אדום - ירוק » תקציב

אדום - ירוק

האתר של ח”כ דר’ דב חנין



ארכיון סיפורים ששייכים לנושא 'תקציב'

למה להתנגד לחוק ההסדרים ולתקציב?

26/12/2007 | דב חנין

קטע פרוטוקול מתוך מליאת הכנסת בה אושר חוק ההסדדרים:

דב חנין (חד”ש):

אדוני היושב ראש, אדוני השר, עמיתיי חברי הכנסת, יש לי תשע דקות, ובהן לא אוכל לנמק את כל הסיבות למה צריך להתנגד לחוק ההסדרים. עמיתיי חברי הכנסת, אני אציג שמונה סיבות למה צריך להתנגד לחוק ההסדרים.

אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד”ל):

למה צריך כל כך הרבה?

דב חנין (חד”ש):

הסיבה הראשונה היא כמובן דמוקרטיה. חוק ההסדרים חוץ מהמלה “חוק” הוא לא באמת חוק. יש בפנינו חוברת של חוקים שבעצם מכוּונת נגד ההליך הפרלמנטרי, נגד הכנסת, כי היא באה לכופף את ידה של הכנסת, להכריח את חברי הכנסת לאמץ בהליך מזורז, ללא דיון ענייני, דברים שאנחנו לא מעוניינים לקדם אותם ואנחנו לא מעוניינים להעביר אותם.

החוק הזה הוא חוק שיצר בכנסת הנוכחית מצב בעייתי וקשה. הממשלה התרגלה למתכונת נוחה מאד של עבודה. הממשלה הזאת לא מגישה לכנסת חקיקה. אני חושב שכולנו, חברי הכנסת, שמים לב לתופעה המוזרה הזאת. ישנם נושאים שלמים בסדר היום הציבורי שהממשלה משאירה אותם לחקיקה פרטית של חברי כנסת. אנחנו כמובן משתדלים ככל יכולתנו למלא את הפער בחקיקה בנושאים סביבתיים, בנושאים חברתיים, בענייני בריאות ובענייני רווחה, אבל זה תפקידה של הממשלה. הממשלה צריכה להביא לנו הצעות חוק בכל הנושאים האלה. הממשלה קיבלה לעצמה פטור גורף מהגשת חקיקה לכנסת באמצעות השימוש במכשיר הפלא המופלא הזה שנקרא: חוק ההסדרים. למה להביא לכנסת חקיקה ולנהל דיון ענייני אם אפשר לקבץ את כל הדברים מן הגורן ומן היקב, לאגד את כולם לדבר חקיקה אחד גדול ומפלצתי, ולהעביר את הכל בלי דיון רציני ובלי דיון ענייני?

חוק ההסדרים הוא חוק שנועד לקדם שינויים מבניים. אנחנו צריכים שינויים מבניים. אנחנו צריכים הרבה שינויים מבניים במשק הישראלי, בחברה הישראלית. אבל, עמיתיי חברי הכנסת, השינויים המבניים שאנחנו צריכים נמצאים בכיוון ההפוך לזה שממשלת ישראל הנוכחית מציעה לנו.

כאן אני מגיע לסיבה השניה למה להתנגד לחוק ההסדרים ולתקציב המוצע. הסיבה השניה במלה אחת היא: חינוך. מערכת החינוך בישראל נמצאת במשבר. שכר המורים, גם אחרי השביתה, הוא שכר נמוך ושכר נמוך מדי. יש תמרוץ שלילי לאנשים מוכשרים להימנע מלהגיע למערכת החינוך. גודל הכיתות גדול מדי. הישגי התלמידים יורדים בהתמדה בכל תחרות בין-לאומית מקובלת. מערכת האוניבסיטאות שלנו במשבר. המרצים חוגגים כבר למעלה מחודשיים של שביתה. השביתה הזאת עוברת בשקט יחסי, אבל השקט לא צריך להטעות אותנו. האוניברסיטאות ומערכת ההשכלה הגבוהה בישראל נמצאים במשבר עמוק. המשבר הזה מאיים על עצם קיומה של השכלה גבוהה ציבורית פתוחה לכל ואפשרית לכל.

עמיתיי חברי הכנסת, הסיבה השלישית היא רווחה. מערכת הרווחה במדינת ישראל הולכת ומתקפלת. המדינה מסירה את אחריותה משאלות חברתיות ומאחריות חברתית למצבם של האנשים החלשים ביותר בחברה. אנחנו ממשיכים את ההפרטה. עכשיו למשל מציעים לנו להפריט שני מעונות למפגרים. אנחנו יודעים מה משמעותה של הפרטה כזו. משמעותה הסרת אחריות, הסרת פיקוח בסופו של דבר. זו לא רק פגיעה בתנאי השכר של העובדים אלא בסופו של דבר גם פגיעה בתנאים ובזכויות הבסיסיות של האנשים במעונות האלה. אני אמרתי כאן מעל במת הכנסת, ואני לא חוזר בי מדבריי, שהפרטת המעונות למפגרים היא ניסוי בבני אדם, ולא סתם ניסוי בבני אדם - זה ניסוי שכבר נכשל, ואנחנו  יודעים שהוא נכשל ובכל זאת אנחנו ממשיכים אותו.

סיבה רביעית למה להתנגד לתקציב המוצע היא: בריאות. אני יודע שהצלחנו להשיג הישגים מסויימים. חבר הכנסת חיים אורון נמצא פה, ואני מברך אותו על ההישגים האלה בהעלאת גובה סל התרופות. אבל, עמיתיי חברי הכנסת, אנחנו עדיין בפיגור גדול. אנחנו עדיין נמצאים במערכת בריאות דו-קומתית שבה בקומה הראשונה יש שירותי בריאות לכל אבל הם לא מספקים את כל התשובות ואת כל השירותים ורק מי שיש לו כסף קונה באמצעותו את המפתח לקומה השניה שבה אפשר לקבל שירותי בריאות טובים יותר.

אביגדור יצחקי (קדימה):

- - -מערכת בריאות טובה. במדינות - - -

דב חנין (חד”ש):

אנחנו עדיין נמצאים במשבר של הרפואה המונעת, משבר שהולך ומעמיק. טיפות החלב מיובשות. מערכת בריאות הנפש הציבורית עוברת תהליכי ייבוש דרמטיים. אחר באים ובטענות ואומרים: הנה, אתם רואים? מערכת בריאות הנפש הציבורית לא עובדת. צריך גם אותה להעביר רפורמה שבעצם תפגע בה פגיעה קשה נוספת.

סיבה חמישית למה צריך להתנגד לחוק ההסדרים וחוק התקציב הנוכחי - סביבה. כולם מדברים היום על סביבה. דרך אגב, יש קשר הדוק בין סביבה לבין בריאות. מי שלא מבין את זה יכול לפתוח את דו”ח הסרטן האחרון שפרסם משרד הבריאות. אבל, שימו לב מה קורה בתקציב שלנו. יש פחות השקעה בניטור אויר, פחות התמודדות עם סכנות חומרים מסוכנים, אפילו אחרי מלחמת לבנון השניה. כולם מדברים על אנרגיה מתחדשת, ומה מבטיח לנו התקציב הזה? - פחות השקעה באנרגיה מתחדשת. כולם מדברים על שימור אנרגיה, ובתקציב? - פחות השקעה בשימור אנרגיה.

סיבה שישית להתנגד לתקציב - שויון. הפערים בחברה הישראלית הולכים ומעמיקים. דו”ח מרכז אדוה שהוגש לנו לא מזמן מראה שהצמיחה פועלת לטובת העשירים. העניים ממשיכים לרדת למטה. שכבות הביניים הולכות ונשחקות. האוכלוסיה הערבית שצריך היה לבצע תכנית כוללת ומאירה של השוואת המצב שלה, השוואת התנאים שלה, בכל המישורים, הולכת ונשארת מאחור גם בתקציב הזה. דיברו על כך חבריי לפני.

עמיתיי חברי הכנסת, אני חושב שאתמול מצב החברה הישראלית היה ברור לנו במקרה הקשה והנורא של כפר שלם. איזה סיפור נורא. אנשים שחיים בבתיהם עשרות שנים מפונים בוקר אחד בהיר בלי שהם מקבלים אפילו את הפיצוי המינימלי. הורסים את בתים ואומרים להם: “לכו ותסתדרו. תמצאו עכשיו אצל קרובי משפחה, אצל חברים, מכרים וידידים, תמצאו אצלם פתרון”. זוהי חברה אכזרית. זוהי חברה שאיבדה צלם אנוש.

סיבה שביעית למה להתנגד לתקציב ולחוק ההסדרים - השקפת עולם. עמיתיי חברי הכנסת, חוק ההסדרים והתקציב הזה אינם טפשות ואינם טעות. מאחוריהם עומדת השקפת עולם, אידיאולוגיה, אידיאולוגיה שתומכת בהעשרת העשירים ואומרת שנעשיר את העשירים ואחר כך יקבלו האחרים. זה לא עבד בשום מקום בעולם, זה לא עבד אצלנו בעבר, זה לא עובד אצלנו בהווה וזה לא יעבוד אצלנו בעתיד, כי מאחורי האידיאולוגיה הזאת עומדים אינטרסים של בעלי ההון. השקפת העולם שמייצג התקציב הזה היא השקפת עולם שמעדיפה התנחלויות ושטחים על פני השקעה בחברה צודקת ובשינוי חברתי.

סיבה שמינית למה להתנגד לתקציב הזה - הגינות. פה אני מגיע באמת לדבר שהוא אולי העצוב מכולם. הרי סדר היום הזה שהתקציב הזה מבטא הוא סדר יום שהציבור הישראלי דחה אותו. הציבור הישראלי העניש את הליכוד בראשות נתניהו שמכר לציבור את הפוליטיקה הזאת.

היו”ר אמנון כהן:

אדוני, אתה צריך לסיים.

דב חנין (חד”ש):

אני מסיים.

יש לנו בעיה עם הממשלה הזאת. אדוני היושב ראש, הממשלה הזאת מזכירה לי את הסיפור המפורסם על אלכסנדר ינאי שאמר לאשתו שלומציון על ערש הדווי: אל תתייראי לא מן הפרושים ולא מן הצדוקים אלא מן הצבועים שעושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס. זו ממשלה שהבטיחה לנו סדר-יום חברתי ומביאה לנו סדר-יום אנטי-חברתי.

היו”ר אמנון כהן:

אדוני, תודה רבה.

דב חנין (חד”ש):

משפט אחרון, אדוני. הנחמה שלי היא בדברים המיוחסים לנשיא המנוח לינקולן, הוא אמר: אפשר לרמות חלק מהאנשים כל הזמן ואפשר לרמות את כל האנשים חלק מהזמן, אבל אי אפשר, אדוני היושב-ראש, לרמות את כל האנשים כל הזמן. ולכן אני מקווה שזמן פירעון יגיע, והציבור הישראלי ידע מי בגד באמונו ומי לא קיים את ההבטחות שהובטחו לו.

הדו”ח השנתי הראשון לחקיקה מפרת זכויות אדם - שנת 2007

18/12/2007 | יונתן ליבנה

יום זכויות האדם צוין בכנסת ב-18 בדצמבר ובמסגרתו הוגש הדוח המצורף להלן, מטעמם של יושבי ראש השדולה לזכויות האדם בכנסת (ח”כ קולט אביטל, ח”כ זהבה גלאון ודב). זו השנה הראשונה שבה יוצא דוח כזה ובכוונתנו להמשיך ולפרסם דוחות אלה גם בשנים הבאת. האגודה לזכויות האזרח, ועמותת רופאים לזכויות אדם סייעו בהכנת הדוח.

להורדת גירסה להדפסה (PDF, 333KB)

לכתבתו של שחר אילן (”הארץ”) בנושא.

יום שלישי 18 דצמבר 2007

לכבוד
ח”כ דליה איציק
יו”ר כנסת ישראל

שלום רב,

הנדון: הדו”ח השנתי הראשון לחקיקה מפרת זכויות אדם לשנת 2007
אנו מתכבדים להגיש לך דו”ח שנתי ראשון על חקיקה מפרת זכויות אדם של כנסת ישראל לרגל חודש זכויות האדם 2007, ולרגל ציון יום זכויות האדם בכנסת.

כיושבי ראש עמיתים של השדולה לזכויות האדם אנו מודאגים ממה שאנו רואים כנורמות מסוכנות של התעלמות והפניית עורף לזכויות האדם והאזרח בישראל בחקיקה המתבצעת בכנסת.

לרשות המחוקקת יש אחריות מוסרית ושלטונית עליונה לבצר ולהגן על צביונה הדמוקרטי של ישראל. אך לצערנו הרב,  מהדו”ח לשנת 2007 מצטיירת תמונה עגומה של בית המחוקקים הישראלי. פעם אחר פעם, בשורה ארוכה של נושאים, מפרה הכנסת את חובתה להרחיב את ההגנה על הריבון האמיתי בדמוקרטיה, האזרח ,האדם באשר הוא אדם, והיא אף פוגעת בו באמצעות חקיקה גזענית, מפלה, כופה, פולשנית, אנטי-דמוקרטית.

אנו מקווים שדו”ח זה  יהפוך מסורת שנתית שתקשה על חקיקה מפרת זכויות אדם לעבור בכנסת ולהכתים את ספר החוקים של מדינת ישראל.

בכבוד רב,

ח”כ קולט אביטל
ח”כ זהבה גלאון
ח”כ דב חנין

יושבי ראש עמיתים של השדולה לזכויות האדם

 
חקיקה מפרת זכויות אדם בכנסת ה-17

דו”ח השדולה למען זכויות אדם לציון יום זכויות האדם הבינ”ל בכנסת

מגישים: ח”כ קולט אביטל, ח”כ זהבה גלאון, ח”כ דב חנין
יושבי ראש שדולת זכויות האדם בכנסת

הצעת חוק סדר הדין הפלילי (עצור החשוד בעבירת ביטחון) (הוראת שעה) (תיקון), התשמ”ח – 2007
בדצמבר 2007 הוארכה הוראת השעה של חוק זה, המאפשרת שיהוי  בהבאת עצור בפני שופט עד 96 שעות בנסיבות שונות, קיום דיוני מעצר שונים בהעדרו ואף הסתרת  החלטות שיפוטיות שניתנו בעניינו. בנסיבות הקיימות היום בחוק , בתוספת הוראת השעה ניתן לעצור אדם ולחקור אותו שלושה שבועות, ללא הגנה משפטית, כאשר הוא הובא בפני שופט פעם אחת בלבד. יתרה מזאת, ניתן להאריך את מעצרו בהליך, שעצם קיומו נסתר ממנו,  ולהטעות אותו באשר לבסיס המשפטי להמשך מעצרו. במצב זה, אין לעצורים דרך אפקטיבית להתנגד או לערער על המעצר, ונמנעת מהם האפשרות  להתלונן על תנאי כליאה משפילים ו/או על התעללות פיזית ו/או נפשית בזמן החקירה. החשודים מוחזקים ללא יכולת לממש זכויות אדם בסיסיות, והם ככלי בידי חוקריהם.  
זו רמיסה קשה ובלתי חוקתית של זכויות עצורים והליך הוגן:  כך למעשה  ניתן לחקור חשודים הרחק מעינו המפקחת של בית המשפט האמון להגן על זכויות העצור.
הצעת חוק הגבלת גישה לאתרי אינטרנט למבוגרים, התשס”ו-2006
הצעת חוק זו באה להגביל את הגישה של קטינים לתכנים פוגעניים באינטרנט, ובהם אתרים העוסקים במין, אלימות או הימורים. מטרת הצעת החוק היא כמובן למנוע חשיפת קטינים לתכנים מסוג זה. עם זאת, הצעת חוק זו  פוגעת במספר זכויות אדם בסיסיות; בראש ובראשונה בזכות לפרטיות ולחופש הביטוי.  הצעת החוק מבקשת ממבוגרים המעוניינים להיכנס לאתרים אלו להזדהות באופן פיזי (אלקטרוני או ביומטרי), דבר המצריך בקשה מפורשת של אותו האדם. צורת זיהוי זו, מביאה  למצב בו המדינה מתערבת ופולשת למרחב הפרטי של אזרחיה, וכך פוגעת בהכרח ובאופן מהותי בזכותו של האדם לפרטיות. בעיה נוספת בהצעת החוק היא שההצעה אינה קובעת במפורש מהו אתר בעל תוכן פוגעני, דבר הנתון לפרשנויות רבות, ועלול לפגוע בחופש הביטוי, שכן ההחלטה בדבר חסימת אתר היא סובייקטיבית ונתונה לשיקול דעתם של פקידי המדינה. 
חוק זה ימקם את ישראל ברשימה של מדינות כמו סודן, איראן, ערב הסעודית, צפון קוריאה, בורמה ועוד, בהן יש חסמים דומים על תכנים באינטרנט .
כאמור, במידה ויכנס חוק זה לספר החוקים, הוא יוביל לפגיעה בחירויות הפרט – פרטיות, בחירה חופשית וחופש ביטוי. כיום, הגבלת גישה לקטינים לאתרי אינטרנט פוגעניים יכולה להיעשות על ידי חינוך נכון ובאמצעות פתרונות טכנולוגיים שונים מהמוצע בחוק כמו תוכנות סינון וכדומה .
הצעת חוק-יסוד: ירושלים בירת ישראל (תיקון - איסור מצעדים ותהלוכות)
ביוני 2007, על רקע הדיון הציבורי והמחלוקת על קיום מצעד הגאווה בירושלים עברה הצעת חוק זו בקריאה טרומית. ההצעה נותנת למועצת העיר ירושלים את הסמכות למנוע קיום של מצעדים ותהלוכות ברחבי העיר “מטעמים של פגיעה בסדר הציבורי, ברגשות הציבור או מטעמי דת” . הצעת חוק זו עומדת בסתירה מוחלטת לעיקרון חופש הביטוי וחופש ההפגנה לא רק כמקרה פרטי למצעד מעורר מחלוקת זה,  היא מותירה פתח רחב למניעת מצעדים ותהלוכות בהתאם להשקפותיהם האישיות של חברי המועצה וראש העיר. חוק זה גם עומד  בסתירה לעקרונות דמוקרטיים ופלורליסטיים על פיהם לאזרחי המדינה באשר הם יש את הזכות להתאסף להפגין ולצעוד בעיר בירתם.
הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – נתוני תקשורת), התשס”ח-2007.
הצעת חוק ממשלתית, אשר אושרה בקריאה שנייה ושלישית בנובמבר 2007 בוועדת החוקה ומשפט של הכנסת. החוק, אשר אין לו תקדים בעולם , מקנה למשטרה גישה למאגרי מידע של חברות התקשורת השונות לצורך הצלה או הגנה על חיי אדם, גילוי עבירות, חקירתן או מניעתן, גילוי עבריינים והעמדתם לדין וחילוט רכוש על פי דין. המשטרה בצו בית משפט, תהיה רשאית לקבל נתונים ממאגרי בזק, ובמקרים שאינם סובלים דיחוי או לשם הצלת חיי אדם קצין משטרה רשאי לדרוש נתונים ממאגרים אלו גם ללא צו בית משפט. למרות שבהצעת החוק עצמה יש התייחסות לפגיעה בזכות לפרטיות, ובתי המשפט מחויבים לקחת בחשבון שיקולים מסוג זה, דו”ח זכויות האדם של האגודה לזכויות האזרח בישראל קובע כי החוק מהווה הפרה גסה וחמורה של הזכות לפרטיות, שכן, למעשה פרטי המאגר שיהיו בידי המשטרה יאפשרו להם לנהל מעקבים ורישומים אחר אזרחים בכל זמן נתון, לעיתים גם ללא פיקוח של הרשות השופטת.
חוק ההסדרים (תיקונים שונים)
חוק ההסדרים הוא אחד החוקים מעוררי המחלוקת בשיח הציבורי בישראל. תיקונים שונים לחוקים במסגרת חוק ההסדרים מונעים ומפרים זכויות אדם רבות. לצורך הדגמה נתייחס לפגיעות בזכות לחיים בכבוד ובזכות לבריאות שבאים לידי ביטוי בתיקונים שונים לחוק ביטוח בריאות ממלכתי ולחוק הביטוח הלאומי. בחוק ההסדרים שהועבר בכנסת הנוכחית לשנת המס 2008 עברו התיקונים הבאים:
עדכון חסר של סל הבריאות (החלטת ממשלה 2207 ס’ 2(א), (ב) ו-(ג)): סעיפים אלו ממשיכים את מגמת מימון-החסר של סל שירותי הבריאות- באמצעות עדכון טכנולוגי דל והקטנת העדכון הדמוגראפי של הסל.
השתתפות הקופות במימון הסל (החלטת ממשלה 2207 ס’ 3 + ס’ 16(3): הסעיף קובע  הגדלה של השתתפות הקופות במימון הסל. משמעות שינוי זה קשה ביותר לציבור המבוטחים, שכן היא עשויה להביא להגדלת והרחבת תשלומי ההשתתפות של המבוטחים ע”י קופות החולים על מנת שיוכלו לממן את הגידול האמור בהשתתפותן.
הקמת קופת חולים חמישית (החלטת ממשלה 2204):  הקופה החדשה אמורה לפעול “על פי עקרונות חוק ביטוח בריאות”, דהיינו, כחברה ללא מטרות רווח. אולם ללא הוראות מחייבות מצד משרד הבריאות, היא עשויה להפוך לקופה המשרתת אך ורק אוכלוסיות צעירות ובעלי הכנסה גבוהה.  לשם מניעת מצב זה נדרש דיון מעמיק בהליך חקיקה רגיל. 
תאגוד בתי החולים הממשלתיים (החלטת ממשלה 2203): הסעיף מורה על הקמת צוות המורכב מעובדי משרדי הבריאות והאוצר והיועץ המשפטי לממשלה, שיפעל לגיבוש חקיקה שתסדיר את העברת בתי החולים הממשלתיים לחברות מנהלות. אמנם החברות אמורות להיות ציבוריות וללא מטרות רווח, אולם עד כה, הנסיון הנצבר מוכיח כי בכל פעם ששירות ממשלתי הפך לחברה ציבורית, היה זה צעד ראשון בהליך הפיכתו לחברה עסקית.
הצעת חוק מינהל מקרקעי ישראל (תיקון – ניהול קרקעות קק”ל לטובת העם היהודי), התשס”ז-2007.
הצעת חוק זו, אשר אושרה בקריאה ראשונה ברוב גדול ביולי 2007, מותירה החכרה של קרקעות קק”ל לצורך ישוב יהודים בלבד. הצעת החוק, היא דוגמא להצעת חוק המנוגדת באופן ברור לעיקרון השוויון ולעקרונות דמוקרטיים, שכן ההצעה עומדת בסתירה מוחלטת לפסיקת בג”צ  בעניין, אשר ראתה בהקצאת קרקעות של הקק”ל ליהודים בלבד דבר פסול, אפליה שעומדת בניגוד לעיקרון השוויון. הצעת חוק זו עומדת גם בניגוד לעמדת היועץ המשפטי לממשלה, אשר קבע במאי 2007 כי “מינהל מקרקעי ישראל חייב לקיים את עקרון השוויון, ואסור לו להפלות על רקע של השתייכות לאומית, גם בפעילותו כמנהל אדמות שבבעלות קק”ל.” הצעת החוק מתכוונת לעקוף את החלטת בג”צ תוך התעקשותה שלא לראות “בהחכרת מקרקעין של קק”ל לצורך יישוב יהודים על מקרקעין אלה הפליה פסולה” , זאת על אף האמור בכל דין.
השלכות חוק זה, במידה ויכנס לספר החוקים, הן חמורות; החכרת קרקעות ליהודים בלבד תיצור הפרדה על בסיס לאום במגורים, תוצאה המאפיינת משטרים לא דמוקרטים דוגמת משטרי האפרטהייד. בכך תפגע הצעת החוק פגיעה אנושה ביסודות המבנה של המשטר הדמוקרטי והחוקתי של מדינת ישראל ובערכים מהותיים של משטר זה. 
 
הצעת-חוק  האזרחות  והכניסה  לישראל (הוראת   שעה)  (תיקון  מס.  2),  התשס”ז 2007 
חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת השעה) הועבר בשנת 2003 ביוזמת הממשלה. בדצמבר 2006 עבר בקריאה ראשונה תיקון לחוק המציע להעריכו בשנתיים נוספות. עיקר תכליתו של החוק היא למנוע מבני זוג פלסטינים של אזרחים ישראלים קבלת מעמד בישראל. מטבע הדברים, הפגיעה העיקרית של החוק היא במיעוט הערבי בישראל, המקיים קשרי משפחה ונישואין עם הציבור הפלסטיני שבשטחים. החוק פוגע גם בשכבות אוכלוסייה נוספות ויצר ציבור נכבד השוהה בישראל משולל זכויות, ומהווה פגיעה בזכות לשוויון, בזכות היסוד לחיי משפחה, בזכות לחיים בכבוד, ואף בזכות לבריאות.
יצוין שגם לאחר השינוי בחוק האזרחות נמשכת הקמת מערכות נישואין בין ישראלים ובין תושבות  הרשות ומדינות אחרות: נשים אלו ממשיכות להינשא לאזרחי ותושבי ישראל, לגדל עימם את ילדיהם המשותפים ולחיות את חייהן בישראל. ואולם, החוק מונע מהן זכויות סוציאליות, ובראשן ביטוח רפואי ובכך, מציבן מול הבחירה הבלתי האפשרית: האם להמשיך לחיות עם משפחתן ולגדל ילדיהן או האם לעזוב את המשפחה על מנת להציע לעצמן זכויות בסיסיות, כגון בריאות? בכל דרך בה ילכו, הן צפויות למסכת ייסורים ופגיעה אנושה בזכויותיהן ובחייהן .
טענת הממשלה היא שיש צורך לערוך בדיקות מדוקדקות של המבקשים לרכוש מעמד בישראל, כדי למנוע ניצול לרעה של הליכי רכישת המעמד על-ידי שוהים שלא כדין, אך הממשלה לא הציגה נתונים של ממש המצביעים על תופעה כזו. יתרה מזאת, בדיקות דקדקניות ככל שיהיו אינן מחייבות יציאה מהארץ, תוך הפרדת בני זוג זה מזה והורים מילדיהם. 
החמרה נוספת ביחס כלפי מהגרים שאינם יהודים באה לידי ביטוי בהצעת חוק שהממשלה מבקשת לקדם, על-פיה מי ששהו בישראל שלא כדין לא יוכלו לרכוש מעמד בישראל אלא לאחר “תקופת צינון” בת מספר שנים מחוץ למדינה. הצעת החוק עתידה לפגוע בזכות לחיי משפחה ובזכות לשוויון של רבים: בני זוג של אזרחים ושל תושבים ישראלים; הורים לקטינים ישראלים; ילדים קטינים והורים קשישים של אזרחים ושל תושבים ישראלים; תושבים בדואים ילידי הנגב אשר מעמדם בישראל לא הוסדר מעולם; מבקשי מקלט מדיני; נשים קורבנות סחר ועוד.
הצ”ח שהייה שלא כדין (איסור סיוע) (תיקון מס’ 10), התשס”ז-2007  - איסור הסעה של תושבי שטחים
הצעת חוק זו מטילה על הנהג המסיע את נטל ההוכחה כי לא ידע שהוא מסיע שוהה בלתי חוקי (להלן שב”ח), וזאת אם ידע שהאדם שאותו הוא מסיע הנו תושב זר.  עצם האיסור על אדם להסיע אדם אחר בתוך תחומי מדינת ישראל על סמך זהותו של מי שהוא מסיע מעורר בעיות קשות מנקודת המבט של זכויות אדם:  על פי ההצעה יידרש המסיע למעשה לבצע בדיקה בעלת אופי בטחוני של אדם הנכנס לרכבו, דרישה לא ראויה במדינה דמוקרטית – הפרטת תפקיד המשטרה והטלתה על אדם פרטי, שאינו מוכשר ומיומן במילוי משימות ביטחוניות. יתרה מזו, צפוי שגם נוסעים, בעיקר יהודים וערבים בעלי חזות מזרחית, יתבקשו להציג תעודות זהות וייתקלו באפליה ובסירוב מצד נהגי תחבורה ציבורית על-פי מוצאם ועל-פי מראיתם. הממשלה לא הציגה נתונים או בסיס עובדתי לתמיכה בטענתה שהסעת אנשים בתוך ישראל ממקום למקום תורמת לפיגועים באופן מיוחד, או שאיסור זה עשוי להיות כלי אפקטיבי למניעת פיגועים. כמו כן, אין לקבל את הנחת היסוד המפלה שכל אדם מהשטחים שנמצא בישראל ללא אישור הוא בבחינת מחבל.  בישראל שוהים בכל רגע נתון רבים ללא אישור, והם אינם מחבלים.  זהו הרוב המכריע של תושבי השטחים השוהים בישראל.
חוק מרשם האוכלוסין (תיקון מס’ 9) (מסירת פרטי רישום לגוף הפועל על פי חיקוק) התשס”ז-2007
בשנת 2007 העבירה הממשלה תיקון זה לחוק מרשם האוכלוסין כחוק עוקף בג”צ  משנת 2004, אשר קבע כי הגישה הישירה שקיבלו הבנקים למסופי משרד הפנים איננו חוקי מכיוון שהוא פוגע בחוק הגנת הפרטיות, תשמ”א-1981. על-פי החוק, כפי שצוין בפסק הדין “מסירת מידע מאת גוף ציבורי אסורה, זולת אם המידע פורסם לרבים ע”פ סמכות כדין, או הועמד לעיון ע”פ סמכות כדין, או שהאדם אשר המידע מתייחס אליו נתן הסכמתו למסירה”. החוק קובע כי משרד הפנים רשאי למסור לגופים שונים, פרטיים וציבוריים, פרטים שונים ללא צורך ביידוע הציבור. זאת, בין היתר, ע”י התחברות ישירה למסוף של משרד הפנים. חוק זה פוגע בזכותם של אזרחי מדינת ישראל ותושביה לפרטיות. העברת מידע לגופים פרטיים מסוכנת ביותר, שכן גופים אלו אינם תמיד פועלים על סמך שיקולים של טובת הציבור.
העובדה כי מודבר בחוק עוקף בג”ץ מסוכנת בפני עצמה ופוגעת בעקרונות הדמוקרטיים של מדינת ישראל. הצעות שונות לשינוי נוסח החוק אשר מקלות את הפגיעה בזכות לפרטיות (כמו יידוע הציבור בדבר הגופים אליהם מועברים הפרטים), נדחו מעל שולחן הכנסת ה-17, וכך, החוק אינו מגן בצורה מספקת על זכותם של האזרחים והתושבים לפרטיות.

הצעת חוק העונשין (תיקונים שונים) תשס”ז-2007
מדובר בארבעה הצעות דומות לתיקונים בחוק: (1) הגנה כנגד כניסה והתפרצות, (2) הגנה עצמית מפני פורץ, (3) הגנת בית מגורים ומשק חקלאי (פ/1996/17) (4) הגנת בית מגורים ומשק חקלאי (פ/2016/17). כל אלו, אשר הוגשו במקביל, הועלו בעקבות מקרה שאירע ב-13.1.07 בו ירה החקלאי שי דרומי, בפורצים שנכנסו לחוותו, וגרם למותו של אחד מהם ולפציעתו של השני. תיקונים אלו המוצעים לחוק העונשין מבקש להסדיר מצב מסוג זה ומבקשים לפטור מאחריות פלילית אדם אשר פעל להדוף פריצה לביתו.
תיקון זה טומן בחובו סכנה משמעותית לפגיעה בזכות האדם הבסיסית ביותר: הזכות לחיים. קבלת התיקון לחוק עלולה לבסס נורמה פסולה ומסוכנת של הקבלה מלאה בין הזכות לרכוש והזכות לחיים. מציעי התיקונים שואפים להעניק הגנה מלאה על אדם הנחשף לניסיון חדירה לקניינו ומכשירה אף את השימוש בכוח קטלני לשם כך. התיקון לחוק יוצר דה-פקטו עונש מוות ללא משפט על עבירת רכוש ונותן את סמכות גזירת הדין בידי אזרחים ולא בידי רשויות החוק. יוזמי התיקון מבקשים בדרך עקומה לספק מענה לאזלת ידה של המשטרה בהגנה על אזרחי המדינה ובכך הם מרוקנים מתוכן את תפקידם של גורמי אכיפת החוק ומערכת השיפוט.

הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון- שלילת מועמדות מאדם שביקר במדינת אויב ללא היתר) ; הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – פקיעת כהונה של חבר הכנסת)
ביום ה-7 למאי 2007 הונחה על שולחן הכנסת הצעת חוק לתיקון חוק יסוד: הכנסת, לפיה “יראו ביקור ללא היתר במדינת אויב כתמיכה במאבק מזוין כנגד מדינת ישראל”  וכפועל יוצא מכך, המבקרים במדינות אלו לא יוכלו להציג מועמדותם לכנסת. בדברי ההסבר המצורפים לחוק מציעים לקבוע כי ביקור כזה עלול להוות סיכון ממשי למדינת ישראל ולתושביה. סעיף 24 באמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות, אותה אשררה ישראל בשנת 1991 קובע כי זכותו של כל אזרח “להצביע ולהיבחר בבחירות-אמת המתקיימות מזמן לזמן, תוך מתן זכות בחירה כללית ושווה…”  חוק זה מונע מאזרחים שונים להציע עצמם כמועמדים לכנסת (עיקרם ערבים, להם יש קשרים שונים – קשרי משפחה ועוד- עם המדינות הסובבות את ישראל) ויוצר אפליה בפועל. כמו כן נוגד החוק חירויות רבות ומונע את האפשרות מאזרחים להתמודד בבחירות כשווים ולהשפיע על עיצוב עתיד המדינה.
ב- 26 לנובמבר 2007, הוגשה הצעת חוק נוספת המהווה תיקון לחוק זה, והיא מציעה להדיח חברי כנסת אשר שוללים את קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. הצעת החוק פוגעת בחופש הביטוי ובחופש המחשבה של נבחרי הציבור אשר לא בהכרח מסכימים עם הגדרות אלו, או שמבטאים דעות העלולות להתפרש כביטוי לשלילת קיומה של מדינת ישראל על-פי העקרונות האמורים.

הצעת חוק האזרחות (תיקון – הצהרת אמונים), התשס”ח-2007
הצעת החוק מוסיפה תנאי נוסף בבקשת אדם לקבלת אזרחות בישראל. יחד עם התנאים הנוכחים, יצטרך אדם להצהיר הצהרת אמונים למדינת ישראל כמדינה יהודית וציונית והתחייבות לשרת בצבא , כתנאי לקבלת אזרחות. על האזרח יהיה להצהיר: “אני מתחייב להיות נאמן למדינת ישראל כמדינה יהודית, ציונית ודמוקרטית, לסמליה ולערכיה, ולשרת את המדינה, ככל שאדרש לכך, בשירות צבאי, או בשירות חלופי, כפי שייקבע בחוק”. בנוסף, הצעת החוק מסמיכה את שר הפנים לבטל אזרחותו של אדם שאינו מקיים את חובתו לשרת בצבא. התניות מסוג זה לצורך קבלת אזרחות מהווה פגיעה חמורה בזכויות אזרחיות בסיסיות, והנם מהווים פגיעה בחופש המחשבה וחופש הביטוי. חשוב לציין כי אופייה של המדינה, במדינה דמוקרטית ומתוקנת, מעוצב על ידי כלל האזרחים באמצעות שיח ציבורי, לפיכך אין לשלול את זכותם של אזרחים להתבטא אפילו בצורה השוללת את העקרונות הבסיסיים של מדינת ישראל. הצהרה מסוג זה מחייבת אדם המבקש אזרחות להצהיר הצהרות שאין הוא בהכרח שותף להם. אין לצפות כי אזרחים שאינם יהודים (או אזרחים יהודים בעלי השקפת עולם השוללת את המדינה כיהודית), ישבעו אמונים למדינה וירגישו זיקה לסמליה וערכיה.
הצעת חוק האזרחות (תיקון - הסמכות לביטול אזרחות בגין מעשה של הפרת אמונים), התשס”ו-2006
הצעת חוק זו, אשר עברה בקריאה ראשונה באוקטובר 2007, מורה על שלילת אזרחות בגין  הפרת אמונים, לרבות יציאה מישראל שלא כדין למדינות המוגדרות “עוינות” לישראל וקבלת מעמד של תושבות קבע או אזרחות במדינות אלו. בנוסף, הצעת החוק קובעת כי בית המשפט יכול להורות על ביטול אזרחותם הישראלית של ילדים קטינים של אדם אשר נשללה ממנו אזרחותו תחת הסמכות של חוק זה. בהצעת החוק לא מוגדר מהו מעשה של הפרת אמונים (פרט לביקור במדינות אויב) וכך, כל הצהרה פוליטית או פעילות למען הדמוקרטיה וזכויות אדם יכולים להתפרש כמעשה של הפרת אמונים למדינה. חוק זה הוא חוק גזעני נוסף, שכמו החוק הקודם, מכוון במיוחד כנגד האוכלוסייה הערבית בישראל, אשר חלקם מנהלים קשרים (ולעיתים אף קשרי משפחה) עם אנשים במדינות אלו ומטבע הדברים ירגישו אליהן זיקה. חירויות פרט רבות נשללות בהצעת חוק זו.
הצעת חוק החנינה בעניין תוכנית ההתנתקות, התשס”ז-2007
הצעת החוק אושרה טרומית ביולי 2007 בתמיכת 34 חברי כנסת מסיעות שונות ועניינה הענקת חנינה או הפסקת הליכים לחשודים או מורשעים בעבירות שנעשו ממניעים של התנגדות לתכנית ההתנתקות מרצועת עזה. כל זאת במידה ובביצוע העבירה לא היוותה סכנה ממשית לחיי אדם. חוק זה פוגע פגיעה קשה בעקרונות הדמוקרטיים של שוויון האזרחים בפני החוק. במציאות הפוליטית הסבוכה של מדינות ישראל, מדי יום נעשות עבירות מסיבות אידיאולוגיות בפעולות התנגדות למהלכים ותהליכים המתרחשים במדינה (החל בפעילי שמאל המוחים נגד גדר ההפרדה וכלה בדתיים שפועלים נגד מצעד הגאווה בירושלים), אשר נעשים באמונה מוחלטת בצדקת דרכם. חנינה להתנגדות במאבק אחד זו פעולה מפלה, אשר נותנת אישור על ידי המדינה להתנגדות של קבוצה אידיאולוגית מסוימת במאבק ספציפי והיא מהווה ביזוי לשלטון החוק בישראל, שכן, היא חותרת תחת העיקרון של שוויון בפני החוק, שכן על רשויות אכיפת החוק לבחון חוקיותן של פעולות מחאה באופן ניטרלי, ללא קשר לתוכנן או לעמדות הפוליטיות הספציפיות, העומדות ביסודן. אין ספק כי מהלך ההתנתקות היה שנוי במחלוקת ויצר קרע בעם שיש לאחותו.  עם זאת, למערכת הפוליטית אסור שתהיה  השפעה על שלטון החוק. במקרים כאלו, עלול להיווצר מצב  שמידת ההגנה הניתנת  בישראל לחופש הביטוי וההפגנה תהה תלויה בכוח הפוליטי של קבוצה זו או אחרת ולא במערכת חוק הוגנת.
בעיה נוספת העלולה להתעורר היא במידה ויתרחשו מהלכים דומים להתנתקות בעתיד. הצעת חוק זו עלולה לעודד אנשים לעבור על החוק תוך כדי ההתנגדות למהלך, בידיעה  כי לא ינקטו כלפיהם הליכים פלילים כלשהם.

נאום נגד התקציב וחוק ההסדרים של 2008 בעת אישורם בקריאה ראשונה בכנסת

23/10/2007 | דב חנין

אדוני היושב-ראש, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, יש פה דווקא נוכחות סבירה יחסית, בשלב הזה של הדיון, אבל אני רוצה לפנות אל חברי הכנסת שוודאי רואים אותנו עכשיו בחדרים, ולקרוא לפניהם רשימה קצרה של מה שהם מתבקשים להצביע עליו היום. רשימה באמת קצרה, ואני מבטיח לכם שלא כל הגזירות ייכללו בה, כי יש לי רק עשר דקות.

קיצוץ של 15% בהלוואות לרכישת דירה למי שנזקק לסיוע ממשלתי. אתם יודעים, עמיתי חברי הכנסת, היום היה לנו דיון בוועדת הכלכלה. כולנו הסכמנו – חברי הכנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה ונציגי הממשלה – שהסיוע של הממשלה לנזקקים לדיור לא מספיק. כולם הסכימו, ומה עושים בתקציב? מקצצים עוד קצת.

מייקרים את המים. פוגעים בקצבאות לנכי פוליו. מקפיאים פעם נוספת את תשלומי הקצבאות של הביטוח הלאומי. מקצצים את התוכנית למימון מעונות-יום לילדי הורים עובדים. מקצצים 43 מיליון ש”ח מתקציבי הנגב והגליל. אתם זוכרים איך כולם נשבעו בשם הנגב והגליל? השבועות היו קצרות מועד. דוחים את העלאת שכר המינימום. כמה חגיגות היו בכנסת הזאת על כך שמעלים את שכר המינימום בכמה פעימות? אז אנחנו זוכרים שכאשר מדברים על פעימות זה כנראה לא קורה אף פעם.

הקפאת חוק יום חינוך ארוך; הטלת מס בריאות על עקרות-הבית; קיצוץ בתקציבי קופות-החולים - גם מטילים מס בריאות על עקרות-הבית וגם מקצצים בתקציבי קופות-החולים. ביטול בית-החולים באשדוד; הפרטת המעונות הטיפוליים לסובלים מפיגור.

אדוני היושב-ראש, אני רוצה לנצל את העובדה שאתה הוא היושב-ראש כדי להגיד כמה מלים על הגמלאים. השחיקה של קצבאות הזיקנה היא באמת דבר מביש. אני רוצה לומר לכם, עמיתי חברי הכנסת, שהשוואה של קצבת הזיקנה המשולמת כיום בישראל לקצבת הזיקנה המשולמת ב-30 מדינות ה-OECD, ארגון שישראל מעוניינת להצטרף אליו, מלמדת שישראל, שבשנות ה-60 היתה מהמובילות בשיעור קצבאות הזיקנה, הידרדרה בהתמדה, והיא מדורגת כיום במקום ה-27 מתוך 30. אז האופטימיסטים יגידו שעדיין יש לאן להידרדר.

בשנים האחרונות נעשה ניסיון נוסף, חמור ביותר, להמיר את האופי האוניברסלי של קצבת הזיקנה בקצבה סלקטיבית, המוענקת לקבוצות אוכלוסייה חלשות על בסיס מבחני הכנסה.

דובר לפני על מערכת החינוך. מערכת החינוך זקוקה לתוספת – דורשת תוספת – תקציבית אמיתית. המורים שובתים. אני מנצל את ההזדמנות כדי לברך אותם, זה מאבק צודק. הם נאבקים על התנאים, על השכר שלהם, אבל גם על מערכת חינוך ראויה. צריך להוסיף מיליארדים למערכת החינוך. איפה התוספת הזאת? איננה.

בריאות - מה קורה בתחום הבריאות? נמשך תת-מימון של מערכת הבריאות הציבורית. מישהו כנראה מאמין שאם ירעיבו את מערכת הבריאות הציבורית היא פשוט תהיה בריאה יותר, כי טוב לעשות דיאטה, אבל לכל דיאטה יש גבול, וכאשר הדיאטה היא רצחנית היא גם יכולה להרוג את החולה ואת הרופא כאחד.

בחוק ההסדרים מנסים לעודד את קופות-החולים ואת בתי-החולים הציבוריים להתנהג כמוסדות למטרות רווח. מנסים להכפיף את קופות-החולים לא רק לנורמות עסקיות, אלא לכל מיני מבנים שיאפשרו מינויים פוליטיים. כל הדברים האלה נמצאים בחוק ההסדרים, עמיתי חברי הכנסת.

האוכלוסייה הערבית, שסובלת כבר שנים מאפליה – כמה דיבורים יפים היו על סגירת הפער? שום צעד, שום תוכנית למיגור העוני באוכלוסייה הערבית שהולך ומתפשט. אין שום צעדים ממשיים לסגירת פערים בכיתות לימוד ובשירותי חינוך. מה קורה עם אזורי תעשייה ביישובים הערביים? לפני דיבר חבר הכנסת זחאלקה – איפה תוכנית לאומית להרחבת התעסוקה, במיוחד בקרב הנשים הערביות? שום דבר. עידוד התיירות באוכלוסייה הערבית? נגישות תחבורתית באוכלוסייה הערבית?

בואו נאמר כמה מלים על הסביבה: עמיתי חברי הכנסת, מה שקורה בתקציב הזה בתחום הסביבתי הוא פשוט חוסר אחריות; לפני שבועיים התפרסם סקר שנמצאה בו עלייה דרמטית בתחלואה במחלות סרטן בישראל בגלל זיהומים סביבתיים – קודם כול בצפון סביב מפרץ חיפה ובדרום סביב באר-שבע, אבל גם באזור תל-אביב. הייתם אומרים: ממשלת ישראל בלי ספק תגדיל את התקציבים, הרי יש לנו פה מגפה; אז תקציב ניטור האוויר הארצי, שהיה – עמיתי חברי הכנסת, אל תצחקו – המון: 1.7 מיליון שקל, הורד ל-1.5 מיליון שקל, כי המצב הוא פשוט כל כך טוב שלא צריך להתעסק גם בזה.

אחרי המלחמה דיברו הרבה מאוד על חומרים מסוכנים ועל מפעלים מסוכנים במפרץ חיפה ובדרום. התקציב של חומרים מסוכנים בשנה הקודמת היה 7.1 מיליוני שקלים. אדוני היושב-ראש, השנה, מ-7.1 הגענו למיליון אחד – שביעית מהתקציב הקודם. אז אין איומים, אין סכנות, אין בעיות של חומרים מסוכנים, הכול טוב.

התקציב של המשרד להגנת הסביבה בכללותו הוא אפסי, אבל כשמדברים על נושאים סביבתיים, זה לא רק תקציב המשרד להגנת הסביבה. כולם מדברים על משבר האקלים? בואו נראה מה קורה בתקציב משרד התשתיות. סעיף ייעול השימוש באנרגיה – כולם מדברים על ייעול השימוש באנרגיה, נכון? בכל העולם מדברים על זה – במדינת ישראל התקציב הזה היה בעבר 2.1 מיליוני שקלים, אפס פסיק אפס  אפס אפס אפס מהתקציב – 2.1 מיליון. ומה השנה? השנה מ-2.1 מיליון ירדנו ל-1.6 מיליון.

אנרגיות חלופיות – מי לא מדבר על זה? אפילו נשיא המדינה, נכון, חבר הכנסת וילן? הוא דיבר אתנו פה בפתיחת המושב על אנרגיה חלופית. אתם אומרים: ממשלת ישראל ודאי האזינה לנאומו, זה היה נאום חגיגי. ומה אנחנו רואים בתחום הזה? בשנת 2006 הוקצו לאנרגיות חלופיות 6.3 מיליוני שקלים. בשנת 2007 מ-6.3 מיליון התקציב לזה ירד ל-2.1 מיליוני שקלים, והשנה, עמיתי חברי הכנסת, ירדנו מתחת למיליון – רק 900,000. זה מה שמדינת ישראל רוצה להקצות לאנרגיות חלופיות.

בתחום התחבורה מקצצים את תקציבי הרכבת. אחרי כל כך הרבה דיבורים על רכבות לכל עיר ולכל עיירה. קיצוצים ניכרים בתקציבי הרכבת.

עמיתי חברי הכנסת, אומרים שאין כסף? יש המון כסף - - -

אבשלום וילן (מרצ):

תקציב הכבישים קוצץ ב-950 מיליון שקל.

דב חנין (חד”ש):

כיוון שכפי שאתה יודע, אין בעיה של תאונות דרכים, אז גם בזה כנראה לא צריך להשקיע.

אבשלום וילן (מרצ):

- - - קוצץ בתקציב הזה ב-950 מיליון שקל.

דב חנין (חד”ש):

כמו שאין לנו בעיות סביבתיות, אין בעיות של זיהום האוויר ואין בעיות של חומרים מסוכנים, גם אין בעיה של תאונות דרכים, אז למה להשקיע בזה? ולמה להשקיע בתעסוקה של נשים ערביות? יש בעיה? אין שום קשר בין התקציב הזה לבין מה שהחברה במדינה הזאת ובארץ הזאת צריכה.

עמיתי חברי הכנסת, אומרים שאין כסף? יש המון כסף. בתקציב יש עודפים עצומים, אנחנו יכולים לראות את זה, ואת העודפים העצומים האלה מנצלים כדי לתת מתנות לעשירים. היום אני קורא על תוכניות להפחית את המס על מכוניות יוקרה. למה לא? באמת יש יותר מדי כסף. רוצים להוריד את מס החברות. רוצים להפחית את המסים על האלפיון העליון ועל המאיון העליון, שהממשלה הזאת מייצגת אותם מצוין. היא מייצגת אותם מצוין, אבל לא אכפת לה מ-99% מהחברה הישראלית.

וכמובן, עמיתי חברי הכנסת, הכסף הגדול הוא במדיניות של שלום, כי אם מדינת ישראל תעלה על דרך השלום – והיא יכולה לעלות על דרך השלום לא רק בדיבורים יפים, אלא במעשים אמיתיים ונכונות אמיתית, והשלום היום הוא אפשרי, יש הזדמנות לשלום – יהיה אפשר לא רק לחסוך בהוצאות צבאיות, אלא לייצר מנופים עצומים של פיתוח בארץ הזאת ובאזור הזה. אבל חברי חברי הכנסת, לשם כך צריך מדיניות אחרת. ממשלת ישראל הנוכחית, בתקציב הזה, מוכיחה שהיא מנותקת לחלוטין מהצרכים של החברה בארץ הזאת. היא מנותקת לחלוטין מהאינטרסים של האנשים שחיים פה. היא משקפת אינטרסים צרים, היא אטומה, היא גבהת לב, והיא אינה נותנת תשובות אמיתיות על הבעיות הקשות של החברה הישראלית ושל הציבור בארץ הזאת.

לכן, עמיתי חברי הכנסת, אני חושב שכל אחד מאתנו צריך לא רק לדבר נגד חוק ההסדרים, ולא רק לגנות סעיף כזה או אחר בתקציב; כל אחד מאתנו היום עומד למבחן בהצבעה בקריאה ראשונה, ואני מקווה שבמבחן הזה יעמדו לא רק אנשי האופוזיציה, אלא שהתקציב הזה לא יעבור. תודה רבה.

דיון במליאה על קיצוץ תכנית וויסקונסין: קריאה לביטולה המוחלט של התכנית

30/05/2007 | דב חנין

אנו עוברים להצעות לסדר-היום מס’ 2950, 2975, 2989, 2996 ו-3003: הכוונה להרחיב את תוכנית מהל”ב - מהבטחת הכנסה לתעסוקה בטוחה. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. השר יצחק כהן יענה.

דב חנין (חד”ש):

אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, אנחנו ממשיכים לקיים מעל הדוכן הזה את הבירור הנוקב בשאלת עתידה של תוכנית ויסקונסין. השר אלי ישי, שידוע בביקורתו על תוכנית ויסקונסין, הודיע לאחרונה על נכונותו לפטור מעול הגזירות של התוכנית הזאת קבוצות של אנשים שאינם מתאימים לתוכנית; למשל, אנשים שגילם מעל 45 שנה.

אני מברך על כל שחרור של קבוצת אנשים מעול המסכנות של תוכנית ויסקונסין. אני מברך על כל הקלה בתנאים התפעוליים של התוכנית הזאת, שפוגעת בצורה קשה, אכזרית, באנשים שהחברה צריכה לעזור להם. תוכנית ויסקונסין, במקום לעזור, מציעה התעללות וקשיים.

אבל מעבר לכל ההקלות בתוכנית ויסקונסין, הבעיה עמוקה הרבה יותר, והיא בעיה מבנית. השאלה הגדולה של תוכנית ויסקונסין אינה ברמה התפעולית. יש הרבה בעיות בתפעול התוכנית, אבל שורש הרע הוא ברמה המבנית. שורש הרע הוא בהנחה, מבית-מדרשו של ביבי נתניהו, שמי שאשם באבטלה זה המובטלים; שהמובטלים הם פשוט אנשים שלא רוצים לעבוד, ולכן צריך לענות אותם בשוטים ובעקרבים ולגרום להם ללכת לעבוד, כי הם פשוט לא רוצים לעבוד.

הסיבה האמיתית לאבטלה, אדוני היושב-ראש, אינה המובטלים. אני הייתי בכל המרכזים של תוכנית ויסקונסין בארץ, ופגשתי אנשים שמאוד רוצים לעבוד. הבעיה היא לא שהם לא רוצים לעבוד, אלא שאין להם מקומות עבודה. הסיבה לאבטלה היא לא בכך שהמובטלים נהנים להיות מובטלים, אלא בכך ששוק העבודה בישראל אינו מציע די מקומות עבודה, ועם הבעיה האמיתית הזאת תוכנית ויסקונסין כלל אינה מנסה להתמודד. אז רעה אחת בתוכנית ויסקונסין היא שהיא לא מנתחת נכון את הבעיה, והרעה השנייה בתוכנית ויסקונסין היא שהיא מציעה פתרון לא נכון לבעיה הלא-נכונה.

הפתרון הלא-נכון שתוכנית ויסקונסין מציעה הוא פתרון של הפרטה. תוכנית ויסקונסין בעצם מעבירה את הטיפול בסוגיה הזאת, של העברת אנשים מקצבאות לעבודה, לחברות פרטיות. זה אמור להיות תחום של רווח. ואם זה אמור להיות תחום של רווח, אנחנו באופן מובנה מכניסים למערכת הזאת את הצורך לענות את האנשים, את הצורך לגמד את האנשים, את הצורך לדחוק את האנשים למטה.

ולכן, כל עוד לא תהיה התמודדות עם שני הכשלים הבסיסיים האלה, שנמצאים ברמה המבנית – הניתוח הלא-נכון של בעיית האבטלה מצד אחד והפתרון הלא-נכון מצד שני, שהוא פתרון הקסמים אצלנו: כל דבר שקיים ויש בו קושי, מייד מפריטים אותו – אז גם את מערכת התעסוקה מפריטים, הפעם בתוכנית ויסקונסין, וההפרטה הזאת היא פסולה מטבע מהותה.

לכן, אדוני היושב-ראש, אני חושב שדרישתנו הברורה, מעל הדוכן הזה, צריכה להיות: לסיים את ימיה של התוכנית הרעה הזאת, להביא קץ לתוכנית הזאת, שממיטה רק סבל וחורבן – אני לא מגזים במלים שלי – על משפחות ועל אנשים. אני קורא לחברי הכנסת שהגישו והניחו על שולחן הכנסת הצעות חוק שונות לביטול תוכנית ויסקונסין לקדם את הצעות החוק האלה, כדי שאנחנו, כמחוקקים, נוכל לומר את דברנו בצורה ברורה, ולעשות את מה שהממשלה לא עושה בינתיים: להביא קץ לתוכנית ויסקונסין. תודה רבה, אדוני.

ברכות על חוק זכויות הסטודנט, ושתי הצעות לתיקון החוק: ביטול אפלייה על רקע לאום, והורדת שכר הלימוד

29/05/2007 | דב חנין

תודה רבה, גברתי. ההסתייגות הראשונה שלנו עניינה הצעת תוספת לאחד הסעיפים החשובים ביותר בהצעת החוק הזאת, הסעיף שמדבר על איסור אפליה של סטודנטים ושל מועמדים. זה אומנם סעיף חשוב בחוק חשוב, בחוק שיש לו תרומה רבה מאוד למצבם ולמעמדם של הסטודנטים בישראל. אנחנו מציעים לכלול בסעיף איסור האפליה גם איסור אפליה מטעמי גיל. איסור אפליה מטעמי גיל הוא חשוב, כיוון שבפועל יש אפליה מטעמי גיל – גם של סטודנטים מבוגרים, או של מועמדים מבוגרים, שמבקשים להתקבל למוסדות לימוד, ולעתים גם של סטודנטים צעירים, או של אנשים צעירים שרוצים להתקבל למוסדות לימוד, ונחסמים בשל גילם.  אין שום סיבה אמיתית לומר לאדם מבוגר שדלתות מוסד להשכלה גבוהה סגורים בפניו בשל גילו, ואין גם שום סיבה אמיתית לומר את אותו הדבר לאדם צעיר שהגיע ללימודים אקדמיים – בין שקפץ כיתות והיה מוכשר מספיק לשם כך, ובין שהוא – למשל כמו סטודנטים ערבים שמבקשים ללמוד באוניברסיטה ולא שירתו בצבא, והם מגיעים לאוניברסיטה בגיל צעיר יותר. אני אומר את הדברים מכיוון שבמציאות אנחנו כבר נתקלים במנגנון של אפליה.  היו”ר קולט אביטל: חבר הכנסת אלון. חבר הכנסת אלכס מילר.  דב חנין (חד”ש): אנחנו נתקלים במנגנוני אפליה מטעמי גיל. למשל הפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל-אביב מפלה על בסיס גיל אפליה שפוגעת בסטודנטים ערבים. אין לה הצדקה עניינית. היא לא קשורה ללימודי הרפואה.  בנימין אלון (האיחוד הלאומי - מפד”ל): הם יותר צעירים, הערבים?  דב חנין (חד”ש): יותר צעירים.  בנימין אלון (האיחוד הלאומי - מפד”ל): למה הם יותר צעירים?  דב חנין (חד”ש): כי הם לא משרתים בצבא.  בנימין אלון (האיחוד הלאומי - מפד”ל): אז אם רוצים שמי ששירת בצבא ומתחיל רק בגיל 21, כשהערבי כבר – ורוצים לתת לו צ’ופר, זה לא חוקתי?  דב חנין (חד”ש): לא, אבל אני אומר לך, חבר הכנסת אלון, הרי כמוך כמוני, שנינו יודעים שיש גם סטודנטים שמגיעים ללימודי רפואה בגיל 18 כאשר הם במסלול של העתודה האקדמית במסגרת הצבא. לכן,  האפליה הזאת מטעמי גיל היא בעצם גם אפליה מטעמי לאום.  אנחנו רואים שיש טעם בהוספת העיקרון הזה. הוא עיקרון נכון גם לצעירים, גם למבוגרים, גם ליהודים וגם לערבים. עמיתי חברי הכנסת, ההסתייגויות האחרות שלנו הן הסתייגויות תקציביות, ובהן אנחנו כמובן נצטרך תמיכה מאסיבית, אבל אני חושב שתמיכה כזאת צריכה להינתן. אנחנו מציעים שגובה שכר הלימוד ייקבע בחוק; אנחנו לא יכולים להשאיר את הנושא הזה בידי הממשלה. אנחנו רואים שוב ושוב שהממשלה נכשלת בפתרון סוגיית שכר הלימוד, ולכן אנחנו מציעים שגם העיקרון הזה, של קביעת שכר הלימוד, ייקבע בחוק, כדי למנוע מצב שאחת לכמה שנים ממשלת ישראל מגיעה עם רעיון חדשני של העלאת שכר הלימוד.  ההצעה שאנו מציעים, וחברי כנסת נוספים תומכים בה, היא שגובה שכר הלימוד השנתי בלימודי התואר הראשון יהיה שווה לשכר הממוצע במשק. זאת הצעה נכונה, הגיונית, פרופורציונלית, יש בה טעם רב וראוי לאמץ אותה.  אני אומר משפט אחד על ההסתייגות הנוספת, שגם היא משותפת לכמה מחברי הכנסת. אנחנו מציעים לתת גם לסטודנטים הנחה בדמי הנסיעה בתחבורה הציבורית. גם זאת הסתייגות ראויה, נכונה וצודקת. ראוי לעודד סטודנטים לנסוע בתחבורה הציבורית, ראוי לאפשר להם לנסוע בתחבורה הציבורית, ולכן ההנחה הזאת היא מתבקשת, נכונה וראויה.  עמיתי חברי הכנסת, אני מציע לכולנו לאמץ את ההסתייגויות האלה – את שתי ההסתייגות   התקציביות ואת ההסתייגות התוכנית. אני רוצה לומר שהחוק בכללותו הוא חשוב, לברך את המציעים ולהביע הערכה לוועדת החינוך, בראשות חבר הכנסת מלכיאור, שבאמת קיימה דיון מאוד-מאוד מעמיק ורציני, כדרכה של הוועדה הזאת, בכל סעיפי החוק. אני מקווה שהחוק ייכנס לתוקף עם ההסתייגויות התקציביות שלנו, אבל גם אם הן לא תתקבלנה – זהו חוק חשוב וראוי. תודה רבה.

ח”כ חנין מנמק את הצעת אי האימון בממשלת אולמרט-פרץ

30/01/2007 | אמגד שביטה

 אדוני יושב הראש, אדוני השר להגנת הסביבה, עמיתיי חברי הכנסת, אני רוצה לפתוח בשם סיעת חד”ש בהבעת תנחומים למשפחותיהם של ההורגים באילת, לאחל החלמה מהירה לפצועים ולהביע תקווה, שלא נראה עוד מראות איומים וקשים כמו אלה שראינו היום באילת. המשך »

אתם מצביעים על גורלם של בני-אדם

03/01/2007 | דב חנין

אדוני היושב ראש, אני רוצה לפתוח בבקשה אישית לחברי הכנסת, שאני יודע שכמה מהם נמצאים כרגע במליאה ואחרים עוקבים אחרי הדיון מן הסתם בחדריהם. יש לנו היום ביקור מיוחד בכנסת. מגיעים אל הכנסת נציגים של ארגוני בריאות וארגוני חולים. הם מסתובבים בין החדרים, וכמה מהם נמצאים ביציע. אני מבקש מחברי הכנסת למצוא את הזמן ולהפגש עם האנשים האלה. לפני ההצבעות שלנו היום בערב, כאשר מצביעים על תקציב הבריאות ולפעמים אפילו באופן אוטומטי, תקשיבו לאנשים האלה. תשמעו את המצוקה, תשמעו את הצרכים, תבינו על מה אתם מצביעים. אתם מצביעים על גורלם של בני-אדם - לפעמים על בריאות ולפעמים אפילו על חיים.לנציגי ארגוני הבריאות וארגוני החולים אני רוצה לומר כך: אתם נאבקים למען החיים שלכם ושל בני המשפחה שלכם, אבל, למעשה, אתם נאבקים על החברה של כולנו, על הכבוד של כולנו, על הערכים שלנו בתור בני-אדם. אני מקווה שהפניה שלכם היום ברגע האחרון תעשה את פעולתה ותוכל להביא לאותו שינוי שצריך, לפחות שינוי קטן, בתקציב הבריאות.

ראובן ריבלין (הליכוד):

אדוני היושב ראש, עכשיו, יש רק פלשתינאים באולם.

דב חנין (חד”ש):

חבר הכנסת ריבלין, כידוע לך, לבם פתוח וקשוב למצוקות, ואני בטוח שהם ייענו למצוקות האלה. אבל, אני גם פונה לחברי הכנסת שרואים אותנו מהחדרים, ואני מקווה שגם הם ישמעו למסר הזה.

אדוני היושב ראש - כרופא אני אומר לך, ואתה בודאי יודע - מערכת הבריאות עברה בשנים האחרונות דיאטה רצחנית, דיאטה שהיא מסוכנת לבריאות. תקציב הפיתוח של משרד הבריאות הצטמק מאז 2001 ב-40%. התשתית הציבורית של מערכת הבריאות נמצאת בסכנה גדולה. השנה התקציב מבשר לנו הימנעות מהעדכון החיוני של סל התרופות.

ראובן ריבלין (הליכוד):

- - - משנה קודמת.

דב חנין (חד”ש):

כן, אבל בשנה הקודמת עדכנו את השנה הקודמת, ועכשיו צריך לעדכן את השנה הקרובה.

ראובן ריבלין (הליכוד):

נכון.

דב חנין (חד”ש):

אם אנחנו לא רוצים לחזור לאותם מחזות קשים של חולים קשים שמפגינים מול הכנסת, אנחנו צריכים לעדכן את המינימום הדרוש בתקציב סל התרופות, תקציב של 300 מליון שקל - כסף קטן שצריך ואפשר להוסיף אותו לסל.

גם תקציב החינוך נמצא בדיאטה בתקציב הזה. תקציב שעות התקן לתלמיד הצטמצם בשש השנים האחרונות ב-16%. פירוש הדבר, הרבה פחות שעות הוראה. בשש השנים האחרונות תקציב הפיתוח של משרד החינוך הצטמצם ביותר משליש, פירוש הדבר שחיקת תשתיות, מחסור בכיתות לימוד. מחר יושבתו בתי הספר בשעתיים הראשונות. מאבק המורים הוא מאבק צודק. המורים נאבקים על כיתות קטנות, על יחס אישי לתלמיד, על מעמד המורה וזכויותיו. היום, מושבתות כל האוניברסיטאות בישראל. תקציב ההשכלה הגבוהה הצטמצם ב-15% מאז 2001, פירוש הדבר פחות ספרים בספריות, פחות עוזרי הוראה, כיתות גדולות יותר, וכמובן העלאת שכר הלימוד בניגוד למסקנות ועדות וינוגרד שהממשלה עצמה מינתה.

אדוני היושב ראש, במגזר הערבי לבדו חסרות 5,000 כיתות לימוד. שרת החינוך יולי תמיר, איפה התקציבים שאת הבטחת לבניית הכיתות החסרות האלה? איפה הם נמצאים בספר התקציב? התשובה היא פשוטה: הם לא נמצאים שם. המגזר הערבי מקופח בתקציב הזה בצורה קיצונית. הבטיחו העדפה לטובה? תראו את המספרים. מתוך 12 מיליארד שקל תקציבי פיתוח 560 מליון שקל מסומנים למגזר הערבי - פחות מ-4%. יש דוגמאות עוד יותר קשות. מתוך 79 מליון שקל תקציב פיתוח של משרד התרבות בדיוק אפס מסומנים למגזר הערבי. אני מדבר על תקציבי פיתוח? אבל תראו את התקציבים השוטפים. משבר השלטון המקומי, רשויות מקומיות בקריסה ולא מסוגלות לתת שירותים, מערכת הביוב בקריסה, עובדים ללא משכורות במשך חודשים. התשובות לדברים האלה צריכות להיות בתקציב, והן אינן.

גם בתחום התחבורה זהו תקציב של בשורות רעות. תקציב הרכבת מקוצץ במיליארד שקלים. הציבור הישראלי הצביע ברגליו בעד רכבת. כשיש רכבות, הישראלים מעדיפים להצטופף עליהן. תקציב 2007 עושה צעד אחורה בפיתוחה של רשת הרכבות בישראל.

התקציב הזה הוא תקציב של חוסר אחריות בתחום הסביבה. סיימנו מלחמה. התגלו לכולנו סכנות איומות של חומרים מסוכנים ומפעלים מסוכנים במפרץ חיפה. יושב פה השר לעניינים אסטרטגיים. מה עושים בתקציב הזה? מקצצים את תקציבי האגף לחומרים מסוכנים במשרד להגנת הסביבה. בכלל, תקציב הגנת הסביבה הוא מגוחך. כך אי-אפשר להגן על הסביבה ואי-אפשר לשמור על בריאות התושבים מפני הזיהומים.

הזכרתי את מלחמת לבנון השניה. ההוצאות הישירות שלה היו יותר מ-8 מיליארדי שקלים. מלחמה מיותרת שעלתה בכסף, בהרבה סבל ובחיים של אנשים. התנגדנו לה מהיום הראשון. העניים ושכבות הביניים ימשיכו לשלם את העלויות של המלחמה הזאת.

אבל, הטענה של האוצר שאין כסף היא ‘בלוף’. האוצר צובר עודפים כתוצאה מהצמיחה. במשרדי ממשלה רבים יש תת-ביצוע בהוצאות. יש כסף. הבעיה היא, שאת הכסף שיש נותנים לעשירים. נותנים אותו בהקלות המס המתוכננות לטובת העשירונים העליונים. רק דחיה של הרפורמה במס הכנסה לשנת 2008 תכניס לאוצר עוד 5 מיליארדי שקלים. מדיניות הממשלה הזאת היא מדיניות של ברית מילה מתמדת: לקטנים מקצצים ולגדולים מחלקים עוגות.

דיברו פה על שחיתות ועל מסים. זוהי השחיתות הגדולה: השחיתות המבנים של שלטון שפועל לטובת ההון יום יום. זה לא קורה בסתר. זה גלוי על פני השולחן. לא צריך לחקור את זה. זה ידוע. ראשי שלטון מתערבים כדי להקטין את המס בעסקת “ישקר”. לי החישובים שאני מכיר, הקופה הציבורית הפסידה מיליארד שקלים כתוצאה מההקלות במס בעסקה הזאת לבדה.

לכן, כאשר כולם מדברים על ממי לוקחים, אני מדבר על ממי לקחת. לקחת מהעשירים, ולפחות להפסיק לתת להם מתנות; להעדיף באמת את החברה על השטחים.

הכנסת הזאת נבחרה לקדם סדר-יום חברתי ולא כדי לקבור אותו במלחמות מיותרות; הכנסת הזאת נבחרה כדי לסיים את מדיניות הקפיטליזם האכזרי – אותה מדיניות שמנוגדת לערכים החברתיים המתקדמים שיש במסורת היהודית, ודיבר על כך דברים יפים מאוד מעל הבמה הזאת חבר הכנסת מאיר פרוש, ואני מסכים לדבריו בעניין הזה. אבל, ערכים אנושיים מתקדמים כאלה קיימים גם במסורת המוסלמית, גם במסורת הנוצרית. אלה הם הערכים האנושיים, אלה הם הערכים של חיים אמיתיים לבני האדם; אלה הם הערכים של העדפת הבריאות על הממון; אלה הם הערכים של העדפת הרווחה על הרווחים; אלה הם הערכים של דאגה לעניים ולא מלחמה בעניים.

חבר הכנסת פרוש סיים את דבריו בקריאה למהפכה חברתית אמיתית. אני אומר לכם – זה מה שהחברה הישראלית צריכה. היא צריכה מהפכה חברתית של העדפה אחרת לגמרי, של סדר עדיפויות אחר לגמרי, שיעמיד סוף סוף בראש סולם העדיפויות את אלה שצריכים תמיכה מהמדינה- את הגמלאים, את הנכים, את המובטלים, את העניים, את הפריפריה, את האוכלוסייה הערבית. אנחנו צריכים תקציב שייתן עדיפות עליונה לבריאות ולמערכת הבריאות, שנמצאת במצב של גסיסה מתקדמת; אנחנו צריכים תקציב שייתן עדיפות אמיתית למערכת החינוך, למערכת ההשכלה הגבוהה- שנמצאת באיומים ובסכנה של פגיעה איומה נוספת בעתיד.

רבותי חברי הכנסת, הערב אנחנו הולכים לקבל את אחת ההחלטות החשובות ביותר שמסורות בידי הכנסת. ההחלטה על התקציב היא החלטה על מעשים. אני רוצה לפנות לכולכם, עמיתי חברי הכנסת, ולומר לכם – אנחנו נבחרנו לבית הזה לא רק כדי לדבר מעל הדוכן, אלא גם כדי לעשות; לא נבחרנו רק כדי לספר על ערכים נעלים ומתקדמים, נבחרנו כדי ליישם אותם במציאות. הערב, בהצבעות על התקציב, בהצבעות על ההסתייגויות על התקציב – יהיה המבחן הערכי, המוסרי, האנושי, של כל אחד מאתנו.

אני פונה אליכם, עמיתי חברי הכנסת – בל ניכשל במבחן הזה. תודה רבה.

ח”כים לממשלה: תקציב 2007 אנטי-סביבתי

29/12/2006 | התקשורת

חברי השדולה הסביבתית-חברתית מתריעים על קיצוצים חסרי אחריות ומבקשים: יותר כסף לאנרגיות נקיות, למים, לתחבורה ציבורית ולפיקוח על חומרים מסוכנים. היו”ר חנין: לסוגיות אלו גם חשיבות כלכלית ומדינית. התקציב מנוגד להצהרות הממשלה עצמה

נטע אסנת, nrg 29/12/2006 9:23

“תקציב המדינה לשנת 2007 הוא תקציב אנטי סביבתי מובהק, והוא מנוגד להצהרות חוזרות ונשנות של הממשלה כי תשים דגש על עניינים סביבתיים ועל המעבר לפיתוח מקיים”, אומר ח”כ דב חנין (חד”ש), יו”ר השדולה הסביבתית-חברתית בכנסת. אתמול הגישו עשרה ח”כים מהשדולה מסמך ‘הסתייגויות סביבתיות’ מהתקציב השנתי שגובש בממשלה, ובו ביקשו להקדיש יותר משאבים לענייני פיתוח אנרגיות נקיות, ניצול מקורות המים, תחבורה ציבורית, פיתוח ערים ועוד.

“התקציב שגובש השנה אינו מתמודד עם שאלות היסוד שהממשלה עצמה התחייבה להתמודד עימן. לסוגיות אלו יש לא רק חשיבות סביבתית, אלא גם כלכלית, מדינית ואפילו ביטחונית”, אומר ח”כ חנין ומבהיר: “למשל, הממשלה הקצתה פחות מחמישה מיליון שקלים לנושא פיתוח אנרגיות נקיות. זו בדיחה שהיתה מצחיקה אולי, אלמלא היא היתה על חשבוננו. הרי בסופו של דבר, אם המדינה תשקיע בתחום ותחסוך 20 אחוז מסך האנרגיה שהיא מבזבזת מדי שנה – מדובר יהיה בחיסכון של מיליארדי שקלים. זה הרבה כסף”.

יחד עם חנין, חתומים על המסמך עוד תשעה ח”כים מסיעות שונות: מיכאל מלכיאור, אורית נוקד, קולט אביטל, יצחק גלנטי, משה גפני, רן כהן, אברהים צרצור, ליה שמטוב ורונית תירוש. הם מבקשים להקציב עוד קרוב ל-200 מיליון שקלים לייעול השימוש באנרגיה, ולהוסיף 45 מיליון ש”ח לפיתוח אנרגיות נקיות. 45 מיליון השקלים האלו, אומר ח”כ חנין, יושקעו בדברים שראש הממשלה התחייב להם בעצמו, כמו הקמת תחנת כוח סולארית בנגב. “מעבר ליתרון הכלכלי של מהלך כזה, יש כאן עניין מדיני של הקטנת התלות במדינות אחרות לצורך ייבוא נפט”.

גם באשר לטיפול בבעיית המים יש לחברי הכנסת השגות רבות. הממשלה אמנם החליטה להקדיש 400 מיליון שקלים לרכישת מים מותפלים – אבל כאן דווקא מבקשים חברי השדולה לקצץ את ההשקעה בחצי, ולהקצות את 200 מיליון השקלים הנותרים לנושא ייעול השימוש במקורות המים המתוקים העומדים לרשותנו. לדבריהם, יש למפעל התפלת מי ים השלכות תקציביות וסביבתיות ניכרות, וביניהן תפיסת קרקע, שימוש באנרגיה מזהמת והגדלת כמויות הביוב.

לעומת זאת, הם מציינים, יש דרכים רבות לחסוך במים שכבר יש ברשותנו ולנצלם טוב יותר. כך, הממשלה טרם יישמה את החלטתה מאפריל 2003 לקיים פרויקט חיסכון במים במגזר הביתי. התקנת חסכמ”ים בכל הבתים בישראל, בהשקעה ראשונית של 180 מיליון ₪, תחסוך 75 מליון מ”ק בשנה (25% מהצריכה הביתית) שעלותם 375 מיליון שקלים, ותצמצם את הצורך במתקני התפלה. ההשקעה, לפי חישוביהם, צפויה להחזיר את עצמה בתוך כשנה. גם ניקוז מי הגשמים אינו יעיל, ומביא לבזבוז של מים יקרים.

באשר לתחבורה ציבורית, מבקשים הח”כים להחזיר כמיליארד ש”ח לתקציב הפיתוח של רכבת ישראל, אשר קוצצו בתקציב הנוכחי, על אף שבמקומות שבהן חודשה הרכבת והיא פועלת ביעילות (כמו בחיפה וברחובות), הציבור הוכיח שהוא מעוניין להשתמש בשירותיה ואף עושה זאת לא מעט.

הח”כים מציעים עוד להקצות כרבע מיליארד שקלים לפרוייקטים עירוניים. לדבריהם, למרות שבערים גרים למעלה מתשעים אחוז מתושבי ישראל, תקציב פיתוח התשתיות במגזר הכפרי גדול פי 5 מהתקציב המוקצה למגזר העירוני, וסיוע נוסף מוענק באמצעות הנחות בקרקע להתיישבות מחוץ לערים. כמו כן, מוצע להגדיל את תקציב פיתוח התשתיות ביישובי מיעוטים בכ-100 מיליון שקלים.

ולבסוף, מבקשים הח”כים להגדיל ב-80 מיליון שקלים את התקציבים של המשרד להגנת הסביבה, המיועדים להגנה י