. הצעת החוק המקורית כללה פתרונות אמיתיים ומקיפים, גם לשאלה של אחריות היצרן – זה אכן נותר בחוק הנוכחי – אבל גם למערכת של האיסוף והמיחזור וחובת הפיקדון של הבקבוקים הגדולים, דבר שחסר לנו כאן; וגם לשמירה, ואפילו הגבהה של יעדי האיסוף הקיימים בחוק הפיקדון המקורי. ההפחתה של יעדי האיסוף בחוק הזה היא אחת הנסיגות המצערות שיש לנו היום בחקיקה סביבתית.

עמיתי חברי הכנסת, אני רוצה גם להביע תודה והערכה. הביעו כאן, ובצדק, הערכה לצוות המקצועי, המשפטי והמינהלי של ועדת הכלכלה, שנמצא אתנו כאן היום. אז אני רוצה לחזור על דברי ההערכה האלה. אבל, עמיתי חברי הכנסת, מעבר לתודות האלה, אני רוצה להביע הערכה רבה לארגונים הסביבתיים, לתנועה הסביבתית, שמלווה את המאבק הזה לאורך שנים. אני רוצה להביע הערכה מיוחדת לארגון "אדם, טבע ודין", שקידם ולחם על חוק הפיקדון עוד מהשלב של הדיונים לקראת הקריאה הטרומית ועד בעצם השלבים האחרונים של הדיונים והוויכוחים הגדולים בוועדה.

אני רוצה להביע הערכה מיוחדת לאדם נוסף, לפעיל סביבה נמרץ ומסור, דניאל מורגנשטרן, יועץ סביבתי, שהקדיש לא רק זמן ומאמץ אלא נתן את הנשמה במאבק על החוק הזה. הוא שלח אלי, לקראת האישור בקריאה השנייה והשלישית, מכתב מאוד כואב. הוא רואה בדאגה את הנסיגות שקיימות בחוק הזה, במיוחד באותם אלמנטים שדיברתי עליהם: הוויתור על הבקבוקים הגדולים מבחינת חובת הפיקדון, וגם ההפחתה של יעדי האיסוף והמיחזור. עמיתי חברי הכנסת, אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת כדי לומר שדניאל מורגנשטרן, במהלך המאבק שלו על החוק הזה, ביקר מאוד בחריפות את תאגיד המיחזור – בחריפות ובצורה נוקבת. זו היתה ביקורת חשובה, והיתה חלק משמעותי מהדיון ומהוויכוח, שהיה ויכוח קשה על השאלות של המיחזור ושל הפעולה של הגורמים העוסקים בנושא הזה. אדוני היושב-ראש, התוצאה היא שאותו פעיל סביבה קיבל תביעת לשון הרע מתאגיד המיחזור. אני מצטער שהשר להגנת הסביבה לא נמצא כאן אתנו כרגע, כי הייתי מנצל את ההזדמנות – – –

דב חנין (חד"ש):

עוד לא. הוגשה. אבל, כיוון שתאגיד המיחזור הוא בכל זאת גוף ציבורי והביקורת שנעשתה היתה ביקורת במישור הציבורי, וזה לא עניין אישי נגד פעיל כזה או אחר בתאגיד או נושא תפקיד כזה או אחר אלא זה חלק מהדיון הציבורי – היתה ביקורת וביקורת קשה, ויש עוד אנשים שיש להם ביקורת וביקורת קשה על התאגיד הזה. והביקורת הזאת והוויכוח הזה תרמו בסך הכול לדיון הציבורי ולבירור הציבורי של הסוגיות שבפנינו. לכן, עמיתי חברי הכנסת, אני רוצה לנצל את ההזדמנות שאנחנו מגיעים לסיום הדיון בחוק הזה, כדי לפנות לשר להגנת הסביבה להפעיל לחץ על תאגיד המיחזור לבטל את אותה תביעת לשון הרע. אותו ויכוח שהתנהל היה צריך להתנהל, ולא מסגרת של הליכי לשון הרע היא המסגרת הנכונה לברר אותו.

דב חנין (חד"ש):

כן, זה נושא ציבורי. תאגיד המיחזור בוודאי יש לו את עמדתו ואת גישתו. אבל לא ראוי שתאגיד ציבורי – אני שמח אדוני השר שאתה, אדוני השר להגנת הסביבה – – –

דב חנין (חד"ש):

כן, אז אני אומר – אני שמח שהצטרפת אלינו, כי ניצלתי את ההזדמנות בסוף הדיון להציע לתאגיד המיחזור לבטל את אותה תביעת לשון הרע שהוא הגיש נגד פעיל סביבה שביקר אותו בחריפות עם טענות קשות על אי-פעילותו של התאגיד. ואמרתי שזה לא ראוי שנושא כזה יתברר בבתי-משפט. יש פה ויכוח ציבורי, ואני מנצל את ההזדמנות כדי לפנות לתאגיד לעשות זאת.

אני רוצה לסכם ולומר, אדוני השר להגנת הסביבה, שלמרות ההערות שלי על כמה מההיבטים בחוק הזה, אני רוצה להעריך מאוד את העובדה שבחרת כן לקדם את הנושא הזה. אני יודע שהבחירה הקלה יותר היתה להשאיר את הנושא בצד. יש ויכוחים, יש אינטרסים, יש כוחות. יש עוד סוגיות שהשר להגנת הסביבה בוודאי יצטרך לעסוק בהן, וכדרכך – ואני אומר את זה באמת לחיוב – אתה לא התחמקת מהנושא הזה. ידעת שיהיה בו ויכוח, תהיה בו גם ביקורת. אבל בחרת בדרך שלפי מיטב שיקול דעתך מקדמת את היעדים שאתה צריך לקדם בתור שר להגנת סביבה. אז אני רוצה להביע את הערכתי לגישה הזאת. יש לנו ויכוח בכמה נקודות. אבל יש לנו גם הסכמה גדולה על כך שבכמה וכמה היבטים החוק הזה הוא בוודאי התקדמות. תודה רבה.

תגים: , , , , , ,

4 תגובות לפוסט "נאומו של דב על חוק הפיקדון"

  1. […] قانون الإيداع (חוק הפיקדון): تمرير تعديل لقانون "الإيداع". مشروع القانون في ا لبداية كان مشروع قانون خاص ثم تم الحاقه بمشروع قانون حكومي حول ذات الموضوع. تمرير مشروع القانون كان عبارة عن انجاز كبير للوبي البيئي-اجتماعي في الكنيست ال-17. بعد نقاشات مطولة في لجنة الاقتصاد، تراجعت للأسف وزارة حماية البيئة عن عدة أسس مبدأية في اقتراح القانون وبضمنها جباية رسوم الإيداع عن عبوات الكبيرة للمشروبات. ولكن وعلى الرغم من ذلك فان القانون بشكله النهائي يحتوي على انجازات هامة وعلى رأسها وضع المسؤولية المباشرة على المنتجين بحسب مبدأ "الملوث يدفع". […]

  2. […] חוק הפיקדון – החל כהצעת חוק פרטית שלי שלאחר מכן הוצמדה להצעת חוק ממשלתית בעניין. החוק במהדורתו הסופית כולל הישגים משמעותיים ובראשם הטלת האחריות הישירה על היצרנים, על בסיס עיקרון "המזהם משלם". […]

  3. […] חוק הפיקדון – החל כהצעת חוק פרטית שלי שלאחר מכן הוצמדה להצעת חוק ממשלתית בעניין. החוק במהדורתו הסופית כולל הישגים משמעותיים ובראשם הטלת האחריות הישירה על היצרנים, על בסיס עיקרון "המזהם משלם". […]

  4. […] 16.  חוק הפיקדון החדש– החל כהצעת חוק פרטית שלי שלאחר מכן הוצמדה להצעת חוק ממשלתית בעניין. החוק במהדורתו הסופית כולל הישגים משמעותיים ובראשם הטלת האחריות הישירה על היצרנים, על בסיס עיקרון "המזהם משלם". […]

כתיבת תגובה