אדום - ירוק

היום התקבלו בכנסת שתי הצעות חוק של דב ושל יעקב מרגי (ש”ס) אשר אוסרות על אפליה במתן שירותי ביטוח על רקע הלאום או מקום היישוב של מבקש הביטוח.

הצעות החוק הונחו בעקבות ריבוי של תלונות ציבור לפיהן חברות הביטוח אינן מספקות ביישוביהם של הפונים שירותי ביטוח, ובכלל זה שירותי ביטוח חובה לרכב. נוהג זה של חברות הביטוח רווח במיוחד בנגב, כמו גם בישובים ערביים בצפון.

דב: “המדינה קבעה חובה על האזרח לבטח את רכבו, הפריטה את מתן השירות לחברות ביטוח פרטיות, ואז מסתבר שהללו נוהגות אפליה חמורה נגד אוכלוסיות שלמות בישראל. בהצעת החוק אנחנו עושים צעד ראשון כדי להחזיר למדינה את אחריות הפיקוח על מתן שירותי הביטוח באופן שוויוני והגון”.

לקריאת הצעת החוק.

בעקבות הודעת היועץ המשפטי לממשלה כי לא יועמדו לדין שוטרים החשודים ברצח 13 האזרחים הערבים באירועי אוקטובר 2000, דב הביא לאישורה של מליאת הכנסת את הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (ראשות המחלקה לחקירת שוטרים), התשס”ו–2006 (פ’ 1255/17).

בתיאום עם הממשלה נדחתה ההצבעה על החוק למועד אחר. 

להלן דבריו של דב במליאת הכנסת בזכות הצעת החוק.
דב חנין (חד”ש):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, הצעת החוק שאני מתכבד להביא בפני הכנסת מציעה להעמיד בראש המחלקה לחקירת שוטרים שופט בגמלאות. הצעת החוק הזאת באה לעשות שינוי במערכת, שלמרבה הצער איננה מתפקדת בצורה ראויה.

זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד”ל):

הממשלה תומכת?

דב חנין (חד”ש):

אני מקווה שהממשלה תומכת, אבל הם ביקשו תשובה והצבעה במועד אחר.

זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד”ל):

זה סימן לא טוב. הם אמרו לך למה?

דב חנין (חד”ש):

זה סימן לא טוב. ועדת שרים החליטה להתנגד.

אדוני היושב-ראש, אני חושב שזאת הצעה נכונה, הצעה ראויה והצעה שבאה לתת מענה למערכת שאיננה מתפקדת בצורה נכונה ובצורה ראויה. אני מעלה את ההצעה הזאת שבוע אחרי שהחליטו לסגור את כל תיקי החקירה בעקבות אירועי אוקטובר. אני לא רוצה לדבר היום על אירועי אוקטובר, על כך כבר דיברתי בהזדמנות אחרת, אבל אני רוצה לדבר על התנהגותה של מח”ש – המחלקה לחקירת שוטרים – בכל הנוגע לחקירת האירועים האלה, ולהביא בפניכם, עמיתי חברי הכנסת, כמה עובדות בנוגע לחקירה הזאת.

עובדה ראשונה - מח”ש בכלל לא חקרה חמישה מקרי הרג, בניגוד להוראות של ועדת-אור שהיא תעשה כך. מח”ש הציגה בפני הציבור מצג כאילו היא ביצעה חקירה מאומצת, בזמן שבפועל היא לא אספה חומרים מטעמה. גם כאשר מח”ש חקרה חלק מהאירועים, החקירות היו שטחיות לחלוטין. חוקרי מח”ש לא העמידו שוטרים על הסתירות שהתגלו בין הגרסאות שמסרו למח”ש לבין דבריהם בפני ועדת-אור. מח”ש הסתפקה באמירה שהשוטר סותר את דבריו, אבל לא עימתה אותו עם הסתירות שלו וסגרה תיקים בכמה מקרים. מח”ש לא הביאה בדל של ראיה חדשה לראיות שהובאו בפני ועדת-אור, ובכל זאת הגיעה למסקנות הפוכות מאלה של ועדת החקירה הממלכתית. מח”ש הסתירה את העובדה ששוטרים סירבו לשתף אתה פעולה, ובכלל זה סירבו להיבדק בפוליגרף. היא התמקדה כל הזמן בטענה שרק משפחות ההרוגים הן שסירבו לשתף פעולה. שוטרים שסירבו לשתף פעולה עם מח”ש המשיכו לשרת בתפקידם ולא ננקטו נגדם צעדים כלשהם.

את חקירתו של אליק רון, שוועדת-אור מצאה שהוא היה אחראי להפעלה בלתי חוקית של צלפים באום-אל-פחם, מח”ש סיכמה על פני עמוד אחד בלבד. חקירתו בוועדת-אור משתרעת על פני 801 עמודים.

מח”ש הצדיקה את ירי הצלפים, תוך הסתמכות על עדותו של שוטר שהוזמן כעד הגנה מטעם אליק רון, בזמן שוועדת-אור נזפה באליק רון, שהביא תצהיר הגנה תומך מאותו שוטר. מח”ש הצדיקה את ירי הצלפים בלי שעיינה בקלטות המהוות ראיות מרכזיות, שמצביעות על העדר חוקיות בהפעלה של אותם צלפים. ועדת-אור, לעומת זאת, צפתה בקלטות האלה. מח”ש לא בדקה ולא עיינה בדוח משטרתי שהצדיק ירי צלפים גם בהעדר סכנה מיידית לחייהם של שוטרים.

משה ולדמן, שפיקד על ירי הצלפים בנצרת, לא נשאל כלל על האירוע מיום 8 באוקטובר 2000, שבו נהרגו שני אזרחים, ואילו ועדת-אור קבעה שולדמן הוא שנתן את ההוראה הבלתי-חוקית לירות לעבר המפגינים.

מח”ש פסלה, בלי בסיס מספיק, מהימנות של עדים שנמצאו מהימנים מאוד על-ידי ועדת-אור. מח”ש גם לא היססה לפסול את מהימנותם של עדים נייטרליים, בלי לזמנם לחקירה בפניה. מחדליה של מח”ש, אגב, התחילו מהרגע הראשון של האירועים באוקטובר 2000. עד עצם היום הזה מח”ש לא סיפקה תשובה משכנעת על השאלה מדוע האירועים לא נבדקו מהימים הראשונים. אפילו חוקיות ההוראה לפתוח באש לא נבדקה. אילו היו חוקרי מח”ש מתייחסים בכובד ראש למסקנות ועדת החקירה הממלכתית בראשות השופט אור, הם לא היו מזניחים את הסוגיה הזאת, וספק רב אם הם היו מסוגלים שלא להמליץ על העמדה לדין של המפקדים האחראים.

אנחנו מדברים, אדוני היושב-ראש, על מערכת שכשלה באופן חמור, בוטה וקיצוני בכל הנוגע לאירועי אוקטובר. אבל למרבה הצער, הכשל הזה הוא רק אחד מרצף של כשלים בעבודתה של המחלקה לחקירת שוטרים. בדיון שהתקיים פה בכנסת, חברי כנסת מימין ומשמאל היו שותפים לביקורת נוקבת על אופן הפעולה של המחלקה לחקירת שוטרים. חברי כנסת מכל קצוות הבית הגיעו למסקנה שהשם האמיתי שהמחלקה הזאת ראויה לו הוא לא מחלקה לחקירת שוטרים, אלא מחלקה לטיוח חקירות שוטרים. פשוט צריך להחליף את החי”ת בטי”ת.

אני רוצה, עמיתי חברי הכנסת, להביא בפניכם ממצאים של שני מחקרים חשובים שנעשו בעניינה של מח”ש, האחד של ד”ר עופר כסיף והאחר של ד”ר סרג’יו הרצוג. המחקרים האלה, אגב, הם לא מחקרים מהתקופה האחרונה, הם מחקרים שנעשו כבר לפני כמה שנים, אבל הם מצביעים על נתונים מדהימים לגבי אופיה של המחלקה לחקירת שוטרים.

אני רוצה, למשל, להפנות אתכם, עמיתי חברי הכנסת, לשאלון שהעביר ד”ר הרצוג בקרב חוקרי מח”ש, שרובם ככולם שוטרים לשעבר. בודק ד”ר הרצוג את עמדתם של חוקרי מח”ש, והוא מוצא שגם בקרבם הנטייה להגן על שוטרים אלימים היא נטייה רווחת.

נתון אחד: 14% מחוקרי מח”ש, בסקר שערך ד”ר הרצוג, הסכימו – שימו לב – כי אלימות הנה הכרחית לעבודה יעילה של המשטרה; 5.6% מחוקרי מח”ש תמכו בקוד השתיקה של השוטרים - שוטר לא מלשין על שוטר; 56% דחו את קוד השתיקה, אבל טענו שהם מבינים אותו.

ישראל חסון (ישראל ביתנו):

את כל זה שופט ישנה?

דב חנין (חד”ש):

עוד התברר, כי כנגד 27% מחוקרי מח”ש דאז – שימו לב – נפתחו טרם גיוסם למח”ש, זאת אומרת בזמן שהם עדיין שירתו במשטרה, תיקי חקירה שונים, רובם המכריע בגין שימוש שלא כדין בכוח. כאשר 27% מהחוקרים היו ככל הנראה בעברם בעצמם שוטרים אלימים, הציפיות שלנו מהחוקרים האלה לחקירה נמרצת ויעילה, תקיפה ועניינית של התנהגות המשטרה, ככל הנראה אינן יכולות להתבסס על בסיס אמיתי ורציני.

הפתרון שהצעת החוק מציעה הוא מהלך של אזרוח מח”ש. בעבר היתה בכנסת הסכמה שאי-אפשר לתת לגוף לחקור את עצמו, ולכן מח”ש היום נמצאת במשרד המשפטים. טענתי היא שהניסיון מלמד שהמהלך הזה איננו מספיק. לא מספיק שהגוף יתקיים במשרד המשפטים. אנחנו צריכים להבטיח שבראש המערכת הזאת עומדים אנשים שלא באו מהמשטרה ולא ילכו אל המשטרה. הפרקטיקה הנוהגת, שבה שורות מח”ש - ובמיוחד הדרג הבכיר במח”ש - מאוכלסות על-ידי אנשים שבעברם היו קציני משטרה, באו מן המשטרה ואל המשטרה ישובו – זאת בדיוק הפרקטיקה שהופכת את מח”ש לחלק מקשר השתיקה וקשר החיפוי על עבירות של שוטרים ועל עבירות של אלימות כנגד שוטרים.

עמיתי חברי הכנסת, סוגיית האלימות של השוטרים בחברה הישראלית היא סוגיה רחבה וקשה. באירועי אוקטובר נפגעו ממנה, ונפגעו ממנה קשות, אזרחים ערבים. 13 מהם נהרגו. אחרי אירועי אוקטובר נהרגו 20 אזרחים ערבים נוספים כתוצאה מירי של כוחות משטרה וכוחות ביטחון אחרים, בעיקר כוחות משטרה.

ישראל חסון (ישראל ביתנו):

260 נהרגו בפיגועי התאבדות. גם את זה כדאי לזכור.

דב חנין (חד”ש):

אדוני חבר הכנסת חסון, אנחנו מדברים על אזרחים שנהרגו, לא שהיו מעורבים באירועים ביטחוניים. אנחנו מדברים על אזרחים שנהרגו על לא עוול בכפם.

ישראל חסון (ישראל ביתנו):

לגמרי.

דב חנין (חד”ש):

אני מציע לך לא להכניס בכל עניין אירועים ביטחוניים ועבירות ביטחוניות.

עמיתי חברי הכנסת, האלימות הזאת של משטרה ושל שוטרים איננה פוגעת רק בערבים. היא פוגעת גם במפגינים יהודים, היא פוגעת גם בחברי הכנסת, לא רק משמאל, גם מימין.

לכן, עמיתי חברי הכנסת, אני חושב שהשינוי המהותי, המשמעותי, האמיתי, שאנחנו צריכים לעשות בשורות מח”ש, וקודם כול בקודקודה של מח”ש, הוא שינוי חיוני ודרוש להגנת הדמוקרטיה בחברה הישראלית.

היו”ר עתניאל שנלר:

תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין.

דברים במסגרת דיון בועדת הפנים והגנת הסביבה בעניין גל הריסות בכפרים בואדי ערה.

לפרוטוקול המלא.

לסרטון המסביר את בעיית הריסות הבתים בכפר הלא מוכר דאר אל חנון

דב חנין:

אני רוצה בכל זאת להתיחס לעוד עניין אחד שלא עלה. לא אחזור על הדברים שאמרו חברי, הם הציגו את הדברים היטב, אבל אני חייב לומר לך גבירתי היושבת-ראש ולעמיתי חברי הכנסת, שלאחר שהייתי באזור הזה ופגשתי את האנשים יצאתי בתחושה קשה מאוד. יש לנו כאן כמה מקרים של הריסות, באל בורג’ ובביתו של מר יונס שנמצא על הגבול בין ערה וערערה ובגלל איזו פורמליסטיקה עיוורת ואטומה הבעיה לא נפתרת. יש את המקרה של דאר אל-חנון, שאגיד עליו מספר מילים בהמשך. כל הדוגמאות הללו קפקאיות מאוד ואין שום סיבה תכנונית, אין שום סיבה הגיונית להגיע לצווי הריסה. במקומות אחרים לא פועלים כך. בדיון שהוועדה קיימה לפני כשבועיים נאמר לנו שמדיניות המינהל להגיע להסדרים עם אנשים, ואף הוצגו לנו מסמכים על כך.

אני שואל את עצמי, אם המצב כל-כך מטורף האם יש איזה היגיון מאחורי השיגעון? אני חייב לומר לכם, עמיתי חברי הכנסת, שיש לי תחושה קשה מאוד. אני חש שמאחורי העניין הזה יש רצון להמאיס על אנשים את חייהם. כאשר אדם מתרוצץ ועושה את כל שדורשים ממנו, וגם משקיע כסף רב – במקרה של אל בורג’ השקיעו כסף רב בכל ההליכים התכנוניים – וכל פעם מתגלה איזה תירוץ חדש, ואני אומר “תירוץ” כי אין מילה טובה יותר להציג את זה, אני חש שרוצים לתת לאנשים תחושה שבעצם אין שום דרך, ולא יעזור להם אם יגישו בקשות, ולא יועיל להם אם יילכו לפי הספר, תמיד יימצא טריק כזה או אחר שימנע מהם מלהקים את מה שהם מבקשים להקים. התחושה הזאת קשה מאוד, כאשר במקביל אנחנו שומעים את כל הדיבורים הפוליטיים, שחוזרים ונשמעים, על התנתקות מאום אל פחם או העברת ואדי ערה לרשות הפלסטינית. יש כנראה גורמים שהחליטו לתרגם את המדיניות הזאת גם לשפת המעשה בשטח בכדי שאנשים יבינו שמדובר בדברים רציניים. הכיוון הזה מדאיג אותי מאוד.

לא אחזור על דברים שנאמרו, אך אני מבקש לומר כמה מילים על דאר אל-חנון. הכביש שנהרס זה דוגמה לרשעות. הרי בכביש הזה אין שום פגיעה, הוא לא פוגע תכנונית. דרך אגב, מי שלא ביקר במקום עשוי לחשוב שמדובר באיזה כביש ארוך של מספר קילומטרים, אבל מדובר ברצועה סלולה של 50-60 מטרים.

ג’מאל זחאלקה:

ובתוך השטח שלהם.

אחמד טיבי:

אין מתחתיו מנהרה ואין מעליו גשר.

דב חנין:

הדבר היחיד שקטע הכביש הקצר הזה עושה, שבחורף הילדים שעוברים בין הבתים לא צריכים לעבור בבוץ.

טלב אלסאנע:

מה חמור יותר, סלילת הכביש או הריסתו?

דב חנין:

ההריסה של קטע הכביש מרגיזה ומקוממת, אין לה שום הצדקה.

האזור כולו לפי תמ”א 35 מוגדר כאזור איתור של מרקם עירוני. אין שום סיבה לא לאפשר שם בנייה. אומר חבר הכנסת זחאלקה שיש שם איכויות נופיות, אבל איכויות נופיות יכולות להיות גם במרקם עירוני. אנחנו רוצים שגם בעיר יהיו נופים, לא רק בכפרים. אין שום סיבה תכנונית אמיתית לפי התוכניות הקיימות שלא לאשר את המבנים. חייבים לחתוך את הקשר הגורדי הזה.

גברתי היושבת-ראש, אני מציע שהוועדה תקבל שלוש החלטות.

ראשית, הרעיון שהציע חברי חבר הכנסת זחאלקה מצוין, שוועדת הפנים והגנת הסביבה תצא לסיור מאורגן באזור הזה במהרה, תבקר בכל הישובים ותראה את המבנים. אין תחליף למראה עיניים כדי להבין שלא מדובר כאן על אילו עוולות תכנוניות, אלא בסך הכול על הרצון של אנשים לחיות, זאת העוולה היחידה שמתרחשת שם.

שנית, הוועדה צריכה לקבל החלטה חד-משמעית על פנייה לכל גורמי התכנון בבקשה לעצור את כל תוכניות ההריסה עד שיתקיים דיון רציני ומקיף עם כל הגורמים, ובהשתתפות התושבים.

דבר שלישי, הוועדה צריכה לפנות בבקשה להשלים מייד את המהלך של העברת הכפר דאר אל-חנון, בהמשך לדבריו של חבר הכנסת אורון, על-פי יוזמתו של שר הפנים לשעבר חבר הכנסת אופיר פינס-פז, למועצה המקומית ערערה. יש הסכמה של כל הגורמים המעורבים. הגורם היחיד שמתנגד הוא גורם שלא צריכה להיות לו אמירה בעניין. אם כל הגורמים בשטח מסכימים מדוע שר הפנים צריך להתעקש לייצר בעיה במקום שאף אחד לא רוצה בה?

תודה רבה, גברתי. ההסתייגות הראשונה שלנו עניינה הצעת תוספת לאחד הסעיפים החשובים ביותר בהצעת החוק הזאת, הסעיף שמדבר על איסור אפליה של סטודנטים ושל מועמדים. זה אומנם סעיף חשוב בחוק חשוב, בחוק שיש לו תרומה רבה מאוד למצבם ולמעמדם של הסטודנטים בישראל. אנחנו מציעים לכלול בסעיף איסור האפליה גם איסור אפליה מטעמי גיל. איסור אפליה מטעמי גיל הוא חשוב, כיוון שבפועל יש אפליה מטעמי גיל – גם של סטודנטים מבוגרים, או של מועמדים מבוגרים, שמבקשים להתקבל למוסדות לימוד, ולעתים גם של סטודנטים צעירים, או של אנשים צעירים שרוצים להתקבל למוסדות לימוד, ונחסמים בשל גילם.  אין שום סיבה אמיתית לומר לאדם מבוגר שדלתות מוסד להשכלה גבוהה סגורים בפניו בשל גילו, ואין גם שום סיבה אמיתית לומר את אותו הדבר לאדם צעיר שהגיע ללימודים אקדמיים – בין שקפץ כיתות והיה מוכשר מספיק לשם כך, ובין שהוא – למשל כמו סטודנטים ערבים שמבקשים ללמוד באוניברסיטה ולא שירתו בצבא, והם מגיעים לאוניברסיטה בגיל צעיר יותר. אני אומר את הדברים מכיוון שבמציאות אנחנו כבר נתקלים במנגנון של אפליה.  היו”ר קולט אביטל: חבר הכנסת אלון. חבר הכנסת אלכס מילר.  דב חנין (חד”ש): אנחנו נתקלים במנגנוני אפליה מטעמי גיל. למשל הפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל-אביב מפלה על בסיס גיל אפליה שפוגעת בסטודנטים ערבים. אין לה הצדקה עניינית. היא לא קשורה ללימודי הרפואה.  בנימין אלון (האיחוד הלאומי - מפד”ל): הם יותר צעירים, הערבים?  דב חנין (חד”ש): יותר צעירים.  בנימין אלון (האיחוד הלאומי - מפד”ל): למה הם יותר צעירים?  דב חנין (חד”ש): כי הם לא משרתים בצבא.  בנימין אלון (האיחוד הלאומי - מפד”ל): אז אם רוצים שמי ששירת בצבא ומתחיל רק בגיל 21, כשהערבי כבר – ורוצים לתת לו צ’ופר, זה לא חוקתי?  דב חנין (חד”ש): לא, אבל אני אומר לך, חבר הכנסת אלון, הרי כמוך כמוני, שנינו יודעים שיש גם סטודנטים שמגיעים ללימודי רפואה בגיל 18 כאשר הם במסלול של העתודה האקדמית במסגרת הצבא. לכן,  האפליה הזאת מטעמי גיל היא בעצם גם אפליה מטעמי לאום.  אנחנו רואים שיש טעם בהוספת העיקרון הזה. הוא עיקרון נכון גם לצעירים, גם למבוגרים, גם ליהודים וגם לערבים. עמיתי חברי הכנסת, ההסתייגויות האחרות שלנו הן הסתייגויות תקציביות, ובהן אנחנו כמובן נצטרך תמיכה מאסיבית, אבל אני חושב שתמיכה כזאת צריכה להינתן. אנחנו מציעים שגובה שכר הלימוד ייקבע בחוק; אנחנו לא יכולים להשאיר את הנושא הזה בידי הממשלה. אנחנו רואים שוב ושוב שהממשלה נכשלת בפתרון סוגיית שכר הלימוד, ולכן אנחנו מציעים שגם העיקרון הזה, של קביעת שכר הלימוד, ייקבע בחוק, כדי למנוע מצב שאחת לכמה שנים ממשלת ישראל מגיעה עם רעיון חדשני של העלאת שכר הלימוד.  ההצעה שאנו מציעים, וחברי כנסת נוספים תומכים בה, היא שגובה שכר הלימוד השנתי בלימודי התואר הראשון יהיה שווה לשכר הממוצע במשק. זאת הצעה נכונה, הגיונית, פרופורציונלית, יש בה טעם רב וראוי לאמץ אותה.  אני אומר משפט אחד על ההסתייגות הנוספת, שגם היא משותפת לכמה מחברי הכנסת. אנחנו מציעים לתת גם לסטודנטים הנחה בדמי הנסיעה בתחבורה הציבורית. גם זאת הסתייגות ראויה, נכונה וצודקת. ראוי לעודד סטודנטים לנסוע בתחבורה הציבורית, ראוי לאפשר להם לנסוע בתחבורה הציבורית, ולכן ההנחה הזאת היא מתבקשת, נכונה וראויה.  עמיתי חברי הכנסת, אני מציע לכולנו לאמץ את ההסתייגויות האלה – את שתי ההסתייגות   התקציביות ואת ההסתייגות התוכנית. אני רוצה לומר שהחוק בכללותו הוא חשוב, לברך את המציעים ולהביע הערכה לוועדת החינוך, בראשות חבר הכנסת מלכיאור, שבאמת קיימה דיון מאוד-מאוד מעמיק ורציני, כדרכה של הוועדה הזאת, בכל סעיפי החוק. אני מקווה שהחוק ייכנס לתוקף עם ההסתייגויות התקציביות שלנו, אבל גם אם הן לא תתקבלנה – זהו חוק חשוב וראוי. תודה רבה.

דב חנין (חד”ש):

אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, אנחנו נמצאים בימים קשים שבהם מתחיל שוב מעגל דמים בדרום, מעגל דמים קשה, מעגל דמים שפוגע באנשים חפים מפשע, בילדים, מעגל דמים שיש דרך אחת ויחידה לעצור, לא כוח ועוד כוח. את הדרך הזאת ניסינו וראינו שהיא נכשלה. הדרך היחידה לפרוץ את מעגל הדמים היא דרך מדינית, דרך של יוזמה מדינית, דרך של התחלת הידברות אמיתית עם הפלסטינים; לא רק לדבר על משא-ומתן, אלא להתחיל לעשות משא-ומתן, להתחיל לעשות צעדים ממשיים בשטח, שיראו את מחויבותה של ישראל באמת לתהליך מדיני ולהתקדמות לכיוון של שלום.

אדוני היושב-ראש, יש לנו ממשלה שמשלבת חוסר אחריות מדינית עם חוסר אחריות חברתית. כמו במלחמת לבנון השנייה גם במלחמת הדרום החדשה תושבי הפריפריה מופקרים לגורלם.

אנחנו, אדוני היושב-ראש, נמצאים בעיצומה של תוכנית ההתנתקות. תוכנית ההתנתקות לא מאחורינו. תוכנית ההתנתקות האמיתית היא לא מעזה, אלא התנתקות של מדינת ישראל וממשלת ישראל מאחריותה לפריפריה בצפון ובדרום. מה שראינו במלחמת לבנון השנייה אנחנו רואים עכשיו בשדרות וביישובי הדרום. העניים והחלשים ותושבי הפריפריה הם אלה שמשלמים את המחיר של המדיניות הקיצונית וההרפתקנית של הממשלה.

אדוני היושב-ראש, נושא נוסף על סדר-יומנו, הריסת הבתים – גם כאן אנחנו חוזרים על סיפור עצוב וקשה. יש יישוב בדואי לא-מוכר בנגב, שכבר שש פעמים במהלך השנה האחרונה נהרס. לא ייאמן. שש פעמים בשנה האחרונה הורסים לאנשים את בתי המגורים שלהם.

אני רוצה לומר כמה מלים על הריסת הבתים המתוכננת והפינויים ביפו, מקום שאני מכיר היטב. יש שם אוכלוסייה ערבית שנאבקת על זכותה להישאר בעיר שלה, להישאר בבתים שלה, מאבק צודק, מאבק נכון. יושבת פה חברת הכנסת נאדיה חילו. אנחנו מלווים את המאבק הזה, אני מקווה שהממשלה תנקוט צעדים כדי לתקן את המצב בתחום הזה.

אני רוצה להזכיר גם את מאבקם של תושבי כפר-שלם, דווקא שכונה יהודית בתל-אביב, שגם בה התושבים נאבקים נגד פינוי והריסת בתים. גם שם איזו נדל”ניסטית רכשה את הקרקע, ועכשיו אומרים לאנשים שחיים עשרות שנים בבתיהם: תעזבו את הבתים שלכם, כי הקרקע שייכת למישהו אחר. איפה נשמע כדבר הזה? איפה הצדק ואיפה ההיגיון?

אדוני היושב-ראש, מכל הסיבות האלה אני מציע לעמיתי חברי הכנסת להצביע היום אי-אמון בממשלה. תודה רבה.

דב חנין (חד”ש):

אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, ההצעות שבפנינו הן הצעות לא טובות, ואני אנסה לשכנע אתכם שההצעות לא טובות וכדאי שלא לאמץ אותן. אני אמשיך את דרכה של קודמתי, חברת הכנסת גלאון, ואני רוצה להתקדם מההיסטוריה לאקטואליה. באקטואליה אני רוצה לבחון את ההווה ואת העתיד של המדינה הזאת ושל הדמוקרטיה בחברה הזאת.

בנימין נתניהו (הליכוד):

יש לך שמונה דקות. תלמד אותי איך עושים את זה.
 
דב חנין (חד”ש):

אני אשתדל. ברמה המשפטית העקרונית, הרעיון של שבועת אמונים הוא רעיון שבכל מקום שהוא נהוג, במדינות העולם המודרני, שומרים בהקפדה מאוד חדה וברורה בין עולם התוכן לבין המסגרת. שבועת אמונים היא שבועה למסגרת המדינה, אבל אין בה אמירות לגבי התוכן, כי התכנים של המדינה הם הנושאים לדיון בבית-הנבחרים הזה.

על השולחן הזה, זו הזירה הדמוקרטית שבה אנחנו צריכים לברר לעצמנו ביחד, וודאי שהרוב בסופו של דבר קובע, אבל זו גם זכותו של המיעוט להציע הצעות אחרות. נניח, לדוגמה, כמו שהציעה השופטת בן-פורת, להוסיף בית להמנון הלאומי; זו הזירה להעלות את הדברים האלה, את הרעיונות האלה.

צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד”ל):

במדינה מתוקנת אתה צודק. תתפלא לשמוע שאני מסכים אתך.

דב חנין (חד”ש):

אם הדברים האלה לא יתבררו בזירה הפרלמנטרית, בזירה הדמוקרטית - מה אתם חושבים שיקרה? שהשאלות תיעלמנה מהמציאות? לא תהיינה דעות כאלה בעולם? אני אומר לך, חבר הכנסת הנדל, מה שיקרה הוא שאנחנו נסגור את הזירה הפרלמנטרית, את הזירה הפוליטית בפני עמדות שהן עמדות של מיעוט, שאולי הרוב לא מקבל אותן. אבל זכותו של המיעוט להביא את עמדותיו ודעותיו לבירור כאן בבית הזה, כי זו הזירה הדמוקרטית.

חבר הכנסת הנדל, אני רוצה לומר לך דבר נוסף. במדינת ישראל, אנחנו צריכים לדעת את זה, והגיע הזמן שגם בצד הימני של הזירה הפוליטית יפנימו את העובדה הזאת: במדינה הזאת חי מיעוט לאומי שהוא חמישית מאזרחי המדינה. המיעוט הזה הוא חלק מהאזרחים במדינה. יש להם זכויות אזרחיות מלאות. לא בזכותך הם נמצאים, חבר הכנסת הנדל, ולא בזכותו של אף אחד אחר, הם נמצאים בזכותם. זכותם המלאה להביע את עצמם.

צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד”ל):

בתנאי שהוא לא קם להרוג אותי.

זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד”ל):

הוא לא מכיר בכך שמדינת ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית.

דב חנין (חד”ש):

זכותו של הציבור הזה להביע את עצמו. אני לא רוצה בכלל להיכנס לוויכוח של התכנים, כי אנחנו לא בוויכוח על התכנים. אנחנו בוויכוח על השאלה אם רוצים לדחוק החוצה מהמגרש הפוליטי הישראלי ציבורים שלמים שיש להם דעה אחרת משלך על אופיה של המדינה, אולי גם אחרת משלי; זה לא משנה, אנחנו מדברים פה ברמה העקרונית.

אני אומר לך, חבר הכנסת אורלב, שאין שום אינטרס אמיתי לחברה הישראלית לעשות את המהלך שחלק מחברי הבית הזה כל כך מתלהבים ממנו. חלקכם חושבים שזה יהיה נורא טוב אם האוכלוסייה הערבית תידחף החוצה מהפוליטיקה הישראלית, ואני אומר לכם, עמיתי חברי הכנסת, שדבר כזה יהיה רע מאד, לא רק לאוכלוסייה הערבית ולא רק למיעוט הערבי בישראל, הוא יהיה רע מאוד גם לרוב היהודי בישראל. הוא יהיה רע מאוד לדמוקרטיה בישראל.
 
לכן, עמיתי חברי הכנסת, אני מציע לכם שלא לאמץ בדלת האחורית, בכל מיני תרגילים פרלמנטריים, הצעות חוק שמנסות להעביר לנבחרי הציבור הערבים ולנבחרי ציבור יהודים שמחזיקים בעמדות של מיעוט את המסר - הבית הזה אינו ביתכם. המסר הזה איננו המסר הדמוקרטי, הוא מסר שצריך לדחות אותו. חברי כנסת גם מהימין וגם מהשמאל צריכים להתאחד נגד שתי הצעות החוק הגרועות האלה.

היו”ר מגלי והבה:

אדוני השר מג’אדלה, זו הצעת חוק. אתה לא יכול לדבר. תמצא הזדמנות אחרת לדבר, כי זו הצעת חוק והממשלה לא הסמיכה אותך להשיב בשמה. השר דניאל פרידמן היה צריך לענות בשם הממשלה, והוא איננו כאן.

אנחנו עוברים להצבעה על שתי הצעות החוק, כל אחת בנפרד. קודם, הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון - הצהרת אמונים של חבר הכנסת).

הצבעה מס’ 16

בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה - 35
נגד - 15
נמנעים - 1
ההצעה להעביר את הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון -  הצהרת אמונים של חבר הכנסת)
לדיון מוקדם בוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה.

דב חנין (חד”ש):

תודה רבה.

אדוני היושב-ראש, עניינה של הצעת החוק הזאת הוא פרסום נגיש של סל הבריאות לציבור המבוטחים. המחקרים מראים, אדוני היושב-ראש, כי יש בציבור חוסר ידיעה לגבי מה שנכלל בסל הבריאות. לעתים חוסר הידיעה הזה מנוצל לרעה, ולמשל לפעמים מוכרים לאנשים ביטוחים שהם כלל לא צריכים. זכותו של הציבור לדעת בדיוק מה נכלל בסל הבריאות, ולכן צריך לקבוע מנגנון שבו יפורסמו כל שירותי הסל – התרופות, הטיפולים והשירותים, באופן שקוף ונגיש לציבור, שיאפשר לציבור לדעת מה נכלל בסל הבריאות.
המשך »

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, אני מצטער על דחיית השביתה הכללית. אני שמח שנחסך סבל מהציבור בישראל, אבל הסבל הזה נחסך באופן זמני בלבד, כיוון שזו היתה שביתה מוצדקת מאין כמותה המשך »

הבעיה הראשונה היא כמובן הבעיה הכלכלית-חברתית. היישובים הדרוזים בישראל מדורגים באשכולות למ”ס בקבוצות 3 ו-4 מתוך 10. זה הדרוג הפורמאלי, אבל באופן מעשי  אנחנו יודעים שבחלק גדול מהיישובים הדרוזים בישראל  ישנם  ריכוזים אמיתיים של עוני, ישנה מצוקה של תעסוקה, מחסור במקומות עבודה. הציבור הדרוזי לא יכול להגיע לכל תחום עבודה בחברה הישראלית, ישנם מקומות עבודה שבפועל אינם פתוחים. אדוני היושב ראש, כפי שאתה יודע מספר הסטודנטים הדרוזים דווקא גדל פי 3 מאז 1990. אבל, דווקא הדרוזים בעלי השכלה נתקלים בקושי מיוחד להיכנס למקומות מתאימים להשכלה שהם רכשו.
בעיה אחרת של תעסוקה היא בעיית תעסוקת נשים. בעבר הלא רחוק, חלק גדול מהנשים הדרוזיות בגליל עבדו למשל, במתפרות טקסטיל. עם החזון של מזרח תיכון חדש, חלק ממתפרות הטקסטיל האלו עברו למקומות שבהם כנראה יותר  זול לייצר, ואז נוצרת  מצוקה אמיתית של  תעסוקת נשים.
ביישובים הדרוזים יש מצוקה אמיתית של תשתיות. היישובים הדרוזים גדול מאוד, אבל מערכת התשתיות לא התפתחה עם הגידול של היישובים האלה.  לכן, כמעט בכל אחד מהיישובים ישנן בעיות אמיתית של  תשתיות בסיסיות, של דרכים, של רחובות, של ביוב.  אם אני מזכיר כבר ביוב ובעיות סביבתיות -  בחלק גדול מהיישובים הדרוזים ישנם מאבקים נגד אנטנות סלולאריות. אלה הם מאבקים שהציבור הדרוזי הראה את הדרך לציבורים אחרים, בכמה מקומות לפחות, בהתגברות על המכה הזאת של האנטנות הסלולאריות, ובהדגמה לציבור הישראלי שלא צריך להיכנע לדיקטטורה של החברות הסלולאריות.
ישנן בעיות של קרקעות לבנייה, ישנה בעיה של מערכת החינוך שבה יש אפליה מתמשכת של הציבור הדרוזי. למעשה, כמעט בכל תחום ותחום הציבורי הדרוזי בישראל סובל מאותן בעיות ומאותה אפליה שסובל המיעוט הערבי בכללותו. זה המבחן האמיתי של הכנסת. המבחן האמיתי של הכנסת איננו בכך  שאנחנו נאמר: דיבורים יפים - הם חשובים וראויים. המבחן האמיתי של הכנסת, ובזה כולנו ניבחן, הוא ביכולת שלנו לקדם טיפול בכל הבעיות האלה.
אני פונה אליכם אורחנו הנכבדים ואומר לכם - במאבק הזה על השוויון, אנחנו חייבים וצריכים להיעזר בכם. במורשת של העדה הערבית הדרוזית יש הרבה מאוד דברים יפים. אחד הדברים היפים והבולטים והחשובים ביותר הוא שזה ציבור תמיד ידע להיאבק על זכויותיו, תמיד ידע לשמור על זכויותיו. ברוח הזאת של המאבק על הזכויות אני מבטיח לכם אורחים יקרים שלנו שאתם תמצאו פה בכנסת בני ברית.  ביחד אנחנו נוכל להתקדם לכיוון השוויון.  תודה רבה.

חבר הכנסת דב חנין שאל את השר איתן כבל
            ביום כ’ בטבת תשס”ז (10 בינואר 2007)

            תושבי הנגב התלוננו בפני, כי המשדר המספק שירות לתושבים בנגב (איתנים) איננו תקין, מפסיק שידוריו מדי פעם, ומתוקן רק אם נעשית פנייה ישירה בעניין.
            רצוני לשאול:
            1. האם הדברים נכונים? אם כן –
            2. כיצד תיפתר בעיית הקליטה בנגב?

            3. מדוע לא מוחזרים כספי האגרה לתושבי הנגב, אם ידוע לרשות שיכולת השידור פגומה?

שר התקשורת איתן כבל:
זאת בעצם שאלת המשך אבל אני בכל זאת אתייחס אליה בהרחבה. תושבי הנגב מתלוננים כי המשדר המספק שירות לתושבים בנגב אינו תקין, מפסיק שידוריו מידי פעם ומתוקן רק אם נעשית פנייה בעניין. ברצוני לשאול: האם הדברים נכונים. אם כן, כיצד תיפתר בעיית הקליטה בנגב? מדוע לא מוחזרים כספי אגרה לתושבים בנגב אם ידוע לרשות שיכולת השידור פגומה?
אני חוזר ואומר לך, אני לא רוצה לתת את התשובה המנומקת והמלומדת שנכתבה לי כאן. יש בעיה חמורה. כל תשובה שתינתן, כל תשובה שתיכתב איננה עונה באמת לבעיה הקיימת. לכן, חבר הכנסת חנין, אני מתחייב בפניך לטפל בעניין. אני אפילו לא רוצה לקרוא בפניך ובפני החברים את חוק רשות השידור שמתפלמס ואומר שבעצם אתה משלם עבור המקלט ולא על - אני מקבל לחלוטין את ההתייחסות שלך בשאילתא שיש בעיה, ואני אעשה הכל כדי לתת לה מענה בזמן הקרוב.
היו”ר אמנון כהן:
שאלה נוספת לחבר הכנסת דב חנין.
דב חנין (חד”ש):
אני רק רוצה לנצל את ההזדמנות לשאלה נוספת כדי להודות לשר על התחייבותו. אני חושב שזאת התחייבות חשובה ומגיע באמת לתושבי הנגב לקבל קליטה סבירה של שידורי רשות השידור. תודה רבה.