אדום - ירוק

הכנסת אישרה הערב בקריאה ראשונה ברוב של 28 נגד 1 (דב מתנגד יחיד) הצעת חוק על פיה לא יישא אדם באחריות פלילית לכל מעשה שעשה כדי להדוף מי שפורץ או נכנס לבית מגוריו בכוונה לבצע עבירה (הצעת חוק העונשין (תיקון מס’ 99) (הגנה עצמית), התשס”ח-2008, כ’ 208/17).

דב: “העברת החוק היא מכה קשה לעקרונות של מדינת חוק. החוק מתיר להרוג פורצים ומי שחשודים כפורצים. זהו חוק של מערב פרוע אשר מבטא פשיטת רגל מוסרית של הכנסת, ופשיטת רגל של המדינה: אחריותה של המדינה להגן על האזרחים מפני עבריינות ומפני פריצות, אך התשובה לעבריינות אינה יכולה לאפשר הוצאה להורג ללא משפט. היום הזה יירשם כיום שפל בתולדותיה של כנסת ישראל.”

בדבריו במליאה ציין דב שגם היום החוק מאפשר הגנה משפטית על פעולות שננקטו נגד פורצים כהגנה עצמית וכהגנה על רכוש, אלא שהצעת החוק המדוברת מהווה פריצה חמורה של האיזונים הקיימים היום בחוק. 

להצעת החוק.

לכתבות אמנון מרנדה ב-ynet ושחר אילן ב”הארץ” בנושא.

נאומו המלא של דב במליאה:

תודה רבה, אדוני. עמיתי חברי הכנסת, אדוני השר – אני לא רואה אותו כרגע. אדוני השר, אני רוצה לברך אותך על הדברים שלך, אני חושב שאתה הצלת את כבודה של ממשלת ישראל.

עמיתי חברי הכנסת, החוק הזה הוא חוק גרוע, הוא חוק מסוכן, הוא חוק שצריך לדחות אותו מעל סדר-יומה של הכנסת, הוא חוק של מערב פרוע, הוא חוק של הפקרות, הוא חוק של גזר-דין מוות במקום לאנשים שמבצעים עבירות של פריצה. אני מציע לכל חברי הכנסת לקרוא את החוק לפני שהם מצביעים עליו.

 מה אומר החוק, למשל? גרסה א’ של החוק: מי שמתפרץ או נכנס לבית מגורים, רואים את המותקף כאילו נשקפה לו או לזולתו הנמצא עמו סכנה מוחשית של פגיעה בחייו או בגופו. גרסה ב’ של החוק: לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שעשה כדי להדוף מי שפורץ או נכנס לבית מגוריו. זאת אומרת, חבר הכנסת ריבלין, אם מישהו פורץ למקום מגוריו של מישהו, אפשר להרוג אותו. הוא לא יישא באחריות פלילית. תקרא את מה שכתוב בחוק.

דוד רותם (ישראל ביתנו):

- - בכוונה לבצע עבירה.

דב חנין (חד”ש):

בכוונה לבצע עבירה. אז הוא רצה לפרוץ, בשביל זה להרוג אותו? בשביל זה גזר-דין מוות?

קריאות:

- - -

דב חנין (חד”ש):

אתם מחוקקים חוקים לא ראויים. אתם מחוקקים חוקים של מערב פרוע, אתם מחוקקים חוקים שהתוצאות החברתיות שלהם הרסניות, אתם מחוקקים חוקים שאין בהם שום היגיון משפטי, אין בהם שום מחשבה משפטית, אין בהם שום הסתכלות.

אדוני היושב-ראש, בחוק הישראלי  - - -

היו”ר אמנון כהן:

השר כהן, אתה מוכן לשבת בבקשה? אני לא שומע את הדובר כאן. תודה.

גלעד ארדן (הליכוד):

טוב, זו קריאה ראשונה.

דב חנין (חד”ש):

יש דברים שאי-אפשר להעביר אותם גם בקריאה ראשונה. גזר-דין מוות לפורץ, אפילו לא בהליך משפטי, אלא גזר-דין שהקורבן עצמו החליט לגזור – מוות, והוא לא יישא באחריות פלילית, כי מישהו התכוון לגנוב ממנו ובגלל זה הוא ירה בו והרג אותו. הוא לא יישא באחריות פלילית. אתם מבינים מה אתם מחוקקים פה? הכנסת הזאת ירדה מהפסים, אני אומר לכם. אין לי ביטוי יותר רך מזה. אני חושב שזו חקיקה שאי-אפשר להעביר אותה בקריאה ראשונה. אי-אפשר להעביר אותה בקריאה ראשונה.

דוד רותם (ישראל ביתנו):

אבל כמה אפשר להגן על עבריינים, חבר הכנסת חנין?

דב חנין (חד”ש):

חבר הכנסת רותם, אני רוצה לומר לך - - - 

היו”ר אמנון כהן:

חבר הכנסת דוד רותם, תיכף אתה תהיה הדובר. תן לו לסיים את דבריו.

דב חנין (חד”ש):

חבר הכנסת רותם, אני רוצה לומר לך: בחוק הישראלי, אתה כמשפטן יודע – יש היום הגנות שקיימות בחוק הישראלי. יש הגנת הצורך, יש הגנה עצמית – זה לא שאם אתה קורבן אתה צריך להסתכל בשאננות על זה שתוקף אותך ואין לך מה לעשות. יש לנו הגנות, יש הגנות שצריך להפעיל אותן. אולי צריך לתקן בהן משהו - - -

דוד רותם (ישראל ביתנו):

זה התיקון, זה התיקון. כי ההגנות - - -

דב חנין (חד”ש):

לא, אבל זה לא תיקון. בזה אתם שוברים לגמרי את כל העקרונות של המשפט. מה שכתוב פה בוורסיה השנייה – שלא יישא באחריות פלילית – זה אומר שהוא יכול לירות בו ולהרוג אותו אם הוא התכוון לגנוב ממנו משהו. הוא יכול לירות בו ולהרוג אותו והוא לא יישא באחריות פלילית. אתם מבינים מה אתם עושים פה? זה דבר – יש דברים  - - -

היו”ר אמנון כהן:

משפט אחרון, בבקשה.

דב חנין (חד”ש):

עמיתי חברי הכנסת, אני רוצה לומר לכם, אני יודע שאנחנו מדברים על בעיה קשה של עבריינות ועל התמודדות עם עבריינות. וצריך להתמודד עם העבריינות הזאת. הדרך להתמודד עם העבריינות לא עוברת דרך עבריינות נגדית. הדרך להתמודד עם העבריינות לא עוברת דרך עשיית משפט עצמית. הדרך להתמודד עם עבריינות לא עוברת דרך גזרי-דין מוות אינסטנט, שאותם ייתנו האנשים שיורים באלה שמנסים לפרוץ לבתיהם.

לכן אני מציע לכנסת לדחות את הצעת החוק הזאת, לא לקבל אותה ולבקש שתובא לנו הצעה יותר טובה.

הדיון התקיים במסגרת הצעת אי אמון בממשלה בעקבות הודעת היועץ המשפטי לממשלה על סגירת התיקים.

היו”ר דליה איציק:

חבר הכנסת דב חנין, הנך מוזמן, הצעה מטעם סיעות חד”ש, רע”ם-תע”ל ובל”ד להביע אי-אמון בממשלה בנושא החלטת היועץ המשפטי לממשלה לסגור את תיקי החקירה של המעורבים בהרג 13 אזרחים ערבים באוקטובר 2000. יש לך עשר דקות. בבקשה, אדוני.

דב חנין (חד”ש):

תודה רבה, גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, זו הצעת אי-אמון שבאה ממקום של הרבה כאב וצער. בחודש אוקטובר 2000 התקיימו הפגנות מחאה מאוד קשות של האוכלוסייה הערבית בישראל. בהפגנות האלה נהרגו, נורו למוות, 13 פלסטינים אזרחי ישראל, ואני רוצה לפתוח את הצעת האי-אמון שלי בהקראת השמות שלהם, כי לכל איש יש שם, ולכל אחד מהם יש גורל אישי ולכל אחד מהם יש גם מוות אישי. מוחמד אחמד ג’בארין בן 23 מאום-אל-פחם נורה ביום 1 באוקטובר 2000. הוא נפגע בעינו השמאלית ונפטר באותו יום. מח”ש, אגב, סגרה את התיק הזה בלי לקיים לגביו חקירה בכלל. אחמד אבראהים סיאם ג’בארין ממועאוויה, בן 18, נורה באותו יום, נפגע מאחור ונפטר למחרת. ראמי גרה, בן 21 מהכפר ג’ת, נורה באותו יום, נפגע בעינו, נפטר באותו יום. איאד לואבנה מנצרת, בן 26, נורה באותו יום, נפגע בחזה, נפטר באותו יום. עלא נסאר, מעראבה, בן 18, נורה למחרת, ב-2 באוקטובר 2000, נפגע בחזה, נפטר באותו יום. גם את התיק שלו מח”ש סגרה בלי לבצע שום פעולת חקירה. אסיל עאסלה, בן 17, מעראבה, נורה ב-2 באוקטובר 2000, נפגע בצוואר מאחור ונפטר באותו יום. עמאד גנאים, בן 25, מסח’נין, נורה ב-2 באוקטובר 2000, נפגע בראש, נפטר באותו יום. וליד אבו-סאלח מסח’נין, בן 21, נורה ביום 2 באוקטובר 2000 נפגע בבטן, נפטר באותו יום. ראמז בושנאק מכפר-מנדא, בן 24, נורה למחרת, ב-3 באוקטובר 2000, נפגע בראשו ונפטר באותו יום. מוחמד ח’מאיסי, מכפר-כנא, בן 19, נורה ביום 2 באוקטובר 2000, נפגע בברך, נפטר למחרת. גם את התיק שלו מח”ש סגרה בלי לבצע שום פעולת חקירה. עומר עכָּאוי, בן 42 מנצרת, נורה ביום 8 באוקטובר 2000, נפגע בחזה ונפטר באותו יום. גם את התיק שלו מח”ש סגרה בלי לבצע שום פעולת חקירה. ויסאם יזבק, בן 25 מנצרת, נורה ביום 8 באוקטובר 2000, נפגע בראש מאחור ונפטר למחרת. גם התיק שלו נסגר על-ידי מח”ש בלי לבצע פעולת חקירה. מסלח אבו-ג’ראד מדיר אל-בלאח, בן 19, נורה ביום 2 באוקטובר 2000, נפגע בחזה, נפטר באותו יום.

מאז אזרחים ערבים ממשיכים להיירות וליהרג בידי המשטרה. לא מקרה אחד, לא שניים, לא חמישה ולא עשרה. יותר מזה. למה? איך דבר כזה יכול לקרות? איך דבר כזה קרה ואיך דבר כזה ממשיך לקרות? מה יכול להסביר לנו תופעה כל כך קשה של ירי והרג של אזרחים על-ידי משטרה?

אני רוצה להסתמך בעניין הזה על מחקר מאיר עיניים שעשה ד”ר עופר כסיף. הוא שאל בדיוק את השאלה הזאת, ומצא ארבע גישות הסבריות לשאלה, איך קורה ששוטרים יורים באזרחים והורגים אותם. הגישה הראשונה היא אולי המקובלת ביותר, והיא הגישה האישית. אפשר לקרוא לה גישת התפוחים הרקובים. לפי הגישה הזאת יש בעיה של כמה שוטרים אלימים שבמקרה הגיעו למקום, ירו והרגו. גברתי היושבת-ראש, עוד בשנת 1994 נכתב דוח קרמניצר שהתייחס לאלימות שוטרים ואומר שאכן לעתים מגויסים למשטרה אנשים שנוטים לאלימות, אך הדוח מדגיש שמדובר אך ורק במקצת המקרים; כלומר, לא כל אלה שמגויסים למשטרה הם תפוחים רקובים, רחוק מזה. ד”ר סרג’יו הרצוג, שהוא קרימינולוג שהתמחה בחקר תופעת האלימות במשטרה, טען שהשוטרים לא מתגייסים אלימים. הם הופכים לכאלה במהלך השירות. הוא פרסם בנושא הזה מאמר מאוד מפורט. זו גישה ראשונה.

גישה שנייה היא הגישה המצבית, שאומרת שאלימות השוטרים היא פועל יוצא של מצב, של מפגש מסוים עם תופעה או עם מצב שבו השוטרים נדחפים לנקוט אלימות. גם הגישה הזאת לא יכולה להסביר את תופעת האלימות המשטרתית נגד ערבים בישראל. אנחנו הרי יודעים שבשנים האחרונות היו סיטואציות קשות ביותר – אני יכול להזכיר למשל את אירועי ההתנתקות שבהם השליכו חומרים על חיילי צה”ל, שבהם זרקו סולמות שעליהם טיפסו החיילים לגג. אירועים קשים ביותר שבהם הופעלה אלימות ישירה ומסוכנת נגד חיילים ונגד שוטרים, אבל לא ננקטו האמצעים האלה. כלומר, גם הגישה האישית של התפוחים הרקובים וגם הגישה המצבית של מצבי מפגש אלימים לא מסבירה ולא יכולה להסביר את מה שקרה באירועי אוקטובר 2000.

יש גישה שלישית, שהיא הגישה הארגונית. הגישה הארגונית אומרת שבמשטרה יש תרבות ארגונית אלימה מתמשכת. יש דוח מבקר המשטרה לשעבר, אברהם אדן, שפורסם עוד בשנת 1993, והדוח הזה אומר שלמעשה המשטרה מעבירה מסר כפול לשוטריה. במישור הגלוי המשטרה מעבירה מסר של דבקות בחוק, התנהגות ללא רבב, גינוי לאלימות וכדומה, אבל במישור הסמוי קיימת תפיסה שאלימות השוטרים היא דרך יעילה בנסיבות מסוימות לפעולת המשטרה, ולכן יש בפועל הגנה על שוטרים אלימים. זה מתבטא בטיפול הפנימי, הבלתי-מקצועי והסלחני כלפי חשדות וגילויים של אלימות שוטרים, טיפול שכולל בין היתר התמשכות של ההליכים, דחייה של מתלוננים, חקירה לקויה, הקלה בגזרי-דין והטלת עונשים מגוחכים לאור חומרת ההאשמות.

אבל, גברתי היושבת-ראש, גם הגישה הארגונית כשהיא לעצמה לא יכולה להסביר למה ואיך זה קרה שכמות כזאת של אלימות קטלנית הופעלה דווקא נגד אזרחים ערבים. ולכן אין לנו מנוס מלהגיע לגישה המסבירה הרביעית, ששמה דגש על בהקשר הפוליטי והחברתי שבו הופעלה האלימות המשטרתית. לומר את הדברים בשפה גלויה, פשוטה וברורה: הגישה הזאת מפנה אותנו למחלת הגזענות הקשה שקיימת בחברה הישראלית. דרך אגב, אלה לא דברים שלי. היועץ המשפטי לממשלה, מיכאל בן-יאיר, אמר בזמנו שהתעללות אנשי משמר הגבול באוכלוסייה פלסטינית היא תופעה במשמר הגבול. מפקד משמר הגבול ישראל סדן אמר בנובמבר 1996 בפני ועדת הפנים של הכנסת שאלה לא אירועים חריגים, אלא תופעה. שוטרי משמר הגבול שנעצרו בספטמבר 2000 בחשד שהתעללו בערבים אמרו אז שבמשמר הגבול זה קורה כל הזמן. בית-משפט מחוזי בירושלים אמר בשנת 2000 שזה לא מקרה בודד, אלא מקרים רבים נוספים, תופעה.

עמיתי חברי הכנסת, אנחנו מדברים על דברים שקרו עוד לפני אוקטובר 2000, על אמירות שנאמרו עוד לפני אוקטובר 2000. יש לנו בעיה של אוכלוסייה שלמה של אזרחי ישראל שמתויגת כאויב. זה מסר חברתי כולל, יש אווירה של לגיטימציה לאלימות כלפי ערבים. ודאי שיש אווירה כזאת כאשר מדברים על האזרחים הערבים כעל סכנה דמוגרפית, כאשר מדברים עליהם כעל אויב מבפנים. ודאי שהמסר שעובר אל תוככי המערכת המשטרתית והביטחונית הוא שבעצם דמם מותר.

הבאתי את הצעת האי-אמון הזאת על שלושה חטאים. החטא הראשון הוא כמובן חטא ההרג. החטא השני הוא חטא הטיוח. על חטא הטיוח אני רוצה לומר כמה דברים: אף שידוע שההרג והפציעות אירעו כתוצאה ישירה מירי שביצעו שוטרים, המחלקה לחקירות שוטרים במשרד המשפטים לא ביצעה את חובתה על-פי הדין, לא ביצעה חקירה בשום מקרה ממקרי ההרג האלה; במהלך אוקטובר 2000 מח”ש לא זיהתה מי מהשוטרים שהיו מעורבים בכל זירה מזירות ההרג; היא לא חקרה אף שוטר בנושא הזה; היא לא אספה ראיות חפציות כלשהן ממקום האירוע; לא אספה כלי נשק של שוטרים מזירות ההרג ותרמילי כדורים; היא לא יזמה, לא בסמוך להרג שהיה ידוע שבוצע על-ידי שוטרים ולא מאוחר יותר, שום נתיחה בגופות מי מההרוגים, כדי לעמוד על סיבת המוות ולהגיע אל מבצעיו.

אני אעצור כאן. יש לי עוד דברים רבים לומר על אחריותה של מח”ש, ואני אומר אותם בשלב מאוחר יותר בדיון. אני רוצה לומר לכם, עמיתי חברי הכנסת, יש לנו בעיה של הרג אזרחים, שערורייה בלתי נסבלת, לא מתקבלת על הדעת בשום מדינה דמוקרטית. יש לנו בעיה של טיוח. אמר לנו ראש הממשלה שאם היו נהרגים 13 אזרחים יהודים הוא לא היה מעלה על דעתו שמישהו לא היה עומד על כך לדין. אני חושב שזו אמירה נכונה. אף אחד מאתנו לא מעלה את זה על דעתו.

לכן, גברתי היושבת-ראש, יש לנו לא רק הרג, לא רק טיוח, יש לנו בעיה של מדיניות פסולה שאתה צריך להתמודד ואותה צריך לשנות. תודה רבה.

היו”ר דליה איציק:

תודה לך, אדוני. ישיב שר המשפטים. בבקשה, אדוני. לאחר מכן נעבור לדיון סיעתי. הראשון שידבר יהיה חבר הכנסת יולי אדלשטיין.

שר המשפטים דניאל פרידמן:

גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, שמענו את הדיבורים על 13 האזרחים הערבים שנהרגו באותו אירוע מצער. לכולם יש שמות. באותו אירוע או בהקשר של אותו אירוע לא נהרגו 13, נהרגו 14, אלא שהאדם מספר 14 הוא יהודי, ואותו כבר לא מזכירים, לא בהצעת האי-אמון ולא בהצעה אחרת. גם ליהודי יש שם. כאשר חבר הכנסת דב חנין קרא את השמות, השם של היהודי שנהרג באותן מהומות ובאותם אירועים, מיידוי אבנים באזור ג’סר-א-זרקא, השם שלו הוא אזרח ישראלי-יהודי. הוא לא נזכר, הוא לא קיים. הוא נהרג ככה במקרה, סתם כך. הרגו אותו. פורעים זרקו עליו אבנים. גם בקשר להריגה שלו לא הועמד איש לדין. וגם לו יש שם, ושמו ז’אן בכור. כדאי לזכור גם את זה.

כאשר מציגים לנו את הסיפור, אפשר לחשוב שמדובר היה באיזו הפגנת סטודנטים – כמה סטודנטים יצאו לרחוב, צעקו נגד המדינה, נגד הממשלה, נגד זה ונגד זה, והנה הרגו 13 מהם. רבותי, זה לא היה כך. לא היה שום דבר דומה לזה. זו היתה פרשה אחרת.

חברי הכנסת הערבים – לא רק הערבים, אלא כל מי ששייך לסיעת חד”ש או בל”ד – מאוד אוהבים את דוח אור, אבל בדוח אור כתובים עוד כמה דברים, ואני אקרא לכם קטע:  “באירועי אוקטובר 2000 רעדה הארץ. המהומות שהתרחשו בחודש זה היו חסרות תקדים. האירועים היו חריגים ויוצאי דופן מכמה בחינות. נטלו בהם חלק אלפים, במקומות רבים בעת ובעונה אחת. עוצמת האלימות והתוקפנות שבאה לידי ביטוי באירועים היתה גבוהה ביותר. נגד אזרחים ואנשי כוחות הביטחון נעשה שימוש באמצעי תקיפה מגוונים, אשר כללו יידוי בקבוקי תבערה, שימוש בגולות מתכת שיודו בקלע במהירות גבוהה, יידוי אבנים באמצעים שונים” – וכבר הזכרתי לכם  שיהודי נהרג מיידוי אבנים – “גלגול צמיגים בוערים ובמקרים בודדים גם ירי של אש חיה. יהודים הותקפו בדרכים בשל היותם יהודים” – כך כותבת ועדת-אור – “רכושם הושחת. במספר מקרים אך כפסע היה בינם לבין מוות בידי המון מתפרע, ואכן במקרה אחד נהרג אזרח יהודי עובר אורח. נעשו ניסיונות לעלות לעבר יישובים יהודים ולאיים עליהם. צירי תנועה ראשיים נחסמו לפרקי זמן ממושכים. התנועה ליישובים יהודיים שובשה קשות, ולעתים אף נותקה לפרקי זמן ארוכים. התוקפנות והאלימות אופיינו בנחישות רבה, נמשכו פרקי זמן ארוכים והתמידו גם כאשר נעשו ניסיונות לבולמם תוך שימוש באמצעים שונים לפיזור ההמון.

“זאת ועוד, המהומות התלכדו עם מהומות קשות שהתרחשו בשטחי יהודה ושומרון ורצועת-עזה, ונשמעו קולות לא מעטים בקרב אישי ציבור בולטים במגזר הערבי אשר הצביעו על כך שהתלכדות זו אינה מקרית והיא משקפת יחסי גומלין בין הפלסטינים בתוככי ‘הקו הירוק’ לבין הפלסטינים שמעבר לו”.

זאת לא היתה הפגנת סטודנטים; זה היה משהו אחר. משהו אחר לגמרי. וגם אנשי כוחות הביטחון היו בסכנה גדולה. זה לא סיפור רגיל.

ואסל טאהא (בל”ד):

אדוני השר - - -

דב חנין (חד”ש):

אדוני השר, אם אתה מצטט מדוח ועדת-אור - - -  יש דברים שנאמרו - - -

היו”ר דליה איציק:

חבר הכנסת דב חנין, למיטב ידיעתי, אתה לא ברשות דיבור. אתה דיברת והשר הקשיב לך.

קריאות:

- - -

רן כהן (מרצ):

ועדת-אור - - -

שר המשפטים דניאל פרידמן:

רבותי, העובדות - - -

היו”ר דליה איציק:

השר הקשיב לך עשר דקות. עכשיו, לחבר הכנסת ואסל טאהא אנחנו ניתן להעיר הערה.

שר המשפטים דניאל פרידמן:

רבותי, העובדות מאוד מרגיזות, מאוד מצערות. זאת היתה טרגדיה גדולה, אבל טרגדיה מכל הכיוונים. זאת היתה טרגדיה נוראה, וצריך להבין מה שקרה שם.

ואסל טאהא (בל”ד):

אתה לא מצטט - - - למה אתה לא מצטט אותם? מה שכתוב בוועדת-אור - - -

היו”ר דליה איציק:

ועכשיו הערתך נרשמה והיא תהיה אחרונה בהחלט. אני מאוד מודה לך. בבקשה.

זהבה גלאון (מרצ):

- - - שזה שר המשפטים.

שר המשפטים דניאל פרידמן:

כפי שאמרתי, “נשמעו קולות לא מעטים בקרב אישי ציבור בולטים במגזר הערבי, אשר הצביעו על כך שהתלכדות זו אינה מקרית והיא משקפת יחסי גומלין בין הפלסטינים בתוככי הקו הירוק ולבין הפלסטינים שמעבר לו. אף שילוב זה של שתי החברות הוא חסר תקדים. על רקע מכלול היבטים אלה, נתפסו האירועים כ’אינתיפאדה’ החורגת באופיה מהפרות סדר מקומיות.”

אני רוצה לומר לכם – המשטרה התקשתה מאוד, גם בבירור העובדות, גם בחקירות. מבין הפורעים - - -

דב חנין (חד”ש):

- - -

רן כהן (מרצ):

רגע, בשביל זה הורגים, שר המשפטים? מה אתה אומר? שבגלל שהיה קשה, מותר להרוג? מה אתה אומר?

היו”ר דליה איציק:

חבר הכנסת רן כהן, נא לא להרים את הקול.

רן כהן (מרצ):

אי-אפשר לשמוע את זה.

זהבה גלאון (מרצ):

זה מקומם.

היו”ר דליה איציק:

כתוב בתורה - - - צריך לשמוע קול, חבר הכנסת רן כהן. אדוני השר, האם אני יכולה רגע להפריע?

שר המשפטים דניאל פרידמן:

קשה לשמוע, אבל זה מה שהיה.

היו”ר דליה איציק:

אדוני השר, האם זה נכון שיש כאלה שבכלל לא נחקרו?

שר המשפטים דניאל פרידמן:

ודאי. הרי לא התגלו. גם שוטרים רבים נפגעו. הרי לא הועמדו לדין - -

קריאה:

- - -

שר המשפטים דניאל פרידמן:

- - כאשר פונו המתנחלים והשוטרים הותקפו, מתנחלים הועמדו לדין. כאן, מבין הפורעים לא הועמדו אנשים לדין. גם אלה שהרגו את היהודי – גם הם לא הועמדו לדין. הרי לא נמצאו, הם לא התגלו.

דב חנין (חד”ש):

- - - אדוני השר, אילו תשובות.

היו”ר דליה איציק:

חבר הכנסת דב חנין.

שר המשפטים דניאל פרידמן:

במקרים לא מעטים היו השוטרים בסכנת חיים. לכך מצטרפת העובדה שנעשה ניסיון אמיתי ורציני לבחון אם שוטרים נהגו שלא כדין, האם הם חרגו מן המותר, האם הם ירו ופגעו כאשר לא היה צריך, או כאשר לא היה מותר.

אבל אני רוצה לומר לכם, חלק גדול מהמשפחות סירבו לשתף פעולה עם המשטרה. למה זה? כיצד זה קרה? לא משתפים פעולה עם המשטרה, אבל יש כאלה שכבר הוציאו פסק-דין. הרי אנחנו יודעים שהם אשמים, אז למה צריך לשתף פעולה? למה צריך לחקור? ובכן - - -

דב חנין (חד”ש):

- - - לצלפים לירות - - - צריך שיתוף פעולה - - -

היו”ר דליה איציק:

חבר הכנסת דב חנין, עכשיו אני קוראת אותך פעם ראשונה.

זהבה גלאון (מרצ):

כדורי גומי ואש חיה - - - מפזרים הפגנות - - -

שר המשפטים דניאל פרידמן:

אלה לא היו הפגנות, גברתי, זה היה דבר אחר לגמרי. זה לא נעים לשמוע – זאת לא היתה הפגנת סטודנטים. זה היה סיפור אחר לחלוטין.

זהבה גלאון (מרצ):

- - - יש צידוק לשימוש - - - ?

ואסל טאהא (בל”ד):

- - -

היו”ר דליה איציק:

חבר הכנסת ואסל טאהא, אני קוראת לך פעם ראשונה. הרשיתי לך, מספיק. אנחנו אישרנו, לא ביקשתי מכם שתסירו מסדר-היום, בגלל הרגישות של הנושא.

שר המשפטים דניאל פרידמן:

למרות חומרת ההתפרעות, נעשו ניסיונות לחקור את האירועים, לחקור אם היו חריגות מצד השוטרים והאם נעברו עבירות. מח”ש ניהלה את החקירה, ולאחר מכן עבד צוות היועץ המשפטי.

אנחנו חיים במדינת חוק; המדינה איננה מוסמכת להתערב בהחלטות היועץ המשפטי. היא איננה מתערבת בהחלטות שלו. כאשר ההחלטות לא נוחות לה ולא נעימות לה, היא מקבלת אותן והיא חייבת לקבל אותן, בכל מקרה – גם במקרה הזה וגם במקרה שהדבר נוגע לאנשים אישית, לאנשים שיכולים להיות מקורבים לשר, להיות מקורבים לכל אדם אחר.

הבסיס של השיטה המשפטית הוא שהתביעה הכללית והחקירה הן בלתי תלויות בשלטון, הן בלתי תלויות בממשלה. כל מה שאנחנו יכולים לעשות כממשלה – לתת להם את הגיבוי לחקור את חקר האמת.

וכאשר מתרחשות מהומות בקנה-מידה כזה, כאשר זו עמדת רבות מהמשפחות שאינן מוכנות לשתף פעולה ודורשות העמדה לדין והרשעה – ללא בסיס – אני חושב שגם ליועץ המשפטי לא היתה ברירה. היועץ המשפטי עשה כמיטב יכולתו, היועץ המשפטי וצוותו עשו כמיטב יכולתם. הם לא מצאו יסוד להגשת כתב אישום או כתבי אישום; הם לא מצאו את האשמים בפגיעות בעוברי אורח, ביהודים; הם לא העמידו לדין פורעים; לא העמידו לדין מי שלא היה להם חומר נגדו, מי שלא יכלו להוכיח דבר נגדו – יהא זה יהודי או יהא זה ערבי.

ואסל טאהא (בל”ד):

- - -

שר המשפטים דניאל פרידמן:

אני חושב שגם להנהגה של הציבור הערבי מותר לפשפש במעשיה – ויש על כך לא מעט גם בדוח אור – ולהסתכל האם יש לה חלק בהתפרעות הגדולה שהיתה, האם היה לה מקום, האם יכלו לרסן אותה.

דב חנין (חד”ש):

- - - יש מקום לפשפש במעשיה או לא, או רק להנהגה של הציבור הערבי - - -

היו”ר דליה איציק:

חבר הכנסת דב חנין, אתה רוצה שאני אקרא אותך פעם שנייה? מה זה? מה נעשה? אתה בעיני “חשוד” כחבר כנסת מנומס.

שר המשפטים דניאל פרידמן:

העובדות נורא מרגיזות. רבותי, העובדות מאוד מרגיזות – ברגע שרואים אותן, ברגע שרואים את שני צדי המטבע. לא כשרואים צד אחד. כשרואים צד אחד, אז הכול ברור. אז הכול ברור. אבל יש כאן שני צדדים.

רן כהן (מרצ):

- - - המפגינים הרגו את השוטרים?

היו”ר דליה איציק:

שיהיה ברור, חבר הכנסת רן כהן, מספיק.

שר המשפטים דניאל פרידמן:

זה לא היו מפגינים. זה לא היו הפגנות סתם - -

זהבה גלאון (מרצ):

זה סביר ש-13 אזרחים נהרגו - - - ?

שר המשפטים דניאל פרידמן:

- - אלה היו – כמו שוועדת-אור מתארת את זה – מהומות חסרות תקדים, אירועים חריגים יוצאים-דופן. אלפים נטלו בהם חלק בעת ובעונה אחת במקומות שונים בארץ, כשהמשטרה צריכה לפזר את כוחותיה ממקום למקום. זה לא איזו הפגנה שהיא במקום אחד. זה סיפור אחר לגמרי.

אני חושב שאין כל יסוד להצעת האי-אמון הזאת, ואני מבקש לדחותה.

היו”ר דליה איציק:

תודה לך, אדוני. אנחנו נעבור לדיון. חבר הכנסת יולי אדלשטיין, יש לך שלוש דקות. הדיון הוא סיעתי, שלוש דקות לכל סיעה. אגב, יש סיעות שלא נרשמו, אז - - -

זהבה גלאון (מרצ):

שר המשפטים נותן לגיטימציה לצדק שונה ליהודים ולערבים - - - ?

רן כהן (מרצ):

רק בשביל התשובה הזאת היה שווה אי-אמון.

דב: “חייבים לשים סוף ליכולתה של המשטרה לעקוף את עקרונות ההתיישנות”

היום התקבלה בקריאה טרומית (14 בעד, 3 נגד, 4 נמנעו) הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון – התיישנות עבירות שהתקיימו בעניינן הליכי חקירה או משפט) (פ\17\2630), של דב.

כיום, בחוק הפלילי, נקבעים משכי זמן קבועים להתיישנותן של העבירות השונות, באופן מדורג לפי חומרת העבירה. משמעות הדבר היא כי לא ניתן להעמיד לדין אדם בגין מעשים מעברו הרחוק. מאחורי הקביעה הזו עומד הרצון להגן על חפים מפשע מפני עינוי הדין שבאיום ארוך השנים שמא יועמדו לדין, לצד הרצון להבטיח משפט הוגן – בחלוף שנים רבות קשה לנאשם להחזיק ראיות ולהוכיח את חפותו.

עם זאת, עד היום קבע החוק כי מניין שנות ההתיישנות מתאפס בכל פעם שמתקיימת חקירת משטרה, כך שלמעשה, מתאפשר היום למשטרה להאריך את תקופת ההתיישנות עד אין סוף, באמצעות חקירות קצרות וחד פעמיות אשר כל תכליתן השארת תיקי החקירה פעילים, ועצירת שעון ההתיישנות.

הצעת החוק שהתקבלה היום בקריאה טרומית קובעת כי תקופת החקירה עצמה תמשיך שלא להיספר במניין ימי ההתיישנות, אבל בה בעת שלא תתחיל מחדש את ספירתם. באופן זה מובטח שתיקי חקירה רדומים ייסגרו עם תום תקופת ההתיישנות, וזאת מבלי לפגוע ביכולתה של המשטרה להביא חקירות פעילות לידי מיצוין.

דב: “מנתונים שהגיעו אלי, התמשכותן האינסופית של חקירות משטרה היא כיום בעיה חברתית קשה ביותר. מדובר כיום באזרחים רבים שפתוחים כנגדם תיקי חקירה במשך שנים, לעתים בעבירות קלות מאוד, מבלי שמוגשים נגדם כתבי אישום ומבלי שיש לחקירות בעניינם תאריך סיום. כמו תמיד, גם כאן, הנפגעים העיקרים הם אזרחים משכבות אוכלוסיה מוחלשות ואנשים קשי יום, אשר עננת החקירה פוגעת ביכולתם להתפרנס ולהמשיך בשגרת חייהם כאזרחים מן השורה. אני מצפה מכלל הכוחות הנאורים בחברה הישראלית להתייצב לצד הצעת החוק הזו אשר מבטיחה שיפור במצב זכויות האדם בישראל. חייבים לשים סוף ליכולתה של המשטרה לעקוף את עקרונות ההתיישנות בדין הפלילי.”

הצעת החוק נוסחה על ידי התכנית לזכויות בהליך הפלילי של הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב, ונתמכת על ידי לשכת עורכי הדין בישראל, והאגודה לזכויות האזרח. בעקבות פניותיו של דב למשרד המשפטים בנושא זה, החל לאחרונה המשרד בניסוח הצעת חוק ממשלתית מקבילה. הצעת החוק של דב זכתה מוקדם יותר השבוע לתמיכת הממשלה, ותקודם במקביל להצעה הממשלתית.

למאמר של דב בנושא.

לכתבתו של יובל יועז ב”הארץ” בנושא.

מוקדם יותר השנה דב ניסה לקדם את הצעת חוק הגבלת משך זמן החקירה, אשר מציעה פתרון מקיף יותר לאותה הבעיה של חקירות אין סופיות.

למאמר המערכת ב”הארץ” בעניין הצעת החוק הזו.

לנאומו של דב בעניין הצעת החוק.

יום זכויות האדם צוין בכנסת ב-18 בדצמבר ובמסגרתו הוגש הדוח המצורף להלן, מטעמם של יושבי ראש השדולה לזכויות האדם בכנסת (ח”כ קולט אביטל, ח”כ זהבה גלאון ודב). זו השנה הראשונה שבה יוצא דוח כזה ובכוונתנו להמשיך ולפרסם דוחות אלה גם בשנים הבאת. האגודה לזכויות האזרח, ועמותת רופאים לזכויות אדם סייעו בהכנת הדוח.

להורדת גירסה להדפסה (PDF, 333KB)

לכתבתו של שחר אילן (”הארץ”) בנושא.

יום שלישי 18 דצמבר 2007

לכבוד
ח”כ דליה איציק
יו”ר כנסת ישראל

שלום רב,

הנדון: הדו”ח השנתי הראשון לחקיקה מפרת זכויות אדם לשנת 2007
אנו מתכבדים להגיש לך דו”ח שנתי ראשון על חקיקה מפרת זכויות אדם של כנסת ישראל לרגל חודש זכויות האדם 2007, ולרגל ציון יום זכויות האדם בכנסת.

כיושבי ראש עמיתים של השדולה לזכויות האדם אנו מודאגים ממה שאנו רואים כנורמות מסוכנות של התעלמות והפניית עורף לזכויות האדם והאזרח בישראל בחקיקה המתבצעת בכנסת.

לרשות המחוקקת יש אחריות מוסרית ושלטונית עליונה לבצר ולהגן על צביונה הדמוקרטי של ישראל. אך לצערנו הרב,  מהדו”ח לשנת 2007 מצטיירת תמונה עגומה של בית המחוקקים הישראלי. פעם אחר פעם, בשורה ארוכה של נושאים, מפרה הכנסת את חובתה להרחיב את ההגנה על הריבון האמיתי בדמוקרטיה, האזרח ,האדם באשר הוא אדם, והיא אף פוגעת בו באמצעות חקיקה גזענית, מפלה, כופה, פולשנית, אנטי-דמוקרטית.

אנו מקווים שדו”ח זה  יהפוך מסורת שנתית שתקשה על חקיקה מפרת זכויות אדם לעבור בכנסת ולהכתים את ספר החוקים של מדינת ישראל.

בכבוד רב,

ח”כ קולט אביטל
ח”כ זהבה גלאון
ח”כ דב חנין

יושבי ראש עמיתים של השדולה לזכויות האדם

 
חקיקה מפרת זכויות אדם בכנסת ה-17

דו”ח השדולה למען זכויות אדם לציון יום זכויות האדם הבינ”ל בכנסת

מגישים: ח”כ קולט אביטל, ח”כ זהבה גלאון, ח”כ דב חנין
יושבי ראש שדולת זכויות האדם בכנסת

הצעת חוק סדר הדין הפלילי (עצור החשוד בעבירת ביטחון) (הוראת שעה) (תיקון), התשמ”ח – 2007
בדצמבר 2007 הוארכה הוראת השעה של חוק זה, המאפשרת שיהוי  בהבאת עצור בפני שופט עד 96 שעות בנסיבות שונות, קיום דיוני מעצר שונים בהעדרו ואף הסתרת  החלטות שיפוטיות שניתנו בעניינו. בנסיבות הקיימות היום בחוק , בתוספת הוראת השעה ניתן לעצור אדם ולחקור אותו שלושה שבועות, ללא הגנה משפטית, כאשר הוא הובא בפני שופט פעם אחת בלבד. יתרה מזאת, ניתן להאריך את מעצרו בהליך, שעצם קיומו נסתר ממנו,  ולהטעות אותו באשר לבסיס המשפטי להמשך מעצרו. במצב זה, אין לעצורים דרך אפקטיבית להתנגד או לערער על המעצר, ונמנעת מהם האפשרות  להתלונן על תנאי כליאה משפילים ו/או על התעללות פיזית ו/או נפשית בזמן החקירה. החשודים מוחזקים ללא יכולת לממש זכויות אדם בסיסיות, והם ככלי בידי חוקריהם.  
זו רמיסה קשה ובלתי חוקתית של זכויות עצורים והליך הוגן:  כך למעשה  ניתן לחקור חשודים הרחק מעינו המפקחת של בית המשפט האמון להגן על זכויות העצור.
הצעת חוק הגבלת גישה לאתרי אינטרנט למבוגרים, התשס”ו-2006
הצעת חוק זו באה להגביל את הגישה של קטינים לתכנים פוגעניים באינטרנט, ובהם אתרים העוסקים במין, אלימות או הימורים. מטרת הצעת החוק היא כמובן למנוע חשיפת קטינים לתכנים מסוג זה. עם זאת, הצעת חוק זו  פוגעת במספר זכויות אדם בסיסיות; בראש ובראשונה בזכות לפרטיות ולחופש הביטוי.  הצעת החוק מבקשת ממבוגרים המעוניינים להיכנס לאתרים אלו להזדהות באופן פיזי (אלקטרוני או ביומטרי), דבר המצריך בקשה מפורשת של אותו האדם. צורת זיהוי זו, מביאה  למצב בו המדינה מתערבת ופולשת למרחב הפרטי של אזרחיה, וכך פוגעת בהכרח ובאופן מהותי בזכותו של האדם לפרטיות. בעיה נוספת בהצעת החוק היא שההצעה אינה קובעת במפורש מהו אתר בעל תוכן פוגעני, דבר הנתון לפרשנויות רבות, ועלול לפגוע בחופש הביטוי, שכן ההחלטה בדבר חסימת אתר היא סובייקטיבית ונתונה לשיקול דעתם של פקידי המדינה. 
חוק זה ימקם את ישראל ברשימה של מדינות כמו סודן, איראן, ערב הסעודית, צפון קוריאה, בורמה ועוד, בהן יש חסמים דומים על תכנים באינטרנט .
כאמור, במידה ויכנס חוק זה לספר החוקים, הוא יוביל לפגיעה בחירויות הפרט – פרטיות, בחירה חופשית וחופש ביטוי. כיום, הגבלת גישה לקטינים לאתרי אינטרנט פוגעניים יכולה להיעשות על ידי חינוך נכון ובאמצעות פתרונות טכנולוגיים שונים מהמוצע בחוק כמו תוכנות סינון וכדומה .
הצעת חוק-יסוד: ירושלים בירת ישראל (תיקון - איסור מצעדים ותהלוכות)
ביוני 2007, על רקע הדיון הציבורי והמחלוקת על קיום מצעד הגאווה בירושלים עברה הצעת חוק זו בקריאה טרומית. ההצעה נותנת למועצת העיר ירושלים את הסמכות למנוע קיום של מצעדים ותהלוכות ברחבי העיר “מטעמים של פגיעה בסדר הציבורי, ברגשות הציבור או מטעמי דת” . הצעת חוק זו עומדת בסתירה מוחלטת לעיקרון חופש הביטוי וחופש ההפגנה לא רק כמקרה פרטי למצעד מעורר מחלוקת זה,  היא מותירה פתח רחב למניעת מצעדים ותהלוכות בהתאם להשקפותיהם האישיות של חברי המועצה וראש העיר. חוק זה גם עומד  בסתירה לעקרונות דמוקרטיים ופלורליסטיים על פיהם לאזרחי המדינה באשר הם יש את הזכות להתאסף להפגין ולצעוד בעיר בירתם.
הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – נתוני תקשורת), התשס”ח-2007.
הצעת חוק ממשלתית, אשר אושרה בקריאה שנייה ושלישית בנובמבר 2007 בוועדת החוקה ומשפט של הכנסת. החוק, אשר אין לו תקדים בעולם , מקנה למשטרה גישה למאגרי מידע של חברות התקשורת השונות לצורך הצלה או הגנה על חיי אדם, גילוי עבירות, חקירתן או מניעתן, גילוי עבריינים והעמדתם לדין וחילוט רכוש על פי דין. המשטרה בצו בית משפט, תהיה רשאית לקבל נתונים ממאגרי בזק, ובמקרים שאינם סובלים דיחוי או לשם הצלת חיי אדם קצין משטרה רשאי לדרוש נתונים ממאגרים אלו גם ללא צו בית משפט. למרות שבהצעת החוק עצמה יש התייחסות לפגיעה בזכות לפרטיות, ובתי המשפט מחויבים לקחת בחשבון שיקולים מסוג זה, דו”ח זכויות האדם של האגודה לזכויות האזרח בישראל קובע כי החוק מהווה הפרה גסה וחמורה של הזכות לפרטיות, שכן, למעשה פרטי המאגר שיהיו בידי המשטרה יאפשרו להם לנהל מעקבים ורישומים אחר אזרחים בכל זמן נתון, לעיתים גם ללא פיקוח של הרשות השופטת.
חוק ההסדרים (תיקונים שונים)
חוק ההסדרים הוא אחד החוקים מעוררי המחלוקת בשיח הציבורי בישראל. תיקונים שונים לחוקים במסגרת חוק ההסדרים מונעים ומפרים זכויות אדם רבות. לצורך הדגמה נתייחס לפגיעות בזכות לחיים בכבוד ובזכות לבריאות שבאים לידי ביטוי בתיקונים שונים לחוק ביטוח בריאות ממלכתי ולחוק הביטוח הלאומי. בחוק ההסדרים שהועבר בכנסת הנוכחית לשנת המס 2008 עברו התיקונים הבאים:
עדכון חסר של סל הבריאות (החלטת ממשלה 2207 ס’ 2(א), (ב) ו-(ג)): סעיפים אלו ממשיכים את מגמת מימון-החסר של סל שירותי הבריאות- באמצעות עדכון טכנולוגי דל והקטנת העדכון הדמוגראפי של הסל.
השתתפות הקופות במימון הסל (החלטת ממשלה 2207 ס’ 3 + ס’ 16(3): הסעיף קובע  הגדלה של השתתפות הקופות במימון הסל. משמעות שינוי זה קשה ביותר לציבור המבוטחים, שכן היא עשויה להביא להגדלת והרחבת תשלומי ההשתתפות של המבוטחים ע”י קופות החולים על מנת שיוכלו לממן את הגידול האמור בהשתתפותן.
הקמת קופת חולים חמישית (החלטת ממשלה 2204):  הקופה החדשה אמורה לפעול “על פי עקרונות חוק ביטוח בריאות”, דהיינו, כחברה ללא מטרות רווח. אולם ללא הוראות מחייבות מצד משרד הבריאות, היא עשויה להפוך לקופה המשרתת אך ורק אוכלוסיות צעירות ובעלי הכנסה גבוהה.  לשם מניעת מצב זה נדרש דיון מעמיק בהליך חקיקה רגיל. 
תאגוד בתי החולים הממשלתיים (החלטת ממשלה 2203): הסעיף מורה על הקמת צוות המורכב מעובדי משרדי הבריאות והאוצר והיועץ המשפטי לממשלה, שיפעל לגיבוש חקיקה שתסדיר את העברת בתי החולים הממשלתיים לחברות מנהלות. אמנם החברות אמורות להיות ציבוריות וללא מטרות רווח, אולם עד כה, הנסיון הנצבר מוכיח כי בכל פעם ששירות ממשלתי הפך לחברה ציבורית, היה זה צעד ראשון בהליך הפיכתו לחברה עסקית.
הצעת חוק מינהל מקרקעי ישראל (תיקון – ניהול קרקעות קק”ל לטובת העם היהודי), התשס”ז-2007.
הצעת חוק זו, אשר אושרה בקריאה ראשונה ברוב גדול ביולי 2007, מותירה החכרה של קרקעות קק”ל לצורך ישוב יהודים בלבד. הצעת החוק, היא דוגמא להצעת חוק המנוגדת באופן ברור לעיקרון השוויון ולעקרונות דמוקרטיים, שכן ההצעה עומדת בסתירה מוחלטת לפסיקת בג”צ  בעניין, אשר ראתה בהקצאת קרקעות של הקק”ל ליהודים בלבד דבר פסול, אפליה שעומדת בניגוד לעיקרון השוויון. הצעת חוק זו עומדת גם בניגוד לעמדת היועץ המשפטי לממשלה, אשר קבע במאי 2007 כי “מינהל מקרקעי ישראל חייב לקיים את עקרון השוויון, ואסור לו להפלות על רקע של השתייכות לאומית, גם בפעילותו כמנהל אדמות שבבעלות קק”ל.” הצעת החוק מתכוונת לעקוף את החלטת בג”צ תוך התעקשותה שלא לראות “בהחכרת מקרקעין של קק”ל לצורך יישוב יהודים על מקרקעין אלה הפליה פסולה” , זאת על אף האמור בכל דין.
השלכות חוק זה, במידה ויכנס לספר החוקים, הן חמורות; החכרת קרקעות ליהודים בלבד תיצור הפרדה על בסיס לאום במגורים, תוצאה המאפיינת משטרים לא דמוקרטים דוגמת משטרי האפרטהייד. בכך תפגע הצעת החוק פגיעה אנושה ביסודות המבנה של המשטר הדמוקרטי והחוקתי של מדינת ישראל ובערכים מהותיים של משטר זה. 
 
הצעת-חוק  האזרחות  והכניסה  לישראל (הוראת   שעה)  (תיקון  מס.  2),  התשס”ז 2007 
חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת השעה) הועבר בשנת 2003 ביוזמת הממשלה. בדצמבר 2006 עבר בקריאה ראשונה תיקון לחוק המציע להעריכו בשנתיים נוספות. עיקר תכליתו של החוק היא למנוע מבני זוג פלסטינים של אזרחים ישראלים קבלת מעמד בישראל. מטבע הדברים, הפגיעה העיקרית של החוק היא במיעוט הערבי בישראל, המקיים קשרי משפחה ונישואין עם הציבור הפלסטיני שבשטחים. החוק פוגע גם בשכבות אוכלוסייה נוספות ויצר ציבור נכבד השוהה בישראל משולל זכויות, ומהווה פגיעה בזכות לשוויון, בזכות היסוד לחיי משפחה, בזכות לחיים בכבוד, ואף בזכות לבריאות.
יצוין שגם לאחר השינוי בחוק האזרחות נמשכת הקמת מערכות נישואין בין ישראלים ובין תושבות  הרשות ומדינות אחרות: נשים אלו ממשיכות להינשא לאזרחי ותושבי ישראל, לגדל עימם את ילדיהם המשותפים ולחיות את חייהן בישראל. ואולם, החוק מונע מהן זכויות סוציאליות, ובראשן ביטוח רפואי ובכך, מציבן מול הבחירה הבלתי האפשרית: האם להמשיך לחיות עם משפחתן ולגדל ילדיהן או האם לעזוב את המשפחה על מנת להציע לעצמן זכויות בסיסיות, כגון בריאות? בכל דרך בה ילכו, הן צפויות למסכת ייסורים ופגיעה אנושה בזכויותיהן ובחייהן .
טענת הממשלה היא שיש צורך לערוך בדיקות מדוקדקות של המבקשים לרכוש מעמד בישראל, כדי למנוע ניצול לרעה של הליכי רכישת המעמד על-ידי שוהים שלא כדין, אך הממשלה לא הציגה נתונים של ממש המצביעים על תופעה כזו. יתרה מזאת, בדיקות דקדקניות ככל שיהיו אינן מחייבות יציאה מהארץ, תוך הפרדת בני זוג זה מזה והורים מילדיהם. 
החמרה נוספת ביחס כלפי מהגרים שאינם יהודים באה לידי ביטוי בהצעת חוק שהממשלה מבקשת לקדם, על-פיה מי ששהו בישראל שלא כדין לא יוכלו לרכוש מעמד בישראל אלא לאחר “תקופת צינון” בת מספר שנים מחוץ למדינה. הצעת החוק עתידה לפגוע בזכות לחיי משפחה ובזכות לשוויון של רבים: בני זוג של אזרחים ושל תושבים ישראלים; הורים לקטינים ישראלים; ילדים קטינים והורים קשישים של אזרחים ושל תושבים ישראלים; תושבים בדואים ילידי הנגב אשר מעמדם בישראל לא הוסדר מעולם; מבקשי מקלט מדיני; נשים קורבנות סחר ועוד.
הצ”ח שהייה שלא כדין (איסור סיוע) (תיקון מס’ 10), התשס”ז-2007  - איסור הסעה של תושבי שטחים
הצעת חוק זו מטילה על הנהג המסיע את נטל ההוכחה כי לא ידע שהוא מסיע שוהה בלתי חוקי (להלן שב”ח), וזאת אם ידע שהאדם שאותו הוא מסיע הנו תושב זר.  עצם האיסור על אדם להסיע אדם אחר בתוך תחומי מדינת ישראל על סמך זהותו של מי שהוא מסיע מעורר בעיות קשות מנקודת המבט של זכויות אדם:  על פי ההצעה יידרש המסיע למעשה לבצע בדיקה בעלת אופי בטחוני של אדם הנכנס לרכבו, דרישה לא ראויה במדינה דמוקרטית – הפרטת תפקיד המשטרה והטלתה על אדם פרטי, שאינו מוכשר ומיומן במילוי משימות ביטחוניות. יתרה מזו, צפוי שגם נוסעים, בעיקר יהודים וערבים בעלי חזות מזרחית, יתבקשו להציג תעודות זהות וייתקלו באפליה ובסירוב מצד נהגי תחבורה ציבורית על-פי מוצאם ועל-פי מראיתם. הממשלה לא הציגה נתונים או בסיס עובדתי לתמיכה בטענתה שהסעת אנשים בתוך ישראל ממקום למקום תורמת לפיגועים באופן מיוחד, או שאיסור זה עשוי להיות כלי אפקטיבי למניעת פיגועים. כמו כן, אין לקבל את הנחת היסוד המפלה שכל אדם מהשטחים שנמצא בישראל ללא אישור הוא בבחינת מחבל.  בישראל שוהים בכל רגע נתון רבים ללא אישור, והם אינם מחבלים.  זהו הרוב המכריע של תושבי השטחים השוהים בישראל.
חוק מרשם האוכלוסין (תיקון מס’ 9) (מסירת פרטי רישום לגוף הפועל על פי חיקוק) התשס”ז-2007
בשנת 2007 העבירה הממשלה תיקון זה לחוק מרשם האוכלוסין כחוק עוקף בג”צ  משנת 2004, אשר קבע כי הגישה הישירה שקיבלו הבנקים למסופי משרד הפנים איננו חוקי מכיוון שהוא פוגע בחוק הגנת הפרטיות, תשמ”א-1981. על-פי החוק, כפי שצוין בפסק הדין “מסירת מידע מאת גוף ציבורי אסורה, זולת אם המידע פורסם לרבים ע”פ סמכות כדין, או הועמד לעיון ע”פ סמכות כדין, או שהאדם אשר המידע מתייחס אליו נתן הסכמתו למסירה”. החוק קובע כי משרד הפנים רשאי למסור לגופים שונים, פרטיים וציבוריים, פרטים שונים ללא צורך ביידוע הציבור. זאת, בין היתר, ע”י התחברות ישירה למסוף של משרד הפנים. חוק זה פוגע בזכותם של אזרחי מדינת ישראל ותושביה לפרטיות. העברת מידע לגופים פרטיים מסוכנת ביותר, שכן גופים אלו אינם תמיד פועלים על סמך שיקולים של טובת הציבור.
העובדה כי מודבר בחוק עוקף בג”ץ מסוכנת בפני עצמה ופוגעת בעקרונות הדמוקרטיים של מדינת ישראל. הצעות שונות לשינוי נוסח החוק אשר מקלות את הפגיעה בזכות לפרטיות (כמו יידוע הציבור בדבר הגופים אליהם מועברים הפרטים), נדחו מעל שולחן הכנסת ה-17, וכך, החוק אינו מגן בצורה מספקת על זכותם של האזרחים והתושבים לפרטיות.

הצעת חוק העונשין (תיקונים שונים) תשס”ז-2007
מדובר בארבעה הצעות דומות לתיקונים בחוק: (1) הגנה כנגד כניסה והתפרצות, (2) הגנה עצמית מפני פורץ, (3) הגנת בית מגורים ומשק חקלאי (פ/1996/17) (4) הגנת בית מגורים ומשק חקלאי (פ/2016/17). כל אלו, אשר הוגשו במקביל, הועלו בעקבות מקרה שאירע ב-13.1.07 בו ירה החקלאי שי דרומי, בפורצים שנכנסו לחוותו, וגרם למותו של אחד מהם ולפציעתו של השני. תיקונים אלו המוצעים לחוק העונשין מבקש להסדיר מצב מסוג זה ומבקשים לפטור מאחריות פלילית אדם אשר פעל להדוף פריצה לביתו.
תיקון זה טומן בחובו סכנה משמעותית לפגיעה בזכות האדם הבסיסית ביותר: הזכות לחיים. קבלת התיקון לחוק עלולה לבסס נורמה פסולה ומסוכנת של הקבלה מלאה בין הזכות לרכוש והזכות לחיים. מציעי התיקונים שואפים להעניק הגנה מלאה על אדם הנחשף לניסיון חדירה לקניינו ומכשירה אף את השימוש בכוח קטלני לשם כך. התיקון לחוק יוצר דה-פקטו עונש מוות ללא משפט על עבירת רכוש ונותן את סמכות גזירת הדין בידי אזרחים ולא בידי רשויות החוק. יוזמי התיקון מבקשים בדרך עקומה לספק מענה לאזלת ידה של המשטרה בהגנה על אזרחי המדינה ובכך הם מרוקנים מתוכן את תפקידם של גורמי אכיפת החוק ומערכת השיפוט.

הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון- שלילת מועמדות מאדם שביקר במדינת אויב ללא היתר) ; הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – פקיעת כהונה של חבר הכנסת)
ביום ה-7 למאי 2007 הונחה על שולחן הכנסת הצעת חוק לתיקון חוק יסוד: הכנסת, לפיה “יראו ביקור ללא היתר במדינת אויב כתמיכה במאבק מזוין כנגד מדינת ישראל”  וכפועל יוצא מכך, המבקרים במדינות אלו לא יוכלו להציג מועמדותם לכנסת. בדברי ההסבר המצורפים לחוק מציעים לקבוע כי ביקור כזה עלול להוות סיכון ממשי למדינת ישראל ולתושביה. סעיף 24 באמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות, אותה אשררה ישראל בשנת 1991 קובע כי זכותו של כל אזרח “להצביע ולהיבחר בבחירות-אמת המתקיימות מזמן לזמן, תוך מתן זכות בחירה כללית ושווה…”  חוק זה מונע מאזרחים שונים להציע עצמם כמועמדים לכנסת (עיקרם ערבים, להם יש קשרים שונים – קשרי משפחה ועוד- עם המדינות הסובבות את ישראל) ויוצר אפליה בפועל. כמו כן נוגד החוק חירויות רבות ומונע את האפשרות מאזרחים להתמודד בבחירות כשווים ולהשפיע על עיצוב עתיד המדינה.
ב- 26 לנובמבר 2007, הוגשה הצעת חוק נוספת המהווה תיקון לחוק זה, והיא מציעה להדיח חברי כנסת אשר שוללים את קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. הצעת החוק פוגעת בחופש הביטוי ובחופש המחשבה של נבחרי הציבור אשר לא בהכרח מסכימים עם הגדרות אלו, או שמבטאים דעות העלולות להתפרש כביטוי לשלילת קיומה של מדינת ישראל על-פי העקרונות האמורים.

הצעת חוק האזרחות (תיקון – הצהרת אמונים), התשס”ח-2007
הצעת החוק מוסיפה תנאי נוסף בבקשת אדם לקבלת אזרחות בישראל. יחד עם התנאים הנוכחים, יצטרך אדם להצהיר הצהרת אמונים למדינת ישראל כמדינה יהודית וציונית והתחייבות לשרת בצבא , כתנאי לקבלת אזרחות. על האזרח יהיה להצהיר: “אני מתחייב להיות נאמן למדינת ישראל כמדינה יהודית, ציונית ודמוקרטית, לסמליה ולערכיה, ולשרת את המדינה, ככל שאדרש לכך, בשירות צבאי, או בשירות חלופי, כפי שייקבע בחוק”. בנוסף, הצעת החוק מסמיכה את שר הפנים לבטל אזרחותו של אדם שאינו מקיים את חובתו לשרת בצבא. התניות מסוג זה לצורך קבלת אזרחות מהווה פגיעה חמורה בזכויות אזרחיות בסיסיות, והנם מהווים פגיעה בחופש המחשבה וחופש הביטוי. חשוב לציין כי אופייה של המדינה, במדינה דמוקרטית ומתוקנת, מעוצב על ידי כלל האזרחים באמצעות שיח ציבורי, לפיכך אין לשלול את זכותם של אזרחים להתבטא אפילו בצורה השוללת את העקרונות הבסיסיים של מדינת ישראל. הצהרה מסוג זה מחייבת אדם המבקש אזרחות להצהיר הצהרות שאין הוא בהכרח שותף להם. אין לצפות כי אזרחים שאינם יהודים (או אזרחים יהודים בעלי השקפת עולם השוללת את המדינה כיהודית), ישבעו אמונים למדינה וירגישו זיקה לסמליה וערכיה.
הצעת חוק האזרחות (תיקון - הסמכות לביטול אזרחות בגין מעשה של הפרת אמונים), התשס”ו-2006
הצעת חוק זו, אשר עברה בקריאה ראשונה באוקטובר 2007, מורה על שלילת אזרחות בגין  הפרת אמונים, לרבות יציאה מישראל שלא כדין למדינות המוגדרות “עוינות” לישראל וקבלת מעמד של תושבות קבע או אזרחות במדינות אלו. בנוסף, הצעת החוק קובעת כי בית המשפט יכול להורות על ביטול אזרחותם הישראלית של ילדים קטינים של אדם אשר נשללה ממנו אזרחותו תחת הסמכות של חוק זה. בהצעת החוק לא מוגדר מהו מעשה של הפרת אמונים (פרט לביקור במדינות אויב) וכך, כל הצהרה פוליטית או פעילות למען הדמוקרטיה וזכויות אדם יכולים להתפרש כמעשה של הפרת אמונים למדינה. חוק זה הוא חוק גזעני נוסף, שכמו החוק הקודם, מכוון במיוחד כנגד האוכלוסייה הערבית בישראל, אשר חלקם מנהלים קשרים (ולעיתים אף קשרי משפחה) עם אנשים במדינות אלו ומטבע הדברים ירגישו אליהן זיקה. חירויות פרט רבות נשללות בהצעת חוק זו.
הצעת חוק החנינה בעניין תוכנית ההתנתקות, התשס”ז-2007
הצעת החוק אושרה טרומית ביולי 2007 בתמיכת 34 חברי כנסת מסיעות שונות ועניינה הענקת חנינה או הפסקת הליכים לחשודים או מורשעים בעבירות שנעשו ממניעים של התנגדות לתכנית ההתנתקות מרצועת עזה. כל זאת במידה ובביצוע העבירה לא היוותה סכנה ממשית לחיי אדם. חוק זה פוגע פגיעה קשה בעקרונות הדמוקרטיים של שוויון האזרחים בפני החוק. במציאות הפוליטית הסבוכה של מדינות ישראל, מדי יום נעשות עבירות מסיבות אידיאולוגיות בפעולות התנגדות למהלכים ותהליכים המתרחשים במדינה (החל בפעילי שמאל המוחים נגד גדר ההפרדה וכלה בדתיים שפועלים נגד מצעד הגאווה בירושלים), אשר נעשים באמונה מוחלטת בצדקת דרכם. חנינה להתנגדות במאבק אחד זו פעולה מפלה, אשר נותנת אישור על ידי המדינה להתנגדות של קבוצה אידיאולוגית מסוימת במאבק ספציפי והיא מהווה ביזוי לשלטון החוק בישראל, שכן, היא חותרת תחת העיקרון של שוויון בפני החוק, שכן על רשויות אכיפת החוק לבחון חוקיותן של פעולות מחאה באופן ניטרלי, ללא קשר לתוכנן או לעמדות הפוליטיות הספציפיות, העומדות ביסודן. אין ספק כי מהלך ההתנתקות היה שנוי במחלוקת ויצר קרע בעם שיש לאחותו.  עם זאת, למערכת הפוליטית אסור שתהיה  השפעה על שלטון החוק. במקרים כאלו, עלול להיווצר מצב  שמידת ההגנה הניתנת  בישראל לחופש הביטוי וההפגנה תהה תלויה בכוח הפוליטי של קבוצה זו או אחרת ולא במערכת חוק הוגנת.
בעיה נוספת העלולה להתעורר היא במידה ויתרחשו מהלכים דומים להתנתקות בעתיד. הצעת חוק זו עלולה לעודד אנשים לעבור על החוק תוך כדי ההתנגדות למהלך, בידיעה  כי לא ינקטו כלפיהם הליכים פלילים כלשהם.

אדוני יושב הראש, אדוני ראש הממשלה, עמיתיי חברי הכנסת, אני רוצה לפתוח את דבריי בברכה לפרופסור פרידמן ולמשפחתו שנמצאת אתנו כאן על המינוי הצפוי של פרופסור פרידמן לשר המשפטים.

אדוני יושב הראש, גם אני לימדתי בפקולטה למשפטים בתל אביב. בוודאי אין לי הרקורד האקדמי העשיר והמרשים שמביא אתו פרופסור פרידמן, אבל מצאתי לנכון לומר את הדברים כאן.
פרופסור פרידמן הוא איש משפט בעל זכויות רבות, מוכשר, בעל רקורד עשיר בעשייה המשפטית האקדמית, במיוחד בתחומי המשפט האזרחי, דיני חוזים, אבל לא רק דיני חוזים.
אבל, עמיתיי חברי-הכנסת, השאלה שלפנינו איננה שאלת יכולותיו האקדמיות של פרופסור פרידמן, אלא שאלה אחרת לגמרי.  השאלה שעומדת בפנינו היום היא שאלת האג’נדה של משרד המשפטים, האג’נדה העתידית של משרד המשפטים ושאלת עתידה של המערכת המשפטית, שהיא יקרה לכולנו.
אומר את הדברים בצורה ברורה לחלוטין. עם כל ההערכה הגדולה שיש לי, ויש לי, ליכולותיו האקדמיות של פרופסור פרידמן, אני מאוד חושש מהמהלך של מינויו כשר משפטים, ואני אינני חושש על בסיס של שיחות מסדרון או רכילויות. אני חושש על בסיס דברים, שפורסמו בגלוי ובמוצהר מפיו של פרופסור פרידמן, ביחס למערכת המשפט שעליה פרופסור פרידמן יהיה מופקד מהיום, ובמיוחד ביחס לבית המשפט העליון.
עמיתיי חברי-הכנסת, אני חושב שחשוב שיהיה ברור ומוסכם בינינו שמותר לבקר את בית המשפט העליון. גם לי יש ביקורת על בית המשפט העליון. הייתי רוצה לראות יותר הגנה על האזרח בריבו עם השלטון. הייתי רוצה לראות יותר הגנה על זכויות האדם. הייתי רוצה לראות יותר הגנה על זכויות מיעוטים, הייתי רוצה לראות בפרט יותר הגנה על זכויותיו של המיעוט הלאומי הערבי, שמותקפות ונשללות, לצערי הגדול, בחברה שלנו. הייתי רוצה לראות, עמיתיי חברי-הכנסת, יותר הגנה על זכויות חברתיות; על העניים, הדלים, המובטלים, קשי היום, על כל אלה הייתי רוצה לראות יותר הגנה משפטית. הייתי רוצה לראות יותר הגנה על זכויות האדם מפני עוולות הכיבוש, שמלווה אותנו שנים רבות ומלווה, למרבית הצער, את החיים היום-יומיים של האנשים שחיים בשטחים שתחת שלטונה של ישראל, תוך פגיעה קשה בזכויות שלהם.
גם לפרופסור פרידמן יש ביקורת על מערכת המשפט ועל בית המשפט העליון, וזו זכותו לבקר את בית המשפט העליון. הביקורת של פרופסור פרידמן, לפי דעתי, באה בדיוק מהכיוון ההפוך. למעשה, פרופסור פרידמן מציע לנו בית משפט עליון שיהיה פחות אקטיבי בהגנה על זכויות האדם. בפועל, בית משפט עליון שיהיה יותר רך בביקורתו על רשויות השלטון: הרשות המחוקקת והרשות המבצעת. בעצם, בסופו של דבר - כך זה נשמע, לפחות, מהדברים שפורסמו בשמו של פרופסור פרידמן – בית משפט עליון שיהיה יותר ידידותי לשלטון. אני חושש שדווקא הרושם הזה, של ידידותיות לשלטון, הוא שקרץ לפחות לכמה מאלה שבהתלהבות כל כך רבה באו לתמוך במינוי הזה.
אדוני היושב ראש, במשך שנים רבות נבנתה אצלנו רקמה עדינה של פסיקה חוקתית ומנהלית. היא לא מושלמת, אבל יש בה הישגים אמיתיים. בחברה שאין בה כללי משחק של חוקה כתובה, בחברה שיש בה איומים אמיתיים על המרחב הדמוקרטי, ההישגים האלה חשובים ביותר. קל לפגוע במערכת המשפט, קשה מאוד יהיה לשקם אותה.
לפרופסור פרידמן יש חבילה שלמה של רעיונות והצעות. כמי שמכיר את יכולתו האקדמית ויכולתו האינטלקטואלית, אני מאוד מקווה שעם מינויו כשר משפטים פרופסור פרידמן ישקול מחדש, לפחות חלק מהרעיונות שהוא העלה, ויפעל בצורה נמרצת לשיפורים במערכת המשפט, תוך הגנה על יסודותיה ועקרונותיה, קודם כל הגנה מפני אלה שמנסים לפגוע בה ומנסים לצמצם את כוחה. תודה רבה, אדוני.

 

אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, אני אשתדל להיות קצר ותמציתי. אני רוצה להביע הערכה לעבודת הוועדה. בשורה התחתונה, אף שבכמה נושאים הצעתי מהלך מהיר יותר ממה שהתקבל בסופו של דבר בפשרה ובהחלטות שהתקבלו בוועדה,

המשך »

רבותיי חברי הכנסת, החוק שמונח על השולחן לפנינו הוא בעייתי ביותר. זה חוק שמציע לשלול את זכויותיו של חבר כנסת רק בשל עמדותיו כחבר כנסת. זה חוק שללא ספק הוא על פניו בלתי חוקתי.

שימו לב להתפתחות ההיסטורית שהיתה לנו; פעם היתה לנו חסינות מוחלטת של חברי כנסת. חברי כנסת יכולים בהיותם חברי כנסת היו יכולים לעשות ולומר הכל. לאט-לאט חסינות זו הצטמצמה ומצטמצמת, היום מציעים לנו לייצר מנגנון הפוך, שבו את חבר הכנסת אפשר יהיה להעניש בשל עמדותיו כחבר כנסת מעל ומעבר למה שניתן לעשות לכל אזרח אחר. ודאי שמנגנון זה הוא אבסורדי והוא משונה.

אני רוצה להרגיע את חבר הכנסת לוי ולומר לו: ממה נפשך? אם חבר כנסת עובר עברה, אפשר להסיר את חסינותו, להעמידו לדין, ואם יועמד לדין, אפשר גם לנקוט נגדו צעדים כחבר כנסת, אין בעיה, אך את זה צריך לעשות בדרך המלך. חבר כנסת לא נחות ופחות מכל אזרח אחר. גם הוא, אם יעבור עברה, יצטרך לעמוד לדין, ובית משפט צריך לקבוע קודם כל שהוא אשם, לפני שנוקטים נגדו הליכים.

החוק הזה חמור במיוחד כיוון שהוא פוגע לא רק בנבחרים, אלא הוא פוגע בבוחרים. אנשים בחרו אנשים מסוימים לכהן בכנסת, החוק הזה מציע בדיעבד אחרי הבחירות לשלול מהבוחרים האלה את בחירתם בלי שהם יוכלו אפילו לתקן את מה שהם תיקנו. חבר הכנסת סער, אני שמח שנכנסת לאולם, כי שאלת כמה שאלות, ואני רוצה לומר לך מבלי שדיברתי אתך, מתוך היכרות אתך כמשפטן - אני אומר את זה במלוא ההערכה – אני מכיר את עמדותיך הפוליטיות, ואני יודע שאתה משפטן ויודע לחשוב בצורה משפטית, ואני משוכנע שגם לבך אינו שלם עם הצעת החוק זו, מבלי שדיברתי אתך. גם אתה כמשפטן רואה שהצעת החוק הזאת היא בעייתית ברמה העקרונית.

אני רוצה לכן לברך את ועדת החוקה העבודה שהיא עשתה, על הדיון הענייני, המקיף והרציני שהיא עשתה. אני רוצה לברך – ולא יוצא לי הרבה לעשות זאת בכנסת הזאת, אז אני מנצל את ההזדמנות - גם את חברי סיעת קדימה והגמלאים ששינו את עמדתם, שהצביעו בקריאה הקודמת בעד הצעת חוק בעייתי ובלתי חוקתית והיום, אני מקווה, הולכים להצביע נכון. תודה רבה.

ח”כ חנין: ידה של הכנסת קלה מדי על הדק החקיקה

NRG מעריב
יו”ר השדולה לזכויות אדם בכנסת, ח”כ דב חנין (חד”ש), בירך על פסיקת בג”ץ, לפיה החוק המונע מפלשתינים להגיש תביעת פיצויים נגד צה”ל אינו חוקתי. “שוב מסתבר שידה של הכנסת קלה מדי על הדק החקיקה, הפוגעת בזכויות אדם”, אמר. “ביום זכויות האדם אני קורא לכנסת לקיים חשבון נפש אמיתי על פעולותיה בתחום זה”.

נתניהו: אפשר לדבר עם סוריה, אם תחליט להתנתק מציר הרשע

הארץ
ולבדוק אותם ברצינות”. לדבריו, “בדיקת ההצהרות של אסד ושר החוץ שלו תואמת את האינטרס הישראלי”. ח”כ דב חנין (חד”ש) גינה את “מפגן הסירוב של אולמרט ופרס להצעות השלום”. הוא ציין כי “הממשלה תישא באחריות לדם המיותר שיישפך אם תיחסם דרך השלום”.

תגובות זועמות על החלטת העליון המתירה את מדיניות החיסולים

מחסום
החלטת בית-המשפט העליון עוררת תגובות נזעמות גם בקרב פוליטיקאים וחברי-כנסת. ח”כ דב חנין (חד”ש) אמר בתגובה כי מדובר בהחלטה מצערת של בית-המשפט. “למעשה, מדובר בהוצאה להורג של אנשים שמישהו בישראל החליט שהם ראויים לגזר דין מוות, למרות שאין בספר החוקים של ישראל גזר דין מוות”, אמר חנין.

תוכנית המוזיאון לאמנות עכשווית באום אל-פחם, שהוצגה שלשום בתל אביב, עוררה אופוריה בקרב

הארץ
ערבים ויהודים מכל קצוות הקשת הפוליטית. ביניהם היו שר התיירות יצחק הרצוג, חברי הכנסת דב חנין, ג’מאל זאחלקה, ראובן ריבלין ואופיר פינס. לעולם האופנה הישראלי תרם לבושן של נשים מוסלמיות רבות באירוע, שכבר מזמן חורג מסתם כיסוי ראש מטעמי דת.

בית-המשפט העליון החליט לשנות את החוק הגזעני השולל מפלסטינים את הזכות לפיצויים

מחסום
זה מוכיח את המגבלות האידיאולוגיות של החקיקה והשפיטה בישראל, בכל הקשור ליחס לפלסטינים”. ח”כ דב חנין (חד”ש), הביע סיפוק מההחלטה ומתח ביקורת חריפה על הכנסת. הוא אמר בתגובה: “החלטת בית-המשפט העליון מוכיחה מחדש שהכנסת מחוקקת חוקים גזענים בקלות בלתי נסבלת. אני קורא לכנסת לעשות חשבון נפש.”.

ח”כ חנין: שוב התברר - הכנסת פוגעת בזכויות אדם

ynet ידיעות אחרונות
חבר הכנסת דב חנין קרא לחברי הכנסת לקיים חשבון נפש בעקבות פסיקת בג”ץ שפלסטינים יוכלו לתבוע פיצויים על נזקים שנגרמו להם. יושב ראש “הלובי לזכויות האדם”, חבר הכנסת דב חנין (חד”ש), התייחס גם הוא לפסיקה, ואמר כי “שוב מסתבר שידה של הכנסת קלה מדי על ההדק בחקיקה הפוגעת בזכויות אדם.

גלאון: הזדמנות לנתק את סוריה מאירן

NFC חדשות מחלקה ראשונה
ואילו חבר הכנסת דב חנין (חד”ש) גינה את מה שהגדיר כמפגן הסירוב הממשלתי ליוזמת השלום הסורית. “תעלולי הלשון של פרס רק מעידים על המאמץ הדרוש לדחייתה של יוזמת שלום כל כך ברורה ישירה. הממשלה תישא באחריות לדם שישפך בשל חסימת הדרך בפני השלום”.

חנין: על הכנסת לעשות חשבון נפש על גבולותיה

הארץ
בשמאל בירכו על הפסיקה וקראו לכנסת להסיק מסקנות ולרסן את עצמה. ח”כ דב חנין (חד”ש) בירך על פסק הדין ואמר כי “שוב מסתבר שידה של הכנסת קלה על הדלק החקיקה הפוגעת בזכויות אדם. ביום זכויות האדם אני קורא לכנסת לקיים חשבון נפש אמיתי על גבולותיה בתחום זה”.

“הגיעה העת שהכנסת תעצור את בג”צ”

NFC חדשות מחלקה ראשונה
בג”צ אינו יכול לפצות את האנשים על איבוד יקיריהם ועל הנזקים שנגרמו להם, אבל ההחלטה, אף שהיא חלקית היא חשובה”. וח̶