אדוני היושב-ראש, גבירותי ורבותי חברי הכנסת, קיומה של הפגישה בשארם-א-שיח' הוא חשוב ואפשר בהחלט לברך עליו, אבל ראוי היה כמובן שהפגישה הזאת תתקיים קודם, הרבה קודם. כמובן, אפשר היה לומר, טוב מאוחר מאשר לעולם לא, אבל בכל זאת כמה דברים מדאיגים יוצאים מהפגישה הזאת. אני מתכוון לתכניה של הפגישה, אדוני השר פרס.
יש תחושה שהפגישה היתה פגישה טקסית, למטרות נימוס, וכי היא איננה מבטאת החלטה ברורה של ממשלת ישראל להתחיל במשא-ומתן לשלום עם העם הפלסטיני. אסור לנו לקיים פגישות כאלה רק כדי לסמן "וי" ולהמשיך הלאה. כרגע קיימת תחושה שהממשלה הזאת כבר החליטה שאין פרטנר והיא לא תיתן למציאות לשבש את המסקנה הזאת.
מה שצריך לעשות הוא להיכנס למשא-ומתן מעשי ומהיר עם הרשות הפלסטינית. הפרמטרים להסדר הישראלי-הפלסטיני כבר ידועים, והשאלה היחידה היא רק כמה סבל ייגרם בינתיים, כמה הרוגים ישראלים ופלסטינים יהיו, כמה פצועים, כמה סבל הומניטרי ימשיך להיגרם.
הזמן פועל לרעת כולנו. המצב הולך ומידרדר. ברשות הפלסטינית המצוקה קיצונית. אנחנו שומעים על מצוקה בתחומי הבריאות, בתחומים של יכולתם של אנשים לקיים את עצמם. מצוקה כזאת היא מקור לייאוש ולזעם והיא חממה לאסקלציה נוספת ולהידרדרות נוספת של הסכסוך.
ממשלת ישראל יכולה לעשות מעשה. יש יוזמת השלום של הליגה הערבית, שמונחת על השולחן. יש הצהרותיו החוזרות ונשנות של ראש הרשות הפלסטינית אבו-מאזן, שחוזר וקורא לממשלת ישראל להתחיל במשא-ומתן מעשי ולקדם אותו במהירות לסיכומים מעשיים.
אתמול התפרסמה ב"הארץ" הודעתו של ראש הממשלה הפלסטינית הנייה, שהוא מוכן להגיע להסדר עם ישראל על בסיס "הקו הירוק", גבולות 1967. אני חושב שזו הצהרה חיובית וחשובה שראוי שתיענה מהצד השני בהושטת יד מקבילה. הדרך היחידה להגיע לשלום היא דרך המשא-ומתן. אשליית החד-צדדיות והצעדים החד-צדדיים לא יביאו אותנו לפתרון ולא יקדמו אותנו לפתרון.
לכן, הקריאה שלי לכנסת ישראל היא לצאת באמירה ברורה לממשלה, וזו גם קריאתי לממשלת ישראל, להתחיל ללכת בדרך השלום וההסדר, להושיט יד לפלסטינים, להתחיל משא-ומתן לשלום עם ראש הרשות הפלסטינית ועם הרשות הפלסטינית, כדי להביא אותו במהירות לסיכום חיובי. הדבר אפשרי, הדבר בידינו. תודה רבה.