אדום - ירוק

דב מציע להגביל את תקופת הכהונה של הוועדות שמחליפות נבחרי ציבור ברשויות, כי התברר שמשרד הפנים לא יודע אם הן מצליחות.

לכתבתו של יגאל חי ב”הארץ“.

למסמך מחלקת המחקר בכנסת העומד במרכזה של הכתבה (PDF).

להצעת החוק של דב.

לרגל סיום כנס החורף של הכנסת מצורף לעיונכם דוח תמציתי המסכם את רשימת החוקים שקודמו על ידי בשלבי החקיקה השונים (רק כאלה שהתקבלו כבר במליאת הכנסת).

בברכה,

דב

also in pdf version- 245 KB

הצעות חוק שהתקבלו בקריאה שניה ושלישית בכנס החורף

1. חוק איסור מכירת כרטיסי הגרלה לקטינים.

2. חוק הודעה לעובד - חוק המבטיח לעובדי קבלן מידע על תנאי החוזה שבו הם מועסקים. חוק זה בא לתקן מצב בו לא נאמר לעובד אילו תנאים סוכמו בין הקבלן למעסיק בפועל ולהבטיח כי עם תחילת ההעסקה יימסרו לעובד תנאי ההעסקה שבהם מחויב הקבלן כלפי המעסיק בפועל. החוק דורש כי יימסר לעובד המידע הדרוש לו כדי לדאוג למימוש זכויותיו.

3. חוק לצימצום זיהום האוויר מתחבורה (פרק שפוצל מתוך חוק אוויר נקי ושמתקן את פקודת התעבורה) – החוק יוצר סדר ברור בחלוקת הסמכויות בין הממשלה והשלטון המקומי ומסיים את המצב הקשה בו כל אחד משני הצדדים היה יכול לשתק יוזמות של הצד האחר. התיקון מחייב את הרשות המקומית לפעול להפחתת זיהום האוויר מתחבורה בכל מצב בו יש רמה גבוהה של זיהום באוויר.

4. הגנה על חופי מפרץ אילת (תיקון להצעת חוק שמירת הסביבה החופית) – החוק מחיל לראשונה את חוק החופים, החל על חופי הים התיכון, גם על מפרץ אילת.

5. הגנה על הכנרת – חוק אשר מחיל גם על חופי הכנרת את הוראות חוק שמירת הסביבה החופית, ומקים רשות (איגוד ערים כנרת) שתפעל להגנת הכנרת וחופיה.

הצעות שהתקבלו בקריאה שנייה ושלישית במושב הקודם של הכנסת הנכחית

6. איסור גביית תשלום בכניסה לגנים ציבוריים - (תיקון לפקודת העיריות, האוסר על הרשויות המקומיות לגבות תשלום בכניסה לגנים ציבוריים).

7. הארכת חופשת הלידה בשבועיים – דב הוא היוזם הראשון של החוק.

הצעת חוק שהתקבלה בקריאה ראשונה בכנס החורף

1. סמכויות פקחי הרשויות המקומיות באכיפה סביבתית – ההצעה מעניקה לרשויות המקומיות סמכויות אכיפה של חוקים סביבתיים ובכך משיגה בו זמנית מטרה סביבתית חשובה (הגברת האכיפה של חוקים סביבתיים), ומטרה חברתית חשובה (הזרמת כספי קנסות ממזהמים סביבתיים הישר לקופותיהן של הרשויות שתושביהן הם הנפגעים העיקריים מן הזיהום).

הצעות שהתקבלו בקריאה ראשונה במושב הקודם של הכנסת הנכחית

2. הצעת חוק אחריות מזמין לזכויות עובדים של קבלן שירותים – הצעת החוק קובעת שהאחריות לשמירה על זכויותיהם של עובדי הקבלן לא מוטלת רק על כתפי הקבלן המעסיק אותם אלא גם על כתפי המוסד שהזמין את שירותי הקבלן. מטרת הצעת החוק לשפר את ההגנה על עובדי הקבלן ולהילחם בתופעת “מכרזי ההפסד” בהם מוסדות גדולים מוציאים מכרזים לקבלני שירותים אשר ברור מהם כי קבלן השירותים לא יוכל להעסיק את עובדיו לפי דרישות החוק. במהלך כנס החורף נעשתה על הצעת החוק עבודה רבה בועדת העבודה והרווחה והיא מוכנה להצבעה בועדה לקריאה שניה ושלישית.

3. הצעת חוק הגנת הסביבה (המזהם משלם) (דרכי ענישה) – מטרתה של הצעת החוק היא לשלול את הכדאיות הכלכלית שבפגיעה בסביבה, באמצעות פסיקת קנס תוך התחשבות בשווי הנזק הסביבתי שנגרם או בטובת ההנאה שהושגה או ברווחים שהופקו תוך ביצוע עבירה, בשורה של חוקים שעניינם הגנה על הסביבה. במהלך כנס החורף נעשתה על הצעת החוק עבודה רבה בועדת הפנים והגנת הסביבה והיא נמצאת לקראת הצבעה בועדה לקריאה שניה ושלישית.

4. הצעת חוק הפיקדון על מכלי משקה – הצעת החוק מחילה את חוק הפיקדון על כלל מכלי המשקה עד חמישה ליטרים ומטילה אחריות על יצרני ויבואני המשקאות לאיסוף מכלי המשקה הריקים, תוך קביעת יעדים כמותיים שיחולו ישירות עליהם. כמו כן מוגדל סכום הפיקדון, על מנת להגביר את התמריץ למחזר ולהגדיל את הכספים המושקעים בשיפור מערך האיסוף, הדורש שיפור רב. ההצעה עברה בקריאה טרומית אך מקודמת במקביל להצעת חוק ממשלתית דומה שעברה באותו היום בקריאה ראשונה.

הצעות חוק שהתקבלו בקריאה טרומית בכנס החורף

1. הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון – התיישנות עבירות שהתקיימו בעניינן הליכי חקירה או משפט) - הצעת החוק באה להתמודד עם תופעת התמשכותן הארוכה של חקירות משטרה בישראל. הצעת החוק דנה במניעת איפוס תקופת ההתיישנות המתאפשרת היום למשטרה בכל פעולת חקירה שמבוצעת על ידה.

2. הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תיקון - איסור הפליה במתן שירותי ביטוח, התשס”ז-2007) - הצעת החוק אוסרות על אפליה במתן שירותי ביטוח על רקע הלאום או מקום היישוב של מבקש הביטוח. הצעת החוק הונחה בעקבות ריבוי תלונות לפיהן חברות הביטוח אינן מספקות ביישוביהם של הפונים שירותי ביטוח, ובכלל זה שירותי ביטוח חובה לרכב. נוהג זה של חברות הביטוח רווח במיוחד בנגב, כמו גם בישובים ערביים בצפון.

3. הצעת חוק הגבלת השימוש בשקיות פלסטיק - הצעת חוק הבאה להסדיר את הפחתת השימוש בשקיות פלסטיק חד פעמיות בתהליך הדרגתי ותוך סיבסוד חלופות חסכוניות ומקיימות יותר.

4. הצעת חוק זכויות יוצרים – הגנה על זכויות אדריכלים – הצעת החוק באה להציע איזון ראוי בתחום ההגנה על זכויות היוצרים של האדריכלים. הצעת החוק מציעה לאפשר לבית המשפט מידה של שיקול דעת תוך התחשבות באינטרס הציבורי הרחב, בשאלה האם להוציא צו מניעה לעיכוב השלמת בנייתו של מבנה אדריכלי שלגביו ישנן חשדות להפרת זכויות יוצרים.

הצעות שהתקבלו בקריאה טרומית במושב הקודם של הכנסת הנכחית

5. הצעת חוק חובת אריזה בשקית נייר - ההצעה מבקשת לאסור בחוק על הרשתות לשיווק מזון לעשות שימוש בשקיות אריזה שאינן מנייר. הצעת החוק עברה לועדת הפנים והגנת הסביבה.

6. הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – בדיקות נוכחות מזהמים בקרקע, באוויר ובמקורות מים) - מטרת הצעת החוק היא להטמיע את תהליך הטיהור ושיקום הקרקע בהליך התכנוני מראשיתו. הצעת החוק מחייבת הכללת הוראות המתייחסות לזיהום הסביבתי כבר במועד הגשת התכנית וכתנאי להפקדה על ידי מוסד התכנון. הצעת החוק עברה לועדת הפנים והגנת הסביבה.

7. הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – פרסום נגיש של סל הבריאות למבוטחים) - מטרת הצעת החוק לחייב את קופות החולים לפרסם בכל מרפאה את רשימת התרופות, הטיפולים והשירותים הכלולים בסל שירותי הבריאות, ולאפשר לציבור המבוטחים לעיין ברשימה זו בכל עת סבירה, להעתיקה או לצלמה. הצעת החוק הועברה לועדת העבודה, הרווחה והבריאות.

8. הצעת חוק המים (אמצעי אכיפה) - הצעת החוק באה ליצור מנגנוני דיווח עצמי של מפעלים וגורמים מזהמים אחרים על היקף הזיהום שהם פולטים, ובכך לשפר את יכולת הפיקוח הציבורי עליהם. כמו-כן, מוצע להפוך עבירות מסוימות בחוק המים לעבירות של ברירת משפט, דבר שייעל ויאיץ את תהליך האכיפה. הצעת החוק הועברה לועדת הכלכלה.

9. הצעת חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם (תיקון - קבלני שירותים) - הצעת החוק באה להחיל על קבלני השירותים (למשל בתחום האבטחה, הניקיון או הסיעוד) את כל החובות החלות על קבלני כוח אדם רגילים.

10. הצעת חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) (תיקון – הזכות להליכים חלופיים) - ההצעה באה לעגן בחוק את זכותם של קטינים המואשמים בביצוע עבירה להליך שיקומי של “צדק מאחה” על פני ההליך העונשי הרגיל.

11. הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – שירותי הרפואה המונעת ושירותי הבריאות לתלמיד) - הצעת החוק באה למנוע את האפשרות להפריט את שירותי הרפואה המונעת בישראל, את טיפות החלב והבריאות לתלמיד. הצעת החוק הועברה לועדת העבודה, הרווחה והבריאות.

שורה ארוכה של הצעות חוק סביבתיות וחברתיות נוספות נומקו במליאה וממתינות לתשובת ממשלה. לגבי הצעות חוק אלה מתנהל מו”מ נמרץ עם גורמי הממשלה השונים על מנת להגיע להסכמות אשר תאפשרנה את קידומן גם של ההצעות הללו.

דב, יוזם הצעת החוק: “גביית הביטחונות מעובדים - מכת מדינה של ממש”

הצעת חוק איסור קבלת ביטחונות מעובד מציעה לאסור על מעביד לדרוש ביטחונות מעובדים, כדוגמת הדרישה של סכומי כסף כפיקדון שיוחזר לעובד רק אם יתמיד בעבודתו מעבר לתקופה נקובה. בשנים האחרונות נפוצה התופעה של מעבידים הדורשים מעובדיהם בטחונות שונים להבטחת הישארותם בעבודה. תופעה זו מהווה תשתית פורייה לניצול העובדים ולפגיעה בזכויותיהם, ומחליפה, למעשה, נורמות ראויות יותר כמו העלאה של השכר, קידום בעבודה, הטבות, דיבידנדים וכיוצא באלה. דרישת הביטחונות מעובדים (לעתים עד כדי אלפים רבים של שקלים) מצמצמת ולעיתים אף שוללת את אחת מזכויות האדם הבסיסיות והיא חופש העיסוק, ויוצרת בעיה חברתית קשה בה העובד, למעשה, משועבד למקום עבודתו. לפי נתוני קו לעובד, תופעה זו רווחת מאוד דווקא במקומות עבודה בהן השכר נמוך, ותנאי העבודה ירודים.

דב: “באופן הדרגתי הפכה גביית הביטחונות למכת מדינה של ממש. במקום לתגמל את העובדים באופן ראוי, נעשה שימוש ציני בפיקדונות כספיים כדי לכפות על העובדים את המשך עבודתם לאורך תקופות ארוכות. היום צעדנו צעד משמעותי נוסף בדרך להגנה על זכויותיהם של העובדים העניים בישראל.”

הצעת החוק נתמכת על ידי הפורום להגנה על זכויות העובדים (האגודה לזכויות האזרח בישראל, קו לעובד, התכנית הקלינית למשפט ורווחה באוניברסיטת ת”א, מען, איתך, ושדולת הנשים בישראל).

לכתבתה של רותי סיני ב”הארץ” בנושא.

דב, מיוזמי החוק: “צריך להחזיר את הכנרת לאזרחים”.

הערב התקבל בקריאה שנייה ושלישית (21 בעד, אין מתנגדים) חוק הסדרת הטיפול בחופי הכנרת, אשר מחיל על חופי הכנרת את הוראות חוק שמירת הסביבה החופית, ומקים רשות (איגוד ערים כנרת) שתפעל להגנת הכנרת וחופיה.

עד לאחרונה, הגן חוק שמירת הסביבה החופית רק על חופי הים התיכון. חוק זה קובע מגבלות על הבניה לאורך החופים ומבטיח את הגישה הציבורית החופשית אליהם. בעקבות תיקון לחוק אותו יזם דב עם ראשית כהונתו, ואשר התקבל לפני מספר חודשים בקריאה שניה ושלישית, מוחל החוק כיום גם על חופי מפרץ אילת. כעת, התיקון הנוסף שיזמו דב וח”כ אופיר פינס-פז (העבודה), ואשר אוחד עם פרק מהצעת חוק ממשלתית, מוחל החוק גם על חופי אגם כנרת.

דב: “החוק שהתקבל היום בכנסת נועד להגן על אחד המקומות המיוחדים בישראל. ההגנה כוללת גם את חופי הכנרת וגם את האגם עצמו, שהוא אגם המים המתוקים היחיד בישראל. לכנרת ישנן משמעויות היסטוריות גדולות בעבר כמו גם בהווה. תקוותי שתהיינה לאגם גם משמעויות חשובות בעתיד, כאגם של שלום כשנגיע להסדר שלום עם סוריה, הסכם שבוודאי תהיינה לו השלכות גם לגבי הכנרת. אני מייחל להגעה לשלום כזה וקורא לעשות הכול כדי להתקדם אליו. ואולם, עד שיושג השלום, אסור שתימשך ההפקרות הנכחית בכנרת, של השתוללות נדל”ניסטים ואינטרסים צרים על החופים, של הפקעתם מרשות הציבור, ושל הקמת מגוון עצום של גדרות שמונעות מהציבור מעבר חופשי לאורך חופי הכנרת. חוק הכנרת מחזיר לציבור את האגם המיוחד שאינטרסים צרים השתלטו עליו והפקירו אותו.”
לכתבת הארץ בעקבות אישור הצעת החוק.

דב: “זהו התיקון הראשון בשורה של תיקונים ראויים, חשובים ונחוצים שצריך לעשות בחוק זכויות יוצרים”

לפני מספר חודשים התקבל בכנסת בקריאה שניה ושלישית חוק זכויות היוצרים, חוק מורכב ומרובה פנים המסדיר את שאלת זכויות היוצרים בשורה ארוכה של נושאים.

בנוסח שהתקבל נקבעו דרכי תביעה כספית במקרים של הפרת זכויות היוצרים, וכן כלים נוספים למניעת הפרת זכויות היוצרים. ואולם, בכל הנוגע ליצירות אדריכליות, החוק אינו מאפשר אמצעים למניעת הפרתן של הזכויות האלו: החוק אינו מאפשר לבית המשפט להוציא צו מניעה לבניית מבנה אדריכלי, גם כשישנן חשדות לפיהן בנייתו מהווה הפרה של זכויות יוצרים. החוק הנוכחי, אם כן, מאלץ את בית המשפט לעמוד מנגד ולאפשר את קביעתה של הפרת זכויות היוצרים כעובדה מוגמרת.

הצעת החוק של דב, שהתקבלה היום בקריאה טרומית, באה להציע איזון ראוי גם בתחום ההגנה על זכויות היוצרים של האדריכלים. הצעת החוק מציעה לאפשר לבית המשפט מידה של שיקול דעת תוך התחשבות באינטרס הציבורי הרחב, בשאלה האם להוציא צו מניעה לעיכוב השלמת בנייתו של מבנה אדריכלי שלגביו ישנן חשדות להפרת זכויות יוצרים.

דב: “אין ספק שיצירות אדריכליות מעוררות בעיות מיוחדות בדיני זכויות יוצרים. ביצירה אדריכלית, להבדיל מיצירות אחרות, חיים בני-אדם. יצירה אדריכלית ניצבת ברחוב ומשפיעה על חיי היום-יום של תושבי הסביבה ועוברי אורח. בהקמת יצירות אדריכליות מושקעים סכומים גבוהים ביותר. בדרך כלל, שוויה הכלכלי של הקרקע, עם השווי הכלכלי של הבנייה, עולים לאין-שיעור על שווי התוכנית האדריכלית כשלעצמה. לכן ראוי לאמץ בענין זה פתרון מיוחד. אאאבל הקביעה בחוק שלעולם לא ינתן צו מניעה במקרה של הפרה היא בעייתית ולא מידתית.

החוק הקיים אינו מאזן בין זכות היוצרים לבין האינטרסים האחרים. מתן היכולת לבית-המשפט לבצע את האיזון הזה, על-פי הפרמטרים שהצעת החוק קובעת, נכון יותר מבחינה משפטית מאשר קביעה קטגורית מוקדמת שתמנע כל אפשרות להוציא צו מניעה כזה, גם במקרים שראוי ונכון להוציא את צו המניעה הזה. זהו מבחינתי תיקון חיוני בחוק זכויות היוצרים, תיקון אשר דומים לו נדרשים גם בכל הנוגע לזכויות עובדים שכירים, לזכויות עיתונאים ולזכויותיהם של יוצרים מסוגים נוספים.”

נאומו של דב, בשבוע שעבר בעת נימוק הצעת החוק:

היו”ר עתניאל שנלר:

ובכן חברי, אנחנו נעבור לסעיף הבא בסדר-היום: הצעת חוק זכות יוצרים (תיקון – שיקול דעת לבתי-משפט במתן צווי מניעה על יצירות אדריכליות), התשס”ח-2007, של חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת. תשובה והצבעה יהיו במועד אחר. אני מזמין את חבר הכנסת דב חנין להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני.

דב חנין (חד”ש):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, גברתי השרה, החוק הזה בא לעשות תיקון נקודתי, אבל חשוב, בחוק זכויות יוצרים שאימצנו השנה בכנסת הנוכחית. חוק זכויות יוצרים, שהתקבל בכנסת הזאת, הוא אחד מדברי החקיקה החשובים שנעשו בכנסת הזאת. עבודה רבה הושקעה בחוק הזה. הדיון בחוק היה דיון ממושך, רציני, מקיף. זו היתה פעולת חקיקה מקיפה, רצינית, שקולה. אני חייב לומר, גם ברמה האישית, כמי שאיננו חבר בוועדת הכלכלה שדנה בחוק, אבל בהחלט השתתפתי בדיונים על הצעת החוק - היתה לי גם הזכות והאפשרות להשפיע על נוסחו הסופי של החוק ולשנות אותו בכמה עניינים בעלי חשיבות, גם בעניינים הנוגעים להגנת החופש הציבורי והחירויות הציבוריות וגם בעניינים שנוגעים להגנה על זכויות יוצרים, הגנה על זכויות אמנים, הגנה על זכויות מבצעים מול גורמים אחרים, תאגידים ובעלי-הון אחרים שהיו מעוניינים לקחת לעצמם נתח מזכויות היוצרים.

אבל, אדוני היושב-ראש, כמו בכל דבר חקיקה מקיף וכמו בכל חקיקה שנעשית במירוץ נגד הזמן, גם בחקיקה זו נפלו כמה שגיאות וטעויות, חלקן גם בנושאים שנדונו בוועדה, אבל לצערי הגדול הוועדה לא הגיעה בהם למסקנה הנכונה.

ולכן, מצאתי לנכון, אדוני היושב-ראש, מייד כאשר התקבל חוק זכויות יוצרים בכנסת, להניח על שולחנה של הכנסת כמה חוקים שבאים לתקן את חוק זכויות היוצרים. האחד - להגן על זכויות היוצרים של העובד השכיר; השני - להגן על זכויות היוצרים של העיתונאים; והשלישי, אדוני היושב-ראש – שבו אנחנו עוסקים היום – חוק שעוסק בהגנת זכויות היוצרים של אדריכלים.

אדוני היושב-ראש, אין שום ספק שהיצירה האדריכלית מעוררת בעיות מיוחדות בדיני זכויות יוצרים. ביצירה אדריכלית, להבדיל מיצירות אחרות, חיים בני-אדם. יצירה אדריכלית ניצבת ברחוב ומשפיעה על חיי היום-יום של תושבי הסביבה ועוברי אורח.

בהקמת יצירה אדריכלית מושקעים סכומים גבוהים ביותר. בדרך כלל, שוויה הכלכלי של הקרקע, עם השווי הכלכלי של הבנייה, עולים לאין-שיעור על שווי התוכנית האדריכלית כשלעצמה. אלה היו השיקולים שהובילו לקביעה שמופיעה היום בסעיף 58 לחוק, שעל-פיהם נקבע בחוק שאי-אפשר בשום מצב ובשום אופן לקבל צו מניעה להגנתה של יצירה אדריכלית, אם כבר הוחל בבנייתו של הבניין.

עמיתי חברי הכנסת, לדעתי, כפי שאמרתי אותה גם בוועדה, הפגיעה בזכויות היוצרים בסעיף הזה איננה מידתית ואיננה משקפת איזון הולם בין זכות היוצרים לבין האינטרסים האחרים. אף-על-פי שסעיף דומה קיים גם בחוק הישן, סברתי שחקיקת חוק חדש היא ההזדמנות הראויה לחזק את זכות היוצרים ביצירות אדריכלות ולצמצם את המגבלה שסעיף זה מטיל על אכיפת הזכות.

ההצעה שאני מניח לפניכם, עמיתי חבר הכנסת, פותחת פתח, במקרים מתאימים, בכל זאת לאפשר צו מניעה, גם כאשר מדובר בבניין שכבר הוחל בבנייתו.

עמיתי חברי הכנסת, בנושא הזה באתי בדברים עם משרד המשפטים - עם הדרגים המקצועיים במשרד המשפטים - - -

בנימין אלון (האיחוד הלאומי - מפד”ל):

חבר הכנסת חנין, צו מניעה של מה?

דב חנין (חד”ש):

צו מניעה שימנע בנייה שמפירה זכויות אדריכליות, במקרים שנקובים בהצעת החוק, ואני מייד אתייחס לזה.

כפי שהתחלתי לומר, אני ניהלתי הידברות עם הדרגים המקצועיים הרלוונטיים במשרד המשפטים. אני חייב לציין את הפתיחות, הרצינות והמקצועיות שבהן אנשי משרד המשפטים ניהלו את הדיאלוג הזה. בסופו של יום, גם אנשי משרד המשפטים השתכנעו שיש מקום לפתוח פתח מסוים לצווי מניעה, ובלבד שיישמרו אינטרסים ציבוריים חיוניים, שאותם אנחנו מעגנים בהצעת החוק הזאת.

השיקולים למתן צו מניעה בקשר לבניין שבנייתו החלה, צריכים להיות אכן צרים וזהירים, אבל בהחלט ייתכנו ברמה העקרונית מקרים קיצוניים שבהם תהיה הצדקה לצו מניעה גם בקשר לבניין. ולכן, מה שאני הצעתי זה להשאיר בידי בתי-המשפט את שיקול הדעת במקרים המתאימים להוציא צו מניעה שימנע את הפרת זכויות היוצרים.

כדי להגן על האינטרסים הציבוריים הייחודיים שקשורים לבניינים, ההצעה מנוסחת כך שיינתן צו מניעה רק אם הנזק לתובע עולה על הנזק לנתבע, או לאדם אחר או לציבור. מכיוון שבניינים משפיעים על זכויות של צדדים שלישיים, ולא רק של הקבלן או האדריכל הנתבע, על בית-המשפט יהיה לשקול גם פגיעה באחרים.

נוסף על כך, צו מניעה כמובן עלול לגרום לכך שבניין בלתי גמור יישאר כך במערומיו ויפגע גם בציבור הרחב, ולכן מוצע שגם פגיעה כזאת בציבור תובא בחשבון.

בכל הנוגע למגורים, על-פי ההצעה, גם אם מאזן הנזקים פועל לטובת התובע, וגם אם מדובר בפגיעה חמורה שאיננה ניתנת לפיצוי כספי בלבד, בכל זאת, עקב הצורך בהגנה מיוחדת על זכות המגורים – שהיא אכן זכות שראויה להעדפה ברורה בחקיקה על זכויות אחרות – בגלל או לשם ההגנה המיוחדת הזאת על זכות המגורים, ההצעה שלי היא בכל זאת לשלול לחלוטין צווי מניעה כשמדובר בהקמת בתי מגורים.

לכן, עמיתי חברי הכנסת, הצעת החוק מציעה לנו לאמץ הסדר מאוזן יותר, נכון יותר, ראוי יותר, מתאים יותר מבחינה משפטית. מטרתו של חוק זכויות היוצרים היא להגן על זכויות היוצרים של היוצרים, אבל לעשות את זה באופן ראוי, בשיקול דעת ותוך איזון עם אינטרסים ציבוריים אחרים.

מתן היכולת לבית-המשפט, על-פי הפרמטרים שהצעת החוק קובעת, לבצע את האיזון הזה, נכון יותר מבחינה משפטית מאשר קביעה קטגורית מוקדמת שתמנע כל אפשרות להוציא צו מניעה כזה, גם במקרים שראוי ונכון להוציא את צו המניעה הזה.

כפי שאמרתי, עמיתי חברי הכנסת, ניהלתי הידברות עם משרד המשפטים. אני מבין שוועדת השרים לענייני חקיקה התחילה את הדיון בחוק אבל טרם סיימה אותו, ואני הסכמתי שהדיון בוועדת השרים לענייני חקיקה יושלם בישיבתה הקרובה. אני חושב שאין סיבה שחוק כזה לא יעבור בכנסת בתמיכת הממשלה. אני כמובן מתכוון להמשיך ולתאם את החוק הזה עם הממשלה, עם משרד המשפטים - גם בנוגע לנוסח החוק בסופו של דבר.

מבחינתי, עמיתי חברי הכנסת, זאת תחילתה של דרך של כמה תיקונים ראויים, חשובים ונחוצים שצריך לעשות בחוק זכויות יוצרים. המקרה הזה עוסק באדריכלים; השלב הבא יהיה להגן על זכויות העיתונאים; השלב שאחריו יהיה הגנה על זכויות העובדים השכירים בכלל. אני מקווה שבאופן הזה, עם קבלת תיקוני החקיקה האלה, נצליח לייצר חקיקה מאוזנת, נכונה חברתית, נכונה משפטית, בכל הנוגע לזכויות יוצרים בישראל. תודה רבה.

היו”ר עתניאל שנלר:

תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. כפי שאמרתי, תשובה והצבעה במועד מאוחר יותר.

לכתבתה של רותי סיני אודות מבצע המעצרים.

להצעת חוק זכויות הפליט שדב הניח יחד עם ח”כ פינס-פז. הממשלה התנגדה להצעה, והיא נפלה בקריאה טרומית. לפני מספר שבועות הונחה ההצעה מחדש בשיתוף עם חברי הכנסת פינס-פז ורן כהן.

לפוסט מרכזי בבלוג של שוקי גלילי בעניין סגירת המרפאה של רופאים לזכויות אדם.

הצעה לסדר-היום
מבצע מעצר פליטים אפריקאים השוהים בישראל

היו”ר אחמד טיבי:

אנחנו עוברים לנושא הבא בסדר היום, הצעתו של חבר הכנסת דב חנין, הצעה לסדר היום מספר 4958: מבצע מעצר פליטים אפריקאים השוהים בישראל. בבקשה אדוני, יש לך עשר דקות.

דב חנין (חד”ש):

תודה רבה אדוני היושב ראש, רבותיי השרים, עמיתיי חברי הכנסת, בימים האחרונים מתנהל מבצע מתואם שבמסגרתו נעצרים ומעוכבים מבקשי מקלט ופליטים,  בהם גם פליטים רבים שנושאים עמם ניירות רשמיים מנציבות האו”ם לפליטים בישראל, מבית הדין לביקורת משמורת, ואפילו מהיועץ המיוחד לשר הביטחון.

האנשים האלה שיש להם אישורים רשמיים על מעמדם, מעוכבים ונעצרים על ידי המשטרה, ואני רוצה לתת כמה דוגמאות למהלך הזה.

אני למשל מחזיק בידיי מכתב פנייה ליועץ המשפטי לממשלה, שמתאר פעולה של משטרת ההגירה בקיבוץ יטבתה, שמזה שנה וחצי מארח פליטים מסודן. לכל הפליטים האלה יש אישורים לשהות במקום ובכל זאת, משטרת ההגירה מגיעה לקיבוץ יטבתה ועוצרת את הפליטים האלה, לוקחת אותם מהמקום.  הטענה היא, שהמעצר או העיכוב הזה נעשה לצורך זיהוי – טענה מוזרה, בסך הכול האנשים האלה נושאים עמם אישורים רשמיים שהונפקו על ידי הרשויות הרלוונטיות.  אנשי הקיבוץ ביטבתה שחיים ועובדים עם הפליטים האלה זמן רב, מכירים את הפליטים האלה, ביכולתם להעיד, שלא נפלה שום טעות בזיהוי שלהם.  למרות כל זאת, הפליטים האלה עוכבו בעיצומו של יום, ללא שום התראה מוקדמת ונלקחו מהמקום. זה דיווח אחד, יטבתה.

אני קורא על מבצע אחר שנעשה בערד, שם נעצרו 32 פליטים ומבקשי מקלט,  חלקם פליטים שנמצאים בחלופת מעצר,  במלון בערד, אשר היו בדרכם למשטרת ההגירה בעומר כדי לחתום בהתאם לתנאי השחרור שלהם.  במבצע אחד בערד נעצרו 32 פליטים, יום לאחר מכן עוד 17 פליטים.  גם הפליטים שנמצאים בחלופת מעצר בקיבוץ אליפז בערבה נלקחו למעצר ללא התראה.

המהלך הזה של מבצעי המעצרים כולל פריצה של המשטרה למקלטים שבהם שוהים פליטים, כולל המקלט של הפליטים בתל-אביב. גם שם פרצו אנשי המשטרה אל המקום, אספו איתם פליטים במספר גדול, עצרו אותם והעבירו אותם למעצר. דרך אגב, לא ברור אם הדבר הזה  נעשה עם צו מעצר או בלי צו מעצר, אם הדבר הזה נעשה עם צו חיפוש או בלי צו חיפוש.

אני מחזיק בידיי מכתב רשמי שהוצא על-ידי ראש אגף המבצעים של משטרת ישראל, ניצב ברטי אוחיון, ובו הוא מתאר מבצע להרחקת עובדים זרים שהתחיל בסוף פברואר ויסתיים - לפי המכתב - בסוף חודש מרץ 2008. על-פי המסמך של אגף המבצעים, בכל יום, עמיתיי חברי הכנסת, ייעצרו 300 שוהים בלתי חוקיים שיסתננו דרך גבול מצרים. שירות בתי הסוהר צריך להיות ערוך לקליטתם של 300 עצורים כל יום. אם אנחנו מדברים על מבצע שמתחיל בסוף פברואר ומסתיים בסוף מרץ, זה כמובן מספר גדול מאוד.

אחד הסעיפים במסמך הזה שהוציא אגף המבצעים במשטרה הוא שמשרד החוץ יטפל במציאת פתרונות לכל העצורים שלמדינותיהם אין קשרי חוץ עם ישראל. המשפט האחרון הזה מרמז, כך אני חושש, גם למדינות כמו סודן, שמהן הגיעו לישראל לא מעט פליטים. אלה הם  פליטי דרפור הידועים והמוכרים לכולנו. כמובן שאלה הם פליטים שמשמעות הגירוש שלהם בחזרה לסודן היא סיכון אמיתי של חייהם וללא ספק פגיעה חמורה וקשה באמנה להגנת זכויות הפליטים, שעליה חתומה מדינת ישראל.

עמיתיי חברי הכנסת, המתרחש היום בתחום מבצע גירוש הפליטים הוא רק חלק ממדיניות כוללת בעייתית ביותר שממשלת ישראל אימצה ביחס לסוגיה, שהיא סוגיה משמעותית ורצינית בעולם של היום. אנחנו מדברים על גלובליזציה. הגלובליזציה הזאת שמתנהלת היום בעולם היא גלובליזציה קשה ואכזרית, גלובליזציה של תאגידים גדולים ושל רמיסת זכויות האדם, זכויות חברתיות, זכויות אנושיות, זכויות לאומיות, זכויות של מיעוטים בכל העולם. התוצאה של הגלובליזציה הזאת היא יותר ויותר פליטים. חלק מהפליטים האלה הם פליטים של רצח עם, חלק מהפליטים האלה הם פליטים  של משבר האקלים.

מדינת ישראל בעצם מנהלת היום גבול פתוח עם מצרים, אני מניח שבגלל שיקולים כאלה או אחרים, אבל ביחס לפליטים שמגיעים לתוך תחומי מדינת ישראל, מדינת ישראל איננה מציעה תשובה  מערכתית כוללת להתמודדות עם השאלה הזאת. כנראה, אדוני היושב-ראש,  שלישראל יש תסביך פליטים. שומעים את המילה “פליטים”, אז האינסטינקט הראשוני הוא לעצום את העיניים מאוד חזק, מתוך אמונה שאם רק נעצום את העיניים מספיק חזק, גם הבעיה תיעלם.

היו”ר אחמד טיבי:

זה תסביך חדש או שאתה מכיר את זה משנים?

דב חנין (חד”ש):

כנראה שלתסביכים יש רקע היסטורי. כך אני חושש, אדוני היושב-ראש.

היו”ר אחמד טיבי:

דרך אגב, מי שלמד רפואה יודע שלכל מחלה יש history, אחר כך prognosis, אחר diagnosis. אנחנו מדברים על ההיסטוריה של תסביך.

דב חנין (חד”ש):

אנחנו מדברים על ההיסטוריה של התסביך וזה כנראה תסביך קשה, כי בבעיה הזאת צריך לעצום עיניים מאוד-מאוד חזק בכדי להיות מסוגלים להכחיש אותה. אנחנו רואים איזושהי מכבסת מילים ביחס לטיפול בפליטים האלה – במקום לדבר על “גירוש” מדברים על “הרחקה”.

אדוני היושב-ראש, את הבעיה הזאת אי אפשר לפתור בשיטה של Laissez Faire –  שכל רשות תטפל ככל שהיא יכולה – פעם מטילים את האחריות על המשטרה, פעם מטילים את האחריות על השלטון המקומי. בתל-אביב למשל, העירייה משתדלת לעשות משהו להגן על הפליטים ולתת להם מענה.

בסופו של דבר, כיוון שהבעיה הזאת לא הולכת להיעלם, כיוון שהמציאות של הפליטים בעולם הגלובליזציה העכשווי לא הולכת, לצערי הגדול, להתחסל, המציאות הזאת תימשך ואפילו יש סכנה אמיתית שתתחזק. הגיע הזמן שמדינת ישראל תגבש לעצמה גישה כוללת ומערכתית עם פתרונות כוללים לשאלה הזאת. לא מספיק לגלגל את האחריות על רשויות מקומיות, לא מספיק לנהל מבצעים ממוקדים כאלה או אחרים, ובוודאי לא נכון ולא ראוי להשאיר את כל הטיפול בפליטים ובמבקשי מקלט בידיה של משטרת ההגירה.

העקרונות להגנה על פליטים אינם חדשים. העקרונות האלה קיימים ומוכרים באמנה בינלאומית שמדינת ישראל חתמה עליה. האמנה הזאת היא אמנה משנת 1951 והיא נחתמה בעקבות המציאות הנוראה של גלי הפליטים העצומים והאיומים שהתרחשו אחרי מלחמת העולם השנייה. דרך אגב, במדינת ישראל, שחלק מתושביה היהודיים הם פליטים בעקבות מלחמת העולם השנייה, צריכה היתה להיות בוודאי רגישות מיוחדת למציאות של פליטים ושל מבקשי מקלט. ההגנה על פליטים ועל מבקשי מקלט חייבת להיות מושתת על ההכרה בערך האדם, בקדושת חייו ובהיותו בן-חורין. מדינת ישראל צריכה לקלוט פליטים אם היא רוצה להיות חלק ממשפחת העמים הנאורים, אם היא רוצה אכן להכיר בלקח ההיסטורי שעמד ביסודה של אמנת הפליטים מ-1951, ואם היא רוצה באמת להיות נאמנה לערכי הדמוקרטיה וזכויות האדם. אם מדינת ישראל רוצה להיות נאמנה לערכים האלה, היא לא יכולה לגרש ולהחזיר פליטים למקומות שבהם צפויה סכנה לחייהם, לשלמות גופם או לחירותם. אנשים שצפויים לסכנה כאמור, חייבים להיות ראויים וזכאים להגנה שתאפשר להם קיום נאות בכבוד. אנשים שיש לגביהם חשש מבוסס שהם יירדפו בגין ההשתייכות הגזעית שלהם, הדת, הלאום, ההשקפה הפוליטית או ההשתייכות לקבוצה חברתית מסוימת, הינם פליטים הזכאים להגנה. אלה הם העקרונות שקבועים באמנה שישראל חתומה עליה ולכן ישראל צריכה לתת מקלט בטוח ומעמד בישראל לאנשים נרדפים ועקורים בהתאם לאותן התחייבויות בין-לאומיות שהיא נטלה על עצמה.

זה מחייב את ממשלת ישראל לייצר מערכת מקלט נגישה, הוגנת ויעילה. זה מחייב את מדינת ישראל להבטיח שיישמר עיקרון השוויון בין מבקשי המקלט לכל אורך בירור בקשת המקלט בהליכים מוסדרים. מדינת ישראל חייבת גם להבטיח שבמיוחד יישמרו זכויותיהם של ילדים מבקשי מקלט, ובכלל זה זכויותיהם לחיים, להתפתחות, לזהות, וכמובן זכותם שלא להיות מופרדים מעל הוריהם.

עמיתיי חברי הכנסת, יחד עם חבר הכנסת אופיר פינס-פז הבאתי בפני הכנסת הצעת חוק שבאה לעגן את מעמד הפליטים וזכויותיהם בישראל.  זו הצעת חוק מאוד מאוזנת, מחושבת, עם מנגנונים של בקרה, עם מנגנונים של חשיבה חברתית רחבה, תוך התחשבות במשפט הבין-לאומי ובחובות שלו וגם ביכולות של מדינת ישראל. לצערי הגדול עד היום ועדת השרים לענייני חקיקה לא מצאה לנכון לתמוך בהצעה הזאת ולצערי ההצעה נפלה בכנסת.  אני מקווה שבסיבוב הבא ממשלת ישראל וגם כנסת ישראל ילכו לפתרון כזה של חקיקה כוללת,  כי רק חקיקה כוללת ופתרון כולל יוכלו לתת מענה לבעיה שלא הולכת להיעלם.

היו”ר אחמד טיבי:

אני מודה לך, חבר הכנסת דב חנין. אדוני השר לביטחון הפנים, השר אבי דיכטר, בבקשה.

השר לביטחון פנים אברהם דיכטר:

אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, חבר הכנסת דב חנין, הנתונים על גידול דרמטי במספר המסתננים לישראל דרך גבול מצרים ממדינות אפריקה השונות - רובם המכריע למטרות עבודה בלתי חוקית במדינת ישראל – הנתונים האלה בהחלט מצביעים על גידול דרמטי.

בשש-שבע שנים האחרונות, כמדומני, אנחנו כבר חצינו את קו 7,000 המסתננים. בחודש פברואר האחרון בלבד, עצר צה”ל על הקו – קו הגבול בין מצרים לבין ישראל – למעלה מ-1,800 מסתננים. אגב, בניגוד למה שאמרת, חבר הכנסת דב חנין, רובם המכריע אינו מסודאן, וגם אותם מסתננים מסודאן הם לאו דווקא מאזור דרפור שהוא האזור שנמצא בסכנה.

אריטריאה, למשל, היא הרבה יותר דומיננטית במסתננים מסודאן, אבל מסתננים מגיעים מסדרה שלמה של מדינות ברחבי אפריקה, מלבד אריטריאה ומלבד סודאן.

בערים במדינת ישראל שוהים, כאמור, אלפי מסתננים – חלקם עם אישורים של משרד הפנים, חלקם תחת טיפול נציבות הפליטים של האו”ם וחלקם ללא תיעוד כלשהו.

בדיון שהיה בראשות ראש הממשלה ב-24 בפברואר, השתתפו בין היתר: שר הביטחון, סגנו, שרת החינוך, שר האוצר, שר הפנים, שר הרווחה, שרת החוץ והשר לביטחון פנים. ראש הממשלה הנחה בין היתר את המשרד לביטחון פנים לוודא כי ברחבי מדינת ישראל לא מסתובבים מסתננים שהגיעו דרך הגבול ממצרים, ממדינות אפריקה, באופן בלתי חוקי וללא היתרים.

המשטרה פתחה במבצע אכיפה רחב-היקף בקרב המסתננים, למעשה מאילת ועד אזור המרכז, וכל מי שנמצא כאן באופן בלתי חוקי – או מי שהסתבר שהוא נמצא כאן באופן בלתי חוקי – לבדוק האם הוא בר-הרחקה, אם לאו.

ב-25 בפברואר – למעשה, למחרת ההחלטה או ההנחיה של ראש הממשלה – הוחל במבצע. במסגרת הפעילות נבדקו מסתננים רבים חסרי תיעוד או כאלה שהיה ספק באשר לזהותם. צריך לזכור שבחלק גדול מאוד מהמקרים, אותם מסתננים שהגיעו ממצרים, דרך מצרים – הגיעו בעצם ללא שום תיעוד שמאפשר זיהוי שלהם, והשמות שהם נקבו בהם כמובן היו על אחריותם בלבד.

הנושא הזה נעשה גם כדי להשלים את הבירור מול משרד הפנים מזה, ולבדוק את האישורים ואת ההגנה הנדרשת – אם נדרשת – על-ידי נציבות הפליטים של האו”ם שנמצאת במדינת ישראל.

הנתונים שהיו במהלך המבצע הזה, עד היום – למעשה, עד אתמול – הם מקיפים כ- 1,600 מסתננים שנעצרו; 1,300 מהם שוחררו לאחר שנבדק הנושא עם משרד הפנים, אומתה הזהות וניתנו אישורים מסודרים. קרוב ל-450 מהם נשאו אישורים של נציבות הפליטים של האו”ם, וההגנה שניתנת להם, שהיא כמובן הגנה מספקת. כ-300 מהם הועברו למשמורת בהתאם לחוק הכניסה לישראל. כ-100 מתוך ה-300 שוחררו על-ידי בית-הדין לביקורת – מוסד שעובד באופן רצוף מול מתקן המשמורת המרכזי, שנמצא בקציעות ומתקן אחר של מנהלת ההגירה במרכז הארץ.

המסתננים הבלתי חוקיים מוחזקים בישראל במספר מקומות. המקום המרכזי, כפי שאמרתי, בקציעות – מקום מבוקר מאוד על-ידי רבים שהגיעו לשם, וראוי לומר שהגיבו בהפתעה רבתי נוכח מה שנדמה שבקצה מדינת ישראל – קציעות, כלא – עלול להיות משהו נידח, והופתעו מאוד לראות מתקן משמורת מוחזק באמת בצורה מכובדת מאוד, מכבדת מאוד בני אדם – בין אם זה גברים, בין אם זה נשים; היו אפילו מספר מקרים של נשים הרות, כולל לידה שהיתה באותו מתקן.

29 מסתננים בלבד גורשו מהארץ במהלך הפעילות הזאת, כשהסתבר שניתן לבצע את זה על-פי כל אמות המידה.

נסים זאב (ש”ס):

29 מתוך כמה?

השר לביטחון פנים אברהם דיכטר:

לא עקבת אחריי. אני מניתי את כל סדר המספרים ואמרתי: בסופו של דבר, מתוך 1,600 - - -

נסים זאב (ש”ס):

1,800 שמעתי.

השר לביטחון פנים אברהם דיכטר:

לא, לא. לטובת חבר הכנסת זאב ומי שלא האזין, אני חוזר. 1,800 מסתננים רק בפברואר נעצרו על-ידי צה”ל בקו מצרים-ישראל. נושא אחד.

אני עובר לנושא אחר. מאז תחילת המבצע ב-25 בפברואר, נעצרו על-ידי משטרת ישראל כ-1,600 מסתננים. מתוכם, 1,300 שוחררו לאחר שהסתבר שאו שיש להם או ניתן לתת להם, על-פי משרד הפנים – מחויבים לתת להם – היתרי שהייה בישראל, שאותם מספקים גורמי משרד הפנים.
מתוך ה- 1,300 האלה ישנם 450 שהם נמצאים תחת הגנת נציבות הפליטים של האו”ם, שהנציבות הזאת הכירה בהם כפליטים, ואני מניח שהם יטופלו במסגרת ההתחייבות הממשלתית לקלוט סדר גודל של 500 פליטים במדינת ישראל – אותם פליטים מחבל דרפור שדיבר עליו קודם לכן חבר הכנסת חנין.

כ-300 הנותרים - מבין ה- 1,600 פחות ה- 1,300  - ה-300 הנותרים הועברו למשמורת חוקית, מתוכם כ-100 שוחררו לאחר מיון נוסף ותהליך נוסף שבוצע על-ידי בית-הדין למשמורת, שבסמכותו להשאיר או לשחרר, כך שמתוך ה-200 שנשארו במשמורת חוקית מתוך המבצע – לא מתוך סך הכול; מתוך סך הכול יש כ- 1,300 אנשים במשמורת חוקית, אולי 1,500 היום כבר – מתוך ה-200 שבמבצע, גורשו 29.

גורשו, הווי אומר שהתקיימו התנאים שיש יכולת לגרש אותם, שיש מדינה שקולטת אותם, שיש להם דרכונים, שהמדינה שאליה מגרשים אותם מוכנה להנפיק להם דרכונים. לצערי, לא כל המדינות באפריקה – שאליהן ניתן לגרש את אותם מסתננים שהגיעו משם – לא כל אותן מדינות מוכנות להנפיק דרכונים כאן במדינת ישראל. הווי אומר, שגרירויות של מספר מדינות מערימות קשיים רבים מאוד בכל מה שקשור להנפקת דרכונים לבני אותה מדינה שהשגרירות היא שגרירות של אותה מדינה כאן בישראל, כך שבסופו של דבר לגרש אתה יכול רק אדם שיש מדינה שקולטת אותו ושיש לו מסמך רשמי – דרכון או תעודת מסע – שאתה יכול באמצעותם להעלות אותו על טיסה ולהחזיר אותו לארץ מוצאו או למדינה שהסכימה לקלוט אותו, ואכן המספרים הם קטנים מאוד.

ב”החזרה החמה”, מאחר שכולם הרי הגיעו ממצרים – כל ה- 7,000 או למעלה מ- 7,000 שדיברתי עליהם קודם לכן – מאחר שמצרים עד היום ב”החזרה חמה”, הווי אומר לקחת אותם ולהחזיר אותם במעבר ניצנה או כרם שלום, עד היום היה אירוע אחד כזה, שבו נדמה לי חזרו סדר גודל של 40 מסתננים בלבד.

מהמספרים אפשר להבין שאם אנחנו, מדינת ישראל, לא נדע להתמודד בצורה הרבה יותר אפקטיבית עם המסתננים הנכנסים לכאן באופן בלתי חוקי – רובם המכריע למטרות עבודה ולא לשום מטרה אחרת – רובם המכריע למטרות עבודה, עם כסף רב שניתן להשיג כאן בישראל, הדברים עוברים מפה לאוזן.

קו הגבול בין מצרים לישראל הוא, כמובן, בעייתי מאוד מבחינתנו. כל אחד מבין שחובת המניעה של ההסתננות ממצרים לישראל חלה בראש ובראשונה על המצרים מהשטח המצרי, ולאחר מכן על צה”ל בקו ישראל-מצרים. המשטרה פוגשת אותם כבר כשהם בתוך ישראל, אחרי שהצבא אסף אותם והביא אותם אל מתקני המשמורת של שירות בתי הסוהר או משטרת ישראל. או שהמשטרה כבר פוגשת אותם בערים, בין אם זה באילת, באר שבע או מקומות אחרים.

אלה הנתונים, אני ממליץ להסתפק בזה. אני לא רואה יכולת מעבר לכך.

דב חנין (חד”ש):

אני חושב שיש טעם, דווקא מפני שהמבצע נמשך, להמשיך לשמוע נתונים בוועדת הפנים.

השר לביטחון פנים אברהם דיכטר:

אין לי התנגדות שהנושא ימשיך להיות נידון בוועדת הפנים והגנת הסביבה.

היו”ר אחמד טיבי:

היות והשר הסכים לוועדה, אז אחרי ההצעה האחרת נעבור להצבעה. בבקשה, חבר הכנסת נסים זאב.

נסים זאב (ש”ס):

אדוני השר, אני פשוט לא מבין מאיפה התמימות של חבר הכנסת דב חנין. בשם הגלובליזציה, בשם זכויות אדם, אנחנו צריכים לפתוח את שערינו, להפקיר את מדינת ישראל. יש מסכנים, יש פליטים, יש עניים, יש אביונים. אנחנו הפכנו להיות המדינה שצריכה לקלוט את כל האזרחים מהמדינות השונות של העולם. אנחנו לא יכולים לשאת את עצמנו, אנחנו לא מתמודדים עם עצמנו, עם הבעיות שיש לנו בתוך המדינה.

לכן, אדוני השר, צריך לעשות כל מאמץ קודם כול, למנוע אותם בשערים. מה פירוש 29 מתוך 1,600 פליטים אנחנו מחזירים? זו בושה. זו תעודת עוני לממשלת ישראל. צריכים בכל הכוח, בכל העוצמה. ככה מעבירים סמים, ככה מעבירים אמל”ח, אז גם פליטים וגם – לא רוצה להגיד עוד מה מעבירים פה - על גמלים ועל חמורים. הפכנו להיות שק חבטות של העולם.

אם לא נתעורר בזמן, אני אומר לך, אדוני השר, כל אפריקה תגיע לפה. למה לא? אז צריכים לעצור את זה בצורה חוקית. צריך, לדעתי, לעגן את זה בחוק. לא יכול להיות, אלה הם הכללים של ה-29 ולא יותר. צריכים להרחיב את המעגל של הכללים, וצריכים למצוא את הדרך החוקית כדי להחזיר את כולם מאיפה שבאו.

היו”ר אחמד טיבי:

תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה. מי שבעד הוא בעד העברה לוועדה. מי שנגד הוא בעד הסרה.

הצבעה מס’  22

בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה - 4
בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום - 3
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה.

היו”ר אחמד טיבי:

בעד – ארבעה, נגד – שלושה. אני מודיע לך, חבר הכנסת נסים זאב - - -

שר הבינוי והשיכון זאב בוים:

דיברת בעד הצבעת נגד. מה עשית?

היו”ר אחמד טיבי:

תודה רבה. זה עובר לוועדת הפנים והגנת הסביבה.

דב: “זו הצעה רעה מבחינת הבטיחות בדרכים, רעה מבחינה סביבתית ורעה מבחינה חברתית”

הערב התקבלה בקריאה ראשונה (20 בעד, 4 מתנגדים, נמנע יחיד) הצעת חוק להחזרת שלטי הפרסומת בנתיבי איילון (הצעת חוק הדרכים (שילוט) (תיקון מס’ 5) (שילוט חוצות), התשס”ח-2008, כ’ 206).

דב התנגד לחוק ואמר: “מדובר בהצעה רעה מבחינת הבטיחות בדרכים, רעה מבחינה סביבתית ורעה מבחינה חברתית. מבחינת הבטיחות בדרכים המשטרה הראתה בדיוני הכנסת נתונים חד משמעיים לפיהם הסחת הדעת שגורמים שלטי החוצות עלולה להיות מסוכנת לנהגים. מבחינה סביבתית הצעת החוק מאפשרת אינפלציה של שלטים בצדי הדרכים, ותפיסה נרחבת של שטחים פתוחים לשם כך. לבסוף, מבחינה חברתית, איני רואה כל סיבה להעמיד את המרחב הציבורי של כולנו לרשות המפרסמים ולהפוך את כולנו לקהל שבוי של הפרסומות. אפשר בהחלט להסתפק בפרסומות שאנחנו סופגים בכלי התקשורת, בעיתונות, וברחובות העיר. קשה להבין איך הממשלה וחברי הכנסת נותנים לרכבת החקיקה הרעה הזאת להמשיך ולדהור כאילו היה זה הנושא החשוב ביותר שעל סדר יומה של הכנסת.” 
לקריאת הצעת החוק .

לכתבת NRG בנושא.

נאומו של דב במליאת הכנסת בדיון על הצעת החוק:

דב חנין (חד”ש):

אדוני היושב-ראש, שאלה מעניינת מה קרה לממשלת ישראל, כי ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה בזמנו להתנגד להצעת החוק הזאת. כנראה, כשהיא מגיעה לדיון בכנסת, הממשלה נעלמת.

עמיתי חברי הכנסת, אני מציע להתנגד להצעת החוק הזאת. אני מציע להתנגד להצעת החוק הזאת משלוש סיבות: הסיבה הראשונה היא הבטיחות בדרכים. שלטי החוצות הם אמצעי מאוד יעיל, מאוד אפקטיבי. והוא יעיל ואפקטיבי כי הוא מושך את תשומת הלב של הנהגים. בדיוני ועדת הכלכלה שמענו את איש משטרת התנועה שהראה לנו איך הסחת דעת אפילו של שנייה אחת או של שתי שניות יכולה לפגוע בריכוז של הנהג ויכולה לגרום לתאונת דרכים. כדי להבחין בשלט החוצות, כדי לשים לב לפרטים שיש בו, לתמונה שיש בו, למסר שיש בו, אנחנו מסבים את תשומת לבנו מהכביש ליותר משתי שניות, אפילו ליותר מארבע שניות. את זה אנחנו ראינו בדיונים של ועדת הכלכלה.

משה שרוני (גיל):

צריך להוריד את כל שלטי החוצות.

דב חנין (חד”ש):

משרד התחבורה ביקש מאתנו פסק זמן של שנה כדי לבחון את השאלה מבחינה מקצועית. הצעתי לוועדה לקבל את הבקשה הזאת ולא להיחפז בהצעת החוק הזאת, שמתקנת את החוק הקיים, אלא לנהוג לפי עקרון הזהירות המקדימה, אותו עיקרון שאומר שכשיש סכנה אנחנו נמנעים מלנקוט פעולה שאולי מגבירה את הסכנה. הצעתי לוועדת הכלכלה, ואני מציע לכנסת, לא לאמץ את החוק הזה ולתת למשרד התחבורה את הזמן הדרוש כדי לבצע מחקר רציני ולראות. אם המחקר הרציני יאפשר, אפשר יהיה להתקדם לפחות מבחינת הנימוק של בטיחות בתנועה. 

הנימוק השני, עמיתי חברי הכנסת, הוא הנימוק הסביבתי. אין לנו ארץ אחרת. הארץ הזאת קטנה וצפופה, הנופים שלה מעטים, והם יתמעטו עוד יותר אם נציב שלטי חוצות בכל פינה ובכל כביש בין-עירוני או עירוני או בכל הגדרה חדשה שבעצם נועדה להרחיב ולהגביר את שלטי החוצות בדרכי ישראל.

והסיבה השלישית, עמיתי חברי הכנסת, היא הסיבה הערכית. אנחנו חשופים להרבה מאוד פרסומות. חלק מהפרסומות שאנחנו חשופים להן, אנחנו בוחרים להיחשף אליהן, כשאנחנו קונים עיתון או כשאנחנו פותחים טלוויזיה מסחרית. אבל כשאנחנו הולכים בדרך, זכותנו לא להיות חשופים לפרסומת. זו זכות שצריך להגן עליה.

העלה חבר הכנסת מרציאנו את השאלה של מקומות עבודה. מקומות עבודה יקרים לכולנו, ולי לא פחות מאשר לאחרים. אבל אני אומר לכם, עמיתי חברי הכנסת, שאני לא משוכנע ואני לא משתכנע שאם נוריד את שלטי החוצות בנתיבי איילון כל חברות הפרסום יפשטו את הרגל, כל בתי-הדפוס ייסגרו וכל העובדים האלה יושלכו לרחוב.

אני מציע לדחות את הצעת החוק הזאת.

היום התקבלה בקריאה ראשונה הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס’ 41) (שירות סינון של תכנים בלתי הולמים לקטינים באינטרנט), התשס”ח–2008, כ’ 210, ברוב של 46 תומכים מול 20 מתנגדים. הדיון בהצעת החוק התקיים אתמול ולהלן מצורף קטע נאומו של דב.

לפרוטוקול המלא.

להצעת החוק.

לכתבתו של צביא לביא ב-ynet.

דב חנין (חד”ש):

אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, יש לנו בעיה בנושא האינטרנט, בעיה אמיתית – אנחנו רוצים להגן על ילדים, אנחנו רוצים להגן על הציבור. כל אלה הם ערכים נכונים, ערכים אמיתיים, שאנחנו צריכים למצוא דרכים להגן עליהם. אנחנו לא מעוניינים שילדים יהיו חשופים לתכנים פורנוגרפיים באינטרנט. אבל כשאנחנו מתמודדים עם רעה אחת, אנחנו לא צריכים לייצר רעות אחרות. אני רוצה, בכל הכבוד, להסכים לדברי קודמי, חבר הכנסת ארדן. הצעת החוק הזאת, שבאה להתמודד עם בעיית הפורנוגרפיה באינטרנט, יוצרת מנגנונים מוגזמים וקיצוניים של צנזורה, מנגנונים שאינם מתאימים למדינה דמוקרטית, מנגנונים שאינם מתאימים לחברה חופשית. החוק הזה הוא חוק מרחיק לכת מאוד. בכל הדיונים שנעשו בוועדה לא הצלחנו להכניס בו אפילו מידה מסוימת של ריסונים, בקרה ואיזונים. הממשלה החליטה בנושא הזה ללכת עד הסוף – לשמור את כל הסמכויות בידי השר, שהוא יקבע בעצמו, לבדו, איך מסננים ואת מה מסננים.

עמיתי חברי הכנסת, במקרים רבים אנחנו מדברים על מדרון חלקלק, וזו הדוגמה הקלאסית למדרון חלקלק. הנה, אנחנו יצרנו את המנגנון שמאפשר לשלטון לקבוע מה אנחנו האזרחים נראה ומה לא נראה. יצרנו את המנגנון הזה במו ידינו. מובן שכאשר יוצרים מנגנונים כאלה, זה תמיד נובע משיקולים טובים וחיוניים של הגנה על הציבור והתמודדות עם כל מיני רעות ועם כל מיני פגעים חברתיים וכדומה, אבל התוצאה היא תוצאה איומה.

במצב שהחוק כרגע נמצא בו אני חושב שאסור לכנסת לאשר אותו בקריאה ראשונה. אני חושב שזה חוק שאי-אפשר לתת לו להמשיך את דרכו בדרך החקיקה. אני חושב שאם רוצים לחוקק חוק שיגן על קטינים מפני תכנים פורנוגרפיים באינטרנט, יש דרכים אחרות לגמרי – אפקטיביות הרבה יותר אבל גם דמוקרטיות הרבה יותר – לעשות את זה. איך אנחנו מאפשרים באמת הגנה על קטינים, איך אנחנו מטילים אחריות על אלה שמפיצים פורנוגרפיה ברשת – זו צריכה להיות המגמה שלנו, זה צריך להיות הכיוון שלנו, ולא כיוון שבמרכזו מערכת מסיבית של צנזורה שאני חייב לומר לכם שהיא מזכירה לי מקומות ומשטרים שאני חושב שהבנו כולנו שהם לא ראויים, לא נכונים, לא מתאימים ולא דמוקרטיים - -

היו”ר אמנון כהן:

אדוני, אתה צריך לסיים.

דב חנין (חד”ש):

- - ואנחנו לא רוצים שחלקנו יהיה אתם. לכן, אדוני היושב-ראש, אף-על-פי שלא רבים הם חברי הכנסת ששומעים את הדברים, אבל אל אלה שנמצאים אני פונה בבקשה ובהצעה שלא לאשר את ההצעה הזאת בקריאה ראשונה.

הכנסת אישרה הערב בקריאה ראשונה ברוב של 28 נגד 1 (דב מתנגד יחיד) הצעת חוק על פיה לא יישא אדם באחריות פלילית לכל מעשה שעשה כדי להדוף מי שפורץ או נכנס לבית מגוריו בכוונה לבצע עבירה (הצעת חוק העונשין (תיקון מס’ 99) (הגנה עצמית), התשס”ח-2008, כ’ 208/17).

דב: “העברת החוק היא מכה קשה לעקרונות של מדינת חוק. החוק מתיר להרוג פורצים ומי שחשודים כפורצים. זהו חוק של מערב פרוע אשר מבטא פשיטת רגל מוסרית של הכנסת, ופשיטת רגל של המדינה: אחריותה של המדינה להגן על האזרחים מפני עבריינות ומפני פריצות, אך התשובה לעבריינות אינה יכולה לאפשר הוצאה להורג ללא משפט. היום הזה יירשם כיום שפל בתולדותיה של כנסת ישראל.”

בדבריו במליאה ציין דב שגם היום החוק מאפשר הגנה משפטית על פעולות שננקטו נגד פורצים כהגנה עצמית וכהגנה על רכוש, אלא שהצעת החוק המדוברת מהווה פריצה חמורה של האיזונים הקיימים היום בחוק. 

להצעת החוק.

לכתבות אמנון מרנדה ב-ynet ושחר אילן ב”הארץ” בנושא.

נאומו המלא של דב במליאה:

תודה רבה, אדוני. עמיתי חברי הכנסת, אדוני השר – אני לא רואה אותו כרגע. אדוני השר, אני רוצה לברך אותך על הדברים שלך, אני חושב שאתה הצלת את כבודה של ממשלת ישראל.

עמיתי חברי הכנסת, החוק הזה הוא חוק גרוע, הוא חוק מסוכן, הוא חוק שצריך לדחות אותו מעל סדר-יומה של הכנסת, הוא חוק של מערב פרוע, הוא חוק של הפקרות, הוא חוק של גזר-דין מוות במקום לאנשים שמבצעים עבירות של פריצה. אני מציע לכל חברי הכנסת לקרוא את החוק לפני שהם מצביעים עליו.

 מה אומר החוק, למשל? גרסה א’ של החוק: מי שמתפרץ או נכנס לבית מגורים, רואים את המותקף כאילו נשקפה לו או לזולתו הנמצא עמו סכנה מוחשית של פגיעה בחייו או בגופו. גרסה ב’ של החוק: לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שעשה כדי להדוף מי שפורץ או נכנס לבית מגוריו. זאת אומרת, חבר הכנסת ריבלין, אם מישהו פורץ למקום מגוריו של מישהו, אפשר להרוג אותו. הוא לא יישא באחריות פלילית. תקרא את מה שכתוב בחוק.

דוד רותם (ישראל ביתנו):

- - בכוונה לבצע עבירה.

דב חנין (חד”ש):

בכוונה לבצע עבירה. אז הוא רצה לפרוץ, בשביל זה להרוג אותו? בשביל זה גזר-דין מוות?

קריאות:

- - -

דב חנין (חד”ש):

אתם מחוקקים חוקים לא ראויים. אתם מחוקקים חוקים של מערב פרוע, אתם מחוקקים חוקים שהתוצאות החברתיות שלהם הרסניות, אתם מחוקקים חוקים שאין בהם שום היגיון משפטי, אין בהם שום מחשבה משפטית, אין בהם שום הסתכלות.

אדוני היושב-ראש, בחוק הישראלי  - - -

היו”ר אמנון כהן:

השר כהן, אתה מוכן לשבת בבקשה? אני לא שומע את הדובר כאן. תודה.

גלעד ארדן (הליכוד):

טוב, זו קריאה ראשונה.

דב חנין (חד”ש):

יש דברים שאי-אפשר להעביר אותם גם בקריאה ראשונה. גזר-דין מוות לפורץ, אפילו לא בהליך משפטי, אלא גזר-דין שהקורבן עצמו החליט לגזור – מוות, והוא לא יישא באחריות פלילית, כי מישהו התכוון לגנוב ממנו ובגלל זה הוא ירה בו והרג אותו. הוא לא יישא באחריות פלילית. אתם מבינים מה אתם מחוקקים פה? הכנסת הזאת ירדה מהפסים, אני אומר לכם. אין לי ביטוי יותר רך מזה. אני חושב שזו חקיקה שאי-אפשר להעביר אותה בקריאה ראשונה. אי-אפשר להעביר אותה בקריאה ראשונה.

דוד רותם (ישראל ביתנו):

אבל כמה אפשר להגן על עבריינים, חבר הכנסת חנין?

דב חנין (חד”ש):

חבר הכנסת רותם, אני רוצה לומר לך - - - 

היו”ר אמנון כהן:

חבר הכנסת דוד רותם, תיכף אתה תהיה הדובר. תן לו לסיים את דבריו.

דב חנין (חד”ש):

חבר הכנסת רותם, אני רוצה לומר לך: בחוק הישראלי, אתה כמשפטן יודע – יש היום הגנות שקיימות בחוק הישראלי. יש הגנת הצורך, יש הגנה עצמית – זה לא שאם אתה קורבן אתה צריך להסתכל בשאננות על זה שתוקף אותך ואין לך מה לעשות. יש לנו הגנות, יש הגנות שצריך להפעיל אותן. אולי צריך לתקן בהן משהו - - -

דוד רותם (ישראל ביתנו):

זה התיקון, זה התיקון. כי ההגנות - - -

דב חנין (חד”ש):

לא, אבל זה לא תיקון. בזה אתם שוברים לגמרי את כל העקרונות של המשפט. מה שכתוב פה בוורסיה השנייה – שלא יישא באחריות פלילית – זה אומר שהוא יכול לירות בו ולהרוג אותו אם הוא התכוון לגנוב ממנו משהו. הוא יכול לירות בו ולהרוג אותו והוא לא יישא באחריות פלילית. אתם מבינים מה אתם עושים פה? זה דבר – יש דברים  - - -

היו”ר אמנון כהן:

משפט אחרון, בבקשה.

דב חנין (חד”ש):

עמיתי חברי הכנסת, אני רוצה לומר לכם, אני יודע שאנחנו מדברים על בעיה קשה של עבריינות ועל התמודדות עם עבריינות. וצריך להתמודד עם העבריינות הזאת. הדרך להתמודד עם העבריינות לא עוברת דרך עבריינות נגדית. הדרך להתמודד עם העבריינות לא עוברת דרך עשיית משפט עצמית. הדרך להתמודד עם עבריינות לא עוברת דרך גזרי-דין מוות אינסטנט, שאותם ייתנו האנשים שיורים באלה שמנסים לפרוץ לבתיהם.

לכן אני מציע לכנסת לדחות את הצעת החוק הזאת, לא לקבל אותה ולבקש שתובא לנו הצעה יותר טובה.

היום אושרו בקריאה טרומית 2 הצעות חוק לשמירת הכנרת שיזמו דב וח”כ אופיר פינס-פז (העבודה).

עד לאחרונה, הגן חוק שמירת הסביבה החופית, התשס”ד 2004, רק על חופי הים התיכון. חוק זה קובע מגבלות על הבניה לאורך החופים ומבטיח את הגישה הציבורית החופשית אליהם. בעקבות תיקון לחוק אותו יזם דב עם ראשית כהונתו, ואשר התקבל לאחרונה בקריאה שניה ושלישית, מוחל החוק כיום גם על חופי מפרץ אילת. כעת, התיקון הנוסף שיזמו דב וח”כ פינס-פז, ואשר התקבל היום בקריאה טרומית, מוצע להחיל את החוק גם על חופי אגם כנרת.

דב: “התיקון שעבר היום בכנסת נועד להגן על אחד המקומות המיוחדים בישראל. ההגנה צריכה לכלול גם את חופי הכנרת וגם את האגם עצמו, שהוא אגם המים המתוקים היחיד בישראל. החקיקה מכוונת להבטיח גם בכנרת גישה חופשית של הציבור לחופי הרחצה והורדה של כל המכשולים והגדרות שהושמו. בשנת ה-60 למדינה ראוי שהכנרת תינתן בחזרה לציבור האזרחים”.

לקריאת הצעת חוק.