הפרטה, רמיסת זכויות עובדים ושכר רעב – נגד זה נאבקים העובדים הסוציאליים

21.02.11 קטגוריית: כללי

אדוני היושב-ראש, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת. מכל המאבקים החברתיים, מאבקי העובדים שמתנהלים בישראל, אין מאבק מוצדק יותר מאשר מאבק העובדים הסוציאליים. ואם מישהו מאתנו היה צריך הוכחה או המחשה למידת הצדק שבמאבק הזה, הוא יכול לפתוח היום את דפי העיתון "ידיעות אחרונות", ולראות את סיפורה של מיה חזקאל מרעננה, עובדת סוציאלית שיודעת מתי היא מתחילה את יום העבודה שלה אבל לא יודעת מתי היא תסיים אותו, כי היא עובדת בלא פחות משבעה מקומות עבודה, 72 שעות בשבוע. בסוף החודש היא מביאה הביתה 6,500 שקל. יש לנו פה סיפורים קשים נוספים קשים על נ', שעובדת כעובדת סוציאלית במרכז רפואי גדול בתל-אביב ומנקה מדרגות כהשלמת הכנסה. על שירה שטראוס-הראל, עובדת סוציאלית שמטפלת בניצולי שואה, אבל היא צריכה להשלים הכנסה כמדריכת התעמלות אירובית ושחקנית בפרסומת.

אדוני היושב-ראש, כל עובד סוציאלי שלישי צריך השלמת הכנסה לשכר מינימום. עובד סוציאלי מתחיל, ללא שנות ותק, מקבל בממוצע במשך 10 שנות עבודתו הראשונות השלמת הכנסה לשכר המינימום, גם אם הוא יצבור שעות השתלמות רבות ויתקדם בדרגות. שכר העובדות הסוציאליות לא עודכן מזה 17 שנה. לעובדת מתחילה השכר עומד, אדוני היושב-ראש, על המספר 2,299 שקלים. המשמעות היא שגם לאחר התקדמות בסולם הוותק והדרגות העובדת תיאלץ לקבל השלמת הכנסה ולהתקיים משכר מינימום, שעומד היום על 3,850 שקל. אפיקי הקידום גם הם מאוד מוגבלים: אחרי 40 שנות ותק השכר הממוצע עומד על 5,458 שקלים, אחרי 40 שנות ותק. שכר זה לא תואם את ההשכלה, לא תואם את ההכשרה המקצועית ובוודאי לא תואם את העבודה היומיומית  המאומצת של העובדות הסוציאליות בשטח.

המאבק של העובדות הסוציאליות דורש להעלות את השכר ולהצמיד אותו למדד, ליצור הסכם קיבוצי חדש, המבוסס על טבלה הוגנת ומכבדת. וכמובן – לבטל את הפערים הקיימים היום בין מגזרים שונים של עובדות סוציאליות. כשאני מדבר על הפערים בין סוגים של עובדות סוציאליות אני מדבר על תהליכי ההפרטה, שהובילו בעצם להעברת חלקים משמעותיים מהשירותים החברתיים בישראל לידי חברות ועמותות פרטיות. תחת כותרת של יעילות, הממשלה הלכה והתנערה מהאחריות שלה לבעיות חברתיות, ובעצם העבירה מערכת חברתית מובהקת לפרמטרים פרטיים ולטיפול על-ידי גורמים פרטיים. לפי הנתונים שבידי, 75% מהעובדות הסוציאליות שיוצאות לשוק מועסקות על-ידי גורמים פרטיים, רובן ללא הגנה חוקית על שכרן או על תנאי העסקתן. כדי לזכות במכרזים אותן עמותות וחברות פרטיות מוזילות עלויות גם במחיר של פגיעה בתנאי ההעסקה, ובמקרים רבים גם על חשבון השירותים שנותנים.

מצד אחד, מספרם של האנשים החיים בעוני במדינת ישראל הולך וגדל. אין שינוי משמעותי במספר התקנים המוצעים לעובדות סוציאליות. זה גורם לכך שהנטל והעומס על העובדות האלה הולך וגדל. מהצד השני, השכר והתנאים נשארים מוקפאים, ובעצם בפועל, באופן ריאלי, הולכים ומידרדרים. צריך לזכור שברמה החברתית, לעבודת המניעה ולהתערבות הטיפולית של העובדים הסוציאליים יש חשיבות גדולה בהתמודדות ראשונית עם היווצרות הבעיה.

כאשר ההתערבות הראשונית לקויה, הבעיה מחמירה, ואז נוצר צורך בטיפול אינטנסיבי יותר. זאת אומרת, חוסר ההשקעה מצד המדינה בשלבים הראשונים בסופו של דבר עולה לנו יותר, גם במחירים אנושיים וגם במחירים כלכליים.

לכן, אדוני השר, אתה ומשרדך צריכים להתייצב לצד העובדים הסוציאליים ולדרוש מהאוצר להגן על הקבוצה הזאת. צריך צו הרחבה שיחיל את ההסכם הקיבוצי על כלל העוסקים והעוסקות במקצוע הזה. צריך להגביר את הפיקוח, האכיפה והענישה על עמותות שמעסיקות באופן שאיננו עומד בחוקי העבודה. צריך לעודד הקמה של ועדי עובדים בעמותות של עובדים סוציאליים. צריך לחזק את המעמד של המועצה לעבודה סוציאלית – הגוף המקצועי העליון של התחום – וצריך להגביר את המעורבות שלה בתחום הפיקוח וקביעת הסטנדרטים לרמת השירות.

אדוני שר הרווחה, אני יודע שאתה רגיש לנושאים חברתיים. המבחן החשוב הראשון שלך הוא המבחן של ההתמודדות עם המאבק הזה, המוצדק כל כך, של העובדים והעובדות הסוציאליות. תודה רבה.