אדום - ירוק

לפרוטוקול המלא.

להודעת הסיכום של הועדה.

 דב חנין:

תודה רבה, אדוני היושב ראש. אני מסכים עם כמה מהדברים שאמרו חברי הכנסת שלפניי, אבל אני מציע להסתכל על הנושא הזה במבט מאוד רחב. הבעיה שחברי הכנסת שיזמו את הדיון מעלים, ואני רוצה להודות להם על כך, היא חלק מתופעה מאוד רחבה ומאוד מסוכנת שבמהותה מבטאת מהלך של התחלת פירוק אחריותו של משרד החינוך בכל נושא השכלת מבוגרים במדינת ישראל.

אני אביא מספר נתונים על השכלת מבוגרים במדינת ישראל כיום או כפי שנעשתה לפני שנה בידי משרד החינוך: ‎29 אלף אנשים למדו באולפנים; למעלה מ-‎13 אלף אנשים למדו לקראת השלמת השכלת יסוד והשלמת השכלה תיכונית; ‎3,000 לומדים השתתפו בפרויקט השלמת השכלה למבוגרים; ‎39 אלף לומדים השתתפו בחוגים להדרכת הורים, במיוחד אמהות חד הוריות; ‎136 אלף לומדים למדו באוניברסיטאות עממיות ובקתדראות עממיות והשתתפו בסיורים לימודיים - אלה אזרחים מכל המגזרים, וחלק גדול מהם גמלאים; ‎8,000 לומדים קיבלו אישורים בקורסים לגמול השתלמות. בקיצור, יש לנו פה מפעל מאוד גדול של השכלת מבוגרים, מפעל שהוא ברוח האמירה היהודית הידועה מהמקורות שלנו: “ימי הלימוד, כל ימי חייך”. “ימי הלימוד”, כמו שאמר חבר הכנסת כהן הם לא רק עניינים לילדים, אלא לכל אורך הדרך אנחנו לומדים, משתלמים, משתפרים ומתקדמים בהשכלתנו.

הקיצוץ שמתוכנן בתקציב האגף לחינוך מבוגרים ימנע מאלפי אנשים שזקוקים לכך וגם זכאים לכך - -

רן כהן:

עשרות אלפים.

דב חנין:

- - להשלים השכלה בכל מיני רמות ומתכונות. ובעצם, אנחנו מדברים על מהלך אנטי חברתי בצורה דרמטית, כי הרי מי האנשים האלה שצריכים השלמת השכלה ואת התגבור- -

אליהו גבאי:

אולי גאידמק לא יקבל - - - פה.

דב חנין:

אולי זה באמת חלק ממהלך של הידברות עם גאידמק- -

רן כהן:

העניין הוא שאין שום סכנה שהוא יחנך מבוגרים ללמוד עברית. הוא יאהב הרבה יותר אנשים פרימיטיביים.

אליהו גבאי:

לא יהיה לו מקום לבוא כי הוא ירצה ללמוד עברית.

יוסף שגאל:

- - -

רן כהן:

הוא ירצה אנשים בורים.

היו”ר מיכאל מלכיאור:

זה לא דיון על גאידמק.

דב חנין:

משמעות המהלך הזה שאנחנו רואים התחלה שלו מצד משרד החינוך הוא שאנחנו פוגעים במערכת שלמה של מכשירים אזרחיים שנועדו לאפשר לאנשים לתפקד בחברה. זאת גם שאלה של צדק חברתי, אבל גם שאלה של חברה מתקדמת שרוצה לאפשר לכל האזרחים להיות פעילים, לקחת חלק, להשתלב בכלכלה. שנה וחצי אני בכנסת, וכל יום אני רואה דברים תמוהים שהממשלה עושה, אבל זה באמת אחד הדברים התמוהים ביותר. זה באמת כל כך תמוה. מכל בחינה שאני מסתכל על זה ומנסה לראות מה התבונה ומהי השקפת העולם שמאחורי זה, זה לא מסתדר לי. אנחנו פוגעים במערכת שהיא חלק מהאינטגרציה החברתית במערכת שהיא רב חברתית, כמו החברה שלנו שיש בה קבוצות אוכלוסיה שונות. דיברו פה על לימוד העברית - זה כלי ממדרגה ראשונה לייצר אינטגרציה, לא רק של עולים, אלא גם של ערבים שצריכים ללמוד עברית כי העברית היא השפה המרכזית בארץ; היא לא צריכה להיות על חשבון השפה הערבית, אבל היא עדיין הייתה ותהיה שפה מרכזית, ומי שרוצה להתקדם בחברה הישראלית, וזה טוב שיש מכשיר כזה.

רונית תירוש:

זה בדיון הבא.

אליהו גבאי:

גם הערבים צריכים ללמוד עברית?

דב חנין:

בוודאי. הם רוצים ולומדים.

אליהו גבאי:

אני שמח.

דב חנין:

זה כלי לקידום אוכלוסיות חלשות. כשאנחנו מדברים על עולים חדשים, כמובן, קהילת היעד המרכזית היום היא הקהילה של עולי אתיופיה, שאנחנו חייבים לה הרבה סליחה. אני מקווה שלא נאמר את הסליחה הזאת בעוד שנים, אלא נתחיל לומר אותה היום בפעולה מעשית כדי לעזור לקהילה הזאת להיכנס לחברה. אבל זה לא רק עולים, אלא גם תושבי שכונות מצוקה ואמהות חד הוריות וכדומה.

לכן המהלך הזה הוא, לטעמי, מבטא שני שינויים מהפכניים, ושניהם לרעה: קודם כול יש שינוי מהפכני עצום בכך שמשרד החינוך מתנער ומעביר את זה למשרד הקליטה, כאילו שאנחנו לא מדברים פה על בעיה רוחבית פנימית של החברה הישראלית שקשורה לעולים חדשים ולעוד אוכלוסיות- -

היו”ר מיכאל מלכיאור:

אבל מנחם כבר סיפר שהם חזרו בו מזה.

רן כהן:

הם הורגים את זה אצלם.

מנחם כהן:

היו שני נושאים: האחד סגירת האגף והשני, מעבר האולפנים. בנושא האגף הוחלט להשאיר אותו כפי שהוא וגם לקיים אותו באופן ראוי, נושא האולפנים עדיין בדיון.

היו”ר מיכאל מלכיאור:

אני חוזר בי.

דב חנין:

אם כבר יש משהו חיובי, מיד שולחים עלינו צוננים.

אסור למשרד החינוך להתנער מאחריותו לחינוך. חינוך זה ילדים, זה מבוגרים, זה עולים, זה אמהות חד-הוריות, זה ערבים, זה כולם. לכן להעביר את זה למשרד הקליטה זה לגלגל כדור שעם כל הכבוד שייך למשרד החינוך, וצריך להישאר במשרד החינוך. אם אתם רוצים יותר תקציבים בואו נילחם על זה ביחד. אני בעד להגן עליכם ולאפשר יותר תקציבים.

אני רואה את זה, ואני מצטער ששרת החינוך יולי תמיר עושה את זה, כי לדעתי זה מנוגד להשקפת העולם שהיא באה איתה, והיא טוענת שהיא מחויבת לה: של אחריות חברתית, של אחריות המדינה. זה מהלך מובהק של התקפלות המדינה מתחום שבו האחריות שלה הוא קריטי במיוחד - תחום החינוך. כולם אומרים שהמנוף שנקרא חינוך, כולל השכלת מבוגרים, מאפשר גישור על פערים, קידום חברתי, יותר צדק חברתי וכדומה. דווקא פה לפגוע?

הדבר השני שמטריד אותי זה המהלך של ההפרטה. אנחנו עושים כאן למעשה מהלך דו-שלבי: בשלב הראשון אנחנו מעבירים את זה למשרד הקליטה, ובשלב השני משרד הקליטה כבר אומר לנו שהוא הולך להפריט את זה, להוציא את זה למיקור חוץ. יש כל-כך הרבה מילים מגונות שתחתיהם ההפרטה, למרבית השמחה, נעשתה לא פופולרית, אז עכשיו קוראים לזה במילים אחרות: מיקור חוץ, מיקוד חוץ, ‎out-sourcing - כל מיני שיטות. בפועל אנחנו מדברים על הפרטה של מערכת שלא יכולה להיות מופרטת, כי אנחנו לא נעשה פה רווחים. מי שחושב שמהדבר הזה אפשר יהיה לעשות רווחים חי בעולם אחר. זאת מערכת שיכולה לתפקד רק באחריות חברתית, רק על זה שהמדינה אומרת שחשוב לה שאנשים ילמדו עברית, שירכשו השכלה; כשהמדינה אומרת שהיא יודעת שלא תרוויח מזה היום, אלא בעוד חצי שנה, שנה או שנתיים, כשהאנשים האלה ייכנסו למעגל העבודה ויהיו אזרחים אפקטיביים ופעילים.

לכן אני מציע לוועדה, ואני בטוח שהיושב ראש יוביל לכיוון הזה, לקבל החלטה מאוד חריפה שגם תתנגד להעברת הנושא הזה למשרד הקליטה, גם תתנגד למהלך של הפרטה בתחום הזה, גם תקרא לראש הממשלה ולא רק לשרת החינוך - לראש הממשלה, לשר האוצר ולשרת החינוך לשמור ולפתח את המפעל היפה הזה של השכלת מבוגרים, לחזק אותו, לא רק לא לקצץ אותו, אלא להוסיף לו עוד תקציבים - להפוך את זה לאחד מנקודות המנוף, כפי שהם טוענים שהם רוצים ללכת. אז בבקשה, זאת ההזדמנות שלכם, ולא הרבה כסף - בעוד כמה עשרות או מאות מיליוני שקלים תוספת לתקציב של מערכת השכלת המבוגרים אנחנו יכולים לעשות צעד שהוא גם בעל משמעות חינוכית, אבל גם בעל משמעות חברתית וכלכלית מאוד גדולה.

דברים במסגרת דיון בועדת הפנים והגנת הסביבה בעניין גל הריסות בכפרים בואדי ערה.

לפרוטוקול המלא.

לסרטון המסביר את בעיית הריסות הבתים בכפר הלא מוכר דאר אל חנון

דב חנין:

אני רוצה בכל זאת להתיחס לעוד עניין אחד שלא עלה. לא אחזור על הדברים שאמרו חברי, הם הציגו את הדברים היטב, אבל אני חייב לומר לך גבירתי היושבת-ראש ולעמיתי חברי הכנסת, שלאחר שהייתי באזור הזה ופגשתי את האנשים יצאתי בתחושה קשה מאוד. יש לנו כאן כמה מקרים של הריסות, באל בורג’ ובביתו של מר יונס שנמצא על הגבול בין ערה וערערה ובגלל איזו פורמליסטיקה עיוורת ואטומה הבעיה לא נפתרת. יש את המקרה של דאר אל-חנון, שאגיד עליו מספר מילים בהמשך. כל הדוגמאות הללו קפקאיות מאוד ואין שום סיבה תכנונית, אין שום סיבה הגיונית להגיע לצווי הריסה. במקומות אחרים לא פועלים כך. בדיון שהוועדה קיימה לפני כשבועיים נאמר לנו שמדיניות המינהל להגיע להסדרים עם אנשים, ואף הוצגו לנו מסמכים על כך.

אני שואל את עצמי, אם המצב כל-כך מטורף האם יש איזה היגיון מאחורי השיגעון? אני חייב לומר לכם, עמיתי חברי הכנסת, שיש לי תחושה קשה מאוד. אני חש שמאחורי העניין הזה יש רצון להמאיס על אנשים את חייהם. כאשר אדם מתרוצץ ועושה את כל שדורשים ממנו, וגם משקיע כסף רב – במקרה של אל בורג’ השקיעו כסף רב בכל ההליכים התכנוניים – וכל פעם מתגלה איזה תירוץ חדש, ואני אומר “תירוץ” כי אין מילה טובה יותר להציג את זה, אני חש שרוצים לתת לאנשים תחושה שבעצם אין שום דרך, ולא יעזור להם אם יגישו בקשות, ולא יועיל להם אם יילכו לפי הספר, תמיד יימצא טריק כזה או אחר שימנע מהם מלהקים את מה שהם מבקשים להקים. התחושה הזאת קשה מאוד, כאשר במקביל אנחנו שומעים את כל הדיבורים הפוליטיים, שחוזרים ונשמעים, על התנתקות מאום אל פחם או העברת ואדי ערה לרשות הפלסטינית. יש כנראה גורמים שהחליטו לתרגם את המדיניות הזאת גם לשפת המעשה בשטח בכדי שאנשים יבינו שמדובר בדברים רציניים. הכיוון הזה מדאיג אותי מאוד.

לא אחזור על דברים שנאמרו, אך אני מבקש לומר כמה מילים על דאר אל-חנון. הכביש שנהרס זה דוגמה לרשעות. הרי בכביש הזה אין שום פגיעה, הוא לא פוגע תכנונית. דרך אגב, מי שלא ביקר במקום עשוי לחשוב שמדובר באיזה כביש ארוך של מספר קילומטרים, אבל מדובר ברצועה סלולה של 50-60 מטרים.

ג’מאל זחאלקה:

ובתוך השטח שלהם.

אחמד טיבי:

אין מתחתיו מנהרה ואין מעליו גשר.

דב חנין:

הדבר היחיד שקטע הכביש הקצר הזה עושה, שבחורף הילדים שעוברים בין הבתים לא צריכים לעבור בבוץ.

טלב אלסאנע:

מה חמור יותר, סלילת הכביש או הריסתו?

דב חנין:

ההריסה של קטע הכביש מרגיזה ומקוממת, אין לה שום הצדקה.

האזור כולו לפי תמ”א 35 מוגדר כאזור איתור של מרקם עירוני. אין שום סיבה לא לאפשר שם בנייה. אומר חבר הכנסת זחאלקה שיש שם איכויות נופיות, אבל איכויות נופיות יכולות להיות גם במרקם עירוני. אנחנו רוצים שגם בעיר יהיו נופים, לא רק בכפרים. אין שום סיבה תכנונית אמיתית לפי התוכניות הקיימות שלא לאשר את המבנים. חייבים לחתוך את הקשר הגורדי הזה.

גברתי היושבת-ראש, אני מציע שהוועדה תקבל שלוש החלטות.

ראשית, הרעיון שהציע חברי חבר הכנסת זחאלקה מצוין, שוועדת הפנים והגנת הסביבה תצא לסיור מאורגן באזור הזה במהרה, תבקר בכל הישובים ותראה את המבנים. אין תחליף למראה עיניים כדי להבין שלא מדובר כאן על אילו עוולות תכנוניות, אלא בסך הכול על הרצון של אנשים לחיות, זאת העוולה היחידה שמתרחשת שם.

שנית, הוועדה צריכה לקבל החלטה חד-משמעית על פנייה לכל גורמי התכנון בבקשה לעצור את כל תוכניות ההריסה עד שיתקיים דיון רציני ומקיף עם כל הגורמים, ובהשתתפות התושבים.

דבר שלישי, הוועדה צריכה לפנות בבקשה להשלים מייד את המהלך של העברת הכפר דאר אל-חנון, בהמשך לדבריו של חבר הכנסת אורון, על-פי יוזמתו של שר הפנים לשעבר חבר הכנסת אופיר פינס-פז, למועצה המקומית ערערה. יש הסכמה של כל הגורמים המעורבים. הגורם היחיד שמתנגד הוא גורם שלא צריכה להיות לו אמירה בעניין. אם כל הגורמים בשטח מסכימים מדוע שר הפנים צריך להתעקש לייצר בעיה במקום שאף אחד לא רוצה בה?

קטע מדיון בועדת הפנים והגנת הסביבה, בהשתתפות שר התשתיות הלאומיות, ח”כ בנימין בן אליעזר.

לפרוטוקול המלא.

דב חנין:

 אדוני היושב-ראש, קודם כול אני מבקש לברך אותך על יוזמת הדיון. זה דיון חשוב. אדוני השר, אני מבקש לברך על דבריך בפתיחת הדיון, שהיו חשובים מאוד. אני מברך על העבודה שנעשית עם המשרד שלך, גם עם מנכ”ל המשרד, שפתוח מאוד לנושאים האלה, ועם מר גרוס שיושב כאן ופתוח לעניינים האלה.

 עד כאן הברכות, ומכאן להצעות ולהערות.

 אני שמח לשמוע על ההתקדמות בתחום הגז. אני מברך עליה. היא חשובה. אני בעדה ותומך בה.

שר התשתיות בנימין (פואד) בן-אליעזר:

זה חלק מן התשובה לחברת הכנסת מרינה סולודקין. אני בא עכשיו מדיון שני בוועדת הכלכלה על כך שבמשך חודשיים מחיר הגז הביתי עלה ב-20%, לכן עכשיו אנחנו עושים רפורמה ומחזירים את הפיקוח.

דב חנין:

אני מברך גם על כך.

גם הגז, עם כל חשיבותו, אינו פתרון פלא. קודם כול כי גם גז הוא דלק פוסילי וגם גז בסופו של דבר תורם לאפקט החממה שאנחנו מבקשים להימנע ממנו, וגם מכיוון שמלאי הגז בעולם מוגבל, ומלאי הגז שעומד לרשות ישראל מוגבל בוודאי אף הוא.

 אני מבקש להציג טענות קשות למדי על מה שממשלת ישראל עושה בתחום האנרגיה. אני מבקש להתחיל בתקציב המדינה העומד בפנינו. בתקציב המדינה האחרון, סעיף ייעול השימוש באנרגיה שבתקציב הקודם עמד על 2.1 מיליון שקל, שהוא סכום אפסי, יורד ל-1.6 מיליון שקל, שהוא סכום עוד יותר אפסי. יש המון הצעות, יש אנשים מצוינים, אבל כאשר התקציב יורד גם היכולת לפעול יורדת, ואין מה לעשות, זאת המציאות.

נירה לאמעי:

 מה עם התוספת לפיקוח בר קיימא? היתה תוספת תקציבית.

קריאה:

 לא לתקציב משרד התשתיות הלאומיות.

דב חנין:

באשר לאנרגיות מתחדשות שדובר עליהן רבות, אני רוצה להגיד את המספרים בפרספקטיבה קצת יותר ארוכה. לפני שנתיים הוקצבו למעלה מ-6 מיליון שקל למחקר באנרגיות מתחדשות, בשנה שעברה הוקצבו קצת יותר מ-2 מיליון שקל, והשנה בגלל המון “דיבורים ירוקים” ירדנו לפחות ממיליון שקל, ל-900 אלף שקל.

היו”ר אופיר פינס-פז:

הם סומכים כנראה על הסקטור הפרטי שיעשה עבורם את כל העבודה.

דב חנין:

הם סומכים כנראה על הסקטור הפרטי. ראינו את ההסתמכות הזאת בביקור שלנו בשדה בוקר, כאשר ראינו מדענים שעושים עבודה מרשימה מאוד בתקציב מחקר פרטי שלהם, לא בתקציב שמדינת ישראל גייסה לעזרתם כפרויקט ממלכתי שניתנת לו כל התמיכה.

הוזכר כאן למשל עניין “המיסוי הירוק”. הרעיונות יפים מאוד, אבל ועדת “מיסוי ירוק” עדיין מדשדשת ולא יצאה לדרך. יש פרסומים ודיבורים על “מיסוי ירוק” לכלי רכב היברידיים.

שר התשתיות בנימין (פואד) בן-אליעזר:

עד לסוף השנה הוועדה אמורה להגיש מסקנות.

דב חנין:

בוועדה סמוכה של הכנסת אנחנו עובדים על רפורמה בליסינג, רפורמה ארוכת טווח למספר שנים, אולם מרכיב אחד נעדר ממנה לגמרי – המרכיב ה”ירוק”. האופי המזהם או הלא מזהם של כלי הרכב לא נוכח ברפורמה שמשרד האוצר אומר שהיא רפורמה למספר שנים כי צריך יציבות. גם אני רוצה יציבות ועקביות, אבל ברפורמה הזאת אין מדד “ירוק”. זה אומר שגם לא יהיה מדד “ירוק” עם יציבות והמשכיות.

המון טכנולוגיות סביבתיות מרשימות מאוד מתפתחות בארץ.

היו”ר אופיר פינס-פז:

בעיקר לייצור.

דב חנין:

אך אין מעורבות ועידוד ממשלתיים. לא כל דבר צריך לעודד, אבל יש דברים רבים שבוודאי צריך לעודד. לא אציג כאן דוגמאות לדברים שמגיעים אל שולחני, והדוגמאות רבות מאוד, אבל התמונה הכללית היא של יזמים ישראלים שיש להם רעיונות טובים, כך זה נראה, ולא את כל הרעיונות בדקתי - -

היו”ר אופיר פינס-פז:

חלק מן היזמים יושבים כאן ונאפשר להם לדבר.

דב חנין:

- - וכולם מרגישים שהם נמצאים במצב מתסכל, שהם צריכים להתדפק על הדלתות של חברי הכנסת בכדי לשכנע שבכלל יש טעם לבדוק את היוזמות הללו.

יש לי מספר טענות לשר התשתיות הלאומיות. אדוני השר, הייתי רוצה מאוד שהדברים שאמרת בפתיחת הדיון יהיו אמירה שתוביל להחלפת הדיסקט במשרד. משרד התשתיות הלאומיות לא יכול להתנהל היום כמו לפני 10 שנים כי המציאות העולמית שונה. אני יודע שקשה מאוד לשנות התנהלות במשרדי הממשלה, יש המשכיות ואינרציה וכדומה, אבל אדוני השר, אנחנו בהחלט חייבים להחליף דיסקט. הדברים שאמרת בפתיחת הדיון הזה צריכים להיות המוטו של הדיסקט החדש.

בתחומים הללו המשרד לא צריך להתנהל בזהירות ובמתינות, אלא להיפך, בתנופה, לשים את הדברים על השולחן ולדפוק עם היד אם צריך. אנחנו זקוקים בדחיפות לתוכנית לאומית של חיסכון בשימוש באנרגיה, כפי שאמר מר גרוס. אני סבור שזה הכיוון הכי אפקטיבי, הכי קצר-טווח והכי מהיר. אם נעשה מה שצריך בתחום הזה נוכל לחסוך תחנת כוח פחמית אחת לפחות. אני יודע שהמשרד מקדם היום תחנת כוח פחמית. אם נחסוך באנרגיה אולי לא נצטרך את תחנת הכוח הפחמית הזאת. למרות שאני יודע שיש לנו מכרות פחם גדולים מאוד בישראל ואנחנו דואגים לכורי הפחם, עדיין לדעתי אפשר למצוא לזה פתרון אחר …

 גם לכנסת יש תפקיד, בשני מישורים. קודם כול במישור התקציבי, בתקציב המדינה בתחום האנרגיה והאנרגיה המתחדשת. לא נמלא תפקידנו כראוי בכנסת אם לא נפעל בעניין הזה. אני מקווה לראות אותך, אדוני השר, בוועדת הכספים, שתדרוש שם העלאה משמעותית בתקציבי המשרד לאנרגיה מתחדשת ולחיסכון באנרגיה. אני מבטיח לך שאני לפחות אהיה שם, ואני מקווה שכל חברי הכנסת שנמצאים כאן יהיו ויתמכו בך.

 המישור השני הוא חקיקה של הכנסת. אנחנו לא יכולים להמתין לממשלה בכל הנושאים. אני מברך אותך מאוד אדוני היושב-ראש על הצעת החוק שהגשת בתחום הזה.

היו”ר אופיר פינס-פז:

 יחד עם חבר הכנסת יוחנן פלסנר.

דב חנין:

 זאת הזדמנות לברך גם אותו. עלינו לקדם חקיקה נמרצת מאוד בנושא אנרגיה, חיסכון באנרגיה ואנרגיה מתחדשת. עולים רעיונות רבים בתחום הזה ואני מקווה שנקדם אותם במהירות. תודה רבה.

דברים בדיון משותף לועדה לזכויות הילד וועדת העבודה והרווחה. בעקבות הדיון הניחו דב וחברי הכנסת חילו, גלנטי ורן כהן הצעת חוק להמשך פעילות הקרן.

לפרוטוקול המלא.

להצעת החוק.

דב חנין:

 תודה רבה אדוני.

 אני חייב לומר לכם, עמיתי חברי הכנסת, כאשר אני שומע את נציג משרד האוצר אני פשוט משתומם על הדברים.

 בואו נתחיל בהיסטוריה. הקרן הזאת הוקמה בחוק ההסדרים. שאלה חברת הכנסת נאדיה חילו איך קרה שבחוק ההסדרים אירע דבר טוב, וזאת אכן שאלה רצינית. דבר כזה קרה בשל סיבה אחת, כי בשנת 2003 קרה דבר רע מאוד בהיסטוריה של מדינת ישראל – קיצוץ נורא, דרמטי ואכזרי בקצבאות הילדים שיצר משבר שאנו סובלים ממנו עד היום, של הגדלת העוני בקרב הילדים.

רן כהן:

 של הגדלת הסיכון.

דב חנין:

 של הגדלת הסיכון והגדלת הבעיות. הפילו עלינו גזרה ענקית, ובצדה של הגזרה נתנו סוכריה קטנה, אמרו: לפחות תהיה איזה קרן שתטפל, שתמעיט במעט את רוע הגזרה. כך בדיוק אירע.

 עכשיו בא משרד האוצר ואומר: עברו 4 שנים ואפשר לבטל את הקרן. לכאורה המצב השתפר. אני שומע מידידי חבר הכנסת יעקב כהן שכנראה מעלים את קצבאות הילדים ולא צריך כבר שום קרנות כי נפתרו הבעיות, אין עלייה בשיעור העוני אצל הילדים, הכול בסדר. נפתרו בעיות הילדים בסיכון, המדיניות הכלכלית חברתית היום נוקטת צעדים לטובת הילדים וממש אין צורך בקרן הזאת …

 אני אומר לכם עמיתי חברי הכנסת, שהשערורייה של המדיניות הכלכלית של 2003 לצערי הרב עדיין מלווה אותנו. אנחנו עדיין משלמים את המחיר, וילדי ישראל עדיין משלמים את המחיר של השערורייה הזאת. הדבר האחרון שצריך לעשות זה לפגוע באותה תרופה קטנה. אני באמת מלא הערכה לפעילות הקרן, אבל זה באמת טיפה בים של בעיות איומות שקיימות בתחום הילדים בישראל, ואת זה באים עכשיו לשנות ולבטל.

 אני חייב לומר לכם שעמדת משרד האוצר מעוררת השתוממות מעוד בחינה אחת. הרי משרד האוצר שלנו, בעקבות שר האוצר לשעבר בנימין נתניהו, פיתח שנאה חולנית לגמלאות. הם שונאים גמלאות וחושבים שגמלאות זה דבר רע.

יעקב כהן:

 הם שונאים גם ילדים ואת מעמד הביניים.

דב חנין:

 הם שונאים גמלאות, חושבים שגמלאות זה דבר רע. “לא צריך לתת דגים, צריך לחלק חכות” – אנחנו מכירים את התפיסה הזאת. והנה בא המוסד לביטוח לאומי ואומר: אני נותן לכם קצת חכות. מה אומר משרד האוצר? מה פתאום אתם נותנים חכות? הרי התפקיד שלכם לתת רק גמלאות. יש גבול לציניות. אני יודע שמשרד האוצר בעקבות ביבי נתניהו הגיע לרמות ציניות שלא מקובלות אפילו בפוליטיקה הישראלית עתירת הציניות, אבל יש גבול לציניות הזאת.

 אני מסכים עם נציג משרד האוצר, שאמר לנו כאן ביושר שזה לא עניין של כסף אלא של עקרונות. כפי שאמר מנכ”ל המוסד לביטוח לאומי, במילים אחרות זה עניין של אידיאולוגיה, האידיאולוגיה שמנחה את משרד האוצר. אני רוצה לספר לך, מר בר סימנטוב, שהאידיאולוגיה הזאת נדחתה על-ידי הציבור הישראלי. בינתיים היו כבר בחירות, הציבור העניש את מי שהטיל את הגזרות ושלח אותו לאופוזיציה. הגיע הזמן שתבינו שהבטיחו לציבור אידיאולוגיה חברתית, סדר יום חברתי. ההבטחות היו יפות מאוד, אבל לצערי הרב משרד האוצר ממשיך באותה רכבת אנטי חברתית, אנטי ילדים, אנטי קצבאות, אנטי חכות, אנטי הכול, באותה אידיאולוגיה שהציבור הישראלי החליט לדחות. אני מציע לך ידידי נציג משרד האוצר להבין שהעקרונות האלה, ההשקפה הזאת נדחתה על-ידי הציבור הישראלי. אנחנו לא רוצים את הדרך הזאת. אנחנו רוצים דרך חברתית. הבטיחו לנו דרך חברתית ותפקידכם לבצע את זה.

 אני רוצה לדבר על המטרות האמיתיות שמאחורי המהלך של משרד האוצר. הקרן הזאת ממומנת מתוך כספי הגמלאות. כאשר משרד האוצר מציע להעביר אותה אל הממשלה, אל משרד הרווחה, הוא מציע בכך להחליש את המוסד לביטוח לאומי. אני אומר לכם בצער שזאת מטרה קבועה של משרד האוצר. המוסד לביטוח לאומי הוא לא חלק מתקציב המדינה, הוא מוסד קולקטיבי של כולנו. אנחנו מפרישים מכספנו בכדי שבמקרים מסוימים נקבל כחברה - - -

רן כהן:

 זה מוסד של העם ולא של הממשלה.

דב חנין:

 זאת חברת הביטוח הציבורית הגדולה של העם, לא של הממשלה. אי אפשר כל אימת שיש שם קצת כסף לשלוח יד ולקחת את הכסף לטובת תקציב המדינה. המדיניות של החלשת הביטוח הלאומי היא מדיניות שערורייתית. היא מדיניות של שליחת היד לכיס של כולנו. אתם רואים איזה אבסורד יש במשרד האוצר. כאשר מדובר בעשירים אומר משרד האוצר: מה פתאום שניקח מהם כסף? צריך להוריד מהם את העול, להמשיך את הרפורמה במס, להיפך, צריך לתת להם כסף. כאשר מדובר בכספים ציבוריים של כולנו, של הציבור הישראלי, הכי קל להכניס יד לכיס הזה ולקחת את הכסף.

 מה שהציעו למשרד הרווחה והשירותים החברתיים הוא מלכודת דבש. אמרו לכם: קחו את הקרן, קחו את 15 מיליון השקלים. מר איצקוביץ, אני מכיר אותך וגם את השר שלך כשני אנשים נבונים מאוד וממולחים ולכן ידעתם לא להיכנס למלכודת הדבש הזאת ולא ליפול בפח. אם הכסף הזה ייכנס למשרד הרווחה והשירותים החברתיים, מחר יגידו לכם: הרי יש לכם עוד 15 מיליון שקלים.

קריאה:

 אז בואו נקצץ את התקציב.

דב חנין:

 בדיוק. תשתמשו בכספים שלכם. מה אתם דורשים עוד כספים? הנה, הבאנו לכם 15 מיליון שקל. מה פתאום אתם מבקשים עוד תוספות?

היו”ר יצחק גלנטי:

 אבל זה 15 מיליון שקל שלא שייכים להם, אלא לביטוח הלאומי.

דב חנין:

 עמיתי חברי הכנסת, בנושא הזה אין מנוס מלהתערב. לצערי הרב אנחנו לא יכולים לסמוך על משרד האוצר או על הממשלה. לכן אני מציע שחברי ועדת העבודה, הרווחה והבריאות וחברי הוועדה לזכויות הילד, כולנו ביחד ניזום הצעת חוק שנניח כבר בשבוע הקרוב, ואבקש עליה פטור מחובת הנחה, שתגן על הקרן הזאת. אני מוכן לקדם את המהלך הזה. אני מבקש מכולכם להצטרף אליה כיוזמים.

רן כהן:

 אני מתכוון להגיש את הצעת החוק כבר היום. אם אתה רוצה, נגיש אותה במשותף.

דב חנין:

 מצוין. נבקש פטור מחובת הנחה ונקדם חקיקה מהירה בנושא הזה. תודה.

בדיון בועדת הכספים אותו הוביל דב החליטה הועדה להתנגד למכרז החדש למימון אשפוז רפואי לקשישים. מצורף כאן קישור לכתבה בנושא וכן קטעים מן הדיון בועדה.

קישור לכתבת y-net בנושא.

פרוטוקול הדיון המלא.

קטעים מן הפרוטוקול:

היו”ר סטס מיסז’ניקוב:

בוקר טוב ושבוע טוב. אני פותח את ישיבת ועדת הכספים. אנחנו מקיימים דיון מהיר במכרוז ומסחור האשפוז הסיעודי. שני המציעים - חברת הכנסת מרינה סולודקין וחבר הכנסת יעקב מרגי - לא כאן, אבל נמצא כאן חבר הכנסת דב חנין שבקי בנושא ומתחבר אליו.

דב חנין:

תודה רבה אדוני היושב-ראש. אני חושב שהנושא הוא נושא בעל חשיבות עצומה בסוגיה שיש לה משמעות קריטית לחיים ולאיכות החיים של האנשים שכולנו חייבים להם הרבה.

הסיפור של היחס לקשישים במדינת ישראל הוא סיפור כאוב וכואב אבל מה שקורה היום זוהי ירידת מדרגה מאוד מאוד דרמטית בהתייחסות לציבור הקשישים. אנחנו מדברים על יוזמה של משרד הבריאות ומשרד האוצר שפרסמו מכרז חדש לאשפוז סיעודי של זקנים סיעודיים ותשושי נפש בבתי אבות ובמוסדות גריאטריים. החשש הגדול הוא - וזה יותר מחשש כי כפי שאני מכיר את העובדות, אני חושב שאנחנו יכולים לדבר על מציאות חדשה שעומדת להיווצר - שאנחנו נפגע באופן דרמטי בשירות, בתנאי החיים, בתנאי הקיום של אותם זקנים סיעודיים.

הרקע של הפרשה הזאת הוא כדלקמן. כבר בתחילת השנה משרד הבריאות התחיל - למרות ההתנגדות הציבורית שהייתה - באיזשהו מהלך חסר תקדים שאני לא חושב שהוא קיים באיזשהו מקום אחר בעולם של מדיניות שכונתה כמו תמיד אצלנו פיילוט. מתחילים באיזשהו משהו בעייתי קוראים לו פיילוט ואחר כך הפיילוט הזה הופך לטייס אוטומטי והוא משתחרר ומתחיל לטוס לבד ומגיע למקומות מאוד רחוקים. מה שמשרד הבריאות עשה החל מינואר ‎2007 זה לחייב את בתי האבות בנפת פתח-תקווה - אנחנו מדברים על פתח-תקווה, הוד השרון, כפר-סבא, רעננה, יהוד, אריאל - לגשת למכרז כאשר המטרה שלו היא לייצר תחרות בין בתי האבות על המחיר כאשר מי שבסופו של דבר משרד הבריאות יתקשר אתו, הוא אותו בית אבות שמציע את המחיר הנמוך ביותר. הפרמטר הוא אחד ויחיד: מחיר נמוך. לא מדובר במקצועיות, לא מדובר ברמת שירות, לא מדובר ברמת טיפול וזאת כאשר אנחנו בכל זאת מדברים כאן על מערכת טיפולית. מתוך איזושהי אידיאולוגיה כלכלית צרה ועיוורת מסתכלים על כל הדברים דרך החור שבגרוש ומה שעובר דרך החור בגרוש זה הדבר היחידי שפועל.

התוצאה של הדבר הזה היא מהלך שהמטרה שלו היא בעצם בסופו של דבר לעודד גורמים שרוצים להתקשר עם משרד הבריאות כדי לתת שירות לזקנים סיעודיים או לדורשי טיפול, לעודד אותם להסתפק ברמת אפס במחיר. רמת אפס במחיר היא רמת אפס בשירות. זאת לא איזושהי תיאוריה אלא זה חוק טבע. רמת אפס במחיר היא רמת אפס בשכר של העובדים שצריכים לעשות את העובדה הקשה הזאת של הטיפול באנשים הסיעודיים. האם אתם חושבים שקל לרחוץ חולה סיעודי ולטפל בו לאורך כל שעות היום? מציעים כאן רמת שכר שהיא הרבה יותר נמוכה מאשר שכר של עובדות בניקיון בית.

למעשה המהלך הזה הוא מהלך שעורר התנגדות מקיר אל קיר, גם התנגדות של אנשי מקצוע, של הגורמים המקצועיים במערכת הממשלתית שמכירים את התחום הזה ושכולם חזו שהתוצאות שלו תהיינה הרסניות. אומר מנכ”ל מוסד הביטוח הלאומי לשעבר פרופסור יוחנן שטסמן שהורדת המחיר במכרז חייבת לפגוע באיכות הטיפול והשירות הסיעודי, זאת מכיוון שהדרך הכלכלית היחידה לשרוד את הכרז לזוכים בו תהיה בקיצוץ כוח אדם או תשלומי שכר הרבה מתחת להסכמים המקצועיים ובסופו של דבר שכר לעובדים הסיעודיים יהיה אפילו נמוך מאשר שכר המינימום.

אני יודע מראש את התשובות שאנחנו נקבל ממשרד הבריאות שיאמר לנו שיהיה פיקוח, יעקבו וכולי, אבל אנחנו בוועדת העבודה והרווחה רואים פעם אחרי פעם את הסיפור הזה של הפיקוח. פיקוח הוא סיסמה נהדרת אבל למשרד הבריאות אין כוח ואין יכולת לבצע פיקוח בכל המקומות ולעשות זאת כל הזמן. אם אנחנו יוצרים מנגנון כלכלי שבאופן בסיסי יוצר הכרח של הצטמצמות לרמת המינימום, אז רמת המינימום תהיה גם אם יהיה פיקוח כי חוקי הכלכלה עובדים. אם אתה דורש מחיר אפס במכרז, אתה תיתן גם שכר אפס ותיתן גם שירות אפס.

הגורמים המקצועיים בתחום, גם בתוך מערכת הבריאות, התייחסו לכך. אני רוצה לצטט את הדברים שאמר ראש האגף לגריאטריה במשרד הבריאות, דוקטור אהרן כהן שאומר שאין תקדים כזה בעולם וכי אנחנו הולכים בכיוון שאנחנו בעצמנו לא יודעים לאן יוביל אותנו.

לא ברור גם מה יקרה לאותם מוסדות שלא יזכו במכרז והרי בכל זאת אלה מוסדות שירצו לתת שירות קצת יותר טוב וירצו לתת שכר קצת יותר הוגן. הם בכלל נפלטים החוצה מהמערכת. אנחנו עושים כאן מהלך שמבחינת הרציונאל החברתי שלו הוא ממש מטורף. זאת אומרת, מי שרוצה לתת שירות בתנאים יותר מתקבלים על הדעת, מי שרוצה לאפשר לעובדים שלו באמת לקבל שכר הגיוני ומינימלי, הוא בכלל עף החוצה מהמערכת. מי שיישאר, יישארו רק אלה שיכולים לעמוד על רמת האפס.

נוכח הדברים האלה ונוכח התוצאות שכבר ראינו אותן בפיילוט שהתנהל בפתח-תקווה, לתומי סברתי שאנחנו כולנו נבין שזה היה פיילוט מוטעה, שצריך לבטל אותו ולחזור לתנאי מינימום אמיתיים שהם לא רק עניין של מחיר אלא הם עניין של שירות ושל תנאים, וכך אנחנו צריכים להתייחס לזקנים סיעודיים. במקום זה, משרד האוצר ומשרד הבריאות הולכים למהלך הזה בכוח מתוגבר. במקום פיילוט טריטוריאלי, עכשיו מציעים לנו פיילוט ארצי ומציעים לנו בעצם מהלך ארצי ובמלוא התנופה ללכת לכיוון הזה שהמשמעות שלו היא בפירוש - ואני באתי מדיון אחר בנושא אחר של ועדת העבודה והרווחה - ניסוי בבני אדם. אני חושב שאנחנו לא יכולים לתת למהלך כזה לעבור. אני חושב שזה חוסר אחריות והפקרות ביחס לאנשים שהבעיה הגדולה שלהם היא שאין להם קול ואין להם יכולת לבוא ולצעוק כי הם לא נמצאים במצב שהם יכולים לבוא ולצעוק.

אם אנחנו בכנסת לא נצעק את הצעקה הזאת ואם אנחנו בכנסת לא נשים קץ להפקרות הזאת ביחס למטופלים, ביחס לזקנים, גם ביחס לעובדים שעובדים ומטפלים בהם, אני חושב שאנחנו נגיע כולנו לחברה שכולנו נצטער על כך שאנחנו נמצאים בה.

לכן אדוני היושב-ראש, ועדת הכספים היא אחת הוועדות המעטות בכנסת שיכולה לא רק לקבל החלטות דקלרטיביות אלא יכולה לקבל החלטות שיש להן שיניים. אני חושב שוועדת הכספים בנושא הזה צריכה לעשות מעשה ולומר שאנחנו דורשים גישה אחרת. הוועדה צריכה לומר שאנחנו לא נסכים שהקשישים הסיעודיים יהיו איזשהו קורבן לאיזשהו ניסוי מטורף והתנאים הבסיסיים שלהם, השירות המינימלי שהם זכאים לו, בעצם יהפוך להפקר.

לכן אדוני היושב-ראש, אני מודה על קיום הדיון הזה ואני מקווה שאנחנו נקבל בו החלטות מאוד חד-משמעיות וברורות שישימו לפרוייקט העוועים הזה קץ כמה שיותר מוקדם.

[…]

דב חנין:

הצעת הסיכום שאני מציע שנסיים בה את הדיון היא כלהלן:

‎1. ועדת הכספים קוראת למשרדי הבריאות והאוצר להקפיא מיידית את המכרז הפומבי למתן שירותי אשפוז גריאטריים עוד לפני אישור תקציב ‎2008 ובו הרפורמה הנדונה.

‎2. הוועדה קוראת להקמת ועדת מומחים מקצועית ציבורית ובלתי תלויה לקביעת עלותו הריאלית של יום אשפוז סיעודי.

רובי ריבלין:

תוסיף את המשפט: לפני כל מכרז שיהיה.

דב חנין:

בסדר.

‎3. הוועדה מתנגדת למרוץ אל התחתית של הורדת עלויות האשפוז הסיעודי לרמה שתפגע בשירות לקשישים הסיעודיים.

‎4. הוועדה סבורה שקביעת סל שירותים מוגדר ומפוקח חייבת להיות ביסוד כל בחירה בבתי אבות ומוסדות גריאטריים.

‎5. הוועדה ממליצה למשרדי האוצר והבריאות לשקול הכללת האשפוז הסיעודי בסל הבריאות הממלכתי.

היו”ר סטס מיסז’ניקוב:

חברי הכנסת, יש תוספות?

קריאה:

בהחלטה ‎5, במקום “לשקול”, לומר “להחליט”.

היו”ר סטס מיסז’ניקוב:

תודה רבה. הדיון הסתיים.

ועדת הכלכלה של הכנסת דנה היום בסכנת הקריסה של מערכת החשמל בישראל, בעקבות הצעה לסדר של דב בנושא.

דב:
“הנתונים מצביעים על כך שבכל יום אפשרית קריסה של מערכת החשמל בישראל.
הצעת האוצר להמשך הפרטת משק החשמל היא מתכון בטוח לקריסת המערכת. בעניין זה חיוני ללמוד מניסיונם של אחרים, למשל בכל הנוגע לדוגמא של הידרדרות מערכת החשמל בקליפורניה בעקבות ההפרטה. המחקרים מצביעים על קשר בין הפרטת מערכות החשמל בארצות הברית לבין הפסקת החשמל הגדולה בחוף המזרחי לפני שנים ספורות.
הצעת משרד התשתיות להקים תחנת כוח גרעינית היא הזויה. הניסיון בעולם מלמד שתקלות בתחנות גרעיניות מתרחשות – וכאשר הן מתרחשות התוצאות הן קשות. תחנת כוח גרעינית בישראל תהיה גם תרומה קשה נוספת לתהליך גירעון המזרח התיכון.
במרכז ההתמודדות עם המשבר במשק החשמל צריכה להיות התייעלות השימוש בחשמל, ושימור אנרגיה. אני מברך על קמפיין החיסכון בחשמל של חברת החשמל – מהלך שיכול להתאפשר רק בתנאים של היעדר הפרטה. התייעלות משמעה מערכת אינטגרטיבית מתוכננת היטב – ההפך הגמור מהפרטה ומפיצול המערכת. צריך לאמץ תכנית לאומית של חסכון באנרגיה ובכללה לעודד בנייה ירוקה.
צריך לעודד פיתוח אנרגיות מתחדשות: חוות סולריות, אנרגיית רוח וכיוב’. צריך לעודד הרחבה של המתקנים הסולריים הביתיים.
בפועל מדיניות הממשלה היא בכיוון ההפוך – תקציבי שימור האנרגיה ועידוד האנרגיה המתחדשת רק הולכים ומצטמצמים בתקציב המדינה.”

דב הניח את הצעת חוק שילוב מקורות אנרגיה מתחדשת במערכת ייצור החשמל (פ’ 958/17), ואת הצעת חוק שימור אנרגיה במוסדות ציבור (פ’ 936/17).

קטגוריות [תכנית ספדי | ועדות הכנסת | השדולה הסביבתית | כנסת]
אין תגובות »