החברה הישראלית עדיין לא השתחררה מהתלות ברכב הפרטי, וכולנו סובלים מכך – בפקקים, בזיהום אוויר ובתאונות דרכים. הפתרון טמון בתחבורה ציבורית משופרת. זו הדרך לצמצום פערים חברתיים, להרחבת אפשרויות התעסוקה וההשכלה, לשמירה על הסביבה ולאיכות חיים.
עם מימוש עקרונות החזון שלנו, התחבורה הציבורית תהפוך לכלי הניידות המועדף בישראל – מבחינת הנוחות, המהירות והמחיר.
עקרונות החזון:
תחבורה שמתחברת
- מערכת תחבורה משולבת – כל אמצעי התחבורה הציבורית בישראל צריכים להיות משולבים לתוך מערכת אחת. הם צריכים לפעול בתיאום, ולאפשר מעבר נוח ומהיר ביניהם.
- קישוריות גבוהה בין אמצעי התחבורה – הבסיס לתחבורה ציבורית מוצלחת הוא מעבר מהיר ונוח בין אמצעי תחבורה. מעבר בין אמצעי תחבורה ובין מפעילים לא צריך להשפיע על איכות הנסיעה.
- שילוב מוניות השירות במערכת התחבורה הציבורית – מוניות שירות הן אמצעי חשוב במערכת משולבת של תחבורה ציבורית. במקום להתחרות באוטובוסים, הן יכולות לתת מענה לחסרים של המערכת כיום.
- רשויות תחבורה מטרופוליניות – רשויות תחבורה מטרופוליניות הן כלי ניהולי שמייצר מערכת מרחבית כוללת, שיודעת לתת פתרונות כלליים לסוגיות התחבורה הציבורית. הניסיון בעולם מוכיח שהוא מקל על תכנון וניהול של תחבורה ציבורית.
- מדיניות מחירים מעודדת שימוש – כדי להגביר את השימוש בתחבורה הציבורית היא צריכה להיות זולה יותר. היא גם צריכה להיתפש בעיני הציבור כזולה ועדיפה על אמצעי תחבורה פרטיים.
- חדשנות – אמצעים טכנולוגיים חדשים יכולים להפוך את התחבורה הציבורית לנגישה ויעילה יותר. הנגשה של מידע איכותי על התחבורה הציבורית תגדיל את השימוש בה, על חשבון רכבים פרטיים.
- שיקולי תחבורה בתכנון – התפישה התכנונית בישראל חייבת להתייחס לצורך בניידות. מדיניות התכנון בישראל צריכה להיות מכוונת לתחבורה הציבורית.
תחבורה בכל מקום, כל הזמן
- העדפה בתשתיות – בשביל לשפר מהותית את התחבורה הציבורית חיוני לתת לה עדיפות בשימוש בתשתיות הקיימות.
- תדירות – כדי להגביר את השימוש בתחבורה ציבורית צריך גם להגביר מאוד את התדירות שלה. תדירות היא אחד המשתנים המשפיעים ביותר על שביעות רצון של נוסעים מתחבורה ציבורית.
- מהפכת תחבורה ציבורית באזורים מנותקים ומנותקים למחצה – ביישובי הפריפריה, ובפרט ביישובים הערביים ובכפרים הבלתי-מוכרים, נדרשת מהפכה של ממש בשירותי התחבורה הציבורית. צריך להרחיב משמעותית את השירותים באזורים האלה. צריך להגביר את התקצוב ואת כוח האדם המיועדים לכך. צריך להגדיר קריטריונים קשיחים למתן השירות. צריך ליצור תשתיות שמתאימות לתחבורה ציבורית.
- תחבורה ציבורית בשבת – עבור רוב תושבי ישראל, תחבורה ציבורית בשבתות ובחגים היא צורך בסיסי. חשוב לאפשר לאנשים שאין בבעלותם רכב פרטי להתנייד גם בשבתות ובחגים. סטודנטים, צעירים וקשישים מתקשים לעשות זאת בלי תחבורה ציבורית. הפעלת תחבורה ציבורית מותאמת בשבתות תעזור להפחית את עומסי התנועה. היא תסייע בהקלת מצוקת החניה. היא תסייע להפחית את זיהום האוויר בקרבת חופי הים, הפארקים ומוקדי הבילוי.
- הפעלת מערכות של קווים מהירים – מערכת קווים מהירים מגדירה עדיפות של אוטובוסים על פני אמצעי התחבורה האחרים. המערכות האלה יעילות, ועלותן נמוכה יחסית. הן משפרות את אמצעי התחבורה הציבורית באופן משמעותי.
- קווי לילה – צריך להבטיח תחבורה ציבורית בשעות הלילה, במיוחד במרכזי ערים ובאזורי בילוי. חשוב להרחיב את השירותים הקיימים כך שיפעלו בכל לילות השבוע. חשוב להרחיב אותן מערים ספורות לפריסה ארצית, כולל הפריפריה.
תחבורה שרואה אנשים
- נהגים – המחסור בנהגים הוא אחד החסמים המרכזיים בפני פיתוח התחבורה הציבורית בישראל. חייבים להפוך את מקצוע הנהיגה למתגמל ומזמין. חיוני להמשיך להעלות את שכר הנהגים, ולשפר באופן משמעותי את תנאי עבודתם.
- תחנות אוטובוס ידידותיות לבני אדם – תחנות האוטובוס חייבות להיות נוחות, נגישות ובטוחות לשימוש. צריך להיות בהן מידע נגיש ומעודכן על הקווים הפועלים בהן. לשם כך חייבת להתגבש תקינה ארצית אחידה לתחנות.
- הולכי רגל ותחבורת אופניים –צעידה ברגל ורכיבה על אופניים הם אמצעים משלימים לשימוש בתחבורה ציבורית. לכן חיוני לשפר את התשתיות שמשרתות את הולכי הרגל ורוכבי האופניים, ולשפר את הממשק שלהם עם התחבורה הציבורית.
- התאמת התחבורה הציבורית לילדים, נשים, קשישים ובעלי מוגבלויות – התחבורה הציבורית חייבת לקחת בחשבון את הצרכים של כל האוכלוסיות שמשתמשות בה. היא צריכה להתאים את עצמה לצרכים ולקשיים של הקבוצות השונות באוכלוסייה, מבחינת תחושת הביטחון האישי, הנגישות הפיזית, והיקפי וזמני הפעילות.
- תהליכי שיתוף ציבור – בשביל לייצר תחבורה ציבורית מעודכנת ומתואמת, חייבים לשתף את הציבור במדידה והערכה של השירות.