אדום - ירוק

אדוני היושב-ראש, יש לנו ממשלה מיוחדת בישראל; ממשלה של דוקטור ג’קיל ומיסטר הייד. מספסלי הימין אני שומע ביקורת על דוקטור ג’קיל. אומרים שדוקטור ג’קיל, שכנראה מתבטא בדיבורי השלום של הממשלה, הוא כנראה תמים או נאיבי, ולכן הימין מבקר אותו. אני, אדוני היושב-ראש, באתי לדבר על מיסטר הייד, על מה שקורה בפועל בשטח: על מה שממשלת ישראל הנוכחית עושה במציאות. לצערי הגדול, המעשים בשטח רחוקים מרחק עצום מאותם דיבורי שלום. אם המעשים בשטח הם שמבטאים את מדיניות ממשלת ישראל, צר לי לומר לך, אדוני היושב-ראש, אני חושב שוועידת אנאפוליס לא תוכל להביא שום בשורה ושום תקווה לציבור הישראלי.

למה אני מתכוון? אני מתכוון קודם כול להרחבת הבנייה בהתנחלויות. אומרים שמישהו הקפיא את הבנייה בהתנחלויות, אבל אני אומר לכם, עמיתי חברי הכנסת, שהעובדות הפוכות לחלוטין. תחת שלטונו של שר הביטחון השתקן אהוד ברק, בשתיקה ובשקט מתרחבות ההתנחלויות בהיקף עצום.

יורם מרציאנו (העבודה-מימד):

למה אתה משמיץ את יושב-ראש המפלגה שלי?

דב חנין (חד”ש):

חבר הכנסת מרציאנו, לא באתי להתווכח אתך; באתי לומר לך שיש בעיה עם יושב-ראש המפלגה שלך. אולי חברי מפלגת העבודה יתעוררו, יעשו מעשה ויגידו ליושב-ראש שלהם למצוא את מקומו בספסלי האיחוד הלאומי, כי לשם הוא באמת שייך. אני חושב שיושב-ראש מפלגת העבודה, שלוקח את מפלגתו להתחרות בעמדות של מחנה הימין הקיצוני, לוקח אותה לעמדה מאוד מאוד רחוקה. אהוד ברק מאפשר את הרחבת התנחלויות, ויש דוח של “שלום עכשיו” מהשבוע שעבר שמובאים בו כמה נתונים בעניין הזה.

יורם מרציאנו (העבודה-מימד):

בתקופה של אהוד ברק התרחבו ההתנחלויות?

דב חנין (חד”ש):

בתקופה של אהוד ברק התרחבו ההתנחלויות. כן. זאת מציאות עגומה, קשה ומצערת, אבל זאת המציאות. לא רק זה, אלא שבתקופה של אהוד ברק נמשכת בקצב מהיר בניית חומת ההפרדה, למשל חומת ההפרדה שמחלקת את הגדה המערבית לשני חלקים נפרדים; אותה חומת הפרדה שהולכת מזרחה מירושלים, הולכת הרחק מזרחה, מעבר למעלה-אדומים, קילומטרים מזרחה לתוך המדבר, מגיעה עד פאתי יריחו ומחלקת את הגדה המערבית לשני חלקים. עם זה ממשלת ישראל רוצה ללכת לוועידת אנאפוליס? אלה הם דיבורי שלום? זאת דרך של שלום?

לכן, אני חושב, עמיתי חברי הכנסת, שהציבור הישראלי זכאי לדעת את האמת. הציבור הישראלי זכאי לדעת לאן הממשלה הזאת לוקחת אותנו. הדיבורים הם יפים, אבל המעשים הם שקובעים. המעשים של הממשלה הנוכחית הם מעשים מסוכנים, מעשים בעייתיים, מעשים של מלחמה ולא מעשים שמקרבים את השלום. תודה רבה.

חבר הכנסת דב חנין שאל את שר הביטחון
ביום כ”ג בתמוז התשס”ו (19 ביולי 2006):

באחת מעתירות חומת ההפרדה קבע בג”ץ, כי המידע שסופק לו “לא שיקף את מלוא השיקולים שעמדו לנגד עיניהם של מקבלי ההחלטות”. בין שמדובר בתצהיר שקר, לכאורה, ובין שמדובר בהטעיה מכוונת אחרת, ההתרחשות הוגדרה על-ידי בית-המשפט כ”תופעה חמורה” וכ”אירוע שאין להשלים אתו”.

רצוני לשאול:

1. האם התקיים בירור בשאלה מי אחראי להטעיית בג”ץ?

2. האם ננקטו הצעדים כנגד האחראים, ואם כן – אילו?

סגן שר הביטחון אפרים סנה:

 2-1. גברתי היושבת-ראש, חבר הכנסת חנין שואל, בהמשך לדיון בבג”ץ שהגיש ראש מועצת עזון נגד ממשלת ישראל בעניין חלקה המזרחי של גדר הביטחון, העובר בקרבת היישוב עזון ובקרבת היישוב הישראלי צופין - היועץ המשפטי לממשלה ביקש משר הביטחון להורות על ביצוע בדיקה בדבר מסירת מידע חלקי ולא מדויק בפרשה זו לפרקליטות ולבית-המשפט.

 בדיקה בעניין זה נערכה על-ידי הפצ”ר והוצגה לשר הביטחון. הפצ”ר מציין מחד גיסא את הנזק שנגרם למערכת הביטחון ולעמדות שהיא מציגה בבג”ץ כתוצאה מעדותו של מר תרזה בפני בג”ץ בפרשת צופין. מאידך גיסא, פורט תפקידו החיוני של מר תרזה כמייצג מערכת הביטחון בתיקים בפני בית-המשפט העליון וועדות הערעור, זכויותיו הרבות של מר תרזה בפרויקט גדר הביטחון ובפרויקטים אחרים, והעובדה שאין לראות בהתנהגותו של מר תרזה התנהגות שיש לטפל בה במישור הפלילי.

 לנוכח כל האמור, ובצירוף העובדה שמר דני תרזה סיים את חוזה ההעסקה שלו עם משרד הביטחון ב-28 בפברואר 2007, עמדת היועץ המשפטי למערכת הביטחון היא שאין לנקוט נגדו צעדים משמעתיים.

 עם זאת, אין להתעלם מהפגם החמור שנפל בתפקודו של מר תרזה באופן שבו הציג את עמדת משרד הביטחון בבג”ץ ומהביקורת שמתח בית-המשפט העליון בסוגיה זו. לפיכך, אנו ממליצים שמר תרזה לא יועסק בעתיד בכל תפקיד הכרוך בהצגת עמדת המדינה בפני בתי-המשפט בעניין גדר ההפרדה, וכנראה גם לא בשום דבר אחר.

היו”ר קולט אביטל:

תודה רבה. שאלה נוספת.

דב חנין (חד”ש):

אדוני השר, קודם כול, אני מצטער על מסקנותיו של הפרקליט הצבאי הראשי. אני חושב שהפרקליט הצבאי הראשי שוגה כאשר הוא יכול לומר שאדם שהטעה את בית-המשפט העליון - צריך לשקול גם את זכויותיו. מה זכויותיו של מר תרזה? מר תרזה היה פעיל בנושא גדר ההפרדה, הציג עמדות רבות בפני בית-המשפט העליון, וככל הנראה אי-דיוקים היו לא רק במקרה הזה – אני אומר את הדברים בשפה העדינה ביותר שאני יכול. אלה דברים חמורים ביותר. זאת פגיעה במערכת המשפט והצדק בישראל, ואני חושב שהדברים היו ראויים, מפי הפרקליט הצבאי הראשי, לתגובה הרבה יותר חריפה.

לגופו של עניין, צר לי לומר לך, אדוני סגן השר, שמר תרזה עדיין מועסק על-ידי ממשלת ישראל בתפקיד יועץ מיוחד לראש הממשלה בענייני גדר ההפרדה, וככזה - אני מבין, אלא אם כן תתקן אותי - הוא מופיע גם כחלק מהצוות שהמדינה מציגה בעתירות שעומדות בפני בג”ץ. אז יכול להיות שיש לנו פה משחק של כיסאות מוזיקליים: הוא עזב את משרד הביטחון, אבל הוא חוזר אלינו דרך החלון, דרך משרד ראש הממשלה.

היו”ר קולט אביטל:

תודה רבה. בבקשה.

סגן שר הביטחון אפרים סנה:

חבר הכנסת חנין, היות שאני עונה על השאילתא הזאת כנציג משרד הביטחון, הריני להודיע לך שאת משרד הביטחון מר תרזה אינו מייצג עוד. למען הגילוי הנאות, היה מקרה אחד שנבע מתקלה שבו הוא זומן להופעה על-ידי פיקוד המרכז, בלא ידיעת המרכז, וגם נשאלנו פה על-ידי אחד מחברי הבית וענינו על זה.

אשר להעסקתו על-ידי משרד ראש הממשלה, אתה ודאי רשאי לשאול את ראש הממשלה במה הוא מעסיק את מר תרזה, בהינתן מה שנאמר פה.

היו”ר קולט אביטל:

אין קשר בין המשרדים?

סגן שר הביטחון אפרים סנה:

לא.

בנימין אלון (האיחוד הלאומי - מפד”ל):

ראש הממשלה הוא אמא תרזה.

דב חנין (חד”ש):

אין קשר בממשלה.

סגן שר הביטחון אפרים סנה:

זו אותה ממשלה, אבל אנחנו הסקנו את מסקנותינו וחדלנו להעסיק את מר תרזה. אם ראש הממשלה חושב אחרת, מן הראוי שתעיר לאוזנו. הוא לבטח ישמע לך.

אדוני היושב-ראש, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, בכל שבוע אנחנו עומדים על הדוכן הזה ומנמקים מדוע ראוי, לטובת הציבור בישראל, להעביר ממשלת זדון מן הארץ ולהביא קץ לעונש הקולקטיבי הזה שהוטל עלינו בדמות הממשלה הנוכחית. אני חייב לומר לכם שבכל שבוע אני מופתע מחדש לראות כמה סיבות חזקות הממשלה מסוגלת לייצר בשבוע וכמה נימוקים חזקים היא מסוגלת לספק לנו, חברי האופוזיציה, כשאנחנו באים וטוענים לפני הכנסת שראוי להביא סוף לממשלה הזאת.

אני אתחיל בידיעה המזעזעת שפורסמה בכותרת הראשית של עיתון “הארץ” ביום שישי האחרון. עיתון “הארץ” אומר בכותרתו הראשית ששרת החוץ האמריקנית הנחתה את ממשלת ישראל להימנע בכלל מקיום גישושים למשא-ומתן עם סוריה. לא לנהל משא-ומתן – אני מבין שהאיסור האמריקני הזה כבר ותיק וקיים. האיסור עכשיו הוא איסור גורף יותר – לא רק לנהל משא-ומתן, אלא בכלל לא לגשש, לא לבדוק. האמת היא שאין צורך לגשש ולבדוק, כי הקולות שנשמעים מסוריה הם חד-משמעיים וברורים: סוריה מציעה פתיחת משא-ומתן לשלום עם ישראל. כל ממשלה אחראית בישראל היתה צריכה להיענות מייד ליוזמה הזאת ולהתחיל במשא-ומתן לשלום עם סוריה; להתחיל במשא-ומתן לשלום עם סוריה כחלק ממשא-ומתן כולל לשלום עם מדינות ערב.

הממשלה הזאת מפקירה את עצמאותה של ישראל. היא מפקירה את האינטרסים האמיתיים של הציבור בישראל. במקום לדבר על שלום עם סוריה מדברים על סיכויי או סיכוני המלחמה עם סוריה. אני מבין שיש ויכוח בין אמ”ן ובין המוסד, אבל אני רוצה לומר לכם, חברי הכנסת, שהתמונה פשוטה מאוד: ככל שסיכויי השלום קטנים יותר, כך, למרבה הצער, גדלים סיכויי המלחמה. הדרך הטובה ביותר למנוע מלחמה היא לצעוד בדרך השלום, וזאת הדרך שהממשלה הזאת לא רוצה ללכת בה.

הממשלה הזאת היא ממשלה של סירוב לשלום עם סוריה, אבל היא גם ממשלה של סירוב לשלום עם הפלסטינים. אני לא רוצה להתייחס למלים שנאמרות, אלא למעשים שנעשים. אני רוצה להתייחס למשל להמשך בניית חומת ההפרדה. לפני עשרה ימים קיימנו בשדולה הסביבתית-החברתית סיור בחומת ההפרדה, שפוגעת קשות באזורי צפון מדבר יהודה. היא נקראת “סובב מעלה-אדומים”, אבל בעצם היא מגיעה כמעט עד פאתי יריחו – מירושלים עד יריחו. הסיור שלנו התמקד כמובן בצדדים הסביבתיים, אבל כשאני שואל את עצמי מהי מטרת החומה הזאת, ברור לי לחלוטין שזאת לא חומה שמטרתה ביטחונית. זאת חומה שמטרתה פוליטית. מטרת החומה הזאת היא לחלק את הגדה המערבית לשני אזורים נפרדים – שני קנטונים נפרדים: האחד רמאללה ושכם והאחר בית-לחם ויריחו – וכך למנוע הקמת מדינה פלסטינית עצמאית.

אם כבר מדברים על פוליטיקה וסביבה – היום מתפרסמת בעיתון ידיעה על 21 התנחלויות בגדה המערבית שפלשו לשמורות טבע וסיפחו לתחומיהן 1,900 דונם. זה נעשה בשם אהבת הארץ. ההרס הזה של הטבע והארץ נעשה בשם אהבת הארץ.

ביום שישי האחרון ציינו שנתיים למאבק נגד חומת ההפרדה בכפר בילעין. זה מאבק מרשים, שמשתתפים בו מדי יום שישי, שבוע בשבוע, ישראלים ופלסטינים יחדיו, בהפגנות לא אלימות נגד בניית החומה, שמפקיעה חלק גדול מאדמות הכפר ונועדה לאפשר הקמת התנחלות חדשה והרחבה של התנחלות קיימת. ההתנחלות המורחבת היא בלתי חוקית. 1,500 יחידות דיור נבנו בלי שום היתר ושום רשיון, אבל היום - - -

דוד רותם (ישראל ביתנו):

זה לא נכון ולא מדויק.

דב חנין (חד”ש):

זה נכון מאוד. זה נכון ומדויק. אבל היום אישרה מועצת התכנון העליונה את הפרת החוק הבוטה הזאת, את הבנייה הפיראטית, הבלתי חוקית, הבלתי לגיטימית, הגזלנית, של יחידות דיור על שטחים פרטיים פלסטיניים. והכתובת היא ממשלת ישראל, שממשיכה לאפשר את הרחבת ההתנחלויות באופן שפוגע כל כך קשה בציבור.

אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר לסיום, שבכל אחד ממישורי החיים ממשלה זו אינה ראויה לאמון – לא במישור מדיניות הרווחה: אומנם היום מתמנה שר רווחה, אבל אין כל בשורה בתחום הרווחה, כי בשורה בתחום הרווחה יכולה לבוא רק ממשרד ראש הממשלה וממשרד האוצר, ואלה ממשיכים את המדיניות הניאו-ליברלית שהציבור הישראלי כבר דחה. לא מגיעה בשורה בתחום של משכורות לעובדים, שממשיכים – כפי ששמענו היום בוועדת הפנים, עובדת סוציאלית בעיריית טייבה עובדת ולא מקבלת משכורת כבר שנתיים וחצי. אני שואל אתכם, עמיתי חברי הכנסת, האם מישהו מאתנו היה מסכים לעבוד במתכונת כזאת? למה אנחנו מצפים מעובדת סוציאלית בטייבה לעבוד בלי לקבל משכורת?

אדוני היושב-ראש, הממשלה הזאת ראויה לאי-אמון שלנו. היא ראויה לאי-אמון שלנו כי היא פוגעת בשלום והולכת בנתיב מנוגד לדרך השלום. היא פוגעת בעובדים, היא פוגעת ברווחה, היא פוגעת בציבור הישראלי, וראוי שרגע אחד מוקדם יותר הציבור הישראלי יגיד לה: די. עד כאן.

אדוני היושב-ראש, אני רוצה להביע צער על כך שנושא שהוא לכאורה לא מסובך, מסתבך עד לבלי פתרון על-ידי ממשלת אולמרט.
ובאמת, הטענה שלי איננה לשר אדרי – שאני משוכנע שהוא אומר באמינות רבה את מה שהוא מאמין ומה שהוא חושב – אבל לפני זמן רב קבע דוח שממשלת ישראל הזמינה אותו, של גברת טליה ששון, שיש צורך דחוף לפרק ולפנות עשרות רבות של מאחזים בלתי חוקיים – שבחלקם הגדול נמצאים על קרקעות פרטיות.
אני לא מבין איך אפשר להתנות את זה שהמאחזים האלה יושבים על קרקע פרטית, בדיבורים על הסדר קבע. אני הראשון שאהיה בעד הסדר קבע, אבל כרגע יושבים מאחזים על קרקעות של אנשים, ועושקים אותם.
הדבר הזה הוא בלתי נסבל. אני חושב שזו הפרה בוטה, גלויה ושערורייתית של שלטון החוק, בוודאי גם הפרת ההתחייבויות שממשלת ישראל חזרה והתחייבה בפני הציבור הישראלי, בפני הקהילה הבין-לאומית. זה חמור ביותר.
לכן אדוני היושב-ראש, אני חושב שהנושא הזה הוא נושא שחשוב שיתנהל בו דיון בבמה ציבורית ופומבית, וכיוון שוועדת החוץ והביטחון איננה במה כזו, אני חושב שהדיון הזה צריך להיעשות או במליאת הכנסת או בוועדה לביקורת המדינה, ונברר למה החלטת ממשלה והתחייבויות ממשלה כל כך ברורות וכל כך חד-משמעיות, לא מתבצעות בפועל.

אדוני היושב-ראש, אדוני סגן השר, עמיתי חברי הכנסת, לפני שאני אתייחס לבעיות הסביבתיות שיוצרת גדר ההפרדה במדבר יהודה, חובתי, למען דיון ישר והגון, להזכיר שהגדר מעוררת מגוון גדול של בעיות: בעיות מדיניות, ביטחוניות, חברתיות, שאלות קשות של זכויות אדם, שאלות של משפט בין-לאומי.
ואני אומר לכנסת לגמרי בגלוי שיש לי עמדה ברורה גם בכל אחת מהשאלות האלה. אני לא שותף לאשליה שגדר היא פתרון פלא ביטחוני שיעצור פיגועים ויהפוך את חיינו לבטוחים יותר. אם בין שני עברי הגדר תהיה שנאה – אפשר לירות ב”בקסאמים” גם מעליה.

ולכן, התשובה האמיתית לשאלת הביטחון איננה תשובה צבאית אלא תשובה מדינית. לא גדרות אלא יחסים אחרים הם המפתח לביטחון.
ואדוני היושב-ראש, אני מכיר גם היטב-היטב את תוואי הגדר.  התוואי הזה לא נקבע כדי לשמור על ביטחון. הוא מספח שטחים בהיקף גדול, מאפשר הרחבה של התנחלויות ומרחב משמעותי לבניית התנחלויות נוספות, ולצורכי התוואי הזה הופקעו אדמות פרטיות, נעקרים מטעי זיתים, חייהם של אלפים רבים נפגעים קשות.
וזאת הסיבה לדיונים המשפטיים הרבים מבית-הדין הבין-לאומי בהאג ועד בית-המשפט העליון בירושלים, אבל בכל אלה לא אתמקד היום. היום אני אתמקד בהיבטים הסביבתיים של הגדר, שכן הגדר הזאת לכל אורכה היא פצע בנוף הארץ, פגיעה סביבתית משמעותית ואמיתית.
כל כך אוהבים אצלנו את הארץ, רבים על כל סנטימטר עם שכנינו, אבל מוכנים להשחית ולהרוס קילומטרים רבים.
אני מברך על ההחלטה לעצור את בניית הגדר בדרום מדבר יהודה, אבל בדיוק אותה בעיה סביבתית נוראה קיימת גם בצדו השני של המדבר, בצפון מדבר יהודה. אתמול, בדיון המקיף שקיימנו בשדולה הסביבתית-חברתית, בהשתתפות 11 חברי כנסת, שמענו חוות-דעת אקולוגיות חד-משמעיות. חוות-הדעת של ד”ר רון פרומקין וד”ר תמר אחירון מוכיחה במפורש שאותן בעיות סביבתיות קשות שיש בדרום מדבר יהודה, יש גם בצפונו.
גדר צפון מדבר יהודה מדוברת פחות. היא מוכרת יותר בגלל ההשלכות המדיניות מרחיקות- הלכת שלה. כשבוחנים את המפות, רואים בבירור – המטרה היחידה של גדר צפון מדבר יהודה היא מטרה מדינית. קוראים לה אומנם סובב-סובב מעלה אדומים, אבל זה שם מטעה כי היא מייצרת בלון ענק הרבה מעבר למעלה אדומים: שמונה קילומטר מזרחה, קילומטרים צפונה, עד לתוככי שמורת ואדי קלט.
למעשה, זו גדר נושקת יריחו. היא מפצלת את הגדה המערבית לשני אזורים נפרדים ומונעת הקמת מדינה פלסטינית רציפה. זאת מטרתה, ולכן היא חשובה לתומכיה. לכן הממשלה הזאת לא משנה אותה – כי זוהי ממשלת אליפות העולם בפער בין מלים לבין מעשים, רטוריקה של שלום, ומעשה אמיתי של תנופת בנייה, או יותר נכון תנופת חתירה נגד יסודותיו.

היו”ר יצחק אהרונוביץ:
תודה.

דב חנין (חד”ש):
            אדוני, במשפט אחרון. כמה משפטי סיכום.

היו”ר יצחק אהרונוביץ:
משפט אחרון.

דב חנין (חד”ש):
לא על הנושא המדיני בהיבט הזה רציתי לדבר. רציתי לדבר על הסביבה ולומר כאיש סביבה בצורה ברורה ביותר – אי אפשר להתעלם מהשיקולים הסביבתיים כשהם לא נוחים פוליטית. אותם שיקולים שהובילו את שר הביטחון לעצור לחלוטין את הבנייה בדרום מדבר יהודה, חייבים להוביל אותו להחלטה דומה גם בצפון.
אנשי מערכת הביטחון - שהתייצבו אתמול בהרכב מאוד מכובד לישיבת השדולה - לא היו ערוכים בכלל לדבר על הגדר בצפון מדבר יהודה. הדבר היחידי שהם אמרו לנו, שכרגע הגדר מעוכבת בגלל שני בג”צים של כפריים ערביים. זו אמירה מדאיגה מאוד כי זה אומר שהסביבה באזור הזה לא קיימת, לא רואים את השיקולים הסביבתיים. אני מאוד מקווה שסגן שר הביטחון – שיענה לנו היום – יתייחס לשיקולים הסביבתיים האלה גם באזור הזה. תודה רבה.

דב חנין (חד”ש):תודה רבה, אדוני. לאור תשובתך, אני רוצה לדעת, אדוני סגן השר - האם הסטנדרטים שאתם נוקטים בהם בנושא רכוש פרטי יהודי, תקפים גם לגבי רכוש פרטי ערבי של ערבים פלסטינים, שנפגע בקנה מידה מאד גדול בהרבה מקומות כתוצאה מהקמת חומת ההפרדה?

סגן שר הביטחון אפרים סנה:

אולי אני אתחיל בתשובה לחבר הכנסת חנין. הקריטריונים הכספיים הם זהים לכולם. הבעיה היא שבפעמים רבות הנפגעים הפלסטינים, מסיבות שלהם, לא פונים בבקשה לקבל את הפיצוי. אבל הקריטריונים על תפיסה, על דמי תשלום, הם אחידים לכולם, בין אם מדובר בקרקע, בין אם מדובר במבנה. לא משנה למי שייכת הקרקע. מה שקובע הוא איפה היא נמצאת: האם היא קרקע פוריה, קרקע שמעבדים אותה, קרקע טרשית, וכיוצא באלה הדברים.

גברתי היושבת-ראש, אדוני ראש הממשלה, רבותי השרים, רבותי חברי הכנסת, ההתנתקות מעזה מאחורינו, והדיון הזה הוא הזדמנות לבחון את פירותיה והשלכותיה במבט רחב יותר. אני רוצה להתייחס בקצרה לשלושה מעגלים.

מעגל אחד הוא כמובן מעגל המפונים. הלקח מתוכנית ההתנתקות מעזה, אדוני ראש הממשלה, הוא להתחיל עכשיו בתוכנית לקליטתם בישראל של עשרות אלפי מתנחלים, שכך או אחרת יפונו מהתנחלויותיהם. לשם כך יש צורך לחוקק מיד חוק פינוי-פיצוי, בכדי לאפשר לאלה שכבר עכשיו מעוניינים לעזוב את ההתנחלויות ולחזור לישראל לעשות כך. הממשלה לא צריכה להחזיק במתנחלים כבני-ערובה בהתנחלויות. צריך לאפשר למי שרוצה לשוב הביתה, לישראל, לעשות זאת, ולעשות זאת עכשיו.

במעגל רחב יותר, אדוני ראש הממשלה, עומדות שאלות רציניות של החברה הקולטת ושל הארץ הקולטת. קליטת המתנחלים בישראל לא יכולה לבוא על חשבון הרקמות החברתיות של החברה הישראלית. לקח ניצנים אומר לנו, שגם לא נכון יהיה לקלוט את המתנחלים בישראל על חשבון הרס השטחים הפתוחים, פגיעה בשמורות טבע והקמה מיותרת לחלוטין של יישובים חדשים. אבל כל הדברים האלה מחייבים תכנון מראש, כדי למנוע מצב שבו הפינוי הבא ייעשה כמו הפינוי הקודם.

וכמובן המעגל השלישי. ההתנתקות מעזה מלמדת את כולנו, אני חושב, על כשלון החד-צדדיות. אבל לצערי חזיון השווא של החד-צדדיות עדיין מנחה את הממשלה. אני פונה אליך, ראש הממשלה, ומציע לך לחשוב שוב על הכיוון הזה ועל המדיניות הזאת. לא מדיניות הכוח החד-צדדית ולא התנתקות או התכנסות חד-צדדית יכולה להביא לישראל שלום וביטחון. הדרך היחידה להבטיח לישראל שלום וביטחון היא הדרך של ההידברות עם הפלסטינים, פתיחת משא-ומתן אמיתי לשלום עם אבו מאזן והרשות הפלסטינית, לא רק בהצהרות, לא רק בלחיצות ידיים, אלא במעשה אמיתי של תחילת הידברות. ההידברות הזאת יכולה לחסוך גם הרבה דם, גם הרבה דמים וגם הרבה סבל לשני העמים. תודה רבה.

אדוני היושב-ראש, גבירותי ורבותי חברי הכנסת, קודם כול אני רוצה לברך את האורחים שלנו מהנגב, שנמצאים פה ביציע, אזרחים שמגיעים מאחד האזורים המופלים והמקופחים ביותר בישראל. אני חושב שהם באים לכנסת כי הם מצפים שהיא תשמע את קול הסבל, את קול הצעקה. אני חושב שזו חובתה של הכנסת לשמוע את הקול הזה וגם לתת תשובות לבעיות.

רבותי וגבירותי חברי הכנסת, יש לנו ממשלה שאין לה לב ואין לה ראש. זו ממשלה שראויה לאי-אמון במישור המדיני והחברתי כאחד. הצעות האי-אמון מעלות שלוש סוגיות, ובכל אחת מהן הממשלה הזאת ראויה לאי-אמון.

נתחיל בסוגיה הראשונה: מערכת הבריאות. הבוקר השתתפתי בדיון בוועדת הכספים, השתתפתי בדיון עם השר ושמענו על הקיצוצים של השנים האחרונות במערכת הבריאות, שהובילו את מערכת הבריאות לסף קריסה. הרפואה הציבורית בישראל עברה דיאטה חריפה. היא עברה את הדיאטה הזאת בעשר השנים האחרונות, חלקן הגדול תחת שלטון הליכוד, ולכן זאת כמובן ציניות ממדרגה ראשונה מצד הליכוד להציע את הצעת האי-אמון הזאת.

בעוד כל המומחים בארץ ובעולם מסכימים כי כדי לשמור על סל בריאות מעודכן ולעמוד בקצב ההתקדמות הטכנולוגית העולמית עלינו להגדיל את ההקצבה לסל ב-2.5%-4% בשנה, אצלנו הושקעו בעשר השנים האחרונות פחות מ-1% בממוצע. כך נשחק סל הבריאות שחיקה קשה ביותר, ואנחנו רואים את התוצאות במשבר חולי סרטן המעי הגס, חולי האסתמה ושאר החולים במחלות קשות שתרופותיהן הוצאו מסל הבריאות.

אבל השאלה איננה נעצרת בסל הבריאות. אנחנו רואים שחיקה קשה בתשתיות של מערכת הבריאות, בשירותים שמערכת הבריאות נותנת. אנחנו רואים מציאות של נסיגה מדאיגה למערכת בריאות דו-קומתית: בקומה הראשונה שירותי בריאות לכולם, אבל שירותי בריאות שהולכים ונעשים דלים ועניים מיום ליום; בקומה השנייה מערכת בריאות לעשירים, שרק מי שיש לו כסף יכול לממן את השירותים החיוניים שנמצאים בה.

במקום מענה, הממשלה עסוקה בתרגילים. בהתחלה תרגילים של בקשת נדבות מכל מיני מיליונרים, אחר כך תרגילים של גלגול האחריות לעמותות, ועכשיו התרגיל האחרון של לקיחת הכספים של השנה הבאה והעברתם לשנה הנוכחית בלי לתת תשובה על השאלה מה יקרה עם סל הבריאות בשנה הבאה. גבירותי ורבותי חברי הכנסת, לכן הממשלה ראויה לאי-אמון בשל יחסה למערכת הבריאות.

סוגיה שנייה שהועלתה כאן היא המלחמה שמנהלת ממשלת ישראל נגד האזרחים הערבים בנגב. כלי ראשי הוא הכלי של הריסת הבתים. במקום לגבש תוכניות מיתאר שייתנו מענה אמיתי על הצרכים של התושבים, מנהלים מלחמה נגד הציבור הערבי בנגב. המלחמה הזאת מתבטאת גם בתוכנית השערורייתית של התיישבות הבודדים, שאין לה שום הצדקה. היא פוגעת באזור, היא פוגעת בסביבה, אין לה הצדקה חברתית, אין לה הצדקה כלכלית. ההצדקה היחידה שלה היא הצדקה לוחמתית, של מדינה שמנהלת מלחמה נגד אזרחיה.

קיימת כמובן הסוגיה השלישית, הסוגיה המדינית, אבל מהסיבה ההפוכה לגמרי מזו שהעלו חברי הכנסת ליברמן ואלון. הממשלה הזאת היא ממשלה של הרחבת התנחלויות. שר הביטחון פרץ מאשר הרחבת שטחי שיפוט של ארבע התנחלויות, רק לפני שבוע. חבר הכנסת ליברמן ציטט בהסכמה את דברי הביקורת של חברי הכנסת מהעבודה על אולמרט מצד ימין. אבל זאת לא רק ביקורת מצד ימין, חבר הכנסת ליברמן, אלה גם מעשים מצד ימין. לכן אני לא כל כך מבין למה אתה רוצה שמפלגת העבודה תעזוב את הממשלה. נראה לי שהיא הולכת בכיוון שאתה מציע.

במקביל לדברים האלה, הממשלה מדברת דיבורי שלום ריקים וממשיכה למשוך זמן בנושא השלום. בתחום המדיני הזמן פועל לרעת שני העמים, לרעת הביטחון והשלום במזרח התיכון. אנחנו צריכים יוזמת שלום ישראלית, שתיענה ליוזמת השלום של הליגה הערבית ותחתור באמת לשלום של שתי מדינות לשני עמים.

חברי הכנסת וחברות הכנסת, הממשלה הזאת ראויה לאי-אמון שלנו, ואני מציע לחברי הכנסת אכן להצביע אי-אמון בממשלה.