אדום - ירוק

אדוני היושב ראש, אני חושב שתשובת הממשלה בנושא הזה לחלוטין לא מספקת. מסתבר לנו, שהחשב הכללי מנהל מדינה משלו ומנהל מדיניות פרטיות, הוא מחליט שזה לא ראוי שהמדינה תגיע להסכם עם ההסתדרות ולכן הוא מחליט לבטל את הסיכום הזה. אלה דברים שלא מתקבלים על הדעת.

החשב הכללי גם נושא באחריות כבדה לאי מתן משכורות לעובדי השלטון המקומי, זאת סוגיה שהגיעה לשביתה כללית במשק, שביתה כללית מוצדקת לחלוטין. הגיע הזמן, שגם החשב הכללי וגם אנשי משרד האוצר יבינו, שבמדינת ישראל יש, למרבית השמחה, איגודי עובדים, יש עדיין זכויות לעובדים, העובדים ייאבקו על זכויותיהם, ואם לא יהיה מי שיקשיב, אנחנו נגיע משביתה לשביתה, אני מקווה שיתחילו להקשיב סוף סוף. תודה רבה.

תודה רבה. אדוני השר, בהמשך לשתי השאלות שנשאלו כאן, המציאות של החומה במזרח ירושלים היא מציאות אבסורדית לחלוטין. היא מציאות שאני, מתוך היכרות עם השטח, ואני מניח שגם אתה אדוני, כאשר אתה מגיע לבקר שם, אינך יכול למצוא בה שום היגיון. שכונה אחת בתוך הגדר, שכונה אחרת מחוץ לגדר. למה החליטו שזאת בפנים וזאת בחוץ? מה הטעמים הביטחוניים שדווקא שכונה א’ בפנים ושכונה ב’ בחוץ? שאלות גדולות וכבדות, ואני מסכים עם חבר הכנסת פרוש, לפחות באמירה העקרונית, שתבוא הממשלה ותסביר מה הטעמים מאחורי התוואי שנקבע.

ברמה היום יומית, אדוני השר, התוואי הזה יוצר בעיות קשות מאוד בחיי היום יום. הזכרת עובדים? אני מדבר על תלמידים, תלמידים בבתי ספר שצריכים לעבור את השערים בחומה כדי להגיע לבית הספר שלהם בבוקר. מדובר בחולים בבתי חולים. אלה הם דברים שבאופן יומיומי, אדוני השר, יוצרים סבל שנראה לחלוטין לחלוטין מיותר וחסר כל הצדקה.

רקע:

• י-ם שמעבר לגדר: בלי שוטרים, דואר, חינוך ורפואה
• סיכום סיור מזרח ירושלים- הגדר, בתי חולים ומרקם חיים

אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, השאלה שהעלה פה חבר הכנסת זאב היא שאלה רצינית. כשאנחנו מחמירים בענישה אנחנו צריכים להסתכל על השאלה תמיד במבט רחב ולמנוע אסקלציה בענישה שנובעת משיקולי רגע. זו תופעה מסוכנת ולא נכונה ברמה העקרונית, וכמחוקקים אנחנו צריכים להיזהר ממנה. לכן השאלה שהעלית, חבר הכנסת זאב, היא שאלה רצינית, אבל נראה לי שבמקרה הזה יש תשובה טובה על השאלה הזאת. והתשובה הטובה נמצאת בחוליה הקשה והבעייתית לא רק בנושא הזה שאנחנו מדברים בו, של פיטורי נשים בהיריון, אלא בכלל דיני העבודה במדינת ישראל.

החוליה הבעייתית והחלשה בכל מערכת ההגנה על העובדים במדינת ישראל, ופיטורי נשים בהיריון זו דוגמה אחת לזה, היא כמובן שאלת האכיפה. רק השבוע פורסמו נתונים על הרמה הנמוכה בצורה מדהימה של אכיפה של דיני עבודה במדינת ישראל בכל מיני שאלות, אגב, לא רק בשאלה של פיטורי נשים בהיריון, וזו בעיה שאנחנו חייבים להתמודד אתה.

אני חושב שהצעת החוק הולכת בכיוון נכון כשהיא מתמודדת עם שאלת אורך ההתיישנות. שאלת אורך ההתיישנות ברמה המעשית היא אחת השאלות שיש להן השפעה משמעותית על האכיפה. אם אנחנו מדברים על תקופת התיישנות של שנה, אנחנו מדברים על מצב שבו נשים - תאר לך אשה בהיריון, אחר כך היא יולדת, היא בוודאי עסוקה בגידול הילד, הקושי שלה לנקוט הליכים, כמה היא פנויה לזה, כמה יש לה כוח, כמה יש לה אנרגיה להתלונן, להתעסק בזה וכדומה. הפתרון שישנו כאן הוא כמובן לא פתרון מושלם. אני בהחלט מסכים שיש פה צורך בהתייחסות הרבה יותר רחבה, אבל אני חושב שהפתרון הזה כפתרון חלקי הוא פתרון בכיוון הנכון. ולכן, חבר הכנסת זאב, אף שאני באמת מעריך את השאלה שלך כשאלה רצינית, אני חושב שגם אתה צריך לתמוך בהצעת החוק הזאת כהצעת חוק שמכוונת להתמודד עם נקודה חלשה שלנו כחברה, באכיפה הלכה למעשה של דיני העבודה במדינת ישראל. תודה רבה.

אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת זחאלקה, אני רוצה לומר לך שהדברים שלך היו דברים מאוד יפים וחשובים וראויים, אתה גם חסכת לי כמה דברים שאני התכוונתי לומר, אז אני מודה לך פעמיים. אבל אני אוכל לדבר על כמה היבטים נוספים.

כמה עובדות, רבותי וגבירותי, חברי וחברות הכנסת. גורמי רווחה בישראל מעריכים, שיש לנו היום בישראל בערך 200,000 נשים מוכות. מספר מקרי הרצח של נשים במשפחה הוא במגמת עלייה. בעשר השנים האחרונות נרצחו במשפחה יותר מ-263 נשים על-ידי בעלים, בני זוג, קרובי משפחה או מכרים. מינואר 2006 עד סוף נובמבר, כלומר השנה, נרצחו 19 נשים במשפחה. משנת 2000 חלה עלייה חדה של כשליש במספר הנשים הנרצחות במשפחה, וזה מקביל כמובן לעלייה במתח הביטחוני, לגידול באבטלה ולגידול בעוני. נייר של שירותי המידע בכנסת אומר לנו, שמצבי מתח ביטחוני, מצוקה כלכלית וזמינות כלי נשק מחריפים אירועי אלימות מתמשכת במשפחה וגורמים לגידול במספר מקרי רצח נשים במשפחה.

הנתונים האלה הם נתונים חלקיים, כיוון שאנחנו יודעים שנשים מוכות לא ממהרות להתלונן ולשתף בסבלן, מסיבות חברתיות, מסיבות של בושה – לא מוצדקת כמובן – מסיבות כלכליות. אלפי נשים מגיעות מדי שנה לחדרי מיון בבתי-חולים כתוצאה מאלימות במשפחה. בשנת 2005 נפתחו 13,159 תיקים בגין אלימות נגד נשים. נשים מוכות, כמובן, סובלות יותר בהרבה מאוד מישורים. למשל, הן פונות למערכת בריאות הנפש פי-חמישה יותר מאשר נשים אחרות, ובכיוון ההפוך - נשים נכות ומוגבלות סובלות מאלימות יותר מאשר נשים בריאות. כל נכה חמישית נחשפת למעשי אלימות, בכללם אונס, אלימות פיזית או אלימות מינית.

בישראל קיימים היום רק 13 מקלטים לנשים מוכות, מתוכם שני מקלטים בלבד במגזר הערבי ומקלט אחד במגזר החרדי. המקלטים האלה לא מספקים ולא מסוגלים לספק תשובה רוחבית לכל הנשים הסובלות מבעיות של אלימות. בעיה מיוחדת – נשים נכות בכיסאות גלגלים לא מתקבלות היום למקלטים לנשים מוכות בגלל העדר נגישות.

אחת מכל חמש חיילות בצבא מוטרדת מינית. זה לפי נתונים של מדור המחקר באגף היועצת לרמטכ”ל. בכלל, בשנתיים האחרונות חלה עלייה של 15% במספר הפונות למרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית. הוכפל מספרן של העולות החדשות שפנו למרכזי הסיוע. בשנת 2004 אנחנו מדברים על 675 פניות של עולות חדשות.

עמיתי חברי הכנסת, יש לנו כאן בעיה רוחבית קשה. מאחורי המספרים האלה מסתתרים בני-אדם, מאחורי המספרים האלה מסתתרות נשים שסובלות ממצוקה קשה. אלימות נגד נשים היא סממן קשה ומדאיג למצבה של החברה. אלימות נגד נשים אצלנו קשורה, כמובן, לתרבות האלימות, למסר של הכוח כפתרון לכל בעיה, שמחלחל גם בחברה הישראלית ולצערי גם בפוליטיקה הישראלית.

זו, כמובן, משימה גדולה ורוחבית, שמחייבת שינויים מערכתיים רבים, לא כולם עוסקים רק בענייני נשים, אבל אף שהמשימה הזאת רוחבית וגדולה, אנחנו ממש לא פטורים מלהתחיל בה.

חברת הכנסת גלאון אמרה מלים נוקבות וצודקות לחלוטין לכתובתם של בתי-המשפט, אבל, עמיתי חברי הכנסת, גם אנחנו כמחוקקים לא יכולים להתחמק מהאחריות שלנו כמוסד. הבוקר בוועדה למעמד האשה ראינו, למשל, שרמת הענישה שקבועה בחוק לעבירות נגד רכוש גבוהה יותר מרמת הענישה בעבירות אלימות נגד בני-אדם ונגד נשים. זה מצב בלתי נסבל. הגיע הזמן לעשות רפורמה רוחבית במדרג הענישה בישראל ולהתחיל אותה מהאמירה הברורה, שמי שפוגע בבני-אדם, מי שנוהג באלימות בבני-אדם, עובר עבירה חמורה יותר ממי שפוגע ברכוש, עם כל הרצון למנוע עבירות נגד רכוש. רפורמה כזאת היא נדרשת, היא חיונית, היא אפשרית, ואני מקווה שנקדם אותה בכנסת הנוכחית.

משפט אחרון, אדוני היושב-ראש. אני שמח ששרת החינוך השתתפה אתנו בחלק גדול מהדיון הזה, ואני מקווה שהיא תצטרף אלינו בהמשך. חלק גדול מהמשימה מוטל על מערכת החינוך. צריך להחדיר לתלמידים מהגיל הרך ביותר את המודעות ואת ההבנה, שאין שום סובלנות לאלימות נגד ילדות, נערות ונשים. בגיל הזה אפשר להשפיע וצריך להשפיע. המערכה נגד האלימות נגד נשים חייבת להתחיל במהפכה במערכת החינוך. תודה רבה.

באוטובוס, מתל אביב לכנסת

מאת גדעון אלון, הארץ 27/11/06

דב חנין מחד”ש הוא ח”כ היחיד שנוסע באוטובוס ולא במכונית שרד. שמאלני, חברתי וירוק, הוא מאמין שחייבים לעשות שלום, וגם סדר וניקיון. “ישראל היא מדינה מאוד מזוהמת. בנושאים סביבתיים אנחנו עדיין חיים בסטנדרטים של העולם השלישי”

קצת קשה להאמין, אבל בישראל של 2006, יש עדיין חבר כנסת אחד שעושה את הדרך מביתו בתל אביב למשכן הכנסת בירושלים באוטובוס של אגד. ח”כ דב חנין מחד”ש לא מתפאר בכך, אבל כשהוא נשאל מדוע בניגוד לכל השרים והח”כים האחרים שנוסעים במכוניות שרד עם נהגים צמודים הוא נוהג בצניעות כזו, הוא משיב: “באוטובוס אני יכול לקרוא ולעבוד. אני מאמין בתחבורה ציבורית יעילה, נוחה וזולה, אבל לצערי עדיין לא הגענו לכך. יש המון מה לשפר בתחום הזה. אילו התחבורה הציבורית היתה מגיעה ליישובים הבלתי מוכרים של הבדווים בנגב ולכל כפר ערבי בגליל, הייתי מוותר על המכונית שהכנסת העמידה לרשותי, אבל ישנם יישובים שהאוטובוסים אינם מגיעים אליהם”.

חנין, בן 48, הוא בן למשפחה קומוניסטית (אביו דוד, סאשה, היה ממנהיגי מק”י ורק”ח), ובילדותו סבל לא אחת בשל ההשקפות הפוליטיות של הוריו. בגיל תשע היכוהו נערים גדולים ממנו רק בגלל היותו קומוניסט. “זו לא היתה חוויה נעימה”, הוא נזכר. “באותם ימים העיקרון של שתי מדינות לשני עמים, לא היה רק מחוץ לקונסנסוס אלא ממש דברי כפירה”.
חנין, שזו הקדנציה הראשונה שלו בכנסת, רואה עצמו כממשיך דרכה של הח”כית לשעבר תמר גוז’נסקי מחד”ש, שהצטיינה בעבודתה הפרלמנטרית. “למדתי ממנה הרבה”, הוא אומר. הוא משפטן, וגאה בכך שבעקבות העתירה שהגיש לבג”ץ נגד פסילת מחזהו של יצחק לאור “אפרים חוזר לצבא”, בוטלה הצנזורה בישראל על מחזות. הוא גם ד”ר למדע המדינה. עבודת הדוקטורט שלו עסקה ב”שיח והגמוניה במפא”י ובמפלגת הלייבור הבריטי”.

במשך שנים היה פעיל בארגונים להגנת הסביבה והיה מעורב במאבקים רבים בתחום זה לצדו של ח”כ לשעבר עמרי שרון. “עמרי תרם בנושא זה תרומה מאוד חיובית, ואני עדיין ממשיך לשתף אתו פעולה, למרות שאנחנו רחוקים מאוד זה מזה בהשקפות הפוליטיות שלנו”.

האם אתה מאמין שהפסקת האש הנוכחית עם הפלשתינאים תחזיק מעמד?

“כדי שהיא תחזיק מעמד אי אפשר להסתפק בה בלבד, אלא חייבים לייצר תהליך שיכלול עסקת שבויים שבמסגרתה ישוחרר גלעד שליט וישוחררו אסירים פלשתינאים, בהם מרואן ברגותי. מרכיב שני חייב להיות תחילתו של תהליך מדיני שייתן תקווה. אני מאמין ששני העמים בשלים להסדר פוליטי, ורק ההנהגות צריכות להבשיל, בעיקר בצד הישראלי, כדי לקדם אותו. התנגדתי לירי קסאמים בגלל הפגיעה בחפים מפשע. מאוד כאבתי את כאבם של תושבי שדרות. צר לי על הסבל הנורא שהם עברו. אין שום סיבה שהם ותושבי בית חנון ימשיכו לסבול”.

מי אשם במצב שנוצר?

“אני תולה את האחריות הישירה למצב על ממשלת ישראל. היא היתה צריכה לפנות את רצועת עזה בהסכם. כששרון העלה את הרעיון לנסיגה חד-צדדית, התנגדנו למהלך הזה, משום שהוא הפך את הרצועה לבית כלא ענק המועד להתפוצצות ולקטסטרופה. במקום המהלך החד-צדדי, אפשר היה להגיע להסכם עם אבו מאזן, אבל ממשלת ישראל העדיפה להתעלם ממנו”.

אבל אבו מאזן איננו שולט בשטח

“אצלנו התירוצים מתחלפים, אבל מדיניות הסרבנות לדיאלוג אמיתי עם ההנהגה הפלשתינית נשארת. בתקופת שלטונו של יאסר ערפאת הממשלה טענה שהוא לא רוצה לנהל מו”מ, עכשיו אי אפשר לטעון שאבו מאזן לא רוצה בתהליך מדיני, אז אומרים שהוא חלש. צריך לנהל מו”מ עם מנהיג הפלשתינאים. ישראל לא יכולה לעשות בעבור הפלשתינאים את החשבון מי חזק ומי חלש. ישראל עושה הכל כדי להחליש את אבו מאזן. היא לא נותנת לו שום הישג מדיני, אינה משחררת אסירים, ממשיכה לבנות את החומה באופן שמפקיע אדמות מהפלשתינאים וממשיכה בפיתוח ההתנחלויות”.

על ישראל לנהל מו”מ עם חמאס למרות שאינו מכיר בישראל?

“בתנאים הנוכחיים צריך לדבר עם כל מי שאפשר. ברגע שאתה מדבר אתם, הם מכירים בך. האמנות של ממשלת אולמרט היא למצוא תירוצים וסיבות לאי ניהול מו”מ. לחד”ש יש ויכוח פוליטי מאוד קשה עם חמאס ועם מה שהוא מייצג. אנחנו מאוד רחוקים מהעמדות ומההשקפות שלהם. אני סבור שהאינטרס של ישראל הוא ליזום מו”מ עם כל הגורמים בעם הפלשתיני, ללא כל תנאים מוקדמים”.

האם אולמרט היה צריך להיענות בחיוב לקריאתו של נשיא סוריה בשאר אסד?

“בוודאי. העובדה שאולמרט התעלם מהפנייה של אסד היא מחדל בעל משמעות היסטורית. סוריה משדרת מסר של פיוס והידברות, ומצד אולמרט יש סרבנות סדרתית. הגישה שלו נובעת מהרצון לתת שירותים לאימפריה האמריקאית. האמריקאים עושים עיסקאות עם איראן לגבי עיראק, ואותנו הם שולחים להיות המשוגע או הבריון של השכונה. הגיע הזמן שישראל תנהג כמדינה עצמאית”.

אינך חושב שהפנייה של אסד היא ספין תקשורתי?

“לדעתי הפנייה שלו כנה. סוריה, משיקוליה היא, מעוניינת בהסדר עם ישראל. נכון שלהסדר הזה יש מחיר והוא החזרת כל רמת הגולן לסוריה. בסופו של דבר, כפי שהיה עם מצרים כשישראל החזירה את כל השטחים, גם כאן ישראל תצטרך לוותר על הגולן כדי להגיע להסכם”.

כיצד אתה מתייחס לאיומיו של נשיא איראן להשמיד את ישראל?

“הדברים שהוא משמיע הם חמורים ואינם מתקבלים על הדעת. אנחנו גם מגנים את ניסיונו להכחיש את השואה. אבל מצד שני, אנו מתנגדים לחלוטין לרעיון שישראל צריכה להגיע לעימות צבאי עם איראן. האינטרס של ישראל ושל האזור כולו הוא להגיע לרגיעה, וזאת אפשר להשיג רק בהליכי הידברות בינלאומיים. אם הקונפליקט הישראלי-פלשתיני יירגע וישראל תגיע להסכמים עם מדינות ערב, גם איראן תצטרף לתהליך הזה.

“ברור לי שמחמוד אחמדינג’אד יכול לדבר כפי שהוא מדבר כי בעולם הערבי יש כעס רב על ישראל וזעזוע מהתמונות הנראות מדי יום על המרקע של ילדים ותינוקות פלשתינאים שנהרגים. אני מקווה שאיש בישראל לא חושב ברצינות על הרעיון המטורף לתקוף את הכורים באיראן, שיגרום אסון קודם כל לישראל. כשאני שומע את איומיו של השר לאיומים אסטרטגיים אביגדור ליברמן, אני חושב שאולי יש בממשלה מטורפים שמוכנים ללכת למהלך כזה”.

שלא ישתלם לזהם

שימשת במשך שנים יו”ר ארגון הגג של הארגונים הסביבתיים. האם ישראל היא מדינה מזוהמת ומלוכלכת?

“ישראל היא מדינה מאוד מזוהמת. בנושאים סביבתיים אנחנו עדיין חיים בסטנדרטים של העולם השלישי. מאוד משתלם לזהם את הסביבה כאן. בתי הזיקוק בחיפה, לדוגמה, מזהמים את האוויר בצורה מאוד קשה. מדי פעם מטילים עליהם קנסות, אבל עדיף להם לשלם את הקנסות ולא להתמודד עם הבעיות שיוצרות את הזיהום בתוך המפעל. אני סבור שהקנסות לא מספיק גבוהים ושיש להגדילם. בשבוע שעבר עברה בכנסת בקריאה טרומית הצעת חוק שיזמתי, היוצרת לראשונה מנגנון של הענשה כלכלית שמחבר בין גובה הקנס לנזק הסביבתי שנגרם והתועלת שהמזהם מפיק מכך שהוא יושב בחיבוק ידיים”.

מה דעתך על החלטתו של ראש העיר ירושלים, אורי לופוליאנסקי, להקפיא את תוכנית ספדיה?

“אני מברך עליה. זו תוכנית מאוד רעה גם מסיבות סביבתיות של הרס הרי ירושלים וגם מבחינה חברתית, כי משמעותה היא הרס מרכזה של ירושלים. אם תושבים ייצאו להתגורר בפריפריה, המרכז ייחלש”.

האם לאזרח הישראלי יש מודעות להגנת הסביבה?

“אין לי טענות אל האיש ברחוב. אני גר בתל אביב ורואה בכל בוקר את השכנים שלי יוצאים מביתם עם כמה בקבוקי פלסטיק ושמים אותם במתקן מיוחד. הם לא מקבלים על כך תשלום. הדבר מוכיח שיש מודעות בציבור. אם נותנים לאנשים את האפשרות לפעול בצורה נכונה מבחינה סביבתית, הם עושים זאת”.

ישראל של 2006 היא מדינה עם שלטון מושחת?

“בישראל יש בעיה מובנית של שחיתות במערכת הפוליטית. השחיתות העמוקה ביותר היא בכל מה שקשור ליחסי הון ושלטון, בחיבור שבין הצמרת השלטונית והצמרת הכלכלית”.

אינך מוטרד מכך שהטיפול בתיקים בפרקליטות נמשך חודשים ארוכים ולעתים שנים, תוך גרימת עינוי דין לנאשמים?

“אני בהחלט מוטרד. לכן בכוונתי לקדם הצעת חוק שתקבע מסגרת זמן לחקירתן של עבירות לפי מדרג של חומרת עבירות. למשל, על עבירה של חטא אפשר יהיה לחקור במשך זמן מוגבל, עבירה מסוג עוון אפשר יהיה לחקור תקופה יותר ארוכה, לחקירת עבירה של פשע יוקצה זמן רב יותר. היוזמה הזו נועדה למנוע מצב שבו מאות אלפי אנשים יחיו לנצח תחת תיק פלילי פתוח במשטרה או בפרקליטות. זהו מצב בלתי נסבל שיש לשנותו”.

דברים קשים, אבל בשקט

לציבורים רחבים, בהם הציבור הערבי, יש ביקורת חריפה נגד בית המשפט העליון, האם אתה שותף לביקורת?

“יש לי ביקורת על בית המשפט העליון בשורה ארוכה של נושאים. הטיפול שלו בנושאים שקשורים לנורמות וזכויות אדם בסיסיות בשטחים הוא מאוד חלש. הנושאים שקשורים למגזר הערבי אינם עולים בו בצורה תקיפה מספיק. גם הטיפול בנושאים חברתיים איננו מעמיק. אבל כשאני משווה אותו לרשויות האחרות כמו הממשלה והכנסת, אני סבור שהוא תורם תרומה חיובית למציאות הישראלית ויש לחזק אותו ולשמור עליו כמערכת עצמאית”.

מדוע בין שלוש המפלגות שמייצגות של הציבור הערבי בכנסת יש מתחים ותחרות חריפה כל כך. הלא אתם מייצגים את אותם אינטרסים ובראשם דאגה לציבור הערבי בארץ

“יש בינינו ויכוח קשה מאוד כי אנחנו מייצגים שלוש השקפות עולם שונות. רע”מ-תע”ל מייצגת השקפה חברתית מאוד שמרנית עם מרכיב איסלמי חזק בתוכו. בל”ד היא מפלגה עם אידיאולוגיה לאומית-ליברלית, וחד”ש היא מפלגה ערבית-יהודית שהשקפת העולם שלה סוציאליסטית. כמובן שיש דברים משותפים לשלוש הסיעות, אבל יש הרבה דברים שמפרידים בינינו. כדאי לשים לב להבדלים בינינו ולוויכוחים אצלנו. טוב שהציבור הערבי הוא פלורליסטי לא פחות מהציבור היהודי”.

בולט לעין שהסגנון שלך שונה מזה של ח”כים ערבים כמו מוחמד ברכה. אתה פחות מתלהם מהם. לא ראיתי אותך מגדף ומתבטא בגסות. זה עניין של מזג אישי?

“איש איש וסגנונו. מהניסיון שלי אני יכול לומר שבסגנון שקט יותר אפשר להגיע רחוק יותר. מכיוון שאנו רוצים ללכת מאוד רחוק, עדיף לנהוג בשקט. דווקא דברים קשים צריכים להיאמר בשקט, ואז שומעים אותם”.

דב חנין

• נולד ב-1958 בישראל
• מצב משפחתי: נשוי + 3
• מקום מגורים: תל אביב
• השכלה: תואר ראשון במשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, ד”ר למדע המדינה באוניברסיטת תל אביב
• תפקידים ציבוריים: יו”ר ארגון הגג של הארגונים הסביבתיים, ראש התוכנית לצדק סביבתי בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב
• נבחר לראשונה לכנסת: 2006
• תפקידים בכנסת: חבר בוועדת הפנים והגנת הסביבה ובוועדה לזכויות הילד
• שפות: אנגלית, צרפתית, איטלקית
• ספר שקרא באחרונה: “מערבולת החושים” של הסופרת האלג’יראית אחלאם מוסתגאנמי, “היא סופרת פמיניסטית אמיצה”
• תחביבים: שחייה, קריאה ושיחות עם ילדיו (”שניים בוגרים והצעיר בן 11″)
• ספרים: “על הפיקחון” ו”המערה” של ז’וזה סאראמאגו (”הוא סופר בלתי רגיל”)

אלף כבאים לא יצליחו לכבות את אש הגזענות

במהלך סיור של ועדת הפנים של הכנסת באזור נצרת-עפולה, טענו כבאים מעפולה שהם חוששים מהתנכלויות ביישובים הערביים ודרשו אבטחה משטרתית. במשטרה הפריכו את טענות הכבאים

מאת: פאטמה נאסר, 28.11.2006, מחסום

כעס ומרירות שוררים ביישובים הערביים הסמוכים לעיר עפולה, לאחר חשיפת תלונות גזעניות מצד כבאים מתחנת כיבוי-האש בעפולה. הכבאים טענו כי הם חוששים להכנס ליישובים הערביים וביקשו אבטחה משטרתית.

למערכת “מחסום” נודע כי הטענות הועלו על ידי מספר כבאים ביום ראשון (שלשום) השבוע, במהלך סיור של ועדת הפנים של הכנסת באזור נצרת -עפולה. הכבאים אמרו כי הם חוששים מהתנכלויות ביישובים הערביים, אך לא עלה בידם להציג בפני חברי הוועדה ולו דוגמא אחת לאירוע מעין זה. תלונות הכבאים עוררו זעם רב בקרב חברי הוועדה, ע’אלב מג’אדלה, עבאס זכור ואחרים, שדרשו מהכבאים לחדול מהנוהג הפסול של זריקת האשמות כלפי האוכלוסייה הערבית.

בפגישה שערכו חברי הוועדה עם נציגי המשטרה בנצרת, שאל ח”כ דב חנין (חד”ש) אם הכבאים אמנם נתקלים בבעיות ביישובים הערביים. נציגי המשטרה השיבו כי לא היו דברים מעולם, וכי לא נרשם ולו מקרה אחד של תקיפת כבאים ביישובים הערביים.

תושבים מהכפרים הערביים הסמוכים לעפולה, אשר משתמשים בשירותי תחנת כיבוי-האש בעיר, אמרו כי מדובר בהאשמות חסרות שחר, שעומדים מאחוריהן מניעים פסולים וגזעניים. לדברי אחמד זועבי מהוועד המקומי בכפר סולם, מדובר בנסיון של הרשויות להתחמק ממתן שירותי חירום לאוכלוסייה הערבית.

ח”כ דב חנין אמר כי דברי הכבאים מהווים הסתה גזענית נגד ציבור שלם, ממניעים גזעניים. הוא ציין כי הדברים הם חסרי בסיס, וכי הראיה לכך היא שהכבאים שהעלו את הטענות לא הצליחו להצביע על מקרה בו הותקפו או הופרעה עבודתם. לדבריו, מדובר בחלק מתופעה רחבה יותר, שהתגברה מאז אוקטובר 2000, במסגרתה מבקשות חברות שונות להתחמק ממתן שירותים לאזרחים הערבים, בטענות כוזבות של “צורך באבטחה משטרתית”.

אדוני היושב-ראש, אדוני השר, עמיתיי חברי-הכנסת, החוק שמונח בפנינו לקריאה ראשונה הוא חוק ראוי וחשוב, ואכן זו מגמה חיובית, אדוני היושב-ראש, שנתחיל לבער את אותם מנגנונים שבהם המדינה מנסה להתחמק מאחריותה למתן הבטחת הכנסה לאזרחים הזקוקים לכך.

החוק הזה מדבר על דוגמה ראויה. אנשים שיש להם רכב שהמחיר שלו מאוד נמוך, רכב ישן, אין שום סיבה שמי שמחזיק רכב ישן כזה, שעלותו כל כך נמוכה לא יוכל לזכות להבטחת הכנסת באשר הוא זקוק לכך.

אפשר היה לומר, אדוני היושב-ראש, שאנחנו מתקדמים בכנסת בכיוון הנכון. הלוואי שהייתי חושב כך, הלוואי שהייתי יכול לומר כך. המצער הוא שמגמת ההתפתחות שקיימת אצלנו היא מגמת התפתחות מאוד שלילית ומסוכנת. הולכים ומתפתחים ונוצרים מנגנונים חדשים חדשות לבקרים, שבאמצעותם המדינה מתנערת מאחריותה לאלה שצריכים את המינימום בשעת צורך; לאלה שצריכים את אותה הבטחת הכנסה, והם לא שמחים לקבל אותה, הם נזקקים לה והם צריכים אותה.

היום התקיים בוועדה לביקורת המדינה דיון בתוכנית ויסקונסין. תוכנית ויסקונסין, אדוני היושב-ראש, היא מערכת שלמה של מנגנונים שנועדו לשלול ממקבלי הבטחת הכנסה את הזכות שלהם לקבל הבטחת הכנסה בכל מיני שיטות, בכל מיני צורות, בכל מיני דרכים. לכן, אדוני היושב-ראש, אנחנו פה אמנם סותמים פרצה אחת, וחשוב שאנחנו סותמים אותה, אבל במקביל לפרצה הזאת שנסתמת הולכות ונפערות מדי יום, מדי שבוע, מדי חודש פרצות נוספות, רחבות ומסוכנות. לכן, הקריאה שלי אליכם, עמיתיי חברי-הכנסת, היא לעשות מעשה ולהסתכל במבט רחב על שאלת הבטחת ההכנסה.

חברי, חבר-הכנסת ברכה, דיבר לפניי על דוגמה נוספת, של אנשים שבבעלות המשפחה שלהם יש חלקת קרקע, וגם זה תרוץ ועילה בכדי לשלול מהם הבטחת הכנסה. הגיע הזמן שהסוגיה הזאת תעמוד בכנסת במלוא רוחבה, ושהכנסת תאמר אמירה ברורה ועקרונית; מי שזכאי לעזרת החברה, מי שזכאי לתמיכת המדינה, מי שזכאי להבטחת הכנסה, יקבל אותה בלי טריקים ובלי מנגנוני התחמקות. תודה רבה.

דיון בהצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס’ 78), התשס”ז-2006 (קריאה ראשונה)

מבוא ודבריו של יעקב אדרי, שר הקליטה.

דב חנין (חד”ש):

אדוני היושב ראש, עמיתיי חברי הכנסת, הצעת החוק שבפנינו עוסקת בנושא חשוב. מטרתה ראויה - הפחתת מספר תאונות הדרכים. גם הכלים המשפטיים שהיא בוחרת בהם הם כלים ראויים ונכונים. לכן, כמו חברי חבר הכנסת מוחמד ברכה לפני, אנחנו נתמוך בהצעת החוק הזאת. אנחנו חושבים שחשוב יהיה להמשיך ולעבוד עליה לאחר שהיא תעבור את הקריאה הראשונה, אבל ברמת העקרון אנחנו בוודאי נתמוך בהצעה הזאת.

אני רוצה לנצל את ההזדמנות, כיון שהצעת החוק הזאת עוסקת בנהגים שנוהגים ברכב כבד- - -

אדוני היושב ראש, אני מפנה את תשומת לבך לכך שאין לנו פה את שר התחבורה.

היו”ר אמנון כהן:

כן, שר התחבורה לא. יש פה שר תורן - שר הקליטה. מי שהציג את החוק הוא השר אדרי. כנראה שיש אילוצים לשר התחבורה. לכן, אתה יכול להמשיך בינתיים, ותכף ייכנס שר תורן.

דב חנין (חד”ש):

אדוני היושב ראש, אני רוצה לעסוק בזוית אחרת של נוהגים ונהגים ברכב כבד. הובאו בפני נתונים קשים מאד על עובדים שכירים בחברות של הובלה שנאלצים לעבוד ולנהוג במשך שעות ארוכות ללא מנוחה מספקת ומינימלית. אני חושב, שהדבר הזה מסכן אותם ואת כלל המשתמשים בתחבורה ציבורית בצורה מאד מאד קשה.

היו”ר אמנון כהן:

אין פיקוח הדוק על הנושא הזה.

דב חנין (חד”ש):

אדוני היושב ראש, אכן אתה צודק. אין מספיק פיקוח. התחום הזה הוא תחום פרוץ ומופקר. אני אומר בצער שחברות ההובלה משתמשות בכוחן כדי לכפות על הנהגים שעובדים אצלן נהיגה שאיננה מתקבלת על הדעת מבחינת ההיקף שלה, מבחינת הזמן שלה, מבחינת הרציפות שלה.

אדוני היושב ראש, הייתי רוצה לראות הצעת חוק של הכנסת שתעסוק בתחום הזה. אני יודע שאתה עבדת במשך שנים כיושב ראש ועדת הכלכלה, ואני מאד הייתי שמח שוועדת הכלכלה תיקח על עצמה טיפול בסוגיה הזאת שהיא סוגיה בעייתית ביותר. למרבית הצער, התופעה הזאת קיימת במשך שנים, ועד עכשיו לא מוצאת פתרון מתקבל על הדעת.

היו”ר אמנון כהן:

הפתרון קיים, אבל יש בעיית אכיפה. לכן, צריך להוציא יותר פקחים שיסתובבו בדרכים ויעצרו. כלומר, החוק קיים והוא טוב, ואין מצב לחוקק עוד חוקים.

דב חנין (חד”ש):

אדוני היושב ראש, יש צורך גם ברמת החוק להחמיר את רמת הענישה הקיימת, כדי שכאשר כבר תופסים חברה שעוברת על החוק שהיא תשלם באמת את מלוא המחיר על עבירות כאלה, כדי שבאמת זה יהיה לא כדאי להעסיק נהגים בצורה הזאת.

מעבר לכך, כמובן ששאלת תאונות הדרכים היא שאלה רחבה. לא אעסוק בה כאן, ואני רק אומר שני משפטים. בעיית התאונות בישראל לא תיפתר, אם לא יהיה מהפך בנושא תשתיות הדרכים בישראל. בעיית תאונות הדרכים בישראל לא תיפתר, אם צפיפות הרכב בכבישי ישראל תישאר כפי שהיא. זה מחייב הרבה יותר התייחסות לתחבורה ציבורית, הרבה יותר אמצעים לתחבורה ציבורית. שוב, קיימנו בנושא הזה היום דיון ראשוני בוועדת הכלכלה. יש הרבה מאד שמוטל גם על הכנסת בתחום הזה - הרבה מה שאנחנו יכולים לעשות. אני מקווה שבקדנציה הזאת נוכל לתרום למהפכה אמיתית בתחום התחבורה הציבורית וההתמודדות עם תאונות דרכים בישראל. תודה רבה.

23 לנובמבר 2006

הודעה לעיתונות

מצ”ב שתי הצעות חוק לעיונכם שהוגשו הבוקר בתמיכת שורה של חברי כנסת החתומים על הצעה לפי הפירוט המופיע מטה

• הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון- פיקוח על עמלות הבנקים)
• הצעת חוק הודעה לעובד (תיקון- תנאי עבודה)

לפרטים נוספים: עינת פודחרני, עוזרת לח”כ דב חנין : 050-6230249 / משרד: 02-6753851

dhanin@knesset.gov.il

הכנסת השבע-עשרה

הצעת חוק של חברי הכנסת:

• דב חנין
• שלי יחימוביץ
• חיים אורון
• יעקב מרגי
• ליה שמטוב
• רן כהן
• מוחמד ברכה

הצעת חוק הודעה לעובד (תיקון- תנאי עבודה), תשס”ז 2006

הוספת סעיף 1א

1. נקבעו תנאים בחוזה קבלנות או בחוזה למתן שירותים- לרבות חוזה למתן שירותי כוח אדם בין מזמין השירות לבין המעביד שעניינם בשכר עובדים או בתנאי עבודתם או במחיר לשעת עבודה, ימסור המעביד לעובד העתק מתנאים אלו.

דברי הסבר

בשוק העבודה העסקה כיום חלק ניכר מהעובדים מועסקים באמצעות קבלני כוח אדם וקבלני שירותים המוצבים אצל מזמין השירות, דרך העסקה זו החלישה במידה רבה את מעמד העובדים הנאלצים להתמודד מול מעסיק בפועל שבחצריו מתבצעת העבודה ומול מעסיק פורמלי. לעתים קרובות מזמין השירות קובע תנאים בחוזה הקבלנות או בחוזה למתן שירותים הנוגעים לעלות שעת העבודה או לשכר העובדים אצל הקבלן. עם זאת , לעובד אין כל יכולת לדעת מהם תנאי העבודה שכן אין הוא צד לחוזה המסחרי שבין מזמין השירות לבין הקבלן .

הדרך כמעט היחידה בה יכול לדעת העובד מהם אותם תנאים היא באמצעות הליכי גילוי מסמכים לאחר סיום עבודתו ולאחר שהוא נאלץ להגיש תביעה כנגד מעבידו, ועד כה בתי הדין האזוריים לעבודה נקטו בגישות סותרות לגבי ישום הדרך בה יכול העובד לדעת פרטים על תנאי עבודתו בין המזמין לקבלן .

בע”ע 1503/02 יחיאלי נ’ חברת השמירה בע”מ (טרם פורסם מיום 6.5.04) בית הדין הארצי לעבודה הכיר באפשרות תביעה של עובד מכוח הסכם שכזה, אולם יש צורך ליתן ביטוי להכרה זו בחקיקה מפורשת המעגנת את זכותו של העובד לקבל לידיו כבר במהלך יחסי העבודה את הסעיפים בחוזה ההתקשרות הנוגעים לתנאיו או לעלות העסקתו, שאחרת אין לעובד במערכת יחסים משולשת כל אפשרות פרקטית לדעת מהן זכויותיו מכוח ההסכם בין המזמין לקבלן .

לתיקון לחוק אין עלות תקציבית והוא עומד בקנה אחד עם עקרון התחרות החופשית וזרימת המידע בשוק חופשי .