אדום - ירוק

היום התקבלה בקריאה ראשונה הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס’ 41) (שירות סינון של תכנים בלתי הולמים לקטינים באינטרנט), התשס”ח–2008, כ’ 210, ברוב של 46 תומכים מול 20 מתנגדים. הדיון בהצעת החוק התקיים אתמול ולהלן מצורף קטע נאומו של דב.

לפרוטוקול המלא.

להצעת החוק.

לכתבתו של צביא לביא ב-ynet.

דב חנין (חד”ש):

אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, יש לנו בעיה בנושא האינטרנט, בעיה אמיתית – אנחנו רוצים להגן על ילדים, אנחנו רוצים להגן על הציבור. כל אלה הם ערכים נכונים, ערכים אמיתיים, שאנחנו צריכים למצוא דרכים להגן עליהם. אנחנו לא מעוניינים שילדים יהיו חשופים לתכנים פורנוגרפיים באינטרנט. אבל כשאנחנו מתמודדים עם רעה אחת, אנחנו לא צריכים לייצר רעות אחרות. אני רוצה, בכל הכבוד, להסכים לדברי קודמי, חבר הכנסת ארדן. הצעת החוק הזאת, שבאה להתמודד עם בעיית הפורנוגרפיה באינטרנט, יוצרת מנגנונים מוגזמים וקיצוניים של צנזורה, מנגנונים שאינם מתאימים למדינה דמוקרטית, מנגנונים שאינם מתאימים לחברה חופשית. החוק הזה הוא חוק מרחיק לכת מאוד. בכל הדיונים שנעשו בוועדה לא הצלחנו להכניס בו אפילו מידה מסוימת של ריסונים, בקרה ואיזונים. הממשלה החליטה בנושא הזה ללכת עד הסוף – לשמור את כל הסמכויות בידי השר, שהוא יקבע בעצמו, לבדו, איך מסננים ואת מה מסננים.

עמיתי חברי הכנסת, במקרים רבים אנחנו מדברים על מדרון חלקלק, וזו הדוגמה הקלאסית למדרון חלקלק. הנה, אנחנו יצרנו את המנגנון שמאפשר לשלטון לקבוע מה אנחנו האזרחים נראה ומה לא נראה. יצרנו את המנגנון הזה במו ידינו. מובן שכאשר יוצרים מנגנונים כאלה, זה תמיד נובע משיקולים טובים וחיוניים של הגנה על הציבור והתמודדות עם כל מיני רעות ועם כל מיני פגעים חברתיים וכדומה, אבל התוצאה היא תוצאה איומה.

במצב שהחוק כרגע נמצא בו אני חושב שאסור לכנסת לאשר אותו בקריאה ראשונה. אני חושב שזה חוק שאי-אפשר לתת לו להמשיך את דרכו בדרך החקיקה. אני חושב שאם רוצים לחוקק חוק שיגן על קטינים מפני תכנים פורנוגרפיים באינטרנט, יש דרכים אחרות לגמרי – אפקטיביות הרבה יותר אבל גם דמוקרטיות הרבה יותר – לעשות את זה. איך אנחנו מאפשרים באמת הגנה על קטינים, איך אנחנו מטילים אחריות על אלה שמפיצים פורנוגרפיה ברשת – זו צריכה להיות המגמה שלנו, זה צריך להיות הכיוון שלנו, ולא כיוון שבמרכזו מערכת מסיבית של צנזורה שאני חייב לומר לכם שהיא מזכירה לי מקומות ומשטרים שאני חושב שהבנו כולנו שהם לא ראויים, לא נכונים, לא מתאימים ולא דמוקרטיים - -

היו”ר אמנון כהן:

אדוני, אתה צריך לסיים.

דב חנין (חד”ש):

- - ואנחנו לא רוצים שחלקנו יהיה אתם. לכן, אדוני היושב-ראש, אף-על-פי שלא רבים הם חברי הכנסת ששומעים את הדברים, אבל אל אלה שנמצאים אני פונה בבקשה ובהצעה שלא לאשר את ההצעה הזאת בקריאה ראשונה.

הכנסת אישרה הערב בקריאה ראשונה ברוב של 28 נגד 1 (דב מתנגד יחיד) הצעת חוק על פיה לא יישא אדם באחריות פלילית לכל מעשה שעשה כדי להדוף מי שפורץ או נכנס לבית מגוריו בכוונה לבצע עבירה (הצעת חוק העונשין (תיקון מס’ 99) (הגנה עצמית), התשס”ח-2008, כ’ 208/17).

דב: “העברת החוק היא מכה קשה לעקרונות של מדינת חוק. החוק מתיר להרוג פורצים ומי שחשודים כפורצים. זהו חוק של מערב פרוע אשר מבטא פשיטת רגל מוסרית של הכנסת, ופשיטת רגל של המדינה: אחריותה של המדינה להגן על האזרחים מפני עבריינות ומפני פריצות, אך התשובה לעבריינות אינה יכולה לאפשר הוצאה להורג ללא משפט. היום הזה יירשם כיום שפל בתולדותיה של כנסת ישראל.”

בדבריו במליאה ציין דב שגם היום החוק מאפשר הגנה משפטית על פעולות שננקטו נגד פורצים כהגנה עצמית וכהגנה על רכוש, אלא שהצעת החוק המדוברת מהווה פריצה חמורה של האיזונים הקיימים היום בחוק. 

להצעת החוק.

לכתבות אמנון מרנדה ב-ynet ושחר אילן ב”הארץ” בנושא.

נאומו המלא של דב במליאה:

תודה רבה, אדוני. עמיתי חברי הכנסת, אדוני השר – אני לא רואה אותו כרגע. אדוני השר, אני רוצה לברך אותך על הדברים שלך, אני חושב שאתה הצלת את כבודה של ממשלת ישראל.

עמיתי חברי הכנסת, החוק הזה הוא חוק גרוע, הוא חוק מסוכן, הוא חוק שצריך לדחות אותו מעל סדר-יומה של הכנסת, הוא חוק של מערב פרוע, הוא חוק של הפקרות, הוא חוק של גזר-דין מוות במקום לאנשים שמבצעים עבירות של פריצה. אני מציע לכל חברי הכנסת לקרוא את החוק לפני שהם מצביעים עליו.

 מה אומר החוק, למשל? גרסה א’ של החוק: מי שמתפרץ או נכנס לבית מגורים, רואים את המותקף כאילו נשקפה לו או לזולתו הנמצא עמו סכנה מוחשית של פגיעה בחייו או בגופו. גרסה ב’ של החוק: לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שעשה כדי להדוף מי שפורץ או נכנס לבית מגוריו. זאת אומרת, חבר הכנסת ריבלין, אם מישהו פורץ למקום מגוריו של מישהו, אפשר להרוג אותו. הוא לא יישא באחריות פלילית. תקרא את מה שכתוב בחוק.

דוד רותם (ישראל ביתנו):

- - בכוונה לבצע עבירה.

דב חנין (חד”ש):

בכוונה לבצע עבירה. אז הוא רצה לפרוץ, בשביל זה להרוג אותו? בשביל זה גזר-דין מוות?

קריאות:

- - -

דב חנין (חד”ש):

אתם מחוקקים חוקים לא ראויים. אתם מחוקקים חוקים של מערב פרוע, אתם מחוקקים חוקים שהתוצאות החברתיות שלהם הרסניות, אתם מחוקקים חוקים שאין בהם שום היגיון משפטי, אין בהם שום מחשבה משפטית, אין בהם שום הסתכלות.

אדוני היושב-ראש, בחוק הישראלי  - - -

היו”ר אמנון כהן:

השר כהן, אתה מוכן לשבת בבקשה? אני לא שומע את הדובר כאן. תודה.

גלעד ארדן (הליכוד):

טוב, זו קריאה ראשונה.

דב חנין (חד”ש):

יש דברים שאי-אפשר להעביר אותם גם בקריאה ראשונה. גזר-דין מוות לפורץ, אפילו לא בהליך משפטי, אלא גזר-דין שהקורבן עצמו החליט לגזור – מוות, והוא לא יישא באחריות פלילית, כי מישהו התכוון לגנוב ממנו ובגלל זה הוא ירה בו והרג אותו. הוא לא יישא באחריות פלילית. אתם מבינים מה אתם מחוקקים פה? הכנסת הזאת ירדה מהפסים, אני אומר לכם. אין לי ביטוי יותר רך מזה. אני חושב שזו חקיקה שאי-אפשר להעביר אותה בקריאה ראשונה. אי-אפשר להעביר אותה בקריאה ראשונה.

דוד רותם (ישראל ביתנו):

אבל כמה אפשר להגן על עבריינים, חבר הכנסת חנין?

דב חנין (חד”ש):

חבר הכנסת רותם, אני רוצה לומר לך - - - 

היו”ר אמנון כהן:

חבר הכנסת דוד רותם, תיכף אתה תהיה הדובר. תן לו לסיים את דבריו.

דב חנין (חד”ש):

חבר הכנסת רותם, אני רוצה לומר לך: בחוק הישראלי, אתה כמשפטן יודע – יש היום הגנות שקיימות בחוק הישראלי. יש הגנת הצורך, יש הגנה עצמית – זה לא שאם אתה קורבן אתה צריך להסתכל בשאננות על זה שתוקף אותך ואין לך מה לעשות. יש לנו הגנות, יש הגנות שצריך להפעיל אותן. אולי צריך לתקן בהן משהו - - -

דוד רותם (ישראל ביתנו):

זה התיקון, זה התיקון. כי ההגנות - - -

דב חנין (חד”ש):

לא, אבל זה לא תיקון. בזה אתם שוברים לגמרי את כל העקרונות של המשפט. מה שכתוב פה בוורסיה השנייה – שלא יישא באחריות פלילית – זה אומר שהוא יכול לירות בו ולהרוג אותו אם הוא התכוון לגנוב ממנו משהו. הוא יכול לירות בו ולהרוג אותו והוא לא יישא באחריות פלילית. אתם מבינים מה אתם עושים פה? זה דבר – יש דברים  - - -

היו”ר אמנון כהן:

משפט אחרון, בבקשה.

דב חנין (חד”ש):

עמיתי חברי הכנסת, אני רוצה לומר לכם, אני יודע שאנחנו מדברים על בעיה קשה של עבריינות ועל התמודדות עם עבריינות. וצריך להתמודד עם העבריינות הזאת. הדרך להתמודד עם העבריינות לא עוברת דרך עבריינות נגדית. הדרך להתמודד עם העבריינות לא עוברת דרך עשיית משפט עצמית. הדרך להתמודד עם עבריינות לא עוברת דרך גזרי-דין מוות אינסטנט, שאותם ייתנו האנשים שיורים באלה שמנסים לפרוץ לבתיהם.

לכן אני מציע לכנסת לדחות את הצעת החוק הזאת, לא לקבל אותה ולבקש שתובא לנו הצעה יותר טובה.

היום אושרו בקריאה טרומית 2 הצעות חוק לשמירת הכנרת שיזמו דב וח”כ אופיר פינס-פז (העבודה).

עד לאחרונה, הגן חוק שמירת הסביבה החופית, התשס”ד 2004, רק על חופי הים התיכון. חוק זה קובע מגבלות על הבניה לאורך החופים ומבטיח את הגישה הציבורית החופשית אליהם. בעקבות תיקון לחוק אותו יזם דב עם ראשית כהונתו, ואשר התקבל לאחרונה בקריאה שניה ושלישית, מוחל החוק כיום גם על חופי מפרץ אילת. כעת, התיקון הנוסף שיזמו דב וח”כ פינס-פז, ואשר התקבל היום בקריאה טרומית, מוצע להחיל את החוק גם על חופי אגם כנרת.

דב: “התיקון שעבר היום בכנסת נועד להגן על אחד המקומות המיוחדים בישראל. ההגנה צריכה לכלול גם את חופי הכנרת וגם את האגם עצמו, שהוא אגם המים המתוקים היחיד בישראל. החקיקה מכוונת להבטיח גם בכנרת גישה חופשית של הציבור לחופי הרחצה והורדה של כל המכשולים והגדרות שהושמו. בשנת ה-60 למדינה ראוי שהכנרת תינתן בחזרה לציבור האזרחים”.

לקריאת הצעת חוק.

היום התקבלו בכנסת שתי הצעות חוק של דב ושל יעקב מרגי (ש”ס) אשר אוסרות על אפליה במתן שירותי ביטוח על רקע הלאום או מקום היישוב של מבקש הביטוח.

הצעות החוק הונחו בעקבות ריבוי של תלונות ציבור לפיהן חברות הביטוח אינן מספקות ביישוביהם של הפונים שירותי ביטוח, ובכלל זה שירותי ביטוח חובה לרכב. נוהג זה של חברות הביטוח רווח במיוחד בנגב, כמו גם בישובים ערביים בצפון.

דב: “המדינה קבעה חובה על האזרח לבטח את רכבו, הפריטה את מתן השירות לחברות ביטוח פרטיות, ואז מסתבר שהללו נוהגות אפליה חמורה נגד אוכלוסיות שלמות בישראל. בהצעת החוק אנחנו עושים צעד ראשון כדי להחזיר למדינה את אחריות הפיקוח על מתן שירותי הביטוח באופן שוויוני והגון”.

לקריאת הצעת החוק.

התקבל בקריאה שנייה ושלישית (14 בעד, 0 מתנגדים): רשויות מקומיות מקבלות סמכויות לטיפול יעיל בזיהום אויר מתחבורה
הכנסת אישרה היום בקריאה שנייה ושלישית תיקון מקיף לפקודת התעבורה, אותו יזם דב, שיחולל מהפכה בטיפול בזיהום אוויר מתחבורה בישראל. לראשונה בישראל, תקבלנה הרשויות המקומיות סמכויות רחבות להסדיר תחבורה בתחומן, ונקבעים מנגנונים לפעולתן בתחום. רשויות מקומיות מוסמכות בזאת להכין תכניות רב-שנתיות להסדרת תחבורה בתחומן ולקבוע חוקי עזר והסדרי תנועה לשם צמצום זיהום האוויר. התיקון יוצר סדר ברור בחלוקת הסמכויות בין הממשלה והשלטון המקומי ומסיים את המצב הקשה בו כל אחד משני הצדדים היה יכול לשתק יוזמות של הצד האחר. התיקון מחייב את הרשות המקומית לפעול להפחתת זיהום האוויר מתחבורה בכל מצב בו יש רמה גבוהה של זיהום באוויר.
דב: “תחבורה היא מוקד ראשי לזיהום אויר בערי ישראל. זיהום האוויר הזה פוגע באופן קשה בבריאות כפי שמראים מחקרים חוזרים ונשנים. הצעת החוק מאפשרת לרשויות לפעול במהירות וללא פשרות, לצמצם את זיהום האוויר ולהגן באופן אפקטיבי יותר על האזרחים.
העברת התיקון מראה שניתן להתמודד גם עם שאלות מורכבות ועם לחצים של בעלי אינטרסים צרים. זהו מסר חשוב לכל הגורמים לקראת השלמת הדיון בחוק אויר נקי, כולל ההתייחסויות שבו לזיהומי אוויר מתעשייה ומחשמל.”
על פי התיקון יועברו כספי הקנסות שייקבעו לקופת הרשות המקומית – לקרן מיוחדת למאבק בזיהום אויר ולעידוד התחבורה הציבורית. כך נוצר מנגנון כלכלי שיעודד הרשות המקומית לאכוף את הוראת התיקון.
דב: “התיקון כולל מנגנונים של איזונים חברתיים ועידוד החלופות של תחבורה ציבורית ותחבורה נקייה. קידומן של חלופות סביבתיות מתקדמות חייב להיות חלק מרכזי בכל תכנית להתמודדות עם זיהום אוויר”. במקביל יוזם דב הצעת חוק רוחבית לעידוד התחבורה הציבורית בישראל.

לכתבתו של שחר הזלקורן ב-ynet בנושא.

לנאומו של דב במליאה בנושא.

 להודעה לעיתונות בנושא.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, אכן מדובר בשינוי מהותי, חשוב, אסטרטגי, בנושא זיהום אוויר מתחבורה בישראל. אדוני היושב-ראש, אני באמת לא מקנא ביושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת פינס, שהיה צריך להסביר לחברי הכנסת את כל המורכבות של המהלך הזה, ואכן מסגרת הזמן של 10 דקות באמת לא מספיקה. כי חבר הכנסת פינס עבר על חלק גדול מהנושאים שחברי הכנסת צריכים להיות ערים להם כאשר הם באים לפני הצבעה שכזאת.

להצעת החוק הזאת יש כמה רציונאלים. הרציונאל הראשון הוא כמובן הרציונאל הסביבתי. זיהום אוויר מתחבורה היא זיהום אוויר קשה, זיהום אוויר חמור. בערי ישראל הוא גורם לנזקים בריאותיים קשים. דיבר על כך חבר הכנסת פינס לפני, ואני לא אחזור. אין ספק שכדי להתמודד עם זיהום אוויר מתחבורה אנחנו צריכים שינוי מערכתי, והצעת החוק הזאת מציעה את השינוי המערכתי הזה.

הרציונאל השני הוא רציונאל דמוקרטי, והרציונאל הדמוקרטי קיים בשני מישורים. במישור ראשון, ביחסים בין השלטון המרכזי לבין השלטון המקומי, המהלך כאן הוא מהלך של ביזור סמכויות. העברה של הסמכות הבסיסית של הסדרת תחבורה לצורך הפחתת זיהום אוויר אל השלטון המקומי. עוברת הסמכות להסדיר תחבורה, ואתה עוברת גם האחריות אל הרשות המקומית. יחד עם האחריות הזאת מוקנות לרשות המקומית סמכויות רחבות של הכשרת פקחים, בכדי שהפקחים האלה יבצעו בפועל את האכיפה היום-יומית של אותם הסדרים שהתקבלו וייושמו להפחתת זיהום האוויר בתחומי הערים.

הרציונאל הדמוקרטי קיים במישור נוסף, והוא במישור החיים בתוך הרשות המקומית עצמה. הפעולה של הרשות המקומית להפחתת זיהום אוויר מתחבורה צריכה להיות במסגרת שקופה, היא צריכה להיות פתוחה לעיון הציבור, צריכה להיות פתוחה להערות ולביקורת של הציבור, צריכה להיות פתוחה למעורבות של הציבור, ובעקבות המעורבות הזאת הרשות המקומית תוכל לקבל החלטות  שהן גם שקופות יותר, אבל הן גם מושכלות ונכונות יותר.

הרציונאל השלישי, עמיתי חברי הכנסת, הוא הרציונאל החברתי. הצעת החוק הזאת כוללת מנגנונים של העדפה ברורה לתחבורה הציבורית, שבסופו של דבר היא הפתרון האסטרטגי לשאלות של תחבורה בעיר המודרנית. כמובן, אנחנו מעוניינים בתחבורה ציבורית נקייה, תחבורה ציבורית מודרנית, אבל גם תחבורה ציבורית שתהיה זולה, נוחה ונהנית מעדיפויות דרך אמיתיות שיגרמו לציבור להעדיף אותה, מתוך בחירה חופשית, כאופציה נוחה יותר וזמינה יותר וקלה יותר ומהירה יותר מאשר האופציה של התחבורה הפרטית. לכן, בתוך התיקון הזה מובנים מנגנונים ברורים של העדפה, כולל העדפה תקציבית, כולל העדפה בנתיבי דרך, לתחבורה הציבורית.

אחד הדברים החשובים שהצעת החוק הזאת עושה, היא חותכת את אותו קשר גורדי שהיה קיים עד היום בנושאי טיפול בתחבורה, שבו הרשות המקומית יכלה לנטרל את פעולת השלטון המרכזי, את פעולת משרד התחבורה במקרה זה, ומשרד התחבורה בתורו יכול היה לעכב, למנוע, לעצור את פעולתה של הרשות המקומית. ההצעה יוצרת מנגנון ברור מאוד, שבמקום שזה תפקידה ואחריותה של הרשות המקומית, היא הגורם המוביל. אם משרד התחבורה באותם מצבים מיוחדים שבהם מוקנית לו הסמכות לקחת לעצמו את אותם נתיבי דרך או את אותם אזורים שהם חיוניים לתחבורה ציבורית או לתחבורה שהיא חיונית בין יישובים סמוכים – במקרה כזה עוברת אל הממשלה גם האחריות להציע תוכנית אלטרנטיבית של הפחתת זיהום אוויר באותו שטח או באותו נתיב,  בתיאום כמובן בין משרד התחבורה לבין המשרד להגנת הסביבה.

אדוני היושב-ראש, העבודה על התיקון הזה היתה עבודה קשה  ומאומצת,  ואני רוצה להודות מכאן קודם כל ליושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת פינס. יושב-ראש הוועדה, אני רוצה להודות לך על תרומתך לתיקון הזה ועל מעורבותך בעניין הזה. אני רוצה להודות למשרדי הממשלה השונים, שהדרגים המקצועיים בהם עשו עבודה מסורה וקשה, והיו מוכנים ללכת להידברויות ולהבנות וגם לוויתורים, כולל ויתורים מרחיקי לכת, כדי לאפשר את קידום ההצעה הזאת.     

אני רוצה להודות תודה מיוחדת לצוות המשפטי של הוועדה – לעורך-הדין תומר רוזנר, לעורכת-הדין ורד קירו – שבאמת בכישרונם הרב ובמסירותם הקדישו להצעה הזאת הרבה מאוד אנרגיה ומשאבי חשיבה; כמובן, לצוות הוועדה בראשות מנהלת הוועדה, יפה שפירא.

אני אומר לכם, עמיתי חברי הכנסת, בהתרגשות – אין ימים רבים כאלה בכנסת, אבל היום הזה הוא יום של בשורה אמיתית בתחום של ההתמודדות שלנו עם זיהום האוויר, ואני מקווה שבשורות נוספות כאלה יגיעו בעתיד הקרוב. תודה.

היום הובאה בקריאה ראשונה הצעת חוק להגברת האכיפה של דיני העבודה, התשס”ח-2008, מ/363. בהצעת החוק תמכו 16 ח”כים, דב היה נמנע יחיד.

 

דב: “זו לכאורה הצעת חוק ראויה, אבל אלוהים והשטן נמצאים בפרטים הקטנים. רשימת הפטורים שנותנת הצעת החוק למעסיקים בעצם שוללת מעובדים את היכולת לקבל את המגיע להם ממזמיני שירותי הקבלן. מאחורי הכותרות היפות של הטלת אחריות על מזמיני שירותי קבלן, מסתתרים סעיפים שכל תכליתם הסרת האחריות ממזמיני שירותי הקבלן. הצעת החוק גם חלה רק במספר תחומים מצומצם ומשאירה בחוץ עובדי קבלן רבים בענפים גדולים במשק כמו הוראה, סיעוד, גינון, שירותי בריאות ועוד. פרטיה של הצעת החוק הממשלתית מעוררים השתוממות – אסור להסתדרות ולכנסת לתת את ידן להפקרה של עובדי הקבלן וזכויותיהם”.

 

במקביל להצעת החוק הזו מקדמים דב, וח”כ שמטוב ויחימוביץ את הצעת חוק אחריות מזמין שרותי קבלן לזכויות עובדים. הצעת חוק זו עברה בשבועות האחרונים הכנה לקריאה שניה ושלישית בועדת העבודה והרווחה ונמצאת לקראת הצבעה בועדה ובמליאת הכנסת. לעומת הצעת החוק הממשלתית שהתקבלה היום בכנסת בקריאה ראשונה, הצעת החוק של דב, שמטוב ויחימוביץ’ מציעה פתרונות כוללים לפגיעה בזכויות עובדי הקבלן, היא חלה ברשימה ארוכה של ענפים במשק, ומטילה אחריות מקיפה על מזמיני שירותי הקבלן.

 

לקריאת הצעת החוק של דב, שמטוב ויחימוביץ’.

לקריאת הצעת החוק הממשלתית.

לכתבה ומאמר של רותי סיני (”הארץ”) בנושא. 

לנייר עמדה של הפורום לאכיפת זכויות עובדים בנושא. 

 

דבריו של דב במליאה: 

אדוני היושב-ראש, הצעת החוק הזאת היא לכאורה הצעה ראויה וטובה. אני אומר “לכאורה”. חבר הכנסת אורלב, אני רוצה לשכנע אותך דווקא להתלבט בתמיכה שלך בהצעת החוק. אלוהים והשטן נמצאים בפרטים הקטנים. הפרטים הקטנים של הצעת החוק הזאת, שבסך הכול מדברת על נושא ראוי וחשוב, נמצאים ברשימת הפטורים שניתנת למזמיני השירות ובעצם מקשה על עובדי קבלן לתבוע את מזמיני השירות בגין הפרת זכויותיהם לפי דיני העבודה. הצעת החוק הזאת, למשל, פוטרת את המזמין מכל אחריות אם הוא הוכיח, אני מצטט, ש”הוא הסתמך על בדיקות תקופתיות” של גורם מקצועי. הצעת החוק הזאת פוטרת את המזמין מכל אחריות אם הוא הוכיח שההפרה איננה מקרה שכיח בקרב העובדים נשואי ההתקשרות עם הקבלן. הצעת החוק הממשלתית פוטרת את המזמין מכל אחריות אם הוא הוכיח כי ביטל את חוזה ההתקשרות עם הקבלן. מה קל מזה? ברגע שיש תביעה של עובד קבלן הוא יבטל את חוזה ההתקשרות ואז הוא פטור מכל אחריות. הדבר הכי קצר, הכי פשוט והכי קל.

הצעת החוק הממשלתית פוטרת את המזמין מכל אחריות אם הוא הראה שההפרה תוקנה. הצעת החוק הממשלתית פוטרת את המזמין מכל אחריות כלפי עובדי קבלן שההתקשרות עמם נמשכה פחות משישה חודשים. חבר הכנסת אורלב, אלה בדיוק המצבים השכיחים. העובדים שמועסקים שלושה וארבעה וחמישה חודשים, ואלה הם המצבים שבהם המזמין פטור מכל אחריות.

הצעת החוק הממשלתית פוטרת את המזמין מכל אחריות כלפי עובדי קבלן המועסקים במשרות חלקיות ובמשרות משתנות. רוב עובדי הקבלן עובדים במשרות חלקיות ומשרות משתנות. זאת אומרת, הצעת החוק הזאת היא הצעה של פטור למזמין מאחריות על זכויות עובדי הקבלן.

יותר מזה, הצעת החוק הזאת מצמצת בצורה מאוד משמעותית את מספרם של עובדי הקבלן שיוכלו ליהנות מההצעה. היא לא חלה למשל על תחומי הניקיון, תחומי השמירה, אבטחה, סדרנות, שליחויות, הסעדה, סיעוד, תחזוקה, גינון, מזכירנות, קלדנות, הוראה, הדרכה, שירותי בריאות, עבודה סוציאלית. כל הדברים האלה, עמיתי חברי הכנסת, נמצאים בהצעת חוק פרטית, שכבר סוכמה בוועדת העבודה והרווחה, ורק ממתינה להבאה למליאת הכנסת לקריאה שנייה ושלישית. במקום הצעת חוק מלאה, שנותנת תשובה על הבעיה החברתית הנוראה הזאת של עובדי קבלן, או עבדי קבלן, באה הממשלה עם מין מנגנוני אכיפה, שבחלקם הם טובים וראויים, אבל יש בהם חורים עצומים, בעייתיים וקשים ביותר.

נקודה אחרונה: הצעת החוק הממשלתית מצמצמת משמעותית את היקף הזכויות שלגביהן עובדי הקבלן יוכלו להטיל אחריות על המזמין. לכן, אדוני היושב-ראש, אני אומר לכל חברי הכנסת, צריכה להיות פה לכל אחד ואחד מאתנו התלבטות אמיתית אם בכלל לתמוך בהצעת חוק כזו.  למרות המטרה הראויה ולמרות הערכים הראויים שנמצאים מאחוריה. כי אם הצעת החוק הזאת לא תתוקן באופן יסודי ומהפכני – – –

זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד”ל):

אז בקריאה שנייה ושלישית אצביע נגד.

דב חנין (חד”ש):

אני מקווה שבקריאה שנייה ושלישית כל חברי הכנסת יצביעו נגדה, תודה.
לפרוטוקול המלא.

בעקבות הודעת היועץ המשפטי לממשלה כי לא יועמדו לדין שוטרים החשודים ברצח 13 האזרחים הערבים באירועי אוקטובר 2000, דב הביא לאישורה של מליאת הכנסת את הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (ראשות המחלקה לחקירת שוטרים), התשס”ו–2006 (פ’ 1255/17).

בתיאום עם הממשלה נדחתה ההצבעה על החוק למועד אחר. 

להלן דבריו של דב במליאת הכנסת בזכות הצעת החוק.
דב חנין (חד”ש):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, הצעת החוק שאני מתכבד להביא בפני הכנסת מציעה להעמיד בראש המחלקה לחקירת שוטרים שופט בגמלאות. הצעת החוק הזאת באה לעשות שינוי במערכת, שלמרבה הצער איננה מתפקדת בצורה ראויה.

זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד”ל):

הממשלה תומכת?

דב חנין (חד”ש):

אני מקווה שהממשלה תומכת, אבל הם ביקשו תשובה והצבעה במועד אחר.

זבולון אורלב (האיחוד הלאומי - מפד”ל):

זה סימן לא טוב. הם אמרו לך למה?

דב חנין (חד”ש):

זה סימן לא טוב. ועדת שרים החליטה להתנגד.

אדוני היושב-ראש, אני חושב שזאת הצעה נכונה, הצעה ראויה והצעה שבאה לתת מענה למערכת שאיננה מתפקדת בצורה נכונה ובצורה ראויה. אני מעלה את ההצעה הזאת שבוע אחרי שהחליטו לסגור את כל תיקי החקירה בעקבות אירועי אוקטובר. אני לא רוצה לדבר היום על אירועי אוקטובר, על כך כבר דיברתי בהזדמנות אחרת, אבל אני רוצה לדבר על התנהגותה של מח”ש – המחלקה לחקירת שוטרים – בכל הנוגע לחקירת האירועים האלה, ולהביא בפניכם, עמיתי חברי הכנסת, כמה עובדות בנוגע לחקירה הזאת.

עובדה ראשונה - מח”ש בכלל לא חקרה חמישה מקרי הרג, בניגוד להוראות של ועדת-אור שהיא תעשה כך. מח”ש הציגה בפני הציבור מצג כאילו היא ביצעה חקירה מאומצת, בזמן שבפועל היא לא אספה חומרים מטעמה. גם כאשר מח”ש חקרה חלק מהאירועים, החקירות היו שטחיות לחלוטין. חוקרי מח”ש לא העמידו שוטרים על הסתירות שהתגלו בין הגרסאות שמסרו למח”ש לבין דבריהם בפני ועדת-אור. מח”ש הסתפקה באמירה שהשוטר סותר את דבריו, אבל לא עימתה אותו עם הסתירות שלו וסגרה תיקים בכמה מקרים. מח”ש לא הביאה בדל של ראיה חדשה לראיות שהובאו בפני ועדת-אור, ובכל זאת הגיעה למסקנות הפוכות מאלה של ועדת החקירה הממלכתית. מח”ש הסתירה את העובדה ששוטרים סירבו לשתף אתה פעולה, ובכלל זה סירבו להיבדק בפוליגרף. היא התמקדה כל הזמן בטענה שרק משפחות ההרוגים הן שסירבו לשתף פעולה. שוטרים שסירבו לשתף פעולה עם מח”ש המשיכו לשרת בתפקידם ולא ננקטו נגדם צעדים כלשהם.

את חקירתו של אליק רון, שוועדת-אור מצאה שהוא היה אחראי להפעלה בלתי חוקית של צלפים באום-אל-פחם, מח”ש סיכמה על פני עמוד אחד בלבד. חקירתו בוועדת-אור משתרעת על פני 801 עמודים.

מח”ש הצדיקה את ירי הצלפים, תוך הסתמכות על עדותו של שוטר שהוזמן כעד הגנה מטעם אליק רון, בזמן שוועדת-אור נזפה באליק רון, שהביא תצהיר הגנה תומך מאותו שוטר. מח”ש הצדיקה את ירי הצלפים בלי שעיינה בקלטות המהוות ראיות מרכזיות, שמצביעות על העדר חוקיות בהפעלה של אותם צלפים. ועדת-אור, לעומת זאת, צפתה בקלטות האלה. מח”ש לא בדקה ולא עיינה בדוח משטרתי שהצדיק ירי צלפים גם בהעדר סכנה מיידית לחייהם של שוטרים.

משה ולדמן, שפיקד על ירי הצלפים בנצרת, לא נשאל כלל על האירוע מיום 8 באוקטובר 2000, שבו נהרגו שני אזרחים, ואילו ועדת-אור קבעה שולדמן הוא שנתן את ההוראה הבלתי-חוקית לירות לעבר המפגינים.

מח”ש פסלה, בלי בסיס מספיק, מהימנות של עדים שנמצאו מהימנים מאוד על-ידי ועדת-אור. מח”ש גם לא היססה לפסול את מהימנותם של עדים נייטרליים, בלי לזמנם לחקירה בפניה. מחדליה של מח”ש, אגב, התחילו מהרגע הראשון של האירועים באוקטובר 2000. עד עצם היום הזה מח”ש לא סיפקה תשובה משכנעת על השאלה מדוע האירועים לא נבדקו מהימים הראשונים. אפילו חוקיות ההוראה לפתוח באש לא נבדקה. אילו היו חוקרי מח”ש מתייחסים בכובד ראש למסקנות ועדת החקירה הממלכתית בראשות השופט אור, הם לא היו מזניחים את הסוגיה הזאת, וספק רב אם הם היו מסוגלים שלא להמליץ על העמדה לדין של המפקדים האחראים.

אנחנו מדברים, אדוני היושב-ראש, על מערכת שכשלה באופן חמור, בוטה וקיצוני בכל הנוגע לאירועי אוקטובר. אבל למרבה הצער, הכשל הזה הוא רק אחד מרצף של כשלים בעבודתה של המחלקה לחקירת שוטרים. בדיון שהתקיים פה בכנסת, חברי כנסת מימין ומשמאל היו שותפים לביקורת נוקבת על אופן הפעולה של המחלקה לחקירת שוטרים. חברי כנסת מכל קצוות הבית הגיעו למסקנה שהשם האמיתי שהמחלקה הזאת ראויה לו הוא לא מחלקה לחקירת שוטרים, אלא מחלקה לטיוח חקירות שוטרים. פשוט צריך להחליף את החי”ת בטי”ת.

אני רוצה, עמיתי חברי הכנסת, להביא בפניכם ממצאים של שני מחקרים חשובים שנעשו בעניינה של מח”ש, האחד של ד”ר עופר כסיף והאחר של ד”ר סרג’יו הרצוג. המחקרים האלה, אגב, הם לא מחקרים מהתקופה האחרונה, הם מחקרים שנעשו כבר לפני כמה שנים, אבל הם מצביעים על נתונים מדהימים לגבי אופיה של המחלקה לחקירת שוטרים.

אני רוצה, למשל, להפנות אתכם, עמיתי חברי הכנסת, לשאלון שהעביר ד”ר הרצוג בקרב חוקרי מח”ש, שרובם ככולם שוטרים לשעבר. בודק ד”ר הרצוג את עמדתם של חוקרי מח”ש, והוא מוצא שגם בקרבם הנטייה להגן על שוטרים אלימים היא נטייה רווחת.

נתון אחד: 14% מחוקרי מח”ש, בסקר שערך ד”ר הרצוג, הסכימו – שימו לב – כי אלימות הנה הכרחית לעבודה יעילה של המשטרה; 5.6% מחוקרי מח”ש תמכו בקוד השתיקה של השוטרים - שוטר לא מלשין על שוטר; 56% דחו את קוד השתיקה, אבל טענו שהם מבינים אותו.

ישראל חסון (ישראל ביתנו):

את כל זה שופט ישנה?

דב חנין (חד”ש):

עוד התברר, כי כנגד 27% מחוקרי מח”ש דאז – שימו לב – נפתחו טרם גיוסם למח”ש, זאת אומרת בזמן שהם עדיין שירתו במשטרה, תיקי חקירה שונים, רובם המכריע בגין שימוש שלא כדין בכוח. כאשר 27% מהחוקרים היו ככל הנראה בעברם בעצמם שוטרים אלימים, הציפיות שלנו מהחוקרים האלה לחקירה נמרצת ויעילה, תקיפה ועניינית של התנהגות המשטרה, ככל הנראה אינן יכולות להתבסס על בסיס אמיתי ורציני.

הפתרון שהצעת החוק מציעה הוא מהלך של אזרוח מח”ש. בעבר היתה בכנסת הסכמה שאי-אפשר לתת לגוף לחקור את עצמו, ולכן מח”ש היום נמצאת במשרד המשפטים. טענתי היא שהניסיון מלמד שהמהלך הזה איננו מספיק. לא מספיק שהגוף יתקיים במשרד המשפטים. אנחנו צריכים להבטיח שבראש המערכת הזאת עומדים אנשים שלא באו מהמשטרה ולא ילכו אל המשטרה. הפרקטיקה הנוהגת, שבה שורות מח”ש - ובמיוחד הדרג הבכיר במח”ש - מאוכלסות על-ידי אנשים שבעברם היו קציני משטרה, באו מן המשטרה ואל המשטרה ישובו – זאת בדיוק הפרקטיקה שהופכת את מח”ש לחלק מקשר השתיקה וקשר החיפוי על עבירות של שוטרים ועל עבירות של אלימות כנגד שוטרים.

עמיתי חברי הכנסת, סוגיית האלימות של השוטרים בחברה הישראלית היא סוגיה רחבה וקשה. באירועי אוקטובר נפגעו ממנה, ונפגעו ממנה קשות, אזרחים ערבים. 13 מהם נהרגו. אחרי אירועי אוקטובר נהרגו 20 אזרחים ערבים נוספים כתוצאה מירי של כוחות משטרה וכוחות ביטחון אחרים, בעיקר כוחות משטרה.

ישראל חסון (ישראל ביתנו):

260 נהרגו בפיגועי התאבדות. גם את זה כדאי לזכור.

דב חנין (חד”ש):

אדוני חבר הכנסת חסון, אנחנו מדברים על אזרחים שנהרגו, לא שהיו מעורבים באירועים ביטחוניים. אנחנו מדברים על אזרחים שנהרגו על לא עוול בכפם.

ישראל חסון (ישראל ביתנו):

לגמרי.

דב חנין (חד”ש):

אני מציע לך לא להכניס בכל עניין אירועים ביטחוניים ועבירות ביטחוניות.

עמיתי חברי הכנסת, האלימות הזאת של משטרה ושל שוטרים איננה פוגעת רק בערבים. היא פוגעת גם במפגינים יהודים, היא פוגעת גם בחברי הכנסת, לא רק משמאל, גם מימין.

לכן, עמיתי חברי הכנסת, אני חושב שהשינוי המהותי, המשמעותי, האמיתי, שאנחנו צריכים לעשות בשורות מח”ש, וקודם כול בקודקודה של מח”ש, הוא שינוי חיוני ודרוש להגנת הדמוקרטיה בחברה הישראלית.

היו”ר עתניאל שנלר:

תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין.

הדיון התקיים במסגרת הצעת אי אמון בממשלה בעקבות הודעת היועץ המשפטי לממשלה על סגירת התיקים.

היו”ר דליה איציק:

חבר הכנסת דב חנין, הנך מוזמן, הצעה מטעם סיעות חד”ש, רע”ם-תע”ל ובל”ד להביע אי-אמון בממשלה בנושא החלטת היועץ המשפטי לממשלה לסגור את תיקי החקירה של המעורבים בהרג 13 אזרחים ערבים באוקטובר 2000. יש לך עשר דקות. בבקשה, אדוני.

דב חנין (חד”ש):

תודה רבה, גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, זו הצעת אי-אמון שבאה ממקום של הרבה כאב וצער. בחודש אוקטובר 2000 התקיימו הפגנות מחאה מאוד קשות של האוכלוסייה הערבית בישראל. בהפגנות האלה נהרגו, נורו למוות, 13 פלסטינים אזרחי ישראל, ואני רוצה לפתוח את הצעת האי-אמון שלי בהקראת השמות שלהם, כי לכל איש יש שם, ולכל אחד מהם יש גורל אישי ולכל אחד מהם יש גם מוות אישי. מוחמד אחמד ג’בארין בן 23 מאום-אל-פחם נורה ביום 1 באוקטובר 2000. הוא נפגע בעינו השמאלית ונפטר באותו יום. מח”ש, אגב, סגרה את התיק הזה בלי לקיים לגביו חקירה בכלל. אחמד אבראהים סיאם ג’בארין ממועאוויה, בן 18, נורה באותו יום, נפגע מאחור ונפטר למחרת. ראמי גרה, בן 21 מהכפר ג’ת, נורה באותו יום, נפגע בעינו, נפטר באותו יום. איאד לואבנה מנצרת, בן 26, נורה באותו יום, נפגע בחזה, נפטר באותו יום. עלא נסאר, מעראבה, בן 18, נורה למחרת, ב-2 באוקטובר 2000, נפגע בחזה, נפטר באותו יום. גם את התיק שלו מח”ש סגרה בלי לבצע שום פעולת חקירה. אסיל עאסלה, בן 17, מעראבה, נורה ב-2 באוקטובר 2000, נפגע בצוואר מאחור ונפטר באותו יום. עמאד גנאים, בן 25, מסח’נין, נורה ב-2 באוקטובר 2000, נפגע בראש, נפטר באותו יום. וליד אבו-סאלח מסח’נין, בן 21, נורה ביום 2 באוקטובר 2000 נפגע בבטן, נפטר באותו יום. ראמז בושנאק מכפר-מנדא, בן 24, נורה למחרת, ב-3 באוקטובר 2000, נפגע בראשו ונפטר באותו יום. מוחמד ח’מאיסי, מכפר-כנא, בן 19, נורה ביום 2 באוקטובר 2000, נפגע בברך, נפטר למחרת. גם את התיק שלו מח”ש סגרה בלי לבצע שום פעולת חקירה. עומר עכָּאוי, בן 42 מנצרת, נורה ביום 8 באוקטובר 2000, נפגע בחזה ונפטר באותו יום. גם את התיק שלו מח”ש סגרה בלי לבצע שום פעולת חקירה. ויסאם יזבק, בן 25 מנצרת, נורה ביום 8 באוקטובר 2000, נפגע בראש מאחור ונפטר למחרת. גם התיק שלו נסגר על-ידי מח”ש בלי לבצע פעולת חקירה. מסלח אבו-ג’ראד מדיר אל-בלאח, בן 19, נורה ביום 2 באוקטובר 2000, נפגע בחזה, נפטר באותו יום.

מאז אזרחים ערבים ממשיכים להיירות וליהרג בידי המשטרה. לא מקרה אחד, לא שניים, לא חמישה ולא עשרה. יותר מזה. למה? איך דבר כזה יכול לקרות? איך דבר כזה קרה ואיך דבר כזה ממשיך לקרות? מה יכול להסביר לנו תופעה כל כך קשה של ירי והרג של אזרחים על-ידי משטרה?

אני רוצה להסתמך בעניין הזה על מחקר מאיר עיניים שעשה ד”ר עופר כסיף. הוא שאל בדיוק את השאלה הזאת, ומצא ארבע גישות הסבריות לשאלה, איך קורה ששוטרים יורים באזרחים והורגים אותם. הגישה הראשונה היא אולי המקובלת ביותר, והיא הגישה האישית. אפשר לקרוא לה גישת התפוחים הרקובים. לפי הגישה הזאת יש בעיה של כמה שוטרים אלימים שבמקרה הגיעו למקום, ירו והרגו. גברתי היושבת-ראש, עוד בשנת 1994 נכתב דוח קרמניצר שהתייחס לאלימות שוטרים ואומר שאכן לעתים מגויסים למשטרה אנשים שנוטים לאלימות, אך הדוח מדגיש שמדובר אך ורק במקצת המקרים; כלומר, לא כל אלה שמגויסים למשטרה הם תפוחים רקובים, רחוק מזה. ד”ר סרג’יו הרצוג, שהוא קרימינולוג שהתמחה בחקר תופעת האלימות במשטרה, טען שהשוטרים לא מתגייסים אלימים. הם הופכים לכאלה במהלך השירות. הוא פרסם בנושא הזה מאמר מאוד מפורט. זו גישה ראשונה.

גישה שנייה היא הגישה המצבית, שאומרת שאלימות השוטרים היא פועל יוצא של מצב, של מפגש מסוים עם תופעה או עם מצב שבו השוטרים נדחפים לנקוט אלימות. גם הגישה הזאת לא יכולה להסביר את תופעת האלימות המשטרתית נגד ערבים בישראל. אנחנו הרי יודעים שבשנים האחרונות היו סיטואציות קשות ביותר – אני יכול להזכיר למשל את אירועי ההתנתקות שבהם השליכו חומרים על חיילי צה”ל, שבהם זרקו סולמות שעליהם טיפסו החיילים לגג. אירועים קשים ביותר שבהם הופעלה אלימות ישירה ומסוכנת נגד חיילים ונגד שוטרים, אבל לא ננקטו האמצעים האלה. כלומר, גם הגישה האישית של התפוחים הרקובים וגם הגישה המצבית של מצבי מפגש אלימים לא מסבירה ולא יכולה להסביר את מה שקרה באירועי אוקטובר 2000.

יש גישה שלישית, שהיא הגישה הארגונית. הגישה הארגונית אומרת שבמשטרה יש תרבות ארגונית אלימה מתמשכת. יש דוח מבקר המשטרה לשעבר, אברהם אדן, שפורסם עוד בשנת 1993, והדוח הזה אומר שלמעשה המשטרה מעבירה מסר כפול לשוטריה. במישור הגלוי המשטרה מעבירה מסר של דבקות בחוק, התנהגות ללא רבב, גינוי לאלימות וכדומה, אבל במישור הסמוי קיימת תפיסה שאלימות השוטרים היא דרך יעילה בנסיבות מסוימות לפעולת המשטרה, ולכן יש בפועל הגנה על שוטרים אלימים. זה מתבטא בטיפול הפנימי, הבלתי-מקצועי והסלחני כלפי חשדות וגילויים של אלימות שוטרים, טיפול שכולל בין היתר התמשכות של ההליכים, דחייה של מתלוננים, חקירה לקויה, הקלה בגזרי-דין והטלת עונשים מגוחכים לאור חומרת ההאשמות.

אבל, גברתי היושבת-ראש, גם הגישה הארגונית כשהיא לעצמה לא יכולה להסביר למה ואיך זה קרה שכמות כזאת של אלימות קטלנית הופעלה דווקא נגד אזרחים ערבים. ולכן אין לנו מנוס מלהגיע לגישה המסבירה הרביעית, ששמה דגש על בהקשר הפוליטי והחברתי שבו הופעלה האלימות המשטרתית. לומר את הדברים בשפה גלויה, פשוטה וברורה: הגישה הזאת מפנה אותנו למחלת הגזענות הקשה שקיימת בחברה הישראלית. דרך אגב, אלה לא דברים שלי. היועץ המשפטי לממשלה, מיכאל בן-יאיר, אמר בזמנו שהתעללות אנשי משמר הגבול באוכלוסייה פלסטינית היא תופעה במשמר הגבול. מפקד משמר הגבול ישראל סדן אמר בנובמבר 1996 בפני ועדת הפנים של הכנסת שאלה לא אירועים חריגים, אלא תופעה. שוטרי משמר הגבול שנעצרו בספטמבר 2000 בחשד שהתעללו בערבים אמרו אז שבמשמר הגבול זה קורה כל הזמן. בית-משפט מחוזי בירושלים אמר בשנת 2000 שזה לא מקרה בודד, אלא מקרים רבים נוספים, תופעה.

עמיתי חברי הכנסת, אנחנו מדברים על דברים שקרו עוד לפני אוקטובר 2000, על אמירות שנאמרו עוד לפני אוקטובר 2000. יש לנו בעיה של אוכלוסייה שלמה של אזרחי ישראל שמתויגת כאויב. זה מסר חברתי כולל, יש אווירה של לגיטימציה לאלימות כלפי ערבים. ודאי שיש אווירה כזאת כאשר מדברים על האזרחים הערבים כעל סכנה דמוגרפית, כאשר מדברים עליהם כעל אויב מבפנים. ודאי שהמסר שעובר אל תוככי המערכת המשטרתית והביטחונית הוא שבעצם דמם מותר.

הבאתי את הצעת האי-אמון הזאת על שלושה חטאים. החטא הראשון הוא כמובן חטא ההרג. החטא השני הוא חטא הטיוח. על חטא הטיוח אני רוצה לומר כמה דברים: אף שידוע שההרג והפציעות אירעו כתוצאה ישירה מירי שביצעו שוטרים, המחלקה לחקירות שוטרים במשרד המשפטים לא ביצעה את חובתה על-פי הדין, לא ביצעה חקירה בשום מקרה ממקרי ההרג האלה; במהלך אוקטובר 2000 מח”ש לא זיהתה מי מהשוטרים שהיו מעורבים בכל זירה מזירות ההרג; היא לא חקרה אף שוטר בנושא הזה; היא לא אספה ראיות חפציות כלשהן ממקום האירוע; לא אספה כלי נשק של שוטרים מזירות ההרג ותרמילי כדורים; היא לא יזמה, לא בסמוך להרג שהיה ידוע שבוצע על-ידי שוטרים ולא מאוחר יותר, שום נתיחה בגופות מי מההרוגים, כדי לעמוד על סיבת המוות ולהגיע אל מבצעיו.

אני אעצור כאן. יש לי עוד דברים רבים לומר על אחריותה של מח”ש, ואני אומר אותם בשלב מאוחר יותר בדיון. אני רוצה לומר לכם, עמיתי חברי הכנסת, יש לנו בעיה של הרג אזרחים, שערורייה בלתי נסבלת, לא מתקבלת על הדעת בשום מדינה דמוקרטית. יש לנו בעיה של טיוח. אמר לנו ראש הממשלה שאם היו נהרגים 13 אזרחים יהודים הוא לא היה מעלה על דעתו שמישהו לא היה עומד על כך לדין. אני חושב שזו אמירה נכונה. אף אחד מאתנו לא מעלה את זה על דעתו.

לכן, גברתי היושבת-ראש, יש לנו לא רק הרג, לא רק טיוח, יש לנו בעיה של מדיניות פסולה שאתה צריך להתמודד ואותה צריך לשנות. תודה רבה.

היו”ר דליה איציק:

תודה לך, אדוני. ישיב שר המשפטים. בבקשה, אדוני. לאחר מכן נעבור לדיון סיעתי. הראשון שידבר יהיה חבר הכנסת יולי אדלשטיין.

שר המשפטים דניאל פרידמן:

גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, שמענו את הדיבורים על 13 האזרחים הערבים שנהרגו באותו אירוע מצער. לכולם יש שמות. באותו אירוע או בהקשר של אותו אירוע לא נהרגו 13, נהרגו 14, אלא שהאדם מספר 14 הוא יהודי, ואותו כבר לא מזכירים, לא בהצעת האי-אמון ולא בהצעה אחרת. גם ליהודי יש שם. כאשר חבר הכנסת דב חנין קרא את השמות, השם של היהודי שנהרג באותן מהומות ובאותם אירועים, מיידוי אבנים באזור ג’סר-א-זרקא, השם שלו הוא אזרח ישראלי-יהודי. הוא לא נזכר, הוא לא קיים. הוא נהרג ככה במקרה, סתם כך. הרגו אותו. פורעים זרקו עליו אבנים. גם בקשר להריגה שלו לא הועמד איש לדין. וגם לו יש שם, ושמו ז’אן בכור. כדאי לזכור גם את זה.

כאשר מציגים לנו את הסיפור, אפשר לחשוב שמדובר היה באיזו הפגנת סטודנטים – כמה סטודנטים יצאו לרחוב, צעקו נגד המדינה, נגד הממשלה, נגד זה ונגד זה, והנה הרגו 13 מהם. רבותי, זה לא היה כך. לא היה שום דבר דומה לזה. זו היתה פרשה אחרת.

חברי הכנסת הערבים – לא רק הערבים, אלא כל מי ששייך לסיעת חד”ש או בל”ד – מאוד אוהבים את דוח אור, אבל בדוח אור כתובים עוד כמה דברים, ואני אקרא לכם קטע:  “באירועי אוקטובר 2000 רעדה הארץ. המהומות שהתרחשו בחודש זה היו חסרות תקדים. האירועים היו חריגים ויוצאי דופן מכמה בחינות. נטלו בהם חלק אלפים, במקומות רבים בעת ובעונה אחת. עוצמת האלימות והתוקפנות שבאה לידי ביטוי באירועים היתה גבוהה ביותר. נגד אזרחים ואנשי כוחות הביטחון נעשה שימוש באמצעי תקיפה מגוונים, אשר כללו יידוי בקבוקי תבערה, שימוש בגולות מתכת שיודו בקלע במהירות גבוהה, יידוי אבנים באמצעים שונים” – וכבר הזכרתי לכם  שיהודי נהרג מיידוי אבנים – “גלגול צמיגים בוערים ובמקרים בודדים גם ירי של אש חיה. יהודים הותקפו בדרכים בשל היותם יהודים” – כך כותבת ועדת-אור – “רכושם הושחת. במספר מקרים אך כפסע היה בינם לבין מוות בידי המון מתפרע, ואכן במקרה אחד נהרג אזרח יהודי עובר אורח. נעשו ניסיונות לעלות לעבר יישובים יהודים ולאיים עליהם. צירי תנועה ראשיים נחסמו לפרקי זמן ממושכים. התנועה ליישובים יהודיים שובשה קשות, ולעתים אף נותקה לפרקי זמן ארוכים. התוקפנות והאלימות אופיינו בנחישות רבה, נמשכו פרקי זמן ארוכים והתמידו גם כאשר נעשו ניסיונות לבולמם תוך שימוש באמצעים שונים לפיזור ההמון.

“זאת ועוד, המהומות התלכדו עם מהומות קשות שהתרחשו בשטחי יהודה ושומרון ורצועת-עזה, ונשמעו קולות לא מעטים בקרב אישי ציבור בולטים במגזר הערבי אשר הצביעו על כך שהתלכדות זו אינה מקרית והיא משקפת יחסי גומלין בין הפלסטינים בתוככי ‘הקו הירוק’ לבין הפלסטינים שמעבר לו”.

זאת לא היתה הפגנת סטודנטים; זה היה משהו אחר. משהו אחר לגמרי. וגם אנשי כוחות הביטחון היו בסכנה גדולה. זה לא סיפור רגיל.

ואסל טאהא (בל”ד):

אדוני השר - - -

דב חנין (חד”ש):

אדוני השר, אם אתה מצטט מדוח ועדת-אור - - -  יש דברים שנאמרו - - -

היו”ר דליה איציק:

חבר הכנסת דב חנין, למיטב ידיעתי, אתה לא ברשות דיבור. אתה דיברת והשר הקשיב לך.

קריאות:

- - -

רן כהן (מרצ):

ועדת-אור - - -

שר המשפטים דניאל פרידמן:

רבותי, העובדות - - -

היו”ר דליה איציק:

השר הקשיב לך עשר דקות. עכשיו, לחבר הכנסת ואסל טאהא אנחנו ניתן להעיר הערה.

שר המשפטים דניאל פרידמן:

רבותי, העובדות מאוד מרגיזות, מאוד מצערות. זאת היתה טרגדיה גדולה, אבל טרגדיה מכל הכיוונים. זאת היתה טרגדיה נוראה, וצריך להבין מה שקרה שם.

ואסל טאהא (בל”ד):

אתה לא מצטט - - - למה אתה לא מצטט אותם? מה שכתוב בוועדת-אור - - -

היו”ר דליה איציק:

ועכשיו הערתך נרשמה והיא תהיה אחרונה בהחלט. אני מאוד מודה לך. בבקשה.

זהבה גלאון (מרצ):

- - - שזה שר המשפטים.

שר המשפטים דניאל פרידמן:

כפי שאמרתי, “נשמעו קולות לא מעטים בקרב אישי ציבור בולטים במגזר הערבי, אשר הצביעו על כך שהתלכדות זו אינה מקרית והיא משקפת יחסי גומלין בין הפלסטינים בתוככי הקו הירוק ולבין הפלסטינים שמעבר לו. אף שילוב זה של שתי החברות הוא חסר תקדים. על רקע מכלול היבטים אלה, נתפסו האירועים כ’אינתיפאדה’ החורגת באופיה מהפרות סדר מקומיות.”

אני רוצה לומר לכם – המשטרה התקשתה מאוד, גם בבירור העובדות, גם בחקירות. מבין הפורעים - - -

דב חנין (חד”ש):

- - -

רן כהן (מרצ):

רגע, בשביל זה הורגים, שר המשפטים? מה אתה אומר? שבגלל שהיה קשה, מותר להרוג? מה אתה אומר?

היו”ר דליה איציק:

חבר הכנסת רן כהן, נא לא להרים את הקול.

רן כהן (מרצ):

אי-אפשר לשמוע את זה.

זהבה גלאון (מרצ):

זה מקומם.

היו”ר דליה איציק:

כתוב בתורה - - - צריך לשמוע קול, חבר הכנסת רן כהן. אדוני השר, האם אני יכולה רגע להפריע?

שר המשפטים דניאל פרידמן:

קשה לשמוע, אבל זה מה שהיה.

היו”ר דליה איציק:

אדוני השר, האם זה נכון שיש כאלה שבכלל לא נחקרו?

שר המשפטים דניאל פרידמן:

ודאי. הרי לא התגלו. גם שוטרים רבים נפגעו. הרי לא הועמדו לדין - -

קריאה:

- - -

שר המשפטים דניאל פרידמן:

- - כאשר פונו המתנחלים והשוטרים הותקפו, מתנחלים הועמדו לדין. כאן, מבין הפורעים לא הועמדו אנשים לדין. גם אלה שהרגו את היהודי – גם הם לא הועמדו לדין. הרי לא נמצאו, הם לא התגלו.

דב חנין (חד”ש):

- - - אדוני השר, אילו תשובות.

היו”ר דליה איציק:

חבר הכנסת דב חנין.

שר המשפטים דניאל פרידמן:

במקרים לא מעטים היו השוטרים בסכנת חיים. לכך מצטרפת העובדה שנעשה ניסיון אמיתי ורציני לבחון אם שוטרים נהגו שלא כדין, האם הם חרגו מן המותר, האם הם ירו ופגעו כאשר לא היה צריך, או כאשר לא היה מותר.

אבל אני רוצה לומר לכם, חלק גדול מהמשפחות סירבו לשתף פעולה עם המשטרה. למה זה? כיצד זה קרה? לא משתפים פעולה עם המשטרה, אבל יש כאלה שכבר הוציאו פסק-דין. הרי אנחנו יודעים שהם אשמים, אז למה צריך לשתף פעולה? למה צריך לחקור? ובכן - - -

דב חנין (חד”ש):

- - - לצלפים לירות - - - צריך שיתוף פעולה - - -

היו”ר דליה איציק:

חבר הכנסת דב חנין, עכשיו אני קוראת אותך פעם ראשונה.

זהבה גלאון (מרצ):

כדורי גומי ואש חיה - - - מפזרים הפגנות - - -

שר המשפטים דניאל פרידמן:

אלה לא היו הפגנות, גברתי, זה היה דבר אחר לגמרי. זה לא נעים לשמוע – זאת לא היתה הפגנת סטודנטים. זה היה סיפור אחר לחלוטין.

זהבה גלאון (מרצ):

- - - יש צידוק לשימוש - - - ?

ואסל טאהא (בל”ד):

- - -

היו”ר דליה איציק:

חבר הכנסת ואסל טאהא, אני קוראת לך פעם ראשונה. הרשיתי לך, מספיק. אנחנו אישרנו, לא ביקשתי מכם שתסירו מסדר-היום, בגלל הרגישות של הנושא.

שר המשפטים דניאל פרידמן:

למרות חומרת ההתפרעות, נעשו ניסיונות לחקור את האירועים, לחקור אם היו חריגות מצד השוטרים והאם נעברו עבירות. מח”ש ניהלה את החקירה, ולאחר מכן עבד צוות היועץ המשפטי.

אנחנו חיים במדינת חוק; המדינה איננה מוסמכת להתערב בהחלטות היועץ המשפטי. היא איננה מתערבת בהחלטות שלו. כאשר ההחלטות לא נוחות לה ולא נעימות לה, היא מקבלת אותן והיא חייבת לקבל אותן, בכל מקרה – גם במקרה הזה וגם במקרה שהדבר נוגע לאנשים אישית, לאנשים שיכולים להיות מקורבים לשר, להיות מקורבים לכל אדם אחר.

הבסיס של השיטה המשפטית הוא שהתביעה הכללית והחקירה הן בלתי תלויות בשלטון, הן בלתי תלויות בממשלה. כל מה שאנחנו יכולים לעשות כממשלה – לתת להם את הגיבוי לחקור את חקר האמת.

וכאשר מתרחשות מהומות בקנה-מידה כזה, כאשר זו עמדת רבות מהמשפחות שאינן מוכנות לשתף פעולה ודורשות העמדה לדין והרשעה – ללא בסיס – אני חושב שגם ליועץ המשפטי לא היתה ברירה. היועץ המשפטי עשה כמיטב יכולתו, היועץ המשפטי וצוותו עשו כמיטב יכולתם. הם לא מצאו יסוד להגשת כתב אישום או כתבי אישום; הם לא מצאו את האשמים בפגיעות בעוברי אורח, ביהודים; הם לא העמידו לדין פורעים; לא העמידו לדין מי שלא היה להם חומר נגדו, מי שלא יכלו להוכיח דבר נגדו – יהא זה יהודי או יהא זה ערבי.

ואסל טאהא (בל”ד):

- - -

שר המשפטים דניאל פרידמן:

אני חושב שגם להנהגה של הציבור הערבי מותר לפשפש במעשיה – ויש על כך לא מעט גם בדוח אור – ולהסתכל האם יש לה חלק בהתפרעות הגדולה שהיתה, האם היה לה מקום, האם יכלו לרסן אותה.

דב חנין (חד”ש):

- - - יש מקום לפשפש במעשיה או לא, או רק להנהגה של הציבור הערבי - - -

היו”ר דליה איציק:

חבר הכנסת דב חנין, אתה רוצה שאני אקרא אותך פעם שנייה? מה זה? מה נעשה? אתה בעיני “חשוד” כחבר כנסת מנומס.

שר המשפטים דניאל פרידמן:

העובדות נורא מרגיזות. רבותי, העובדות מאוד מרגיזות – ברגע שרואים אותן, ברגע שרואים את שני צדי המטבע. לא כשרואים צד אחד. כשרואים צד אחד, אז הכול ברור. אז הכול ברור. אבל יש כאן שני צדדים.

רן כהן (מרצ):

- - - המפגינים הרגו את השוטרים?

היו”ר דליה איציק:

שיהיה ברור, חבר הכנסת רן כהן, מספיק.

שר המשפטים דניאל פרידמן:

זה לא היו מפגינים. זה לא היו הפגנות סתם - -

זהבה גלאון (מרצ):

זה סביר ש-13 אזרחים נהרגו - - - ?

שר המשפטים דניאל פרידמן:

- - אלה היו – כמו שוועדת-אור מתארת את זה – מהומות חסרות תקדים, אירועים חריגים יוצאים-דופן. אלפים נטלו בהם חלק בעת ובעונה אחת במקומות שונים בארץ, כשהמשטרה צריכה לפזר את כוחותיה ממקום למקום. זה לא איזו הפגנה שהיא במקום אחד. זה סיפור אחר לגמרי.

אני חושב שאין כל יסוד להצעת האי-אמון הזאת, ואני מבקש לדחותה.

היו”ר דליה איציק:

תודה לך, אדוני. אנחנו נעבור לדיון. חבר הכנסת יולי אדלשטיין, יש לך שלוש דקות. הדיון הוא סיעתי, שלוש דקות לכל סיעה. אגב, יש סיעות שלא נרשמו, אז - - -

זהבה גלאון (מרצ):

שר המשפטים נותן לגיטימציה לצדק שונה ליהודים ולערבים - - - ?

רן כהן (מרצ):

רק בשביל התשובה הזאת היה שווה אי-אמון.