אדום - ירוק

דב, מיוזמי החוק: “צריך להחזיר את הכנרת לאזרחים”.

הערב התקבל בקריאה שנייה ושלישית (21 בעד, אין מתנגדים) חוק הסדרת הטיפול בחופי הכנרת, אשר מחיל על חופי הכנרת את הוראות חוק שמירת הסביבה החופית, ומקים רשות (איגוד ערים כנרת) שתפעל להגנת הכנרת וחופיה.

עד לאחרונה, הגן חוק שמירת הסביבה החופית רק על חופי הים התיכון. חוק זה קובע מגבלות על הבניה לאורך החופים ומבטיח את הגישה הציבורית החופשית אליהם. בעקבות תיקון לחוק אותו יזם דב עם ראשית כהונתו, ואשר התקבל לפני מספר חודשים בקריאה שניה ושלישית, מוחל החוק כיום גם על חופי מפרץ אילת. כעת, התיקון הנוסף שיזמו דב וח”כ אופיר פינס-פז (העבודה), ואשר אוחד עם פרק מהצעת חוק ממשלתית, מוחל החוק גם על חופי אגם כנרת.

דב: “החוק שהתקבל היום בכנסת נועד להגן על אחד המקומות המיוחדים בישראל. ההגנה כוללת גם את חופי הכנרת וגם את האגם עצמו, שהוא אגם המים המתוקים היחיד בישראל. לכנרת ישנן משמעויות היסטוריות גדולות בעבר כמו גם בהווה. תקוותי שתהיינה לאגם גם משמעויות חשובות בעתיד, כאגם של שלום כשנגיע להסדר שלום עם סוריה, הסכם שבוודאי תהיינה לו השלכות גם לגבי הכנרת. אני מייחל להגעה לשלום כזה וקורא לעשות הכול כדי להתקדם אליו. ואולם, עד שיושג השלום, אסור שתימשך ההפקרות הנכחית בכנרת, של השתוללות נדל”ניסטים ואינטרסים צרים על החופים, של הפקעתם מרשות הציבור, ושל הקמת מגוון עצום של גדרות שמונעות מהציבור מעבר חופשי לאורך חופי הכנרת. חוק הכנרת מחזיר לציבור את האגם המיוחד שאינטרסים צרים השתלטו עליו והפקירו אותו.”
לכתבת הארץ בעקבות אישור הצעת החוק.

דב: “זו הצעה רעה מבחינת הבטיחות בדרכים, רעה מבחינה סביבתית ורעה מבחינה חברתית”

הערב התקבלה בקריאה ראשונה (20 בעד, 4 מתנגדים, נמנע יחיד) הצעת חוק להחזרת שלטי הפרסומת בנתיבי איילון (הצעת חוק הדרכים (שילוט) (תיקון מס’ 5) (שילוט חוצות), התשס”ח-2008, כ’ 206).

דב התנגד לחוק ואמר: “מדובר בהצעה רעה מבחינת הבטיחות בדרכים, רעה מבחינה סביבתית ורעה מבחינה חברתית. מבחינת הבטיחות בדרכים המשטרה הראתה בדיוני הכנסת נתונים חד משמעיים לפיהם הסחת הדעת שגורמים שלטי החוצות עלולה להיות מסוכנת לנהגים. מבחינה סביבתית הצעת החוק מאפשרת אינפלציה של שלטים בצדי הדרכים, ותפיסה נרחבת של שטחים פתוחים לשם כך. לבסוף, מבחינה חברתית, איני רואה כל סיבה להעמיד את המרחב הציבורי של כולנו לרשות המפרסמים ולהפוך את כולנו לקהל שבוי של הפרסומות. אפשר בהחלט להסתפק בפרסומות שאנחנו סופגים בכלי התקשורת, בעיתונות, וברחובות העיר. קשה להבין איך הממשלה וחברי הכנסת נותנים לרכבת החקיקה הרעה הזאת להמשיך ולדהור כאילו היה זה הנושא החשוב ביותר שעל סדר יומה של הכנסת.” 
לקריאת הצעת החוק .

לכתבת NRG בנושא.

נאומו של דב במליאת הכנסת בדיון על הצעת החוק:

דב חנין (חד”ש):

אדוני היושב-ראש, שאלה מעניינת מה קרה לממשלת ישראל, כי ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה בזמנו להתנגד להצעת החוק הזאת. כנראה, כשהיא מגיעה לדיון בכנסת, הממשלה נעלמת.

עמיתי חברי הכנסת, אני מציע להתנגד להצעת החוק הזאת. אני מציע להתנגד להצעת החוק הזאת משלוש סיבות: הסיבה הראשונה היא הבטיחות בדרכים. שלטי החוצות הם אמצעי מאוד יעיל, מאוד אפקטיבי. והוא יעיל ואפקטיבי כי הוא מושך את תשומת הלב של הנהגים. בדיוני ועדת הכלכלה שמענו את איש משטרת התנועה שהראה לנו איך הסחת דעת אפילו של שנייה אחת או של שתי שניות יכולה לפגוע בריכוז של הנהג ויכולה לגרום לתאונת דרכים. כדי להבחין בשלט החוצות, כדי לשים לב לפרטים שיש בו, לתמונה שיש בו, למסר שיש בו, אנחנו מסבים את תשומת לבנו מהכביש ליותר משתי שניות, אפילו ליותר מארבע שניות. את זה אנחנו ראינו בדיונים של ועדת הכלכלה.

משה שרוני (גיל):

צריך להוריד את כל שלטי החוצות.

דב חנין (חד”ש):

משרד התחבורה ביקש מאתנו פסק זמן של שנה כדי לבחון את השאלה מבחינה מקצועית. הצעתי לוועדה לקבל את הבקשה הזאת ולא להיחפז בהצעת החוק הזאת, שמתקנת את החוק הקיים, אלא לנהוג לפי עקרון הזהירות המקדימה, אותו עיקרון שאומר שכשיש סכנה אנחנו נמנעים מלנקוט פעולה שאולי מגבירה את הסכנה. הצעתי לוועדת הכלכלה, ואני מציע לכנסת, לא לאמץ את החוק הזה ולתת למשרד התחבורה את הזמן הדרוש כדי לבצע מחקר רציני ולראות. אם המחקר הרציני יאפשר, אפשר יהיה להתקדם לפחות מבחינת הנימוק של בטיחות בתנועה. 

הנימוק השני, עמיתי חברי הכנסת, הוא הנימוק הסביבתי. אין לנו ארץ אחרת. הארץ הזאת קטנה וצפופה, הנופים שלה מעטים, והם יתמעטו עוד יותר אם נציב שלטי חוצות בכל פינה ובכל כביש בין-עירוני או עירוני או בכל הגדרה חדשה שבעצם נועדה להרחיב ולהגביר את שלטי החוצות בדרכי ישראל.

והסיבה השלישית, עמיתי חברי הכנסת, היא הסיבה הערכית. אנחנו חשופים להרבה מאוד פרסומות. חלק מהפרסומות שאנחנו חשופים להן, אנחנו בוחרים להיחשף אליהן, כשאנחנו קונים עיתון או כשאנחנו פותחים טלוויזיה מסחרית. אבל כשאנחנו הולכים בדרך, זכותנו לא להיות חשופים לפרסומת. זו זכות שצריך להגן עליה.

העלה חבר הכנסת מרציאנו את השאלה של מקומות עבודה. מקומות עבודה יקרים לכולנו, ולי לא פחות מאשר לאחרים. אבל אני אומר לכם, עמיתי חברי הכנסת, שאני לא משוכנע ואני לא משתכנע שאם נוריד את שלטי החוצות בנתיבי איילון כל חברות הפרסום יפשטו את הרגל, כל בתי-הדפוס ייסגרו וכל העובדים האלה יושלכו לרחוב.

אני מציע לדחות את הצעת החוק הזאת.

היום אושרו בקריאה טרומית 2 הצעות חוק לשמירת הכנרת שיזמו דב וח”כ אופיר פינס-פז (העבודה).

עד לאחרונה, הגן חוק שמירת הסביבה החופית, התשס”ד 2004, רק על חופי הים התיכון. חוק זה קובע מגבלות על הבניה לאורך החופים ומבטיח את הגישה הציבורית החופשית אליהם. בעקבות תיקון לחוק אותו יזם דב עם ראשית כהונתו, ואשר התקבל לאחרונה בקריאה שניה ושלישית, מוחל החוק כיום גם על חופי מפרץ אילת. כעת, התיקון הנוסף שיזמו דב וח”כ פינס-פז, ואשר התקבל היום בקריאה טרומית, מוצע להחיל את החוק גם על חופי אגם כנרת.

דב: “התיקון שעבר היום בכנסת נועד להגן על אחד המקומות המיוחדים בישראל. ההגנה צריכה לכלול גם את חופי הכנרת וגם את האגם עצמו, שהוא אגם המים המתוקים היחיד בישראל. החקיקה מכוונת להבטיח גם בכנרת גישה חופשית של הציבור לחופי הרחצה והורדה של כל המכשולים והגדרות שהושמו. בשנת ה-60 למדינה ראוי שהכנרת תינתן בחזרה לציבור האזרחים”.

לקריאת הצעת חוק.

התקבל בקריאה שנייה ושלישית (14 בעד, 0 מתנגדים): רשויות מקומיות מקבלות סמכויות לטיפול יעיל בזיהום אויר מתחבורה
הכנסת אישרה היום בקריאה שנייה ושלישית תיקון מקיף לפקודת התעבורה, אותו יזם דב, שיחולל מהפכה בטיפול בזיהום אוויר מתחבורה בישראל. לראשונה בישראל, תקבלנה הרשויות המקומיות סמכויות רחבות להסדיר תחבורה בתחומן, ונקבעים מנגנונים לפעולתן בתחום. רשויות מקומיות מוסמכות בזאת להכין תכניות רב-שנתיות להסדרת תחבורה בתחומן ולקבוע חוקי עזר והסדרי תנועה לשם צמצום זיהום האוויר. התיקון יוצר סדר ברור בחלוקת הסמכויות בין הממשלה והשלטון המקומי ומסיים את המצב הקשה בו כל אחד משני הצדדים היה יכול לשתק יוזמות של הצד האחר. התיקון מחייב את הרשות המקומית לפעול להפחתת זיהום האוויר מתחבורה בכל מצב בו יש רמה גבוהה של זיהום באוויר.
דב: “תחבורה היא מוקד ראשי לזיהום אויר בערי ישראל. זיהום האוויר הזה פוגע באופן קשה בבריאות כפי שמראים מחקרים חוזרים ונשנים. הצעת החוק מאפשרת לרשויות לפעול במהירות וללא פשרות, לצמצם את זיהום האוויר ולהגן באופן אפקטיבי יותר על האזרחים.
העברת התיקון מראה שניתן להתמודד גם עם שאלות מורכבות ועם לחצים של בעלי אינטרסים צרים. זהו מסר חשוב לכל הגורמים לקראת השלמת הדיון בחוק אויר נקי, כולל ההתייחסויות שבו לזיהומי אוויר מתעשייה ומחשמל.”
על פי התיקון יועברו כספי הקנסות שייקבעו לקופת הרשות המקומית – לקרן מיוחדת למאבק בזיהום אויר ולעידוד התחבורה הציבורית. כך נוצר מנגנון כלכלי שיעודד הרשות המקומית לאכוף את הוראת התיקון.
דב: “התיקון כולל מנגנונים של איזונים חברתיים ועידוד החלופות של תחבורה ציבורית ותחבורה נקייה. קידומן של חלופות סביבתיות מתקדמות חייב להיות חלק מרכזי בכל תכנית להתמודדות עם זיהום אוויר”. במקביל יוזם דב הצעת חוק רוחבית לעידוד התחבורה הציבורית בישראל.

לכתבתו של שחר הזלקורן ב-ynet בנושא.

לנאומו של דב במליאה בנושא.

 להודעה לעיתונות בנושא.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, אכן מדובר בשינוי מהותי, חשוב, אסטרטגי, בנושא זיהום אוויר מתחבורה בישראל. אדוני היושב-ראש, אני באמת לא מקנא ביושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת פינס, שהיה צריך להסביר לחברי הכנסת את כל המורכבות של המהלך הזה, ואכן מסגרת הזמן של 10 דקות באמת לא מספיקה. כי חבר הכנסת פינס עבר על חלק גדול מהנושאים שחברי הכנסת צריכים להיות ערים להם כאשר הם באים לפני הצבעה שכזאת.

להצעת החוק הזאת יש כמה רציונאלים. הרציונאל הראשון הוא כמובן הרציונאל הסביבתי. זיהום אוויר מתחבורה היא זיהום אוויר קשה, זיהום אוויר חמור. בערי ישראל הוא גורם לנזקים בריאותיים קשים. דיבר על כך חבר הכנסת פינס לפני, ואני לא אחזור. אין ספק שכדי להתמודד עם זיהום אוויר מתחבורה אנחנו צריכים שינוי מערכתי, והצעת החוק הזאת מציעה את השינוי המערכתי הזה.

הרציונאל השני הוא רציונאל דמוקרטי, והרציונאל הדמוקרטי קיים בשני מישורים. במישור ראשון, ביחסים בין השלטון המרכזי לבין השלטון המקומי, המהלך כאן הוא מהלך של ביזור סמכויות. העברה של הסמכות הבסיסית של הסדרת תחבורה לצורך הפחתת זיהום אוויר אל השלטון המקומי. עוברת הסמכות להסדיר תחבורה, ואתה עוברת גם האחריות אל הרשות המקומית. יחד עם האחריות הזאת מוקנות לרשות המקומית סמכויות רחבות של הכשרת פקחים, בכדי שהפקחים האלה יבצעו בפועל את האכיפה היום-יומית של אותם הסדרים שהתקבלו וייושמו להפחתת זיהום האוויר בתחומי הערים.

הרציונאל הדמוקרטי קיים במישור נוסף, והוא במישור החיים בתוך הרשות המקומית עצמה. הפעולה של הרשות המקומית להפחתת זיהום אוויר מתחבורה צריכה להיות במסגרת שקופה, היא צריכה להיות פתוחה לעיון הציבור, צריכה להיות פתוחה להערות ולביקורת של הציבור, צריכה להיות פתוחה למעורבות של הציבור, ובעקבות המעורבות הזאת הרשות המקומית תוכל לקבל החלטות  שהן גם שקופות יותר, אבל הן גם מושכלות ונכונות יותר.

הרציונאל השלישי, עמיתי חברי הכנסת, הוא הרציונאל החברתי. הצעת החוק הזאת כוללת מנגנונים של העדפה ברורה לתחבורה הציבורית, שבסופו של דבר היא הפתרון האסטרטגי לשאלות של תחבורה בעיר המודרנית. כמובן, אנחנו מעוניינים בתחבורה ציבורית נקייה, תחבורה ציבורית מודרנית, אבל גם תחבורה ציבורית שתהיה זולה, נוחה ונהנית מעדיפויות דרך אמיתיות שיגרמו לציבור להעדיף אותה, מתוך בחירה חופשית, כאופציה נוחה יותר וזמינה יותר וקלה יותר ומהירה יותר מאשר האופציה של התחבורה הפרטית. לכן, בתוך התיקון הזה מובנים מנגנונים ברורים של העדפה, כולל העדפה תקציבית, כולל העדפה בנתיבי דרך, לתחבורה הציבורית.

אחד הדברים החשובים שהצעת החוק הזאת עושה, היא חותכת את אותו קשר גורדי שהיה קיים עד היום בנושאי טיפול בתחבורה, שבו הרשות המקומית יכלה לנטרל את פעולת השלטון המרכזי, את פעולת משרד התחבורה במקרה זה, ומשרד התחבורה בתורו יכול היה לעכב, למנוע, לעצור את פעולתה של הרשות המקומית. ההצעה יוצרת מנגנון ברור מאוד, שבמקום שזה תפקידה ואחריותה של הרשות המקומית, היא הגורם המוביל. אם משרד התחבורה באותם מצבים מיוחדים שבהם מוקנית לו הסמכות לקחת לעצמו את אותם נתיבי דרך או את אותם אזורים שהם חיוניים לתחבורה ציבורית או לתחבורה שהיא חיונית בין יישובים סמוכים – במקרה כזה עוברת אל הממשלה גם האחריות להציע תוכנית אלטרנטיבית של הפחתת זיהום אוויר באותו שטח או באותו נתיב,  בתיאום כמובן בין משרד התחבורה לבין המשרד להגנת הסביבה.

אדוני היושב-ראש, העבודה על התיקון הזה היתה עבודה קשה  ומאומצת,  ואני רוצה להודות מכאן קודם כל ליושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת פינס. יושב-ראש הוועדה, אני רוצה להודות לך על תרומתך לתיקון הזה ועל מעורבותך בעניין הזה. אני רוצה להודות למשרדי הממשלה השונים, שהדרגים המקצועיים בהם עשו עבודה מסורה וקשה, והיו מוכנים ללכת להידברויות ולהבנות וגם לוויתורים, כולל ויתורים מרחיקי לכת, כדי לאפשר את קידום ההצעה הזאת.     

אני רוצה להודות תודה מיוחדת לצוות המשפטי של הוועדה – לעורך-הדין תומר רוזנר, לעורכת-הדין ורד קירו – שבאמת בכישרונם הרב ובמסירותם הקדישו להצעה הזאת הרבה מאוד אנרגיה ומשאבי חשיבה; כמובן, לצוות הוועדה בראשות מנהלת הוועדה, יפה שפירא.

אני אומר לכם, עמיתי חברי הכנסת, בהתרגשות – אין ימים רבים כאלה בכנסת, אבל היום הזה הוא יום של בשורה אמיתית בתחום של ההתמודדות שלנו עם זיהום האוויר, ואני מקווה שבשורות נוספות כאלה יגיעו בעתיד הקרוב. תודה.

היום התקבלה בקריאה ראשונה הצעת חוק הרשויות המקומיות (אכיפה סביבתית - סמכויות פקחים) של דב.

על פי הצעת החוק תוכלנה הרשויות המקומיות להכשיר פקחים שיאכפו מגוון רחב של חוקים סביבתיים. הקנסות שייגבו בגין העבירות הסביבתיות יופנו לקופתן של הרשויות המקומיות, בדומה להסדר הקיים היום בתחום החניה.

בכך תושגנה שתי מטרות - האחת, שחרור צוואר הבקבוק בתחום האכיפה הסביבתית בישראל כך שעומס האכיפה לא יוטל רק על המשרד להגנת הסביבה אלא גם על הרשויות המקומיות; והשניה, הפניית כספים ממזהמים סביבתיים הישר לקופות הרשויות שתושביהן הם הנפגעים העיקריים מן הזיהום.

דב: “מדובר בהצעת חוק בעלת חשיבות סביבתית רבה, ובעלת חשיבות חברתית רבה: היא תביא להגברה משמעותית של האכיפה הסביבתית, ותחזק מאוד את השלטון המקומי בישראל ובעיקר רשויות מקומיות חלשות.”

“אם הסביבה הייתה חניה” - כתבת NRG בנושא.

לדוח עמותת “אדם, טבע ודין” בנוגע לאי אכיפת חוקים סביבתיים בישראל.

70 חברי כנסת חתמו על הצעת החוק המבקשת לחולל מהפך בשימוש באופנים בישראל. במסיבת עיתונאים שנערכה ביום שני (14/1) הציגו חברי הכנסת, בשיתוף עם עמותת ‘אדם, טבע ודין’, ‘ישראל בשביל אופנים’ ו’מגמה ירוקה’, את הצעת החוק המקיפה.

בדברי ההסבר להצעה, שיזמו חברי הכנסת: דב חנין, מיכאל מלכיאור, אופיר פינס פז, רן כהן, זבולון אורלב, אורי אריאל, אלחנן גלזר, יצחק  גלנטי אביגדור יצחקי ואורית נוקד, נכתב כי “הנסיעה באופניים יכולה להוות נתח משמעותי מכלל הנסועה ולסייע בהפחתת הגודש והזיהום, אך לשם כך נדרשת פעולה שלטונית מתואמת, שתהפוך את השימוש באופניים לזמין ויעיל עבור כלל האזרחים. זאת, ע”י תיאום בין הגופים הרלוונטיים ובכללם הרשויות המקומיות, רשויות התכנון וגורמי התחבורה השונים”.

לשם כך קובעת הצעת החוק מספר עקרונות חשובים:

1. יצירת רשת שבילי אופניים בטוחים ונוחים לשימוש.

2. הטלת חובה על כל רשות מקומית שבתחומה מעל 5,000 תושבים להכין תכנית מתאר לשבילי אופניים בתחומה.

3. קביעת הוראות שיאפשרו הסעת אופניים באוטובוסים וברכבות, וכן הוראות להסדרי חנייה נוחים בתחנות.

4. קביעת תמריצים כלכליים, למעסיקים ולמועסקים, כדי לעודד רכיבה על אופניים למקומות העבודה.

5. הוספה לתפקידי הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים את החינוך לרכיבה על אופניים.

6. תיקון פקודת התעבורה כך שהחובה לחבוש קסדה בכל נסיעה תחול על קטינים בלבד ולגבי מבוגרים תוגבל לנסיעה ספורטיבית ובין-עירונית בלבד.

ראשי השדולה הסביבתית-חברתית של הכנסת, ח”כ ד”ר דב חנין וח”כ הרב מיכאל מלכיאור, מיוזמי הצעת החוק: “הגיע הזמן למהפיכת אופניים אמיתית בישראל. אופנים הם חלק מרכזי בפתרון בעיות התחבורה בעיר הישראלית הפקוקה והמזוהמת. צריך להתאים מערכת תשתיות לשבילי אופנים, ליצור שילוב יחיל בין אופנים ולבין תחבורה ציבורית, לעודד חינוך לרכיבה נכונה באופנים, ולתת תמריצים כלכליים למי שמגיע באופנים למקום עבודתו”.

לדברי ציפי איסר-איציק, מנכ”לית ‘אדם טבע ודין’ שניסחה את הצעת החוק,”הצעת החוק תאפשר להפוך את האופניים לכלי רכב שימושי שיחליף במידת האפשר את השימוש ברכב מנועי ומזהם, ובכך היא תורמת למאבק בזיהום האוויר ומגינה על בריאות הציבור. לשם כך קובעת ההצעה הסדרים חשובים כמו החובה להתייחס לנושא שבילי האופניים במסגרת תכניות בנייה, שילוב של אופניים בתחבורה הציבורית ותמריצים כלכליים לעידוד הרכיבה.”

לקריאת הצעת החוק.

הצעת החוק יוצרת מנגנון בעזרתו יופחת בצורה משמעותית השימוש בשקיות חד פעמיות ויוגבר השימוש בשקיות לשימוש רב פעמי בקרב הציבור הרחב, לשם מניעת מפגעים סביבתיים הנגרמים משקיות הפלסטיק.

הצעת החוק נכתבה בסיוע עמותת “אדם טבע ודין”, והונחה על ידי דב וח”כ אסתרינה טרטמן.

לכתבת ynet בנושא.

קטע פרוטוקול מתוך מליאת הכנסת בה אושר חוק ההסדדרים:

דב חנין (חד”ש):

אדוני היושב ראש, אדוני השר, עמיתיי חברי הכנסת, יש לי תשע דקות, ובהן לא אוכל לנמק את כל הסיבות למה צריך להתנגד לחוק ההסדרים. עמיתיי חברי הכנסת, אני אציג שמונה סיבות למה צריך להתנגד לחוק ההסדרים.

אריה אלדד (האיחוד הלאומי - מפד”ל):

למה צריך כל כך הרבה?

דב חנין (חד”ש):

הסיבה הראשונה היא כמובן דמוקרטיה. חוק ההסדרים חוץ מהמלה “חוק” הוא לא באמת חוק. יש בפנינו חוברת של חוקים שבעצם מכוּונת נגד ההליך הפרלמנטרי, נגד הכנסת, כי היא באה לכופף את ידה של הכנסת, להכריח את חברי הכנסת לאמץ בהליך מזורז, ללא דיון ענייני, דברים שאנחנו לא מעוניינים לקדם אותם ואנחנו לא מעוניינים להעביר אותם.

החוק הזה הוא חוק שיצר בכנסת הנוכחית מצב בעייתי וקשה. הממשלה התרגלה למתכונת נוחה מאד של עבודה. הממשלה הזאת לא מגישה לכנסת חקיקה. אני חושב שכולנו, חברי הכנסת, שמים לב לתופעה המוזרה הזאת. ישנם נושאים שלמים בסדר היום הציבורי שהממשלה משאירה אותם לחקיקה פרטית של חברי כנסת. אנחנו כמובן משתדלים ככל יכולתנו למלא את הפער בחקיקה בנושאים סביבתיים, בנושאים חברתיים, בענייני בריאות ובענייני רווחה, אבל זה תפקידה של הממשלה. הממשלה צריכה להביא לנו הצעות חוק בכל הנושאים האלה. הממשלה קיבלה לעצמה פטור גורף מהגשת חקיקה לכנסת באמצעות השימוש במכשיר הפלא המופלא הזה שנקרא: חוק ההסדרים. למה להביא לכנסת חקיקה ולנהל דיון ענייני אם אפשר לקבץ את כל הדברים מן הגורן ומן היקב, לאגד את כולם לדבר חקיקה אחד גדול ומפלצתי, ולהעביר את הכל בלי דיון רציני ובלי דיון ענייני?

חוק ההסדרים הוא חוק שנועד לקדם שינויים מבניים. אנחנו צריכים שינויים מבניים. אנחנו צריכים הרבה שינויים מבניים במשק הישראלי, בחברה הישראלית. אבל, עמיתיי חברי הכנסת, השינויים המבניים שאנחנו צריכים נמצאים בכיוון ההפוך לזה שממשלת ישראל הנוכחית מציעה לנו.

כאן אני מגיע לסיבה השניה למה להתנגד לחוק ההסדרים ולתקציב המוצע. הסיבה השניה במלה אחת היא: חינוך. מערכת החינוך בישראל נמצאת במשבר. שכר המורים, גם אחרי השביתה, הוא שכר נמוך ושכר נמוך מדי. יש תמרוץ שלילי לאנשים מוכשרים להימנע מלהגיע למערכת החינוך. גודל הכיתות גדול מדי. הישגי התלמידים יורדים בהתמדה בכל תחרות בין-לאומית מקובלת. מערכת האוניבסיטאות שלנו במשבר. המרצים חוגגים כבר למעלה מחודשיים של שביתה. השביתה הזאת עוברת בשקט יחסי, אבל השקט לא צריך להטעות אותנו. האוניברסיטאות ומערכת ההשכלה הגבוהה בישראל נמצאים במשבר עמוק. המשבר הזה מאיים על עצם קיומה של השכלה גבוהה ציבורית פתוחה לכל ואפשרית לכל.

עמיתיי חברי הכנסת, הסיבה השלישית היא רווחה. מערכת הרווחה במדינת ישראל הולכת ומתקפלת. המדינה מסירה את אחריותה משאלות חברתיות ומאחריות חברתית למצבם של האנשים החלשים ביותר בחברה. אנחנו ממשיכים את ההפרטה. עכשיו למשל מציעים לנו להפריט שני מעונות למפגרים. אנחנו יודעים מה משמעותה של הפרטה כזו. משמעותה הסרת אחריות, הסרת פיקוח בסופו של דבר. זו לא רק פגיעה בתנאי השכר של העובדים אלא בסופו של דבר גם פגיעה בתנאים ובזכויות הבסיסיות של האנשים במעונות האלה. אני אמרתי כאן מעל במת הכנסת, ואני לא חוזר בי מדבריי, שהפרטת המעונות למפגרים היא ניסוי בבני אדם, ולא סתם ניסוי בבני אדם - זה ניסוי שכבר נכשל, ואנחנו  יודעים שהוא נכשל ובכל זאת אנחנו ממשיכים אותו.

סיבה רביעית למה להתנגד לתקציב המוצע היא: בריאות. אני יודע שהצלחנו להשיג הישגים מסויימים. חבר הכנסת חיים אורון נמצא פה, ואני מברך אותו על ההישגים האלה בהעלאת גובה סל התרופות. אבל, עמיתיי חברי הכנסת, אנחנו עדיין בפיגור גדול. אנחנו עדיין נמצאים במערכת בריאות דו-קומתית שבה בקומה הראשונה יש שירותי בריאות לכל אבל הם לא מספקים את כל התשובות ואת כל השירותים ורק מי שיש לו כסף קונה באמצעותו את המפתח לקומה השניה שבה אפשר לקבל שירותי בריאות טובים יותר.

אביגדור יצחקי (קדימה):

- - -מערכת בריאות טובה. במדינות - - -

דב חנין (חד”ש):

אנחנו עדיין נמצאים במשבר של הרפואה המונעת, משבר שהולך ומעמיק. טיפות החלב מיובשות. מערכת בריאות הנפש הציבורית עוברת תהליכי ייבוש דרמטיים. אחר באים ובטענות ואומרים: הנה, אתם רואים? מערכת בריאות הנפש הציבורית לא עובדת. צריך גם אותה להעביר רפורמה שבעצם תפגע בה פגיעה קשה נוספת.

סיבה חמישית למה צריך להתנגד לחוק ההסדרים וחוק התקציב הנוכחי - סביבה. כולם מדברים היום על סביבה. דרך אגב, יש קשר הדוק בין סביבה לבין בריאות. מי שלא מבין את זה יכול לפתוח את דו”ח הסרטן האחרון שפרסם משרד הבריאות. אבל, שימו לב מה קורה בתקציב שלנו. יש פחות השקעה בניטור אויר, פחות התמודדות עם סכנות חומרים מסוכנים, אפילו אחרי מלחמת לבנון השניה. כולם מדברים על אנרגיה מתחדשת, ומה מבטיח לנו התקציב הזה? - פחות השקעה באנרגיה מתחדשת. כולם מדברים על שימור אנרגיה, ובתקציב? - פחות השקעה בשימור אנרגיה.

סיבה שישית להתנגד לתקציב - שויון. הפערים בחברה הישראלית הולכים ומעמיקים. דו”ח מרכז אדוה שהוגש לנו לא מזמן מראה שהצמיחה פועלת לטובת העשירים. העניים ממשיכים לרדת למטה. שכבות הביניים הולכות ונשחקות. האוכלוסיה הערבית שצריך היה לבצע תכנית כוללת ומאירה של השוואת המצב שלה, השוואת התנאים שלה, בכל המישורים, הולכת ונשארת מאחור גם בתקציב הזה. דיברו על כך חבריי לפני.

עמיתיי חברי הכנסת, אני חושב שאתמול מצב החברה הישראלית היה ברור לנו במקרה הקשה והנורא של כפר שלם. איזה סיפור נורא. אנשים שחיים בבתיהם עשרות שנים מפונים בוקר אחד בהיר בלי שהם מקבלים אפילו את הפיצוי המינימלי. הורסים את בתים ואומרים להם: “לכו ותסתדרו. תמצאו עכשיו אצל קרובי משפחה, אצל חברים, מכרים וידידים, תמצאו אצלם פתרון”. זוהי חברה אכזרית. זוהי חברה שאיבדה צלם אנוש.

סיבה שביעית למה להתנגד לתקציב ולחוק ההסדרים - השקפת עולם. עמיתיי חברי הכנסת, חוק ההסדרים והתקציב הזה אינם טפשות ואינם טעות. מאחוריהם עומדת השקפת עולם, אידיאולוגיה, אידיאולוגיה שתומכת בהעשרת העשירים ואומרת שנעשיר את העשירים ואחר כך יקבלו האחרים. זה לא עבד בשום מקום בעולם, זה לא עבד אצלנו בעבר, זה לא עובד אצלנו בהווה וזה לא יעבוד אצלנו בעתיד, כי מאחורי האידיאולוגיה הזאת עומדים אינטרסים של בעלי ההון. השקפת העולם שמייצג התקציב הזה היא השקפת עולם שמעדיפה התנחלויות ושטחים על פני השקעה בחברה צודקת ובשינוי חברתי.

סיבה שמינית למה להתנגד לתקציב הזה - הגינות. פה אני מגיע באמת לדבר שהוא אולי העצוב מכולם. הרי סדר היום הזה שהתקציב הזה מבטא הוא סדר יום שהציבור הישראלי דחה אותו. הציבור הישראלי העניש את הליכוד בראשות נתניהו שמכר לציבור את הפוליטיקה הזאת.

היו”ר אמנון כהן:

אדוני, אתה צריך לסיים.

דב חנין (חד”ש):

אני מסיים.

יש לנו בעיה עם הממשלה הזאת. אדוני היושב ראש, הממשלה הזאת מזכירה לי את הסיפור המפורסם על אלכסנדר ינאי שאמר לאשתו שלומציון על ערש הדווי: אל תתייראי לא מן הפרושים ולא מן הצדוקים אלא מן הצבועים שעושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס. זו ממשלה שהבטיחה לנו סדר-יום חברתי ומביאה לנו סדר-יום אנטי-חברתי.

היו”ר אמנון כהן:

אדוני, תודה רבה.

דב חנין (חד”ש):

משפט אחרון, אדוני. הנחמה שלי היא בדברים המיוחסים לנשיא המנוח לינקולן, הוא אמר: אפשר לרמות חלק מהאנשים כל הזמן ואפשר לרמות את כל האנשים חלק מהזמן, אבל אי אפשר, אדוני היושב-ראש, לרמות את כל האנשים כל הזמן. ולכן אני מקווה שזמן פירעון יגיע, והציבור הישראלי ידע מי בגד באמונו ומי לא קיים את ההבטחות שהובטחו לו.

ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת אישרה היום לקריאה ראשונה את הצעת חוק הרשויות המקומיות (אכיפה סביבתית - סמכות פקחים), של דב, אשר מיועדת לשחרר את צוואר הבקבוק בנושאי אכיפת החוקים הסביבתיים.
על פי הצעת החוק תקבלנה הרשויות המקומיות סמכות להכשיר פקחים שיקבלו סמכויות אכיפה במגוון גדול של חוקים סביבתיים. הקנסות שיגבו עבור העברות יופנו לקופתן של הרשויות המקומיות.
דב: “החוק יוצר מנגנון כלכלי שמאפשר לרשויות המקומיות לאכוף חקיקה סביבתית. החוק יוצר בתחום הסביבה מנגנון דומה לזה הקיים היום בתחום החנייה. החוק גם יסייע להגן על הסביבה ועל הבריאות כמו גם יאפשר לרשויות המקומיות להעשיר את קופותיהן”.
דו”ח של עמותת “אדם טבע ודין” אשר התפרסם היום בדבר אי אכיפה סביבתית הולמת מחדד את הצורך המהותי בשינוי מקיף של מהלך האכיפה הסביבתית בארץ וחיזוק סמכויות הפקחים.