אדום - ירוק

דברים במסגרת דיון בועדת הפנים והגנת הסביבה בעניין גל הריסות בכפרים בואדי ערה.

לפרוטוקול המלא.

לסרטון המסביר את בעיית הריסות הבתים בכפר הלא מוכר דאר אל חנון

דב חנין:

אני רוצה בכל זאת להתיחס לעוד עניין אחד שלא עלה. לא אחזור על הדברים שאמרו חברי, הם הציגו את הדברים היטב, אבל אני חייב לומר לך גבירתי היושבת-ראש ולעמיתי חברי הכנסת, שלאחר שהייתי באזור הזה ופגשתי את האנשים יצאתי בתחושה קשה מאוד. יש לנו כאן כמה מקרים של הריסות, באל בורג’ ובביתו של מר יונס שנמצא על הגבול בין ערה וערערה ובגלל איזו פורמליסטיקה עיוורת ואטומה הבעיה לא נפתרת. יש את המקרה של דאר אל-חנון, שאגיד עליו מספר מילים בהמשך. כל הדוגמאות הללו קפקאיות מאוד ואין שום סיבה תכנונית, אין שום סיבה הגיונית להגיע לצווי הריסה. במקומות אחרים לא פועלים כך. בדיון שהוועדה קיימה לפני כשבועיים נאמר לנו שמדיניות המינהל להגיע להסדרים עם אנשים, ואף הוצגו לנו מסמכים על כך.

אני שואל את עצמי, אם המצב כל-כך מטורף האם יש איזה היגיון מאחורי השיגעון? אני חייב לומר לכם, עמיתי חברי הכנסת, שיש לי תחושה קשה מאוד. אני חש שמאחורי העניין הזה יש רצון להמאיס על אנשים את חייהם. כאשר אדם מתרוצץ ועושה את כל שדורשים ממנו, וגם משקיע כסף רב – במקרה של אל בורג’ השקיעו כסף רב בכל ההליכים התכנוניים – וכל פעם מתגלה איזה תירוץ חדש, ואני אומר “תירוץ” כי אין מילה טובה יותר להציג את זה, אני חש שרוצים לתת לאנשים תחושה שבעצם אין שום דרך, ולא יעזור להם אם יגישו בקשות, ולא יועיל להם אם יילכו לפי הספר, תמיד יימצא טריק כזה או אחר שימנע מהם מלהקים את מה שהם מבקשים להקים. התחושה הזאת קשה מאוד, כאשר במקביל אנחנו שומעים את כל הדיבורים הפוליטיים, שחוזרים ונשמעים, על התנתקות מאום אל פחם או העברת ואדי ערה לרשות הפלסטינית. יש כנראה גורמים שהחליטו לתרגם את המדיניות הזאת גם לשפת המעשה בשטח בכדי שאנשים יבינו שמדובר בדברים רציניים. הכיוון הזה מדאיג אותי מאוד.

לא אחזור על דברים שנאמרו, אך אני מבקש לומר כמה מילים על דאר אל-חנון. הכביש שנהרס זה דוגמה לרשעות. הרי בכביש הזה אין שום פגיעה, הוא לא פוגע תכנונית. דרך אגב, מי שלא ביקר במקום עשוי לחשוב שמדובר באיזה כביש ארוך של מספר קילומטרים, אבל מדובר ברצועה סלולה של 50-60 מטרים.

ג’מאל זחאלקה:

ובתוך השטח שלהם.

אחמד טיבי:

אין מתחתיו מנהרה ואין מעליו גשר.

דב חנין:

הדבר היחיד שקטע הכביש הקצר הזה עושה, שבחורף הילדים שעוברים בין הבתים לא צריכים לעבור בבוץ.

טלב אלסאנע:

מה חמור יותר, סלילת הכביש או הריסתו?

דב חנין:

ההריסה של קטע הכביש מרגיזה ומקוממת, אין לה שום הצדקה.

האזור כולו לפי תמ”א 35 מוגדר כאזור איתור של מרקם עירוני. אין שום סיבה לא לאפשר שם בנייה. אומר חבר הכנסת זחאלקה שיש שם איכויות נופיות, אבל איכויות נופיות יכולות להיות גם במרקם עירוני. אנחנו רוצים שגם בעיר יהיו נופים, לא רק בכפרים. אין שום סיבה תכנונית אמיתית לפי התוכניות הקיימות שלא לאשר את המבנים. חייבים לחתוך את הקשר הגורדי הזה.

גברתי היושבת-ראש, אני מציע שהוועדה תקבל שלוש החלטות.

ראשית, הרעיון שהציע חברי חבר הכנסת זחאלקה מצוין, שוועדת הפנים והגנת הסביבה תצא לסיור מאורגן באזור הזה במהרה, תבקר בכל הישובים ותראה את המבנים. אין תחליף למראה עיניים כדי להבין שלא מדובר כאן על אילו עוולות תכנוניות, אלא בסך הכול על הרצון של אנשים לחיות, זאת העוולה היחידה שמתרחשת שם.

שנית, הוועדה צריכה לקבל החלטה חד-משמעית על פנייה לכל גורמי התכנון בבקשה לעצור את כל תוכניות ההריסה עד שיתקיים דיון רציני ומקיף עם כל הגורמים, ובהשתתפות התושבים.

דבר שלישי, הוועדה צריכה לפנות בבקשה להשלים מייד את המהלך של העברת הכפר דאר אל-חנון, בהמשך לדבריו של חבר הכנסת אורון, על-פי יוזמתו של שר הפנים לשעבר חבר הכנסת אופיר פינס-פז, למועצה המקומית ערערה. יש הסכמה של כל הגורמים המעורבים. הגורם היחיד שמתנגד הוא גורם שלא צריכה להיות לו אמירה בעניין. אם כל הגורמים בשטח מסכימים מדוע שר הפנים צריך להתעקש לייצר בעיה במקום שאף אחד לא רוצה בה?

קטע מדיון בועדת הפנים והגנת הסביבה, בהשתתפות שר התשתיות הלאומיות, ח”כ בנימין בן אליעזר.

לפרוטוקול המלא.

דב חנין:

 אדוני היושב-ראש, קודם כול אני מבקש לברך אותך על יוזמת הדיון. זה דיון חשוב. אדוני השר, אני מבקש לברך על דבריך בפתיחת הדיון, שהיו חשובים מאוד. אני מברך על העבודה שנעשית עם המשרד שלך, גם עם מנכ”ל המשרד, שפתוח מאוד לנושאים האלה, ועם מר גרוס שיושב כאן ופתוח לעניינים האלה.

 עד כאן הברכות, ומכאן להצעות ולהערות.

 אני שמח לשמוע על ההתקדמות בתחום הגז. אני מברך עליה. היא חשובה. אני בעדה ותומך בה.

שר התשתיות בנימין (פואד) בן-אליעזר:

זה חלק מן התשובה לחברת הכנסת מרינה סולודקין. אני בא עכשיו מדיון שני בוועדת הכלכלה על כך שבמשך חודשיים מחיר הגז הביתי עלה ב-20%, לכן עכשיו אנחנו עושים רפורמה ומחזירים את הפיקוח.

דב חנין:

אני מברך גם על כך.

גם הגז, עם כל חשיבותו, אינו פתרון פלא. קודם כול כי גם גז הוא דלק פוסילי וגם גז בסופו של דבר תורם לאפקט החממה שאנחנו מבקשים להימנע ממנו, וגם מכיוון שמלאי הגז בעולם מוגבל, ומלאי הגז שעומד לרשות ישראל מוגבל בוודאי אף הוא.

 אני מבקש להציג טענות קשות למדי על מה שממשלת ישראל עושה בתחום האנרגיה. אני מבקש להתחיל בתקציב המדינה העומד בפנינו. בתקציב המדינה האחרון, סעיף ייעול השימוש באנרגיה שבתקציב הקודם עמד על 2.1 מיליון שקל, שהוא סכום אפסי, יורד ל-1.6 מיליון שקל, שהוא סכום עוד יותר אפסי. יש המון הצעות, יש אנשים מצוינים, אבל כאשר התקציב יורד גם היכולת לפעול יורדת, ואין מה לעשות, זאת המציאות.

נירה לאמעי:

 מה עם התוספת לפיקוח בר קיימא? היתה תוספת תקציבית.

קריאה:

 לא לתקציב משרד התשתיות הלאומיות.

דב חנין:

באשר לאנרגיות מתחדשות שדובר עליהן רבות, אני רוצה להגיד את המספרים בפרספקטיבה קצת יותר ארוכה. לפני שנתיים הוקצבו למעלה מ-6 מיליון שקל למחקר באנרגיות מתחדשות, בשנה שעברה הוקצבו קצת יותר מ-2 מיליון שקל, והשנה בגלל המון “דיבורים ירוקים” ירדנו לפחות ממיליון שקל, ל-900 אלף שקל.

היו”ר אופיר פינס-פז:

הם סומכים כנראה על הסקטור הפרטי שיעשה עבורם את כל העבודה.

דב חנין:

הם סומכים כנראה על הסקטור הפרטי. ראינו את ההסתמכות הזאת בביקור שלנו בשדה בוקר, כאשר ראינו מדענים שעושים עבודה מרשימה מאוד בתקציב מחקר פרטי שלהם, לא בתקציב שמדינת ישראל גייסה לעזרתם כפרויקט ממלכתי שניתנת לו כל התמיכה.

הוזכר כאן למשל עניין “המיסוי הירוק”. הרעיונות יפים מאוד, אבל ועדת “מיסוי ירוק” עדיין מדשדשת ולא יצאה לדרך. יש פרסומים ודיבורים על “מיסוי ירוק” לכלי רכב היברידיים.

שר התשתיות בנימין (פואד) בן-אליעזר:

עד לסוף השנה הוועדה אמורה להגיש מסקנות.

דב חנין:

בוועדה סמוכה של הכנסת אנחנו עובדים על רפורמה בליסינג, רפורמה ארוכת טווח למספר שנים, אולם מרכיב אחד נעדר ממנה לגמרי – המרכיב ה”ירוק”. האופי המזהם או הלא מזהם של כלי הרכב לא נוכח ברפורמה שמשרד האוצר אומר שהיא רפורמה למספר שנים כי צריך יציבות. גם אני רוצה יציבות ועקביות, אבל ברפורמה הזאת אין מדד “ירוק”. זה אומר שגם לא יהיה מדד “ירוק” עם יציבות והמשכיות.

המון טכנולוגיות סביבתיות מרשימות מאוד מתפתחות בארץ.

היו”ר אופיר פינס-פז:

בעיקר לייצור.

דב חנין:

אך אין מעורבות ועידוד ממשלתיים. לא כל דבר צריך לעודד, אבל יש דברים רבים שבוודאי צריך לעודד. לא אציג כאן דוגמאות לדברים שמגיעים אל שולחני, והדוגמאות רבות מאוד, אבל התמונה הכללית היא של יזמים ישראלים שיש להם רעיונות טובים, כך זה נראה, ולא את כל הרעיונות בדקתי - -

היו”ר אופיר פינס-פז:

חלק מן היזמים יושבים כאן ונאפשר להם לדבר.

דב חנין:

- - וכולם מרגישים שהם נמצאים במצב מתסכל, שהם צריכים להתדפק על הדלתות של חברי הכנסת בכדי לשכנע שבכלל יש טעם לבדוק את היוזמות הללו.

יש לי מספר טענות לשר התשתיות הלאומיות. אדוני השר, הייתי רוצה מאוד שהדברים שאמרת בפתיחת הדיון יהיו אמירה שתוביל להחלפת הדיסקט במשרד. משרד התשתיות הלאומיות לא יכול להתנהל היום כמו לפני 10 שנים כי המציאות העולמית שונה. אני יודע שקשה מאוד לשנות התנהלות במשרדי הממשלה, יש המשכיות ואינרציה וכדומה, אבל אדוני השר, אנחנו בהחלט חייבים להחליף דיסקט. הדברים שאמרת בפתיחת הדיון הזה צריכים להיות המוטו של הדיסקט החדש.

בתחומים הללו המשרד לא צריך להתנהל בזהירות ובמתינות, אלא להיפך, בתנופה, לשים את הדברים על השולחן ולדפוק עם היד אם צריך. אנחנו זקוקים בדחיפות לתוכנית לאומית של חיסכון בשימוש באנרגיה, כפי שאמר מר גרוס. אני סבור שזה הכיוון הכי אפקטיבי, הכי קצר-טווח והכי מהיר. אם נעשה מה שצריך בתחום הזה נוכל לחסוך תחנת כוח פחמית אחת לפחות. אני יודע שהמשרד מקדם היום תחנת כוח פחמית. אם נחסוך באנרגיה אולי לא נצטרך את תחנת הכוח הפחמית הזאת. למרות שאני יודע שיש לנו מכרות פחם גדולים מאוד בישראל ואנחנו דואגים לכורי הפחם, עדיין לדעתי אפשר למצוא לזה פתרון אחר …

 גם לכנסת יש תפקיד, בשני מישורים. קודם כול במישור התקציבי, בתקציב המדינה בתחום האנרגיה והאנרגיה המתחדשת. לא נמלא תפקידנו כראוי בכנסת אם לא נפעל בעניין הזה. אני מקווה לראות אותך, אדוני השר, בוועדת הכספים, שתדרוש שם העלאה משמעותית בתקציבי המשרד לאנרגיה מתחדשת ולחיסכון באנרגיה. אני מבטיח לך שאני לפחות אהיה שם, ואני מקווה שכל חברי הכנסת שנמצאים כאן יהיו ויתמכו בך.

 המישור השני הוא חקיקה של הכנסת. אנחנו לא יכולים להמתין לממשלה בכל הנושאים. אני מברך אותך מאוד אדוני היושב-ראש על הצעת החוק שהגשת בתחום הזה.

היו”ר אופיר פינס-פז:

 יחד עם חבר הכנסת יוחנן פלסנר.

דב חנין:

 זאת הזדמנות לברך גם אותו. עלינו לקדם חקיקה נמרצת מאוד בנושא אנרגיה, חיסכון באנרגיה ואנרגיה מתחדשת. עולים רעיונות רבים בתחום הזה ואני מקווה שנקדם אותם במהירות. תודה רבה.

דב הגיש אתמול הצעת חוק המגבילה הקמת מתקנים ביטחוניים*** מנסחי החוק: “ההסדר הקיים גרם פעמים רבות לנזקים בלתי הפיכים, כאשר בחסות השיקולים הביטחוניים, נפגעו בצורה גסה עקרונות תכנון, עקרונות דמוקרטיים וערכים בריאותיים וסביבתיים” .

בדיון מיוחד שנערך היום בועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת אמר דב: “המצב שבו ניתנת לצבא היכולת להקים מתקנים ביטחוניים ללא התייחסות לשיקולים בריאותיים וסביבתיים, ערכי נוף או הסדרי שיתוף ציבור בסיסיים הוא בעייתי ושייך למשטרים אפלים. מקרה עיר הבהד”ים שנידון היום הוא הוכחה נוספת לכך שהמערכת הצבאית עושה את ככל העולה על רוחה מבלי להתחשב בשאר האזרחים אשר יסבלו מהשלכות ההחלטה במשך שנים רבות. לכן חייבים להסדיר אחת ולתמיד בחקיקה כוללת ומאוזנת את סמכויות הבנייה המצויות בידי הצבא כיום”. 

דב הגיש אתמול, יחד עם ח”כ מלכיאור וח”כים נוספים, הצעת חוק המסדירה את הקמת המתקנים הביטחוניים. ד”ר אורן פרז ועו”ד אתי רוזנבלום, מהקליניקה הסביבתית בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר אילן אשר נסחו את החוק: “תהליך אישור בניית עיר הבה”דים מדגים את הבעייתיות הטמונה בהסדר המשפטי הקיים בפרק ו’ לחוק התכנון והבניה שנחקק בשנת 1965 והמעניק סמכויות תכנוניות מרחיקות לכת למערכת הביטחון. הסדר זה גרם פעמים רבות לנזקים בלתי הפיכים, כאשר בחסות השיקולים הביטחוניים, נפגעו בצורה גסה עקרונות תכנון, עקרונות דמוקרטיים וערכים סביבתיים. במספר פסקי דין, קראו בתי המשפט לכנסת לשנות את הוראות החוק, כך שיתאימו בצורה טובה יותר למציאות הקיימת היום”.

הצעת החוק, המבוססת על מחקר שנערך על ידי ד”ר אורן פרז ועו”ד אתי רוזנבלום מהקליניקה הסביבתית בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר אילן ופורסם לאחרונה, מתווה מסלול מובנה לקבלת החלטות תכנוניות המערבות שיקולים ביטחוניים. מסלול זה מתחשב באופי המיוחד של קבלת החלטות בעלות אופי ביטחוני, אך משלב בתהליך קבלת ההחלטות שיקולים נוספים, בהם שיקולי  תכנון  כלל-ארציים ומחוזיים ושיקולים סביבתיים ודמוקרטיים.

תמצית הצעת החוק:

בהתאם להוראות החוק הקיים, הצבא יכול למעשה לעשות כמעט כל מה שהוא רוצה. אם הוא רוצה להקים למשל מחנה חדש, לבנות מחסנים או כל מתקן ביטחוני אחר, כל מה שהוא צריך לעשות זה להכין תשריט של המקום ולהגיש אותו לוועדת תכנון מיוחדת (=הועדה למיתקנים ביטחוניים, שמורכבת משלושה אנשים, שאחד מהם הוא נציג שר הביטחון) שמאשרת את הבניה כמעט תמיד. זה כל התהליך! אין כל ביקורת על התכנית שהצבא מגיש, התכנית לא צריכה להיות מתאימה לנורמות תכנוניות קיימות (כפי שבאות לידי ביטוי בתכניות מתאר ארציות ומחוזיות), אין התחשבות בהיבטים של איכות הסביבה, ואין שקיפות ושיתוף של גורמים נוספים. ההחלטה מתקבלת על ידי הצבא, ומאושרת על ידי הועדה למיתקנים ביטחוניים, שאפילו לא רואה את התכנית שהכין הצבא (היא רואה רק תשריט)!
המצב החוקי הקיים הביא פעמים רבות לנזקים בלתי הפיכים, כאשר בחסות השיקולים הביטחוניים, נרמסו עקרונות תכנון, עקרונות דמוקרטיים וערכים סביבתיים. כך למשל קרה בחוף הים של עתלית. כך למשל קרה כשהקימו בסיס צבאי ליד היישוב מצפה הושעיה. וכך קורה עכשיו בהקמת עיר הבהדים.
בתי המשפט, במקרים אשר הובאו בפניהם, היו ערים לבעייתיות בהוראות החוק. הם הדגישו שמדובר בהוראות חוק שנחקקו בשנת 1965, ואינן מתאימות לימינו. הם ראו גם את התוצאות ההרסניות שהוראות החוק גורמות. ולכן הם קראו למחוקקים לשנות את הוראות החוק, כך שיתאימו בצורה טובה יותר לתרבות הישראלית הקיימת היום, ויאזנו בצורה טובה יותר בין צרכי הביטחון וצרכים אחרים- תכנוניים, סביבתיים ודמוקרטיים.
הצעת החוק באה לצקת תוכן למסגרת הכללית אשר הוצעה על ידי בתי המשפט על ידי שינוי מפורט של הוראות פרק ו’ לחוק התכנון והבנייה. ההצעה יוצרת מסלול חדש לקבלת החלטות תכנוניות הכוללות היבטים ביטחוניים, המחייב התחשבות גם בהיבטים תכנוניים, סביבתיים ודמוקרטיים. בניגוד למצב הקיים בו לא מתקיים תהליך תכנון מסודר לשם קבלת החלטות בנוגע לפרויקטים הכוללים היבטים ביטחוניים, מתווה התיקון המוצע מסלול מובנה וברור לקבלת החלטות תכנוניות המערבות שיקולים ביטחוניים. 
ונדגיש- התיקון לחוק מתחשב באופי המיוחד של קבלת החלטות בעלות אופי ביטחוני, בין השאר על-ידי קביעת לוח-זמנים מקוצר להליכי התכנון, קביעת שקיפות חלקית בלבד ומתן אפשרות לחריגה במקרים מיוחדים. עם זאת, נקודת המוצא לתיקון זה היא כי כל הליך תכנוני, ואפילו הוא מערב שיקולים צבאיים, אינו יכול להתעלם ממכלול השיקולים האחרים הכלולים בו, בהם שיקולי תכנון  כלל-ארציים ומחוזיים ושיקולים סביבתיים ודמוקרטיים.

הצעת חוק איסור קבלת ביטחונות מעובד, פ’ 1230/17. הצעת החוק נומקה ותובא להצבעה בשבועות הקרובים. 

דב חנין (חד”ש):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש עמיתי חברי הכנסת, אני מתכבד לנמק בפני הכנסת את הצעת חוק איסור קבלת ביטחונות מעובד, חוק חשוב של הגנה על זכויות העובדים בישראל, שאמור להיות נדבך מרכזי במערכת ההגנה על זכויותיהם של העובדים, ובמיוחד של העובדים החלשים.

בגרעין הצעת החוק הזאת האיסור על מעביד לדרוש ביטחונות מעובדים כדוגמת דרישה של סכומי כסף כפיקדון שיוחזר לעובד רק אם יתמיד בעבודתו מעבר לתקופה נקובה.

בשנים האחרונות התופעה של מעבידים הדורשים מעובדיהם ביטחונות שונים להבטחת הישארותם בעבודה הולכת ונפוצה. התופעה הזאת מהווה תשתית פורייה לניצול העובדים ולפגיעה בזכויותיהם, ולמעשה פוגעת בנורמות בסיסיות של מערכת יחסי העבודה, כמו למשל העלאת שכר, קידום בעבודה, הטבות, שיפור תנאים וכדומה.

דרישת הביטחונות מהעובדים מצמצמת, ולפעמים שוללת לחלוטין, את אחת מזכויות האדם הבסיסיות, הזכות לחופש העיסוק. היא יוצרת תופעה חברתית קשה שבה העובד למעשה משועבד למקום עבודתו. התופעה הזאת רווחת במיוחד דווקא במקומות עבודה שבהם השכר הוא נמוך ותנאי העבודה ירודים.

ההצעה שלפניכם, עמיתי חברי הכנסת, נותנת משקל ראוי לזכותם של העובדים לעזוב את מקום עבודתם ולממש את זכותם לחופש העיסוק, ומסיר את איום הפגיעה הכלכלית מפני אלה הרוצים לממש את הזכות הזאת. הצעת החוק הזו נתמכת על ידי הפורום לאכיפת זכויות העובדים, בין היתר על ידי האגודה לזכויות האזרח בישראל, על ידי איתך - משפטניות למען צדק חברתי, קו לעובד, שדולת הנשים בישראל, התוכנית הקלינית למשפט ורווחה באוניברסיטת תל אביב, מען – עמותה לסיוע לעובדים וארגונים נוספים.

ארגוני זכויות העובדים, שמביאים בפניי את הנתונים, מדגישים את חשיבותה של הצעת החוק הזו כחלק ממהלך שמטרתו להיאבק בניצול העובדים ולהילחם באחת התופעות הבעייתיות  ביותר בשוק העבודה הישראלי. לפי הנתונים שבידיהם, חלק גדול מאד מהעובדים המדוברים הם עובדים ששכרם נע בין שכר מינימום ל-30 שקלים לשעה. חלק גדול מהעובדים האלה הם צעירים לאחר הצבא, אבל מדובר גם לפעמים בעובדים מבוגרים יותר, מדובר בין היתר בעובדים זרים בכל הגילאים.

מהמידע שהגיע לידיי עולה שמעסיקים משתמשים בצורות שונות על מנת לכבול אליהם עובדים המרווחים שכר מינימום וקרוב לכך. זו אחת המטרות של הצעת החוק. הצעת החוק נועדה למנוע את ניצול העובדים ואת כבילתם למעביר. בפועל, אפשר לומר שהצעת החוק הזו עומדת בקנה אחד עם עקרונות של שוק פתוח באמת, שבו יכולים לעבור לא רק הון וסחורות, אלא גם העובדים.

עמיתיי חברי הכנסת, אני רוצה להפנות את תשומת לבכם לכמה תופעות בעייתיות, שהצעת החוק הזו מאפשרת את מיגורן. התופעה הראשונה היא, כמובן, לקיחת הבטוחה הישירה. כאן אנחנו מדברים על מצב שבו מחתימים את העובדים על שטר חוב או על צ’ק פתוח. זה כמובן מקרה קיצוני ביותר, שבו לוקחים כספים מהעובד עם תחילת העבודה. למעשה, עם תחילת העבודה המעביד בסיטואציה הזאת מחתים את העובד על שטר חוב, לפעמים שטר החוב הזה איננו כולל ערך כספי כלשהו, ושטר החוב הזה ניתן למילוי בכל סכום שהוא על ידי המעביד. בפועל, שטרות כאלה ממולאים לעתים אפילו בסכומים של אלפי שקלים. כאשר שטר כזה מופעל, עמיתיי חברי הכנסת, לעובד אין אפילו את הזכות הבסיסית להתגונן, אלא הוא צריך לבקש רשות מבית המשפט בכדי להתחיל את תהליך ההתגוננות.

סוג אחר של מפגע חברתי, שהצעת החוק באה להתמודד אתו, הוא לקיחת בטוחה ישירה באמצעות החתמת העובדים על היתר למשיכת כספים מחשבונם. בפועל, גם זו דרך של שליחת  יד מצידו של המעביד לכיסו של העובד, ושימוש באמצעי כלכלי שמרתק את העובד למקום עבודתו.

ישנה צורה נוספת, שהיא רווחת למדי, צורה של בטוחה עקיפה. הצורה הזו מתבטאת בהסכמות חוזיות בין העובד לבין המעביד לניכוי הספים מהמשכורת במקרה שבו העובד לא יעבוד תקופה מסוימת. גובה הקנס נע לרוב בין שכר של שבועיים לשלושה, אבל במקרים שבהם העובד לא הועסק תקופה ארוכה ייתכן כי לא ישולם לו כלל שכר.

אדוני היושב ראש, הצעת החוק הזו היא הצעת חוק חשובה, חיונית. לא במקרה היא נתמכת על ידי פורום כל כך רחב של ארגוני זכויות העובדים בישראל. ראוי היה שההסדר הזה יהיה מזמן בספר החוקים של ישראל. ראוי היה, אדוני היושב ראש, שהצעת החוק הזו תבוא על ידי הממשלה. אני חושב שבכלל צריך לבוא לממשלה ולהזמין אותה לחוקק יותר חקיקה חברתית. זו לא נחלתנו בלבד, לא נחלתם של חברי הכנסת לקדם חקיקה חברתית בעצמם. הלוואי שהממשלה תביא הצעות חוק חברתיות מהסוג הזה. לצערי הגדול, המצב הזה לא מתרחש. החוק החשוב הזה נותר לנו, חברי כנסת, לקדם אותו.

הצטרפו אליי קבוצה של חברי כנסת, בין היתר: חברת הכנסת שלי יחימוביץ, חבר הכנסת מיכאל מלכיאור, חבר הכנסת יורם מרציאנו, חבר הכנסת מוחמד ברכה, חבר הכנסת חנא סוויד. אבל אני משוכנע, אדוני היושב ראש, שזוהי הצעת חוק שעליה יכול וצריך הבית הזה כולו להתאחד, מכיוון שאנחנו מדברים פה על הנורמות הבסיסיות של תנאי העבודה. אנחנו מדברים על ההבדל בין עובד חופשי לבין עבד. מי שקשור למקום עבודתו בשלשלאות איננו עובד חופשי, ואנחנו חייבים להבטיח שבמדינת ישראל לא יהיו לנו עבדים שמרותקים למקומות העבודה שלהם, אלא עובדים חופשיים שכאשר הם רוצים הם יכולים לממש את זכותם לחופש העיסוק, יכולים לממש את זכותם לעזוב את המעביד וללכת למקום אחר מבלי שהם ייקנסו בקנסות כספיים משמעותיים.

אדוני היושב ראש, ניהלתי משא ומתן מקיף עם הדרגים המקצועיים השונים במשרדי הממשלה בקשר לתמיכה בהצעת החוק הזו. אני שמח שנמצא אתנו שר הבינוי והשיכון, שהוא גם חבר בוועדת השרים לענייני חקיקה, מכיוון שהחוק הזה ישוב ויעלה על שולחנה של הוועדה. עמדתו של שר המשפטים ושל הדרג המשפטי במשרד המשפטים, לפי מיטב הידוע לי, היא של תמיכה בהצעת החוק הזו. גם הדרג המקצועי במשרד התעסוקה תומך בהצעת החוק הזו ורואה בה הצעת חוק חשובה וראויה.

מאוד הצטערתי לשמוע שוועדת השרים לחקיקה החליטה בכל זאת להתנגד להצעת החוק. אני חושב שההתנגדות הזו מבוססת על אי-הבנה, ולכן הצעתי גם לשר התמ”ת וגם לשרה המקשרת שנדחה את ההצבעה על הצעת החוק הזו בכדי שנוכל להמשיך את הדיון. אם יש למשרדי הממשלה הערות ענייניות שונות על הניסוח אני כמובן פתוח לדיון אתם. העיקרון הוא עיקרון צודק, חשוב, חיוני וראוי שממשלת ישראל תתייצב לצידם של העובדים ולא נגדם.

שלי יחימוביץ (העבודה-מימד):

למה לא להצביע?

דב חנין (חד”ש):

מכיוון שזו ההסכמה, גברתי.

שלי יחימוביץ (העבודה-מימד):

חבל. זה היום שבו נשברו ההסכמות.

היו”ר אמנון כהן:

תודה רבה, חבר הכנסת דב חנין. הצעת חוק חשובה. כאמור, תשובה והצבעה במועד אחר. אני מקווה שתשיג את התמיכה של הממשלה והקואליציה. הצעת החוק הזו רואיה.

דברים בדיון משותף לועדה לזכויות הילד וועדת העבודה והרווחה. בעקבות הדיון הניחו דב וחברי הכנסת חילו, גלנטי ורן כהן הצעת חוק להמשך פעילות הקרן.

לפרוטוקול המלא.

להצעת החוק.

דב חנין:

 תודה רבה אדוני.

 אני חייב לומר לכם, עמיתי חברי הכנסת, כאשר אני שומע את נציג משרד האוצר אני פשוט משתומם על הדברים.

 בואו נתחיל בהיסטוריה. הקרן הזאת הוקמה בחוק ההסדרים. שאלה חברת הכנסת נאדיה חילו איך קרה שבחוק ההסדרים אירע דבר טוב, וזאת אכן שאלה רצינית. דבר כזה קרה בשל סיבה אחת, כי בשנת 2003 קרה דבר רע מאוד בהיסטוריה של מדינת ישראל – קיצוץ נורא, דרמטי ואכזרי בקצבאות הילדים שיצר משבר שאנו סובלים ממנו עד היום, של הגדלת העוני בקרב הילדים.

רן כהן:

 של הגדלת הסיכון.

דב חנין:

 של הגדלת הסיכון והגדלת הבעיות. הפילו עלינו גזרה ענקית, ובצדה של הגזרה נתנו סוכריה קטנה, אמרו: לפחות תהיה איזה קרן שתטפל, שתמעיט במעט את רוע הגזרה. כך בדיוק אירע.

 עכשיו בא משרד האוצר ואומר: עברו 4 שנים ואפשר לבטל את הקרן. לכאורה המצב השתפר. אני שומע מידידי חבר הכנסת יעקב כהן שכנראה מעלים את קצבאות הילדים ולא צריך כבר שום קרנות כי נפתרו הבעיות, אין עלייה בשיעור העוני אצל הילדים, הכול בסדר. נפתרו בעיות הילדים בסיכון, המדיניות הכלכלית חברתית היום נוקטת צעדים לטובת הילדים וממש אין צורך בקרן הזאת …

 אני אומר לכם עמיתי חברי הכנסת, שהשערורייה של המדיניות הכלכלית של 2003 לצערי הרב עדיין מלווה אותנו. אנחנו עדיין משלמים את המחיר, וילדי ישראל עדיין משלמים את המחיר של השערורייה הזאת. הדבר האחרון שצריך לעשות זה לפגוע באותה תרופה קטנה. אני באמת מלא הערכה לפעילות הקרן, אבל זה באמת טיפה בים של בעיות איומות שקיימות בתחום הילדים בישראל, ואת זה באים עכשיו לשנות ולבטל.

 אני חייב לומר לכם שעמדת משרד האוצר מעוררת השתוממות מעוד בחינה אחת. הרי משרד האוצר שלנו, בעקבות שר האוצר לשעבר בנימין נתניהו, פיתח שנאה חולנית לגמלאות. הם שונאים גמלאות וחושבים שגמלאות זה דבר רע.

יעקב כהן:

 הם שונאים גם ילדים ואת מעמד הביניים.

דב חנין:

 הם שונאים גמלאות, חושבים שגמלאות זה דבר רע. “לא צריך לתת דגים, צריך לחלק חכות” – אנחנו מכירים את התפיסה הזאת. והנה בא המוסד לביטוח לאומי ואומר: אני נותן לכם קצת חכות. מה אומר משרד האוצר? מה פתאום אתם נותנים חכות? הרי התפקיד שלכם לתת רק גמלאות. יש גבול לציניות. אני יודע שמשרד האוצר בעקבות ביבי נתניהו הגיע לרמות ציניות שלא מקובלות אפילו בפוליטיקה הישראלית עתירת הציניות, אבל יש גבול לציניות הזאת.

 אני מסכים עם נציג משרד האוצר, שאמר לנו כאן ביושר שזה לא עניין של כסף אלא של עקרונות. כפי שאמר מנכ”ל המוסד לביטוח לאומי, במילים אחרות זה עניין של אידיאולוגיה, האידיאולוגיה שמנחה את משרד האוצר. אני רוצה לספר לך, מר בר סימנטוב, שהאידיאולוגיה הזאת נדחתה על-ידי הציבור הישראלי. בינתיים היו כבר בחירות, הציבור העניש את מי שהטיל את הגזרות ושלח אותו לאופוזיציה. הגיע הזמן שתבינו שהבטיחו לציבור אידיאולוגיה חברתית, סדר יום חברתי. ההבטחות היו יפות מאוד, אבל לצערי הרב משרד האוצר ממשיך באותה רכבת אנטי חברתית, אנטי ילדים, אנטי קצבאות, אנטי חכות, אנטי הכול, באותה אידיאולוגיה שהציבור הישראלי החליט לדחות. אני מציע לך ידידי נציג משרד האוצר להבין שהעקרונות האלה, ההשקפה הזאת נדחתה על-ידי הציבור הישראלי. אנחנו לא רוצים את הדרך הזאת. אנחנו רוצים דרך חברתית. הבטיחו לנו דרך חברתית ותפקידכם לבצע את זה.

 אני רוצה לדבר על המטרות האמיתיות שמאחורי המהלך של משרד האוצר. הקרן הזאת ממומנת מתוך כספי הגמלאות. כאשר משרד האוצר מציע להעביר אותה אל הממשלה, אל משרד הרווחה, הוא מציע בכך להחליש את המוסד לביטוח לאומי. אני אומר לכם בצער שזאת מטרה קבועה של משרד האוצר. המוסד לביטוח לאומי הוא לא חלק מתקציב המדינה, הוא מוסד קולקטיבי של כולנו. אנחנו מפרישים מכספנו בכדי שבמקרים מסוימים נקבל כחברה - - -

רן כהן:

 זה מוסד של העם ולא של הממשלה.

דב חנין:

 זאת חברת הביטוח הציבורית הגדולה של העם, לא של הממשלה. אי אפשר כל אימת שיש שם קצת כסף לשלוח יד ולקחת את הכסף לטובת תקציב המדינה. המדיניות של החלשת הביטוח הלאומי היא מדיניות שערורייתית. היא מדיניות של שליחת היד לכיס של כולנו. אתם רואים איזה אבסורד יש במשרד האוצר. כאשר מדובר בעשירים אומר משרד האוצר: מה פתאום שניקח מהם כסף? צריך להוריד מהם את העול, להמשיך את הרפורמה במס, להיפך, צריך לתת להם כסף. כאשר מדובר בכספים ציבוריים של כולנו, של הציבור הישראלי, הכי קל להכניס יד לכיס הזה ולקחת את הכסף.

 מה שהציעו למשרד הרווחה והשירותים החברתיים הוא מלכודת דבש. אמרו לכם: קחו את הקרן, קחו את 15 מיליון השקלים. מר איצקוביץ, אני מכיר אותך וגם את השר שלך כשני אנשים נבונים מאוד וממולחים ולכן ידעתם לא להיכנס למלכודת הדבש הזאת ולא ליפול בפח. אם הכסף הזה ייכנס למשרד הרווחה והשירותים החברתיים, מחר יגידו לכם: הרי יש לכם עוד 15 מיליון שקלים.

קריאה:

 אז בואו נקצץ את התקציב.

דב חנין:

 בדיוק. תשתמשו בכספים שלכם. מה אתם דורשים עוד כספים? הנה, הבאנו לכם 15 מיליון שקל. מה פתאום אתם מבקשים עוד תוספות?

היו”ר יצחק גלנטי:

 אבל זה 15 מיליון שקל שלא שייכים להם, אלא לביטוח הלאומי.

דב חנין:

 עמיתי חברי הכנסת, בנושא הזה אין מנוס מלהתערב. לצערי הרב אנחנו לא יכולים לסמוך על משרד האוצר או על הממשלה. לכן אני מציע שחברי ועדת העבודה, הרווחה והבריאות וחברי הוועדה לזכויות הילד, כולנו ביחד ניזום הצעת חוק שנניח כבר בשבוע הקרוב, ואבקש עליה פטור מחובת הנחה, שתגן על הקרן הזאת. אני מוכן לקדם את המהלך הזה. אני מבקש מכולכם להצטרף אליה כיוזמים.

רן כהן:

 אני מתכוון להגיש את הצעת החוק כבר היום. אם אתה רוצה, נגיש אותה במשותף.

דב חנין:

 מצוין. נבקש פטור מחובת הנחה ונקדם חקיקה מהירה בנושא הזה. תודה.

בדיון בועדת הכספים אותו הוביל דב החליטה הועדה להתנגד למכרז החדש למימון אשפוז רפואי לקשישים. מצורף כאן קישור לכתבה בנושא וכן קטעים מן הדיון בועדה.

קישור לכתבת y-net בנושא.

פרוטוקול הדיון המלא.

קטעים מן הפרוטוקול:

היו”ר סטס מיסז’ניקוב:

בוקר טוב ושבוע טוב. אני פותח את ישיבת ועדת הכספים. אנחנו מקיימים דיון מהיר במכרוז ומסחור האשפוז הסיעודי. שני המציעים - חברת הכנסת מרינה סולודקין וחבר הכנסת יעקב מרגי - לא כאן, אבל נמצא כאן חבר הכנסת דב חנין שבקי בנושא ומתחבר אליו.

דב חנין:

תודה רבה אדוני היושב-ראש. אני חושב שהנושא הוא נושא בעל חשיבות עצומה בסוגיה שיש לה משמעות קריטית לחיים ולאיכות החיים של האנשים שכולנו חייבים להם הרבה.

הסיפור של היחס לקשישים במדינת ישראל הוא סיפור כאוב וכואב אבל מה שקורה היום זוהי ירידת מדרגה מאוד מאוד דרמטית בהתייחסות לציבור הקשישים. אנחנו מדברים על יוזמה של משרד הבריאות ומשרד האוצר שפרסמו מכרז חדש לאשפוז סיעודי של זקנים סיעודיים ותשושי נפש בבתי אבות ובמוסדות גריאטריים. החשש הגדול הוא - וזה יותר מחשש כי כפי שאני מכיר את העובדות, אני חושב שאנחנו יכולים לדבר על מציאות חדשה שעומדת להיווצר - שאנחנו נפגע באופן דרמטי בשירות, בתנאי החיים, בתנאי הקיום של אותם זקנים סיעודיים.

הרקע של הפרשה הזאת הוא כדלקמן. כבר בתחילת השנה משרד הבריאות התחיל - למרות ההתנגדות הציבורית שהייתה - באיזשהו מהלך חסר תקדים שאני לא חושב שהוא קיים באיזשהו מקום אחר בעולם של מדיניות שכונתה כמו תמיד אצלנו פיילוט. מתחילים באיזשהו משהו בעייתי קוראים לו פיילוט ואחר כך הפיילוט הזה הופך לטייס אוטומטי והוא משתחרר ומתחיל לטוס לבד ומגיע למקומות מאוד רחוקים. מה שמשרד הבריאות עשה החל מינואר ‎2007 זה לחייב את בתי האבות בנפת פתח-תקווה - אנחנו מדברים על פתח-תקווה, הוד השרון, כפר-סבא, רעננה, יהוד, אריאל - לגשת למכרז כאשר המטרה שלו היא לייצר תחרות בין בתי האבות על המחיר כאשר מי שבסופו של דבר משרד הבריאות יתקשר אתו, הוא אותו בית אבות שמציע את המחיר הנמוך ביותר. הפרמטר הוא אחד ויחיד: מחיר נמוך. לא מדובר במקצועיות, לא מדובר ברמת שירות, לא מדובר ברמת טיפול וזאת כאשר אנחנו בכל זאת מדברים כאן על מערכת טיפולית. מתוך איזושהי אידיאולוגיה כלכלית צרה ועיוורת מסתכלים על כל הדברים דרך החור שבגרוש ומה שעובר דרך החור בגרוש זה הדבר היחידי שפועל.

התוצאה של הדבר הזה היא מהלך שהמטרה שלו היא בעצם בסופו של דבר לעודד גורמים שרוצים להתקשר עם משרד הבריאות כדי לתת שירות לזקנים סיעודיים או לדורשי טיפול, לעודד אותם להסתפק ברמת אפס במחיר. רמת אפס במחיר היא רמת אפס בשירות. זאת לא איזושהי תיאוריה אלא זה חוק טבע. רמת אפס במחיר היא רמת אפס בשכר של העובדים שצריכים לעשות את העובדה הקשה הזאת של הטיפול באנשים הסיעודיים. האם אתם חושבים שקל לרחוץ חולה סיעודי ולטפל בו לאורך כל שעות היום? מציעים כאן רמת שכר שהיא הרבה יותר נמוכה מאשר שכר של עובדות בניקיון בית.

למעשה המהלך הזה הוא מהלך שעורר התנגדות מקיר אל קיר, גם התנגדות של אנשי מקצוע, של הגורמים המקצועיים במערכת הממשלתית שמכירים את התחום הזה ושכולם חזו שהתוצאות שלו תהיינה הרסניות. אומר מנכ”ל מוסד הביטוח הלאומי לשעבר פרופסור יוחנן שטסמן שהורדת המחיר במכרז חייבת לפגוע באיכות הטיפול והשירות הסיעודי, זאת מכיוון שהדרך הכלכלית היחידה לשרוד את הכרז לזוכים בו תהיה בקיצוץ כוח אדם או תשלומי שכר הרבה מתחת להסכמים המקצועיים ובסופו של דבר שכר לעובדים הסיעודיים יהיה אפילו נמוך מאשר שכר המינימום.

אני יודע מראש את התשובות שאנחנו נקבל ממשרד הבריאות שיאמר לנו שיהיה פיקוח, יעקבו וכולי, אבל אנחנו בוועדת העבודה והרווחה רואים פעם אחרי פעם את הסיפור הזה של הפיקוח. פיקוח הוא סיסמה נהדרת אבל למשרד הבריאות אין כוח ואין יכולת לבצע פיקוח בכל המקומות ולעשות זאת כל הזמן. אם אנחנו יוצרים מנגנון כלכלי שבאופן בסיסי יוצר הכרח של הצטמצמות לרמת המינימום, אז רמת המינימום תהיה גם אם יהיה פיקוח כי חוקי הכלכלה עובדים. אם אתה דורש מחיר אפס במכרז, אתה תיתן גם שכר אפס ותיתן גם שירות אפס.

הגורמים המקצועיים בתחום, גם בתוך מערכת הבריאות, התייחסו לכך. אני רוצה לצטט את הדברים שאמר ראש האגף לגריאטריה במשרד הבריאות, דוקטור אהרן כהן שאומר שאין תקדים כזה בעולם וכי אנחנו הולכים בכיוון שאנחנו בעצמנו לא יודעים לאן יוביל אותנו.

לא ברור גם מה יקרה לאותם מוסדות שלא יזכו במכרז והרי בכל זאת אלה מוסדות שירצו לתת שירות קצת יותר טוב וירצו לתת שכר קצת יותר הוגן. הם בכלל נפלטים החוצה מהמערכת. אנחנו עושים כאן מהלך שמבחינת הרציונאל החברתי שלו הוא ממש מטורף. זאת אומרת, מי שרוצה לתת שירות בתנאים יותר מתקבלים על הדעת, מי שרוצה לאפשר לעובדים שלו באמת לקבל שכר הגיוני ומינימלי, הוא בכלל עף החוצה מהמערכת. מי שיישאר, יישארו רק אלה שיכולים לעמוד על רמת האפס.

נוכח הדברים האלה ונוכח התוצאות שכבר ראינו אותן בפיילוט שהתנהל בפתח-תקווה, לתומי סברתי שאנחנו כולנו נבין שזה היה פיילוט מוטעה, שצריך לבטל אותו ולחזור לתנאי מינימום אמיתיים שהם לא רק עניין של מחיר אלא הם עניין של שירות ושל תנאים, וכך אנחנו צריכים להתייחס לזקנים סיעודיים. במקום זה, משרד האוצר ומשרד הבריאות הולכים למהלך הזה בכוח מתוגבר. במקום פיילוט טריטוריאלי, עכשיו מציעים לנו פיילוט ארצי ומציעים לנו בעצם מהלך ארצי ובמלוא התנופה ללכת לכיוון הזה שהמשמעות שלו היא בפירוש - ואני באתי מדיון אחר בנושא אחר של ועדת העבודה והרווחה - ניסוי בבני אדם. אני חושב שאנחנו לא יכולים לתת למהלך כזה לעבור. אני חושב שזה חוסר אחריות והפקרות ביחס לאנשים שהבעיה הגדולה שלהם היא שאין להם קול ואין להם יכולת לבוא ולצעוק כי הם לא נמצאים במצב שהם יכולים לבוא ולצעוק.

אם אנחנו בכנסת לא נצעק את הצעקה הזאת ואם אנחנו בכנסת לא נשים קץ להפקרות הזאת ביחס למטופלים, ביחס לזקנים, גם ביחס לעובדים שעובדים ומטפלים בהם, אני חושב שאנחנו נגיע כולנו לחברה שכולנו נצטער על כך שאנחנו נמצאים בה.

לכן אדוני היושב-ראש, ועדת הכספים היא אחת הוועדות המעטות בכנסת שיכולה לא רק לקבל החלטות דקלרטיביות אלא יכולה לקבל החלטות שיש להן שיניים. אני חושב שוועדת הכספים בנושא הזה צריכה לעשות מעשה ולומר שאנחנו דורשים גישה אחרת. הוועדה צריכה לומר שאנחנו לא נסכים שהקשישים הסיעודיים יהיו איזשהו קורבן לאיזשהו ניסוי מטורף והתנאים הבסיסיים שלהם, השירות המינימלי שהם זכאים לו, בעצם יהפוך להפקר.

לכן אדוני היושב-ראש, אני מודה על קיום הדיון הזה ואני מקווה שאנחנו נקבל בו החלטות מאוד חד-משמעיות וברורות שישימו לפרוייקט העוועים הזה קץ כמה שיותר מוקדם.

[…]

דב חנין:

הצעת הסיכום שאני מציע שנסיים בה את הדיון היא כלהלן:

‎1. ועדת הכספים קוראת למשרדי הבריאות והאוצר להקפיא מיידית את המכרז הפומבי למתן שירותי אשפוז גריאטריים עוד לפני אישור תקציב ‎2008 ובו הרפורמה הנדונה.

‎2. הוועדה קוראת להקמת ועדת מומחים מקצועית ציבורית ובלתי תלויה לקביעת עלותו הריאלית של יום אשפוז סיעודי.

רובי ריבלין:

תוסיף את המשפט: לפני כל מכרז שיהיה.

דב חנין:

בסדר.

‎3. הוועדה מתנגדת למרוץ אל התחתית של הורדת עלויות האשפוז הסיעודי לרמה שתפגע בשירות לקשישים הסיעודיים.

‎4. הוועדה סבורה שקביעת סל שירותים מוגדר ומפוקח חייבת להיות ביסוד כל בחירה בבתי אבות ומוסדות גריאטריים.

‎5. הוועדה ממליצה למשרדי האוצר והבריאות לשקול הכללת האשפוז הסיעודי בסל הבריאות הממלכתי.

היו”ר סטס מיסז’ניקוב:

חברי הכנסת, יש תוספות?

קריאה:

בהחלטה ‎5, במקום “לשקול”, לומר “להחליט”.

היו”ר סטס מיסז’ניקוב:

תודה רבה. הדיון הסתיים.

אדוני היושב-ראש, יש לנו ממשלה מיוחדת בישראל; ממשלה של דוקטור ג’קיל ומיסטר הייד. מספסלי הימין אני שומע ביקורת על דוקטור ג’קיל. אומרים שדוקטור ג’קיל, שכנראה מתבטא בדיבורי השלום של הממשלה, הוא כנראה תמים או נאיבי, ולכן הימין מבקר אותו. אני, אדוני היושב-ראש, באתי לדבר על מיסטר הייד, על מה שקורה בפועל בשטח: על מה שממשלת ישראל הנוכחית עושה במציאות. לצערי הגדול, המעשים בשטח רחוקים מרחק עצום מאותם דיבורי שלום. אם המעשים בשטח הם שמבטאים את מדיניות ממשלת ישראל, צר לי לומר לך, אדוני היושב-ראש, אני חושב שוועידת אנאפוליס לא תוכל להביא שום בשורה ושום תקווה לציבור הישראלי.

למה אני מתכוון? אני מתכוון קודם כול להרחבת הבנייה בהתנחלויות. אומרים שמישהו הקפיא את הבנייה בהתנחלויות, אבל אני אומר לכם, עמיתי חברי הכנסת, שהעובדות הפוכות לחלוטין. תחת שלטונו של שר הביטחון השתקן אהוד ברק, בשתיקה ובשקט מתרחבות ההתנחלויות בהיקף עצום.

יורם מרציאנו (העבודה-מימד):

למה אתה משמיץ את יושב-ראש המפלגה שלי?

דב חנין (חד”ש):

חבר הכנסת מרציאנו, לא באתי להתווכח אתך; באתי לומר לך שיש בעיה עם יושב-ראש המפלגה שלך. אולי חברי מפלגת העבודה יתעוררו, יעשו מעשה ויגידו ליושב-ראש שלהם למצוא את מקומו בספסלי האיחוד הלאומי, כי לשם הוא באמת שייך. אני חושב שיושב-ראש מפלגת העבודה, שלוקח את מפלגתו להתחרות בעמדות של מחנה הימין הקיצוני, לוקח אותה לעמדה מאוד מאוד רחוקה. אהוד ברק מאפשר את הרחבת התנחלויות, ויש דוח של “שלום עכשיו” מהשבוע שעבר שמובאים בו כמה נתונים בעניין הזה.

יורם מרציאנו (העבודה-מימד):

בתקופה של אהוד ברק התרחבו ההתנחלויות?

דב חנין (חד”ש):

בתקופה של אהוד ברק התרחבו ההתנחלויות. כן. זאת מציאות עגומה, קשה ומצערת, אבל זאת המציאות. לא רק זה, אלא שבתקופה של אהוד ברק נמשכת בקצב מהיר בניית חומת ההפרדה, למשל חומת ההפרדה שמחלקת את הגדה המערבית לשני חלקים נפרדים; אותה חומת הפרדה שהולכת מזרחה מירושלים, הולכת הרחק מזרחה, מעבר למעלה-אדומים, קילומטרים מזרחה לתוך המדבר, מגיעה עד פאתי יריחו ומחלקת את הגדה המערבית לשני חלקים. עם זה ממשלת ישראל רוצה ללכת לוועידת אנאפוליס? אלה הם דיבורי שלום? זאת דרך של שלום?

לכן, אני חושב, עמיתי חברי הכנסת, שהציבור הישראלי זכאי לדעת את האמת. הציבור הישראלי זכאי לדעת לאן הממשלה הזאת לוקחת אותנו. הדיבורים הם יפים, אבל המעשים הם שקובעים. המעשים של הממשלה הנוכחית הם מעשים מסוכנים, מעשים בעייתיים, מעשים של מלחמה ולא מעשים שמקרבים את השלום. תודה רבה.