אדום - ירוק

דבריו של דב מעל דוכן הכנסת במסגרת הצעת אי אמון בממשלה.

דב חנין (חד”ש):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. גברתי השרה, עמיתי חברי הכנסת, שוב מגיעה כנסת ישראל לרגע של אמת שבו היא חייבת להתעורר מתרדמת, ולומר בקול חזק וברור:  די,  עצרו.

בשבוע הבא תאמר ועדת-וינוגרד את דברה על מלחמת לבנון. אבל הלקח הבסיסי והחשוב ביותר כבר ידוע. זו היתה מלחמה נוראה ומיותרת, המון הרג והמון סבל בישראל ובלבנון. שום תועלת לביטחון, וכל כך הרבה נזק לשלום. על לבנון יודעים להגיד את הדברים האלה היום הרבה מאוד אנשים. אבל היום החוכמה היא לומר את הדברים האלה על עזה, כי בעזה היום אנחנו נתקלים באותה תופעה. ההתלהמות שמובילה להתלקחות, אסקלציה שמידרדרת למלחמה.

עמיתי חברי הכנסת, אתמול הייתי בארץ ה”קסאמים”, נתתי הרצאה בקיבוצו של חבר הכנסת חרמש, כפר-עזה.

שי חרמש (קדימה):

- - - אני מוכרח לומר. בעניין הזה אין מחלוקת אתך. 

דב חנין (חד”ש):

תודה רבה. אני מאוד מבין את הדאגה של התושבים שם, את המצוקה של התושבים שם – אני מבין את הדאגה הזאת.

אני רואה גם מה קורה בעזה. מה שקורה בעזה הוא אסון; אזרחים נהרגים, אספקת החשמל מופסקת, אבטלה ורעב מייצרים ייאוש וחורבן בכל מקום. אדוני היושב-ראש, מתנהלת שם מלחמה בלי מעצורים, בלי נורמות מוסריות, בלי התחשבות במשפט הבין-לאומי.

במבט שטחי האסון בעזה הוא אסון של הפלסטינים. הוא באמת אסון של הפלסטינים, אבל האמת היא שהוא גם אסון של הישראלים, כי מן החורבן תצמח רק שנאה חדשה, מן הייאוש יצמח רק מוות נוסף. מדיניות הכוח החד-צדדית של הממשלה הגיעה למבוי סתום. החלק הראשון שלה היה אותה התנתקות חד-צדדית. אתם זוכרים איך דיברו אצלנו אז – דיברו כך: נצא מעזה בלי להידבר, והם יעשו עם עצמם מה שהם רוצים. עליית ה”חמאס” היתה הפרי של המדיניות הזאת.

היום אנחנו בחלק השני של מדיניות הכוח. מנצח עליה מפרק השעונים האנליטי, שר הביטחון, שעמיתי חברי הכנסת אף פעם לא אמרו עליו שהוא גם יודע להרכיב את השעונים שהוא כל כך טוב בלפרק אותם.

קולט אביטל (העבודה-מימד):

תתפלא. תתפלא.

דב חנין (חד”ש):

הוא מפרק. מדיניות הכוח בעזה היא הצד השני של קריצת העין למתנחלים בגדה.

אבל תראו, עמיתי חברי הכנסת, אדון ברק גר לו שם, בקומה ה-30 של מגדלי אקירוב בתל-אביב. אני חושב שמשם רואים היטב את קפריסין, אבל מהגובה הזה לא רואים אותנו, לא רואים את הסבל ואת המצוקה בשדרות ולא רואים את האסון האנושי בעזה. ברק החליט לחבור לימין הקיצוני לא רק בדיבורים – ואנחנו שומעים את הדיבורים האלה היטב – הוא החליט להוכיח לליברמן שיש לו מחליף ימני מאוד בממשלה.

לכן, אדוני היושב-ראש, מעשי הממשלה הזאת עוקפים מימין אפילו את האיחוד הלאומי, ולכן אנחנו נצביע היום אי-אמון בממשלה, לפני שהיא תספיק לגרור אותנו למלחמה כוללת מיותרת נוספת.

בתמונה: דב בהפגנת תנועות השלום במחסום ארז.

לדיווח ynet על ההפגנה.

אדוני היושב-ראש, יש לנו ממשלה מיוחדת בישראל; ממשלה של דוקטור ג’קיל ומיסטר הייד. מספסלי הימין אני שומע ביקורת על דוקטור ג’קיל. אומרים שדוקטור ג’קיל, שכנראה מתבטא בדיבורי השלום של הממשלה, הוא כנראה תמים או נאיבי, ולכן הימין מבקר אותו. אני, אדוני היושב-ראש, באתי לדבר על מיסטר הייד, על מה שקורה בפועל בשטח: על מה שממשלת ישראל הנוכחית עושה במציאות. לצערי הגדול, המעשים בשטח רחוקים מרחק עצום מאותם דיבורי שלום. אם המעשים בשטח הם שמבטאים את מדיניות ממשלת ישראל, צר לי לומר לך, אדוני היושב-ראש, אני חושב שוועידת אנאפוליס לא תוכל להביא שום בשורה ושום תקווה לציבור הישראלי.

למה אני מתכוון? אני מתכוון קודם כול להרחבת הבנייה בהתנחלויות. אומרים שמישהו הקפיא את הבנייה בהתנחלויות, אבל אני אומר לכם, עמיתי חברי הכנסת, שהעובדות הפוכות לחלוטין. תחת שלטונו של שר הביטחון השתקן אהוד ברק, בשתיקה ובשקט מתרחבות ההתנחלויות בהיקף עצום.

יורם מרציאנו (העבודה-מימד):

למה אתה משמיץ את יושב-ראש המפלגה שלי?

דב חנין (חד”ש):

חבר הכנסת מרציאנו, לא באתי להתווכח אתך; באתי לומר לך שיש בעיה עם יושב-ראש המפלגה שלך. אולי חברי מפלגת העבודה יתעוררו, יעשו מעשה ויגידו ליושב-ראש שלהם למצוא את מקומו בספסלי האיחוד הלאומי, כי לשם הוא באמת שייך. אני חושב שיושב-ראש מפלגת העבודה, שלוקח את מפלגתו להתחרות בעמדות של מחנה הימין הקיצוני, לוקח אותה לעמדה מאוד מאוד רחוקה. אהוד ברק מאפשר את הרחבת התנחלויות, ויש דוח של “שלום עכשיו” מהשבוע שעבר שמובאים בו כמה נתונים בעניין הזה.

יורם מרציאנו (העבודה-מימד):

בתקופה של אהוד ברק התרחבו ההתנחלויות?

דב חנין (חד”ש):

בתקופה של אהוד ברק התרחבו ההתנחלויות. כן. זאת מציאות עגומה, קשה ומצערת, אבל זאת המציאות. לא רק זה, אלא שבתקופה של אהוד ברק נמשכת בקצב מהיר בניית חומת ההפרדה, למשל חומת ההפרדה שמחלקת את הגדה המערבית לשני חלקים נפרדים; אותה חומת הפרדה שהולכת מזרחה מירושלים, הולכת הרחק מזרחה, מעבר למעלה-אדומים, קילומטרים מזרחה לתוך המדבר, מגיעה עד פאתי יריחו ומחלקת את הגדה המערבית לשני חלקים. עם זה ממשלת ישראל רוצה ללכת לוועידת אנאפוליס? אלה הם דיבורי שלום? זאת דרך של שלום?

לכן, אני חושב, עמיתי חברי הכנסת, שהציבור הישראלי זכאי לדעת את האמת. הציבור הישראלי זכאי לדעת לאן הממשלה הזאת לוקחת אותנו. הדיבורים הם יפים, אבל המעשים הם שקובעים. המעשים של הממשלה הנוכחית הם מעשים מסוכנים, מעשים בעייתיים, מעשים של מלחמה ולא מעשים שמקרבים את השלום. תודה רבה.

אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, להבדיל מכמה מקודמי, אני חושב שערכו וטעמו האמיתי של הדיון הזה איננו בקיומו של דיון אישי. הטענות שלי – אני אומר את זה כבר בתחילת הדברים – אינן לראש הממשלה, מר אהוד אולמרט, באופן אישי. הטענות שלי הן לממשלת ישראל ולמדיניות שלה, שאני חושב שהמיטה על כולנו אסון, ממיטה על כולנו צרות ויוצרת לכולנו נזקים.

עמיתי חברי הכנסת, מלחמת לבנון השנייה היתה אסון. צעירים ומבוגרים נהרגו, חיילים ואזרחים, יהודים וערבים, אזרחי ישראל ותושבי לבנון. המון הרס וחורבן אצלנו בצפון, בלבנון, והכול בשביל מה? המלחמה הזאת חשפה תמונה חברתית נוראה. היא חשפה את מלוא העומק של ההינתקות החד-צדדית של ממשלת ישראל מאחריותה לתושבי הפריפריה בצפון. המלחמה לא פתרה שום בעיה, אבל החריפה מאוד את כל הבעיות. היא לא חיזקה את הביטחון אלא הזיקה לו מאוד. היא לא החזירה את החיילים וגם לא יכלה להחזיר אותם.

אדוני היושב-ראש, הדברים שאני אומר היום אינם חוכמה שלאחר מעשה. את כל הדברים האלה - בדיוק את הדברים האלה - אמרתי מעל הדוכן הזה באותו היום, אדוני ראש הממשלה, שבו אתה התייצבת לפני הכנסת והצגת את המלחמה הזאת כחזון מלהיב. חשבון הנפש שצריך לעשות, צריך להיעשות על-ידיך ועל-ידי ממשלתך, אבל הוא חייב להיעשות גם על-ידי הבית הזה, וזו האמת. כי הבית הזה, ברובו הגדול, התייצב מאחורי מהלכי המלחמה ומאחורי מדיניות המלחמה הזאת.

אדוני היושב-ראש, דוח-וינוגרד מתאר לפנינו תמונה קשה של הקלות הבלתי-נסבלת שבה ממשלת ישראל מובילה את מדינת ישראל ואת עם ישראל למלחמה באופן פזיז, מהיר, חסר אחריות.

יש אלטרנטיבה, והאלטרנטיבה פתוחה, אבל היא לא עניין של דיבורים, היא לא עניין של הכרזות, היא עניין של מעשים בפועל. האלטרנטיבה היא של עלייה אמיתית על דרך ההידברות והשלום. האלטרנטיבה היא עלייה אמיתית, לא רק בדיבורים, אלא גם במעשים, לתהליך של  פיוס היסטורי עם העולם הערבי, עם העם הפלסטיני. פיוס היסטורי, שכולנו יודעים באילו קווים הוא יכול להיות מושג – אלה קווים אפשריים, קווים צודקים, קווים נכונים. חבל על כל רגע בתחום הזה. תודה רבה.

אדוני היושב-ראש, תודה רבה. ביום שישי האחרון השתתפתי, עם חבר הכנסת ביילין, באירוע מיוחד, אירוע שנתן לי הרבה תקווה ואופטימיות. האירוע הזה התקיים בירושלים, הוא היה אירוע משותף של ישראלים ופלסטינים, וססמתו להפוך את ירושלים לעיר של שלום, עיר שכוללת שתי בירות לשתי מדינות, בירת פלסטין בצד בירת ישראל - בירת פלסטין בירושלים המזרחית, בירת ישראל בירושלים המערבית.

אדוני היושב-ראש, אני חושב שפתרון השאלה של ירושלים הוא מרכזי לפתרון של שלום במזרח התיכון, שלום בינינו לבין הפלסטינים, בינינו לבין העולם הערבי. אבל פתרון הבעיה של ירושלים חיוני גם לירושלים, כדי שפיתוחה של ירושלים לא יהיה כפוף לכל מיני חזיונות שווא לאומניים ודמוגרפיים, אלא הפיתוח הזה ייעשה בהתאם לצרכים האמיתיים של תושבי העיר, לצורכי פיתוח העיר. לא בנייה חדשה במערב ירושלים, תוכנית ספדי; לא בנייה חדשה במזרח-ירושלים, כפי שמתכננים היום; לא עיר מים אל ים, מהים התיכון אל ים-המלח – אלא עיר שבאמת בנויה לטובת תושביה. תודה רבה.

אדוני היושב-ראש, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, בכל שבוע אנחנו עומדים על הדוכן הזה ומנמקים מדוע ראוי, לטובת הציבור בישראל, להעביר ממשלת זדון מן הארץ ולהביא קץ לעונש הקולקטיבי הזה שהוטל עלינו בדמות הממשלה הנוכחית. אני חייב לומר לכם שבכל שבוע אני מופתע מחדש לראות כמה סיבות חזקות הממשלה מסוגלת לייצר בשבוע וכמה נימוקים חזקים היא מסוגלת לספק לנו, חברי האופוזיציה, כשאנחנו באים וטוענים לפני הכנסת שראוי להביא סוף לממשלה הזאת.

אני אתחיל בידיעה המזעזעת שפורסמה בכותרת הראשית של עיתון “הארץ” ביום שישי האחרון. עיתון “הארץ” אומר בכותרתו הראשית ששרת החוץ האמריקנית הנחתה את ממשלת ישראל להימנע בכלל מקיום גישושים למשא-ומתן עם סוריה. לא לנהל משא-ומתן – אני מבין שהאיסור האמריקני הזה כבר ותיק וקיים. האיסור עכשיו הוא איסור גורף יותר – לא רק לנהל משא-ומתן, אלא בכלל לא לגשש, לא לבדוק. האמת היא שאין צורך לגשש ולבדוק, כי הקולות שנשמעים מסוריה הם חד-משמעיים וברורים: סוריה מציעה פתיחת משא-ומתן לשלום עם ישראל. כל ממשלה אחראית בישראל היתה צריכה להיענות מייד ליוזמה הזאת ולהתחיל במשא-ומתן לשלום עם סוריה; להתחיל במשא-ומתן לשלום עם סוריה כחלק ממשא-ומתן כולל לשלום עם מדינות ערב.

הממשלה הזאת מפקירה את עצמאותה של ישראל. היא מפקירה את האינטרסים האמיתיים של הציבור בישראל. במקום לדבר על שלום עם סוריה מדברים על סיכויי או סיכוני המלחמה עם סוריה. אני מבין שיש ויכוח בין אמ”ן ובין המוסד, אבל אני רוצה לומר לכם, חברי הכנסת, שהתמונה פשוטה מאוד: ככל שסיכויי השלום קטנים יותר, כך, למרבה הצער, גדלים סיכויי המלחמה. הדרך הטובה ביותר למנוע מלחמה היא לצעוד בדרך השלום, וזאת הדרך שהממשלה הזאת לא רוצה ללכת בה.

הממשלה הזאת היא ממשלה של סירוב לשלום עם סוריה, אבל היא גם ממשלה של סירוב לשלום עם הפלסטינים. אני לא רוצה להתייחס למלים שנאמרות, אלא למעשים שנעשים. אני רוצה להתייחס למשל להמשך בניית חומת ההפרדה. לפני עשרה ימים קיימנו בשדולה הסביבתית-החברתית סיור בחומת ההפרדה, שפוגעת קשות באזורי צפון מדבר יהודה. היא נקראת “סובב מעלה-אדומים”, אבל בעצם היא מגיעה כמעט עד פאתי יריחו – מירושלים עד יריחו. הסיור שלנו התמקד כמובן בצדדים הסביבתיים, אבל כשאני שואל את עצמי מהי מטרת החומה הזאת, ברור לי לחלוטין שזאת לא חומה שמטרתה ביטחונית. זאת חומה שמטרתה פוליטית. מטרת החומה הזאת היא לחלק את הגדה המערבית לשני אזורים נפרדים – שני קנטונים נפרדים: האחד רמאללה ושכם והאחר בית-לחם ויריחו – וכך למנוע הקמת מדינה פלסטינית עצמאית.

אם כבר מדברים על פוליטיקה וסביבה – היום מתפרסמת בעיתון ידיעה על 21 התנחלויות בגדה המערבית שפלשו לשמורות טבע וסיפחו לתחומיהן 1,900 דונם. זה נעשה בשם אהבת הארץ. ההרס הזה של הטבע והארץ נעשה בשם אהבת הארץ.

ביום שישי האחרון ציינו שנתיים למאבק נגד חומת ההפרדה בכפר בילעין. זה מאבק מרשים, שמשתתפים בו מדי יום שישי, שבוע בשבוע, ישראלים ופלסטינים יחדיו, בהפגנות לא אלימות נגד בניית החומה, שמפקיעה חלק גדול מאדמות הכפר ונועדה לאפשר הקמת התנחלות חדשה והרחבה של התנחלות קיימת. ההתנחלות המורחבת היא בלתי חוקית. 1,500 יחידות דיור נבנו בלי שום היתר ושום רשיון, אבל היום - - -

דוד רותם (ישראל ביתנו):

זה לא נכון ולא מדויק.

דב חנין (חד”ש):

זה נכון מאוד. זה נכון ומדויק. אבל היום אישרה מועצת התכנון העליונה את הפרת החוק הבוטה הזאת, את הבנייה הפיראטית, הבלתי חוקית, הבלתי לגיטימית, הגזלנית, של יחידות דיור על שטחים פרטיים פלסטיניים. והכתובת היא ממשלת ישראל, שממשיכה לאפשר את הרחבת ההתנחלויות באופן שפוגע כל כך קשה בציבור.

אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר לסיום, שבכל אחד ממישורי החיים ממשלה זו אינה ראויה לאמון – לא במישור מדיניות הרווחה: אומנם היום מתמנה שר רווחה, אבל אין כל בשורה בתחום הרווחה, כי בשורה בתחום הרווחה יכולה לבוא רק ממשרד ראש הממשלה וממשרד האוצר, ואלה ממשיכים את המדיניות הניאו-ליברלית שהציבור הישראלי כבר דחה. לא מגיעה בשורה בתחום של משכורות לעובדים, שממשיכים – כפי ששמענו היום בוועדת הפנים, עובדת סוציאלית בעיריית טייבה עובדת ולא מקבלת משכורת כבר שנתיים וחצי. אני שואל אתכם, עמיתי חברי הכנסת, האם מישהו מאתנו היה מסכים לעבוד במתכונת כזאת? למה אנחנו מצפים מעובדת סוציאלית בטייבה לעבוד בלי לקבל משכורת?

אדוני היושב-ראש, הממשלה הזאת ראויה לאי-אמון שלנו. היא ראויה לאי-אמון שלנו כי היא פוגעת בשלום והולכת בנתיב מנוגד לדרך השלום. היא פוגעת בעובדים, היא פוגעת ברווחה, היא פוגעת בציבור הישראלי, וראוי שרגע אחד מוקדם יותר הציבור הישראלי יגיד לה: די. עד כאן.

היו”ר מגלי והבה:
חברי הכנסת, אנו עוברים לנושא הבא, תוכנית ספדי לבנייה במערב ירושלים. הדיון הוא בעקבות הצעות לסדר-היום של חברי הכנסת דב חנין, מיכאל מלכיאור, חיים אמסלם, זבולון אורלב, משה גפני ורוברט אילטוב. אני מזמין את ראשון היוזמים, חבר הכנסת דב חנין, לנמק את ההצעה, ואחריו כמובן השותפים האחרים, אם נמצאים כאן.
המשך »

אדוני היושב ראש, עמיתיי חברי הכנסת, בימים האחרונים אנחנו עדים למחדל בעל משמעות היסטורית. בשבועות ובחודשים האחרונים חוזרות ונשמעות מסוריה פניות לחידוש המשא ומתן המדיני עם ישראל. בשפה ברורה מדבר שר החוץ הסורי, מדבר נשיא סוריה בכמה הזדמנויות, בנוסחים שונים, אבל בתוכן אחד ברור וחד משמעי - סוריה מציעה לפתוח מחדש משא ומתן מדיני עם ישראל כדי להתקדם לשלום. אצלנו, עמיתיי חברי הכנסת, למרבית הצער, הפניות האלה נענות בחומה בצורה של סירוב, לפעמים אפילו תוך השמעת דברי זלזול במנהיגים הסוריים או, לחילופין, בהעמדת שורה ארוכה של תנאים מוקדמים לעצם הנכונות לשבת לשולחן ולדבר על שלום.

היום, בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת, אומר ראש חטיבת המחקר באמ”ן, תת-אלוף יוסי ביידץ: כוונותיו של נשיא סוריה בשאר אסאד לפתיחת משא ומתן הן כנות ורציניות. אומר ראש חטיבת המחקר באמ”ן: להערכתי מדובר באינטרס סורי. בשבוע שעבר, עמיתיי חברי הכנסת, פגשתי כאן במשכן הכנסת חבר פרלמנט אירופי, דיוויד המרשטיין מסיעת הירוקים, שהגיע מסוריה. הוא אמר לי ולאישים נוספים בישראל: סוריה רצינית בכוונות השלום שלה עם ישראל. הוא אומר: איתותי השלום מדמשק אינם מניפולציה. הוא אומר יותר מזה, ואני מצטט: עדות לכך אפשר למצוא בצעדים סוריים מול עיראק, כולל חידוש היחסים, בהסכמה הסורית לפריסת הכוח הבין-לאומי בדרום לבנון. זאת הבאת דברים בשם אומרם. אומר האלוף במילואים אורי שגיא, שניהל הרבה מאד מגעים עם סוריה: ההיענות לשיחות עם דמשק איננה רק רצויה אלא גם הכרחית.

עמיתיי חברי הכנסת, בסוף השבוע התפרסמו בעיתון “מעריב” דבריו של מנכ”ל משרד החוץ לשעבר, איתן בן צור. הוא מספר על הידברות לא פורמאלית שהוא קיים עם הסורים בשנת 2003, ואני מצטט: “איזו הזדמנות זו הייתה. הרי המדיניות היא ניצול ההזדמנויות. איך אפשר לטעון שכל העמדה הסורית עכשיו באה בגלל חקירה רצח חרירי. הרי המהלך שאני הובלתי התרחש הרבה לפני הרצח. המסרים הסוריים עקביים, זהים לאורך שנים. הם מאותתים, ואנחנו מתעלמים”, אומר איתן בן צור. “אני משתגע, פשוט משתגע מהחברים במשרד החוץ. לפחות אפשר היה לנסח משהו יצירתי, אינטליגנטי, כדי לא להיראות כסרבני שלום עם שלושה סימני קריאה. איזה עיוורון”. דברי איתן בן צור, לשעבר מנכ”ל משרד החוץ.

הדברים ברורים, אבל הממשלה הזו מסרבת. יוסי שריד, ב”הארץ” של יום שישי, קורא למדיניות הסירוב של ממשלת אולמרט “הכלאה מחליאה בין גולדה לשמיר”. עם כל הכבוד ליוסי שריד, אני חושב שהוא לא דייק במקרה הזה, כי שמיר, לפחות, ניהל משא ומתן.

אני רוצה לצטט לכם מדברים שכותב בסוף השבוע זאב שף ב”הארץ”. הוא כותב כך: “כל ראשי הממשלה בישראל, החל מיצחק שמיר, קיימו מגעים עם הסורים. יצחק שמיר לא האמין בתחילה להערכת המודיעין, שאמרה לקראת ועידת מדריד, שמתחולל שינוי בעל משמעות אסטרטגית בסוריה. ראש אמ”ן אז, אורי שגיא, הציע להראות לו את החומר הגולמי שהיה בידי המודיעין, ושמיר השתכנע. גם יצחק רבין הסכים להפקיד בידי שר החוץ של ארצות הברית, וורן קריסטופר, פיקדון בדמות ויתור טריטוריאלי בגולן. לאחר מכן נפגשו נציגיו של שמעון עם הסורים ב-, Y Plantationגם בנימין נתניהו ואהוד ברק קיימו מגעים.

הממשלה הזו סרבנית יותר מקודמותיה. אפילו למשא ומתן היא לא מוכנה בכלל להיכנס. דבר מדהים. בשבוע שעבר ראש הממשלה, אהוד אולמרט, הסביר לנו בגילוי לב וביושר מדוע. אני רוצה לצטט את הדברים, כי אני חושב שאלה דברים שחשוב לשמוע אותם, למרות שקשה מאוד להאמין בהם. אומר לנו ראש ממשלתנו כך: “אסור לנו להיענות ליוזמה הסורית בשעה שהנשיא בוש, בעל הברית החשוב ביותר של ישראל מתנגד לכל משא ומתן עם סוריה”. ציטוט. דברים מדהימים. דברים שלא יאומנו.

צריך, כמובן, לברך את ראש הממשלה על הכנות שלו. פעם ראשונה כנות בכך שאולמרט אומר לנו שבוש הוא סרבן השלום המובהק. אני מבין, אגב, שבוושינגטון לא אהבו את גילוי הלב הזה ולכן הציעו לאולמרט - קראתי ציטוט – לא להתחבא מאחורי הגב שלנו. זו הסיבה, כנראה, שאולמרט נסוג מפרץ הכנות שלנו, התאפס קצת ושינה קצת את ההנמקות. פעם שנייה כנות, כי אולמרט מודה בדבריו, באופן גלוי ופתוח, שממשלתו איננה יותר מאשר וסאלית של נשיא ארצות הברית הנוכחי.

עמיתיי חברי הכנסת, אני לא מרבה לצטט מעל במת הכנסת פרשנים מדיניים, אבל אני חושב שבמקרה הזה ראוי להביא במלואם את דבריו של הפרשן המדיני של “מעריב”, שכותב ביום שישי האחרון את הדברים הבאים – אני מתכוון לדבריו של בן כספית. “אנחנו רפובליקת בננות, שמתפקדת גם כמדינת חסות. אבל זה לא פוטר אותנו מהחובה לקבוע שג’ורג’ בוש, מי שנחשב לידידה הגדול של ישראל מאז ומעולם, הוא אחד האסונות הקולוסאליים שפקדו את המזרח התיכון, ואולי גם את העולם כולו. מתישהו אמורים האמריקנים להבין את גודל האסון שהם ממיטים על העולם. הם לא לומדים כלום בוושינגטון. אחרי שאימנו את המוג’הידין באפגניסטן וסיפקו להם מאות טילי כתף, שנורו עליהם אחר כך; אחרי שסייעו לאל קעידה להיווצר וללבלב; אחרי שגמרו להמליך מישהו מקורב למערב בעיראק וסייעו להמליך מישהו מקורב למערב ברמאללה, והפכו את איראן למעצמה אזורית אם לא עולמית, וערערו את כל יסודותיו הרגישים של כל המזרח התיכון, והדליקו אש ענקית בכל מקום שבו דרכו, ממשיכים האמריקנים במצעד האיוולת המטורף שלהם במלוא המרץ. הדרך לגיהינום רצופה כוונות רעות”.

ממשיך בן כספית וכותב כך: “הגעגועים לסדאם ולערפאת ולמי לא יומרו בגעגועים בקרוב לגעגועים לשושלת אסד, לשלטון העלוואי היציב, החילוני, הפרגמטי. כשזה יקרה, אחרי שהאחים המוסלמים המקורבים למערב, יתפסו את השלטון בסוריה, ואולי יחברו לאחים המוסלמים המקורבים למערב במצרים ג’ורג’ בוש כבר לא יהיה כאן, אנחנו כן. הוא ישחק גולף בחוותו בטקסס או יחליף הלצות מגושמות עם אביו באחוזתו במיין”.

עמיתיי חברי הכנסת, אני לא מסכים עם הפרשן בן כספית ולא עם הניסוחים שלו, אבל אני חושב שהשאלות שבן כספית מעלה הן שאלות שאתם, עמיתיי חברי הכנסת, ואתם, עמיתיי השרים המכובדים שיושבים כאן אתנו, צריכים לחשוב עליהן ולענות עליהן. יש לנו בעיה קשה. עמיתיי חברי הכנסת, הכנסת צריכה להזכיר למר אהוד אולמרט שהוא ראש הממשלה של מדינת ישראל, ושחובת הנאמנות שלו היא לישראל ולאזרחיה. ישראל עלולה לשלם ביוקר על סרבנות השלום הזו. ברחובות תל אביב, חיפה וירושלים מסתובבים היום בחורים צעירים, שעלולים לשלם על סרבנות השלום הזאת בחייהם.

עוד נימוק כוזב אחד שאני שומע: אי אפשר להתקדם במקביל בשתי חזיתות. צריך לבחור – או ערוץ פלסטיני או ערוץ סורי. הגישה הזו, של הפרד ודבר, נכשלה במבחן המציאות. אפיקים נפרדים הובילו למבוי סתום, ראה את לקחי קמפ דיוויד האחרון. אפיקים נפרדים יובילו למבוי סתום גם בעתיד. כדי להתקדם לשלום צודק צריך ללכת בחזית רחבה, למהלך של שלום כולל עם העולם הערבי, גם עם הפלסטינים וגם עם סוריה. זה אפשרי על בסיס יוזמת השלום הערבית, שמונחת היום על השולחן, וממשלת ישראל צריכה להרים את הכפפה הזו הלכה למעשה וללכת בכיוון הזה.

עמיתיי חברי הכנסת, אנחנו שומעים היום מעל דוכן הכנסת שהעימות הבא הוא ודאי והוא הולך להתרחש. אמר את הדברים לפניי השר ליברמן.

השר לנושאים אסטרטגיים אביגדור ליברמן:

אומרים את זה אחמדינג’אד וראשי חמאס.

דב חנין (חד”ש):

אני מצטער שממשלת ישראל רואה במלחמה דבר בלתי נמנע. מלחמה היא תמיד דבר נמנע. אם נעשה את מה שתלוי בנו, אם נלך בדרך השלום אנחנו יכולים להבטיח את חייהם ואת עתידם של אזרחי ישראל. אנחנו יכולים להבטיח את עתידה של ישראל, את עתידם של הפלסטינים, את עתידו הבטוח של המזרח התיכון כולו. תודה רבה.

יואל חסון (קדימה):

הוא אומר שהוא הולך להרוג אותך ואתה לא מאמין לו?

השר לנושאים אסטרטגיים אביגדור ליברמן:

למה לא גינית אפילו איום אחד של אחמדינג’אד?

דב חנין (חד”ש):

מעל הבמה הזאת, אדוני השר, גיניתי גם גיניתי רק בשבוע שעבר. אני מפנה אותך לפרוטוקול.

היו”ר מגלי והבה:

תודה. אני מזמין את השר יעקב אדרי להשיב להצעת האי אמון.

ח”כ חנין: ידה של הכנסת קלה מדי על הדק החקיקה

NRG מעריב
יו”ר השדולה לזכויות אדם בכנסת, ח”כ דב חנין (חד”ש), בירך על פסיקת בג”ץ, לפיה החוק המונע מפלשתינים להגיש תביעת פיצויים נגד צה”ל אינו חוקתי. “שוב מסתבר שידה של הכנסת קלה מדי על הדק החקיקה, הפוגעת בזכויות אדם”, אמר. “ביום זכויות האדם אני קורא לכנסת לקיים חשבון נפש אמיתי על פעולותיה בתחום זה”.

נתניהו: אפשר לדבר עם סוריה, אם תחליט להתנתק מציר הרשע

הארץ
ולבדוק אותם ברצינות”. לדבריו, “בדיקת ההצהרות של אסד ושר החוץ שלו תואמת את האינטרס הישראלי”. ח”כ דב חנין (חד”ש) גינה את “מפגן הסירוב של אולמרט ופרס להצעות השלום”. הוא ציין כי “הממשלה תישא באחריות לדם המיותר שיישפך אם תיחסם דרך השלום”.

תגובות זועמות על החלטת העליון המתירה את מדיניות החיסולים

מחסום
החלטת בית-המשפט העליון עוררת תגובות נזעמות גם בקרב פוליטיקאים וחברי-כנסת. ח”כ דב חנין (חד”ש) אמר בתגובה כי מדובר בהחלטה מצערת של בית-המשפט. “למעשה, מדובר בהוצאה להורג של אנשים שמישהו בישראל החליט שהם ראויים לגזר דין מוות, למרות שאין בספר החוקים של ישראל גזר דין מוות”, אמר חנין.

תוכנית המוזיאון לאמנות עכשווית באום אל-פחם, שהוצגה שלשום בתל אביב, עוררה אופוריה בקרב

הארץ
ערבים ויהודים מכל קצוות הקשת הפוליטית. ביניהם היו שר התיירות יצחק הרצוג, חברי הכנסת דב חנין, ג’מאל זאחלקה, ראובן ריבלין ואופיר פינס. לעולם האופנה הישראלי תרם לבושן של נשים מוסלמיות רבות באירוע, שכבר מזמן חורג מסתם כיסוי ראש מטעמי דת.

בית-המשפט העליון החליט לשנות את החוק הגזעני השולל מפלסטינים את הזכות לפיצויים

מחסום
זה מוכיח את המגבלות האידיאולוגיות של החקיקה והשפיטה בישראל, בכל הקשור ליחס לפלסטינים”. ח”כ דב חנין (חד”ש), הביע סיפוק מההחלטה ומתח ביקורת חריפה על הכנסת. הוא אמר בתגובה: “החלטת בית-המשפט העליון מוכיחה מחדש שהכנסת מחוקקת חוקים גזענים בקלות בלתי נסבלת. אני קורא לכנסת לעשות חשבון נפש.”.

ח”כ חנין: שוב התברר - הכנסת פוגעת בזכויות אדם

ynet ידיעות אחרונות
חבר הכנסת דב חנין קרא לחברי הכנסת לקיים חשבון נפש בעקבות פסיקת בג”ץ שפלסטינים יוכלו לתבוע פיצויים על נזקים שנגרמו להם. יושב ראש “הלובי לזכויות האדם”, חבר הכנסת דב חנין (חד”ש), התייחס גם הוא לפסיקה, ואמר כי “שוב מסתבר שידה של הכנסת קלה מדי על ההדק בחקיקה הפוגעת בזכויות אדם.

גלאון: הזדמנות לנתק את סוריה מאירן

NFC חדשות מחלקה ראשונה
ואילו חבר הכנסת דב חנין (חד”ש) גינה את מה שהגדיר כמפגן הסירוב הממשלתי ליוזמת השלום הסורית. “תעלולי הלשון של פרס רק מעידים על המאמץ הדרוש לדחייתה של יוזמת שלום כל כך ברורה ישירה. הממשלה תישא באחריות לדם שישפך בשל חסימת הדרך בפני השלום”.

חנין: על הכנסת לעשות חשבון נפש על גבולותיה

הארץ
בשמאל בירכו על הפסיקה וקראו לכנסת להסיק מסקנות ולרסן את עצמה. ח”כ דב חנין (חד”ש) בירך על פסק הדין ואמר כי “שוב מסתבר שידה של הכנסת קלה על הדלק החקיקה הפוגעת בזכויות אדם. ביום זכויות האדם אני קורא לכנסת לקיים חשבון נפש אמיתי על גבולותיה בתחום זה”.

“הגיעה העת שהכנסת תעצור את בג”צ”

NFC חדשות מחלקה ראשונה
בג”צ אינו יכול לפצות את האנשים על איבוד יקיריהם ועל הנזקים שנגרמו להם, אבל ההחלטה, אף שהיא חלקית היא חשובה”. וח”כ דב חנין (חד”ש) טען, כי “שוב מסתבר שידה של הכנסת קלה מדי על הדק של חקיקה הפוגעת בזכויות אדם. ביום זכויות האדם אני קורא לכנסת לקיים חשבון נפש אמיתי על פעולותיה בתחום זה”.

אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, אני חושב שיש טעם לפגם בחוק שמוצג לפנינו היום. הכנסת חוקקה חוק והחוק הזה אומר באופן ברור, כי החל מ-1 בינואר 2007, כאשר מוגש כתב אישום, תתכבד התביעה ותודיע אם היא מתכוונת לשלוח את הנאשם למאסר או לא. אם היא מתכוונת לשלוח אותו למאסר, צריך יהיה למנות לו סניגור או שיהיה מיוצג בדרך אחרת. עכשיו מסתבר לנו, כמו תמיד, החוקים הם חוקים ורשויות המדינה לא נערכות לבצע את חוקיה של מדינת ישראל. אני חושב שזה דבר חמור ודבר שאי-אפשר לעבור עליו לסדר-היום. ודאי שהכנסת לא צריכה להסכים לכך בדיעבד.

לכן, רבותי חברי הכנסת, אני חושב שאין מקום לתמוך בהצעת החוק הזאת. אני מציע לכם, חברי הכנסת, לא לתמוך בה ולהחזיר את הנושא לשולחנה של הממשלה כדי שהממשלה אכן תיערך, כמה בלתי צפוי, לבצע את חוקיה של מדינת ישראל שהתקבלו בכנסת.

שר הפנים רוני בר-און:

אנרכיה.

דב חנין (חד”ש):

זאת לא אנרכיה, זה ביצוע החוק, אתם מציעים לנו אנרכיה. אנחנו מחוקקים חוקים ואתם אומרים לנו שאתם לא נערכתם כראוי.

אבל אני רוצה לנצל את ההזדמנות, אדוני היושב-ראש, שאנחנו עוסקים במינוי סניגור, כדי לשאול את השאלה היותר כללית. מי באמת יכול להיות ומי ימנה סניגור לציבור הישראלי מפני חוסר אחריותה של הממשלה הנוכחית.

אני מתכוון לדחייה הבוטה, הגסה, של היד שהושטה לשלום כמה וכמה פעמים בשבוע האחרון מדמשק, מצד נשיא סוריה, מצד שר החוץ הסורי.

צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד”ל):

פעם אחת שמחתי שאני יכול להסכים אתך, למה אתה מקלקל?

דב חנין (חד”ש):

זו היתה שמחה מוקדמת כנראה, חבר הכנסת הנדל.

עמיתי חברי הכנסת, אומר לנו אתמול ראש הממשלה: אנחנו חייבים לדחות את יוזמת השלום הסורית מכיוון שאנחנו צריכים להתחשב בנשיא בוש. אני רוצה להזכיר לראש הממשלה, שהוא נבחר לכהונה במדינת ישראל, הוא אמור לשמור אמונים למדינת ישראל, הוא אמור לשרת את הציבור הישראלי, לייצג את האינטרס הישראלי, והוא לא נבחר כאן כאיזה קבלן ביצוע של האינטרסים של נשיא ארצות-הברית. התשובה הזאת היא תשובה מקוממת, היא תשובה מרגיזה והיא מעידה על אמת מאוד מאוד מדאיגה. ממשלת ישראל איננה פועלת להגנת האינטרס הישראלי, כי האינטרס הישראלי הוא בהחלט לפתוח מייד במשא-ומתן לשלום עם סוריה, כמו שהאינטרס הישראלי לפני חצי שנה היה לפתוח במשא-ומתן לשלום עם הפלסטינים. כאשר דוחים את המשא-ומתן לשלום עם סוריה, כאשר דוחים את היד המושטת לשלום עם סוריה, המשמעות היא סגירת הדרך לשלום ופתיחת הדרך להידרדרות צבאית ולסכנה של מלחמה נוספת. מי ישלם את המחיר בדם? הציבור הישראלי, הציבור הערבי במדינות השכנות. לכן הציבור הישראלי צריך סניגור, הציבור הישראלי צריך מי שיגן עליו מפני ממשלה ומפני ראש ממשלה ששכח את חובתו לציבור הישראלי, שכח את חובתו למדינת ישראל, שכח את חובת האמונים שלו והפקיר את כל אלה לטובת שירות האימפריה האמריקנית ונשיא ארצות-הברית. תודה רבה.

תודה רבה. אדוני השר, בהמשך לשתי השאלות שנשאלו כאן, המציאות של החומה במזרח ירושלים היא מציאות אבסורדית לחלוטין. היא מציאות שאני, מתוך היכרות עם השטח, ואני מניח שגם אתה אדוני, כאשר אתה מגיע לבקר שם, אינך יכול למצוא בה שום היגיון. שכונה אחת בתוך הגדר, שכונה אחרת מחוץ לגדר. למה החליטו שזאת בפנים וזאת בחוץ? מה הטעמים הביטחוניים שדווקא שכונה א’ בפנים ושכונה ב’ בחוץ? שאלות גדולות וכבדות, ואני מסכים עם חבר הכנסת פרוש, לפחות באמירה העקרונית, שתבוא הממשלה ותסביר מה הטעמים מאחורי התוואי שנקבע.

ברמה היום יומית, אדוני השר, התוואי הזה יוצר בעיות קשות מאוד בחיי היום יום. הזכרת עובדים? אני מדבר על תלמידים, תלמידים בבתי ספר שצריכים לעבור את השערים בחומה כדי להגיע לבית הספר שלהם בבוקר. מדובר בחולים בבתי חולים. אלה הם דברים שבאופן יומיומי, אדוני השר, יוצרים סבל שנראה לחלוטין לחלוטין מיותר וחסר כל הצדקה.

רקע:

• י-ם שמעבר לגדר: בלי שוטרים, דואר, חינוך ורפואה
• סיכום סיור מזרח ירושלים- הגדר, בתי חולים ומרקם חיים