אדום - ירוק » 2006 » July

אדום - ירוק

האתר של ח”כ דר’ דב חנין



ארכיון סיפורים שפורסמו בחודש July 2006

המלחמה רק מחדדת ומקצינה את המצב החברתי הקשה שאנחנו נמצאים בו

31/07/2006 | דב חנין

אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אדוני השר, אני רוצה להתחיל מדבריו החשובים של חבר הכנסת אזולאי. אני חושב שהסוגיה הזאת היא אכן סוגיה שצריך לטפל בה מיידית. לא ייתכן שעובדי כבאות, כמו גם עובדים אחרים – אגב, גם עובדים שעובדים במתנ”סים ועוזרים לאוכלוסייה שנמצאת במצב מאוד קשה – עושים את זה למעשה בהתנדבות, מבלי שהם יקבלו את השכר הדל שהם אמורים לקבל.

הצעת החוק הזאת היא הצעת חוק ראויה. חשוב להגן על העובדים מפני פיטורים במצב שבו אנחנו נמצאים. אני מצטער שההצעה הזאת באה כל כך מאוחר, אבל אולי טוב מאוחר מאשר אף פעם.

אבל, רבותי חברי הכנסת, אדוני השר, בצפון - אני אומר לכם את זה בצער גדול - ישנה תמונה לא רק של חורבן פיזי אלא של חורבן חברתי. אפשר לראות מי משלם את מלוא המחיר היום על המצב. קודם כול, העניים, הרבה מאוד עולים, המיעוט הערבי, אלה שאין להם כסף, אלה שאין להם יכולת, עובדים שכירים, בעלי עסקים קטנים. בכל מקום שמסתובבים רואים את המצוקה החברתית. המלחמה רק מחדדת ומקצינה את המצב החברתי הקשה שאנחנו נמצאים בו. התשובה שהחוק מציע היא תשובה נקודתית וחלקית. צריך פה, מעבר לחוק, מדיניות חברתית כוללת וגישה אחרת לשאלות החברתיות, גם בכדי להתמודד עם החורבן החברתי שיש היום בצפון.

אני רוצה לנצל את ההזדמנות שאתה נמצא אתנו, אדוני שר הבריאות, ולפנות אליך בעניין שנוגע לצד חברתי אחר של הבעיה, וזו מערכת הבריאות או יותר נכון מערכת הרפואה. פניתי אליך לפני כשבוע במכתב, ואחד מעובדיך ענה לי במכתב תשובה, בעניין מאוד חמור, לדעתי, שבו יישובים רבים – אני מדבר על היישובים הקטנים בצפון – בעצם הופסקו אליהם השירותים הרפואיים. לא מגיעים רופאים, לא מגיעות אחיות.

שר הבריאות יעקב בן-יזרי:

הנושא נמצא עכשיו על שולחני.

דב חנין (חד”ש):

אני יודע. קיבלתי תשובה מד”ר לאור, שהוא מנהל אגף בכיר במשרדך, ובו הוא מסביר לי שהוקמו מוקדים אזוריים. אני מבין שזה חשוב וראוי שהוקמו מוקדים אזוריים, אבל זה ממש לא מספק. אני מדבר למשל ביישובים האלה הרבה פעמים על אנשים מבוגרים שאין להם אפילו רכב, ושאין להם שום דרך להגיע לרופא. הדרך היחידה היא להזמין אמבולנס ולהגיע לבית-חולים, וזה לא מתקבל על הדעת. דווקא במצב הזה צריך היה עוד יותר לתגבר את מערכת הרופאים והאחיות שמטפלים ביישובים הקטנים.

היו”ר אמנון כהן:

אתה צריך לסיים.

דב חנין (חד”ש):

נקודה אחרונה: הדאגות החברתיות הן דאגות קשות ומצטרפות אליהן אצלי גם דאגות סביבתיות. אני חייב לומר מעל הדוכן הזה, שאני לא הצלחתי להשתכנע שאנחנו ערוכים מספיק להתמודד עם הסכנות הסביבתיות הקשות שהמצב הקיים מייצר אותן. אני לא מתכוון רק לדברים שכבר קרו אלא גם לדברים שהלוואי ולא יקרו, אבל במלחמה יכולים בהחלט לקרות. זו ההזדמנות לבקש ממך, אדוני השר, כיוון שאני תמיד רואה קשר הדוק בין סביבה לבריאות, להוביל יחד עם שרים אחרים בממשלה דיון מאוד רציני בשאלת הסיכונים הסביבתיים לבריאות ולחיים של תושבי אזור הצפון, במיוחד אזור מפרץ חיפה, במצב הקיים היום. אני מאוד מקווה שבאמת נגיע במהרה להפסקת אש וכל הסכנות האלה לא תהיינה כל כך דחופות, אבל כרגע הן סכנות איומות. צריך להתייחס אליהן במלוא הרצינות. תודה.

הודעת לסיכום הדיון על המצב בצפון ובדרום.

31/07/2006 | דב חנין

היו”ר אמנון כהן:

תודה לך. הודעת סיכום של סיעות חד”ש, רע”ם, תע”ל-בל”ד לסיכום הדיון על המצב בצפון ובדרום. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה.

דב חנין (חד”ש):

אדוני היושב-ראש, רבותי וגבירותי חברי הכנסת, הצעת הסיכום שלנו היא זאת: הכנסת דוחה את הודעת הממשלה.

הכנסת מגנה בחריפות את פעולת צה”ל בכפר כנא, שבה נהרגו יותר מ-60 אזרחים, נשים וילדים חפים מפשע, וקובעת שיש להקים ועדת חקירה ממלכתית שתחקור את הטבח בחפים מפשע ואת כל - -

רוחמה אברהם (קדימה):

- - -

דב חנין (חד”ש):

- - ואת כל מהלכי המלחמה ואת מידת המעורבות האמריקנית בה.

קריאות:

- - -

אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו):

לא הכנסת, עוכרי ישראל דורשים את זה.

קריאות:

- - -

היו”ר אמנון כהן:

תודה. ההערות הושמעו, תודה.

ישראל חסון (ישראל ביתנו):

בן העם היהודי מדבר - - - לא ייאמן.

דב חנין (חד”ש):

חבר הכנסת חסון, תתבייש לך. תתבייש. תתבייש. אני גאה בזה שאני מציע לעם הזה דרך אחרת. אני גאה בזה שאני מציע לעם דרך של תקווה, עתיד של חיים, עתיד של שלום. תתבייש לך.

אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו):

- - -

דב חנין (חד”ש):

הכנסת מביעה דאגה עמוקה מהמשך ההרג ברצועת עזה, שם ממשיכים להיהרג עשרות אזרחים פלסטינים בחסות המלחמה בלבנון.

רוחמה אברהם (קדימה):

מה עם האזרחים היהודים?

דב חנין (חד”ש):

הכנסת מביעה דאגה עמוקה מהתמשכותה של המלחמה, הפוגעת באזרחים בלבנון, בעזה ובישראל, והגורמת כל יום מוות, סבל ונזק נוראיים ומיותרים.

אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו):

- - - מילים כאלה.

דב חנין (חד”ש):

יש חופש ביטוי בכנסת, עדיין לא בזכותך.

אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו):

- - -

היו”ר אמנון כהן:

חברת הכנסת טרטמן, בבקשה. תודה .

דב חנין (חד”ש):

יש חופש ביטוי, עדיין לא בזכותך. יש בציבור הישראלי דעות אחרות, ואת לא תשתיקי אותן.

היו”ר אמנון כהן:

תודה. אדוני, תמשיך בבקשה.

יואל חסון (קדימה):

לא צריכים אותך - - - לא צריך אותך .

היו”ר אמנון כהן:

חבר הכנסת חסון, קורא אותך לסדר, חבר הכנסת חסון.

יואל חסון (קדימה):

בושה.

זהבה גלאון (מרצ):

חבר הכנסת חסון הוא יבחוש - - -

היו”ר אמנון כהן:

תודה, חברת הכנסת גלאון.

בבקשה, אדוני.

דב חנין (חד”ש):

ועל כן, רבותיי חברי הכנסת, הכנסת קובעת כי על הממשלה להפסיק לאלתר את המלחמה בלבנון ובעזה, ולהיכנס מיד למשא ומתן מדיני, בצפון במזרח ובדרום, במטרה להגיע להסדר שלום ישראלי-פלסטיני וישראלי-ערבי כולל, שיהפוך את הקו הירוק לגבול של שלום אמת.

היו”ר אמנון כהן:

תודה.

דב חנין (חד”ש):

ובמילים האלה, שלום אמת, אני מסיים את ההצעה שלנו. תודה רבה.

היו”ר אמנון כהן:

הצעת סיכום של מרצ-יחד לא עברה. הצביעו בעד שישה, נגד – 44, שלושה נמנעו. אנחנו עוברים, חברי הכנסת, להודעת סיכום של סיעות חד”ש, רע”מ-תע”ל ובל”ד. בבקשה, אפשר להצביע.

הצבעה מס’ 3

  • בעד הצעת הסיכום שהביא חבר הכנסת דב חנין – 4
  • נגד – 47
  • נמנעים – 5

הצעת הסיכום שהביא חבר הכנסת דב חנין לא נתקבלה.

היו”ר אמנון כהן:

בעד ההצעה ארבעה, נגד ההצעה – 47, חמישה נמנעו. לכן אני קובע שהצעת הסיכום הזו לא עברה.

לא מגיע לילדים לקבל את המלחמה הזאת

31/07/2006 | דב חנין

אדוני היושב ראש, רבותיי חברי הכנסת, הקשה ביותר עבורי אתמול היה לראות את הילדים. זה התחיל מוקדם בבוקר, כשהיינו, הוועדה לזכויות הילד, בסיור בצפון, ופגשנו את הילדים במקלטים. שמענו את הפחדים, וראינו את הצלקות. זה נמשך בתמונות הזועה של אחרי הצהריים בטלויזיה, של הילדים שגופותיהם הקטנות מוצאות מתוך ההריסות, התמונות של אם ושל אם שמחפשים את הילדים בתוך החורבן. לא מגיע לילדים לקבל את המלחמה הזאת. כל כך הרבה חפים מפשע משלמים את המחיר בלבנון, בעזה ובישראל.

האם יש הגיון בשגעון הזה? בשביל מה? מישהו עוד באמת זוכר? מישהו עוד באמת מאמין? כך אפשר להחזיר את השבויים בשלום למשפחותיהם? האם יש כאן עוד איזו שהיא מטרה? לחסל קטיושות? - הצבא כבר אומר שזה לא אפשרי. לחסל את החיזבאללה? - כך רק מחזקים אותו. במלחמה הזאת אין שום הגיון ישראלי. האמריקאים רוצים סדר חדש באיזור? - אנחנו לא צריכים לשלם עליו בדם.

חפים מפשע, שנהרגים ונפצעים, הם הקרבנות הראשונים. הם לא היחידים. אתמול פגשתי בצפון קרבנות נוספים. למלחמה הזאת יש דמות מעמדית. בצפון נשארו עניים, זקנים, ערבים, עולים מאתיופיה ומחבר העמים, וגם בני המעמד הבינוני ההולך ונשחק - אלה שאין להם כסף ואין להם יכולת לנסוע לחוץ-לארץ או לעבור למלון במרכז או בדרום.

יש רבים שנשארו בצפון. הזהירו אותם ואמרו להם שיגיעו טילים, אבל הם נשארו בצפון. זה נכון על האזרחים בישראל, אבל זה נכון גם על האזרחים בלבנון. כותב היום יוסי שריד ב”הארץ”: “כאשר מזהירים מראש מאות אלפי אנשים, נשים וטף מפני הפצצות, הטילים והפגזים שעוד מעט ינחתו להם על הראש, חייבים להביא בחשבון שלא כולם ינוסו. זה לא כל כך פשוט לעזוב בית. ומי יציל את העוזבים מהסכנות האורבות להם בדרך מנוסתם? כבר קרו מקרים מעולם ובזמן האחרון שפליטי דרום לבנון הותקפו ונקטלו בדרכם צפונה”. מה שקרה בכפר כאנא היה כל כך נורא וכל כך בלתי ניתן להצדקה, ובעצם כל כך צפוי.

גם אצלנו השכבות המוחלשות משלמות את המחיר פעמיים: פעם ראשונה - בפגיעות הישירות, ופעם שניה - בפגיעה הרוחבית, כי כך בדיוק נעלם, בדם ואש ותמרות עשן, כל סדר-היום החברתי שדיברו עליו כך כל הרבה. כך הפך הלוחם החברתי של אתמול לשר המלחמה של היום. וכך אנחנו רואים פעם נוספת שאי-אפשר להפריד בין החברתי לבין המדיני. אי-אפשר לדבר על שינוי חברתי בלי לעשות שינוי מדיני - -

יורם מרציאנו (העבודה-מימד):

- - -

דב חנין (חד”ש):

- -בדיוק כפי שאי-אפשר לעשות שינוי מדיני בלי לבנות את השינוי החברתי.

היו”ר מגלי והבה:

חבר הכנסת מרציאנו, הוא שמע אותך.

דב חנין (חד”ש):

רבותי חברי הכנסת, קרבן נוסף של המלחמה עלול להיות הדמוקרטיה. בבית הזה יש ויכוח אמיתי ואין קונצנזוס. קללות והסתה לא יעזרו כאן, כי קול ההתנגדות למלחמה הולך וגובר מיום ליום. הפגנת האלפים בתל אביב לפני עשרה ימים, הפגנת הנשים המרשימה בתל אביב במוצאי השבת האחרונה, - -

יורם מרציאנו (העבודה-מימד):

- - -

דב חנין (חד”ש):

- -עשרות משמרות מחאה. מחנה השלום מתעורר ומתפכח מהאשליות. הוא משתחרר מססמאות.

יורם מרציאנו (העבודה-מימד):

למה- - -?

דב חנין (חד”ש):

הוא הולך ומתרחב. אנחנו מציעים לעם הזה דרך אחרת, הדרך היחידה שמבטיחה עתיד - דרך של משא ומתן אמיתי לשלום אמיתי. לא רק לדבר על משא ומתן - באמת לעשות אותו. משא ומתן על שלום כולל, כי לא יהיה שלום אחר. עד שנטפל בפצעים העמוקים, בבעיות העמוקות, עד שבאמת נסיים את הכיבוש, עד שנוותר לא רק על חזיון השווא של חוות שבעא, שבאמת אף אחד לא צריך אותן, אלא גם על חזיון השווא של גושי התנחלויות, עד שנבין שרק הקו הירוק יכול להפוך לגבול של שלום אמת - על זה צריך לדבר, ואת זה לא שמענו היום משר המלחמה. על זה צריך לדבר לא ממחר - מהיום. את זה צריך לעשות למעננו, למענם ולמען הילדים.

יורם מרציאנו (העבודה-מימד):

- - -

היו”ר מגלי והבה:

תודה לחבר הכנסת דב חנין. אני מודה לך על עמידה בזמנים. אני מזמין את חבר הכנסת יצחק גלנטי, ואחריו חבר הכנסת זבולון אורלב.

לא טוב למות בעד ארצנו

30/07/2006 | התקשורת

“לא טוב למות בעד ארצנו”

אלף אנשי שמאל הפגינו בת”א נגד המלחמה. הם קראו: “לא נמות ולא נמית, בשירות ארצות-הברית”

איתמר ענברי

29/7/2006 21:50

תחת הכותרת “נשים נגד מלחמה” השתתפו הערב כאלף בני אדם, נשים וגברים, בתהלוכה נגד המלחמה. במהלך התהלוכה, שהחלה בכיכר רבין בתל-אביב, והסתיימה בכניסה לשדרות קינג ג’ורג’, קראו המפגינים והמפגינות, שהיו לבושים בשחור, קריאות רבות נגד הלחימה וכן נגד ראש הממשלה אולמרט ושר הביטחון פרץ. בנוסף, קראו המפגינים לחיילי צה”ל לסרב ללחימה.

“לא נמות ולא נמית, בשירות ארצות הברית”, “לא לא למלחמה, כן כן לשלום”, “אולמרט כבר סיכם עם בוש - המלחמה זה גם כיבוש”, “ערבים ויהודים מסרבים להיות אויבים”, ו-”בביירות ובקריות - ילדות רוצות לחיות”, היו רק חלק מהקריאות שנשמעו בהפגנה הערב. כמו כן, קראו המפגינים סיסמאות חריפות יותר נגד ראש הממשלה ושר הביטחון: “פרץ פרץ שר הביטחון, כמה ילדים רצחת עד היום?”, “פרץ פרץ אל תדאג, מחכים לך בהאג”, וכן קריאות לחיילי צה”ל לסרב.

בין הצועדים ניתן היה למצוא גם את לריסה גיטלמן ורומן דורבקובסקי, שהגיעו במיוחד מחיפה כדי להפגין נגד המלחמה. השניים החזיקו שלט בו נכתב “גלעד שליטים ימשיכו לשלם בחייהם על אולמרטים, פרצים ונתניהו”.

“הדבר הכי גרוע זה מה שעושה ישראל בלבנון”, אמרה לריסה גיטלמן. “אנחנו לא רוצים להיות שותפים לרצח. לכל ילד ולכל אזרח שנרצחו בלבנון אנחנו אשמים, כי אנחנו ישראלים. אבל גם בחיפה מי שנרצח, נרצח בגלל המלחמה”.

כמו במקומות אחרים וכמו בשבוע שעבר, גם התהלוכה הערב זכתה לגילויי גנאי מצד חלק מן העוברים ושבים שצעקו לעבר המפגינים: “בוגדים”, “פה זה ישראל לא פלשתין”, וחלקם אף השלימו את ה”מחמאות” באצבע משולשת.

“אנחנו רוצים שהמלחמה הזו תיפסק”

בתום התהלוכה, שהסתיימה סמוך לדיזנגוף סנטר, נשאה ד”ר חנה ספרן מחיפה נאום קצר, שבמהלכו הביעה מחאה נמרצת נגד המלחמה. “בעוד כמה שנים, ישאלו אותנו איך נתנו לדברים האלה לקרות והלכנו לישון”, אמרה. “אנחנו רוצים שהמלחמה הזו תיפסק, ולא ניתן למלחמה הזו להמשיך”.

ספרן איימה שהיא ויתר המפגינים ייסעו הערב לירושלים, כדי שלא לתת למזכירת המדינה האמריקנית, קונדוליסה רייס, לישון. בנוסף, מתחה ד”ר ספרן ביקורת על הפטריוטיות המדומה ועל כלי התקשורת שלדבריה מתסיסים אותה. “אם ישראל כל כך פטריוטית, אז למה לא הכינו את המקלטים עבור אלו בצפון?”, שאלה, “מספרים לנו בתקשורת שטוב למות בעד ארצנו - זה שקר, לא טוב למות”, היא הוסיפה.

“המלחמה הזאת חייבת להיפסק עכשיו, והמלחמה בפלשתין חייבת להפסק עכשיו”, אמרה ספרן. “הכיבוש הזה צריך להיגמר, אחרת לא יהיה סיכוי לחיות בשקט. כולנו רוצים לחיות בשקט גם בלבנון, גם בפלשתין, גם בחיפה, גם בבינת ג’בל וגם בכפר יאסיף”.

דוברת קואליציית נשים לשלום, עדי דגן, שהשתתפה הערב בהפגנה, אמרה ל-nrg מעריב כי היא וחברותיה קוראות לממשלה לקבל את הצעתה של ממשלת לבנון להפסקת אש מיידית, לחילופי שבויים ולכניסה למשא ומתן מדיני. “אנו מאמינות שרק הסכמי שלום עם ממשלת לבנון, סוריה והרשות הפלשתינית יעניקו ביטחון לאזרחי ישראל”, אמרה. “המלחמה הזאת לא תשיג ביטחון. האמריקנים לא מצליחים להשליט “סדר חדש” בעיראק באמצעות הצבא, וגם ישראל, לאחר חמש שנים של לחימה בשטחים, רק חיזקה את החמאס”.

“צריך לעצור את השקיעה בבוץ הלבנוני”

ח”כ דב חנין (חד”ש) שהשתתף אף הוא בהפגנה, אמר כי מדי שבוע מצטרפים יותר ויותר אנשים למעגל ההתנגדות למלחמה. “אני רואה את ההפגנה הזו כצעד נוסף של מעגל ההתנגדות למלחמה”, אמר. “זו יוזמה מרשימה של התנועה הפמיניסטית, שלוקחת חלק מאד מרכזי במאבקי השלום ובמאבקי השינוי החברתי. שמחתי לראות בהפגנה היום מרצים שלימדו איתי, וסטודנטים שלימדתי אותם, שלא היו בהפגנות הקודמות נגד המלחמה, ובחרו להתייצב ולהגיע, כי הם מבינים שצריך היום לעצור את השקיעה בבוץ הלבנוני, להפסיק את האש, ולהתחיל בתהליך מדיני אמיתי בכל החזיתות”.

במקביל לקולות נגד המלחמה, ניתן היה גם לשמוע גם קולות בעד ההתנגדות הערבית. כך למשל הופץ כרוז אנטי ישראלי ואנטי אמריקני חריף, שהילל ושיבח את ההתנגדות. “השותפות הישראלית- אמריקנית לא יכולה אחרת, מאשר לעורר את ההתנגדות הכי מפוארת לשחרור לאומי של התנועות הדתיות והחילוניות כאחד!”, נכתב. “כל בר דעת נאלץ להסכים שהצורך בהתנערות מדיכוי לאומי הוא צורך בלתי נלאה”. בנוסף, נכתב בכרוז: “תורידו את ידיכם המלוכלכות מעל האדמות הערביות!”, “תסתלק ממשלת ישראל על כל מפלגותיה!”, “הלאה וושינגטון”, “ניצחון ההתנגדות הערבית”.

במקביל, פרסם איחוד הנשים המתקדם, תנועת הנשים של בל”ד, גילוי דעת שבו תקפו הנשים בחריפות את המלחמה בלבנון. “המלחמה היא תוקפנות בבחירה ישראלית ובתמיכה אמריקנית מלאה והיא ניסיון להשתלט על כל צורות ההתנגדות ולמושג ההתנגדות נגד ההגמוניה הישראלית והיא ניסיון שתוכנן מראש לטרוף את הקלפים הפוליטיים בלבנון, בעולם הערבי ובאזור כולו. אנחנו מגנות את הקונצנזוס הישראלי העיוור מאחורי הצבא ומאחורי השיח הצבאי התוקפני שדורס מאות הרוגים בלבנון ומוחק כפרים שלמים ואפילו קורא לזה”. גילוי הדעת מזהיר מכך ש”ישראל מנצלת את כל תשומת הלב בלבנון בשביל לרצוח עשרות פלשתינים כל יום”.

(איתמר ענברי | nrg | 29/7/2006 | 21:50)

הודעת סיכום הדיון על המצב הבטחוני

25/07/2006 | דב חנין

הודעת סיכום של סיעות חד”ש ובל”ד לסיכום הדיון על המצב הבטחוני
כפי שהוצגה ע”י ח”כ ד”ר דב חנין

היו”ר יצחק אהרונוביץ:

תודה לחבר הכנסת אחמד טיבי.  אחרון הדוברים, מטעם סיעת חד”ש ובל”ד, חבר הכנסת דב חנין. בבקשה.

דב חנין (חד”ש):

אדוני היושב ראש, כנסת נכבדה, הצעת הסיכום שלנו לסיכום המושב המיוחד של הכנסת על המצב הביטחוני והיערכות משרדי הממשלה בהתאם.

סעיף ראשון - הכנסת דוחה את הודעת הממשלה.

סעיף שני - הכנסת קובעת שעל הממשלה לפעול להפסקת אש כוללת ומיידית בלבנון ובעזה ולפתיחה מיידית של משא ומתן מדיני להסדר כולל עם הפלסטינים, סוריה ולבנון, שיהפוך את הקו הירוק לגבול של שלום אמת.

סעיף שלישי - הכנסת דוחה את הלחצים האמריקניים להמשך המלחמה כדי להשיג יעדים אזוריים של ארצות הברית, ללא קשר עם ביטחונם של עמי האזור.

סעיף רביעי - הכנסת מתנגדת נחרצות כל פגיעה באזרחים, וקוראת להפסקת כל הפגיעות באזרחים, בישראל, עזה ולבנון.

סעיף חמישי - הכנסת קוראת להגיע להסכם להחזרת חיילי צה”ל שבידי הפלסטינים ו”חיזבאללה” תמורת שחרור אסירים פלסטינים ולבנונים.

סעיף שישי - הכנסת קוראת לממשלה לדאוג לרווחתם וקיומם בכבוד של האזרחים באזור הצפון, ולהבטיח את התמיכה בעסקים, בעובדים ובמובטלים באזור הצפון. אני גאה להביא בפני הכנסת את ההצעה הזאת. תודה רבה.

צבי הנדל (האיחוד הלאומי - מפד”ל):

אני הייתי מתבייש.

היו”ר יצחק אהרונוביץ:

תודה לחבר הכנסת דב חנין.  אנחנו ניגשים להצבעות.

גדעון סער (הליכוד):

איפה שרי הממשלה?

היו”ר יצחק אהרונוביץ:

אנחנו מתחילים מהסוף להתחלה, הודעת הסיכום של סיעת חד”ש ובל”ד שהוקראה לאחרונה. מי בעד? מי נגד?

הצבעה מס’ 2

בעד הצעת הסיכום שהביא חבר הכנסת דב חנין – 7

נגד – 47

נמנעים – 2

הצעת הסיכום שהביא חבר הכנסת דב חנין לא נתקבלה.


הסבר:

תמכו:

  1. מוחמד ברכה
  2. דב חנין
  3. חנא סוייד
  4. ג`מאל זחאלקה
  5. אחמד טיבי
  6. זהבה גלאון
  7. רן כהן

נמנעו:

  1. יוסי ביילין
  2. אבשלום (אבו) וילן
  • חברי הכנסת זהבה גלאון ורן כהן ממרצ הצביעו בעד הצעת הסיכום שהביא ח”כ חנין ונגד הצעת הסיכום של רוב סיעות הבית. יתר חברי הכנסת של מרצ נמנעו בשתי ההצבעות.
  • ח”כ חנין בירך על הצבעתם של הח”כים גלאון וכהן: זה ביטוי בולט של תהליך ההתרחבות של מעגל ההתנגדות למחלמת לבנון השניה.

לוד: הפגינו נגד המלחמה - ונעצרו בחשד להסתה

24/07/2006 | התקשורת

לוד: הפגינו נגד המלחמה - ונעצרו בחשד להסתה

שני פעילי שמאל - מחד”ש ומבל”ד - נעצרו במהלך הפגנה מול הקניון העירוני בלוד לאחר שלפי החשד הסיתו נגד שר הביטחון. מפגינה: אמרנו רק ש”כל שרי הממשלה הם פושעי מלחמה”, הם רצו לעצור בכל מחיר

רועי נחמיאס

שני מפגינים – מבל”ד ומחד”ש, נעצרו הערב (יום א’) בחשד להסתה. השניים, ג’מאל סלאמה (28) פעיל חד”ש מרמלה וכמאל טנוס, פעיל בל”ד מלוד, נעצרו יחד עם חברם, פעיל חד”ש מתל אביב שעוכב אף הוא לחקירה. השניים יישארו הלילה במעצר עד לדיון בהארכת מעצרם בבית משפט השלום ברמלה.

מפגינים בלוד

מפגינים בלוד (קרדיט: אבי מועלם)

השלושה נעצרו לאחר שלקחו חלק בהפגנה שהתקיימה מול הקניון העירוני בלוד במחאה על מבצע צה”ל בלבנון. פעילים שהשתתפו בהפגנה התפלאו על דבר המעצר, שכן לדבריהם, תחנת המשטרה בלוד העניקה רישיון להפגנה מראש וזו אמורה היתה להיערך עד השעה 20.00. “לא זו בלבד שקיימנו הפגנה חוקית, אלא שהגיעו לשם שוטרים לאבטח אותנו. לפתע, ובלי כל סיבה נראית לעין, הם עצרו שלושה מחברינו”, סיפרה ל-ynet בות’ינה, אחת ממשתתפות ההפגנה.

“הם רצו לעצור בכל מחיר”

“לא חרגנו מדבר ובאמת שלא הבנו מה קרה. אחר כך הבנו שייתכן שהם נעצרו בשל הסתה אולם גם את הטיעון הזה התקשנו להבין. אחרי הכל, לא קראנו קריאות שלא נשמעו במקומות אחרים”, סיפרה המשתתפת. לדבריה, המפגינים קראו סיסמאות כגון: “ילדים בביירות ובקריות מבקשים לחיות”, וכן “כל שרי הממשלה הם פושעי מלחמה”.

“השוטרים אמרו שלא חוקי להשתמש בקריאות שכאלה ולקחו אותם לחקירה”, היא אומרת. “הם אמרו לנו שאם עוד מישהו משתמש בסיסמא הזו – הוא ייעצר. כיבדנו גם את זה ולמרות זאת הם נעצרו. לא הלכנו נגד המשטרה אבל היתה להם מטרה – לעצור אנשים בכל מחיר וללמד לקח. לצערנו אנחנו לא מופתעים”. לאחר המעצר התייצבו חבריהם של העצורים מחוץ לתחנת המשטרה בלוד, כדי לנסות ולברר מה עלה בגורלם.

מדוברות מרחב שפלה נמסר בתגובה כי “שני המפגינים שנעצרו חשודים שהסיתו במהלך ההפגנה נגד שר הביטחון, עמיר פרץ וקראו סיסמאות נגד המדינה - דבר המהווה עבירה על החוק. השניים נחקרו ויובאו מחר להארכת מעצרם בבית משפט השלום ברמלה”.

בהכנת הידיעה השתתף אלי סניור

(23.07.06, 23:08)

(רועי נחמיאס | Ynet | 23/7/2006 | 23:08)

הסתה, או סתימת פיות בחסות הקונצנזוס?

24/07/2006 | התקשורת

הסתה, או סתימת פיות בחסות הקונצנזוס?

שלושה מפגינים שמחו נגד המלחמה בלבנון, נעצרו. “הדמוקרטיה כאן מתה”, אמר אחד ממשתתפי האירוע. המשטרה: מהדברים עולה חשד להסתה ולהמרדה

איתמר ענברי 24/7/2006 0:06

חציית גבול או הגבלת חופש הדיבור? שלושה מפגינים עוכבו אתמול (ראשון) לחקירה בחשד להמרדה והסתה, לאחר שקראו סיסמאות בגנות המלחמה בלבנון במהלך הפגנה שקיימו בלוד. אחד המפגינים שוחרר לביתו בתנאים מגבילים, והשניים הנותרים יובאו היום להארכת מעצרם. במשטרת לוד טוענים כי השלושה עוכבו לחקירה בחשד להסתה והמרדה, לאחר שקראו סיסמאות בנוסח “פרץ רוצח ילדים”, ו”בדם ובאש נפדה את פלשתין”. מארגני ההפגנה דוחים את הטענות. ח”כ דב חנין (חד”ש) אמר כי “המשטרה לא הפנימה את העובדה שבמדינת ישראל יש זכות להפגין ולמחות”.

אתמול, בערב הפגינו כ-100 בני אדם, פעילי חד”ש ובל”ד, רובם תושבי לוד ורמלה, סמוך לקניון לוד, במחאה על הלחימה בלבנון ונגד מעשי ישראל נגד הפלשתינים. לדברי המפגינים, כבר מתחילת ההפגנה נוצרו עימותים בינם לבין המשטרה, שנכחה במקום.

“לפני ההפגנה הצטיידנו, כמקובל, ברישיון מהמשטרה. הרישיון התיר לנו להפגין במשך שלוש שעות, ופתאום הודיעו לנו המשטרה שההפגנה קוצרה לשעה וחצי”, סיפר ל-nrg מעריב מוסא אבו-כשך, מזכיר סניף בל”ד בעיר לוד.

לדבריו, “התחלנו לקרוא קריאות בנוסח ‘פרץ, פרץ אל תדאג מחכים לך בהאג’ ו’בביירות ובקריות ילדים רוצים לחיות’, שאותן אנו קוראים בכל ההפגנות, ופתאום המשטרה החליטה שמדובר בקריאות מסיתות, והשוטרים ביקשו מאיתנו להפסיק ולקרוא אותן. אחר כך הם גם לקחו את המגפון שהיה ברשותנו”.

אבו-כשך זעם על התנהלות המשטרה בכל הקשור להפגנה. “הדמוקרטיה פה מתה”, אמר. “אני חושב שהמשטרה רומסת את הדמוקרטיה. מותר לנו לצעוק נגד צה”ל ונגד הממשלה. אם היתה מתקיימת הפגנה של אנשי ימין, שמנשלים פלשתינים מאדמותיהם, המשטרה היתה סוגרת את העיר בשבילם ומגנה עליהם”.

“רק בגלל שאני יהודי”

אחד המפגינים שנעצרו אתמול הוא יואב גולדרינג, פעיל חד”ש מתל-אביב, שהגיע ללוד כדי להביע תמיכה במאבק הציבורי נגד המלחמה. “הגעתי בסוף ההפגנה, וכשהבנתי שקיצרו אותה שאלתי את אחד השוטרים למה. הוא שאל אותי אם אני מהמארגנים, וכשהשבתי בשלילה, הוא אמר: ‘אני לא מדבר איתך’. יצרתי קשר עם ח”כ דב חנין ואף יידעתי את השוטרים על כך שהוא מגיע למקום”.

“אחר כך אמר לי אדם בבגדים אזרחיים: ‘מטומטם עוף הצידה’”, הוא ממשיך. “התלוננתי בפני השוטרים על תקיפה, אולם הם הורו לי להיכנס לניידת בגין הפרעה לסדר הציבורי. לקחו את הטלפון הנייד שברשותי ואת המגפון, אזקו לי את הידיים, ואיימו גם לשים אזיקים על רגלי. אחר כך אמרו לי שאני מעוכב בגין הסתה, למרות שהגעתי בסוף ההפגנה ולא הייתי מעורב כלל בקריאת הסיסמאות”.

גולדרינג אמר כי במהלך שהותו בתחנת המשטרה, העירו לו השוטרים הערות פוליטיות, שאותן הגדיר “שערורייתיות”. הוא סבור כי עוכב לחקירה בגלל שהוא יהודי שביקש להשתתף בהפגנה נגד המלחמה. “מה שהפריע לשוטרים זה שבאתי לעזור לחברים מהתנועה שלי, כדי להראות שההתנגדות למלחמה היא יהודית-ערבית. השוטרים נעלבו באופן פאשיסטי, מהעובדה שיהודי יוצא נגד קונצנזוס המלחמה. מאוד ברור לי שהמשטרה בלוד רואה את עצמה כרשות שופטת ברמה מוגזמת לחלוטין”.

בסופו של דבר, שוחרר גולדרינג בתנאים מגבילים, הכוללים הפקדת ערבות והתחייבות שלא להיכנס ללוד במשך 15 יום. יחד עמו נעצרו שני מפגינים נוספים, האחד מחד”ש והשני מבל”ד, שיובאו היום להארכת מעצר.

ח”כ חנין, שטיפל במקרה מול המשטרה, זעם על התנהלותם של השוטרים. “כשהגעתי להפגנה ראיתי שהיא פוזרה בשקט, ללא כל בעיות. לא היו שום תקריות ולא שום דבר מסביב. היתה שם בסך הכל משמרת של אנשים שרצו לעמוד ולהפגין בשקט, והמשטרה לא אפשרה להם”, הוא סיפר. לדבריו, “משטרת לוד לא הפנימה את העובדה שבמדינת ישראל יש זכות להפגין ולמחות, והיא בחרה למנוע משמרת מחאה לגיטימית של תושבי העיר, יהודים וערבים נגד המלחמה”. ח”כ חנין הוסיף כי המפגינים שעמם שוחח מכחישים באופן חד-משמעי את טענות המשטרה ביחס לסיסמאות שהשמיעו.

בהכנת הידיעה השתתף מאיר סוויסה

(איתמר ענברי | nrg | 24/7/2006 | 00:06)

אין חד”ש תחת השמש

24/07/2006 | התקשורת

כתבות דיוקן

אין חד”ש תחת השמש

שלמה בלס, מקור ראשון , 23/7/2006

לא קל לראיין את דב חנין מספר שלוש בחד”ש לפחות לא אם אתה כתב של העיתון מקור ראשון.

בסבב הראשון של הניסיונות שלי התבשרתי על ידי אחד מעוזריו של חנין ש”מקור ראשון איננו נמצא באג’נדה התקשורתית שלו”. גם ח”כ מוחמד ברכה שותפו למפלגה סירב להתראיין, וכך במסגרת שיטוטיו של כתב ימני אחר מקור מידע מהשמאל הרדיקלי הגעתי גם ליואב הס מתנועת “יש גבול” שבהפגנותיה משתתף גם חנין. הס הסביר לי שהוא לא מוכן להתראיין לעיתון מקור ראשון ללא התחייבות כתובה מהעורך שדבריו לא יסולפו וזאת משום שהעיתון כבר בעבר סילף את האמת בנוגע לתנועת “יש גבול” והעורך אמנון לורד רודף אותם ומציג אותם כבוגדים וכלא פטריוטיים. ומכיוון שכבר הגעתי לנושא זה וירדתי, אני חושב, לסוף העניין חשבתי לנצל את השורות שניתנו לי על מנת לפרוש בפני הקוראים בצורה בהירה את אחת הטענות המרכזיות של הס שמתגבשת, לדבריו, בימים אלו לכדי תביעה נגד העיתון. לדברי הס הציג מקור ראשון את תנועת “יש גבול” כאילו הייתה שותפה להגשת תביעה בחו”ל נגד קצינים ישראליים בגין פשעי מלחמה ולא היא!! התנועה מעולם לא הגישה תביעה בעצמה ובסה”כ סיפקה את כל המידע הדרוש למגישי התביעה. התנועה, מסביר הס, תמיד פעלה בגלוי ואפילו הצהירה מעל מודעה בעיתון “הארץ” בתאריך 26 ביולי 2002 לאחר חיסול סאלח שחאדה בעזה כי אם מערכת המשפט הישראלית לא תפעל למיצוי הדין עם האחראים, הםעלולים למצוא עצמם נותנים את הדין בפני טריבונאלים בינלאומיים -ועם זאת “יש גבול” טרם עשתה זאת בפועל משום שהם עוד מחכים לפסיקת בג”ץ בעתירה שהם הגישו נגד בית המשפט העליון עצמו הנוקט סחבת בפנייתם בנוגע לחיסולים…

ועכשיו אחרי שהכול ברור והגיוני, בחזרה לחנין… הראיון הגיע לבסוף רק לאחר שיידעתי את עוזריו שכתבת פרופיל תצא בכל מקרה וכי אולי לטובת העניין מוטב שחנין עצמו ישתתף בה.

אז מי הוא דב חנין? ח”כ מטעם מפלגת חד”ש משפטן ופעיל פוליטי בן 48 תושב תל אביב, נשוי ואב לשלושה. עבד שנים רבות במשרדו של אמנון זכרוני ולימד בפקולטה למשפטים באוניברסיטת ת”א שם גם קיבל את תואר הדוקטור. בשלוש השנים שקדמו לבחירתו לכנסת שימש כיו”ר הוועד המנהל של ארגוני הסביבה בישראל. המלחמה למען איכות הסביבה התקשרה היטב עם מלחמתו של חנין הקומוניסט נגד בעלי ההון והמפעלים שהם לרוב המזהמים הגדולים והמקור לפגיעה באיכות הסביבה. חנין ייצג את חמשת סרבני הגיוס המפורסמים ואף היה שותף בכתיבת הספר “משפטי הסרבנים” שיצא ב-2004. חנין נחשב לרטוריקן מן השורה הראשונה. דוגמא ליכולת רטורית בשילוב מעט דמיון ניתן למצוא בראיון שהתפרסם כעשרה ימים לפני הבחירות ב-2006 בו הוא מתאר לעדי עוז מעיתון “העיר” את הכבישים בשומרון: “יש המון מקורות. קודם כל ישראל יכולה להפסיק לזרוק את הכסף בהתנחלויות, להפסיק לבנות את הכבישים המופלאים בגדה המערבית שמובילים מעלי א’ לעלי ג’ וד’, כבישים של ארבעה מסלולים שרק מכונית אחת נוסעת עליהם כל לילה…”ועם זאת חנין נחשב לחבר כנסת פעיל ואינטליגנטי שזוכה למחמאות אפילו מיריב מובהק כמו ח”כ פרופ’ אריה אלדד שמצא עצמו לעיתים באותו צד של המתרס בנושאים לא-פוליטיים כמובן: “יש לו כישורים רטוריים ואינטלקטואליים יוצאים מן הכלל והוא מוסיף לחד-ממדיות של הח”כים הערבים הוא גם מוסיף מימד של עומק לתוכן ולתרבות הדיון בכנסת. כמובן שלא מסכים איתו עם מה שהוא חושב… חנין הוא ציפור מוזרה בחד”ש אולי קצת כמו שאני באיחוד הלאומי” מוסיף אלדד בחיוך “חד”ש משתדלת להיות נציגה של רעיון ולא מגזר –אבל בפועל לא כל כך מצליח לה”.

ואכן על אף האידיאולוגיה הקומוניסטית הלא-מגזרית לכאורה של חד”ש מצטייר חנין כיהודי התורן המחליף את תמר גוז’נסקי אם תרצו. בבחירות לכנסת ה-16 נדחק חנין החוצה לכנסת בשל עסקה שנעשתה עם ח”כ אחמד טיבי שהציבה אותו במקום הרביעי והכמעט-אבל-לא-ריאלי. השותפות בין חד”ש וטיבי לא החזיקה מעמדובמסגרת תעמולת הבחירות לכנסת ה-17 הסתובב טיבי בקרב הציבור הערבי והטיח במפלגת חד”ש היריבה את האשמה שהיא “העדיפה את דב על אחמד”. טיבי גם טען שדב חנין מנסה להסתיר את העובדה ששירת בצה”ל. ברהום ג’רייסי, הדובר של מוחמד ברכה וחבר מזכירות חד”ש מנסה לשמור על קורקטיות כשאני מזכיר את האשמותיו של טיבי: “אני לא מעוניין להגיב על אמירותיו של אחמד טיבי. דב חנין הוא גאווה לחד”ש. הוא גדל מילדותו בבית פוליטי קומוניסטי והוא לא צנח לפוליטיקה במקרה דרך הופעות ברדיו ובטלוויזיה כמו אחרים (רמז עבה לטיבי, ש.ב.). דב חנין איננו איזה רכש חיצוני והוא מייצג את כל החברים במפלגה יהודים וערבים כאחד. האג’נדה הפוליטית שלנו מאוד גלויה והפעילות של דב חנין ומוחמד ברכה אחידה.

מה אחוז המצביעים היהודים לחד”ש, האם חנין מוסיף קולות מקרב המגזר היהודי?

יש מיעוט של מצביעים יהודיים ואנחנו מקווים מאוד לשפר את המצב. אין לנו מספרים ברורים אבל כשאנחנו בוחרים מועמד לכנסת אנחנו בוחרים אותו לפי הכישרון שלו ולא לפי כמה קולות הוא יביא”.

הראיון הטלפוני התקיים לבסוף כיממה לאחר פתיחת החזית הצפונית בשעת לילה מאוחרת. חנין שעשה דרכו מירושלים חזרה לתל-אביב ענה לשאלותיי באדיבות כמעט מפתיעה לאחר דרך החתחתים שעברתי עד לראיון.

שאלות לדב חנין.

הבנתי שהפעילות שלך בחד”ש היא משהו שבא מהבית? קראתי סיפור שסיפרת בראיון בעיתון העיר שבילדות חטפת מכות על זה שהיית קומוניסט שבאת מבית קומוניסטי?

אני צמחתי לשני הורים מאוד ערכיים, אנשים שבאמת הקדישו את כל חייהם לרעיונות שהאמינו בהם. אבי כבר נפטר, אמי חיה, הוא האמין והיא מאמינה בהשקפת עולם שהיא מאוד לא מקובלת בחברה הישראלית, אבל זו הייתה השקפת העולם שהם האמינו בה, ואני גדלתי בבית מאוד ערכי, מאד מיוחד, מאוד פוליטי, אגב, בתוך משפחה מאוד מגוונת, זאת אומרת, שני הסבים שלי משני הצדדים הם דווקא דתיים, חרדים אפי’, אבא של אבי הוא איש חב”ד, אבא של אמי הוא …ירושלמי מהישוב הישן בירושלים, כאשר המשפחה במקור מהישוב הישן בחברון.

יש אנשים שרואים בך מין עוף מוזר בקרב המפלגות הערביות יש כאלה אומרים אפי’ “יהודי מחמד” משהו מהסוג הזה–אתה מרגיש ככה לפעמים?

תראה, אני קודם כל חבר במפלגה שהיא מפלגה יהודית וערבית, היא לא מפלגה ערבית,בתוך המפלגה שלי פעילים לא מעט יהודים לצד לא מעט ערבים… מפלגה יהודית-ערבית, זה דבר שאיננו מקובל בפוליטיקה הישראלית כי לצערי הפוליטיקה הישראלית התפתחה בכיוון של רחוב אחד ליהודים, רחוב אחד לערבים, פוליטיקה אחרת ליהודים פוליטיקה אחרת לערבים, לדוגמא בבחירות לכנסת היו מפלגות יהודיות שדברו רק בעברית ותרגמו במקרה הטוב לרוסית והייתה מפלגה אחת שהתעקשה לדבר בערבית ובעברית, ולתרגם את עצמה לשתי השפות וזו חד”ש. אני לא מרגיש שאני בודד, אני לא מרגיש שאני יחיד במינו, ממש לא, אני מרגיש שאני חלק מקבוצה, וחלק מדרך שכל החברה הישראלית צריכה ללכת בה

אגב בתור מי שרואים אותו בהפגנות של תנועת יש גבול, ויצגת את הסרבנים מעניין לשאול איפה שרתת בצבא?

אני שירתתי בצבא, אני הייתי סרבן שטחים, ולכן לא שרתתי מעבר לקו הירוק, אבל שירתתי בצבא, כן, בהחלט.

אני שמעתי שבבחירות האחרונות חה”כ אחמד טיבי תקף אותך וטען שניסית להסתיר את השירות הצבאי שלך

אף פעם לא ניסיתי להסתיר שום דבר בעברי. הייתי סרבן שטחים, הייתי בצבא והייתי סרבן שטחים. אני מאוד שלם עם מה שעשיתי

אתה עשית משהו שאסור לך להגיד איפה היית? היית במשהו סודי?

הייתי חייל, כמו שאמרתי, שירתתי בצבא, לא מעבר לקו הירוק, ומעולם לא עשיתי דבר שמנוגד למצפוני.

היו גם שתקפו אותך על כך שנפגשת עם הנשיא לפני מספר חודשים –אמרו שאתה משת”פ עם הציונים, זה נכון?

בודאי שתקפו אותי וימשיכו לתקוף אותי, הפוליטיקה של חד”ש יש לה מתנגדים גם בציבור היהודי וגם הערבי. בציבור היהודי יש שחושבים שחד”ש היא מפלגה של שונאי ישראל, ובציבור הערבי יש כאלה שחושבים שהיא מפלגה של בגידה לאומית, חד”ש מייצגת את האינטרס המשותף לשני העמים ולכן הקיצונים משני הצדדים כ”כ שונאים אותנו.

אני עובר לנושאים יותר אידאולוגיים, האם אתה מאילו שהתאבלו על הקריסה של ברית המועצות?

הדברים האלו הם דברים ידועים שכבר פורסמו בזמנו, את עמדותיי הבעתי בגלוי. התנגדתי בגלוי להפיכה נגד גורבצ’וב באוגוסט 1991 בבריה”מ דאז מצד אלה שהתגעגעו לסדר הישן.

אני חשבתי חשבתי שהמהפכה הקומוניסטית ירדה מהפסים באיזשהו שלב, והגיעה למקומות בעייתיים וחשבתי שצריך לשנות באופן מאוד עמוק את המשטרים האלה, לעשות “מהפכה במהפכה”.

התנגדתי גם למי שרצו להרוס את המשטרים האלה לחלוטין מצד אחד, אבל גם לאלה שרצו לשמר אותם עם כל הליקויים והעיוותים שהיו בהם.

האם זה לא קצת אנכרוניסטי להחזיק באג’נדה קומוניסטית, היום המשטרים הקומוניסטים זה קובה, צפון קוריאה וסין, או דברים שמזוהים עם עריצות או כישלון?

אני אגיד לך מה זה בשבילי בשבילי הקומוניזם. אני חושב אנחנו חיים בעולם מאוד לא צודק. עולם שבו 300 מיליארדרים מרוויחים הרבה יותר מ3 מליארד האנשים העניים בעולם. אני חושב שצריך לשנות את העולם הזה.

עכשיו, אני יודע, ואתה תזכיר לי את זה מיד שבמאה השנים היו ניסיונות מאוד גדולים, ואפי’ נסיונות הרואיים לשנות את העולם, וכל הנסיונות האלו נכשלו בגדול. השאלה היא מה המסקנה מזה: יגידו לך הרבה אנשים שהמסקנה היא שאי אפשר לשנות את העולם, ואנחנו נידונים לחיות באותו אי צדק. אני טוען שהמסקנה צריכה להיות אחרת, אני לא וויתרתי על הרעיון של לשנות את העולם, אבל אני חושב שצריך לעשות את זה בצורה שונה לחלוטין ממה שעשו את זה במאה ה20. אני אגיד לך גם מה לדעתי בעייתי בניסיון של המאה ה20, אני חושב שהבעיה הגדולה התחילה ברעיון שאמר שהסוציאליזם יכול ללכת בלי דמוקרטיה.

אני חושב שהרעיון שאפשר לעשות סוציאליזם בלי דמוקרטיה זה המקום שבו הרכבת הזו קצת ירדה מהפסים.

אתה מביא לשאלה שקשורה לאיך עושים את זה, האם אתה מגדיר את עצמך לאחת הקבוצות לניניסטים טרוצקיסטים, מרקסיסטים ?

כל הכותרות האלה לא תורמות להבנה. אני משתדל להסביר את עצמי במילים שיסבירו בעד מה אני, ולא לשים את עצמי באיזשהי תבנית, שהיא פשוט לא הענין, — שאחרים יבינו למה אני מתכוון. אני בהחלט בעד שינוי חברתי, שזה אומר משטר חברתי אחר, אני רוצה משטר חברתי אחר, אני לא רוצה רק תיקונים במערכת, אני חושב את המערכת הזאת צריך להחליף ממערכת אחרת טובה יותר

אני מגדיר את עצמי כסוציאלסט ומהפכן, קומוניסט

אני הבנתי שאתה מוגדר כלניניסט, אבל אתה אומר שההגדרה פחות חשובה מאשר התוכן, רציתי לשאול, אמרת סוציאליסט, מהפכן, מהפכן זו מילה שיש לה צליל רומנטי גם, אבל אם מסתכלים על התורות הקומוניסטיות אז מדובר הרבה פעמים על קעקוע מוסדות קיימים ועל הרס החברה כדי להחליפה –זה נשמע מפחיד. ?

בכלל לא. כשאני אומר מהפכה אני לא מתכוון למהפך אלים, אני לא מתכוון להרס חברתי.

המילה מהפכה יכולה לייצג דברים מאוד חיוביים, יש הרבה דברים חיוביים במילה מהפכה, אני חושב שצריך לשנות את המערכת החברתית שלנו, צריך לשנות אותה באופן מאוד יסודי, לא לשנות דבר אחד כאן או דבר אחר שם, צריך לשנות את המערכת מיסודה.

האם אינך סובר כמו תורות מהפכניות ששאומרות שצריך למצואת את הנק’ החלשות להרחיב קרעים קיימים כאלו בשביל ליצור שינוי?

אני חושב שהמציאות עצמה מולידה את הצורך בשינוי. אני חושב שמציאות שיש בה כ”כ הרבה מצוקה, כ”כ הרבה סבל אנושי, מולידה תגובות—- חשיבה דיאלקטית אומרת שלכל דבר שקורה במציאות יש תגובה, לכל דבר יש תגובה, והעובדה שאנחנו חיים בעולם כ”כ בלתי צודק, היא היוצרת את הצורך בשינוי, וגם את הכוחות שיביאו לשינוי כזה.

אג’נדה קומוניסטית במהותה היא מנוגדת לאג’נדה לאומית או ציונית, אז אתה יכול להבין למה יש כאלו שרואים בך בוגד?

אני ממש לא יכול להבין למה אנשים רואים בי בוגד. אני חושב שאני מאוד נאמן לעמי ואוהב את עמי ודואג לעמי ומציע לעמי דרך יותר טובה. אני פטריוט מאוד אני אוהב את העם שלי אבל לא מאמין שפיתרון לעם שלי יבוא על חשבון של אנשים אחרים, או של עמים אחרים. התפיסה שלי ושל המפלגה שלי היא תפיסה אלטרנטיבית לאידיאולוגיה הציונית.

הזכרת גם את הנושא של היהדות, איך אתה מגדיר את עצמך מבחינה לאומית, יהודית?

אני ממש לא ציוני. אני כמובן יהודי, יש הרבה דברים מאוד יפים בהיסטוריה ובתרבות ובמסורת יהודית דברים שאני מאוד מחובר אליהם ומאוד מעריך אותם, ויש גם דברים במסורת היהודית שאני מתנגד אליהם, אני לא אומר על כל דבר במסורת ‘כזה ראה וקדש’, אבל יש הרבה דברים במסורת היהודית שאפשר בהחלט להתפעל מהם

האם אתה רואה צורך למדינה יהודית לא רק כפיתרון טכני למצב?

תראה אנו חיים בעולם של מדינות לאומיות ובמציאות הזו של המדינות הלאומיות, וגם העם היהודי-הישראלי זכאי שתהיה לו מדינה עצמאית משלו אבל בתנאי שהמדינה הזו באמת תהיה דמוקרטית, בעלת ביטוי לרוב הלאומי היהודי, אבל גם באותה מידה למיעוט הלאומי הערבי הפלסטיני שאני חושב שהוא חלק מישראל. היום ישראל היא לא מדינה מספיק דמוקרטית.

אתה הבעת התנגדות לכניסה לעזה לאחר החטיפה והשתתפת בהפגנה בה קראו לחלוץ רוצח –אתה מסכים עם הקריאות?

אני לא שמעתי קריאה כזו. ההפגנה הזו הייתה מאוד סוערת ומאוד מרגשת והייתה חשובה כי ביטאה באמת את החרדה של הרבה מאוד אנשים. אנו רואים התדרדרות וסחרור למעגל של אלימות ודם שמיותר לחלוטין שניתן למנוע אותו.

אני מדבר בסגנוני ובדרך כלל לא בסגנונם של אנשים אחרים זו הייתה הפגנה מאוד נרגשת, ואני מבין את כעסם של המפגינים. אני חושב שהנקודה המשמעותית היא להבין שהכעס שיצא מההפגנה הזו זהו כעס של אזהרה והתראה בדיוק מהמקום הנורא בו אנחנו נמצאים ואליו אנחנו עכשיו מתגלגלים.

האם אתה מתנגד גם לפעילות בלבנון? הרי בלבנון עשינו את כל מה שאמרו לנו –או שכבר הכנת שלטים להפגנה הבאה?

השארנו בלבנון איזושהי אחיזה במקום שנקרא בשם חוות שבעה שאני בכלל לא מבין מה מחפשים שם, אבל זה עדיין תקוע כאיזשהו קוץ ביחסים הבעייתיים בין ישראל ולבנון. ואם אתה תוסיף לשאול אותי על רצועת עזה, אז מרצועת עזה יצאנו אבל לא עשינו את זה עם שום הסכם. אני מתנגד לנסיגה חד צדדית, התנגדתי לתוכנית התנתקות ואני מתנגד לתוכנית התכנסות, ואני לא מאמין לא בהתנתקות ולא בהתכנסות אלא במומ לשלום עם הפלסטינים, שאני לא אומר שזה יהיה קל, אבל זו הדרך היחידה להביא לעתיד אחר בין שני העמים בארץ הזאת.

הססמאות לדבר על שלום לדבר שלום נשמעות מאוד יפות אבל נראות תלושות מהמציאות האזורית בה מיליוני ערבים מתחנכים מילדותם על הפרוטוקולים של זקני ציון ושהיהודים משתמשים בדם לא יהודים למצות בפסח, הרי התנועה הפלשתינית נגועה באנטישמיות מלידתה, ואיך זה שלשיטתך ישראל תמיד יוצאת אשמה בסכסוך –לא יכול להיות שפשוט שונאים אותנו?

אני בטוח שיש שנאה לישראל בתוך עולם הערבי יש קיצונים בעולם הערבי –יש קיצונים בעולם הפלסטיני, בתור מי שקורא מקור ראשון אתה בטח יודע שיש גם קיצונים יהודים, ששונאים ערבים, יש גם יהודים שמתנגדים לקיומה של ריבונות פלסטינית עצמאית

יש פלסטינים שמתנגדים לקיומה של מדינת ישראל, כמו שיש יהודים שמתנגדים לקיומה של מדינה פלסטינית. אני חושב שהדרך היא דרך ההבנה וההסכמה בין שני העמים, שתי מדינות לשני עמים.

אתה לא רואה אבל הבדל בין קו מרכזי שעושה דמוניזציה ליהודים, לדוגמה סדרת טלביזיה אל-שתת במימון סורי ששודרה בלבנון ומציגה את היהודים כמשתמשים בדם ילדים למצות בפסח לבין תפיסת עולם ימנית בישראל?

אני חי בחברה שבה עושים דמוניזציה של האסלאם, ושל המוסלמים, בה מסבירים למה האסלאם הוא דת שוחרת מלחמה, ולמה העולם הערבי הוא עולם מפגר, וכל האנשים שם הם רק חדורי שנאה.

יש דמוניזציה בין היהודים ויש דמוניזציה בין הערבים, ואנחנו צריכים להיאבק בדמוניזציה הזו

אבל אתה עושה הקבלה בין הקריאות של המיינסטרים בעולם הערבי, לבין קיצונים אצלנו?

אני חושב שיש קיצוניות בצד אחד, ויש גם קיצוניות בצד השני. כל אחד צריך לטפל בקיצוניות בצד שלו, אני חובתי להתנגד לקיצוניות בצד הישראלי, וחברי הערבים והפלסטינים צריכים להיאבק נגד הקיצוניות בצד שלהם.

כשנגיע למצב שהקיצונים בשני הצדדים ייעלמו, אז נוכל להתקדם.

בתור מי שייצג את סרבני השמאל –האם תמכת בעיקרון הסרבנות מימין?

כן. כפי שאתה יודע אם קראת את הספר שבו התפרסם המשפט הצגתי טיעון עקרוני שיש דבר שנקרא מצפון של האדם, ואני חושב שצריך להתחשב במצפון כזה. המצפון הזה מטבע ברייתו הוא סובייקטיבי. אני לא יכול לקבוע למישהו אחר מה צו המצפון שלו, ואני חושב שצריך להתחשב בצו המצפון של אנשים שהממסד גורם להם לעשות דברים שנוגדים את מצפונם.

אני מבין שאתה לא חבר רשמי בתנועת יש גבול, אבל הם פרסמו בעיתון הארץ זמן קצר לאחר חיסול סאלח שחאדה שאם ביהמ”ש לא יטפל בפשעי המלחמה של ישראל הם יפנו לביהמ”ש בחו”ל, האם אתה תומך בפעילות נגד קצינים ישראליים בבתי משפט בחו”ל?

אני חושב שהתפתחותו של המשפט הבינ”ל נגד פשעי מלחמה הוא דבר באמת חשוב ומבורך אני משפטן ועבדתי הרבה שנים בתחום הזה. כששהיתי לפני כמה שנים באוקספורד שבאנגליה הייתי מעורב בקבוצת עבודה שתרמה, אני מקווה, בצורה כזאת או אחרת להתפתחותה של הדינמיקה הזו של המשפט הבינ”ל, לאו דווקא בהקשר של ישראל.אני חושב שפושעי מלחמה צריכים לעמוד לדין, אם לא בארצותיהם אז בבית משפט בינ”ל.

בקטגוריה הזו נכנס דן חלוץ?

אני לא מציע בראיון עיתונאי לקבוע דברים משפטיים. בודאי, אם יש תלונות כלפי אנשים שנתנו הוראות של ביצוע פשעי מלחמה, פורום של בית משפט בינ”ל צריכה לדון בכך, אבל זה לא מסוג הדברים שאפשר לסכם אותם בראיון עיתונאי.

דיברתי עם אריה אלדד עליך, והוא שפע מחמאות עליך.

הוא מהח”כים הרציניים, מאלה מאמינים בעמדותיהם ודעותיהם ומשתדלים לעשות את עבודתם, בהחלט אחד הדברים המעניינים שרואים היום בכנסת. לפעמים אתה רואה גם אנשים רחוקים ממך מאוד בצורה פוליטית הם נאמנים לדרכם ולאמונותיהם, ולערכים שלהם, ורק צריך לשכנע אותם שהם טועים, בסדר, בשביל זה אנחנו נמצאים שם

(מקור ראשון 23/7/2006)

התנגדות בימים אפלים

23/07/2006 | דב חנין

אלה אכן ימים אפלים. לבי עם תושבי הצפון, יהודים וערבים, עם משפחות האזרחים והחיילים שנהרגו. אלה ימים של כאב ושל דאגה עמוקה. ובדיוק הכאב והדאגה האלה הם המקימים את החובה להשמיע קול ברור של התנגדות. דווקא ברעום התותחים, חייב להישמע גם קול ההיגיון:

אש לא מכבים באש. מעגל של דם איננו פתרון. הוא הבעיה.

כשהורסים בית על תושביו בחיפה, ובעזה, ובביירות, רק מעמיקים את השנאה.

מתוך החורבן צומחת רק קיצוניות.

גנדי אמר: בעין תחת עין, נהיה כולנו עיוורים. כמו תמיד במלחמה, בולט ראשון – גם הפעם -העיוורון המוסרי. הפגזה והפצצה מכוונת של אזרחים היא פשע מלחמה. גם אם היא מכוונת “ללחוץ על הנהגת האויב”. אבל, המוסר האנושי והמשפט הבינלאומי אינם נעצרים בקו הגבול. מי שמתקומם נגד פגיעות באזרחים ביישובי ישראל חייב להתקומם נגד פגיעות באזרחים בעזה ובלבנון. הפגיעות האחרונות, אגב, הן בממדים הרבה יותר גדולים.

העיוורון המוסרי כרוך בעיוורון מדיני. כאשר בביירות נהרס רובע שלם ובעזה מאות אלפים מנותקים מחשמל, איזו מטרה זה משרת? זה מוביל לשחרור החיילים? זה מפסיק ירי של קאסמים או של קטיושות? לאן מוליכים את העם הזה?

כולם יודעים כיצד מתחילים במלחמה, אבל אף אחד לא יודע כיצד היא תסתיים. האם באמת נלקחת בחשבון הסכנה של אסון סביבתי נורא במקרה של פגיעה במפעלי מפרץ חיפה? כיצד תגיב ישראל במקרה כזה? בהשמדת ביירות? ולאן מתגלגלת המלחמה הזו? להסתבכות עם סוריה? ואולי גם עם איראן? מהי התועלת שתצמח מאלה? ולמי זה יתרום?

מלחמת לבנון הראשונה, ב-1982, הולידה את החזבאללה. מלחמת לבנון השנייה יכולה בהחלט להפוך אותו להגמוני.

המחיר כבר מסומן. קודם כל, חיי אדם. אזרחים ישראלים, פלסטינים ולבנונים. צעירים שנהרגים לפני שהספיקו ממש לחיות.

אבל בין קורבנותיה של המלחמה גם המאבקים לשינוי חברתי, לסדר-יום אזרחי, לשיוויון ולצדק סביבתי.

מלחמה, כבר נאמר, היא רק המשכה של מדיניות. והדברים נכונים גם לגבי התרחבותה של ההסתבכות המלחמתית האחרונה מהזירה הפלסטינית לזו הלבנונית והאזורית. בשורש הדברים כאן  עומד עקרון מדיני.  ממשלת אולמרט קבעה לעצמה עיקרון – אין פרטנר, והיא לא תיתן למציאות לבלבל אותה. לכן היא נמנעה מלקיים משא ומתן מדיני עם אבו-מאזן, הנשיא הפלסטיני, מנהיג שמציע דרך של אי-אלימות ושלום. בפטרה הסכים אולמרט לקיים רק פגישת נימוסין מצולמת אך סירב להתחיל בכל משא ומתן ענייני. פגישת הידברות אמיתית? אפילו תאריך לא נקבע. מעל במת הכנסת אמרתי אז שאין לנו את הפריבילגיה הזאת, שבהעדר דינמיקה אמיתית של התקדמות מדינית תתקיים דינמיקה הפוכה, של הידרדרות צבאית. אבל לא היו שום רצון להקשיב, שום רצון לשמוע, שום נכונות לעצור ולחשוב.

כי לממשלה יש עיקרון – אין פרטנר.

לכן התעלמו ממסמך האסירים, הסכמה היסטורית בין הארגונים הפלסטינים על מדינה פלסטינית בגבולות 67′. ולכן נמנע שרון, ונמנע גם אולמרט בעקבותיו, מחידוש המשא ומתן לשלום עם סוריה, למרות כל האיתותים שהגיעו משם.

ממשלת אולמרט לא מוכנה למשא ומתן אמיתי כי היא לא מוכנה לשלם את המחיר הידוע לכל: ויתור מוחלט על הכיבוש וההתנחלויות והפיכת הקו הירוק לגבול של שלום כולל, ההסדר היחיד שיוכל להיות גם יציב.

במקום להידבר, הממשלה הזאת מציעה שילוב של חד-צדדיות וכוח.

אגב, גם הדרך לשחרור החיילים עוברת דרך הידברות ודרך שחרור אסירים, כפי שכבר נעשה בעבר. אבל שוב נשמעו השבוע מפי אישים בכירים בישראל אותם דברים מזעזעים, עליהם התרעתי גם מעל במת הכנסת. בראשית השבוע שעבר דיברו הבכירים על עניין שליט כ”הזדמנות” לחיסול החמאס. השבוע הם מדברים, כמה מחריד, על “הזדמנות” נוספת – הפעם הזדמנות לחיסול החיזבאללה.

אסון הוא לא הזדמנות. ישראל כבר היתה בביצה הלבנונית, כמה דם זה עלה לנו ולשכנים שלנו עד שנחלצנו משם. הכל יודעים, מאוד קל להיכנס לבוץ,  אבל ככל ששוקעים בו - יותר קשה לצאת ממנו.

ולכן דווקא בימים האלה צריך לומר בקול גדול. יש דרך אחרת. דרך הפוכה: במקום התלהמות - הרגעה, במקום אסקלציה צבאית – הידברות מדינית, במקום העמקת הכיבוש והרחבת הסיפוח הזוחל - פתרון פוליטי לסכסוך.

לפני 24 שנים, ביוני 1982, היו חברי סיעת חד”ש היחידים בכנסת שהצביעו אי-אמון בממשלת המלחמה. קודמי מרצ לא העיזו להצטרף אלינו.  מאז, ביקרו מרדכי וירשובסקי ושולמית אלוני את הצבעתם. אבל בכנסת השבוע חזרו חברי מרצ ויוני העבודה על אותה השגיאה. מסתבר שלא כולם לומדים מטעויות.

העלמותה של מרצ עוזרת לייצר מצג כוזב של קונצנזוס מוחלט. ביטויי ההתנגדות מושתקים ומוצנעים. ביום ראשון התקיימה בתל-אביב הפגנה של אלף בני-אדם,  כמעט כולם תושבי תל-אביב, במחאה נגד המלחמה ובדרישה להפסיק את האש ולגשת לשולחנות המשא ומתן. במוצאי שבת תתקיים הפגנה נוספת. דברם של המפגינים הובא גם לכנסת, במסגרת הצעות אי-אמון בממשלה.  אבל הוא נדחק לחלוטין בתקשורת.

וכאשר כבר מתייחסים להתנגדות מקפידים לתאר אותה כלא לגיטימית. “הזויה”, “קיצונית” או “ערבית”. בייחוס האחרון חבויות שתי הנחות: האחת, שהתנגדות של אזרחים ערבים איננה לגיטימית כי היא נובעת מחוסר נאמנות או עוינות למדינה. השנייה, שלא תתכן באמת מחאה יהודית-ערבית משותפת. כך נעשית פעולת הדחיקה הצידה של אנשי השלום, ערבים ויהודים, המתנגדים למדיניות המביאה נזק וממיטה אסון על שני העמים בארץ הזאת.

האמת היא אחרת. מיומה הראשון של המלחמה האחרונה יש בישראל ציבור הדורש דרך אחרת. כמו במלחמת לבנון הראשונה, גם בשנייה, מעגלי ההתנגדות רק ילכו ויגדלו עם הזמן. אני רק מקווה שהפעם לא יידרש לכולנו זמן כל-כך ממושך ומחיר כל-כך נורא כדי להתעורר.

* המאמר פורסם ב”העיר”.

הצעת חוק הכניסה לישראל

20/07/2006 | דב חנין

אדוני היושב ראש, כנסת נכבדה, אנחנו מתנגדים להצעת החוק הזאת ולא נתמוך בה כבר בקריאה הראשונה. אנחנו מתנגדים להצעת החוק משני טעמים עיקריים. הטעם הראשון הוא הטעם הענייני – המבנה המשפטי שהצעת החוק מייצרת הוא מבנה משפטי שמצמצם את שיקול דעתו של שר הפנים. הרי אנחנו איננו נמצאים במצב שבו כל מי שרוצה להיכנס לישראל ולשהות בישראל יכול לעשות זאת. שיקול הדעת נמצא בידיך, אדוני, ואם אתה חושב שהמקרה לא ראוי או לא מתאים, שיקול הדעת שבידך רחב ואתה יכול לקבל החלטה שלא ליתן את הרשות להיות בישראל.

באה הצעת החוק הזאת, מחמירה ובעצם כובלת את ידיך, ואומרת שבמערכת מסוימת של תנאים, שהיא, לטעמנו, מערכת דרקונית מדי, אתה אפילו לא תוכל לתת, אלא אם כן מתקיימים חריגים, שלא תמיד מתקיימים. למשל, מי שנכנס לישראל שלא כדין - זה המקרה היותר חמור - או שהה בה שלא כדין תקופה העולה על שלושים יום - מקרה שיכול להיות די רווח מכל מיני טעמים - אין סמכות לאף אחד, כולל לא לך, אדוני השר, לתת לו אשרה או רשיון ישיבה בישראל, אלא אם כן באמת מתקיימים תנאים מאד ספציפיים, שמאפשרים התחשבות במצבים מאד מאד מיוחדים.

המצבים המיוחדים לא מכסים את כל קשת האפשרויות האנושיות שיכולות להיווצר ולכן הפתרון הקיים היום בחוק הוא פתרון ראוי יותר. הפתרון של שיקול דעת, שמאפשר לשר לשקול ולהחליט מתי לתת רשיון כניסה ומתי לא לתת רשיון כניסה. זה פתרון ראוי יותר כי הוא יכול לענות על קשת מאד מורכבת ומגוונת של מצבים אנושיים המתרחשים במציאות. התוצאה המעשית של החוק הזה תהיה, לפי דעתי, הרבה מאד מעשי עוול לאנשים, שלא בכוונה רעה ולא באשמתם הגיעו לסיטואציה שמונעת מהם אפשרות לשהות כדין בישראל. החוק הזה גם מאד מקשה עם מהגרי עבודה ואני חושב שהפתרון לבעייתם שונה, שונה בתכלית. לא הם האויב אלא אולי מי שמייבא אותם לארץ. לכן, החוק מאד בעייתי גם לגופו.

הטעם הנוסף להתנגדות הוא שבדרך כלל מקובל בכנסת, כך שמעתי מחברי הוותיקים, שנושאים שיש בהם מחלוקת הממשלה לא מביאה אותם לדיון ולהצבעה ממש ביציאה לפגרה. כיוון שהמחלוקת כאן קיימת – חברי חבר הכנסת מיסז’ניקוב הגיש הצעה לדיון מהיר בוועדת הפנים, ואכן חלק מהמחלוקת התבררה שם – חשבתי שמן הראוי לא להעמיד את הצעת החוק הזאת בצורה כזאת חפוזה כאשר אנחנו יוצאים לגפרה. ממילא סדר-יומה של ועדת הפנים עמוס מספיק, ולא בטוח שגם אם ההצעה תעבור בקריאה הראשונה היא תוכל להיות מושלמת במהלך הפגרה. תודה.