אדום - ירוק

לפרוטוקול המלא.

להודעת הסיכום של הועדה.

 דב חנין:

תודה רבה, אדוני היושב ראש. אני מסכים עם כמה מהדברים שאמרו חברי הכנסת שלפניי, אבל אני מציע להסתכל על הנושא הזה במבט מאוד רחב. הבעיה שחברי הכנסת שיזמו את הדיון מעלים, ואני רוצה להודות להם על כך, היא חלק מתופעה מאוד רחבה ומאוד מסוכנת שבמהותה מבטאת מהלך של התחלת פירוק אחריותו של משרד החינוך בכל נושא השכלת מבוגרים במדינת ישראל.

אני אביא מספר נתונים על השכלת מבוגרים במדינת ישראל כיום או כפי שנעשתה לפני שנה בידי משרד החינוך: ‎29 אלף אנשים למדו באולפנים; למעלה מ-‎13 אלף אנשים למדו לקראת השלמת השכלת יסוד והשלמת השכלה תיכונית; ‎3,000 לומדים השתתפו בפרויקט השלמת השכלה למבוגרים; ‎39 אלף לומדים השתתפו בחוגים להדרכת הורים, במיוחד אמהות חד הוריות; ‎136 אלף לומדים למדו באוניברסיטאות עממיות ובקתדראות עממיות והשתתפו בסיורים לימודיים - אלה אזרחים מכל המגזרים, וחלק גדול מהם גמלאים; ‎8,000 לומדים קיבלו אישורים בקורסים לגמול השתלמות. בקיצור, יש לנו פה מפעל מאוד גדול של השכלת מבוגרים, מפעל שהוא ברוח האמירה היהודית הידועה מהמקורות שלנו: “ימי הלימוד, כל ימי חייך”. “ימי הלימוד”, כמו שאמר חבר הכנסת כהן הם לא רק עניינים לילדים, אלא לכל אורך הדרך אנחנו לומדים, משתלמים, משתפרים ומתקדמים בהשכלתנו.

הקיצוץ שמתוכנן בתקציב האגף לחינוך מבוגרים ימנע מאלפי אנשים שזקוקים לכך וגם זכאים לכך - -

רן כהן:

עשרות אלפים.

דב חנין:

- - להשלים השכלה בכל מיני רמות ומתכונות. ובעצם, אנחנו מדברים על מהלך אנטי חברתי בצורה דרמטית, כי הרי מי האנשים האלה שצריכים השלמת השכלה ואת התגבור- -

אליהו גבאי:

אולי גאידמק לא יקבל - - - פה.

דב חנין:

אולי זה באמת חלק ממהלך של הידברות עם גאידמק- -

רן כהן:

העניין הוא שאין שום סכנה שהוא יחנך מבוגרים ללמוד עברית. הוא יאהב הרבה יותר אנשים פרימיטיביים.

אליהו גבאי:

לא יהיה לו מקום לבוא כי הוא ירצה ללמוד עברית.

יוסף שגאל:

- - -

רן כהן:

הוא ירצה אנשים בורים.

היו”ר מיכאל מלכיאור:

זה לא דיון על גאידמק.

דב חנין:

משמעות המהלך הזה שאנחנו רואים התחלה שלו מצד משרד החינוך הוא שאנחנו פוגעים במערכת שלמה של מכשירים אזרחיים שנועדו לאפשר לאנשים לתפקד בחברה. זאת גם שאלה של צדק חברתי, אבל גם שאלה של חברה מתקדמת שרוצה לאפשר לכל האזרחים להיות פעילים, לקחת חלק, להשתלב בכלכלה. שנה וחצי אני בכנסת, וכל יום אני רואה דברים תמוהים שהממשלה עושה, אבל זה באמת אחד הדברים התמוהים ביותר. זה באמת כל כך תמוה. מכל בחינה שאני מסתכל על זה ומנסה לראות מה התבונה ומהי השקפת העולם שמאחורי זה, זה לא מסתדר לי. אנחנו פוגעים במערכת שהיא חלק מהאינטגרציה החברתית במערכת שהיא רב חברתית, כמו החברה שלנו שיש בה קבוצות אוכלוסיה שונות. דיברו פה על לימוד העברית - זה כלי ממדרגה ראשונה לייצר אינטגרציה, לא רק של עולים, אלא גם של ערבים שצריכים ללמוד עברית כי העברית היא השפה המרכזית בארץ; היא לא צריכה להיות על חשבון השפה הערבית, אבל היא עדיין הייתה ותהיה שפה מרכזית, ומי שרוצה להתקדם בחברה הישראלית, וזה טוב שיש מכשיר כזה.

רונית תירוש:

זה בדיון הבא.

אליהו גבאי:

גם הערבים צריכים ללמוד עברית?

דב חנין:

בוודאי. הם רוצים ולומדים.

אליהו גבאי:

אני שמח.

דב חנין:

זה כלי לקידום אוכלוסיות חלשות. כשאנחנו מדברים על עולים חדשים, כמובן, קהילת היעד המרכזית היום היא הקהילה של עולי אתיופיה, שאנחנו חייבים לה הרבה סליחה. אני מקווה שלא נאמר את הסליחה הזאת בעוד שנים, אלא נתחיל לומר אותה היום בפעולה מעשית כדי לעזור לקהילה הזאת להיכנס לחברה. אבל זה לא רק עולים, אלא גם תושבי שכונות מצוקה ואמהות חד הוריות וכדומה.

לכן המהלך הזה הוא, לטעמי, מבטא שני שינויים מהפכניים, ושניהם לרעה: קודם כול יש שינוי מהפכני עצום בכך שמשרד החינוך מתנער ומעביר את זה למשרד הקליטה, כאילו שאנחנו לא מדברים פה על בעיה רוחבית פנימית של החברה הישראלית שקשורה לעולים חדשים ולעוד אוכלוסיות- -

היו”ר מיכאל מלכיאור:

אבל מנחם כבר סיפר שהם חזרו בו מזה.

רן כהן:

הם הורגים את זה אצלם.

מנחם כהן:

היו שני נושאים: האחד סגירת האגף והשני, מעבר האולפנים. בנושא האגף הוחלט להשאיר אותו כפי שהוא וגם לקיים אותו באופן ראוי, נושא האולפנים עדיין בדיון.

היו”ר מיכאל מלכיאור:

אני חוזר בי.

דב חנין:

אם כבר יש משהו חיובי, מיד שולחים עלינו צוננים.

אסור למשרד החינוך להתנער מאחריותו לחינוך. חינוך זה ילדים, זה מבוגרים, זה עולים, זה אמהות חד-הוריות, זה ערבים, זה כולם. לכן להעביר את זה למשרד הקליטה זה לגלגל כדור שעם כל הכבוד שייך למשרד החינוך, וצריך להישאר במשרד החינוך. אם אתם רוצים יותר תקציבים בואו נילחם על זה ביחד. אני בעד להגן עליכם ולאפשר יותר תקציבים.

אני רואה את זה, ואני מצטער ששרת החינוך יולי תמיר עושה את זה, כי לדעתי זה מנוגד להשקפת העולם שהיא באה איתה, והיא טוענת שהיא מחויבת לה: של אחריות חברתית, של אחריות המדינה. זה מהלך מובהק של התקפלות המדינה מתחום שבו האחריות שלה הוא קריטי במיוחד - תחום החינוך. כולם אומרים שהמנוף שנקרא חינוך, כולל השכלת מבוגרים, מאפשר גישור על פערים, קידום חברתי, יותר צדק חברתי וכדומה. דווקא פה לפגוע?

הדבר השני שמטריד אותי זה המהלך של ההפרטה. אנחנו עושים כאן למעשה מהלך דו-שלבי: בשלב הראשון אנחנו מעבירים את זה למשרד הקליטה, ובשלב השני משרד הקליטה כבר אומר לנו שהוא הולך להפריט את זה, להוציא את זה למיקור חוץ. יש כל-כך הרבה מילים מגונות שתחתיהם ההפרטה, למרבית השמחה, נעשתה לא פופולרית, אז עכשיו קוראים לזה במילים אחרות: מיקור חוץ, מיקוד חוץ, ‎out-sourcing - כל מיני שיטות. בפועל אנחנו מדברים על הפרטה של מערכת שלא יכולה להיות מופרטת, כי אנחנו לא נעשה פה רווחים. מי שחושב שמהדבר הזה אפשר יהיה לעשות רווחים חי בעולם אחר. זאת מערכת שיכולה לתפקד רק באחריות חברתית, רק על זה שהמדינה אומרת שחשוב לה שאנשים ילמדו עברית, שירכשו השכלה; כשהמדינה אומרת שהיא יודעת שלא תרוויח מזה היום, אלא בעוד חצי שנה, שנה או שנתיים, כשהאנשים האלה ייכנסו למעגל העבודה ויהיו אזרחים אפקטיביים ופעילים.

לכן אני מציע לוועדה, ואני בטוח שהיושב ראש יוביל לכיוון הזה, לקבל החלטה מאוד חריפה שגם תתנגד להעברת הנושא הזה למשרד הקליטה, גם תתנגד למהלך של הפרטה בתחום הזה, גם תקרא לראש הממשלה ולא רק לשרת החינוך - לראש הממשלה, לשר האוצר ולשרת החינוך לשמור ולפתח את המפעל היפה הזה של השכלת מבוגרים, לחזק אותו, לא רק לא לקצץ אותו, אלא להוסיף לו עוד תקציבים - להפוך את זה לאחד מנקודות המנוף, כפי שהם טוענים שהם רוצים ללכת. אז בבקשה, זאת ההזדמנות שלכם, ולא הרבה כסף - בעוד כמה עשרות או מאות מיליוני שקלים תוספת לתקציב של מערכת השכלת המבוגרים אנחנו יכולים לעשות צעד שהוא גם בעל משמעות חינוכית, אבל גם בעל משמעות חברתית וכלכלית מאוד גדולה.

הצעת חוק המונעת הפרטת מעונות ממשלתיים לאנשים עם פיגור שכלי, הוגשה היום בכנסת ביוזמת דב והח”כים רן כהן, שלי יחימוביץ’ ויעקב מרגי. להצעת החוק הצטרפו 64 ח”כים נוספים. הצ”ח זו הוגשה כדי למנוע את יישום התוכנית הממשלתית, ולפיה יופרטו שני מעונות.
דב: “התמיכה הנרחבת בהצעת החוק משקפת את רצונה של הכנסת להילחם במדיניות ההפרטה של השירותים החברתיים ובהתנערות המדינה מאחריותה החברתית למצבם של האנשים החלשים ביותר בחברה. הפרטת המעונות תהווה פגיעה, לא רק בתנאי השכר של העובדים אלא גם בתנאים ובזכויות הבסיסיות של האנשים במעונות האלה. זהו ניסוי בבני אדם, ולא סתם ניסוי בבני אדם, אלא ניסוי שכבר נכשל בעבר. במוסדות שהופרטו מכל הסוגים אנו עדים לתוצאות קשות הנגרמות עקב רצונם של הזכיינים לחסוך בעלויות על חשבון הדיירים והיעדר הפיקוח מצד משרדי הממשלה.”

בדברי ההסבר של ההצ”ח נכתב כי: במדינת ישראל קיימים 9 מעונות לאנשים עם פיגור שכלי המופעלים על ידי המדינה, בהם מתגוררים כ- 1,800 דיירים. מעונות הפנימייה לאנשים עם פיגור שכלי, מספקים שירותים, המקיפים את כל תחומי חייהם של הדיירים ובכלל זה: מגורים, הזנה, בריאות, תעסוקה, ושירותים פרא-רפואיים. ההחלטה על הפרטה של מעון לאנשים עם פיגור שכלי, הינה בעלת משמעות רבה מעבר לכל שיקול כלכלי. הפרטת מעון, מלווה באופן בלתי נמנע בשינויים פיזיים, ארגוניים וניהוליים. שינויים אלו צפויים לפגוע באיכות ובאורח חייהם של הדיירים ובתנאי העבודה של העובדים במעונות.
עמדת מבקר המדינה בעניין הפרטת השירותים החברתיים, המוצגת בדוחות מס’ 55ב’, 57ב’ ומקבלת משנה תוקף בדו”ח המבקר האחרון הדן ב”היערכות משרד הרווחה והשירותים החברתיים לעתות חירום ותפקודו בעת המלחמה”. מעלים כשלים מהותיים בהתנהלות משרד הרווחה אל מול המעונות הלא ממשלתיים.

בדיון בועדת הכספים אותו הוביל דב החליטה הועדה להתנגד למכרז החדש למימון אשפוז רפואי לקשישים. מצורף כאן קישור לכתבה בנושא וכן קטעים מן הדיון בועדה.

קישור לכתבת y-net בנושא.

פרוטוקול הדיון המלא.

קטעים מן הפרוטוקול:

היו”ר סטס מיסז’ניקוב:

בוקר טוב ושבוע טוב. אני פותח את ישיבת ועדת הכספים. אנחנו מקיימים דיון מהיר במכרוז ומסחור האשפוז הסיעודי. שני המציעים - חברת הכנסת מרינה סולודקין וחבר הכנסת יעקב מרגי - לא כאן, אבל נמצא כאן חבר הכנסת דב חנין שבקי בנושא ומתחבר אליו.

דב חנין:

תודה רבה אדוני היושב-ראש. אני חושב שהנושא הוא נושא בעל חשיבות עצומה בסוגיה שיש לה משמעות קריטית לחיים ולאיכות החיים של האנשים שכולנו חייבים להם הרבה.

הסיפור של היחס לקשישים במדינת ישראל הוא סיפור כאוב וכואב אבל מה שקורה היום זוהי ירידת מדרגה מאוד מאוד דרמטית בהתייחסות לציבור הקשישים. אנחנו מדברים על יוזמה של משרד הבריאות ומשרד האוצר שפרסמו מכרז חדש לאשפוז סיעודי של זקנים סיעודיים ותשושי נפש בבתי אבות ובמוסדות גריאטריים. החשש הגדול הוא - וזה יותר מחשש כי כפי שאני מכיר את העובדות, אני חושב שאנחנו יכולים לדבר על מציאות חדשה שעומדת להיווצר - שאנחנו נפגע באופן דרמטי בשירות, בתנאי החיים, בתנאי הקיום של אותם זקנים סיעודיים.

הרקע של הפרשה הזאת הוא כדלקמן. כבר בתחילת השנה משרד הבריאות התחיל - למרות ההתנגדות הציבורית שהייתה - באיזשהו מהלך חסר תקדים שאני לא חושב שהוא קיים באיזשהו מקום אחר בעולם של מדיניות שכונתה כמו תמיד אצלנו פיילוט. מתחילים באיזשהו משהו בעייתי קוראים לו פיילוט ואחר כך הפיילוט הזה הופך לטייס אוטומטי והוא משתחרר ומתחיל לטוס לבד ומגיע למקומות מאוד רחוקים. מה שמשרד הבריאות עשה החל מינואר ‎2007 זה לחייב את בתי האבות בנפת פתח-תקווה - אנחנו מדברים על פתח-תקווה, הוד השרון, כפר-סבא, רעננה, יהוד, אריאל - לגשת למכרז כאשר המטרה שלו היא לייצר תחרות בין בתי האבות על המחיר כאשר מי שבסופו של דבר משרד הבריאות יתקשר אתו, הוא אותו בית אבות שמציע את המחיר הנמוך ביותר. הפרמטר הוא אחד ויחיד: מחיר נמוך. לא מדובר במקצועיות, לא מדובר ברמת שירות, לא מדובר ברמת טיפול וזאת כאשר אנחנו בכל זאת מדברים כאן על מערכת טיפולית. מתוך איזושהי אידיאולוגיה כלכלית צרה ועיוורת מסתכלים על כל הדברים דרך החור שבגרוש ומה שעובר דרך החור בגרוש זה הדבר היחידי שפועל.

התוצאה של הדבר הזה היא מהלך שהמטרה שלו היא בעצם בסופו של דבר לעודד גורמים שרוצים להתקשר עם משרד הבריאות כדי לתת שירות לזקנים סיעודיים או לדורשי טיפול, לעודד אותם להסתפק ברמת אפס במחיר. רמת אפס במחיר היא רמת אפס בשירות. זאת לא איזושהי תיאוריה אלא זה חוק טבע. רמת אפס במחיר היא רמת אפס בשכר של העובדים שצריכים לעשות את העובדה הקשה הזאת של הטיפול באנשים הסיעודיים. האם אתם חושבים שקל לרחוץ חולה סיעודי ולטפל בו לאורך כל שעות היום? מציעים כאן רמת שכר שהיא הרבה יותר נמוכה מאשר שכר של עובדות בניקיון בית.

למעשה המהלך הזה הוא מהלך שעורר התנגדות מקיר אל קיר, גם התנגדות של אנשי מקצוע, של הגורמים המקצועיים במערכת הממשלתית שמכירים את התחום הזה ושכולם חזו שהתוצאות שלו תהיינה הרסניות. אומר מנכ”ל מוסד הביטוח הלאומי לשעבר פרופסור יוחנן שטסמן שהורדת המחיר במכרז חייבת לפגוע באיכות הטיפול והשירות הסיעודי, זאת מכיוון שהדרך הכלכלית היחידה לשרוד את הכרז לזוכים בו תהיה בקיצוץ כוח אדם או תשלומי שכר הרבה מתחת להסכמים המקצועיים ובסופו של דבר שכר לעובדים הסיעודיים יהיה אפילו נמוך מאשר שכר המינימום.

אני יודע מראש את התשובות שאנחנו נקבל ממשרד הבריאות שיאמר לנו שיהיה פיקוח, יעקבו וכולי, אבל אנחנו בוועדת העבודה והרווחה רואים פעם אחרי פעם את הסיפור הזה של הפיקוח. פיקוח הוא סיסמה נהדרת אבל למשרד הבריאות אין כוח ואין יכולת לבצע פיקוח בכל המקומות ולעשות זאת כל הזמן. אם אנחנו יוצרים מנגנון כלכלי שבאופן בסיסי יוצר הכרח של הצטמצמות לרמת המינימום, אז רמת המינימום תהיה גם אם יהיה פיקוח כי חוקי הכלכלה עובדים. אם אתה דורש מחיר אפס במכרז, אתה תיתן גם שכר אפס ותיתן גם שירות אפס.

הגורמים המקצועיים בתחום, גם בתוך מערכת הבריאות, התייחסו לכך. אני רוצה לצטט את הדברים שאמר ראש האגף לגריאטריה במשרד הבריאות, דוקטור אהרן כהן שאומר שאין תקדים כזה בעולם וכי אנחנו הולכים בכיוון שאנחנו בעצמנו לא יודעים לאן יוביל אותנו.

לא ברור גם מה יקרה לאותם מוסדות שלא יזכו במכרז והרי בכל זאת אלה מוסדות שירצו לתת שירות קצת יותר טוב וירצו לתת שכר קצת יותר הוגן. הם בכלל נפלטים החוצה מהמערכת. אנחנו עושים כאן מהלך שמבחינת הרציונאל החברתי שלו הוא ממש מטורף. זאת אומרת, מי שרוצה לתת שירות בתנאים יותר מתקבלים על הדעת, מי שרוצה לאפשר לעובדים שלו באמת לקבל שכר הגיוני ומינימלי, הוא בכלל עף החוצה מהמערכת. מי שיישאר, יישארו רק אלה שיכולים לעמוד על רמת האפס.

נוכח הדברים האלה ונוכח התוצאות שכבר ראינו אותן בפיילוט שהתנהל בפתח-תקווה, לתומי סברתי שאנחנו כולנו נבין שזה היה פיילוט מוטעה, שצריך לבטל אותו ולחזור לתנאי מינימום אמיתיים שהם לא רק עניין של מחיר אלא הם עניין של שירות ושל תנאים, וכך אנחנו צריכים להתייחס לזקנים סיעודיים. במקום זה, משרד האוצר ומשרד הבריאות הולכים למהלך הזה בכוח מתוגבר. במקום פיילוט טריטוריאלי, עכשיו מציעים לנו פיילוט ארצי ומציעים לנו בעצם מהלך ארצי ובמלוא התנופה ללכת לכיוון הזה שהמשמעות שלו היא בפירוש - ואני באתי מדיון אחר בנושא אחר של ועדת העבודה והרווחה - ניסוי בבני אדם. אני חושב שאנחנו לא יכולים לתת למהלך כזה לעבור. אני חושב שזה חוסר אחריות והפקרות ביחס לאנשים שהבעיה הגדולה שלהם היא שאין להם קול ואין להם יכולת לבוא ולצעוק כי הם לא נמצאים במצב שהם יכולים לבוא ולצעוק.

אם אנחנו בכנסת לא נצעק את הצעקה הזאת ואם אנחנו בכנסת לא נשים קץ להפקרות הזאת ביחס למטופלים, ביחס לזקנים, גם ביחס לעובדים שעובדים ומטפלים בהם, אני חושב שאנחנו נגיע כולנו לחברה שכולנו נצטער על כך שאנחנו נמצאים בה.

לכן אדוני היושב-ראש, ועדת הכספים היא אחת הוועדות המעטות בכנסת שיכולה לא רק לקבל החלטות דקלרטיביות אלא יכולה לקבל החלטות שיש להן שיניים. אני חושב שוועדת הכספים בנושא הזה צריכה לעשות מעשה ולומר שאנחנו דורשים גישה אחרת. הוועדה צריכה לומר שאנחנו לא נסכים שהקשישים הסיעודיים יהיו איזשהו קורבן לאיזשהו ניסוי מטורף והתנאים הבסיסיים שלהם, השירות המינימלי שהם זכאים לו, בעצם יהפוך להפקר.

לכן אדוני היושב-ראש, אני מודה על קיום הדיון הזה ואני מקווה שאנחנו נקבל בו החלטות מאוד חד-משמעיות וברורות שישימו לפרוייקט העוועים הזה קץ כמה שיותר מוקדם.

[…]

דב חנין:

הצעת הסיכום שאני מציע שנסיים בה את הדיון היא כלהלן:

‎1. ועדת הכספים קוראת למשרדי הבריאות והאוצר להקפיא מיידית את המכרז הפומבי למתן שירותי אשפוז גריאטריים עוד לפני אישור תקציב ‎2008 ובו הרפורמה הנדונה.

‎2. הוועדה קוראת להקמת ועדת מומחים מקצועית ציבורית ובלתי תלויה לקביעת עלותו הריאלית של יום אשפוז סיעודי.

רובי ריבלין:

תוסיף את המשפט: לפני כל מכרז שיהיה.

דב חנין:

בסדר.

‎3. הוועדה מתנגדת למרוץ אל התחתית של הורדת עלויות האשפוז הסיעודי לרמה שתפגע בשירות לקשישים הסיעודיים.

‎4. הוועדה סבורה שקביעת סל שירותים מוגדר ומפוקח חייבת להיות ביסוד כל בחירה בבתי אבות ומוסדות גריאטריים.

‎5. הוועדה ממליצה למשרדי האוצר והבריאות לשקול הכללת האשפוז הסיעודי בסל הבריאות הממלכתי.

היו”ר סטס מיסז’ניקוב:

חברי הכנסת, יש תוספות?

קריאה:

בהחלטה ‎5, במקום “לשקול”, לומר “להחליט”.

היו”ר סטס מיסז’ניקוב:

תודה רבה. הדיון הסתיים.

ועדת הכלכלה של הכנסת דנה היום בסכנת הקריסה של מערכת החשמל בישראל, בעקבות הצעה לסדר של דב בנושא.

דב:
“הנתונים מצביעים על כך שבכל יום אפשרית קריסה של מערכת החשמל בישראל.
הצעת האוצר להמשך הפרטת משק החשמל היא מתכון בטוח לקריסת המערכת. בעניין זה חיוני ללמוד מניסיונם של אחרים, למשל בכל הנוגע לדוגמא של הידרדרות מערכת החשמל בקליפורניה בעקבות ההפרטה. המחקרים מצביעים על קשר בין הפרטת מערכות החשמל בארצות הברית לבין הפסקת החשמל הגדולה בחוף המזרחי לפני שנים ספורות.
הצעת משרד התשתיות להקים תחנת כוח גרעינית היא הזויה. הניסיון בעולם מלמד שתקלות בתחנות גרעיניות מתרחשות – וכאשר הן מתרחשות התוצאות הן קשות. תחנת כוח גרעינית בישראל תהיה גם תרומה קשה נוספת לתהליך גירעון המזרח התיכון.
במרכז ההתמודדות עם המשבר במשק החשמל צריכה להיות התייעלות השימוש בחשמל, ושימור אנרגיה. אני מברך על קמפיין החיסכון בחשמל של חברת החשמל – מהלך שיכול להתאפשר רק בתנאים של היעדר הפרטה. התייעלות משמעה מערכת אינטגרטיבית מתוכננת היטב – ההפך הגמור מהפרטה ומפיצול המערכת. צריך לאמץ תכנית לאומית של חסכון באנרגיה ובכללה לעודד בנייה ירוקה.
צריך לעודד פיתוח אנרגיות מתחדשות: חוות סולריות, אנרגיית רוח וכיוב’. צריך לעודד הרחבה של המתקנים הסולריים הביתיים.
בפועל מדיניות הממשלה היא בכיוון ההפוך – תקציבי שימור האנרגיה ועידוד האנרגיה המתחדשת רק הולכים ומצטמצמים בתקציב המדינה.”

דב הניח את הצעת חוק שילוב מקורות אנרגיה מתחדשת במערכת ייצור החשמל (פ’ 958/17), ואת הצעת חוק שימור אנרגיה במוסדות ציבור (פ’ 936/17).

הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – שירותי הרפואה המונעת ושירותי הבריאות לתלמיד) של דב, רן כהן (מרצ) ושלי יחימוביץ’ (העבודה-מימד) עברה הערב בקריאה טרומית (23 בעד, 0 מתנגדים). ההצעה קובעת ששירותי הרפואה המונעת בישראל צריכים להינתן במישרין על ידי המדינה ואין להעבירם לידי קופות החולים או לידי מפעילים פרטיים. הצעת החוק באה להחזיר את הגלגל לאחור בכל הנוגע למהלכי ההפרטה שמקדם משרד האוצר בתחום הרפואה המונעת בישראל.

על הצעת החוק חתומים 64 חברי כנסת מכל סיעות הבית, ובתחילת השבוע הושגה לה תמיכת הממשלה. הצעת החוק זוכה גם לתמיכתם של ההסתדרות הרפואית בישראל, נעמ”ת, הסתדרות האחיות והמועצה לשלום הילד. ההצעה מבטאת עמדה המוסכמת על כל אנשי המקצוע בתחום, לפיה שירותי רפואה מונעת חייבים להינתן ישירות על ידי המדינה הן משיקולים כלכליים והן משיקולים של בריאות הציבור וצמצום פערים בנגישות לרפואה המונעת. הבנק העולמי, בדוח משנת 2004, אף הוא נקט עמדה זו, והדגים כי במדינות שבהן הופרטו שירותי הרפואה המונעת התדרדר השירות, הביא לעלייה בתחלואת ילדים ולירידה בכיסוי החיסוני באוכלוסייה.

בשל חשיבות הצעת החוק והתמיכה הרחבה לה היא זוכה, התלכדו ראשי כל סיעות הבית, בצעד יוצא דופן, והסכימו להעלות את הצעת החוק לקריאה טרומית כבר היום, לפני תום מושב הכנסת.

באישור הצעת החוק היום בכנסת קבעה הכנסת באופן תקדימי כי יש לשים גבולות להפרטה. דב: “ההצעה מגינה על אחד השירותים החסכוניים, היעילים והאיכותיים הפועלים במדינת ישראל ובה בעת קובעת גם עמדה כוללת ורחבה אף יותר: נגמרו הימים שבהם ההפרטה יכולה להיות מוצגת כפתרון קסם לכל בעיה חברתית. את השירותים החברתיים רק המדינה יכולה לספק באופן איכותי, שוויוני ומשוחרר מ’כבלי השוק החופשי’.”

אישור הצעת החוק מהווה פנייה חדה ממסלול ההפרטה של טיפות החלב שהתחיל לפני מספר שנים. לאחר שנים של ייבוש תקציבי טיפות החלב, התקבלה בשנת 2004 החלטת ממשלה לקדם את ההפרטה ולהתחיל פיילוט במספר ישובים בארץ. כעת, בעקבות מגעים נמרצים בין דב לבין מזכיר הממשלה דהיום, עובד יחזקאל, ובין ראש המועצה הלאומית לכלכלה, פרופ. מנואל טרכטנברג, מסתמנת רביזיה במדיניות הממשלה, לרבות חיזוק משמעותי של טיפות החלב הקיימות, והרחבה משמעותית של תחומי הטיפול של מערך טיפות החלב.

הצעת החוק נוגעת לא רק לטיפות החלב אלא לכלל שירותי הרפואה המונעת, לרבות שירותי הבריאות לתלמיד. דב: “הצעת החוק מבטאת תפיסה רחבה של מערכת הבריאות שצריכה להיות לא רק מערכת של רפואה לחולים, אלא בראש ובראשונה מערכת של בריאות, מערכת שדואגת באמת לבריאותו של כל תושב, בין אם חולה ובין אם בריא

דב חנין (חד”ש):

אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, עמיתי חברי הכנסת, הצעת החוק שאני מביא היום לאישור בקריאה ראשונה היא חשובה, והיא חלק ממערכה שנועדה להתמודד עם הנגע הבעייתי והקשה של עבדות קבלן בישראל. המנגנון שהחוק מציע הוא מנגנון פשוט והגיוני, ואני שמח שהצעת החוק מובאת באמת בהסכמה כללית בבית הזה, כי החוק הוא מאוד ראוי ונכון. במקרים רבים נחתם בין המעביד שמזמין את שירותי חברת כוח-האדם או החברה הקבלנית ובין החברה הסכם שמגדיר את המסגרת לתנאי העבודה של העובדים. זה כמובן דבר טוב. במצב כזה המזמין מרגיש שהוא דאג לתנאי העבודה של העובדים, ומרגיש שהוא, מבחינתו, מכוסה. כאשר באים אליו בטענות, הוא אומר: אני הרי חתמתי עם החברה הקבלנית על חוזה שבו מוגדרים בדיוק תנאי העבודה של העובד, והם מוגדרים בצורה ראויה ונכונה. כך אומר המזמין. לצערנו הגדול, במקרים רבים ההבטחה הזאת, של תנאי העבודה של העובד, אינה מגיעה ליעדה, אינה מגיעה אל העובד שנמצא בסוף שרשרת המזון הזאת.

המשך »

אנו עוברים להצעות לסדר-היום מס’ 2950, 2975, 2989, 2996 ו-3003: הכוונה להרחיב את תוכנית מהל”ב - מהבטחת הכנסה לתעסוקה בטוחה. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. השר יצחק כהן יענה.

דב חנין (חד”ש):

אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, אנחנו ממשיכים לקיים מעל הדוכן הזה את הבירור הנוקב בשאלת עתידה של תוכנית ויסקונסין. השר אלי ישי, שידוע בביקורתו על תוכנית ויסקונסין, הודיע לאחרונה על נכונותו לפטור מעול הגזירות של התוכנית הזאת קבוצות של אנשים שאינם מתאימים לתוכנית; למשל, אנשים שגילם מעל 45 שנה.

אני מברך על כל שחרור של קבוצת אנשים מעול המסכנות של תוכנית ויסקונסין. אני מברך על כל הקלה בתנאים התפעוליים של התוכנית הזאת, שפוגעת בצורה קשה, אכזרית, באנשים שהחברה צריכה לעזור להם. תוכנית ויסקונסין, במקום לעזור, מציעה התעללות וקשיים.

אבל מעבר לכל ההקלות בתוכנית ויסקונסין, הבעיה עמוקה הרבה יותר, והיא בעיה מבנית. השאלה הגדולה של תוכנית ויסקונסין אינה ברמה התפעולית. יש הרבה בעיות בתפעול התוכנית, אבל שורש הרע הוא ברמה המבנית. שורש הרע הוא בהנחה, מבית-מדרשו של ביבי נתניהו, שמי שאשם באבטלה זה המובטלים; שהמובטלים הם פשוט אנשים שלא רוצים לעבוד, ולכן צריך לענות אותם בשוטים ובעקרבים ולגרום להם ללכת לעבוד, כי הם פשוט לא רוצים לעבוד.

הסיבה האמיתית לאבטלה, אדוני היושב-ראש, אינה המובטלים. אני הייתי בכל המרכזים של תוכנית ויסקונסין בארץ, ופגשתי אנשים שמאוד רוצים לעבוד. הבעיה היא לא שהם לא רוצים לעבוד, אלא שאין להם מקומות עבודה. הסיבה לאבטלה היא לא בכך שהמובטלים נהנים להיות מובטלים, אלא בכך ששוק העבודה בישראל אינו מציע די מקומות עבודה, ועם הבעיה האמיתית הזאת תוכנית ויסקונסין כלל אינה מנסה להתמודד. אז רעה אחת בתוכנית ויסקונסין היא שהיא לא מנתחת נכון את הבעיה, והרעה השנייה בתוכנית ויסקונסין היא שהיא מציעה פתרון לא נכון לבעיה הלא-נכונה.

הפתרון הלא-נכון שתוכנית ויסקונסין מציעה הוא פתרון של הפרטה. תוכנית ויסקונסין בעצם מעבירה את הטיפול בסוגיה הזאת, של העברת אנשים מקצבאות לעבודה, לחברות פרטיות. זה אמור להיות תחום של רווח. ואם זה אמור להיות תחום של רווח, אנחנו באופן מובנה מכניסים למערכת הזאת את הצורך לענות את האנשים, את הצורך לגמד את האנשים, את הצורך לדחוק את האנשים למטה.

ולכן, כל עוד לא תהיה התמודדות עם שני הכשלים הבסיסיים האלה, שנמצאים ברמה המבנית – הניתוח הלא-נכון של בעיית האבטלה מצד אחד והפתרון הלא-נכון מצד שני, שהוא פתרון הקסמים אצלנו: כל דבר שקיים ויש בו קושי, מייד מפריטים אותו – אז גם את מערכת התעסוקה מפריטים, הפעם בתוכנית ויסקונסין, וההפרטה הזאת היא פסולה מטבע מהותה.

לכן, אדוני היושב-ראש, אני חושב שדרישתנו הברורה, מעל הדוכן הזה, צריכה להיות: לסיים את ימיה של התוכנית הרעה הזאת, להביא קץ לתוכנית הזאת, שממיטה רק סבל וחורבן – אני לא מגזים במלים שלי – על משפחות ועל אנשים. אני קורא לחברי הכנסת שהגישו והניחו על שולחן הכנסת הצעות חוק שונות לביטול תוכנית ויסקונסין לקדם את הצעות החוק האלה, כדי שאנחנו, כמחוקקים, נוכל לומר את דברנו בצורה ברורה, ולעשות את מה שהממשלה לא עושה בינתיים: להביא קץ לתוכנית ויסקונסין. תודה רבה, אדוני.

במסגרת דיון על הצעת חוק ממשלתית הבאה להקל על ביצוע בדיקות גופניות של אסירים.

דב חנין (חד”ש):

אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, רבותי השרים, אני קורא את הצעת החוק הזאת בחשש, ואני אומר לכם גם מדוע. בסך הכול, אני ער לכך שלפעמים אין מנוס אלא צריך לבצע חיפוש גופני על אסירים. אבל נדמה לי שהמנגנון שקיים היום בחוק מייצר איזון מספיק נכון. הרי גם היום החוק מאפשר לבצע חיפוש גופני על גופו של אסיר עירום, אלא שהיום החוק מתנה את הקיום של החיפוש הזה כאשר האסיר איננו מסכים לכך באישורו של קצין בדרגת רב-כלאי, או אם מדובר ביחידה המשטרתית הלוחמת בסמים, יחידת שב”ס שלוחמת בסמים, יחידת “דרור” - מספיק לצורך העניין הזה אישור של קצין בדרגת כלאי. 

לפי הצעת החוק הזאת, יספיק אישור של קצין בדרגת כלאי גם בשתי יחידות משטרתיות או שב”סיות אחרות: יחידת ההתערבות והליווי המרכזית - יחידת “נחשון”, והיחידה המיוחדת להשתלטות על אסירים - יחידת “מצדה”.

עמיתי חברי הכנסת, אני חושש ממצב שבו אנחנו נאפשר אינפלציה בחיפושים גופניים על גופם של אסירים. גם אסירים הם אזרחים, וגם לאסירים יש זכויות, וגם במקרה של אסירים חשוב שנקפיד שמי שמאשר את החיפוש על גופם הוא אדם בעל סמכות מספקת, ניסיון מספיק, ותק מספיק, שאנחנו לפחות מקווים שידע לשקול נכונה את כל מערכות השיקולים הרלוונטיות.

לכן, עמיתי חברי הכנסת, אני חושב שהחוק הקיים הוא חוק מספיק ומספק, ולא הייתי מציע לנו להרחיב, כפי שמוצע לנו בהצעת החוק, את האפשרויות לבצע חיפושים גופניים על אסירים.

אבל, אדוני היושב-ראש, שעה שאני אומר את הדברים האלה לכם, וגם לעצמי, אני אומר גם לעצמי שאנחנו כבר מזמן עברנו גם את התחנה הזאת והרחקנו לכת הרבה הרבה מעבר לזה. הכנסת הקודמת אפשרה בחוק שהיא חוקקה סמכויות שיטור מהסוג הזה של חיפוש על גופם של אסירים לא לאנשי משטרה, אלא לאנשי גופים פרטיים. במסגרת חוק הפרטת בתי-הסוהר, קודמינו בכנסת אפשרו העברה של כוחות שיטור לידי גורמים שהם גורמים פרטיים. אז לכאורה, הצעת החוק שמובאת בפנינו היום היא מתונה ביחס למצב הממשי שייווצר ככל שההפרטה הזאת של בתי-הסוהר תימשך.

אני אומר את הדברים כיוון שאני חושב שהצעת החוק הזאת והדיון בה צריכים להיות הזדמנות לשיקול נוסף, לחשיבה מחודשת בסוגיה הזאת של הפרטת בתי-הסוהר. המיוחד בהפרטת בתי-הסוהר הוא, שבהפרטה הזאת אנחנו מעבירים לידי גורמים פרטיים, לידי זכיינים פרטיים, כוחות שבהגדרה הקלאסית של תפקידיה של המדינה נמצאים בגרעין הסמכויות והכוחות שהמדינה אמורה להפעיל. כוחות שיטור, כוחות אכיפה, כוחות של חיפוש במקרה הזה, אלה הדברים שמאפיינים את השימוש בכוח שראוי שהמונופולין עליו יהיה בידי המדינה עצמה. זו הגדרתו של ובר למדינה - הגוף שבידיו המונופולין על השימוש בכוח. מבחינה זו אני חושב שהגיע הזמן שכאשר אנחנו דנים בחוק הזה, אנחנו נראה את המפה בצורה רחבה, ונראה את כל סמכויות האכיפה השונות שנמצאות ומותרות וקיימות היום בידי אנשים שונים ביחס לאסירים, ואני חושב שהמסקנה המתבקשת מהבחינה הרחבה הזאת היא שאנחנו צריכים לחזור למסגרת מאוד מצומצמת ודווקנית של מי האנשים שלהם מותר להפעיל כוח, לרבות חיפוש גופני, על אסירים. האנשים האלה צריכים להיות ראשית - וזה התנאי העקרוני והבסיסי -  אנשי המדינה עצמה; זאת אומרת, שוטרים במדים ואנשי המדינה עצמה,  ובאישורם של קצינים בדרגות מספיק בכירות.

אני ער לבעיה שתוארה בדברי ההסבר של הצעת החוק הזאת, שאומרת שהמצב הקיים היום גורם לכך שאנשים, למשל מיחידת “מצדה” או מיחידת “נחשון”, שצריכים לבצע חיפוש ואין אצלם ביחידה באותו זמן  קצין בדרגה מספקת, פונים לקצינים בדרגה מספקת מיחידות אחרות כדי שייתנו את האישור. זה כמובן מצב לא רצוי, מצב שהופך בעצם את כל הרעיון  של האישור הפרטני של החיפוש באסירים לסוג של פיקציה.

אני מניח שבהצבעה היום הצעת החוק הזאת תעבור, ואני חושב שבדיון לקראת הקריאה השנייה והשלישית יהיה מקום לשקול פתרונות שונים מהפתרון שמוצע כאן בחוק, כדי להבטיח באמת את האיזון הראוי בין זכויות האדם, לרבות זכויות האסירים, לבין הצרכים שקיימים לעתים לחפש גם על האסירים וגם על גופם. תודה רבה.

גברתי השרה, אני מעריך את נכונותך לענות על שאלות ואני רוצה לשאול אותך כמה שאלות. שאלה ראשונה - אני מרגיש מאוד נוח לשאול אותך את השאלות כי אני יודע שאת, במובן מסוים כמוני, באת מהאוניברסיטה. אז אני יכול לומר לך איך נראו הסטודנטים שאני לימדתי, ואת תאמרי איך נראו הסטודנטים שאת לימדת.

הסטודנטים שאני לימדתי בפקולטה למשפטים בתל-אביב היו סטודנטים שהיה להם קשה מאוד לעמוד במטלות שהטלנו עליהם, כי מייד אחרי הלימודים הם היו צריכים לרוץ ולעבוד בעבודה נוספת כזו או אחרת בשעות הלילה. תמיד נתקלתי במצבים לא פשוטים שאנשים באמת עובדים מאוד קשה כדי לפרנס את עצמם, וזה עם שכר הלימוד הנוכחי; לא עם שכר הלימוד שעוד יעלה לפי מתווה כזה או אחר שעוד לא סוכם.

אתם אומרים שאתם מציעים להם הלוואה, אבל חלק גדול מהאנשים האלה – אולי לא הסטודנטים שלי בפקולטה למשפטים – חלק גדול מהאנשים האלה יהיו בעתיד מורים, וגם מורים היום שובתים, כי קשה להם לחיות מהמשכורת הנוכחית שלהם. אז הסטודנטים האלה, שיהיו מורים בעתיד, יצטרכו להחזיר את ההלוואות כשהם יהיו הורים לילדים קטנים ויהיה להם עוד יותר קשה בחיים. זו נראית לי תשובה שרק דוחה את הבעיה לשלב יותר מאוחר.

לפי תחושתי, גברתי השרה, העשירים מסתדרים מצוין, שכר הלימוד הנוכחי הוא ממש לא בעיה לעשירים. אבל לרוב ציבור הסטודנטים שאני מכיר שכר הלימוד הוא בעיה קשה. אני משתתף בהפגנות הסטודנטים, ואני רוצה לומר לך שיש שם אלפי סטודנטים שאף אחד לא שכנע אותם לבוא ואף אחד לא גרם להם באופן מלאכותי להגיע. אנשים מרגישים מצוקה אמיתית. אני פונה אלייך כי אני יודע שאת מכירה את הציבור הזה. מרגישים מצוקה אמיתית שקיימת כבר היום, עם שכר הלימוד הנוכחי, והמצוקה הזו תתגבר כאשר שכר הלימוד יעלה.

גברתי השרה, שמעתי בקשב רב את דברייך לגבי גני-הילדים ובתי-הספר התיכוניים ואני מאוד תומך במגמה שלך. אבל אני חושב שכשרת החינוך את לא צריכה לעמוד בעמדה של זה או זה. את שרת החינוך של האוניברסיטאות ושל הסטודנטים ואת שרת החינוך של גני-הילדים.

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, לפני שאומר כמה דברים לגופו של עניין ולגופו של החוק, שאנחנו כמובן מתנגדים לו, אני רוצה לומר לך, אדוני השר, כמה מלים של הערכה בנושא שבו דיברת עם חבר הכנסת אורון.

אני חושב שהפעולה שלך, אדוני השר, בנושא קידום ייבוא הגז הטבעי לישראל, בין היתר למשק החשמל, היא פעולה חשובה, חיונית, חיובית. אני מברך אותך על הפעולה הזאת, ואני מקווה שישראל תמצא את הדרך לגוון את מקורות הגז הטבעי שפתוחים בפניה, בוודאי עם מצרים ועם הרשות הפלסטינית. יש מקורות גז סביבנו, וגז הוא פתרון נכון יותר וגם זול יותר, ובסופו של דבר גם נקי יותר ובריא יותר מבחינת הציבור.

אבל אחרי מילות הברכה האלה אני חייב לומר שאנחנו מתנגדים להצעת החוק הזאת מכול וכול. אנחנו מתנגדים גם להנחות היסוד שעומדות מאחורי החוק הזה וגם למסקנות הנובעות מההנחות האלה.

החוק שלפנינו הוא צעד משמעותי בכיוון הפרטתה של חברת החשמל. אני לגמרי מסכים עם דבריו של חבר הכנסת אורון. זה צעד בדרך וזאת חוליה חשובה בדרך שהיא דרך בעייתית, שתוביל אותנו למצב פחות טוב בתחום משק החשמל.

עמיתי חברי הכנסת, אני משוכנע שיש שירותים ציבוריים בסיסיים שלא צריך להפריט אותם, לא נכון להפריט אותם, לא יעיל להפריט אותם, זה לא אינטרס ציבורי להפריט אותם. מהלך ההפרטה שמתבצע במקומותינו, בין היתר בתחום החשמל, מונע על-ידי אמונה אידיאולוגית עמוקה - אני יודע, אדוני השר, שאתה באופן אישי אולי לא מהמאמינים הגדולים בדת החדשה הזאת, אבל זאת אמונה ששלטת בממשלת ישראל הנוכחית, כמו גם בממשלת ישראל הקודמת. מאחורי האמונה האידיאולוגית הזאת יש גם אינטרסים כלכליים, כי הפרטה, כפי שהניסיון ההיסטורי מלמד, היא בדרך כלל העברה של נכסי הציבור במחיר מוזל, במחיר הזדמנות - את זה אנחנו תמיד רואים בפרספקטיבה היסטורית - לטובתם של בעלי הון מקורבים לצלחת.

האמת היא, שהעולם מלא בדוגמאות של הפרטות של שירותים ציבוריים שגרמו נזק לציבור. הדוגמאות רבות מספור. אתן את הדוגמה הקלאסית הידועה של הפרטת הרכבת בבריטניה לעומת הרכבת הציבורית בצרפת.

הרכבת בבריטניה הופרטה - הרכבת בצרפת היא ציבורית. הרכבת בצרפת יעילה, מהירה, זולה, נוחה, ומי שעובר את התעלה לצד השני נתקל ברכבת מיושנת, אטית, לקויה, ואין תיאום בין חברות הרכבת השונות. הכול ירד למטה חוץ מדבר אחד, אדוני השר, שעלה מעלה מעלה, וזה המחיר, הדבר היחיד שעלה.

גם הניסיון בהפרטת משק החשמל הוא ניסיון רע. הדוגמה הידועה ביותר, אדוני היושב-ראש, היא הפרטת מערכת החשמל בארצות-הברית. מאמרים מעניינים נכתבו בנושא הזה בעקבות אותה הפסקת חשמל קולוסאלית שהיתה בארצות-הברית לפני כשנתיים. הפסקת החשמל הזאת נגרמה - - -

אביגדור יצחקי (קדימה):

אין כאן הפרטה. אצלנו זה לא הפרטה.

היו”ר גדעון סער:

חבר הכנסת יצחקי, אחר כך אני אאפשר לשר התשתיות להשיב למסתייגים.

ראובן ריבלין (הליכוד):

חבר הכנסת יצחקי, אתה יודע יותר טוב מפואד שזאת הפרטה, שבסופו של דבר זאת תהיה הפרטה.

אביגדור יצחקי (קדימה):

יש הולכה שהיא מונופול טבעי, ובארצות-הברית זה לא מונופול טבעי.

דב חנין (חד”ש):

גם בארצות-הברית זה מונופול טבעי.

אביגדור יצחקי (קדימה):

לא נכון.

דב חנין (חד”ש):

זה תמיד מונופול טבעי.

חיים אורון (מרצ):

זה מונופול, לא טבעי.

דב חנין (חד”ש):

לא.

אביגדור יצחקי (קדימה):

יש מונופול, המונופול יחליט מי יוליך, מי יצא - - -

היו”ר גדעון סער:

אף שזמנך תם, אני מוסיף לך דקה מרגע זה.

דב חנין (חד”ש):

חבר הכנסת יצחקי, כיוון שאני יודע שאתה מכיר את הנושא, אתה לא שמעת את פתיחת דברי - אנחנו עושים צעד משמעותי בכיוון של הפרטה. אני יודע שיש בעיה עם מערכת ההולכה. אגב, זאת היתה הבעיה גם בארצות-הברית. בכלל במערכת החשמל אין אותה כדאיות בהשקעה בכל אחת מהחוליות של המערכת. זה מה שהוביל בסופו של דבר לאותה הפסקת חשמל גדולה שהיתה בארצות-הברית. זאת גם תהיה הבעיה אצלנו, כי עם כל הליקויים במשק החשמל בישראל - ויש מה לשפר בו, יש מה לשפר גם בחברת החשמל. אפשר להפוך את המקום הזה ליותר פתוח למגוון של עובדים, גם מהפריפריה, לעובדים ערבים, יש מה לתקן, אבל עדיין המערכת הזאת היא מערכת מתפקדת, מערכת שמייצרת חשמל בזול, שמגיע לציבור הישראלי ברמה נמוכה של תקלות. תסתכלו על המקומות שבהם הדברים האלה הופרטו ותראו דוגמאות אחרות.משפט אחרון, אדוני היושב-ראש. זכויות העובדים בפועל מאוימות במהלך הזה. לא במקרה העובדים יצאו לשביתה. לא במקרה העובדים יוצאים למאבק. העובדים האלה צודקים. הם מבינים שהזכויות שלהם בסכנה. כיוון שאני חושב שהעובדים החזקים אינם האויבים של העובדים החלשים יותר, אלא הם יכולים לפרוץ את הדרך גם לקבוצות נוספות של עובדים, אני חושב שהמאבק הזה הוא מאבק נכון וצודק לא רק למענם, אלא למען כלל ציבור העובדים בישראל. תודה רבה.