אדום - ירוק

“למרבה הצער, הרס הפריפריות החברתיות לא מייצר שינוי חברתי בליבתה של המערכת - הסבל של שדרות לא נספר בבורסה של תל אביב”. 

לנאומו של דב בכנס חיפה לאחריות חברתית במושב שכותרתו: “סולידאריות בזמן מלחמה, אחריות חברתית בזמן שלום (שדרות כמשל)” (WMV).

לשאר נאומי הכנס.

דב מציע להגביל את תקופת הכהונה של הוועדות שמחליפות נבחרי ציבור ברשויות, כי התברר שמשרד הפנים לא יודע אם הן מצליחות.

לכתבתו של יגאל חי ב”הארץ“.

למסמך מחלקת המחקר בכנסת העומד במרכזה של הכתבה (PDF).

להצעת החוק של דב.

דב, יוזם הצעת החוק: “גביית הביטחונות מעובדים - מכת מדינה של ממש”

הצעת חוק איסור קבלת ביטחונות מעובד מציעה לאסור על מעביד לדרוש ביטחונות מעובדים, כדוגמת הדרישה של סכומי כסף כפיקדון שיוחזר לעובד רק אם יתמיד בעבודתו מעבר לתקופה נקובה. בשנים האחרונות נפוצה התופעה של מעבידים הדורשים מעובדיהם בטחונות שונים להבטחת הישארותם בעבודה. תופעה זו מהווה תשתית פורייה לניצול העובדים ולפגיעה בזכויותיהם, ומחליפה, למעשה, נורמות ראויות יותר כמו העלאה של השכר, קידום בעבודה, הטבות, דיבידנדים וכיוצא באלה. דרישת הביטחונות מעובדים (לעתים עד כדי אלפים רבים של שקלים) מצמצמת ולעיתים אף שוללת את אחת מזכויות האדם הבסיסיות והיא חופש העיסוק, ויוצרת בעיה חברתית קשה בה העובד, למעשה, משועבד למקום עבודתו. לפי נתוני קו לעובד, תופעה זו רווחת מאוד דווקא במקומות עבודה בהן השכר נמוך, ותנאי העבודה ירודים.

דב: “באופן הדרגתי הפכה גביית הביטחונות למכת מדינה של ממש. במקום לתגמל את העובדים באופן ראוי, נעשה שימוש ציני בפיקדונות כספיים כדי לכפות על העובדים את המשך עבודתם לאורך תקופות ארוכות. היום צעדנו צעד משמעותי נוסף בדרך להגנה על זכויותיהם של העובדים העניים בישראל.”

הצעת החוק נתמכת על ידי הפורום להגנה על זכויות העובדים (האגודה לזכויות האזרח בישראל, קו לעובד, התכנית הקלינית למשפט ורווחה באוניברסיטת ת”א, מען, איתך, ושדולת הנשים בישראל).

לכתבתה של רותי סיני ב”הארץ” בנושא.

דב: “זו הצעה רעה מבחינת הבטיחות בדרכים, רעה מבחינה סביבתית ורעה מבחינה חברתית”

הערב התקבלה בקריאה ראשונה (20 בעד, 4 מתנגדים, נמנע יחיד) הצעת חוק להחזרת שלטי הפרסומת בנתיבי איילון (הצעת חוק הדרכים (שילוט) (תיקון מס’ 5) (שילוט חוצות), התשס”ח-2008, כ’ 206).

דב התנגד לחוק ואמר: “מדובר בהצעה רעה מבחינת הבטיחות בדרכים, רעה מבחינה סביבתית ורעה מבחינה חברתית. מבחינת הבטיחות בדרכים המשטרה הראתה בדיוני הכנסת נתונים חד משמעיים לפיהם הסחת הדעת שגורמים שלטי החוצות עלולה להיות מסוכנת לנהגים. מבחינה סביבתית הצעת החוק מאפשרת אינפלציה של שלטים בצדי הדרכים, ותפיסה נרחבת של שטחים פתוחים לשם כך. לבסוף, מבחינה חברתית, איני רואה כל סיבה להעמיד את המרחב הציבורי של כולנו לרשות המפרסמים ולהפוך את כולנו לקהל שבוי של הפרסומות. אפשר בהחלט להסתפק בפרסומות שאנחנו סופגים בכלי התקשורת, בעיתונות, וברחובות העיר. קשה להבין איך הממשלה וחברי הכנסת נותנים לרכבת החקיקה הרעה הזאת להמשיך ולדהור כאילו היה זה הנושא החשוב ביותר שעל סדר יומה של הכנסת.” 
לקריאת הצעת החוק .

לכתבת NRG בנושא.

נאומו של דב במליאת הכנסת בדיון על הצעת החוק:

דב חנין (חד”ש):

אדוני היושב-ראש, שאלה מעניינת מה קרה לממשלת ישראל, כי ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה בזמנו להתנגד להצעת החוק הזאת. כנראה, כשהיא מגיעה לדיון בכנסת, הממשלה נעלמת.

עמיתי חברי הכנסת, אני מציע להתנגד להצעת החוק הזאת. אני מציע להתנגד להצעת החוק הזאת משלוש סיבות: הסיבה הראשונה היא הבטיחות בדרכים. שלטי החוצות הם אמצעי מאוד יעיל, מאוד אפקטיבי. והוא יעיל ואפקטיבי כי הוא מושך את תשומת הלב של הנהגים. בדיוני ועדת הכלכלה שמענו את איש משטרת התנועה שהראה לנו איך הסחת דעת אפילו של שנייה אחת או של שתי שניות יכולה לפגוע בריכוז של הנהג ויכולה לגרום לתאונת דרכים. כדי להבחין בשלט החוצות, כדי לשים לב לפרטים שיש בו, לתמונה שיש בו, למסר שיש בו, אנחנו מסבים את תשומת לבנו מהכביש ליותר משתי שניות, אפילו ליותר מארבע שניות. את זה אנחנו ראינו בדיונים של ועדת הכלכלה.

משה שרוני (גיל):

צריך להוריד את כל שלטי החוצות.

דב חנין (חד”ש):

משרד התחבורה ביקש מאתנו פסק זמן של שנה כדי לבחון את השאלה מבחינה מקצועית. הצעתי לוועדה לקבל את הבקשה הזאת ולא להיחפז בהצעת החוק הזאת, שמתקנת את החוק הקיים, אלא לנהוג לפי עקרון הזהירות המקדימה, אותו עיקרון שאומר שכשיש סכנה אנחנו נמנעים מלנקוט פעולה שאולי מגבירה את הסכנה. הצעתי לוועדת הכלכלה, ואני מציע לכנסת, לא לאמץ את החוק הזה ולתת למשרד התחבורה את הזמן הדרוש כדי לבצע מחקר רציני ולראות. אם המחקר הרציני יאפשר, אפשר יהיה להתקדם לפחות מבחינת הנימוק של בטיחות בתנועה. 

הנימוק השני, עמיתי חברי הכנסת, הוא הנימוק הסביבתי. אין לנו ארץ אחרת. הארץ הזאת קטנה וצפופה, הנופים שלה מעטים, והם יתמעטו עוד יותר אם נציב שלטי חוצות בכל פינה ובכל כביש בין-עירוני או עירוני או בכל הגדרה חדשה שבעצם נועדה להרחיב ולהגביר את שלטי החוצות בדרכי ישראל.

והסיבה השלישית, עמיתי חברי הכנסת, היא הסיבה הערכית. אנחנו חשופים להרבה מאוד פרסומות. חלק מהפרסומות שאנחנו חשופים להן, אנחנו בוחרים להיחשף אליהן, כשאנחנו קונים עיתון או כשאנחנו פותחים טלוויזיה מסחרית. אבל כשאנחנו הולכים בדרך, זכותנו לא להיות חשופים לפרסומת. זו זכות שצריך להגן עליה.

העלה חבר הכנסת מרציאנו את השאלה של מקומות עבודה. מקומות עבודה יקרים לכולנו, ולי לא פחות מאשר לאחרים. אבל אני אומר לכם, עמיתי חברי הכנסת, שאני לא משוכנע ואני לא משתכנע שאם נוריד את שלטי החוצות בנתיבי איילון כל חברות הפרסום יפשטו את הרגל, כל בתי-הדפוס ייסגרו וכל העובדים האלה יושלכו לרחוב.

אני מציע לדחות את הצעת החוק הזאת.

היום התקבלו בכנסת שתי הצעות חוק של דב ושל יעקב מרגי (ש”ס) אשר אוסרות על אפליה במתן שירותי ביטוח על רקע הלאום או מקום היישוב של מבקש הביטוח.

הצעות החוק הונחו בעקבות ריבוי של תלונות ציבור לפיהן חברות הביטוח אינן מספקות ביישוביהם של הפונים שירותי ביטוח, ובכלל זה שירותי ביטוח חובה לרכב. נוהג זה של חברות הביטוח רווח במיוחד בנגב, כמו גם בישובים ערביים בצפון.

דב: “המדינה קבעה חובה על האזרח לבטח את רכבו, הפריטה את מתן השירות לחברות ביטוח פרטיות, ואז מסתבר שהללו נוהגות אפליה חמורה נגד אוכלוסיות שלמות בישראל. בהצעת החוק אנחנו עושים צעד ראשון כדי להחזיר למדינה את אחריות הפיקוח על מתן שירותי הביטוח באופן שוויוני והגון”.

לקריאת הצעת החוק.

התקבל בקריאה שנייה ושלישית (14 בעד, 0 מתנגדים): רשויות מקומיות מקבלות סמכויות לטיפול יעיל בזיהום אויר מתחבורה
הכנסת אישרה היום בקריאה שנייה ושלישית תיקון מקיף לפקודת התעבורה, אותו יזם דב, שיחולל מהפכה בטיפול בזיהום אוויר מתחבורה בישראל. לראשונה בישראל, תקבלנה הרשויות המקומיות סמכויות רחבות להסדיר תחבורה בתחומן, ונקבעים מנגנונים לפעולתן בתחום. רשויות מקומיות מוסמכות בזאת להכין תכניות רב-שנתיות להסדרת תחבורה בתחומן ולקבוע חוקי עזר והסדרי תנועה לשם צמצום זיהום האוויר. התיקון יוצר סדר ברור בחלוקת הסמכויות בין הממשלה והשלטון המקומי ומסיים את המצב הקשה בו כל אחד משני הצדדים היה יכול לשתק יוזמות של הצד האחר. התיקון מחייב את הרשות המקומית לפעול להפחתת זיהום האוויר מתחבורה בכל מצב בו יש רמה גבוהה של זיהום באוויר.
דב: “תחבורה היא מוקד ראשי לזיהום אויר בערי ישראל. זיהום האוויר הזה פוגע באופן קשה בבריאות כפי שמראים מחקרים חוזרים ונשנים. הצעת החוק מאפשרת לרשויות לפעול במהירות וללא פשרות, לצמצם את זיהום האוויר ולהגן באופן אפקטיבי יותר על האזרחים.
העברת התיקון מראה שניתן להתמודד גם עם שאלות מורכבות ועם לחצים של בעלי אינטרסים צרים. זהו מסר חשוב לכל הגורמים לקראת השלמת הדיון בחוק אויר נקי, כולל ההתייחסויות שבו לזיהומי אוויר מתעשייה ומחשמל.”
על פי התיקון יועברו כספי הקנסות שייקבעו לקופת הרשות המקומית – לקרן מיוחדת למאבק בזיהום אויר ולעידוד התחבורה הציבורית. כך נוצר מנגנון כלכלי שיעודד הרשות המקומית לאכוף את הוראת התיקון.
דב: “התיקון כולל מנגנונים של איזונים חברתיים ועידוד החלופות של תחבורה ציבורית ותחבורה נקייה. קידומן של חלופות סביבתיות מתקדמות חייב להיות חלק מרכזי בכל תכנית להתמודדות עם זיהום אוויר”. במקביל יוזם דב הצעת חוק רוחבית לעידוד התחבורה הציבורית בישראל.

לכתבתו של שחר הזלקורן ב-ynet בנושא.

לנאומו של דב במליאה בנושא.

 להודעה לעיתונות בנושא.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, אכן מדובר בשינוי מהותי, חשוב, אסטרטגי, בנושא זיהום אוויר מתחבורה בישראל. אדוני היושב-ראש, אני באמת לא מקנא ביושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת פינס, שהיה צריך להסביר לחברי הכנסת את כל המורכבות של המהלך הזה, ואכן מסגרת הזמן של 10 דקות באמת לא מספיקה. כי חבר הכנסת פינס עבר על חלק גדול מהנושאים שחברי הכנסת צריכים להיות ערים להם כאשר הם באים לפני הצבעה שכזאת.

להצעת החוק הזאת יש כמה רציונאלים. הרציונאל הראשון הוא כמובן הרציונאל הסביבתי. זיהום אוויר מתחבורה היא זיהום אוויר קשה, זיהום אוויר חמור. בערי ישראל הוא גורם לנזקים בריאותיים קשים. דיבר על כך חבר הכנסת פינס לפני, ואני לא אחזור. אין ספק שכדי להתמודד עם זיהום אוויר מתחבורה אנחנו צריכים שינוי מערכתי, והצעת החוק הזאת מציעה את השינוי המערכתי הזה.

הרציונאל השני הוא רציונאל דמוקרטי, והרציונאל הדמוקרטי קיים בשני מישורים. במישור ראשון, ביחסים בין השלטון המרכזי לבין השלטון המקומי, המהלך כאן הוא מהלך של ביזור סמכויות. העברה של הסמכות הבסיסית של הסדרת תחבורה לצורך הפחתת זיהום אוויר אל השלטון המקומי. עוברת הסמכות להסדיר תחבורה, ואתה עוברת גם האחריות אל הרשות המקומית. יחד עם האחריות הזאת מוקנות לרשות המקומית סמכויות רחבות של הכשרת פקחים, בכדי שהפקחים האלה יבצעו בפועל את האכיפה היום-יומית של אותם הסדרים שהתקבלו וייושמו להפחתת זיהום האוויר בתחומי הערים.

הרציונאל הדמוקרטי קיים במישור נוסף, והוא במישור החיים בתוך הרשות המקומית עצמה. הפעולה של הרשות המקומית להפחתת זיהום אוויר מתחבורה צריכה להיות במסגרת שקופה, היא צריכה להיות פתוחה לעיון הציבור, צריכה להיות פתוחה להערות ולביקורת של הציבור, צריכה להיות פתוחה למעורבות של הציבור, ובעקבות המעורבות הזאת הרשות המקומית תוכל לקבל החלטות  שהן גם שקופות יותר, אבל הן גם מושכלות ונכונות יותר.

הרציונאל השלישי, עמיתי חברי הכנסת, הוא הרציונאל החברתי. הצעת החוק הזאת כוללת מנגנונים של העדפה ברורה לתחבורה הציבורית, שבסופו של דבר היא הפתרון האסטרטגי לשאלות של תחבורה בעיר המודרנית. כמובן, אנחנו מעוניינים בתחבורה ציבורית נקייה, תחבורה ציבורית מודרנית, אבל גם תחבורה ציבורית שתהיה זולה, נוחה ונהנית מעדיפויות דרך אמיתיות שיגרמו לציבור להעדיף אותה, מתוך בחירה חופשית, כאופציה נוחה יותר וזמינה יותר וקלה יותר ומהירה יותר מאשר האופציה של התחבורה הפרטית. לכן, בתוך התיקון הזה מובנים מנגנונים ברורים של העדפה, כולל העדפה תקציבית, כולל העדפה בנתיבי דרך, לתחבורה הציבורית.

אחד הדברים החשובים שהצעת החוק הזאת עושה, היא חותכת את אותו קשר גורדי שהיה קיים עד היום בנושאי טיפול בתחבורה, שבו הרשות המקומית יכלה לנטרל את פעולת השלטון המרכזי, את פעולת משרד התחבורה במקרה זה, ומשרד התחבורה בתורו יכול היה לעכב, למנוע, לעצור את פעולתה של הרשות המקומית. ההצעה יוצרת מנגנון ברור מאוד, שבמקום שזה תפקידה ואחריותה של הרשות המקומית, היא הגורם המוביל. אם משרד התחבורה באותם מצבים מיוחדים שבהם מוקנית לו הסמכות לקחת לעצמו את אותם נתיבי דרך או את אותם אזורים שהם חיוניים לתחבורה ציבורית או לתחבורה שהיא חיונית בין יישובים סמוכים – במקרה כזה עוברת אל הממשלה גם האחריות להציע תוכנית אלטרנטיבית של הפחתת זיהום אוויר באותו שטח או באותו נתיב,  בתיאום כמובן בין משרד התחבורה לבין המשרד להגנת הסביבה.

אדוני היושב-ראש, העבודה על התיקון הזה היתה עבודה קשה  ומאומצת,  ואני רוצה להודות מכאן קודם כל ליושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת פינס. יושב-ראש הוועדה, אני רוצה להודות לך על תרומתך לתיקון הזה ועל מעורבותך בעניין הזה. אני רוצה להודות למשרדי הממשלה השונים, שהדרגים המקצועיים בהם עשו עבודה מסורה וקשה, והיו מוכנים ללכת להידברויות ולהבנות וגם לוויתורים, כולל ויתורים מרחיקי לכת, כדי לאפשר את קידום ההצעה הזאת.     

אני רוצה להודות תודה מיוחדת לצוות המשפטי של הוועדה – לעורך-הדין תומר רוזנר, לעורכת-הדין ורד קירו – שבאמת בכישרונם הרב ובמסירותם הקדישו להצעה הזאת הרבה מאוד אנרגיה ומשאבי חשיבה; כמובן, לצוות הוועדה בראשות מנהלת הוועדה, יפה שפירא.

אני אומר לכם, עמיתי חברי הכנסת, בהתרגשות – אין ימים רבים כאלה בכנסת, אבל היום הזה הוא יום של בשורה אמיתית בתחום של ההתמודדות שלנו עם זיהום האוויר, ואני מקווה שבשורות נוספות כאלה יגיעו בעתיד הקרוב. תודה.

היום הובאה בקריאה ראשונה הצעת חוק להגברת האכיפה של דיני העבודה, התשס”ח-2008, מ/363. בהצעת החוק תמכו 16 ח”כים, דב היה נמנע יחיד.

דב: “זו לכאורה הצעת חוק ראויה, אבל אלוהים והשטן נמצאים בפרטים הקטנים. רשימת הפטורים שנותנת הצעת החוק למעסיקים בעצם שוללת מעובדים את היכולת לקבל את המגיע להם ממזמיני שירותי הקבלן. מאחורי הכותרות היפות של הטלת אחריות על מזמיני שירותי קבלן, מסתתרים סעיפים שכל תכליתם הסרת האחריות ממזמיני שירותי הקבלן. הצעת החוק גם חלה רק במספר תחומים מצומצם ומשאירה בחוץ עובדי קבלן רבים בענפים גדולים במשק כמו הוראה, סיעוד, גינון, שירותי בריאות ועוד. פרטיה של הצעת החוק הממשלתית מעוררים השתוממות – אסור להסתדרות ולכנסת לתת את ידן להפקרה של עובדי הקבלן וזכויותיהם”.

במקביל להצעת החוק הזו מקדמים דב, וח”כ שמטוב ויחימוביץ את הצעת חוק אחריות מזמין שרותי קבלן לזכויות עובדים. הצעת חוק זו עברה בשבועות האחרונים הכנה לקריאה שניה ושלישית בועדת העבודה והרווחה ונמצאת לקראת הצבעה בועדה ובמליאת הכנסת. לעומת הצעת החוק הממשלתית שהתקבלה היום בכנסת בקריאה ראשונה, הצעת החוק של דב, שמטוב ויחימוביץ’ מציעה פתרונות כוללים לפגיעה בזכויות עובדי הקבלן, היא חלה ברשימה ארוכה של ענפים במשק, ומטילה אחריות מקיפה על מזמיני שירותי הקבלן.

לקריאת הצעת החוק של דב, שמטוב ויחימוביץ’.

לקריאת הצעת החוק הממשלתית.

לכתבה ומאמר של רותי סיני (”הארץ”) בנושא. 

לנייר עמדה של הפורום לאכיפת זכויות עובדים בנושא. 

דבריו של דב במליאה: 

אדוני היושב-ראש, הצעת החוק הזאת היא לכאורה הצעה ראויה וטובה. אני אומר “לכאורה”. חבר הכנסת אורלב, אני רוצה לשכנע אותך דווקא להתלבט בתמיכה שלך בהצעת החוק. אלוהים והשטן נמצאים בפרטים הקטנים. הפרטים הקטנים של הצעת החוק הזאת, שבסך הכול מדברת על נושא ראוי וחשוב, נמצאים ברשימת הפטורים שניתנת למזמיני השירות ובעצם מקשה על עובדי קבלן לתבוע את מזמיני השירות בגין הפרת זכויותיהם לפי דיני העבודה. הצעת החוק הזאת, למשל, פוטרת את המזמין מכל אחריות אם הוא הוכיח, אני מצטט, ש”הוא הסתמך על בדיקות תקופתיות” של גורם מקצועי. הצעת החוק הזאת פוטרת את המזמין מכל אחריות אם הוא הוכיח שההפרה איננה מקרה שכיח בקרב העובדים נשואי ההתקשרות עם הקבלן. הצעת החוק הממשלתית פוטרת את המזמין מכל אחריות אם הוא הוכיח כי ביטל את חוזה ההתקשרות עם הקבלן. מה קל מזה? ברגע שיש תביעה של עובד קבלן הוא יבטל את חוזה ההתקשרות ואז הוא פטור מכל אחריות. הדבר הכי קצר, הכי פשוט והכי קל.

הצעת החוק הממשלתית פוטרת את המזמין מכל אחריות אם הוא הראה שההפרה תוקנה. הצעת החוק הממשלתית פוטרת את המזמין מכל אחריות כלפי עובדי קבלן שההתקשרות עמם נמשכה פחות משישה חודשים. חבר הכנסת אורלב, אלה בדיוק המצבים השכיחים. העובדים שמועסקים שלושה וארבעה וחמישה חודשים, ואלה הם המצבים שבהם המזמין פטור מכל אחריות.

הצעת החוק הממשלתית פוטרת את המזמין מכל אחריות כלפי עובדי קבלן המועסקים במשרות חלקיות ובמשרות משתנות. רוב עובדי הקבלן עובדים במשרות חלקיות ומשרות משתנות. זאת אומרת, הצעת החוק הזאת היא הצעה של פטור למזמין מאחריות על זכויות עובדי הקבלן.

יותר מזה, הצעת החוק הזאת מצמצת בצורה מאוד משמעותית את מספרם של עובדי הקבלן שיוכלו ליהנות מההצעה. היא לא חלה למשל על תחומי הניקיון, תחומי השמירה, אבטחה, סדרנות, שליחויות, הסעדה, סיעוד, תחזוקה, גינון, מזכירנות, קלדנות, הוראה, הדרכה, שירותי בריאות, עבודה סוציאלית. כל הדברים האלה, עמיתי חברי הכנסת, נמצאים בהצעת חוק פרטית, שכבר סוכמה בוועדת העבודה והרווחה, ורק ממתינה להבאה למליאת הכנסת לקריאה שנייה ושלישית. במקום הצעת חוק מלאה, שנותנת תשובה על הבעיה החברתית הנוראה הזאת של עובדי קבלן, או עבדי קבלן, באה הממשלה עם מין מנגנוני אכיפה, שבחלקם הם טובים וראויים, אבל יש בהם חורים עצומים, בעייתיים וקשים ביותר.

נקודה אחרונה: הצעת החוק הממשלתית מצמצמת משמעותית את היקף הזכויות שלגביהן עובדי הקבלן יוכלו להטיל אחריות על המזמין. לכן, אדוני היושב-ראש, אני אומר לכל חברי הכנסת, צריכה להיות פה לכל אחד ואחד מאתנו התלבטות אמיתית אם בכלל לתמוך בהצעת חוק כזו.  למרות המטרה הראויה ולמרות הערכים הראויים שנמצאים מאחוריה. כי אם הצעת החוק הזאת לא תתוקן באופן יסודי ומהפכני – – –

זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד”ל):

אז בקריאה שנייה ושלישית אצביע נגד.

דב חנין (חד”ש):

אני מקווה שבקריאה שנייה ושלישית כל חברי הכנסת יצביעו נגדה, תודה.
לפרוטוקול המלא.

לפרוטוקול המלא.

להודעת הסיכום של הועדה.

 דב חנין:

תודה רבה, אדוני היושב ראש. אני מסכים עם כמה מהדברים שאמרו חברי הכנסת שלפניי, אבל אני מציע להסתכל על הנושא הזה במבט מאוד רחב. הבעיה שחברי הכנסת שיזמו את הדיון מעלים, ואני רוצה להודות להם על כך, היא חלק מתופעה מאוד רחבה ומאוד מסוכנת שבמהותה מבטאת מהלך של התחלת פירוק אחריותו של משרד החינוך בכל נושא השכלת מבוגרים במדינת ישראל.

אני אביא מספר נתונים על השכלת מבוגרים במדינת ישראל כיום או כפי שנעשתה לפני שנה בידי משרד החינוך: ‎29 אלף אנשים למדו באולפנים; למעלה מ-‎13 אלף אנשים למדו לקראת השלמת השכלת יסוד והשלמת השכלה תיכונית; ‎3,000 לומדים השתתפו בפרויקט השלמת השכלה למבוגרים; ‎39 אלף לומדים השתתפו בחוגים להדרכת הורים, במיוחד אמהות חד הוריות; ‎136 אלף לומדים למדו באוניברסיטאות עממיות ובקתדראות עממיות והשתתפו בסיורים לימודיים - אלה אזרחים מכל המגזרים, וחלק גדול מהם גמלאים; ‎8,000 לומדים קיבלו אישורים בקורסים לגמול השתלמות. בקיצור, יש לנו פה מפעל מאוד גדול של השכלת מבוגרים, מפעל שהוא ברוח האמירה היהודית הידועה מהמקורות שלנו: “ימי הלימוד, כל ימי חייך”. “ימי הלימוד”, כמו שאמר חבר הכנסת כהן הם לא רק עניינים לילדים, אלא לכל אורך הדרך אנחנו לומדים, משתלמים, משתפרים ומתקדמים בהשכלתנו.

הקיצוץ שמתוכנן בתקציב האגף לחינוך מבוגרים ימנע מאלפי אנשים שזקוקים לכך וגם זכאים לכך - -

רן כהן:

עשרות אלפים.

דב חנין:

- - להשלים השכלה בכל מיני רמות ומתכונות. ובעצם, אנחנו מדברים על מהלך אנטי חברתי בצורה דרמטית, כי הרי מי האנשים האלה שצריכים השלמת השכלה ואת התגבור- -

אליהו גבאי:

אולי גאידמק לא יקבל - - - פה.

דב חנין:

אולי זה באמת חלק ממהלך של הידברות עם גאידמק- -

רן כהן:

העניין הוא שאין שום סכנה שהוא יחנך מבוגרים ללמוד עברית. הוא יאהב הרבה יותר אנשים פרימיטיביים.

אליהו גבאי:

לא יהיה לו מקום לבוא כי הוא ירצה ללמוד עברית.

יוסף שגאל:

- - -

רן כהן:

הוא ירצה אנשים בורים.

היו”ר מיכאל מלכיאור:

זה לא דיון על גאידמק.

דב חנין:

משמעות המהלך הזה שאנחנו רואים התחלה שלו מצד משרד החינוך הוא שאנחנו פוגעים במערכת שלמה של מכשירים אזרחיים שנועדו לאפשר לאנשים לתפקד בחברה. זאת גם שאלה של צדק חברתי, אבל גם שאלה של חברה מתקדמת שרוצה לאפשר לכל האזרחים להיות פעילים, לקחת חלק, להשתלב בכלכלה. שנה וחצי אני בכנסת, וכל יום אני רואה דברים תמוהים שהממשלה עושה, אבל זה באמת אחד הדברים התמוהים ביותר. זה באמת כל כך תמוה. מכל בחינה שאני מסתכל על זה ומנסה לראות מה התבונה ומהי השקפת העולם שמאחורי זה, זה לא מסתדר לי. אנחנו פוגעים במערכת שהיא חלק מהאינטגרציה החברתית במערכת שהיא רב חברתית, כמו החברה שלנו שיש בה קבוצות אוכלוסיה שונות. דיברו פה על לימוד העברית - זה כלי ממדרגה ראשונה לייצר אינטגרציה, לא רק של עולים, אלא גם של ערבים שצריכים ללמוד עברית כי העברית היא השפה המרכזית בארץ; היא לא צריכה להיות על חשבון השפה הערבית, אבל היא עדיין הייתה ותהיה שפה מרכזית, ומי שרוצה להתקדם בחברה הישראלית, וזה טוב שיש מכשיר כזה.

רונית תירוש:

זה בדיון הבא.

אליהו גבאי:

גם הערבים צריכים ללמוד עברית?

דב חנין:

בוודאי. הם רוצים ולומדים.

אליהו גבאי:

אני שמח.

דב חנין:

זה כלי לקידום אוכלוסיות חלשות. כשאנחנו מדברים על עולים חדשים, כמובן, קהילת היעד המרכזית היום היא הקהילה של עולי אתיופיה, שאנחנו חייבים לה הרבה סליחה. אני מקווה שלא נאמר את הסליחה הזאת בעוד שנים, אלא נתחיל לומר אותה היום בפעולה מעשית כדי לעזור לקהילה הזאת להיכנס לחברה. אבל זה לא רק עולים, אלא גם תושבי שכונות מצוקה ואמהות חד הוריות וכדומה.

לכן המהלך הזה הוא, לטעמי, מבטא שני שינויים מהפכניים, ושניהם לרעה: קודם כול יש שינוי מהפכני עצום בכך שמשרד החינוך מתנער ומעביר את זה למשרד הקליטה, כאילו שאנחנו לא מדברים פה על בעיה רוחבית פנימית של החברה הישראלית שקשורה לעולים חדשים ולעוד אוכלוסיות- -

היו”ר מיכאל מלכיאור:

אבל מנחם כבר סיפר שהם חזרו בו מזה.

רן כהן:

הם הורגים את זה אצלם.

מנחם כהן:

היו שני נושאים: האחד סגירת האגף והשני, מעבר האולפנים. בנושא האגף הוחלט להשאיר אותו כפי שהוא וגם לקיים אותו באופן ראוי, נושא האולפנים עדיין בדיון.

היו”ר מיכאל מלכיאור:

אני חוזר בי.

דב חנין:

אם כבר יש משהו חיובי, מיד שולחים עלינו צוננים.

אסור למשרד החינוך להתנער מאחריותו לחינוך. חינוך זה ילדים, זה מבוגרים, זה עולים, זה אמהות חד-הוריות, זה ערבים, זה כולם. לכן להעביר את זה למשרד הקליטה זה לגלגל כדור שעם כל הכבוד שייך למשרד החינוך, וצריך להישאר במשרד החינוך. אם אתם רוצים יותר תקציבים בואו נילחם על זה ביחד. אני בעד להגן עליכם ולאפשר יותר תקציבים.

אני רואה את זה, ואני מצטער ששרת החינוך יולי תמיר עושה את זה, כי לדעתי זה מנוגד להשקפת העולם שהיא באה איתה, והיא טוענת שהיא מחויבת לה: של אחריות חברתית, של אחריות המדינה. זה מהלך מובהק של התקפלות המדינה מתחום שבו האחריות שלה הוא קריטי במיוחד - תחום החינוך. כולם אומרים שהמנוף שנקרא חינוך, כולל השכלת מבוגרים, מאפשר גישור על פערים, קידום חברתי, יותר צדק חברתי וכדומה. דווקא פה לפגוע?

הדבר השני שמטריד אותי זה המהלך של ההפרטה. אנחנו עושים כאן למעשה מהלך דו-שלבי: בשלב הראשון אנחנו מעבירים את זה למשרד הקליטה, ובשלב השני משרד הקליטה כבר אומר לנו שהוא הולך להפריט את זה, להוציא את זה למיקור חוץ. יש כל-כך הרבה מילים מגונות שתחתיהם ההפרטה, למרבית השמחה, נעשתה לא פופולרית, אז עכשיו קוראים לזה במילים אחרות: מיקור חוץ, מיקוד חוץ, ‎out-sourcing - כל מיני שיטות. בפועל אנחנו מדברים על הפרטה של מערכת שלא יכולה להיות מופרטת, כי אנחנו לא נעשה פה רווחים. מי שחושב שמהדבר הזה אפשר יהיה לעשות רווחים חי בעולם אחר. זאת מערכת שיכולה לתפקד רק באחריות חברתית, רק על זה שהמדינה אומרת שחשוב לה שאנשים ילמדו עברית, שירכשו השכלה; כשהמדינה אומרת שהיא יודעת שלא תרוויח מזה היום, אלא בעוד חצי שנה, שנה או שנתיים, כשהאנשים האלה ייכנסו למעגל העבודה ויהיו אזרחים אפקטיביים ופעילים.

לכן אני מציע לוועדה, ואני בטוח שהיושב ראש יוביל לכיוון הזה, לקבל החלטה מאוד חריפה שגם תתנגד להעברת הנושא הזה למשרד הקליטה, גם תתנגד למהלך של הפרטה בתחום הזה, גם תקרא לראש הממשלה ולא רק לשרת החינוך - לראש הממשלה, לשר האוצר ולשרת החינוך לשמור ולפתח את המפעל היפה הזה של השכלת מבוגרים, לחזק אותו, לא רק לא לקצץ אותו, אלא להוסיף לו עוד תקציבים - להפוך את זה לאחד מנקודות המנוף, כפי שהם טוענים שהם רוצים ללכת. אז בבקשה, זאת ההזדמנות שלכם, ולא הרבה כסף - בעוד כמה עשרות או מאות מיליוני שקלים תוספת לתקציב של מערכת השכלת המבוגרים אנחנו יכולים לעשות צעד שהוא גם בעל משמעות חינוכית, אבל גם בעל משמעות חברתית וכלכלית מאוד גדולה.

הצעת חוק המונעת הפרטת מעונות ממשלתיים לאנשים עם פיגור שכלי, הוגשה היום בכנסת ביוזמת דב והח”כים רן כהן, שלי יחימוביץ’ ויעקב מרגי. להצעת החוק הצטרפו 64 ח”כים נוספים. הצ”ח זו הוגשה כדי למנוע את יישום התוכנית הממשלתית, ולפיה יופרטו שני מעונות.
דב: “התמיכה הנרחבת בהצעת החוק משקפת את רצונה של הכנסת להילחם במדיניות ההפרטה של השירותים החברתיים ובהתנערות המדינה מאחריותה החברתית למצבם של האנשים החלשים ביותר בחברה. הפרטת המעונות תהווה פגיעה, לא רק בתנאי השכר של העובדים אלא גם בתנאים ובזכויות הבסיסיות של האנשים במעונות האלה. זהו ניסוי בבני אדם, ולא סתם ניסוי בבני אדם, אלא ניסוי שכבר נכשל בעבר. במוסדות שהופרטו מכל הסוגים אנו עדים לתוצאות קשות הנגרמות עקב רצונם של הזכיינים לחסוך בעלויות על חשבון הדיירים והיעדר הפיקוח מצד משרדי הממשלה.”

בדברי ההסבר של ההצ”ח נכתב כי: במדינת ישראל קיימים 9 מעונות לאנשים עם פיגור שכלי המופעלים על ידי המדינה, בהם מתגוררים כ- 1,800 דיירים. מעונות הפנימייה לאנשים עם פיגור שכלי, מספקים שירותים, המקיפים את כל תחומי חייהם של הדיירים ובכלל זה: מגורים, הזנה, בריאות, תעסוקה, ושירותים פרא-רפואיים. ההחלטה על הפרטה של מעון לאנשים עם פיגור שכלי, הינה בעלת משמעות רבה מעבר לכל שיקול כלכלי. הפרטת מעון, מלווה באופן בלתי נמנע בשינויים פיזיים, ארגוניים וניהוליים. שינויים אלו צפויים לפגוע באיכות ובאורח חייהם של הדיירים ובתנאי העבודה של העובדים במעונות.
עמדת מבקר המדינה בעניין הפרטת השירותים החברתיים, המוצגת בדוחות מס’ 55ב’, 57ב’ ומקבלת משנה תוקף בדו”ח המבקר האחרון הדן ב”היערכות משרד הרווחה והשירותים החברתיים לעתות חירום ותפקודו בעת המלחמה”. מעלים כשלים מהותיים בהתנהלות משרד הרווחה אל מול המעונות הלא ממשלתיים.