גברתי היושבת-ראש, יש מצבים שבהם הכנסת נדרשת לעשות משהו שחורג מן השגרה. כבר עשרה ימים שובתים רעב מחוץ לכנסת חולים, ואני כבר פעמיים פגשתי אותם. חלקם נמצאים במצב מאוד קשה. אי-אפשר להתעלם מהמצוקה הזאת ואי-אפשר לעבור עליה לסדר-היום. נראה לי שנכון תעשה הכנסת אם תקבל החלטה – אני לא יודע אם בישיבה היום או בתחילת השבוע הבא – לפנות אל הממשלה בבקשה לקיים מייד דיון מקיף בסל הבריאות. אני יודע מה קרה היום בוועדת הכנסת. אני חושב שיש מקום להחלטה של המליאה בנושא הזה. כולנו נמצאים במבחן שהוא גם מבחן מוסרי שלנו. אנחנו לא יכולים לעצום את עינינו ולאטום את אוזנינו מלשמוע את זעקתם ואת כאבם של האנשים שנמצאים שם בחוץ.
בתקנון הכנסת יש כלים רבים, אבל אין הרבה כלים שמאפשרים באמת הבעת הזדהות רגשית והבעת השתתפות רגשית עם אנשים ששרויים במצוקה כזאת. אני חושב שיש מקום לחשוב על פנייה של הבית הזה, מצד אחד לממשלה, ועל בסיס הפנייה הזאת לממשלה, לבקש מהאנשים האלה לפחות להשהות את המשך שביתת הרעב שלהם, כדי שלא ייגרמו להם נזקים קשים, מתוך הבטחה שאם הממשלה לא תיענה לקריאתנו, הם, כמובן, יוכלו להמשיך במאבקם.