אני לא רוצה לחיות בחברת ׳האח הגדול׳ – חוק המאגר הביומטרי מסוכן ומיותר

אני מתנגד למאגר הביומטרי מהיום הראשון שהנושא הזה הובא לכנסת, גם מסיבה עקרונית, וגם מסיבות מעשיות.
באופן עקרוני, אני לא רוצה לחיות בחברת ׳האח הגדול׳. אני לא רוצה שנתוני הגוף שלי יהיו בידי השלטון, ושהוא יוכל לעשות בהם מה שהוא רוצה.
ובאופן מעשי – זוהי הצעת חוק שאין בה צורך. כולנו בכנסת תומכים בהכנסת תעודות זהות חכמות, שמאפשרות להשוות בין האדם לבין התעודה שהוא מציג – רק בלי הכללת כל הנתונים הביומטריים של כל האנשים במאגר כלשהו. שהרי, אם הנתונים ייכללו במאגר מסוים – אז במוקדם או במאוחר, הוא ייפרץ. יגידו לנו שזה מאגר מאובטח ובטוח. אבל מה תגידו על המאגרים של הפנטגון האמריקאי, של משרד החוץ האמריקאי? הם נמצאים עכשיו כולם בוויקיליקס. אז תגידו לנו שהאמריקאים לא יודעים לאבטח, ושאצלנו יודעים טוב יותר. אבל אצלנו כבר נפרץ והתפרסם המאגר של משרד הפנים. אין זה מקרה שגם גורמי ביטחון בישראל מטילים ספק בתבונה ובתועלת של מאגר ביומטרי כזה.
מאז שהתחיל הוויכוח הזה בכנסת הספקות רק הלכו והתרבו. סימני השאלה רק התעצמו. אנחנו למדנו מאז, בדו"ח של מבקר המדינה, שחלק גדול מהטענות ששימשו להצדקת המאגר הביומטרי היו חסרות בסיס.
במקום להסיק מסקנות לגבי הכיוון  המיותר והמסוכן הזה, הממשלה הזו – באופן לא מפתיע – מתעקשת להחזיר אותו לכנסת ולחייב את כל אזרחי ישראל להיכנס למאגר הביומטרי.

כתיבת תגובה