אדום - ירוק

יום זכויות האדם צוין בכנסת ב-18 בדצמבר ובמסגרתו הוגש הדוח המצורף להלן, מטעמם של יושבי ראש השדולה לזכויות האדם בכנסת (ח”כ קולט אביטל, ח”כ זהבה גלאון ודב). זו השנה הראשונה שבה יוצא דוח כזה ובכוונתנו להמשיך ולפרסם דוחות אלה גם בשנים הבאת. האגודה לזכויות האזרח, ועמותת רופאים לזכויות אדם סייעו בהכנת הדוח.

להורדת גירסה להדפסה (PDF, 333KB)

לכתבתו של שחר אילן (”הארץ”) בנושא.

יום שלישי 18 דצמבר 2007

לכבוד
ח”כ דליה איציק
יו”ר כנסת ישראל

שלום רב,

הנדון: הדו”ח השנתי הראשון לחקיקה מפרת זכויות אדם לשנת 2007
אנו מתכבדים להגיש לך דו”ח שנתי ראשון על חקיקה מפרת זכויות אדם של כנסת ישראל לרגל חודש זכויות האדם 2007, ולרגל ציון יום זכויות האדם בכנסת.

כיושבי ראש עמיתים של השדולה לזכויות האדם אנו מודאגים ממה שאנו רואים כנורמות מסוכנות של התעלמות והפניית עורף לזכויות האדם והאזרח בישראל בחקיקה המתבצעת בכנסת.

לרשות המחוקקת יש אחריות מוסרית ושלטונית עליונה לבצר ולהגן על צביונה הדמוקרטי של ישראל. אך לצערנו הרב,  מהדו”ח לשנת 2007 מצטיירת תמונה עגומה של בית המחוקקים הישראלי. פעם אחר פעם, בשורה ארוכה של נושאים, מפרה הכנסת את חובתה להרחיב את ההגנה על הריבון האמיתי בדמוקרטיה, האזרח ,האדם באשר הוא אדם, והיא אף פוגעת בו באמצעות חקיקה גזענית, מפלה, כופה, פולשנית, אנטי-דמוקרטית.

אנו מקווים שדו”ח זה  יהפוך מסורת שנתית שתקשה על חקיקה מפרת זכויות אדם לעבור בכנסת ולהכתים את ספר החוקים של מדינת ישראל.

בכבוד רב,

ח”כ קולט אביטל
ח”כ זהבה גלאון
ח”כ דב חנין

יושבי ראש עמיתים של השדולה לזכויות האדם

 
חקיקה מפרת זכויות אדם בכנסת ה-17

דו”ח השדולה למען זכויות אדם לציון יום זכויות האדם הבינ”ל בכנסת

מגישים: ח”כ קולט אביטל, ח”כ זהבה גלאון, ח”כ דב חנין
יושבי ראש שדולת זכויות האדם בכנסת

הצעת חוק סדר הדין הפלילי (עצור החשוד בעבירת ביטחון) (הוראת שעה) (תיקון), התשמ”ח – 2007
בדצמבר 2007 הוארכה הוראת השעה של חוק זה, המאפשרת שיהוי  בהבאת עצור בפני שופט עד 96 שעות בנסיבות שונות, קיום דיוני מעצר שונים בהעדרו ואף הסתרת  החלטות שיפוטיות שניתנו בעניינו. בנסיבות הקיימות היום בחוק , בתוספת הוראת השעה ניתן לעצור אדם ולחקור אותו שלושה שבועות, ללא הגנה משפטית, כאשר הוא הובא בפני שופט פעם אחת בלבד. יתרה מזאת, ניתן להאריך את מעצרו בהליך, שעצם קיומו נסתר ממנו,  ולהטעות אותו באשר לבסיס המשפטי להמשך מעצרו. במצב זה, אין לעצורים דרך אפקטיבית להתנגד או לערער על המעצר, ונמנעת מהם האפשרות  להתלונן על תנאי כליאה משפילים ו/או על התעללות פיזית ו/או נפשית בזמן החקירה. החשודים מוחזקים ללא יכולת לממש זכויות אדם בסיסיות, והם ככלי בידי חוקריהם.  
זו רמיסה קשה ובלתי חוקתית של זכויות עצורים והליך הוגן:  כך למעשה  ניתן לחקור חשודים הרחק מעינו המפקחת של בית המשפט האמון להגן על זכויות העצור.
הצעת חוק הגבלת גישה לאתרי אינטרנט למבוגרים, התשס”ו-2006
הצעת חוק זו באה להגביל את הגישה של קטינים לתכנים פוגעניים באינטרנט, ובהם אתרים העוסקים במין, אלימות או הימורים. מטרת הצעת החוק היא כמובן למנוע חשיפת קטינים לתכנים מסוג זה. עם זאת, הצעת חוק זו  פוגעת במספר זכויות אדם בסיסיות; בראש ובראשונה בזכות לפרטיות ולחופש הביטוי.  הצעת החוק מבקשת ממבוגרים המעוניינים להיכנס לאתרים אלו להזדהות באופן פיזי (אלקטרוני או ביומטרי), דבר המצריך בקשה מפורשת של אותו האדם. צורת זיהוי זו, מביאה  למצב בו המדינה מתערבת ופולשת למרחב הפרטי של אזרחיה, וכך פוגעת בהכרח ובאופן מהותי בזכותו של האדם לפרטיות. בעיה נוספת בהצעת החוק היא שההצעה אינה קובעת במפורש מהו אתר בעל תוכן פוגעני, דבר הנתון לפרשנויות רבות, ועלול לפגוע בחופש הביטוי, שכן ההחלטה בדבר חסימת אתר היא סובייקטיבית ונתונה לשיקול דעתם של פקידי המדינה. 
חוק זה ימקם את ישראל ברשימה של מדינות כמו סודן, איראן, ערב הסעודית, צפון קוריאה, בורמה ועוד, בהן יש חסמים דומים על תכנים באינטרנט .
כאמור, במידה ויכנס חוק זה לספר החוקים, הוא יוביל לפגיעה בחירויות הפרט – פרטיות, בחירה חופשית וחופש ביטוי. כיום, הגבלת גישה לקטינים לאתרי אינטרנט פוגעניים יכולה להיעשות על ידי חינוך נכון ובאמצעות פתרונות טכנולוגיים שונים מהמוצע בחוק כמו תוכנות סינון וכדומה .
הצעת חוק-יסוד: ירושלים בירת ישראל (תיקון - איסור מצעדים ותהלוכות)
ביוני 2007, על רקע הדיון הציבורי והמחלוקת על קיום מצעד הגאווה בירושלים עברה הצעת חוק זו בקריאה טרומית. ההצעה נותנת למועצת העיר ירושלים את הסמכות למנוע קיום של מצעדים ותהלוכות ברחבי העיר “מטעמים של פגיעה בסדר הציבורי, ברגשות הציבור או מטעמי דת” . הצעת חוק זו עומדת בסתירה מוחלטת לעיקרון חופש הביטוי וחופש ההפגנה לא רק כמקרה פרטי למצעד מעורר מחלוקת זה,  היא מותירה פתח רחב למניעת מצעדים ותהלוכות בהתאם להשקפותיהם האישיות של חברי המועצה וראש העיר. חוק זה גם עומד  בסתירה לעקרונות דמוקרטיים ופלורליסטיים על פיהם לאזרחי המדינה באשר הם יש את הזכות להתאסף להפגין ולצעוד בעיר בירתם.
הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – נתוני תקשורת), התשס”ח-2007.
הצעת חוק ממשלתית, אשר אושרה בקריאה שנייה ושלישית בנובמבר 2007 בוועדת החוקה ומשפט של הכנסת. החוק, אשר אין לו תקדים בעולם , מקנה למשטרה גישה למאגרי מידע של חברות התקשורת השונות לצורך הצלה או הגנה על חיי אדם, גילוי עבירות, חקירתן או מניעתן, גילוי עבריינים והעמדתם לדין וחילוט רכוש על פי דין. המשטרה בצו בית משפט, תהיה רשאית לקבל נתונים ממאגרי בזק, ובמקרים שאינם סובלים דיחוי או לשם הצלת חיי אדם קצין משטרה רשאי לדרוש נתונים ממאגרים אלו גם ללא צו בית משפט. למרות שבהצעת החוק עצמה יש התייחסות לפגיעה בזכות לפרטיות, ובתי המשפט מחויבים לקחת בחשבון שיקולים מסוג זה, דו”ח זכויות האדם של האגודה לזכויות האזרח בישראל קובע כי החוק מהווה הפרה גסה וחמורה של הזכות לפרטיות, שכן, למעשה פרטי המאגר שיהיו בידי המשטרה יאפשרו להם לנהל מעקבים ורישומים אחר אזרחים בכל זמן נתון, לעיתים גם ללא פיקוח של הרשות השופטת.
חוק ההסדרים (תיקונים שונים)
חוק ההסדרים הוא אחד החוקים מעוררי המחלוקת בשיח הציבורי בישראל. תיקונים שונים לחוקים במסגרת חוק ההסדרים מונעים ומפרים זכויות אדם רבות. לצורך הדגמה נתייחס לפגיעות בזכות לחיים בכבוד ובזכות לבריאות שבאים לידי ביטוי בתיקונים שונים לחוק ביטוח בריאות ממלכתי ולחוק הביטוח הלאומי. בחוק ההסדרים שהועבר בכנסת הנוכחית לשנת המס 2008 עברו התיקונים הבאים:
עדכון חסר של סל הבריאות (החלטת ממשלה 2207 ס’ 2(א), (ב) ו-(ג)): סעיפים אלו ממשיכים את מגמת מימון-החסר של סל שירותי הבריאות- באמצעות עדכון טכנולוגי דל והקטנת העדכון הדמוגראפי של הסל.
השתתפות הקופות במימון הסל (החלטת ממשלה 2207 ס’ 3 + ס’ 16(3): הסעיף קובע  הגדלה של השתתפות הקופות במימון הסל. משמעות שינוי זה קשה ביותר לציבור המבוטחים, שכן היא עשויה להביא להגדלת והרחבת תשלומי ההשתתפות של המבוטחים ע”י קופות החולים על מנת שיוכלו לממן את הגידול האמור בהשתתפותן.
הקמת קופת חולים חמישית (החלטת ממשלה 2204):  הקופה החדשה אמורה לפעול “על פי עקרונות חוק ביטוח בריאות”, דהיינו, כחברה ללא מטרות רווח. אולם ללא הוראות מחייבות מצד משרד הבריאות, היא עשויה להפוך לקופה המשרתת אך ורק אוכלוסיות צעירות ובעלי הכנסה גבוהה.  לשם מניעת מצב זה נדרש דיון מעמיק בהליך חקיקה רגיל. 
תאגוד בתי החולים הממשלתיים (החלטת ממשלה 2203): הסעיף מורה על הקמת צוות המורכב מעובדי משרדי הבריאות והאוצר והיועץ המשפטי לממשלה, שיפעל לגיבוש חקיקה שתסדיר את העברת בתי החולים הממשלתיים לחברות מנהלות. אמנם החברות אמורות להיות ציבוריות וללא מטרות רווח, אולם עד כה, הנסיון הנצבר מוכיח כי בכל פעם ששירות ממשלתי הפך לחברה ציבורית, היה זה צעד ראשון בהליך הפיכתו לחברה עסקית.
הצעת חוק מינהל מקרקעי ישראל (תיקון – ניהול קרקעות קק”ל לטובת העם היהודי), התשס”ז-2007.
הצעת חוק זו, אשר אושרה בקריאה ראשונה ברוב גדול ביולי 2007, מותירה החכרה של קרקעות קק”ל לצורך ישוב יהודים בלבד. הצעת החוק, היא דוגמא להצעת חוק המנוגדת באופן ברור לעיקרון השוויון ולעקרונות דמוקרטיים, שכן ההצעה עומדת בסתירה מוחלטת לפסיקת בג”צ  בעניין, אשר ראתה בהקצאת קרקעות של הקק”ל ליהודים בלבד דבר פסול, אפליה שעומדת בניגוד לעיקרון השוויון. הצעת חוק זו עומדת גם בניגוד לעמדת היועץ המשפטי לממשלה, אשר קבע במאי 2007 כי “מינהל מקרקעי ישראל חייב לקיים את עקרון השוויון, ואסור לו להפלות על רקע של השתייכות לאומית, גם בפעילותו כמנהל אדמות שבבעלות קק”ל.” הצעת החוק מתכוונת לעקוף את החלטת בג”צ תוך התעקשותה שלא לראות “בהחכרת מקרקעין של קק”ל לצורך יישוב יהודים על מקרקעין אלה הפליה פסולה” , זאת על אף האמור בכל דין.
השלכות חוק זה, במידה ויכנס לספר החוקים, הן חמורות; החכרת קרקעות ליהודים בלבד תיצור הפרדה על בסיס לאום במגורים, תוצאה המאפיינת משטרים לא דמוקרטים דוגמת משטרי האפרטהייד. בכך תפגע הצעת החוק פגיעה אנושה ביסודות המבנה של המשטר הדמוקרטי והחוקתי של מדינת ישראל ובערכים מהותיים של משטר זה. 
 
הצעת-חוק  האזרחות  והכניסה  לישראל (הוראת   שעה)  (תיקון  מס.  2),  התשס”ז 2007 
חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת השעה) הועבר בשנת 2003 ביוזמת הממשלה. בדצמבר 2006 עבר בקריאה ראשונה תיקון לחוק המציע להעריכו בשנתיים נוספות. עיקר תכליתו של החוק היא למנוע מבני זוג פלסטינים של אזרחים ישראלים קבלת מעמד בישראל. מטבע הדברים, הפגיעה העיקרית של החוק היא במיעוט הערבי בישראל, המקיים קשרי משפחה ונישואין עם הציבור הפלסטיני שבשטחים. החוק פוגע גם בשכבות אוכלוסייה נוספות ויצר ציבור נכבד השוהה בישראל משולל זכויות, ומהווה פגיעה בזכות לשוויון, בזכות היסוד לחיי משפחה, בזכות לחיים בכבוד, ואף בזכות לבריאות.
יצוין שגם לאחר השינוי בחוק האזרחות נמשכת הקמת מערכות נישואין בין ישראלים ובין תושבות  הרשות ומדינות אחרות: נשים אלו ממשיכות להינשא לאזרחי ותושבי ישראל, לגדל עימם את ילדיהם המשותפים ולחיות את חייהן בישראל. ואולם, החוק מונע מהן זכויות סוציאליות, ובראשן ביטוח רפואי ובכך, מציבן מול הבחירה הבלתי האפשרית: האם להמשיך לחיות עם משפחתן ולגדל ילדיהן או האם לעזוב את המשפחה על מנת להציע לעצמן זכויות בסיסיות, כגון בריאות? בכל דרך בה ילכו, הן צפויות למסכת ייסורים ופגיעה אנושה בזכויותיהן ובחייהן .
טענת הממשלה היא שיש צורך לערוך בדיקות מדוקדקות של המבקשים לרכוש מעמד בישראל, כדי למנוע ניצול לרעה של הליכי רכישת המעמד על-ידי שוהים שלא כדין, אך הממשלה לא הציגה נתונים של ממש המצביעים על תופעה כזו. יתרה מזאת, בדיקות דקדקניות ככל שיהיו אינן מחייבות יציאה מהארץ, תוך הפרדת בני זוג זה מזה והורים מילדיהם. 
החמרה נוספת ביחס כלפי מהגרים שאינם יהודים באה לידי ביטוי בהצעת חוק שהממשלה מבקשת לקדם, על-פיה מי ששהו בישראל שלא כדין לא יוכלו לרכוש מעמד בישראל אלא לאחר “תקופת צינון” בת מספר שנים מחוץ למדינה. הצעת החוק עתידה לפגוע בזכות לחיי משפחה ובזכות לשוויון של רבים: בני זוג של אזרחים ושל תושבים ישראלים; הורים לקטינים ישראלים; ילדים קטינים והורים קשישים של אזרחים ושל תושבים ישראלים; תושבים בדואים ילידי הנגב אשר מעמדם בישראל לא הוסדר מעולם; מבקשי מקלט מדיני; נשים קורבנות סחר ועוד.
הצ”ח שהייה שלא כדין (איסור סיוע) (תיקון מס’ 10), התשס”ז-2007  - איסור הסעה של תושבי שטחים
הצעת חוק זו מטילה על הנהג המסיע את נטל ההוכחה כי לא ידע שהוא מסיע שוהה בלתי חוקי (להלן שב”ח), וזאת אם ידע שהאדם שאותו הוא מסיע הנו תושב זר.  עצם האיסור על אדם להסיע אדם אחר בתוך תחומי מדינת ישראל על סמך זהותו של מי שהוא מסיע מעורר בעיות קשות מנקודת המבט של זכויות אדם:  על פי ההצעה יידרש המסיע למעשה לבצע בדיקה בעלת אופי בטחוני של אדם הנכנס לרכבו, דרישה לא ראויה במדינה דמוקרטית – הפרטת תפקיד המשטרה והטלתה על אדם פרטי, שאינו מוכשר ומיומן במילוי משימות ביטחוניות. יתרה מזו, צפוי שגם נוסעים, בעיקר יהודים וערבים בעלי חזות מזרחית, יתבקשו להציג תעודות זהות וייתקלו באפליה ובסירוב מצד נהגי תחבורה ציבורית על-פי מוצאם ועל-פי מראיתם. הממשלה לא הציגה נתונים או בסיס עובדתי לתמיכה בטענתה שהסעת אנשים בתוך ישראל ממקום למקום תורמת לפיגועים באופן מיוחד, או שאיסור זה עשוי להיות כלי אפקטיבי למניעת פיגועים. כמו כן, אין לקבל את הנחת היסוד המפלה שכל אדם מהשטחים שנמצא בישראל ללא אישור הוא בבחינת מחבל.  בישראל שוהים בכל רגע נתון רבים ללא אישור, והם אינם מחבלים.  זהו הרוב המכריע של תושבי השטחים השוהים בישראל.
חוק מרשם האוכלוסין (תיקון מס’ 9) (מסירת פרטי רישום לגוף הפועל על פי חיקוק) התשס”ז-2007
בשנת 2007 העבירה הממשלה תיקון זה לחוק מרשם האוכלוסין כחוק עוקף בג”צ  משנת 2004, אשר קבע כי הגישה הישירה שקיבלו הבנקים למסופי משרד הפנים איננו חוקי מכיוון שהוא פוגע בחוק הגנת הפרטיות, תשמ”א-1981. על-פי החוק, כפי שצוין בפסק הדין “מסירת מידע מאת גוף ציבורי אסורה, זולת אם המידע פורסם לרבים ע”פ סמכות כדין, או הועמד לעיון ע”פ סמכות כדין, או שהאדם אשר המידע מתייחס אליו נתן הסכמתו למסירה”. החוק קובע כי משרד הפנים רשאי למסור לגופים שונים, פרטיים וציבוריים, פרטים שונים ללא צורך ביידוע הציבור. זאת, בין היתר, ע”י התחברות ישירה למסוף של משרד הפנים. חוק זה פוגע בזכותם של אזרחי מדינת ישראל ותושביה לפרטיות. העברת מידע לגופים פרטיים מסוכנת ביותר, שכן גופים אלו אינם תמיד פועלים על סמך שיקולים של טובת הציבור.
העובדה כי מודבר בחוק עוקף בג”ץ מסוכנת בפני עצמה ופוגעת בעקרונות הדמוקרטיים של מדינת ישראל. הצעות שונות לשינוי נוסח החוק אשר מקלות את הפגיעה בזכות לפרטיות (כמו יידוע הציבור בדבר הגופים אליהם מועברים הפרטים), נדחו מעל שולחן הכנסת ה-17, וכך, החוק אינו מגן בצורה מספקת על זכותם של האזרחים והתושבים לפרטיות.

הצעת חוק העונשין (תיקונים שונים) תשס”ז-2007
מדובר בארבעה הצעות דומות לתיקונים בחוק: (1) הגנה כנגד כניסה והתפרצות, (2) הגנה עצמית מפני פורץ, (3) הגנת בית מגורים ומשק חקלאי (פ/1996/17) (4) הגנת בית מגורים ומשק חקלאי (פ/2016/17). כל אלו, אשר הוגשו במקביל, הועלו בעקבות מקרה שאירע ב-13.1.07 בו ירה החקלאי שי דרומי, בפורצים שנכנסו לחוותו, וגרם למותו של אחד מהם ולפציעתו של השני. תיקונים אלו המוצעים לחוק העונשין מבקש להסדיר מצב מסוג זה ומבקשים לפטור מאחריות פלילית אדם אשר פעל להדוף פריצה לביתו.
תיקון זה טומן בחובו סכנה משמעותית לפגיעה בזכות האדם הבסיסית ביותר: הזכות לחיים. קבלת התיקון לחוק עלולה לבסס נורמה פסולה ומסוכנת של הקבלה מלאה בין הזכות לרכוש והזכות לחיים. מציעי התיקונים שואפים להעניק הגנה מלאה על אדם הנחשף לניסיון חדירה לקניינו ומכשירה אף את השימוש בכוח קטלני לשם כך. התיקון לחוק יוצר דה-פקטו עונש מוות ללא משפט על עבירת רכוש ונותן את סמכות גזירת הדין בידי אזרחים ולא בידי רשויות החוק. יוזמי התיקון מבקשים בדרך עקומה לספק מענה לאזלת ידה של המשטרה בהגנה על אזרחי המדינה ובכך הם מרוקנים מתוכן את תפקידם של גורמי אכיפת החוק ומערכת השיפוט.

הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון- שלילת מועמדות מאדם שביקר במדינת אויב ללא היתר) ; הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – פקיעת כהונה של חבר הכנסת)
ביום ה-7 למאי 2007 הונחה על שולחן הכנסת הצעת חוק לתיקון חוק יסוד: הכנסת, לפיה “יראו ביקור ללא היתר במדינת אויב כתמיכה במאבק מזוין כנגד מדינת ישראל”  וכפועל יוצא מכך, המבקרים במדינות אלו לא יוכלו להציג מועמדותם לכנסת. בדברי ההסבר המצורפים לחוק מציעים לקבוע כי ביקור כזה עלול להוות סיכון ממשי למדינת ישראל ולתושביה. סעיף 24 באמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות, אותה אשררה ישראל בשנת 1991 קובע כי זכותו של כל אזרח “להצביע ולהיבחר בבחירות-אמת המתקיימות מזמן לזמן, תוך מתן זכות בחירה כללית ושווה…”  חוק זה מונע מאזרחים שונים להציע עצמם כמועמדים לכנסת (עיקרם ערבים, להם יש קשרים שונים – קשרי משפחה ועוד- עם המדינות הסובבות את ישראל) ויוצר אפליה בפועל. כמו כן נוגד החוק חירויות רבות ומונע את האפשרות מאזרחים להתמודד בבחירות כשווים ולהשפיע על עיצוב עתיד המדינה.
ב- 26 לנובמבר 2007, הוגשה הצעת חוק נוספת המהווה תיקון לחוק זה, והיא מציעה להדיח חברי כנסת אשר שוללים את קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. הצעת החוק פוגעת בחופש הביטוי ובחופש המחשבה של נבחרי הציבור אשר לא בהכרח מסכימים עם הגדרות אלו, או שמבטאים דעות העלולות להתפרש כביטוי לשלילת קיומה של מדינת ישראל על-פי העקרונות האמורים.

הצעת חוק האזרחות (תיקון – הצהרת אמונים), התשס”ח-2007
הצעת החוק מוסיפה תנאי נוסף בבקשת אדם לקבלת אזרחות בישראל. יחד עם התנאים הנוכחים, יצטרך אדם להצהיר הצהרת אמונים למדינת ישראל כמדינה יהודית וציונית והתחייבות לשרת בצבא , כתנאי לקבלת אזרחות. על האזרח יהיה להצהיר: “אני מתחייב להיות נאמן למדינת ישראל כמדינה יהודית, ציונית ודמוקרטית, לסמליה ולערכיה, ולשרת את המדינה, ככל שאדרש לכך, בשירות צבאי, או בשירות חלופי, כפי שייקבע בחוק”. בנוסף, הצעת החוק מסמיכה את שר הפנים לבטל אזרחותו של אדם שאינו מקיים את חובתו לשרת בצבא. התניות מסוג זה לצורך קבלת אזרחות מהווה פגיעה חמורה בזכויות אזרחיות בסיסיות, והנם מהווים פגיעה בחופש המחשבה וחופש הביטוי. חשוב לציין כי אופייה של המדינה, במדינה דמוקרטית ומתוקנת, מעוצב על ידי כלל האזרחים באמצעות שיח ציבורי, לפיכך אין לשלול את זכותם של אזרחים להתבטא אפילו בצורה השוללת את העקרונות הבסיסיים של מדינת ישראל. הצהרה מסוג זה מחייבת אדם המבקש אזרחות להצהיר הצהרות שאין הוא בהכרח שותף להם. אין לצפות כי אזרחים שאינם יהודים (או אזרחים יהודים בעלי השקפת עולם השוללת את המדינה כיהודית), ישבעו אמונים למדינה וירגישו זיקה לסמליה וערכיה.
הצעת חוק האזרחות (תיקון - הסמכות לביטול אזרחות בגין מעשה של הפרת אמונים), התשס”ו-2006
הצעת חוק זו, אשר עברה בקריאה ראשונה באוקטובר 2007, מורה על שלילת אזרחות בגין  הפרת אמונים, לרבות יציאה מישראל שלא כדין למדינות המוגדרות “עוינות” לישראל וקבלת מעמד של תושבות קבע או אזרחות במדינות אלו. בנוסף, הצעת החוק קובעת כי בית המשפט יכול להורות על ביטול אזרחותם הישראלית של ילדים קטינים של אדם אשר נשללה ממנו אזרחותו תחת הסמכות של חוק זה. בהצעת החוק לא מוגדר מהו מעשה של הפרת אמונים (פרט לביקור במדינות אויב) וכך, כל הצהרה פוליטית או פעילות למען הדמוקרטיה וזכויות אדם יכולים להתפרש כמעשה של הפרת אמונים למדינה. חוק זה הוא חוק גזעני נוסף, שכמו החוק הקודם, מכוון במיוחד כנגד האוכלוסייה הערבית בישראל, אשר חלקם מנהלים קשרים (ולעיתים אף קשרי משפחה) עם אנשים במדינות אלו ומטבע הדברים ירגישו אליהן זיקה. חירויות פרט רבות נשללות בהצעת חוק זו.
הצעת חוק החנינה בעניין תוכנית ההתנתקות, התשס”ז-2007
הצעת החוק אושרה טרומית ביולי 2007 בתמיכת 34 חברי כנסת מסיעות שונות ועניינה הענקת חנינה או הפסקת הליכים לחשודים או מורשעים בעבירות שנעשו ממניעים של התנגדות לתכנית ההתנתקות מרצועת עזה. כל זאת במידה ובביצוע העבירה לא היוותה סכנה ממשית לחיי אדם. חוק זה פוגע פגיעה קשה בעקרונות הדמוקרטיים של שוויון האזרחים בפני החוק. במציאות הפוליטית הסבוכה של מדינות ישראל, מדי יום נעשות עבירות מסיבות אידיאולוגיות בפעולות התנגדות למהלכים ותהליכים המתרחשים במדינה (החל בפעילי שמאל המוחים נגד גדר ההפרדה וכלה בדתיים שפועלים נגד מצעד הגאווה בירושלים), אשר נעשים באמונה מוחלטת בצדקת דרכם. חנינה להתנגדות במאבק אחד זו פעולה מפלה, אשר נותנת אישור על ידי המדינה להתנגדות של קבוצה אידיאולוגית מסוימת במאבק ספציפי והיא מהווה ביזוי לשלטון החוק בישראל, שכן, היא חותרת תחת העיקרון של שוויון בפני החוק, שכן על רשויות אכיפת החוק לבחון חוקיותן של פעולות מחאה באופן ניטרלי, ללא קשר לתוכנן או לעמדות הפוליטיות הספציפיות, העומדות ביסודן. אין ספק כי מהלך ההתנתקות היה שנוי במחלוקת ויצר קרע בעם שיש לאחותו.  עם זאת, למערכת הפוליטית אסור שתהיה  השפעה על שלטון החוק. במקרים כאלו, עלול להיווצר מצב  שמידת ההגנה הניתנת  בישראל לחופש הביטוי וההפגנה תהה תלויה בכוח הפוליטי של קבוצה זו או אחרת ולא במערכת חוק הוגנת.
בעיה נוספת העלולה להתעורר היא במידה ויתרחשו מהלכים דומים להתנתקות בעתיד. הצעת חוק זו עלולה לעודד אנשים לעבור על החוק תוך כדי ההתנגדות למהלך, בידיעה  כי לא ינקטו כלפיהם הליכים פלילים כלשהם.

בדיון בועדת הכספים אותו הוביל דב החליטה הועדה להתנגד למכרז החדש למימון אשפוז רפואי לקשישים. מצורף כאן קישור לכתבה בנושא וכן קטעים מן הדיון בועדה.

קישור לכתבת y-net בנושא.

פרוטוקול הדיון המלא.

קטעים מן הפרוטוקול:

היו”ר סטס מיסז’ניקוב:

בוקר טוב ושבוע טוב. אני פותח את ישיבת ועדת הכספים. אנחנו מקיימים דיון מהיר במכרוז ומסחור האשפוז הסיעודי. שני המציעים - חברת הכנסת מרינה סולודקין וחבר הכנסת יעקב מרגי - לא כאן, אבל נמצא כאן חבר הכנסת דב חנין שבקי בנושא ומתחבר אליו.

דב חנין:

תודה רבה אדוני היושב-ראש. אני חושב שהנושא הוא נושא בעל חשיבות עצומה בסוגיה שיש לה משמעות קריטית לחיים ולאיכות החיים של האנשים שכולנו חייבים להם הרבה.

הסיפור של היחס לקשישים במדינת ישראל הוא סיפור כאוב וכואב אבל מה שקורה היום זוהי ירידת מדרגה מאוד מאוד דרמטית בהתייחסות לציבור הקשישים. אנחנו מדברים על יוזמה של משרד הבריאות ומשרד האוצר שפרסמו מכרז חדש לאשפוז סיעודי של זקנים סיעודיים ותשושי נפש בבתי אבות ובמוסדות גריאטריים. החשש הגדול הוא - וזה יותר מחשש כי כפי שאני מכיר את העובדות, אני חושב שאנחנו יכולים לדבר על מציאות חדשה שעומדת להיווצר - שאנחנו נפגע באופן דרמטי בשירות, בתנאי החיים, בתנאי הקיום של אותם זקנים סיעודיים.

הרקע של הפרשה הזאת הוא כדלקמן. כבר בתחילת השנה משרד הבריאות התחיל - למרות ההתנגדות הציבורית שהייתה - באיזשהו מהלך חסר תקדים שאני לא חושב שהוא קיים באיזשהו מקום אחר בעולם של מדיניות שכונתה כמו תמיד אצלנו פיילוט. מתחילים באיזשהו משהו בעייתי קוראים לו פיילוט ואחר כך הפיילוט הזה הופך לטייס אוטומטי והוא משתחרר ומתחיל לטוס לבד ומגיע למקומות מאוד רחוקים. מה שמשרד הבריאות עשה החל מינואר ‎2007 זה לחייב את בתי האבות בנפת פתח-תקווה - אנחנו מדברים על פתח-תקווה, הוד השרון, כפר-סבא, רעננה, יהוד, אריאל - לגשת למכרז כאשר המטרה שלו היא לייצר תחרות בין בתי האבות על המחיר כאשר מי שבסופו של דבר משרד הבריאות יתקשר אתו, הוא אותו בית אבות שמציע את המחיר הנמוך ביותר. הפרמטר הוא אחד ויחיד: מחיר נמוך. לא מדובר במקצועיות, לא מדובר ברמת שירות, לא מדובר ברמת טיפול וזאת כאשר אנחנו בכל זאת מדברים כאן על מערכת טיפולית. מתוך איזושהי אידיאולוגיה כלכלית צרה ועיוורת מסתכלים על כל הדברים דרך החור שבגרוש ומה שעובר דרך החור בגרוש זה הדבר היחידי שפועל.

התוצאה של הדבר הזה היא מהלך שהמטרה שלו היא בעצם בסופו של דבר לעודד גורמים שרוצים להתקשר עם משרד הבריאות כדי לתת שירות לזקנים סיעודיים או לדורשי טיפול, לעודד אותם להסתפק ברמת אפס במחיר. רמת אפס במחיר היא רמת אפס בשירות. זאת לא איזושהי תיאוריה אלא זה חוק טבע. רמת אפס במחיר היא רמת אפס בשכר של העובדים שצריכים לעשות את העובדה הקשה הזאת של הטיפול באנשים הסיעודיים. האם אתם חושבים שקל לרחוץ חולה סיעודי ולטפל בו לאורך כל שעות היום? מציעים כאן רמת שכר שהיא הרבה יותר נמוכה מאשר שכר של עובדות בניקיון בית.

למעשה המהלך הזה הוא מהלך שעורר התנגדות מקיר אל קיר, גם התנגדות של אנשי מקצוע, של הגורמים המקצועיים במערכת הממשלתית שמכירים את התחום הזה ושכולם חזו שהתוצאות שלו תהיינה הרסניות. אומר מנכ”ל מוסד הביטוח הלאומי לשעבר פרופסור יוחנן שטסמן שהורדת המחיר במכרז חייבת לפגוע באיכות הטיפול והשירות הסיעודי, זאת מכיוון שהדרך הכלכלית היחידה לשרוד את הכרז לזוכים בו תהיה בקיצוץ כוח אדם או תשלומי שכר הרבה מתחת להסכמים המקצועיים ובסופו של דבר שכר לעובדים הסיעודיים יהיה אפילו נמוך מאשר שכר המינימום.

אני יודע מראש את התשובות שאנחנו נקבל ממשרד הבריאות שיאמר לנו שיהיה פיקוח, יעקבו וכולי, אבל אנחנו בוועדת העבודה והרווחה רואים פעם אחרי פעם את הסיפור הזה של הפיקוח. פיקוח הוא סיסמה נהדרת אבל למשרד הבריאות אין כוח ואין יכולת לבצע פיקוח בכל המקומות ולעשות זאת כל הזמן. אם אנחנו יוצרים מנגנון כלכלי שבאופן בסיסי יוצר הכרח של הצטמצמות לרמת המינימום, אז רמת המינימום תהיה גם אם יהיה פיקוח כי חוקי הכלכלה עובדים. אם אתה דורש מחיר אפס במכרז, אתה תיתן גם שכר אפס ותיתן גם שירות אפס.

הגורמים המקצועיים בתחום, גם בתוך מערכת הבריאות, התייחסו לכך. אני רוצה לצטט את הדברים שאמר ראש האגף לגריאטריה במשרד הבריאות, דוקטור אהרן כהן שאומר שאין תקדים כזה בעולם וכי אנחנו הולכים בכיוון שאנחנו בעצמנו לא יודעים לאן יוביל אותנו.

לא ברור גם מה יקרה לאותם מוסדות שלא יזכו במכרז והרי בכל זאת אלה מוסדות שירצו לתת שירות קצת יותר טוב וירצו לתת שכר קצת יותר הוגן. הם בכלל נפלטים החוצה מהמערכת. אנחנו עושים כאן מהלך שמבחינת הרציונאל החברתי שלו הוא ממש מטורף. זאת אומרת, מי שרוצה לתת שירות בתנאים יותר מתקבלים על הדעת, מי שרוצה לאפשר לעובדים שלו באמת לקבל שכר הגיוני ומינימלי, הוא בכלל עף החוצה מהמערכת. מי שיישאר, יישארו רק אלה שיכולים לעמוד על רמת האפס.

נוכח הדברים האלה ונוכח התוצאות שכבר ראינו אותן בפיילוט שהתנהל בפתח-תקווה, לתומי סברתי שאנחנו כולנו נבין שזה היה פיילוט מוטעה, שצריך לבטל אותו ולחזור לתנאי מינימום אמיתיים שהם לא רק עניין של מחיר אלא הם עניין של שירות ושל תנאים, וכך אנחנו צריכים להתייחס לזקנים סיעודיים. במקום זה, משרד האוצר ומשרד הבריאות הולכים למהלך הזה בכוח מתוגבר. במקום פיילוט טריטוריאלי, עכשיו מציעים לנו פיילוט ארצי ומציעים לנו בעצם מהלך ארצי ובמלוא התנופה ללכת לכיוון הזה שהמשמעות שלו היא בפירוש - ואני באתי מדיון אחר בנושא אחר של ועדת העבודה והרווחה - ניסוי בבני אדם. אני חושב שאנחנו לא יכולים לתת למהלך כזה לעבור. אני חושב שזה חוסר אחריות והפקרות ביחס לאנשים שהבעיה הגדולה שלהם היא שאין להם קול ואין להם יכולת לבוא ולצעוק כי הם לא נמצאים במצב שהם יכולים לבוא ולצעוק.

אם אנחנו בכנסת לא נצעק את הצעקה הזאת ואם אנחנו בכנסת לא נשים קץ להפקרות הזאת ביחס למטופלים, ביחס לזקנים, גם ביחס לעובדים שעובדים ומטפלים בהם, אני חושב שאנחנו נגיע כולנו לחברה שכולנו נצטער על כך שאנחנו נמצאים בה.

לכן אדוני היושב-ראש, ועדת הכספים היא אחת הוועדות המעטות בכנסת שיכולה לא רק לקבל החלטות דקלרטיביות אלא יכולה לקבל החלטות שיש להן שיניים. אני חושב שוועדת הכספים בנושא הזה צריכה לעשות מעשה ולומר שאנחנו דורשים גישה אחרת. הוועדה צריכה לומר שאנחנו לא נסכים שהקשישים הסיעודיים יהיו איזשהו קורבן לאיזשהו ניסוי מטורף והתנאים הבסיסיים שלהם, השירות המינימלי שהם זכאים לו, בעצם יהפוך להפקר.

לכן אדוני היושב-ראש, אני מודה על קיום הדיון הזה ואני מקווה שאנחנו נקבל בו החלטות מאוד חד-משמעיות וברורות שישימו לפרוייקט העוועים הזה קץ כמה שיותר מוקדם.

[…]

דב חנין:

הצעת הסיכום שאני מציע שנסיים בה את הדיון היא כלהלן:

‎1. ועדת הכספים קוראת למשרדי הבריאות והאוצר להקפיא מיידית את המכרז הפומבי למתן שירותי אשפוז גריאטריים עוד לפני אישור תקציב ‎2008 ובו הרפורמה הנדונה.

‎2. הוועדה קוראת להקמת ועדת מומחים מקצועית ציבורית ובלתי תלויה לקביעת עלותו הריאלית של יום אשפוז סיעודי.

רובי ריבלין:

תוסיף את המשפט: לפני כל מכרז שיהיה.

דב חנין:

בסדר.

‎3. הוועדה מתנגדת למרוץ אל התחתית של הורדת עלויות האשפוז הסיעודי לרמה שתפגע בשירות לקשישים הסיעודיים.

‎4. הוועדה סבורה שקביעת סל שירותים מוגדר ומפוקח חייבת להיות ביסוד כל בחירה בבתי אבות ומוסדות גריאטריים.

‎5. הוועדה ממליצה למשרדי האוצר והבריאות לשקול הכללת האשפוז הסיעודי בסל הבריאות הממלכתי.

היו”ר סטס מיסז’ניקוב:

חברי הכנסת, יש תוספות?

קריאה:

בהחלטה ‎5, במקום “לשקול”, לומר “להחליט”.

היו”ר סטס מיסז’ניקוב:

תודה רבה. הדיון הסתיים.

פיתוח שבילי אופניים, הסעת אופניים ברכבת ובאוטובוסים, החזר הוצאות וניכוי ממס…
דב יוזם הצעת חוק לעידוד תחבורת האופניים, בשיתוף עם התנועה הסביבתית, ארגון ישראל בשביל אופניים וארגונים חברתיים.
הצעת החוק החדשה תתבסס על העקרונות הבאים: חיוב רשויות מקומיות להציג תכניות לפיתוח שבילי אופניים, תוך הקצאת תקציבים מיוחדים לנושא; חיוב משרד התחבורה להציג תכנית לאומית לעידוד השימוש באופנים ומשרד החינוך להפעיל תכנית חינוכית לעידוד הרכיבה באופניים בבתי הספר; הטלת חובה להקצאת מקומות מיוחדים להסעת אופניים בתחבורה הציבורית על ידי רכבת ישראל וחברות האוטובוסים העירוניים; חיוב עיריות גדולות להפעיל מערכות להשכרת אופניים לטווח קצר (דוגמת המודל של פאריס); חיוב מקומות עבודה ובתי עסק לתגמל עובדים אשר מגיעים לעבודה באופניים דרך החזר הוצאות נסיעה וזיכוי מס.
בנוסף, החוק החדש יחייב חבישת קסדה במצבים מסוים בהם הסכנה להיפגע ממכת ראש גדולה יותר כגון: רכיבה תחרותית, רכיבת שטח, רכיבה בכבישים בין עירוניים ורכיבה של ילדים מתחת לגיל 14.
בהתייחסו לחוק הקסדה של ח”כ גלעד ארדן, שעבר לפני מספר שבועות ומחייב חבישת קסדה בכל רכיבה על אופניים (אבל בפועל מוותר על האכיפה לגבי קטינים), דב התבטא כי: ”במקום לעודד רכיבה על אופניים, בחר המחוקק לסמן ציבור שלם כמטרה ניידת ולחייב אותו להתמגן בקסדה בכל עת ובכל מצב. כידוע, נסיעה באופניים היא הפתרון הטוב ביותר לתחבורה בתוך הערים: היא נקייה מבחינה סביבתית, בריאה לרוכב, מקילה על עומס התנועה, מקטינה את הצורך בפינוי שטחים לחנייה. לכן חשוב לעודד רכיבה על אופניים וליצור לצורך כך תשתיות מתאימות. ואולם, למרות כל זאת, ממשלת ישראל ורוב העיריות אינן עושות דבר כדי להגביר את השימוש באופניים בערים”. 

הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – שירותי הרפואה המונעת ושירותי הבריאות לתלמיד) של דב, רן כהן (מרצ) ושלי יחימוביץ’ (העבודה-מימד) עברה הערב בקריאה טרומית (23 בעד, 0 מתנגדים). ההצעה קובעת ששירותי הרפואה המונעת בישראל צריכים להינתן במישרין על ידי המדינה ואין להעבירם לידי קופות החולים או לידי מפעילים פרטיים. הצעת החוק באה להחזיר את הגלגל לאחור בכל הנוגע למהלכי ההפרטה שמקדם משרד האוצר בתחום הרפואה המונעת בישראל.

על הצעת החוק חתומים 64 חברי כנסת מכל סיעות הבית, ובתחילת השבוע הושגה לה תמיכת הממשלה. הצעת החוק זוכה גם לתמיכתם של ההסתדרות הרפואית בישראל, נעמ”ת, הסתדרות האחיות והמועצה לשלום הילד. ההצעה מבטאת עמדה המוסכמת על כל אנשי המקצוע בתחום, לפיה שירותי רפואה מונעת חייבים להינתן ישירות על ידי המדינה הן משיקולים כלכליים והן משיקולים של בריאות הציבור וצמצום פערים בנגישות לרפואה המונעת. הבנק העולמי, בדוח משנת 2004, אף הוא נקט עמדה זו, והדגים כי במדינות שבהן הופרטו שירותי הרפואה המונעת התדרדר השירות, הביא לעלייה בתחלואת ילדים ולירידה בכיסוי החיסוני באוכלוסייה.

בשל חשיבות הצעת החוק והתמיכה הרחבה לה היא זוכה, התלכדו ראשי כל סיעות הבית, בצעד יוצא דופן, והסכימו להעלות את הצעת החוק לקריאה טרומית כבר היום, לפני תום מושב הכנסת.

באישור הצעת החוק היום בכנסת קבעה הכנסת באופן תקדימי כי יש לשים גבולות להפרטה. דב: “ההצעה מגינה על אחד השירותים החסכוניים, היעילים והאיכותיים הפועלים במדינת ישראל ובה בעת קובעת גם עמדה כוללת ורחבה אף יותר: נגמרו הימים שבהם ההפרטה יכולה להיות מוצגת כפתרון קסם לכל בעיה חברתית. את השירותים החברתיים רק המדינה יכולה לספק באופן איכותי, שוויוני ומשוחרר מ’כבלי השוק החופשי’.”

אישור הצעת החוק מהווה פנייה חדה ממסלול ההפרטה של טיפות החלב שהתחיל לפני מספר שנים. לאחר שנים של ייבוש תקציבי טיפות החלב, התקבלה בשנת 2004 החלטת ממשלה לקדם את ההפרטה ולהתחיל פיילוט במספר ישובים בארץ. כעת, בעקבות מגעים נמרצים בין דב לבין מזכיר הממשלה דהיום, עובד יחזקאל, ובין ראש המועצה הלאומית לכלכלה, פרופ. מנואל טרכטנברג, מסתמנת רביזיה במדיניות הממשלה, לרבות חיזוק משמעותי של טיפות החלב הקיימות, והרחבה משמעותית של תחומי הטיפול של מערך טיפות החלב.

הצעת החוק נוגעת לא רק לטיפות החלב אלא לכלל שירותי הרפואה המונעת, לרבות שירותי הבריאות לתלמיד. דב: “הצעת החוק מבטאת תפיסה רחבה של מערכת הבריאות שצריכה להיות לא רק מערכת של רפואה לחולים, אלא בראש ובראשונה מערכת של בריאות, מערכת שדואגת באמת לבריאותו של כל תושב, בין אם חולה ובין אם בריא

דב חנין (חד”ש):

נכון. אכן, חברי חבר הכנסת ריבלין, ‎70 חברי כנסת מכל סיעות הבית, קואליציה ואופוזיציה, הצטרפו לתמיכה בהצעת החוק החשובה הזאת, שבאה להגן על מערכת בריאותית חשובה, פעילה ותורמת, מהמערכות הזוכות לשבחים בישראל וגם בעולם. אני מתכוון למערכת הרפואה המונעת, לרשת טיפות-החלב ולשירותי הבריאות לתלמיד. הניסיון בעולם מלמד ששירותי רפואה מונעת יעילים ואפקטיביים כאשר הם ניתנים על-ידי המדינה ובאחריותה. הניסיון בעולם מלמד שכאשר מפריטים מערכות כאלה, הנזק הוא בלתי הפיך. הניסיון בעולם מלמד שיש טעם ויש הצדקה לאבחן ולהבחין בין רפואה מונעת לבין רפואה מטפלת, ואין טעם לערבב את סוגי מערכות הבריאות הללו במערכת אחת שמחברת בין כולן.

המשך »

הערב עברה בקריאה ראשונה (17 בעד, 0 מתנגדים) במליאת הכנסת הצעת חוק הגנת הסביבה (המזהם משלם) (דרכי ענישה) (תיקוני חקיקה) התשס”ז- 2007, פ’ 1288/17 של דב ושל ח”כ הרב מיכאל מלכיאור (עבודה-מימד). הצעת החוק באה לשלול את הכדאיות הכלכלית שבפגיעה בסביבה.

המצב החוקי היום בישראל מביא לכך שלמפעלים הגדולים משתלם לזהם. כיוון שהאכיפה מועטה והקנסות זעירים, מעדיפים מפעלים לחסוך בעלויות של התקנת אמצעי מיגון ירוקים ולחסוך בפיקוח עליהם. הקנסות הקיימים כיום לא מהווים איום משמעותי על המזהמים הפוטנציאלים ולכן גורמים למצב בו אין הרתעה מספקת מפני חריגה ממכסות פליטה של חומרים מסוכנים ומזהמים.

הצעת חוק זו מגדירה את הקנסות וקובעת שהקנסות שיוטלו על מזהמים יגיעו עד לכדי פי ארבע מהרווח הכלכלי שהפיקו המפעלים מזיהום הסביבה.

קיימת כיום טכנולוגיה מתאימה אשר יכולה להפחית את רמות הזיהום, אך לרוב מדובר באמצעים יקרים אשר דורשים טיפול ותפעול מיוחד. הצעת חוק “המזהם משלם” תעודד בעלי מפעלים לאמץ טכנולוגיות אילו ולהקטין בכך את פגיעתן בסביבה.

דב: “החוק מציע מהפכה במשפט הסביבתי בישראל. החוק יביא את הקץ למצב שבו משתלם לזהם את הסביבה. החוק ייצור לראשונה מנגנוניים כלכליים שיטילו על המזהמים את מלוא הנטל של הנזקים שהם יוצרים. הכנסת עשתה היום צעד חשוב בדרך לישראל נקייה יותר ובריאה יותר. החוק ישים סוף לחגיגת הרווחים של מזהמי הסביבה”.

הקליקו כאן לקריאת נוסח הצעת החוק.

אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, גברתי השרה, האמת היא שגם החוק הזה ראוי היה שיתקבל בהנמקה מהמקום, ללא צורך בדברי הסבר רבים, ובהסכמה כללית של חברי הכנסת. לצערי הגדול, לא הצלחנו להביא לכך שוועדת השרים לחקיקה תחליט את ההחלטה המתבקשת לתמוך בהצעת החוק הראויה הזאת. לכן אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, שאף-על-פי שבנקל ניתן היה לגייס רוב בבית הזה כדי להעביר את הצעת החוק הזאת היום – גברתי ממלאת-מקום ראש הממשלה, אני אומר גם לך – מתוך רצון לנהל דיאלוג בנושאים כאלה עם הממשלה ולהעביר את הדברים בהסכמה, לא עשיתי את הדבר המתבקש ולא העברתי את ההצעה הזאת בניגוד לעמדת הממשלה. זה אפשרי בהחלט.
עמיתי חברי הכנסת, אני אומר לכם למה ההצעה הזאת חשובה ולמה היא ראויה, ואני מקווה שבעתיד הקרוב נשיג הסכמת ממשלה ואפשר יהיה להעביר את ההצעה הזאת פה אחד.

עמיתי חברי הכנסת, הזכות למים היא זכות מוכרת במשפט הבין-לאומי וגם במשפט הישראלי. הזכות למים משתמעת בצורה ברורה מסעיף 25 של ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם; זה אותו סעיף מפורסם שמגן על תנאי המחיה ועל שירותים מספיקים לבריאות האדם ולמשפחתו. ברור לכולנו שבהעדר מים אין תנאי מחיה ואין שירותים מספיקים לבריאות האדם ולמשפחתו. לכן, אין כל ספק שכבר סעיף 25 של ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם מכיר בזכות למים. ההצהרה אומנם איננה אמנה מחייבת, ומבחינה זו היא איננה משפט בין-לאומי הסכמי, אבל היא בהחלט משפט בין-לאומי מנהגי, וככזאת יש לה תוקף מחייב גם אצלנו.

להכרה בזכות למים יש ביטויים מפורשים רבים במשפט העמים. אני אתחיל בפרשנות של הוועדה לזכויות האדם של האו”ם לאמנה בדבר זכויות כלכליות וחברתיות. אני אזכיר את הצהרות הסיכום של הוועידות הבין-לאומיות במאר דל פלאטה – 1977, ועידת כדור-הארץ בריו דה-ז’נירו – 1992, ועידת יוהנסבורג – 2002, הצהרת המילניום של האו”ם, “אג’נדה 21″ – כל אלה הם מסמכים שמדינת ישראל היא חלק מהם.

אני שמח שנוכחת אתנו שרת החוץ - ממלאת-מקום ראש הממשלה ושרת החוץ - כי היא יכולה להעיד שכשישראל מתחייבת באמנות בין-לאומיות ובהסכמים בין-לאומיים, מדיניותה המוצהרת של הממשלה היא שאנחנו לא עושים את הדברים האלה פלסתר, אלא מתייחסים אליהם במלוא הרצינות.

מעבר להצהרות סיכום של ועידות בין-לאומיות, אנחנו מדברים גם על אמנות בין-לאומיות מחייבות, כמו למשל האמנה הבין-לאומית בדבר ביטול האפליה נגד נשים לצורותיה, האמנה מ-1979, האמנה מ-1989, האמנה הבין-לאומית לזכויות הילד. שוב, שתי אמנות בין-לאומיות שמכירות בצורה מפורשת בזכות האדם למים.

מושג המפתח בעניין של זכות האדם למים הוא המושג שמכונה באנגלית BWR: Basic Water Requirement, ומבחינה זו ברור לחלוטין גם ההיקף של הזכות, שהוכרה במשפט העמים וצריכה להיות מוכרת באופן מפורש גם אצלנו.

אני שמח, אדוני שר המשפטים, שגם אתה הצטרפת אלינו לפרק הזה של הדיון המשפטי, ואני רוצה לשכנע אתכם, עמיתי חברי הכנסת, שיש אצלנו בישראל ליקוי בסיסי בחקיקה בתחום הזה. אומנם, אדוני שר המשפטים, קיים אצלנו סעיף 3 לחוק המים, וסעיף 3 לחוק המים אומר: “כל אדם זכאי לקבל מים ולהשתמש בהם” – עד כאן יפה מאוד; אבל העוקץ נמצא בסופו של הסעיף: “כל אדם זכאי לקבל מים ולהשתמש בהם בכפוף להוראות חוק זה”.

חוק המים, אדוני היושב-ראש, הוא אחד החוקים הגדולים והענפים במדינת ישראל, וכאשר זהו הניסוח של סעיף הזכות, זהו ניסוח של זכות שהיא מאוד חלשה, מאוד צולעת. כל הוראה, אפילו טכנית, אדוני היושב-ראש, שיש בחוק המים היום, גוברת על ההוראה בדבר הזכות למים.

אדוני שר המשפטים, אומנם בית-המשפט העליון נחלץ לעזרתנו, ובשורה של פסקי-דין – מערעור אזרחי 535/89, פרשת נציב המים נגד פרלמוטר – קבע בית-המשפט העליון שהזכות למים בישראל היא זכות אישית, אי-אפשר לפגוע בה ללא הסכמה מפורשת של בעל הזכות. אבל שוב, אני שמח שנמצא אתנו שר המשפטים, כי אני יודע שעמדתו של שר המשפטים ברמה העקרונית היא שהסדרים עקרוניים צריכים להופיע בחקיקה של המדינה. וזה המצב הראוי, זה המצב הנכון, זה המצב שצריך להתקיים גם בעניין הזכות למים.

לכן, עמיתי חברי הכנסת, הצענו – אני ושורה ארוכה של חברי כנסת מרוב סיעות הבית – לעגן בחוק בצורה מפורשת את האמירה הזאת: לכל אדם יש זכות לגישה למים בכמות ובאיכות הנחוצות לדרישות החיים הבסיסיות. הקביעה שלנו מתייחסת לשני פרמטרים של הזכות למים. יש זכות למים בכמות ויש זכות למים באיכות. שתי הזכויות האלה אינן מובטחות בחוק הישראלי היום, ושתי הזכויות האלה דורשות הבטחה בחוק הישראלי היום.

ההיקף שהצענו לעגן, אדוני שר המשפטים, הוא היקף מאוד מינימלי. אנחנו מבקשים לעגן את הזכות לגישה למים בהיקף הנחוץ לדרישות החיים הבסיסיות – גברתי ממלאת-מקום ראש הממשלה, אני מנסה לשכנע גם את שר המשפטים, כי מן הסתם הנושא יחזור לשולחנו –  ולכן, אדוני השר, אנחנו מדברים פה על ניסוח מאוד מאוד זהיר ומתון, שאומר: זכות למים בכמות ובאיכות הנחוצות לדרישות החיים הבסיסיות. זכות  מינימלית, אבל מוגדרת בחוק באופן עצמאי.

אדוני שר המשפטים, אתה בוודאי יודע שכאשר תחוקק הכנסת את החוק הזה – ואני מקווה שהיא תחוקק – המשמעות לא תהיה שהזכות למים תהפוך ממחר להיות זכות אבסולוטית או זכות שגוברת על כל הזכויות האחרות. מן הסתם, גם לאחר שהחוק הזה יתקבל, בעולמנו המשפטי, הזכות למים תצטרך להתחרות בזכויות אחרות. וכאשר היא תתנגש בזכויות אחרות, שלפעמים תקבלנה מעמד מועדף עליה, היא לפעמים גם תיסוג מפני הזכויות האחרות האלה. זה חלק מהמשטר המשפטי של איזון בין זכויות שונות. ובכל זאת יש טעם אמיתי בכך שהזכות למים תיכנס למגרש התחרות הזה מול הזכויות האחרות כאשר היא איננה מראש נכה, כאשר היא איננה מראש נידונה למעמד שולי, למעמד כפוף, למעמד שעדיף שלא יהיה בכלל מאשר שיהיה כזה.

זאת אומרת, אני אומר: מבחינתי, בצורתו הנוכחית של סעיף 3, אם זו הצורה של עיגון הזכות למים, עדיף שהזכות הזאת לא תהיה מעוגנת בחוק, עדיף שהיא תהיה מעוגנת על-ידי בתי-המשפט ומוגנת על-ידיהם כפי שהיא היום.

כיוון שאני חושב שזה מצב לא רצוי, כיוון שאני חושב שההסדרים הראשיים במדינת ישראל ראוי שהכנסת תקבע אותם, אני חושב שזו חובתנו, חברי הכנסת, לעגן את התוצאה הרצויה הזאת גם בחוק.

אדוני היושב-ראש, המצב היום בשטח מבחינת הפרקטיקה איננו טוב. הזכות למים נפגעת יום יום. היא נפגעת גם ברמת אספקת המים – לפעמים מנתקים מים ליישובים שלמים שחבים חוב כספי ל”מקורות”. מנתקים את המים לכל תושבי היישוב, גם לתושבים ששילמו את מלוא אגרת המים, אבל בגלל מריבה בין הרשות המקומית לבין החברה הממשלתית מנתקים לכולם את המים. זה מצב לא ראוי. אני מקווה שאם נעגן את הזכות למים, האיזון שייעשה בתחום הזה יהיה איזון רגיש וראוי יותר. גם יש בישראל אוכלוסיות שלמות שאינן מקבלות היום מים בכלל. יש כפרים לא מוכרים בנגב, כ-80,000 איש, שאינם מקבלים מים.

אדוני היושב-ראש, גם ההיבט השני של הזכות למים, ההיבט של איכות המים, גם הוא איננו מעוגן היום כפי צורכו. שמענו רק לאחרונה, אדוני היושב-ראש, מפי אנשי משרד הבריאות, בדיון שהתקיים בוועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, שאקוויפר החוף של מדינת ישראל, כולו, עומד בסכנה של פסילה לשתייה. אני חושב שזה דבר שצריך להחריד את כולנו. אקוויפר החוף הוא אחד ממאגרי המים העיקריים שיש לנו במדינת ישראל. תחשבו, עמיתי חברי הכנסת, לאן אנחנו מגיעים אם מאגר מים כל כך משמעותי ייפסל כולו לשתייה ולצריכה.

לכן, עמיתי חברי הכנסת, הפנייה שלי במקרה הזה היא באמת לחברי הכנסת מכל הסיעות ולחברי הממשלה בכל התפקידים ובכל העמדות. הבטחת הזכות למים נדרשת, הבטחת הזכות למים נכונה מבחינה משפטית, הבטחת הזכות למים צריכה להיעשות על-ידי המחוקק הראשי במדינת ישראל, ולכן אני מקווה שכשנגיע להצבעה בסעיף הזה – וזה יקרה בקרוב – נוכל כולנו להתאחד בתמיכה בו. תודה רבה.

טרם נקבע מועד לתשובת הממשלה והצבעה על הצעת החוק.

לקריאת הצעות החוק הקליקו כאן.

דב חנין (חד”ש):

תודה רבה.

אדוני היושב-ראש, עניינה של הצעת החוק הזאת הוא פרסום נגיש של סל הבריאות לציבור המבוטחים. המחקרים מראים, אדוני היושב-ראש, כי יש בציבור חוסר ידיעה לגבי מה שנכלל בסל הבריאות. לעתים חוסר הידיעה הזה מנוצל לרעה, ולמשל לפעמים מוכרים לאנשים ביטוחים שהם כלל לא צריכים. זכותו של הציבור לדעת בדיוק מה נכלל בסל הבריאות, ולכן צריך לקבוע מנגנון שבו יפורסמו כל שירותי הסל – התרופות, הטיפולים והשירותים, באופן שקוף ונגיש לציבור, שיאפשר לציבור לדעת מה נכלל בסל הבריאות.
המשך »

נציגי הנכים התבשרו לאחרונה כי הסכם הניידות שנחתם בין הממשלה לבין המל”ל לפני 30 שנה מיועד להפוך לחוק.

  המשמעות: נכים שזקוקים להטבות ניידות יהיו נתונים לחסדי תקציב המדינה.

   אבל האוצר מרוויח, אז למי אכפת? המשך »

ההודעה נמסרה בכנס באר שבע השישי לשלום הילד. ראש הממשלה שיגר לבאי הכנס מכתב ובו נאמר: “מאז שנכנסתי לתפקידי ביקשתי לתת עדיפות לקידום מצבם של הילדים ובני הנוער בישראל”

יעל ברנובסקי ynet- 13.2.07

ראש הממשלה, אהוד אולמרט, הודיע הבוקר (יום ב’) שהורה להקפיא את תהליך ההפרטה של טיפות החלב, ולבסס אותן כשירות ממלכתי. ההודעה נמסרה ב”כנס באר שבע לשלום הילד”, שהתקיים באוניברסיטת בן גוריון.
 

מנכ”ל המועצה לשלום הילד, יצחק קדמן, בירך על ההחלטה ואמר כי “כוונת האוצר לסגור את אלף התחנות לבריאות המשפחה עלולה הייתה להביא הרס מוחלט”. הכנס השישי בבאר שבע עוסק במספר נושאים הקשורים לילדים כגון הסדרי טיעון במשפט פלילי, עבריינות חוזרת של בני נוער וילדי התנתקות.
 

ראש הממשלה הודיע שלא יוכל להגיע לכנס. הוא שיגר מכתב (לנוסח המלא של המכתב - לחצו כאן ) למנכ”ל המועצה לשלום הילד, ובו אמר: “מאז שנכנסתי לתפקידי ביקשתי לתת עדיפות לקידום מצבם של הילדים ובני הנוער בישראל. אינך אמור להיות מומחה לחינוך, די שהיית ילד או גידלת ילדים משל עצמך כדי להכיר הן בחשיבות והן ביעילות ההשקעה בילדים בגיל הרך”.
 

אולמרט סיפר על הפסקת הליך הפרטת תחנות הבריאות למשפחה (טיפות חלב), כדי לבסס את טיפות החלב כשירות ממלכתי מתקדם. מנכ”ל המועצה לשלום הילד, ד”ר יצחק קדמן, הקריא את מכתבו של ראש הממשלה, ואז פנה אליו: “עוד תיקון אחד קטן, תבטל את האגרה של טיפות חלב שהיא קשה למשפחות חלשות. השירות הזה צריך להיות חינם”.
 

 
קדמן אמר שמדובר בהחלטה אמיצה בעלת השכלות דרמטיות על משפחות רבות בישראל. “כוונת האוצר לסגור את 1,000 התחנות לבריאות המשפחה (טיפת חלב) ולהעביר את השירות לאחריות קופות החולים עלולה היתה להביא הרס מוחלט של מערך שירותי רפואה המונעת ובריאות הציבור לתינוקות וילדים צעירים”.
 

לדבריו, “זה שירות אוניברסלי מהמעלה הראשונה גם בקנה מידה בינלאומי, שזוקף לזכותו הצלחות מוכחות בתחומים כמו היקף כיסוי החיסונים לתינוקות וילדים צעירים ושיעורי תמותת תינוקות מהנמוכים בעולם. לפיכך אנו מברכים על ההחלטה של ראש הממשלה ומקווים שבכך הוסר לתמיד איום ההפרטה על שירות חיוני זה”.
 

ההסתדרות הרפואית בירכה את ראש הממשלה על החלטתו. יו”ר ההסתדרות הרפואית, ד”ר יורם בלשר, ציין כי זו הבשורה הטובה ביותר שנשמעה זה זמן רב ממערכת הבריאות. “אני שמח שהשפיות חזרה למערכת. אילו היה תהליך ההפרטה יוצא לדרך, הוא היה גובה מחיר בריאותו כבד מילדי ישראל ומסיג לאחור שנים רבות את הטיפול באם ובילד”.
 

בהכנת הידיעה השתתפה מיטל יסעור-בית אור