להודעה לעיתונות בנושא.
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, אכן מדובר בשינוי מהותי, חשוב, אסטרטגי, בנושא זיהום אוויר מתחבורה בישראל. אדוני היושב-ראש, אני באמת לא מקנא ביושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת פינס, שהיה צריך להסביר לחברי הכנסת את כל המורכבות של המהלך הזה, ואכן מסגרת הזמן של 10 דקות באמת לא מספיקה. כי חבר הכנסת פינס עבר על חלק גדול מהנושאים שחברי הכנסת צריכים להיות ערים להם כאשר הם באים לפני הצבעה שכזאת.
להצעת החוק הזאת יש כמה רציונאלים. הרציונאל הראשון הוא כמובן הרציונאל הסביבתי. זיהום אוויר מתחבורה היא זיהום אוויר קשה, זיהום אוויר חמור. בערי ישראל הוא גורם לנזקים בריאותיים קשים. דיבר על כך חבר הכנסת פינס לפני, ואני לא אחזור. אין ספק שכדי להתמודד עם זיהום אוויר מתחבורה אנחנו צריכים שינוי מערכתי, והצעת החוק הזאת מציעה את השינוי המערכתי הזה.
הרציונאל השני הוא רציונאל דמוקרטי, והרציונאל הדמוקרטי קיים בשני מישורים. במישור ראשון, ביחסים בין השלטון המרכזי לבין השלטון המקומי, המהלך כאן הוא מהלך של ביזור סמכויות. העברה של הסמכות הבסיסית של הסדרת תחבורה לצורך הפחתת זיהום אוויר אל השלטון המקומי. עוברת הסמכות להסדיר תחבורה, ואתה עוברת גם האחריות אל הרשות המקומית. יחד עם האחריות הזאת מוקנות לרשות המקומית סמכויות רחבות של הכשרת פקחים, בכדי שהפקחים האלה יבצעו בפועל את האכיפה היום-יומית של אותם הסדרים שהתקבלו וייושמו להפחתת זיהום האוויר בתחומי הערים.
הרציונאל הדמוקרטי קיים במישור נוסף, והוא במישור החיים בתוך הרשות המקומית עצמה. הפעולה של הרשות המקומית להפחתת זיהום אוויר מתחבורה צריכה להיות במסגרת שקופה, היא צריכה להיות פתוחה לעיון הציבור, צריכה להיות פתוחה להערות ולביקורת של הציבור, צריכה להיות פתוחה למעורבות של הציבור, ובעקבות המעורבות הזאת הרשות המקומית תוכל לקבל החלטות שהן גם שקופות יותר, אבל הן גם מושכלות ונכונות יותר.
הרציונאל השלישי, עמיתי חברי הכנסת, הוא הרציונאל החברתי. הצעת החוק הזאת כוללת מנגנונים של העדפה ברורה לתחבורה הציבורית, שבסופו של דבר היא הפתרון האסטרטגי לשאלות של תחבורה בעיר המודרנית. כמובן, אנחנו מעוניינים בתחבורה ציבורית נקייה, תחבורה ציבורית מודרנית, אבל גם תחבורה ציבורית שתהיה זולה, נוחה ונהנית מעדיפויות דרך אמיתיות שיגרמו לציבור להעדיף אותה, מתוך בחירה חופשית, כאופציה נוחה יותר וזמינה יותר וקלה יותר ומהירה יותר מאשר האופציה של התחבורה הפרטית. לכן, בתוך התיקון הזה מובנים מנגנונים ברורים של העדפה, כולל העדפה תקציבית, כולל העדפה בנתיבי דרך, לתחבורה הציבורית.
אחד הדברים החשובים שהצעת החוק הזאת עושה, היא חותכת את אותו קשר גורדי שהיה קיים עד היום בנושאי טיפול בתחבורה, שבו הרשות המקומית יכלה לנטרל את פעולת השלטון המרכזי, את פעולת משרד התחבורה במקרה זה, ומשרד התחבורה בתורו יכול היה לעכב, למנוע, לעצור את פעולתה של הרשות המקומית. ההצעה יוצרת מנגנון ברור מאוד, שבמקום שזה תפקידה ואחריותה של הרשות המקומית, היא הגורם המוביל. אם משרד התחבורה באותם מצבים מיוחדים שבהם מוקנית לו הסמכות לקחת לעצמו את אותם נתיבי דרך או את אותם אזורים שהם חיוניים לתחבורה ציבורית או לתחבורה שהיא חיונית בין יישובים סמוכים – במקרה כזה עוברת אל הממשלה גם האחריות להציע תוכנית אלטרנטיבית של הפחתת זיהום אוויר באותו שטח או באותו נתיב, בתיאום כמובן בין משרד התחבורה לבין המשרד להגנת הסביבה.
אדוני היושב-ראש, העבודה על התיקון הזה היתה עבודה קשה ומאומצת, ואני רוצה להודות מכאן קודם כל ליושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת פינס. יושב-ראש הוועדה, אני רוצה להודות לך על תרומתך לתיקון הזה ועל מעורבותך בעניין הזה. אני רוצה להודות למשרדי הממשלה השונים, שהדרגים המקצועיים בהם עשו עבודה מסורה וקשה, והיו מוכנים ללכת להידברויות ולהבנות וגם לוויתורים, כולל ויתורים מרחיקי לכת, כדי לאפשר את קידום ההצעה הזאת.
אני רוצה להודות תודה מיוחדת לצוות המשפטי של הוועדה – לעורך-הדין תומר רוזנר, לעורכת-הדין ורד קירו – שבאמת בכישרונם הרב ובמסירותם הקדישו להצעה הזאת הרבה מאוד אנרגיה ומשאבי חשיבה; כמובן, לצוות הוועדה בראשות מנהלת הוועדה, יפה שפירא.
אני אומר לכם, עמיתי חברי הכנסת, בהתרגשות – אין ימים רבים כאלה בכנסת, אבל היום הזה הוא יום של בשורה אמיתית בתחום של ההתמודדות שלנו עם זיהום האוויר, ואני מקווה שבשורות נוספות כאלה יגיעו בעתיד הקרוב. תודה.
