דב השתתף הבוקר בהפגנת המחאה המשותפת ליהודים ולערבים בכניסות לאום אל פחם, מול מצעד הימין הקיצוני בעיר.
דב הביע צער על קיום המצעד: "זכות המחאה וחופש הביטוי אינן כוללות את הזכות להסית, להפיץ מסרים גזעניים ולקרוא לנישולם של אזרחים במדינה מזכויותיהם. לא הייתה כל הצדקה לקיומו של המצעד הזה שכל כולו פרובוקציה וניסיון להצית אש במרקם היחסים בין יהודים וערבים בוואדי ערה."
לכתבתם של יואב שטרן, אלי אשכנזי ויובל גורן ב"הארץ".
משמרת אום אל פחם
תגים: אפליה, בשטח, האוכלוסיה הערבית, הודעה לעיתונות, זכויות אדם, כללי
חלק מדמוקרטיה זה גם לתת למי שאנחנו לא מסכימים איתו להביע את דעתו. לכן כמו שתמכתי במצעד הגאווה בזמנו ואתמוך בעתיד, כך אני תומך בהחלטת בג"צ במקרה הזה. לאפשר לצעדה בעיתית ולא נוחה דיפלומטית להתרחש זה מה שמבדיל בין מדינה דמוקרטית למדינה דיקטטורית.
אני לא מחבב את מרזל, הצבעתי לחד"ש בבחירות האחרונות ואני חושב שהמצעד הוא רעיון ממש רע. בכל זאת, אני חושב שאם מרזל רצה לקיים אותו, טוב שהוא קיים אותו. באקלים הפוליטי של מדינת ישראל, זכות המחאה וחופש הביטוי בהחלט כוללים את המצעד של מרזל, ולו אנו אנשי השמאל היינו מונעים אותו, לא היה לנו על מי להלין אלא על עצמנו אם מחר או מחרתיים היו מונעים מאיתנו חירויות בטיעונים דומים.
ירדן, ההשוואה בין מצעד הגאווה למצעד הכהניסטים מקוממת. קודם כל, כי אנשי הבית הפתוח הם תושבי ירושלים לא פחות מהדתיים, והעיר שייכת להם באותה מידה.
אבל יותר מכך, כי כשצעדנו בירושלים והפגנו למען שוויון זכויות לקהילה שלנו, לא הפגנו נגד קבוצה מסויימת. בטח שלא קראנו להשמיד/לגרש/לחסל/לסלק את תושבי העיר. שזה בדיוק מה שהכהניסטים עשו באום אל-פאחם. ההפגנה שלהם לא הייתה שונה מהותית מההפגנות של הניאו-נאצים בארה"ב באמצע שכונות יהודיות.
ייתכן ומבחינה משפטית בג"צ היה צריך לאשר את ההפגנה הכהניסטית. אבל מבחינה ציבורית, טוב ונכון שכל אדם שמתנגד לפאשיזם והגזענות יפגין נגדה.
[...] דב: מיפגני שנאה וגזענות – לא בשם הדמוקרטיה [...]