מצעד הגאווה – מבחן לדמוקרטיה

המאבק למען שוויון זכויות לקהילה הגאה הוא חלק בלתי נפרד מהמאבק על דמותה של הדמוקרטיה בישראל

כתושב תל-אביב, הייתי עד לשורה של מצעדי גאווה שהתקיימו ברחובות העיר בעשור האחרון. הצועדים העלו על נס את ההישגים שהשיגה הקהילה הגאה במאבקיה, והביעו את הרצון להפוך את החברה הישראלית לחברה המכבדת כל אישה ואיש, ללא הבדל השתייכות או נטייה מינית. מאז 2002 התקיים מדי שנה בירושלים, ביוזמת "הבית הפתוח", מצעד גאווה וסובלנות, שהביא מסרים אלו גם אל עיר מקוטבת וטעונה כל-כך. בכל שנה מתמודדים המארגנים בירושלים עם התנגדויות של הממסד בעיר ועם ניסיונות לסכל את המצעד. נראה שהשנה, ייקבע התאריך הסופי לקיום המצעד רק אחרי דיון בבג"ץ.

בירושלים הרגשות עזים במיוחד. אבל דווקא בשל כך, גם הסובלנות צריכה להיות חזקה במיוחד. ירושלים היא עיר קדושה, אבל היא גם עיר מגוונת, פלורליסטית. ל"בית הפתוח" אין שום רצון להתגרות במקומות קדושים או להגיע לשכונות דתיות. יש להם רצון לבטא את עצמם בעיר שהיא גם עיר שלהם, לא פחות מאשר עירו של מישהו אחר. אין לקבל, וגם אין לשתוק, למול ניסיונות למנוע מהם לעשות זאת. להיפך: יש לומר בקול חד וברור, שזכותו של מצעד הגאווה והסובלנות לצעוד ברחובות ירושלים היא זכות דמוקרטית יסודית, וחובה להגן עליה. אין להסכין עם הסתה אלימה, שבשנה שעברה כבר נוכחנו עד כמה היא מסוכנת, כאשר מפגין אלים דקר בסכין שלושה ממשתפי המצעד.

המאבק על קיום מצעד הגאווה, ולמען שוויון, הכרה וזכויות לקהילה הגאה, הוא חלק בלתי נפרד מהמאבק על דמותה של הדמוקרטיה בישראל. המערכה להגנת החירויות הדמוקרטיות בישראל ולהרחבתן לא יכולה להשאיר מאחור את זכותם של נשים וגברים לחיות את חייהם בכבוד ובשוויון זכויות, ללא אפליה על רקע זהותם המינית, המגדרית, העדתית או הלאומית.

הקשר בין מאבקה של הקהילה הגאה לכלל המאבקים הדמוקרטיים בחברה הישראלית פועל גם בכיוון ההפוך: הוא קיים גם אצל אלו המבקשים להצר את הדמוקרטיה בישראל. אין זה מקרה שאותם חוגים, התומכים בפגיעה במיעוטים, בנשים ובקבוצות המוחלשות, הם המתנגדים הקולניים ביותר לשוויון זכויות לקהילה. אלו ששלילת חופש הביטוי, עקרון השוויון והזכות להפגין הם עניין שבשגרה עבורם, הם גם אלו שהתייצבו כנגד קיום מצעד הגאווה בירושלים.

ובעצם, מדוע שלא יתייצבו? שלילת זכויות היא מדרון חלקלק, שבו מתחילים מפגיעה בקבוצה אחת, ממשיכים בקבוצה אחרת, וצעד-אחר-צעד שומטים

את הקרקע מתחת לזכויות הדמוקרטיות של כולנו. אחרי שהימין הישראלי תמך בתיקון הגזעני לחוק האזרחות (2003), השולל מערבים אזרחי ישראל את זכותם להינשא לפלסטיניות תושבות השטחים ולהקים משפחה, אך הגיוני מבחינתו שהצעד הבא יהיה שלילת זכות קיומן של משפחות אחרות, למשל, משפחות חד-מיניות. אם נשתוק כאשר מסומנות ומאוימות קבוצות אחרות, לא ירחק היום בו תשרור שתיקה גם כשאנו נהיה אלה שזכויותיהם נרמסות.

הולכים ומתחזקים הקולות השמרניים, אשר בחרו לסמן את מצעד הגאווה בתור היעד הבא במערכתם נגד ערכי השוויון, הפלורליזם וזכויות האדם. מול עמדה ימנית מובהקת זו, חייבים להעמיד עמדה שמאלית מובהקת. נחוצה לנו ברית של קבוצות וארגונים מקהילות שונות, שישלבו כוחות כדי לערער על הפוליטיקה המסוכנת של שלילת זכויות ופגיעה ב"אחר" לסוגיו. נחוץ לנו מחנה החורת על דגלו פוליטיקה אחרת, הומניסטית ודמוקרטית; מחנה המציב על סדר יומה של החברה הישראלית אופציה של ביקורת ושל שינוי חברתי. קיום מצעד הגאווה בירושלים, על אף ולמרות ההזדעקות נגדו, הוא צעד חשוב בדרך לבניית מחנה שכזה.

פורסם: YNET 18.09.06, 06:57

תגים: , , , , ,

2 תגובות לפוסט "מצעד הגאווה – מבחן לדמוקרטיה"

  1. אלמו נימי הגיב:

    דוב, אני לא מסכים איתך כלל בעניין זה.

    המצעד בירושלים הוא התגרות לשמה. גם אם הדבר דמוקרטי, ולמרות שאני חושב שעדיף לא לאסור את המצעד, על הקבוצה הזו היה להמנע מלעשות את המצעד במקום שפוגע בכל כך רבים אחרים.

    בו אני אשאל אותך שאלה, והשב בכנות:

    נניח שהם היו מבקשים לעשות את המצעד בנצרת הערבית, או בחיפה, בסמוך לשכונות ערביות.

    האם גם אז היית חוזר על אותה עמדה, או שהיית אומר שצריך להתחשב בתרבותם ואורך חייהם של בני המיעוטים ?

  2. תומר הגיב:

    עיר הבירה לא יכולה להיות מנותקת מהקונטקסט של הציבור הרחב. תביעה נורמטיבית לרב תרבותיות חייבת להיות תביעה נורמטיבית לסובלנות כלפי כל מי שחי כאן. זוהי חובה של כל חבר כנסת ללא קשר למוצאו או אמונתו להאבק נגד שלילת זכויות. אני מצער על כך שחברי הכנסת הנוספים של חד"ש לא היו נוכחים בהצבעה על הצעת החוק שנועדה לסכל את המצעד הבא.

    אני מזמין אותך לבוא בקיץ הבא למצעד בירושלים, הוא שונה בתכליתו מהמצעד בתל אביב.

    המצעד לחלוטין לא קורא להתעלמות מרגשותיהם של אחרים, להיפך.
    מובן שלא מפגינים בשכונות של חרדים, אבל אם יש תביעה מאותו פלג, שטוען לפגיעה ברגשות, לא להפגין בירושלים כלל (עיר גדולה, בכל זאת) כל עוד מטרת ההפגנה אינה מתיישבת עם האמונה שלהם (קצת קיצוני לטעמי) – מה המשמעות שלה כעיר בירה או כמקום של חיים משותפים בכלל?

    אם לא תתאפשר מחאה אזרחית בירושלים, אנחנו משולים למשטרים אפלים מאד.

    מהן ההשלכות מכך לגבי להטבים שחיים בירושלים? אין להם מקום בעיר?

    מניעת המצעד תוביל למדיניות סגרגטיבית והדרת המיעוט.
    כאשר קיים מגוון של אוכלוסיות בעיר, לא ניתן לחיות יחד מבלי שכל קבוצה תזכה לביטוי הולם.

    דווקא הקריאות לבטל את המצעד ולהרחיקו מירושלים בכל מחיר (אותן כרזות עם מזרקים, שקוראות לנו חולי אידס, מסוכנים וכו', הפגנות נגד של "אין סוטים – אין פיגועים" וכיוצ"ב) ממחישות את הצורך שבקיומו. סובלנות ניתן לקדם רק באמצעות מפגש, אינטראקציה וחינוך.

    ועם כל הכבוד, יש הבדל בין פגיעה ברגשות לבין שנאה עיוורת ופחד מהאחר והשונה.

    ההתעקשות על מצעד היא לא בכדי. במקרה של הקהילה הגאה, המצעד הוא בעל מעמד מכונן. גם מבחינת קבלה בחברה, גם מבחינת הניראוּת של הקבוצה במרחב, וגם מבחינת השייכות וההזדהות של כל אחד עם המאבק לשוויון זכויות וליחס מכיל ולא מדיר.

    ברגע שאוסרים על קיום מצעד, המשמעות של זה היא – טוב בסדר, אתן יכולות להיות לסביות בביתכן הפרטי, אבל לא ברחוב, זה כבר יותר מדי. תמיד יהיו מתנגדים למצעד – אבל ברגע שיאסרו את קיומו בהשפעתם, אנחנו חוזרים למתכונת סיר הלחץ שהיתה נהוגה לפני 60 שנה.

    אני חושב שזוהי "חזרה לארון" בעל כורחו של ציבור שלם וסכנה שנחזור למסדרי הטרדות, השפלות ומעצרים כפי שהיה נפוץ בירושלים לפני המצעד. חוסר הנראוּת נותנת משנה תוקף לעמדות חשוכות לצוץ מחדש: זו מחלת נפש, זה חטא דתי וזו עבירה פלילית. נבחרי הציבור החרדי גם לא מסתירים שזוהי המטרה שלהם.

    מעבר לכך, המשמעות של קיום המצעד לבני נוער שנמצאים בארון היא אדירה – זה מראה להם שהם לא חריגים, לא שונים, ולא לבד. גם אסור לשכוח שמדובר באוכלוסיה ששיעור ההתאבדות בה גבוה פי 3 מאשר בני נוער אחרים.

    המטרה של המצעד היא קריאה לשילוב, אינטגרציה, שוויון ונגד הפליה ורדיפה.

    קצת רקע היסטורי על המצעד:
    http://www.snunit.k12.il/seder/pride/history.html

    ומתוך הספר "אמא יש לי משהו לספר לך" שהורד מממדפי ספריות בתי הספר ע"י שרת החינוך לימור לבנת:
    http://www.snunit.k12.il/seder/pride/intro.html

כתיבת תגובה