אדום - ירוק

הכנסת אישרה היום בקריאה טרומית שלוש הצעות חוק המצמצמות את חובת חבישת הקסדה, של דב, ח”כ יחימוביץ’ וח”כ נוקד. ביום ראשון תדון ועדת השרים לחקיקה בהצעת חוק נוספת של ח”כ חנין, המעודדת רכיבה על אופניים ע”י תמריצים כלכליים, מחייבת סלילת שבילי אופניים ועוד.

הכנסת אישרה היום בקריאה טרומית 3 הצעות חוק המצמצמות את חובת חבישת הקסדה לרוכבי אופניים. הצעות החוק הוגשו ע”י דב, יחימוביץ ונוקד, והן מצמצמות במידה ניכרת את החוק, שהכנסת חוקקה לפני מספר חודשים, שקבע שנסיעה באופניים ללא קסדה הינה עבירה פלילית.

דב: “אסור להפוך את ציבור רוכבי האופנים לעבריינים פליליים. במקום איסור פלילי גורף צריך לעודד רכיבה על אופניים במגוון דרכים. אני מקווה שהממשלה תאשר ביום א’ את הצעת החוק לעידוד תחבורת אופניים, עליה חתומים 71 ח”כים, אשר מגדירה מגוון של אמצעים לעידוד השימוש באופניים בישראל. צמצומה של חובת הקסדה היא צעד לקראת הבנה שצריך לעודד את תחבורת האופניים ולא להתנגד לה”.

ביום ראשון הקרוב תעלה בועדת שרים לענייני חקיקה הצעת חוק לעידוד תחבורת אופניים, התשס”ח-2008. חוק זה נותן מענה מקיף לנושא תחבורת האופניים במספר מישורי מדיניות; תשתיות, שילוב עם תחבורה ציבורית, העדפות כלכליות, חינוך ועוד.

על מנת להפוך את הנסיעה באופניים לנתח משמעותי מכלל הנסועה ולסייע בהפחתת הגודש והזיהום נדרשת פעולה שלטונית מתואמת שתהפוך את השימוש באופניים לזמין ויעיל עבור כלל האזרחים.

תנאי הכרחי להגברת השימוש באופניים הוא יצירת רשת שבילי אופניים בטוחים ונוחים לשימוש, שניתן להגיע באמצעותם מכל נקודה לכל נקודה ביישוב. חוק זה מטיל חובה על כל רשות מקומית שבתחומה מעל 5,000 תושבים להכין תכנית מתאר לשבילי אופניים בתחומה.

שילוב השימושים בין אופניים לבין אמצעי תחבורה נוספים הוא חיוני לעידוד השימוש באופניים שכן הוא מאפשר למבקשים להיכנס לעיר לשלב בין אמצעים להסעת המונים ולבין האופניים הפרטיים, ובכך לחסוך את השימוש ברכבם הפרטי.

דב, מיוזמי החוק: “הצעת חוק זו באה לקדם באופן אמיתי את השימוש הנרחב באופניים ככלי תחבורה יעיל. אין מדובר בגימיק של סלילת שביל לאורך כבישי הארץ למשוגעים לדבר, אלא מענה אמיתי ומקיף לאותו אדם מן היישוב המעוניין לנוע בעיר בתחבורה בריאה, יעילה ושאינה מזהמת ולא פחות חשוב מכך בבטיחות”.

להצעת החוק שהתקבלה היום.

למידע נוסף על הצעת חוק עידוד תחבורת אפניים.

מליאת הכנסת אישרה היום בקריאה טרומית הצעת חוק של דב  וחברי הכנסת נאדיה חילו (העבודה), רן כהן (מרצ), ויצחק גלנטי (הגימלאים), שמבטיחה את המשך פעילותה של הקרן לילדים ונוער בסיכון במסגרת המוסד לביטוח לאומי.

הקרן לילדים ונוער בסיכון הוקמה במקורה כאמצעי להתמודד עם התרחבות העוני, המצוקה והבעיות החברתיות בקרב ילדים ונוער עם הקיצוץ הגדול בקצבאות הילדים. במהלך השנים הקרן פיתחה מגוון של פעילויות של עזרה לילדים ונוער בסיכון ופעילותה זוכה לשבחים מכל עבר (מידע נוסף על פעילות הקרן במצ”ב). הקרן הוקמה בראשיתה מתוקף הוראת שעה בלבד שתוכננה לפוג בסוף שנת 2007.

בסוף השנה שעברה התנהל בכנסת מאבק כנגד כוונת האוצר להעביר את תקציבי הקרן לתקציב השוטף של משרד הרווחה, ובכך, למעשה, להפסיק את פעילות הקרן. בזכות מאבק נמרץ של חברי הכנסת סוכם במסגרת תקציב 2008 כי פעילות הקרן תוארך באופן זמני לשנה אחת נוספת בלבד. הצעת החוק שהתקבלה היום בקריאה טרומית מציעה לקבוע את מעמדה של הקרן באופן קבוע (ממעמדה הנכחי כהוראת שעה).

דב, חבר הועדה לזכויות הילד: “הקרן לילדים ונוער בסיכון היא מכשיר חיוני בימים שבהם המדיניות החברתית מממשיכה לפגוע בשכבות חברתיות רחבות ובמיוחד בילדים ונוער. הכנסת החליטה  היום שאסור להשאיר את הקרן כבת ערובה של האוצר.”

ח”כ נאדיה חילו (העבודה), יושבת ראש הועדה לזכויות הילד: “הקרן לילדים ובני נוער בסיכון היא קרן יציבה, ראויה וחשובה הפועלת בהצלחה מרובה ולכן יש להבטיח הישארותה תחת המוסד לביטוח לאומי. אוכלוסיית הילדים בסיכון הולכת ומתרחבת כך שיש צורך בשירותים תומכים, דבר המצביע על הכרחיות הקרן לילדים בסיכון ואסור שמשרד האוצר יפגע בה.”

להצעת החוק.

למידע נוסף על הקרן ועל הפעילות בכנסת להגנה עליה ראו את ההודעה והשירשורים כאן.

נאום של דב במסגרת הצעה לסדר היום.

לכתבת ynet על ההסכם באוניברסיטאות. 

לקריאת מסמך ההבנות בין הסגל הזוטר לועד ראשי האוניברסיטאות (PDF).

הצעות לסדר-היום: שביתת הסגל הזוטר באוניברסיטאות

היו”ר יולי יואל אדלשטיין:

אנחנו עוברים לנושא הבא שעל סדר-היום: שביתת הסגל הזוטר באוניברסיטאות, הצעות לסדר-היום שמספרן 5274, 5289 ו-5294. השרה יולי תמיר אמורה להשיב. אינני יודע איפה היא. אומר סגן המזכיר שקראו לה. חבר הכנסת דב חנין, אתה יכול לעלות לדוכן ולהתחיל לדבר. השעון יופעל כשיגיע נציג הממשלה. השרה יולי תמיר זה עתה הגיעה, ולכן חבר הכנסת חנין יוכל לדבר.

שרת החינוך יולי תמיר:

רציתי לשאול את עצתך ואת חבר הכנסת חנין. מה שנחתם אתמול - -

היו”ר יולי יואל אדלשטיין:

שמעתי על זה בכלי התקשורת, אבל אם חברי הכנסת מבקשים לדבר, יש להם אישור הנשיאות. בבקשה.

דב חנין (חד”ש):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. גברתי השרה, עמיתי חברי הכנסת, אני רוצה להתחיל בברכה לך השרה - -

שרת החינוך יולי תמיר:

- - -

דב חנין (חד”ש):

- - בדרך כלל בכנסת אנחנו עוסקים רק בביקורות. פעם אחת צריך לומר גם מלה טובה. אני אומר את המלה הטובה הזאת ברצון, גם כמי שקרא את ההסכם, ואני חושב שהוא הסכם טוב, וגם כמי שמתוך מעורבות בפרשה הזאת יודע, גברתי השרה, את תרומתך ומעורבותך בעניין הזה ובפתרון העניין ובהגעה להסכם הזה.

ברשותך, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר כמה דברים על הסוגיה ועל החשיבות שלה, כי אני חושב שזו אכן סוגיה חשובה מאוד. המורים מן החוץ, הסגל האקדמי הזוטר, ניהלו מאבק – ואני אומר את זה כמי שבעצמו היה קשור באקדמיה – מוצדק ממעלה ראשונה. אנחנו נמצאנו במצב אבסורדי, שבו דווקא המורים הצעירים יותר, הסגל הפחות בכיר, אנשי האקדמיה שהועסקו במתכונות לא קבועות, דווקא הם היו חסרי כל הגנות והועסקו במתכונות אבסורדיות. הם היו מפוטרים כל שנה, עבדו שמונה חודשים בשנה ללא תנאים סוציאליים, ללא זכויות וכדומה. הדבר הזה הוא דבר מאוד מזיק ובעייתי, ולכן הסגל הזוטר ניהל מאבק חשוב וצודק, ואני מאוד מברך על ההסכם שהושג, שאכן קובע מערכת חדשה של עמיתי הוראה, עוזרי הוראה, קובע את המסגרת, את התנאים, את מתכונת ההעסקה, ולא אכנס לפרטי העניין. אני חושב שזה חשוב שהמאבק הזה יסתיים בהצלחה. הוא בעצם היה מאבק לא רק של הסגל האקדמי הזוטר, אלא במידה רבה מאבק על קיומה והתפתחותה הנכונה של האקדמיה בכלל.

בהקשר הזה אני רוצה, אדוני היושב-ראש, לומר שעתידה של האקדמיה, לצערנו הגדול, איננו מובטח. נושאים רבים עדיין עומדים על סדר-היום ודורשים התמודדות ופעילות נחרצת, גם של השרה, גם של משרדי הממשלה בכלל – אם מדובר על תקציבי ההשכלה הגבוהה בישראל, אם מדובר על הבטחת היותה של ההשכלה הגבוהה פתוחה לכול ועל הימנעות מהעלאת שכר הלימוד באוניברסיטאות, בניגוד לדוח וינוגרד – אני מתכוון לוועדת-וינוגרד הראשונה, לא השנייה.

אני מנצל את ההזדמנות שהשרה נמצאת כאן כדי לפנות אליה. אני יודע שביום ראשון עומדת הממשלה לדון בהמלצות ועדת-שוחט, אני מבין שבלי הסעיף של שכר הלימוד. אני מברך, קודם כול, שהנושא של שכר הלימוד לא מובא לממשלה, כדי לאפשר המשך הידברות עם ארגוני הסטודנטים, ואני מנצל את ההזדמנות כדי לפנות לשרה ולממשלה – להבין שהאקדמיה, האוניברסיטאות שייכות לא רק לאלה שכרגע במקרה נמצאים בהם. הן שייכות לציבור הישראלי, שייכות לחברה הישראלית, חשובות לכולנו, וכולנו צריכים להתגייס ולעשות מעשה, כדי שהאקדמיה אכן תוכל להמשיך לתפקד ולפעול בצורה ראויה ותקינה. תודה רבה.

דב חנין (חד”ש):

עמיתי חברי הכנסת, הממשלה הזאת מציגה לנו הצדקה אחת להמשך הקיום שלה. הם אומרים: אנחנו מתחילים לנהל משא-ומתן לשלום עם סוריה, אנחנו עושים הידברות לרגיעה בדרום,  זאת הצדקה לקיומנו. היום אני פותח את הרדיו ואני שומע את סגן ראש הממשלה, שר התחבורה, רב-אלוף במילואים מופז, שהוא, כך אני קורא, המועמד המועדף על אהוד אולמרט להחליף אותו, מבחינת אהוד אולמרט הוא האיש שצריך לבוא אחריו. ומה אומר לנו מר מופז? הוא אומר לנו: משא-ומתן לשלום עם סוריה זה קטסטרופה, בשום פנים ואופן אסור לוותר על רמת-הגולן. לגבי הדרום? חס וחלילה, איזו הידברות, איזו רגיעה? אנחנו צריכים להכות במלוא הכוח.

אני שואל אתכם, עמיתי חברי הכנסת, האם כאשר כך מדבר האיש שאולמרט רוצה, כך טוענים, שיחליף אותו אם וכאשר הוא ייאלץ להתפטר, האם כאשר כך מדבר האיש הזה, כך הוא מבטא את עמדתה של הממשלה, אפשר באמת להאמין לממשלת ישראל הנוכחית שהיא מתכוונת ברצינות למשא-ומתן לשלום עם סוריה? האם אפשר באמת להאמין לממשלת ישראל הנוכחית שהיא רוצה להתקדם להסכם רגיעה? אני חושש, עמיתי חברי הכנסת, שכמו לאורך השנתיים האחרונות,  דיבורי השלום היפים הם רק כיסוי להמשך מעשים הפוכים לחלוטין, כמו בזירה הפלסטינית – המשך בניית התנחלויות, הרחבת התנחלויות, הכשרת מאחזים, בניית הגדר באופן שמפצל את הגדה המערבית לשני אזורים נפרדים – כל הדברים האלה הם שמתרחשים בשטח והם שמבטאים את המדיניות האמיתית של ממשלת ישראל. בתחום החברתי והכלכלי לא צריך להאריך, אנחנו נמצאים  במצב שבו המעמד הבינוני והשכבות העניות הולכים ונשחקים יום-יום. בתחום השוויון לאוכלוסייה הערבית, אנחנו מדברים על זה פעם אחר פעם, אבל לא קורה שום דבר. בתחום הסביבתי התנהגות קטסטרופלית של ממשלת ישראל.

עמיתי חברי הכנסת, אני רוצה לומר עוד סיבה אחת למה הממשלה הזאת ראויה לאי-אמון. החוקים המוזרים שהממשלה הזאת תומכת בהם, למשל שני החוקים שנדון בהם בהמשך היום, חוק שאומר שלא חייבים לתעד חקירה של חשוד בעבירות ביטחון. לא חייבים תיעוד קולי, לא חייבים תיעוד חזותי. קודם זאת היתה הוראת שעה, עכשיו הופכים את זה להוראת קבע – לא חייבים לתעד חקירה של חשוד בעבירות ביטחון. למה? כי ככה החליטו. או החוק השני, שאותו קידמו חברי הכנסת אורלב וטרטמן, אותו חוק שקובע את החזקה המוזרה שאומרת שמי ששהה במדינת אויב, יראו אותו כמי שתומך במאבק מזוין נגד מדינת ישראל, וככזה ישללו ממנו את הזכות הבסיסית לבחור ולהיבחר. לכן יש סיבות רבות להצביע אי-אמון בממשלה הזאת, וזאת אחת הסיבות. תודה רבה. 

אדוני היושב-ראש, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, ישראל ציינה החודש 60 שנה להקמתה. 60 שנה. זה הרבה. זה זמן מתאים להערכת מצב, זה זמן מתאים לחשבון נפש. לחברה הישראלית, אין שום ספק, יש הישגים – ביצירה, בחקלאות, בתרבות. מכל בחינה אובייקטיבית אין שום ספק שהחברה שלנו נמצאת במשבר אמיתי. זה משבר רב-ממדי, זה משבר מדאיג – קודם כול, כמובן, משבר פוליטי. משבר פוליטי שנובע בראש ובראשונה מהמשבר של התשובות הפוליטיות המסורתיות. מדיניות הכיבוש בת ה-40 הובילה למבוי סתום. זה ברור היום לרוב הציבור הישראלי. האלטרנטיבה המדומה שהוצגה על-ידי שרון, האלטרנטיבה של ההתנתקות החד-צדדית, הוכיחה שגם היא מובילה למבוי סתום. הדרך שלא נוסתה עדיין היא הדרך של שלום אמיתי, הדרך של מהלך שלום רציני ואמיתי בכל הגזרות – מול הפלסטינים, מול סוריה, מול לבנון. השלום הזה הוא שלום אפשרי; השלום הזה הוא שלום מוחמץ.

אמר חברי, חבר הכנסת ברכה, ציטט מפיו של מרקס: “עם המשעבד עם אחר אינו יכול להיות חופשי”.

ראובן ריבלין (הליכוד):

ה”חמאס” רואה את השלום בחיסולה של מדינת ישראל.

דב חנין (חד”ש):

אצלנו, חבר הכנסת ריבלין, אנחנו רואים יום-יום שכיבוש ועצמאות לא יוכלו ללכת יחד. כיבוש ועצמאות לא יוכלו ללכת יחד. כאשר אנחנו כובשים, בצד השני אנחנו מכפיפים את עצמנו לאינטרסים ולמהלכים של האימפריה האמריקנית ומובילים לסכנות אמיתיות לעתידה של ישראל, לעתיד העם בישראל, כמו גם לעתיד של העמים האחרים באזור הזה.

ראובן ריבלין (הליכוד):

ה”חמאס” חושב שאנחנו כובשים בכל ארץ-ישראל, כולל חיפה, כולל – – –

דב חנין (חד”ש):

אני רוצה לומר לך, חבר הכנסת ריבלין: אתה יודע שיש לי ויכוח נוקב עם ה”חמאס”, אבל אני אומר לך שהיום אפשר להגיע להסכם רגיעה כולל ברצועת-עזה, כולל שחרור אסירים, ובראשם מרואן ברגותי וכולל החזרת גלעד שליט. אפשר במקביל גם לעצור באמת את הרחבת ההתנחלויות והמאחזים, לעשות משא-ומתן אמיתי ולהגיע להסדר אמיתי גם עם הרשות הפלסטינית וגם עם סוריה. יש משבר של התשובות הפוליטיות המסורתיות, אבל המשבר הפוליטי לא נעצר כאן. יש גם משבר של המבנים הפוליטיים, של המוסדות הפוליטיים, של המפלגות – זה דבר מסוכן; זה מקור של סכנה אמיתית לדמוקרטיה.

מדברים אצלנו על קשרי הון ושלטון. האמת היא שזאת אמירה מקילה. המציאות אצלנו כבר מזמן עברה לשלב יותר חמור – לשלב של שלטון גלוי וישיר של ההון. זה הופגן בצורה בוטה בכנס הנשיא שהיה בשבוע שעבר, כאשר במרכזו – הגביר שלדון אדלסון. ההון משקיע, וההון מקבל. בעלי ההון נהנים במדינה הזאת ממדיניות שמקילה עליהם יום-יום, משטיחים אדומים לא רק באופן מטפורי אלא באופן ריאלי לחלוטין. לעומת זאת, העניים נותרים למטה. היום השתתפתי מול הכנסת בהפגנת הגמלאים; שכבות הביניים הולכות ונשחקות; הציבור הערבי במדינת ישראל ממשיך לסבול מאפליה בכל מישורי החיים. משבר פוליטי, משבר חברתי, מיתון כלכלי שהולך ומתעצם. שמעתי את תשובתה של השרה רוחמה אברהם שרק מעידה עד כמה היא לא מחוברת לתחושה של ציבור רחב בארץ הזאת שמרגיש את המיתון ואת המצוקה שהולכת ומתרחבת.

אם כבר אני מנמק אי-אמון בממשלה הזאת, אני כמובן, לא יכול להותיר בצד את הנושאים הסביבתיים. יושב אתנו השר להגנת הסביבה והתיירות. אני רוצה לומר לך, אדוני השר, בצער, שגם בנושא הסביבתי ממשלת ישראל גוררת רגליים. במקום לעשות את המעשים המהפכניים והנחושים שצריכים להיעשות – וזה לא רק עניינו של המשרד להגנת הסביבה, זה עניינו של ראש הממשלה ושל שר האוצר ושל שר הביטחון ושל שר החינוך ושל שר המסחר והתעשייה ושל כל משרדי הממשלה. במקום לעשות את המעשה הדרוש, הנמרץ והמהפכני כדי להתמודד עם הבעיות הסביבתיות, עם האיומים לבריאות, עם אי-הצדק הסביבתי שממנו סובלות אוכלוסיות רבות, ממשיכים לגרור רגליים. אנחנו רואים את זה ביחס לחקיקה הסביבתית בכנסת, למשל  חוק “המזהם – משלם” – –

היו”ר עתניאל שנלר:

תודה.

דב חנין (חד”ש):

– – שתקוע בגלל עמדת הממשלה.

לכן, אדוני היושב-ראש, אני אומר לכנסת: אנחנו צריכים היום להביע אי-אמון בממשלה מכל הסיבות האלה. לעם בישראל מגיעות תשובות. לעם בישראל מגיעות תשובות הרבה יותר טובות.

הכנסת אישרה אתמול לקריאה ראשונה את הצעת החוק למניעת הסתננות. על פי ההצעה, יהיה כל מסתנן לישראל צפוי לעד חמש שנות מאסר, גם אם הוא פליט או מהגר עבודה. מסתנן ממדינת אויב, ביניהן סודאן (שבה חבל דרפור), יהיה צפוי לשבע שנות מאסר. ההצעה אושרה ברוב של 21 ח”כים מול מתנגד יחיד (דב).

לכתבתו המלאה של שחר אילן ב”הארץ”.

להצעת החוק הממשלתית (PDF).

לדיון בועדת הפנים על מבצע המעצרים של פליטים ולקישורים נוספים.

נאומו של דב בעת אישור הצעת החוק הממשלתית:

דב חנין (חד”ש):

 אדוני היושב ראש, רבותי השרים, אדוני סגן השר, עמיתי חברי הכנסת. יש משהו אחד בהצעת החוק הזו שמאוד מטריד ומדאיג אותי, ואני מפנה אתכם, עמיתי חברי הכנסת לשני סעיפים שהם במידה רבה מרכזו של החוק.

אומר סעיף 2 של החוק: “מסתנן דינו מאסר חמש שנים”. “אם המסתנן - - - ” – אומר סעיף 3 – “היה אזרח, נתין או תושב של מדינה שמנויה בתוספת והוא מסתנן לישראל, דינו מאסר שבע שנים”. מיהו מסתנן? בואו נקרא את ההגדרה בחוק: “מי שנכנס לישראל שלא דרך תחנת גבול שקבע שר הפנים”. נקרא את התוספת ונראה: בין המדינות שמנויות בתוספת גם סודאן, למשל. מה אנחנו עושים בחוק הזה? אנחנו שולחים את פליטי דרפור, למשל, שמגיעים אלינו כתוצאה משואה אנושית, מפשע של ניסיון השמדת עם, בורחים על נפשם ומגיעים אלינו, אנחנו הופכים אותם לעבריינים פליליים שעוברים עבירה מסוג פשע. אנחנו הופכים את אותו פליט דרפורי שעבר את הגבול – נכון, הוא לא עבר בתחנת גבול מורשית. ברח על נפשו, ברח על חייו והגיע אלינו, אנחנו הופכים אותו לפושע. אנחנו הופכים אותו לפושע שדינו שבע שנות מאסר.

עמיתיי חברי הכנסת, הכנסת הזאת כבר דנה כמה וכמה פעמים בנושא הפליטים, ואכן יש שאלה של סגירת גבולות. בוודאי. אבל אין שום ספק שהפליטים שמגיעים אלינו ראויים וזכאים ליחס שונה לחלוטין. אסור לנו להתייחס לפליטים כאל פושעים. אסור להתייחס לפליטים כאל פושעים כי זוהי הנורמה הבין לאומית. אבל אסור לנו להתייחס לפליטים כאל פושעים גם מכיוון שאנחנו בעצמנו, קמנו הרי כמדינה של פליטים. מדינת ישראל קמה כמדינה של פליטים יהודיים בעקבות מלחמת העולם השנייה. אני חושב שהחוק הזה קובע הוראות נוראות בתחום ההתייחסות לפליטים.

אני חייב לומר, שאני גם לא מבין את עמדת הממשלה. לכאורה שמענו פה מפי הממשלה עמדות שאומרות שאנחנו צריכים לקלוט פליטים, לתת מענה לפליטים, לתת תשובות אנושיות לפליטים, והקביעה שישנה בחוק הזה, עמיתיי חברי הכנסת, לא רק שאיננה עולה בקנה אחד עם האמירות האלה אלא היא מנוגדת להם בתכלית. אנחנו צריכים חוק אחר לחלוטין, עמיתיי חברי הכנסת, אנחנו צריכים חוק שיכיר בפליטים, בזכויותיהם של פליטים, במעמדם של פליטים, ואנחנו צריכים חוק שיתאים לחברה אנושית ומתקדמת במאה ה- 21. תודה רבה.