אדום - ירוק

אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, גברתי השרה, האמת היא שגם החוק הזה ראוי היה שיתקבל בהנמקה מהמקום, ללא צורך בדברי הסבר רבים, ובהסכמה כללית של חברי הכנסת. לצערי הגדול, לא הצלחנו להביא לכך שוועדת השרים לחקיקה תחליט את ההחלטה המתבקשת לתמוך בהצעת החוק הראויה הזאת. לכן אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, שאף-על-פי שבנקל ניתן היה לגייס רוב בבית הזה כדי להעביר את הצעת החוק הזאת היום – גברתי ממלאת-מקום ראש הממשלה, אני אומר גם לך – מתוך רצון לנהל דיאלוג בנושאים כאלה עם הממשלה ולהעביר את הדברים בהסכמה, לא עשיתי את הדבר המתבקש ולא העברתי את ההצעה הזאת בניגוד לעמדת הממשלה. זה אפשרי בהחלט.
עמיתי חברי הכנסת, אני אומר לכם למה ההצעה הזאת חשובה ולמה היא ראויה, ואני מקווה שבעתיד הקרוב נשיג הסכמת ממשלה ואפשר יהיה להעביר את ההצעה הזאת פה אחד.

עמיתי חברי הכנסת, הזכות למים היא זכות מוכרת במשפט הבין-לאומי וגם במשפט הישראלי. הזכות למים משתמעת בצורה ברורה מסעיף 25 של ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם; זה אותו סעיף מפורסם שמגן על תנאי המחיה ועל שירותים מספיקים לבריאות האדם ולמשפחתו. ברור לכולנו שבהעדר מים אין תנאי מחיה ואין שירותים מספיקים לבריאות האדם ולמשפחתו. לכן, אין כל ספק שכבר סעיף 25 של ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם מכיר בזכות למים. ההצהרה אומנם איננה אמנה מחייבת, ומבחינה זו היא איננה משפט בין-לאומי הסכמי, אבל היא בהחלט משפט בין-לאומי מנהגי, וככזאת יש לה תוקף מחייב גם אצלנו.

להכרה בזכות למים יש ביטויים מפורשים רבים במשפט העמים. אני אתחיל בפרשנות של הוועדה לזכויות האדם של האו”ם לאמנה בדבר זכויות כלכליות וחברתיות. אני אזכיר את הצהרות הסיכום של הוועידות הבין-לאומיות במאר דל פלאטה – 1977, ועידת כדור-הארץ בריו דה-ז’נירו – 1992, ועידת יוהנסבורג – 2002, הצהרת המילניום של האו”ם, “אג’נדה 21″ – כל אלה הם מסמכים שמדינת ישראל היא חלק מהם.

אני שמח שנוכחת אתנו שרת החוץ - ממלאת-מקום ראש הממשלה ושרת החוץ - כי היא יכולה להעיד שכשישראל מתחייבת באמנות בין-לאומיות ובהסכמים בין-לאומיים, מדיניותה המוצהרת של הממשלה היא שאנחנו לא עושים את הדברים האלה פלסתר, אלא מתייחסים אליהם במלוא הרצינות.

מעבר להצהרות סיכום של ועידות בין-לאומיות, אנחנו מדברים גם על אמנות בין-לאומיות מחייבות, כמו למשל האמנה הבין-לאומית בדבר ביטול האפליה נגד נשים לצורותיה, האמנה מ-1979, האמנה מ-1989, האמנה הבין-לאומית לזכויות הילד. שוב, שתי אמנות בין-לאומיות שמכירות בצורה מפורשת בזכות האדם למים.

מושג המפתח בעניין של זכות האדם למים הוא המושג שמכונה באנגלית BWR: Basic Water Requirement, ומבחינה זו ברור לחלוטין גם ההיקף של הזכות, שהוכרה במשפט העמים וצריכה להיות מוכרת באופן מפורש גם אצלנו.

אני שמח, אדוני שר המשפטים, שגם אתה הצטרפת אלינו לפרק הזה של הדיון המשפטי, ואני רוצה לשכנע אתכם, עמיתי חברי הכנסת, שיש אצלנו בישראל ליקוי בסיסי בחקיקה בתחום הזה. אומנם, אדוני שר המשפטים, קיים אצלנו סעיף 3 לחוק המים, וסעיף 3 לחוק המים אומר: “כל אדם זכאי לקבל מים ולהשתמש בהם” – עד כאן יפה מאוד; אבל העוקץ נמצא בסופו של הסעיף: “כל אדם זכאי לקבל מים ולהשתמש בהם בכפוף להוראות חוק זה”.

חוק המים, אדוני היושב-ראש, הוא אחד החוקים הגדולים והענפים במדינת ישראל, וכאשר זהו הניסוח של סעיף הזכות, זהו ניסוח של זכות שהיא מאוד חלשה, מאוד צולעת. כל הוראה, אפילו טכנית, אדוני היושב-ראש, שיש בחוק המים היום, גוברת על ההוראה בדבר הזכות למים.

אדוני שר המשפטים, אומנם בית-המשפט העליון נחלץ לעזרתנו, ובשורה של פסקי-דין – מערעור אזרחי 535/89, פרשת נציב המים נגד פרלמוטר – קבע בית-המשפט העליון שהזכות למים בישראל היא זכות אישית, אי-אפשר לפגוע בה ללא הסכמה מפורשת של בעל הזכות. אבל שוב, אני שמח שנמצא אתנו שר המשפטים, כי אני יודע שעמדתו של שר המשפטים ברמה העקרונית היא שהסדרים עקרוניים צריכים להופיע בחקיקה של המדינה. וזה המצב הראוי, זה המצב הנכון, זה המצב שצריך להתקיים גם בעניין הזכות למים.

לכן, עמיתי חברי הכנסת, הצענו – אני ושורה ארוכה של חברי כנסת מרוב סיעות הבית – לעגן בחוק בצורה מפורשת את האמירה הזאת: לכל אדם יש זכות לגישה למים בכמות ובאיכות הנחוצות לדרישות החיים הבסיסיות. הקביעה שלנו מתייחסת לשני פרמטרים של הזכות למים. יש זכות למים בכמות ויש זכות למים באיכות. שתי הזכויות האלה אינן מובטחות בחוק הישראלי היום, ושתי הזכויות האלה דורשות הבטחה בחוק הישראלי היום.

ההיקף שהצענו לעגן, אדוני שר המשפטים, הוא היקף מאוד מינימלי. אנחנו מבקשים לעגן את הזכות לגישה למים בהיקף הנחוץ לדרישות החיים הבסיסיות – גברתי ממלאת-מקום ראש הממשלה, אני מנסה לשכנע גם את שר המשפטים, כי מן הסתם הנושא יחזור לשולחנו –  ולכן, אדוני השר, אנחנו מדברים פה על ניסוח מאוד מאוד זהיר ומתון, שאומר: זכות למים בכמות ובאיכות הנחוצות לדרישות החיים הבסיסיות. זכות  מינימלית, אבל מוגדרת בחוק באופן עצמאי.

אדוני שר המשפטים, אתה בוודאי יודע שכאשר תחוקק הכנסת את החוק הזה – ואני מקווה שהיא תחוקק – המשמעות לא תהיה שהזכות למים תהפוך ממחר להיות זכות אבסולוטית או זכות שגוברת על כל הזכויות האחרות. מן הסתם, גם לאחר שהחוק הזה יתקבל, בעולמנו המשפטי, הזכות למים תצטרך להתחרות בזכויות אחרות. וכאשר היא תתנגש בזכויות אחרות, שלפעמים תקבלנה מעמד מועדף עליה, היא לפעמים גם תיסוג מפני הזכויות האחרות האלה. זה חלק מהמשטר המשפטי של איזון בין זכויות שונות. ובכל זאת יש טעם אמיתי בכך שהזכות למים תיכנס למגרש התחרות הזה מול הזכויות האחרות כאשר היא איננה מראש נכה, כאשר היא איננה מראש נידונה למעמד שולי, למעמד כפוף, למעמד שעדיף שלא יהיה בכלל מאשר שיהיה כזה.

זאת אומרת, אני אומר: מבחינתי, בצורתו הנוכחית של סעיף 3, אם זו הצורה של עיגון הזכות למים, עדיף שהזכות הזאת לא תהיה מעוגנת בחוק, עדיף שהיא תהיה מעוגנת על-ידי בתי-המשפט ומוגנת על-ידיהם כפי שהיא היום.

כיוון שאני חושב שזה מצב לא רצוי, כיוון שאני חושב שההסדרים הראשיים במדינת ישראל ראוי שהכנסת תקבע אותם, אני חושב שזו חובתנו, חברי הכנסת, לעגן את התוצאה הרצויה הזאת גם בחוק.

אדוני היושב-ראש, המצב היום בשטח מבחינת הפרקטיקה איננו טוב. הזכות למים נפגעת יום יום. היא נפגעת גם ברמת אספקת המים – לפעמים מנתקים מים ליישובים שלמים שחבים חוב כספי ל”מקורות”. מנתקים את המים לכל תושבי היישוב, גם לתושבים ששילמו את מלוא אגרת המים, אבל בגלל מריבה בין הרשות המקומית לבין החברה הממשלתית מנתקים לכולם את המים. זה מצב לא ראוי. אני מקווה שאם נעגן את הזכות למים, האיזון שייעשה בתחום הזה יהיה איזון רגיש וראוי יותר. גם יש בישראל אוכלוסיות שלמות שאינן מקבלות היום מים בכלל. יש כפרים לא מוכרים בנגב, כ-80,000 איש, שאינם מקבלים מים.

אדוני היושב-ראש, גם ההיבט השני של הזכות למים, ההיבט של איכות המים, גם הוא איננו מעוגן היום כפי צורכו. שמענו רק לאחרונה, אדוני היושב-ראש, מפי אנשי משרד הבריאות, בדיון שהתקיים בוועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, שאקוויפר החוף של מדינת ישראל, כולו, עומד בסכנה של פסילה לשתייה. אני חושב שזה דבר שצריך להחריד את כולנו. אקוויפר החוף הוא אחד ממאגרי המים העיקריים שיש לנו במדינת ישראל. תחשבו, עמיתי חברי הכנסת, לאן אנחנו מגיעים אם מאגר מים כל כך משמעותי ייפסל כולו לשתייה ולצריכה.

לכן, עמיתי חברי הכנסת, הפנייה שלי במקרה הזה היא באמת לחברי הכנסת מכל הסיעות ולחברי הממשלה בכל התפקידים ובכל העמדות. הבטחת הזכות למים נדרשת, הבטחת הזכות למים נכונה מבחינה משפטית, הבטחת הזכות למים צריכה להיעשות על-ידי המחוקק הראשי במדינת ישראל, ולכן אני מקווה שכשנגיע להצבעה בסעיף הזה – וזה יקרה בקרוב – נוכל כולנו להתאחד בתמיכה בו. תודה רבה.

טרם נקבע מועד לתשובת הממשלה והצבעה על הצעת החוק.

לקריאת הצעות החוק הקליקו כאן.

הצעת החוק “תיקון אמצעי אכיפה למקורות המים” עברה היום קיראה טרומית במליאת הכנסת, במסגרת יום המים.
דיווח עצמי, כפי שמוצע בתיקון החוק שהתקבל, חשוב במידה רבה על מנת לאתר נזקים, לטפל בהם באופן יעיל, לשפר את עבודת גורמי האכיפה ואת היכולת שלהם לתפוס ולהעניש את המזהמים שאינם משתפים פעולה, ואשר במקרים רבים כלל לא נתפסים. בזכות התיקון לחוק יוכלו רשויות האכיפה (המשרד להגנת הסביבה ורשות המים) לדעת באופן מהיר על הזיהום, להעניש באופן אפקטיבי יותר את הגורמים המזהמים ולפעול במהירות על מנת למזער את הנזק. במקרים בהם אין אפשרות לטפל בזיהום יתאפשר להזהיר את הציבור מפני סכנות באזור המזוהם. כמו כן, תגבר יכולת ההרתעה של מערכת האכיפה ומזהמים פוטנציאלים ישקלו את צעדיהם בקפידה רבה יותר.

לקריאת הצעת החוק: הצעת חוק המים (אמצעי אכיפה) פ/911/17

ח”כים לממשלה: תקציב 2007 אנטי-סביבתי

NRG מעריב

“תקציב המדינה לשנת 2007 הוא תקציב אנטי סביבתי מובהק, והוא מנוגד להצהרות חוזרות ונשנות של הממשלה כי תשים דגש על עניינים סביבתיים ועל המעבר לפיתוח מקיים”, אומר ח”כ דב חנין (חד”ש), יו”ר השדולה הסביבתית-חברתית בכנסת.

הסתייגויות סביבתיות לתקציב 2007

אפוק טיימס ישראל

באופן הפוך ממדיניות זו. את ההסתייגויות הסביבתיות לתקציב 2007 הגישו חברי כנסת מסיעות הבית השונות: מיכאל מלכיאור, דב חנין, אורית נוקד, קולט אביטל, יצחק גלנטי, משה גפני, רן כהן, אברהים צרצור, ליה שמטוב ורונית תירוש.

תנו לנשום בשקט!

גלי צה״ל

דברי השר להגנת הסביבה, גדעון עזרא, שנאמרו שלשום במליאה. לטענתו, “החברה פועלת בהתאם לתקנים המחמירים ביותר”. ויש מי שמוחה, יו”ר השדולה הסביבתית בכנסת, דב חנין, טוען: “הגיע הזמן שהמשרד יפעיל יד תקיפה - מפרץ חיפה הפך לאזור אסון אקולוגי”.

בכנסת: אולמרט חמק מדיון על מינוי שר רווחה

ynet ידיעות אחרונות

אולם, בדרך לא דרך הוא הצליח לבטל את הגעתו”. ח”כ דב חנין (חד”ש) מתח ביקורת על עשרת הח”כים שבחרו למשוך את חתימתם: “הגיע הזמן להתייחס ברצינות לחתימות של חברי כנסת, גם חברי הכנסת עצמם צריכים להתייחס בכבוד אל חתימתם. זה כמו לחתום על צ’ק”. החתימות

פלדה קטלנית

גלי צה״ל

בעקבות הפרסום דורש יושב ראש השדולה הסביבתית בכנסת, דב חנין, לקיים דיון דחוף במליאה עוד השבוע. “הגיע הזמן שהמשרד להגנת הסביבה יפעיל יד תקיפה כנגד המפעלים המזהמים את הסביבה ופוגעים בבריאות. מפרץ חיפה הפך לאזור אסון אקולוגי, אין זכות קיום למפעלים מזהמים באזורים צפופי אוכלוסיה”.

אזרחים ערבים ויהודים דורשים לסגור מפעל מזהם באזור חיפה

מחסום

ח”כ דב חנין (חד”ש) העלה את הנושא בפני מליאת הכנסת, שהחליטה לאמץ את הצעתו להקים ועדת חקירה. הוועדה תורכב מאנשי ועדת הפנים, ועדת איכות הסביבה וועדת הרווחה, ותבחן את השפעותיו של המפעל על בריאותם של תושבי האזור. הסקרים הרפואיים שנערכו באזור ובדקו את ושיעורי התחלואה ביישובים הסמוכים למפעל, העלו תוצאות מדאיגות, ובייחוד בקיבוץ כפר מסריק, הממוקם בסמיכות רבה למפעל. 90% ממקרי המוות בקיבוץ נבעו ממחלות לב וסרטן, אשר כפי הנראה נגרמו מזיהומים סביבתיים ותברואתיים.

קנס של 120 אלף ש”ח הוטל על מפעל שזיהם נחל

NFC חדשות מחלקה ראשונה

לאחרונה אף עברה הצעת חוק בוועדת השרים לענייני חקיקה, שהוגשה על-ידי חבר הכנסת דב חנין ונוסחה על-ידי הקליניקה לצדק סביבתי באוניברסיטת תל אביב, לפיה יוטל על העובר עבירה סביבתית קנס פי ארבעה משווי הנזק שנגרם, או מטובת ההנאה או הרווח שהשיג המזהם מהעבירה.

“הירוקים” מציגים: לא צריך אטום בשביל אסון

חברי הארגונים הירוקים העלו חברי כנסת על ספינה של ה”גרינפיס”, ולקחו אותם לשייט סביב מיכלי החומרים המסוכנים במפרץ חיפה: “שיעור התחלואה באזור הוא הגבוה בארץ, ועוד אלפים בסכנה. לא תמיד צריך פצצה בשביל שיקרה אסון”

אחיה ראב”ד
פורסם: 11.10.06, 22:13

סיסמא של הקואליציה לבריאות הציבור בצפון הקובעת כי “הדרך המהירה לרמב”ם עוברת במפרץ”, מעולם לא נראתה מדויקת יותר. מנתונים של משרד הבריאות והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שפירסמה היום (ד’) הקואליציה במהלך שייט סביב מיכלי הכימיקלים במפרץ חיפה, עולה כי אחוז הילדים המאושפזים בבתי החולים בנפת חיפה גבוה בכ-25% מהממוצע הארצי.

את הנתונים חשפו אנשי הקואליציה לבריאות הציבור במהלך השיט בו השתתפו ראשי הארגונים הירוקים וחברי הכנסת החברים בשדולה הסביבתית, ח”כ דב חנין (חד”ש), הרב מיכאל מלכיאור (עבודה), ח”כ אורית נוקד (עבודה) וח”כ אמירה דותן (קדימה). השייט נערך על סיפונה של ה-“Rainbow Warrior”, ספינת הדגל של ארגון “גרינפיס” שעוגנת בימים אלה בנמל חיפה. הספינה הגיעה לישראל לאחר שלושה שבועות של פעילות מול חופי לבנון, שם עסקו חברי הצוות בתיעוד וניקוי של החופים מכתם נפט גדול שנגרם כתוצאה מהפצצה ישראלית על תחנת כוח בבירות.

בשבוע הבא אמורה הכנסת לקיים דיון מליאה מיוחד בנוגע לסכנות הבריאותיות לתושבי מפרץ חיפה. בדיון צפויים לעלות בין היתר הנתונים אותם חשפה היום הקואליציה לבריאות הציבור.

מהנתונים, שאסף משרד הבריאות בשנים 1998-2202 ופורסמו בחודשים מאי ויוני השנה, עולה כי אחוז הילדות שאושפזו בבתי החולים בגילאי 5-14 בקריית טבעון, גבוה ב-134% מהממוצע הארצי. בטירת הכרמל הממוצע גבוה ב-70% מהממוצע הארצי, ובחיפה הוא גדול ב-40%.

נתונים נוספים שפורסמו מעידים על רמות התמותה בחיפה ובקריות ממחלות סרטן ומחלות לב. גם מנתונים אלה עולה כי קריית טבעון מחזיקה בשיא הלא מחמיא של תמותה מסרטן: 42% מעל הממוצע הארצי בקרב נשים ו-25% מעל הממוצע הארצי בקרב גברים.

“באסונות סביבתיים לא מקבלים התרעה מוקדמת”

המשט היום נועד לאמוד מקרוב את הסיכונים לסביבה ולאדם שמהווים החומרים המסוכנים המאוכסנים במפרץ חיפה. מכלים אלה, ובהם חומרים מסוכנים ורעילים כגון אמוניה, אטילן, דלקים, גז ושמנים, נחשפו לסכנת פיצוץ במהלך מלחמת לבנון השנייה. אולם, אנשי הארגונים הירוקים טוענים כי מלבד הסיכונים בעת מלחמה קיים סיכון גדול לאסון אקולוגי וסביבתי שעשוי להיגרם במקרה של רעידת אדמה או תקלה טכנית, המתרחשות לעתים תכופות יותר מאשר מלחמות או אירועים בסדר גודל דומה.

ספינת הדגל של גרינפיס (צילום: אחיה ראב”ד)משתתפי המשט, שיצא מחיפה והגיע לעכו, חלפו על פני המיכלים ושמעו הסברים מפי חברי הקואליציה לבריאות הציבור ומנכ”לית ארגון “אזרחים למען סביבה” בגליל, ליאורה אהרון. אהרון תיארה את המאבק לסגירת המפעל “תעשיות אלקטרו כימיות” בעכו, בעקבות סידרה של פיצוצים במקום, ואת המאבק הנוכחי במפעל חוד מתכות (”קריית הפלדה”).

שי כהן, מהקואליציה לבריאות הציבור, סקר את רשימת החומרים המסוכנים המאוחסנים במפרץ, וציין בין היתר את האפשרות של אפקט דומינו שבו פיצוץ או תקלה במפעל אחד יגרום נזק ופיצוץ במפעל סמוך. הוא ציין עוד שמיכל האמוניה הענק של מפעל חיפה כימיקלים מכיל כמויות הגדולות במאות אחוזים מאלה שבמפעל שבו אירעה אתמול תקלה בקריית מלאכי.

משט הח”כים (צילום: אחיה ראב”ד)

חבר הכנסת חנין הזהיר במהלך המשט כי במפרץ חיפה יכולה להיווצר קטסטרופה גם בלי פצצת אטום. הוא ציין כי המלחמה מובילה לשלוש מסקנות בהקשר להמשך אחסון החומרים במפרץ: “האחת היא כי קטסטרופות סביבתיות מתחוללות ללא התרעה מוקדמת, השנייה היא כי בעת הקטסטרופה אין אפשרות לפנות את החומרים המסוכנים בביטחה, והשלישית היא כי לא ניתן למגן בצורה הרמטית את כל המתקנים המכלים הצנרת מערכת התעבורה והנמל”.

לדברי חנין התוצאה המיידית של שלוש מסקנות אלה היא כי יש להתחיל מייד בפינוי החומרים המסוכנים מהמתקנים ממפרץ חיפה. “זו מטרה רצינית וברור לנו כי גורמים רבי כוח, כסף, וקשרים במוסדות השלטון ינסו למנוע מהלך זה, אך העובדה שמפעלים מזוהמים נסגרו בעבר מוכיחה כי הדבר אפשרי”.

בהתייחסו לטיעון בדבר מקומות התעסוקה שיאבדו עם העברת מפעלים מסוכנים מחוץ לאזור אמר חנין כי בהערכה גסה מועסקים במפעלים אלה כ-3,000 בני אדם, וכי המדינה צריכה לקחת אחריות על מנת לספק לאותם אנשים תעסוקה אחרת במקצועות שאינם כרוכים בסכנת חיים. “נושא כוח האדם הוא לא תירוץ להמשיך ולסכן את חייהם של מאות אלפים מתושבי האזור”, הוסיף.

(אחיה ראב”ד | ynet | 11/10/2006 | 22:13)

סכנה ברורה ומיידית

“תושבי חיפה יושבים על פצצה מתקתקת”, זה המסר שמארגני הפלגת ספינת Greenpeace במפרץ חיפה רצו להעביר. לא מדובר באיום האיראני אלא בזיהום האוויר החמור שיוצרים מפעלי המפרץ ובסכנה המיידית לאלפי אזרחים במקרה של פגיעה ישירה

NRG עדי הגין 11/10/2006 20:41

ההפלגה של ספינת “גרינפיס” היום (ד’) מנמל חיפה לעבר המפרץ נדחתה בשעה. צוות גרינפיס שחזר מניקוי חופי לבנון המתין לגוררת של הנמל, שהיתה אמורה להוציא את ספינת ה-rainbow warior מהמעגן ובוששה לבוא. “בטח מדובר בקונספירציה של אלה שלא רוצים שנראה את המתרחש במפרץ חיפה”, גיחכו כמה מהנוכחים. אחרי המתנה ארוכה בשמש הקופחת יצא הסיור לדרכו.

הקואליציה לבריאות הציבור בשיתוף השדולה הסביבתית חברתית ארגנו את הסיור במפרץ חיפה, על מנת להמחיש את הפצצה המתקתקת עליה יושבים תושבי חיפה, הקריות והסביבה בשל כמות החומרים המסוכנים שמכילים מתקני הנמל. מלבד הסכנה המוחשית כתוצאה מפגיעה ישירה באחד המתקנים, אם כתוצאה ממלחמה, כפי שהוכיחה מלחמת לבנון, ואם מרעידת אדמה או תאונת העבודה, תושבי חיפה והקריות וישובים צפוניים נוספים סובלים בצורה יומיומית מזיהום האוויר המתמשך.

על פי נתוני הקואליציה לבריאות הציבור, מידי שנה נפגעים 500 אנשים יותר מהממוצע הארצי ממחלת הסרטן בנפת חיפה בלבד. לשם המחשה, בתל אביב אחוזי המחלה גבוהים מהממוצע בחמישה אחוזים אצל נשים ובשבעה אחוזים אצל גברים. בירושלים אחוזי המחלה נמוכים מהממוצע ב-27 אחוז אצל גברים ו-24 אחוזים אצל נשים. בחיפה אחוזי המחלה גבוהים מהממוצע ב-16 אחוז אצל גברים וב-17 אחוזים אצל נשים.

הסיור המחיש עד כמה המרחק של המתקנים האסטרטגיים משכונות מגורים הוא אפסי. רק מטרים ספורים מפרידים בין מפעלי הנמל לבתי מגורים בקריית חיים, למשל. ליאורה אהרון, חברת הנהלה בקואליציה לבריאות הציבור, סיפרה כיצד נסגרו התעשיות האלקטרוכימיות בצפון המפרץ, באזור התעשייה של עכו, לאחר מאבק הקואליציה. המפעל האסטרטגי נסגר רשמית לפני שנה וחצי. לפני שלוש שנים בדיוק ארעה בו סדרת פיצוצים שסיכנו את חיי התושבים ברדיוס שישה ק”מ.

“כל מפעלי המפרץ יכולים לסכן מיידית את חיי האזרחים כתוצאה מתקלות , תאונות , רעידות אדמה ומלחמות. מלבד זאת התושבים חיים בסכנה יומיומית. המפעלים פולטים גזים רעילים בעשרות אחוזים יותר מהתקנים המקובלים בעולם, תקנים שלא קיימים כלל בארץ”, ציינה אהרון, “חשוב לנו לקחת את המסקנות מהמקרה של תעשיות אלקטרוכימיות ולהמשיך להשתמש בהן. לא כל מפעל הוא מחויב מציאות”.

“המסלקה הלאומית”

סגן ראש עיריית חיפה, שמואל גלבהרט, שהצטרף להפלגה, טוען כי עד היום עיריית חיפה לא נתנה לנושא החומרים המסוכנים את המקום הנכון בסדר העדיפויות. “אנחנו נמצאים באזור הרעיל, הדליק והנפיץ ביותר בסביבה. המלחמה המחישה את עוצמת הסיכון למי שהיה זקוק להמחשה הזו. אנחנו, שנאבקים שנים על הנושא, נהנים מתשומת הלב שמקבל הנושא לאחר המלחמה, אולם חוששים שזה ישקע שוב במהרה.

“מדובר באזור פגיע ביותר, גם מבחינת מלחמות כפי שנכחנו לדעת לאחרונה וגם מבחינת רעידות אדמה. במידה ויקרה דבר מעין זה יהיה מדובר באלפי נפגעים ברדיוסים עצומים בחיפה והקריות”.

גלבהרט מונה את המיכלים המסוכנים ביותר שמצויים במפרץ, ביניהם אמוניה, ברום, כלור, אתילן, מימן והרכש החדש היישר מפי גלילות: הגפ”ם, גז הבישול שעתיד להגיע אף הוא לתחום לאחר שהוצא מגלילות. “אצלנו זו המסלקה הלאומית”, הוא אומר, “כנראה שבחיפה מוכנים לבלוע הכל. כשרצו להזיז את פי גלילות לראשון לציון, העיר הקימה קול צעקה וראש העיר היה ממניפי שלטי המחאה. אצלנו זה לא קורה”.

הוא סבור כי כל נהלי פינוי החומרים הנוכחיים במצב חירום הם לא תקפים במציאות של מלחמות שנפתחות ללא התרעה. “ישנו נוהל פינוי מזורז, אולם הוא כל כך חמור עד כי משמעות הפינוי עלולה להיות מסוכנת יותר מפגיעה ישירה במתקן אסטרטגי. אני סבור כי יש להפחית את המלאים באופן תמידי. אם מיכל האמוניה יכול להכיל שלושת 14 אלף טון, שיסתפקו בשלושת אלפים. במקביל יש להקים חלופה למיקום המתקנים באזור בלתי מיושב בדרום הארץ.

“הסמכויות נמצאות בידי המשרד להגנת הסביבה ודווקא מחוז חיפה משתף פעולה ומאד מעורב בנושא, אולם נראה כי צמרת המשרד מרסנת את המחוז במקום את המפעלים”.

יו”ר השדולה הסביבתית חברתית, ח”כ דב חנין שהגיע לסיור יחד עם ח”כ מיכאל מלכיאור וח”כ אורית נוקד, מציין כי למדנו מהמלחמה שלושה דברים: “במצבי אסון סביבתי אין ולא תהיה התרעה, גם כשמדובר ברעידת אדמה או תקלה, בזמן שהקטסטרופה מתרחשת אי אפשר לפנות. אם היו מפנים חומרים מסוכנים זה יכול היה להיות מסוכן יותר, אין אפשרות למגן את המתקנים, המפעלים והצנרת”.

לדברי חנין יש לעשות מעשה מיידי, כיוון שמדובר בסכנת חיים לאלפי אנשים, בלשון המעטה. “פה יכול להתרחש אסון לא פחות גדול מהאיום הגרעיני והשתיקה הזו היא בלתי נסבלת”. הוא סבור כי יש לבצע שלוש פעולות: הקמת ועדת חקירה ממלכתית בנושא מפרץ חיפה והסיכונים הסביבתיים, הוצאת החומרים המסוכנים מהאזור ובחינת הצורך של המדינה בכל מתקן ומתקן. “האזור הזה יכול להיות אזור תיירות, נופש ומגורים. רק החלטה ממשלתית נמרצת תוכל להוציא זאת לפועל”.

לא מדובר במותרות

חנין מרוצה מהעובדה שארבעים קולות של חברי כנסת הושגו בפגרה לטובת דיון בנושא החומרים המסוכנים במפרץ. בשבוע הבא תידון מליאת הכנסת על המתקנים האסטרטגיים והסיכונים שנובעים מהם. “רוב התושבים לא מודעים כלל לחבית הנפץ עליה הם יושבים”, הוא אומר, “יש ליצר שיתוף פעולה ביניהם לבין התנועות הסביבתיות. יש לזכור כי אנחנו לא מדברים על מותרות, אלא על חייהם ובריאותם של בני האדם - יש להטמיע זאת בקרב הציבור”.

גם השדרן ומגיש הטלוויזיה, אברי גלעד, הוזמן להפלגה. “זו הזדמנות טובה לקדם את הנושא. המלחמה חשפה ליקויים בכל ההיבטים, גם בנושאים סביבתיים - דברים שהיה אפשר לטאטא מתחת לשטיח”, הוא אומר, “אני שמח שגרינפיס הגיעו לפה. ישנם הרבה מפעלים שיושבים על שטח עצום שיכל היה להיות לטובת הציבור, לטובת תעסוקה איכותית. במקום זאת השטח מוקדש השטח להרעלת הציבור וסיכון נפשו”.

גלעד סבור כי כי המדינה צריכה להבין שזה הזמן לעשות הערכה מחודשת ולשנות את ייעוד המפרץ. “יש להוציא את המפעלים משם ולנצל את הים לנופש ותיירות, במקום לעשות ממנו פח זבל”. הוא טוען כי בעיית חוסר המודעות לעניין בקרב הציבור טמונה גם בתקשורת. “הבעייה היא שהידיעה הזו תופיע בעמוד נסתר ב-nrg מעריב או בסוף מהדורת החדשות, אם ישאר זמן. הנתונים מצביעים על כך שככל שנתעלם יותר, כך המכה לפנים תהיה חזקה יותר. באזור חיפה ישנם היום עשרים אחוז יותר חולי סרטן, רק כשהאחוזים יעלו אנשים יתחילו להתעורר”.

(עדי הגין | nrg | 11/10/2006 | 20:41)

ספינת “גרינפיס” תתעד את נזקי המלחמה בישראל
לאחר שערכו סיור בחופי לבנון, שם נגרם כתם נפט גדול כתוצאה מהפצצות צה”ל, יבקרו אנשי ארגון הסביבה הבינלאומי בישראל במטרה לאמוד ולתעד את הנזקים הסביבתיים שגרמה המלחמה

ynet

פורסם: 09.10.06, 13:32

הנזקים הסביבתיים שנגרמו במלחמה האחרונה בישראל מטרידים את ארגוני הסביבה המקומיים, כמו גם את ארגון הסביבה הבינלאומי “גרינפיס”. בסוף השבוע הקרוב תגיע לישראל ה”ריינבו ווריאר” - ספינת הדגל של הארגון - במטרה לתעד ולכמת את הנזקים הסביבתיים שגרמו העימותים בין ישראל לחיזבאללה.

לספינה יצטרפו חברי השדולה הסביבתית הפועלת בכנסת מזה מספר חודשים, ונציגיהם של ארגוני איכות סביבה בישראל. המשתתפים יגבשו תוכנית פעולה ויציעו אפשרויות לטיפול בנזקים שנגרמו בעקבות הלחימה. “עדיין רב הנסתר על הגלוי בנוגע לנזק שהתרחש למעשה מבחינה סביבתית בעקבות המלחמה”, אמרה נילי גרוסמן, המרכזת את פרויקט תיעוד השפעות המלחמה בישראל. “לכן כה חשוב להפגיש את ארגוני הסביבה ואת השדולה בכנסת ביחד, לחשוף את הנזקים, להתריע מפני הסיכונים ואגב כך לברר מה ניתן היה לעשות ומה יש לעשות כעת”, הוסיפה גרוסמן.

הספינה תפליג ביום ד’ הקרוב עם חברי השדולה בראשות ח”כ ד”ר דב חנין וח”כ הרב מיכאל מלכיאור לעורך מפרץ חיפה, כדי לבדוק מקורות זיהום מקומיים שנוצרו במהלך המלחמה. בנוסף, יעסקו אנשי הצוות בתיעוד ואומדן הנזקים שנגרמו כתוצאה מירי הקטיושות על הצפון, ובהם פגיעה באיזורים מיוערים, בבעלי-החיים ובצומח במקומות שונים בצפון הארץ.

מוקדם יותר ערכה הספינה מבצע לניקוי כתם הנפט שנוצר לאורך החוף הלבנוני לאחר פגיעה של צה”ל בתחנת כוח מקומית. לפי הדיווחים, במהלך תקיפה של חיל האוויר הישראלי בדרום בירות ב-13 וב-15 ביולי, נפגעה תחנת כוח המונעת בנפט. מאגרי הנפט שנמצאו בה נשפכו והגיעו אל רצועת החוף, ולפי הערכות בין 10,000 ל-30,000 טון נפט הוזרמו לים התיכון כתוצאה מהפגיעה.

הנפט יצר רצועת זיהום נרחבת, שהלכה והתקדמה אל תוך הים תוך סיכון בעלי-החיים והצמחים במקום. מומחים לכתמי נפט מאירופה הגיעו למקום וניסו להתמודד עם הזיהום שהוגדר כ”אסון אקולוגי”, ואנשי גרינפיס השתתפו אף הם בתיעוד הזיהום ובניסיון למנוע את התפשטותו. בגרינפיס אומרים כי הנפט יצר מוקדי זיהום רבים לאורך חופי לבנון, ואיימו להתרחב לחופי סוריה וטורקיה, וב-22 באוגוסט חשף הצוות כי התגלתה כמות גדולה של נפט מתחת לפני הים.

(* | ynet | 09/10/2006 | 13:32)