אדום - ירוק

דבריו של דב מעל דוכן הכנסת במסגרת הצעת אי אמון בממשלה.

דב חנין (חד”ש):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. גברתי השרה, עמיתי חברי הכנסת, שוב מגיעה כנסת ישראל לרגע של אמת שבו היא חייבת להתעורר מתרדמת, ולומר בקול חזק וברור:  די,  עצרו.

בשבוע הבא תאמר ועדת-וינוגרד את דברה על מלחמת לבנון. אבל הלקח הבסיסי והחשוב ביותר כבר ידוע. זו היתה מלחמה נוראה ומיותרת, המון הרג והמון סבל בישראל ובלבנון. שום תועלת לביטחון, וכל כך הרבה נזק לשלום. על לבנון יודעים להגיד את הדברים האלה היום הרבה מאוד אנשים. אבל היום החוכמה היא לומר את הדברים האלה על עזה, כי בעזה היום אנחנו נתקלים באותה תופעה. ההתלהמות שמובילה להתלקחות, אסקלציה שמידרדרת למלחמה.

עמיתי חברי הכנסת, אתמול הייתי בארץ ה”קסאמים”, נתתי הרצאה בקיבוצו של חבר הכנסת חרמש, כפר-עזה.

שי חרמש (קדימה):

- - - אני מוכרח לומר. בעניין הזה אין מחלוקת אתך. 

דב חנין (חד”ש):

תודה רבה. אני מאוד מבין את הדאגה של התושבים שם, את המצוקה של התושבים שם – אני מבין את הדאגה הזאת.

אני רואה גם מה קורה בעזה. מה שקורה בעזה הוא אסון; אזרחים נהרגים, אספקת החשמל מופסקת, אבטלה ורעב מייצרים ייאוש וחורבן בכל מקום. אדוני היושב-ראש, מתנהלת שם מלחמה בלי מעצורים, בלי נורמות מוסריות, בלי התחשבות במשפט הבין-לאומי.

במבט שטחי האסון בעזה הוא אסון של הפלסטינים. הוא באמת אסון של הפלסטינים, אבל האמת היא שהוא גם אסון של הישראלים, כי מן החורבן תצמח רק שנאה חדשה, מן הייאוש יצמח רק מוות נוסף. מדיניות הכוח החד-צדדית של הממשלה הגיעה למבוי סתום. החלק הראשון שלה היה אותה התנתקות חד-צדדית. אתם זוכרים איך דיברו אצלנו אז – דיברו כך: נצא מעזה בלי להידבר, והם יעשו עם עצמם מה שהם רוצים. עליית ה”חמאס” היתה הפרי של המדיניות הזאת.

היום אנחנו בחלק השני של מדיניות הכוח. מנצח עליה מפרק השעונים האנליטי, שר הביטחון, שעמיתי חברי הכנסת אף פעם לא אמרו עליו שהוא גם יודע להרכיב את השעונים שהוא כל כך טוב בלפרק אותם.

קולט אביטל (העבודה-מימד):

תתפלא. תתפלא.

דב חנין (חד”ש):

הוא מפרק. מדיניות הכוח בעזה היא הצד השני של קריצת העין למתנחלים בגדה.

אבל תראו, עמיתי חברי הכנסת, אדון ברק גר לו שם, בקומה ה-30 של מגדלי אקירוב בתל-אביב. אני חושב שמשם רואים היטב את קפריסין, אבל מהגובה הזה לא רואים אותנו, לא רואים את הסבל ואת המצוקה בשדרות ולא רואים את האסון האנושי בעזה. ברק החליט לחבור לימין הקיצוני לא רק בדיבורים – ואנחנו שומעים את הדיבורים האלה היטב – הוא החליט להוכיח לליברמן שיש לו מחליף ימני מאוד בממשלה.

לכן, אדוני היושב-ראש, מעשי הממשלה הזאת עוקפים מימין אפילו את האיחוד הלאומי, ולכן אנחנו נצביע היום אי-אמון בממשלה, לפני שהיא תספיק לגרור אותנו למלחמה כוללת מיותרת נוספת.

בתמונה: דב בהפגנת תנועות השלום במחסום ארז.

לדיווח ynet על ההפגנה.

אדוני היושב-ראש, יש לנו ממשלה מיוחדת בישראל; ממשלה של דוקטור ג’קיל ומיסטר הייד. מספסלי הימין אני שומע ביקורת על דוקטור ג’קיל. אומרים שדוקטור ג’קיל, שכנראה מתבטא בדיבורי השלום של הממשלה, הוא כנראה תמים או נאיבי, ולכן הימין מבקר אותו. אני, אדוני היושב-ראש, באתי לדבר על מיסטר הייד, על מה שקורה בפועל בשטח: על מה שממשלת ישראל הנוכחית עושה במציאות. לצערי הגדול, המעשים בשטח רחוקים מרחק עצום מאותם דיבורי שלום. אם המעשים בשטח הם שמבטאים את מדיניות ממשלת ישראל, צר לי לומר לך, אדוני היושב-ראש, אני חושב שוועידת אנאפוליס לא תוכל להביא שום בשורה ושום תקווה לציבור הישראלי.

למה אני מתכוון? אני מתכוון קודם כול להרחבת הבנייה בהתנחלויות. אומרים שמישהו הקפיא את הבנייה בהתנחלויות, אבל אני אומר לכם, עמיתי חברי הכנסת, שהעובדות הפוכות לחלוטין. תחת שלטונו של שר הביטחון השתקן אהוד ברק, בשתיקה ובשקט מתרחבות ההתנחלויות בהיקף עצום.

יורם מרציאנו (העבודה-מימד):

למה אתה משמיץ את יושב-ראש המפלגה שלי?

דב חנין (חד”ש):

חבר הכנסת מרציאנו, לא באתי להתווכח אתך; באתי לומר לך שיש בעיה עם יושב-ראש המפלגה שלך. אולי חברי מפלגת העבודה יתעוררו, יעשו מעשה ויגידו ליושב-ראש שלהם למצוא את מקומו בספסלי האיחוד הלאומי, כי לשם הוא באמת שייך. אני חושב שיושב-ראש מפלגת העבודה, שלוקח את מפלגתו להתחרות בעמדות של מחנה הימין הקיצוני, לוקח אותה לעמדה מאוד מאוד רחוקה. אהוד ברק מאפשר את הרחבת התנחלויות, ויש דוח של “שלום עכשיו” מהשבוע שעבר שמובאים בו כמה נתונים בעניין הזה.

יורם מרציאנו (העבודה-מימד):

בתקופה של אהוד ברק התרחבו ההתנחלויות?

דב חנין (חד”ש):

בתקופה של אהוד ברק התרחבו ההתנחלויות. כן. זאת מציאות עגומה, קשה ומצערת, אבל זאת המציאות. לא רק זה, אלא שבתקופה של אהוד ברק נמשכת בקצב מהיר בניית חומת ההפרדה, למשל חומת ההפרדה שמחלקת את הגדה המערבית לשני חלקים נפרדים; אותה חומת הפרדה שהולכת מזרחה מירושלים, הולכת הרחק מזרחה, מעבר למעלה-אדומים, קילומטרים מזרחה לתוך המדבר, מגיעה עד פאתי יריחו ומחלקת את הגדה המערבית לשני חלקים. עם זה ממשלת ישראל רוצה ללכת לוועידת אנאפוליס? אלה הם דיבורי שלום? זאת דרך של שלום?

לכן, אני חושב, עמיתי חברי הכנסת, שהציבור הישראלי זכאי לדעת את האמת. הציבור הישראלי זכאי לדעת לאן הממשלה הזאת לוקחת אותנו. הדיבורים הם יפים, אבל המעשים הם שקובעים. המעשים של הממשלה הנוכחית הם מעשים מסוכנים, מעשים בעייתיים, מעשים של מלחמה ולא מעשים שמקרבים את השלום. תודה רבה.

אני רוצה להקדיש את דברי לצעיר פלסטיני, מוחמד מנסור, מתכנת מחשבים, בן 23, שגסס למוות במחסום של צה”ל. הבחור הזה הותקף ברצועת-עזה על-ידי רעולי פנים; הם הכו אותו וירו ברגליו. הוא הגיע לבית-החולים בעזה במצב מאוד קשה, עם כלי דם ראשיים קרועים בשתי גפיו התחתונות, ואיבד הרבה מאוד דם. מומחה ישראלי, פרופסור רפי ולדן, הבהיר בחוות דעת רפואית שהוא נתן שחייבים להעביר אותו מייד לבית-חולים בישראל מכיוון שאי-אפשר לטפל בו בצורה ראויה ברצועת-עזה. ולמרות זאת מערכת הביטחון השהתה בצורה פושעת את הטיפול בבקשה הזאת. זה לקח כמה ימים - -  - - ובסופו של דבר הצעיר הזה גסס למוות במחסום של צה”ל. אני חושב שזה דבר שאנחנו לא יכולים לעבור עליו לסדר-היום. תודה רבה.

חבר הכנסת דב חנין שאל את שר הביטחון
ביום כ”ג בתמוז התשס”ו (19 ביולי 2006):

באחת מעתירות חומת ההפרדה קבע בג”ץ, כי המידע שסופק לו “לא שיקף את מלוא השיקולים שעמדו לנגד עיניהם של מקבלי ההחלטות”. בין שמדובר בתצהיר שקר, לכאורה, ובין שמדובר בהטעיה מכוונת אחרת, ההתרחשות הוגדרה על-ידי בית-המשפט כ”תופעה חמורה” וכ”אירוע שאין להשלים אתו”.

רצוני לשאול:

1. האם התקיים בירור בשאלה מי אחראי להטעיית בג”ץ?

2. האם ננקטו הצעדים כנגד האחראים, ואם כן – אילו?

סגן שר הביטחון אפרים סנה:

 2-1. גברתי היושבת-ראש, חבר הכנסת חנין שואל, בהמשך לדיון בבג”ץ שהגיש ראש מועצת עזון נגד ממשלת ישראל בעניין חלקה המזרחי של גדר הביטחון, העובר בקרבת היישוב עזון ובקרבת היישוב הישראלי צופין - היועץ המשפטי לממשלה ביקש משר הביטחון להורות על ביצוע בדיקה בדבר מסירת מידע חלקי ולא מדויק בפרשה זו לפרקליטות ולבית-המשפט.

 בדיקה בעניין זה נערכה על-ידי הפצ”ר והוצגה לשר הביטחון. הפצ”ר מציין מחד גיסא את הנזק שנגרם למערכת הביטחון ולעמדות שהיא מציגה בבג”ץ כתוצאה מעדותו של מר תרזה בפני בג”ץ בפרשת צופין. מאידך גיסא, פורט תפקידו החיוני של מר תרזה כמייצג מערכת הביטחון בתיקים בפני בית-המשפט העליון וועדות הערעור, זכויותיו הרבות של מר תרזה בפרויקט גדר הביטחון ובפרויקטים אחרים, והעובדה שאין לראות בהתנהגותו של מר תרזה התנהגות שיש לטפל בה במישור הפלילי.

 לנוכח כל האמור, ובצירוף העובדה שמר דני תרזה סיים את חוזה ההעסקה שלו עם משרד הביטחון ב-28 בפברואר 2007, עמדת היועץ המשפטי למערכת הביטחון היא שאין לנקוט נגדו צעדים משמעתיים.

 עם זאת, אין להתעלם מהפגם החמור שנפל בתפקודו של מר תרזה באופן שבו הציג את עמדת משרד הביטחון בבג”ץ ומהביקורת שמתח בית-המשפט העליון בסוגיה זו. לפיכך, אנו ממליצים שמר תרזה לא יועסק בעתיד בכל תפקיד הכרוך בהצגת עמדת המדינה בפני בתי-המשפט בעניין גדר ההפרדה, וכנראה גם לא בשום דבר אחר.

היו”ר קולט אביטל:

תודה רבה. שאלה נוספת.

דב חנין (חד”ש):

אדוני השר, קודם כול, אני מצטער על מסקנותיו של הפרקליט הצבאי הראשי. אני חושב שהפרקליט הצבאי הראשי שוגה כאשר הוא יכול לומר שאדם שהטעה את בית-המשפט העליון - צריך לשקול גם את זכויותיו. מה זכויותיו של מר תרזה? מר תרזה היה פעיל בנושא גדר ההפרדה, הציג עמדות רבות בפני בית-המשפט העליון, וככל הנראה אי-דיוקים היו לא רק במקרה הזה – אני אומר את הדברים בשפה העדינה ביותר שאני יכול. אלה דברים חמורים ביותר. זאת פגיעה במערכת המשפט והצדק בישראל, ואני חושב שהדברים היו ראויים, מפי הפרקליט הצבאי הראשי, לתגובה הרבה יותר חריפה.

לגופו של עניין, צר לי לומר לך, אדוני סגן השר, שמר תרזה עדיין מועסק על-ידי ממשלת ישראל בתפקיד יועץ מיוחד לראש הממשלה בענייני גדר ההפרדה, וככזה - אני מבין, אלא אם כן תתקן אותי - הוא מופיע גם כחלק מהצוות שהמדינה מציגה בעתירות שעומדות בפני בג”ץ. אז יכול להיות שיש לנו פה משחק של כיסאות מוזיקליים: הוא עזב את משרד הביטחון, אבל הוא חוזר אלינו דרך החלון, דרך משרד ראש הממשלה.

היו”ר קולט אביטל:

תודה רבה. בבקשה.

סגן שר הביטחון אפרים סנה:

חבר הכנסת חנין, היות שאני עונה על השאילתא הזאת כנציג משרד הביטחון, הריני להודיע לך שאת משרד הביטחון מר תרזה אינו מייצג עוד. למען הגילוי הנאות, היה מקרה אחד שנבע מתקלה שבו הוא זומן להופעה על-ידי פיקוד המרכז, בלא ידיעת המרכז, וגם נשאלנו פה על-ידי אחד מחברי הבית וענינו על זה.

אשר להעסקתו על-ידי משרד ראש הממשלה, אתה ודאי רשאי לשאול את ראש הממשלה במה הוא מעסיק את מר תרזה, בהינתן מה שנאמר פה.

היו”ר קולט אביטל:

אין קשר בין המשרדים?

סגן שר הביטחון אפרים סנה:

לא.

בנימין אלון (האיחוד הלאומי - מפד”ל):

ראש הממשלה הוא אמא תרזה.

דב חנין (חד”ש):

אין קשר בממשלה.

סגן שר הביטחון אפרים סנה:

זו אותה ממשלה, אבל אנחנו הסקנו את מסקנותינו וחדלנו להעסיק את מר תרזה. אם ראש הממשלה חושב אחרת, מן הראוי שתעיר לאוזנו. הוא לבטח ישמע לך.

אדוני היושב-ראש, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, בכל שבוע אנחנו עומדים על הדוכן הזה ומנמקים מדוע ראוי, לטובת הציבור בישראל, להעביר ממשלת זדון מן הארץ ולהביא קץ לעונש הקולקטיבי הזה שהוטל עלינו בדמות הממשלה הנוכחית. אני חייב לומר לכם שבכל שבוע אני מופתע מחדש לראות כמה סיבות חזקות הממשלה מסוגלת לייצר בשבוע וכמה נימוקים חזקים היא מסוגלת לספק לנו, חברי האופוזיציה, כשאנחנו באים וטוענים לפני הכנסת שראוי להביא סוף לממשלה הזאת.

אני אתחיל בידיעה המזעזעת שפורסמה בכותרת הראשית של עיתון “הארץ” ביום שישי האחרון. עיתון “הארץ” אומר בכותרתו הראשית ששרת החוץ האמריקנית הנחתה את ממשלת ישראל להימנע בכלל מקיום גישושים למשא-ומתן עם סוריה. לא לנהל משא-ומתן – אני מבין שהאיסור האמריקני הזה כבר ותיק וקיים. האיסור עכשיו הוא איסור גורף יותר – לא רק לנהל משא-ומתן, אלא בכלל לא לגשש, לא לבדוק. האמת היא שאין צורך לגשש ולבדוק, כי הקולות שנשמעים מסוריה הם חד-משמעיים וברורים: סוריה מציעה פתיחת משא-ומתן לשלום עם ישראל. כל ממשלה אחראית בישראל היתה צריכה להיענות מייד ליוזמה הזאת ולהתחיל במשא-ומתן לשלום עם סוריה; להתחיל במשא-ומתן לשלום עם סוריה כחלק ממשא-ומתן כולל לשלום עם מדינות ערב.

הממשלה הזאת מפקירה את עצמאותה של ישראל. היא מפקירה את האינטרסים האמיתיים של הציבור בישראל. במקום לדבר על שלום עם סוריה מדברים על סיכויי או סיכוני המלחמה עם סוריה. אני מבין שיש ויכוח בין אמ”ן ובין המוסד, אבל אני רוצה לומר לכם, חברי הכנסת, שהתמונה פשוטה מאוד: ככל שסיכויי השלום קטנים יותר, כך, למרבה הצער, גדלים סיכויי המלחמה. הדרך הטובה ביותר למנוע מלחמה היא לצעוד בדרך השלום, וזאת הדרך שהממשלה הזאת לא רוצה ללכת בה.

הממשלה הזאת היא ממשלה של סירוב לשלום עם סוריה, אבל היא גם ממשלה של סירוב לשלום עם הפלסטינים. אני לא רוצה להתייחס למלים שנאמרות, אלא למעשים שנעשים. אני רוצה להתייחס למשל להמשך בניית חומת ההפרדה. לפני עשרה ימים קיימנו בשדולה הסביבתית-החברתית סיור בחומת ההפרדה, שפוגעת קשות באזורי צפון מדבר יהודה. היא נקראת “סובב מעלה-אדומים”, אבל בעצם היא מגיעה כמעט עד פאתי יריחו – מירושלים עד יריחו. הסיור שלנו התמקד כמובן בצדדים הסביבתיים, אבל כשאני שואל את עצמי מהי מטרת החומה הזאת, ברור לי לחלוטין שזאת לא חומה שמטרתה ביטחונית. זאת חומה שמטרתה פוליטית. מטרת החומה הזאת היא לחלק את הגדה המערבית לשני אזורים נפרדים – שני קנטונים נפרדים: האחד רמאללה ושכם והאחר בית-לחם ויריחו – וכך למנוע הקמת מדינה פלסטינית עצמאית.

אם כבר מדברים על פוליטיקה וסביבה – היום מתפרסמת בעיתון ידיעה על 21 התנחלויות בגדה המערבית שפלשו לשמורות טבע וסיפחו לתחומיהן 1,900 דונם. זה נעשה בשם אהבת הארץ. ההרס הזה של הטבע והארץ נעשה בשם אהבת הארץ.

ביום שישי האחרון ציינו שנתיים למאבק נגד חומת ההפרדה בכפר בילעין. זה מאבק מרשים, שמשתתפים בו מדי יום שישי, שבוע בשבוע, ישראלים ופלסטינים יחדיו, בהפגנות לא אלימות נגד בניית החומה, שמפקיעה חלק גדול מאדמות הכפר ונועדה לאפשר הקמת התנחלות חדשה והרחבה של התנחלות קיימת. ההתנחלות המורחבת היא בלתי חוקית. 1,500 יחידות דיור נבנו בלי שום היתר ושום רשיון, אבל היום - - -

דוד רותם (ישראל ביתנו):

זה לא נכון ולא מדויק.

דב חנין (חד”ש):

זה נכון מאוד. זה נכון ומדויק. אבל היום אישרה מועצת התכנון העליונה את הפרת החוק הבוטה הזאת, את הבנייה הפיראטית, הבלתי חוקית, הבלתי לגיטימית, הגזלנית, של יחידות דיור על שטחים פרטיים פלסטיניים. והכתובת היא ממשלת ישראל, שממשיכה לאפשר את הרחבת ההתנחלויות באופן שפוגע כל כך קשה בציבור.

אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר לסיום, שבכל אחד ממישורי החיים ממשלה זו אינה ראויה לאמון – לא במישור מדיניות הרווחה: אומנם היום מתמנה שר רווחה, אבל אין כל בשורה בתחום הרווחה, כי בשורה בתחום הרווחה יכולה לבוא רק ממשרד ראש הממשלה וממשרד האוצר, ואלה ממשיכים את המדיניות הניאו-ליברלית שהציבור הישראלי כבר דחה. לא מגיעה בשורה בתחום של משכורות לעובדים, שממשיכים – כפי ששמענו היום בוועדת הפנים, עובדת סוציאלית בעיריית טייבה עובדת ולא מקבלת משכורת כבר שנתיים וחצי. אני שואל אתכם, עמיתי חברי הכנסת, האם מישהו מאתנו היה מסכים לעבוד במתכונת כזאת? למה אנחנו מצפים מעובדת סוציאלית בטייבה לעבוד בלי לקבל משכורת?

אדוני היושב-ראש, הממשלה הזאת ראויה לאי-אמון שלנו. היא ראויה לאי-אמון שלנו כי היא פוגעת בשלום והולכת בנתיב מנוגד לדרך השלום. היא פוגעת בעובדים, היא פוגעת ברווחה, היא פוגעת בציבור הישראלי, וראוי שרגע אחד מוקדם יותר הציבור הישראלי יגיד לה: די. עד כאן.

אדוני היושב-ראש, אני רוצה להביע צער על כך שנושא שהוא לכאורה לא מסובך, מסתבך עד לבלי פתרון על-ידי ממשלת אולמרט.
ובאמת, הטענה שלי איננה לשר אדרי – שאני משוכנע שהוא אומר באמינות רבה את מה שהוא מאמין ומה שהוא חושב – אבל לפני זמן רב קבע דוח שממשלת ישראל הזמינה אותו, של גברת טליה ששון, שיש צורך דחוף לפרק ולפנות עשרות רבות של מאחזים בלתי חוקיים – שבחלקם הגדול נמצאים על קרקעות פרטיות.
אני לא מבין איך אפשר להתנות את זה שהמאחזים האלה יושבים על קרקע פרטית, בדיבורים על הסדר קבע. אני הראשון שאהיה בעד הסדר קבע, אבל כרגע יושבים מאחזים על קרקעות של אנשים, ועושקים אותם.
הדבר הזה הוא בלתי נסבל. אני חושב שזו הפרה בוטה, גלויה ושערורייתית של שלטון החוק, בוודאי גם הפרת ההתחייבויות שממשלת ישראל חזרה והתחייבה בפני הציבור הישראלי, בפני הקהילה הבין-לאומית. זה חמור ביותר.
לכן אדוני היושב-ראש, אני חושב שהנושא הזה הוא נושא שחשוב שיתנהל בו דיון בבמה ציבורית ופומבית, וכיוון שוועדת החוץ והביטחון איננה במה כזו, אני חושב שהדיון הזה צריך להיעשות או במליאת הכנסת או בוועדה לביקורת המדינה, ונברר למה החלטת ממשלה והתחייבויות ממשלה כל כך ברורות וכל כך חד-משמעיות, לא מתבצעות בפועל.

אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, אתמול שמענו שראש העיר ירושלים החליט לבטל את אותה הסכמה לבניית הגשר החדש בשער המוגרבים. היום אני שומע שגם החברה לפיתוח הרובע היהודי – שהיא בעלת מעמד בקרקע, לפי גרסתה – גם היא החליטה לבטל את בקשתה להקים את הגשר הזה.
מסתבר, שאפשר לא להקים את הגשר הזה, ושום דבר לא יקרה. הרי כל העבודות שמתבצעות באזור הזה נעשו כיוון שטוענים שהגשר הקיים הוא גשר לא טוב, הוא גשר מסוכן, וצריך להחליף אותו בגשר חדש.
עכשיו מסתבר שהגשר החדש – אין לו היתר, וגם כנראה אין מעמד ואין מי שמבקש בכלל לתת היתר לגשר חדש כזה, ובכל זאת העבודות האלה – שהן עבודות שמשנות לחלוטין את הסטטוס קוו באזור הר הבית, באחד האזורים הקרובים ביותר להר הבית – העבודות עדיין נמשכות. עבודות מסיביות, עבודות כוחניות, שאני מבין שנועדו להמחיש – כפי ששמעתי הבוקר מאחד הפוליטיקאים- שישראל היא בעלת-הבית, היא מחליטה והיא עושה מה שהיא רוצה.
הדברים האלה נעשים למרות הפגיעה הקשה ברגשות הדתיים של המוסלמים, למרות הסערה שהם עוררו גם בארץ וגם באזור, ואני קורא לממשלת ישראל ברגע הזה לקבל החלטה ברורה להפסיק לחלוטין את העבודות האלה, כי ההחלטה הזאת יכולה להוביל לאותה תוצאה שדיבר עליה לפניי חבר הכנסת כהן, והיא תוצאה של הרגעת הרוחות, התמודדות עם הסערה הקיימת, וגישה יותר נכונה לשאלה המורכבת הזאת. תודה רבה.

אדוני היושב-ראש, אדוני סגן השר, עמיתי חברי הכנסת, לפני שאני אתייחס לבעיות הסביבתיות שיוצרת גדר ההפרדה במדבר יהודה, חובתי, למען דיון ישר והגון, להזכיר שהגדר מעוררת מגוון גדול של בעיות: בעיות מדיניות, ביטחוניות, חברתיות, שאלות קשות של זכויות אדם, שאלות של משפט בין-לאומי.
ואני אומר לכנסת לגמרי בגלוי שיש לי עמדה ברורה גם בכל אחת מהשאלות האלה. אני לא שותף לאשליה שגדר היא פתרון פלא ביטחוני שיעצור פיגועים ויהפוך את חיינו לבטוחים יותר. אם בין שני עברי הגדר תהיה שנאה – אפשר לירות ב”בקסאמים” גם מעליה.

ולכן, התשובה האמיתית לשאלת הביטחון איננה תשובה צבאית אלא תשובה מדינית. לא גדרות אלא יחסים אחרים הם המפתח לביטחון.
ואדוני היושב-ראש, אני מכיר גם היטב-היטב את תוואי הגדר.  התוואי הזה לא נקבע כדי לשמור על ביטחון. הוא מספח שטחים בהיקף גדול, מאפשר הרחבה של התנחלויות ומרחב משמעותי לבניית התנחלויות נוספות, ולצורכי התוואי הזה הופקעו אדמות פרטיות, נעקרים מטעי זיתים, חייהם של אלפים רבים נפגעים קשות.
וזאת הסיבה לדיונים המשפטיים הרבים מבית-הדין הבין-לאומי בהאג ועד בית-המשפט העליון בירושלים, אבל בכל אלה לא אתמקד היום. היום אני אתמקד בהיבטים הסביבתיים של הגדר, שכן הגדר הזאת לכל אורכה היא פצע בנוף הארץ, פגיעה סביבתית משמעותית ואמיתית.
כל כך אוהבים אצלנו את הארץ, רבים על כל סנטימטר עם שכנינו, אבל מוכנים להשחית ולהרוס קילומטרים רבים.
אני מברך על ההחלטה לעצור את בניית הגדר בדרום מדבר יהודה, אבל בדיוק אותה בעיה סביבתית נוראה קיימת גם בצדו השני של המדבר, בצפון מדבר יהודה. אתמול, בדיון המקיף שקיימנו בשדולה הסביבתית-חברתית, בהשתתפות 11 חברי כנסת, שמענו חוות-דעת אקולוגיות חד-משמעיות. חוות-הדעת של ד”ר רון פרומקין וד”ר תמר אחירון מוכיחה במפורש שאותן בעיות סביבתיות קשות שיש בדרום מדבר יהודה, יש גם בצפונו.
גדר צפון מדבר יהודה מדוברת פחות. היא מוכרת יותר בגלל ההשלכות המדיניות מרחיקות- הלכת שלה. כשבוחנים את המפות, רואים בבירור – המטרה היחידה של גדר צפון מדבר יהודה היא מטרה מדינית. קוראים לה אומנם סובב-סובב מעלה אדומים, אבל זה שם מטעה כי היא מייצרת בלון ענק הרבה מעבר למעלה אדומים: שמונה קילומטר מזרחה, קילומטרים צפונה, עד לתוככי שמורת ואדי קלט.
למעשה, זו גדר נושקת יריחו. היא מפצלת את הגדה המערבית לשני אזורים נפרדים ומונעת הקמת מדינה פלסטינית רציפה. זאת מטרתה, ולכן היא חשובה לתומכיה. לכן הממשלה הזאת לא משנה אותה – כי זוהי ממשלת אליפות העולם בפער בין מלים לבין מעשים, רטוריקה של שלום, ומעשה אמיתי של תנופת בנייה, או יותר נכון תנופת חתירה נגד יסודותיו.

היו”ר יצחק אהרונוביץ:
תודה.

דב חנין (חד”ש):
            אדוני, במשפט אחרון. כמה משפטי סיכום.

היו”ר יצחק אהרונוביץ:
משפט אחרון.

דב חנין (חד”ש):
לא על הנושא המדיני בהיבט הזה רציתי לדבר. רציתי לדבר על הסביבה ולומר כאיש סביבה בצורה ברורה ביותר – אי אפשר להתעלם מהשיקולים הסביבתיים כשהם לא נוחים פוליטית. אותם שיקולים שהובילו את שר הביטחון לעצור לחלוטין את הבנייה בדרום מדבר יהודה, חייבים להוביל אותו להחלטה דומה גם בצפון.
אנשי מערכת הביטחון - שהתייצבו אתמול בהרכב מאוד מכובד לישיבת השדולה - לא היו ערוכים בכלל לדבר על הגדר בצפון מדבר יהודה. הדבר היחידי שהם אמרו לנו, שכרגע הגדר מעוכבת בגלל שני בג”צים של כפריים ערביים. זו אמירה מדאיגה מאוד כי זה אומר שהסביבה באזור הזה לא קיימת, לא רואים את השיקולים הסביבתיים. אני מאוד מקווה שסגן שר הביטחון – שיענה לנו היום – יתייחס לשיקולים הסביבתיים האלה גם באזור הזה. תודה רבה.

אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת. הצעת אי האמון של יהדות התורה היא הצעה שלדעתי צריכה לדבר ללבם של כל אחד ואחד מחברי הכנסת. לא ייתכן שבמדינת ישראל, בשנת 2007, ילמדו תלמידים בבתי ספר כאשר הם רועדים מקור או כאשר הם צריכים ללבוש סוודרים ומעילים כי אין שם חימום. הדברים נכונים למגזר החרדי, הדברים נכונים גם לכל מגזר אחר.אני רוצה בהקשר הזה להזכיר גם את בתי הספר של האוכלוסיה הערבית בנגב, שם תלמידים ממשיכים ללמוד בתנאים לא תנאים, במבנים לא ראויים – לא רק בהיעדר חימום אלא בהיעדר המינימום הדרוש לתנאים ללימודים בבית הספר. חלק גדול מהתלמידים האלה מבלים גם בימי החורף האלה שעות בדרכים, בהסעות ממקומות מגוריהם למקומות הלימודים שלהם. הגיע הזמן לעשות שינוי בתחום הזה, עמיתי חברי הכנסת.

הממשלה הזאת לא תעשה שינוי כזה כיוון שבתחום החברתי-כלכלי היא בפירוש ממשלת המשך למדיניות שהציבור הישראלי דחה בבחירות האחרונות. זוהי ממשלת המשך בפירוק הסדרי הרווחה. זוהי ממשלת המשך בצמצום מערכת הבריאות. זוהי ממשלת המשך בפגיעה בתקציבי החינוך. זוהי ממשלת המשך בפגיעה במובטלים. זוהי ממשלת המשך באי הורדת שכר הלימוד, כפי שהוחלט על ידי ועדת וינוגרד בזמנו. מחרתיים ישבתו הסטודנטים בישראל. אני מברך אותם על צעד המחאה הזה. אני קורא לכם, עמיתי חברי הכנסת, להאזין בקשב רב למחאה המגיעה מהאוניברסיטאות – מחאתו של הדור הצעיר בישראל נגד מדיניות החנק שהמדינה כופה על מוסדות ההשכלה הגבוהה בארץ.

מכאן לנושא המדיני. עמיתי חברי הכנסת, הממשלה הזאת מאופינת בשילוב מענין של דיבורים מתונים ומעשים קיצוניים. אתן כמה דוגמאות למעשים הקיצוניים: המשך הרחבת ההתנחלויות - בשבוע האחרון אנחנו קוראים על תנופה חדשה של בניה בהתנחלויות. לא רק בהתנחלויות שנמצאות בתוך הגושים; גם בהתנחלויות שנמצאות בתוך המאחזים, גם בהתנחלויות שהן מאחזים בלתי חוקיים, גם באותו מאחז בלתי חוקי שכבר פורק בידי ממשלת אולמרט. גם הוא נבנה מחדש בתנופה רבה - אני מתכוון כמובן לעמונה. שלא לדבר על כך שעד היום לא התחילו אפילו בפינויים של אף אחד מהמאחזים הבלתי חוקיים, שהרשימה הארוכה שלהם תוארה בדוח ששון.

הממשלה הזאת ממשיכה בבניית החומה באופן שמפקיע אדמות מפלסטינים, מכפריים שמאבדים במקרים רבים חלק גדול מהקרקע החקלאית שלהם. הממשלה הזאת ממשיכה את מדיניות הלחץ היומיומי על האזרחים הפלסטינים בשטחים. בשבוע שעבר, השתתפתי יחד עם חברי כנסת מסיעות נוספות בפגישה עם נשות “מחסום ווטש”, נשים ישראליות שעוקבות באופן יומיומי אחר פעילות חיילי צה”ל במחסומים בתוככי השטחים. אני אומר “במחסומים בתוככי השטחים” כי רוב רובם של המחסומים האלה אינם נמצאים בין השטחים הכבושים לבין ישראל; רובם נמצאים בתוך השטחים הכבושים. הם מונעים את המעבר מכפר אחד לכפר שני או מעיר אחת לעיר שניה. הם מונעים את המעבר מתלמידי בית הספר שרוצים להגיע לבית הספר שלהם. הם מונעים את המעבר מחולים שצריכים להגיע לבתי חולים. הם מונעים את המעבר מעובדים שצריכים להגיע למקומות עבודתם.

יואל חסון (קדימה):

הם בעיקר מונעים טרור. זה מה שחשוב.

דב חנין (חד”ש):

הם לא מונעים טרור בכלל.

הם מייצרים שנאה, תסכול וטרור. זה האפקט האמיתי של מדיניות המחסומים.

ישראל חסון (ישראל ביתנו):

כמה מחבלים נעצרו במחסומים האלה? תספר לנו.

דב חנין (חד”ש):

אספר לך. חבר הכנסת חסון, כדאי שתלמד את הנתונים ותראה. המחסומים האלה מייצרים כל יום אנשים שרוצים לפגוע ולהתקיף את ישראל, מכיוון שהמחסומים האלה מייצרים שנאה כל יום. מי שרוצה לבצע פיגוע לא יעבור דרך המחסומים, תאמין לי.

במקביל לזה, אני רוצה להביע מעל הבמה הזו חשש ממסמוס הסכם חילופי השבויים, הסכם שיכול להביא לשחרורו של גלעד שליט בתמורה לאסירים פלסטינים. ההסכם הזה יכול להיגמר, הוא יכול להסתיים. זה תלוי גם בממשלת ישראל לעשות את המעשה בכדי להביא את העניין הזה לסיום מוצלח, שיביא את הפרשה הקשה והמיותרת הזאת לסוף, סוף-סוף.

וכמובן, אי אפשר לסיים, גברתי יושבת הראש, בלי להזכיר במשפט אחד את סירובה המתמשך של הממשלה להיענות ליוזמות השלום הסוריות. גם זהו מחדל, שאני חושש מאוד, עמיתיי חברי הכנסת, שעוד נשלם עליו ביוקר. לכן, אני מציע לכם, עמיתיי חברי הכנסת, להביע היום, משתי הסיבות האלה, אי-אמון בממשלה. תודה רבה.

“יד הכנסת היתה קלה על ההדק”

הח”כים הערבים בירכו על פסיקת בג”ץ שתאפשר לפלשתינים לתבוע פיצוי. “החלטה חלקית אך חשובה”

איתמר ענברי 12/12/2006 11:00, nrg

“פסיקת בג”ץ הוכיחה שוב כי ידה של הכנסת שוב קלה על הדק החקיקה” – כך אמר היום ח”כ דב חנין (חד”ש), בעקבות הפסיקה לפיה הסעיף בחוק הנזיקין המונע מפלשתינים להגיש תביעת פיצויים נגד צה”ל אינו חוקתי. גל תגובות, שרובן אוהדות מיהר להישמע מטעם ח”כים מהסיעות הערביות ומהשמאל, וכן מארגוני זכויות האדם, לצד אזהרות מול “פשעי כיבוש נוספים”.

לדברי ח”כ חנין, המשמש גם כיו”ר השדולה לזכויות אדם בכנסת, הפסיקה אמנם מבורכת, אך מוכיחה כי היד קלה על החקיקה פוגעת בזכויות אדם. “ביום זכויות האדם אני קורא לכנסת לקיים חשבון נפש אמיתי על פעולותיה בתחום זה”.

ואילו יו”ר חד”ש, ח”כ מוחמד ברכה, הביע שביעות רצון חלקית מפסיקת בג”ץ. “זוהי החלטה חשובה שמאפשרת לקורבנות הכיבוש לתבוע את המדינה”, אמר. “ההחלטה חשובה מול הפשעים של הכיבוש שעוטפים אותה באטימות לא פחות פושעת”. עם זאת, אמר ברכה כי בג”ץ אינו יכול לפצות את האנשים על אובדן יקיריהם ועל הנזקים שנגרמו להם, אבל ההחלטה, למרות היותה חלקית, היא חשובה.

ח”כ אחמד טיבי (רע”מ-תע”ל) הצטרף לברכות על פסיקת בג”ץ ואמר כי “ההחלטה שולחת מסר לכנסת שהחוק נגד פיצויים היה גזעני ופוגע בזכויות החיים והקניין של האדם הפלשתיני באופן גורף”.

אל הדברים הצטרף יו”ר רע”מ-תע”ל, ח”כ אבראהים צרצור, שאמר: “סוף סוף נעשה צדק ונמנע עוול ממושך ובלתי מוסרי לפלשתינים שניזוקו מפעילות צה”ל בשטחים הכבושים ולא היו מעורבים בשום פעילות נגד צה”ל”. ח”כ צרצור אמר בנוסף כי הוא מקווה שההחלטה העבירה מסר ברור לממשלה ולצה”ל שאי אפשר לעשות כל דבר בשם הביטחון ו”לצאת מזה נקי”.

“מסופקים מביטול החקיקה הגזענית”

גם ח”כ זהבה גלאון מברכת את בג”ץ על ביטול “חוק האינתיפאדה”, שלדבריה נתן למדינה חסינות על מעשים שנעשו שלא כדין על-ידי כוחות הביטחון. “זה היה חוק לא מוסרי, לא צודק ותכליתו לא ראויה”, טוענת גלאון. “המדינה בקשה לחסוך ולהתנער מכספיה ולהתנער מאחריותה לרשלנות על ידי פגיעה חמורה בזכויות יסוד של אנשים שנפגעו ללא עוול בכפם. טוב עשה בג”צ שביטל חוק שהפלה בין דם לדם”.

גם ח”כ חיים אורון (מרצ) שבע רצון מהפסיקה, עם כי הביע תקווה שההחלטה תיושם בפועל. “חבל שהרוב הקואליציוני בכנסת הוליך אותנו כל פעם מחדש למצב שבו בג”ץ נדחק לשנות את החלטות הבית”, אמר. ואמר כי הוא מקווה שחברי הכנסת יכבדו הפעם את פסיקת בג”ץ.

בארגון “עדאלה”, שהגישו את העתירה לבג”ץ עם ארגונים נוספים, הביעו כמובן גם שם שביעות רצון מפסיקת בג”ץ. “אנו מקבלים בסיפוק את פסיקת בג”ץ המבטלת את החקיקה הגזענית של הכנסת השוללת את הזכות לפיצויים מפלשתינים תושבי השטחים הכבושים”, אמרו ב”עדאלה”. בארגון אמרו בנוסף כי הדחייה החלקית של העתירה התבססה על נימוקים טכניים, אך נותר פתח לתקוף זאת בבתי משפט אזרחיים על ידי תביעות אישיות.

“הפסיקה היא מתנה להנייה”

אך לפסיקה נשמעו גם התנגדויות, בין היתר מטעם עו”ד יוסי פוקס, מראשי הפורום המשפטי למען ארץ ישראל ומי שהיה מעורב בעשרות עתירות בנושאים חוקתיים-לאומיים. פוקס כינה את הפסיקה כ”מתנת הפרידה שמעניק השופט אהרון ברק לראש ממשלת הרשות הפלשתינית אסמעיל הנייה, מתנה שתקנה לברק מעמד של כבוד בקהילת המשפט הבינלאומי על חשבון ביטחונם של אזרחי ישראל”.

בנוסף הוא מציין כי “זו לא הפסיקה הראשונה שבה מעדיף ברק את נוחותם של הפלשתינים על פני ביטחונם של אזרחי ישראל, כפי שהיה בהרעת תוואי הגדר, כפי שהיה בנוהל שכן ובמקרים רבים נוספים”.

פסיקת בג”ץ מהבוקר קבעה כי פלשתינים שנפגעו מפעולות צה”ל בשש השנים האחרונות יוכלו לתבוע פיצויים מהמדינה. ההחלטה ניתנה פה אחד על-ידי הרכב מורחב של שופטי בג”ץ, בראשות הנשיא בדימוס, אהרן ברק. תשעת השופטים ביטלו את התיקון לחוק הנזיקין שמנע מהפלשתינים את זכות התביעה, וקבעו כי הוא לא חוקתי. עם זאת, בג”ץ השאיר על כנו סעיף בחוק המונע מחברים בארגון טרור ומנתינים של מדינות אויב, שנפגעו מפעולות צה”ל, להגיש תביעה נגד המדינה.

איתמר ענברי 12/12/2006 11:00, nrg