דב חנין (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, אני חושב שזאת ההזדמנות הראשונה שלי לדבר כשאתה היושב-ראש, אז אני מברך אותך על תפקידך.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה, אדוני.
דב חנין (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, גבירותי ורבותי חברי הכנסת, אנו עוסקים בשאלה מהותית ולא בשאלה פורמלית, וצר לי על שחלק מחברי חברי הכנסת רואים את הדיון הזה כדיון פורמלי, כי זה בדיוק ההיפך ממה שאנו חייבים לעשות ככנסת. ההכרזה על מצב חירום היא הכרזה מכוחו של חוק-יסוד, סעיף 38 לחוק-יסוד: הממשלה. אנו מדברים על אחת ההחלטות החשובות והמהותיות ברמה הפורמלית שכנסת יכולה לקבל, וזאת הכרזה שיש לה הרבה מאוד השלכות רוחביות על המערכת המשפטית בישראל.
סוג אחד של השלכות רוחביות הוא השלכות רוחביות על פעילות הממשל. תקנות שעת-חירום, כמובן – ואני לא כל כך מבין את הטיעון שאומר שהממשלה לא משתמשת בכוחה להתקין תקנות שעת-חירום, כשבאים לשמור על הסמכות הזאת. אם אין צורך בסמכות הזאת, בואו נבטל אותה, ואם הממשלה ממילא לא משתמשת בסמכותה להתקין תקנות שעת-חירום, זה הזמן לבטלן. מכשיר שלא צריך אותו, לא ראוי שיישאר.
וכמובן, ההשלכות הרוחביות בשורה ארוכה של חוקים. צר לי לומר לך, אדוני היושב-ראש, שיש לי הרגשה חזקה שחלק מחברי הכנסת אפילו לא קראו את החוקים שבהם אנו מדברים. למה חשוב להשאיר את ההוראה בחוק החופשה השנתית, או בחוק עבודת הנוער, או בחוק החניכות, או בחוק הדיג, או בחוק המאפיות, או בחוק הספנות, או בפקודת הנזיקין? למה אנו צריכים את ההוראות האלה?
יעקב מרגי (ש"ס):
תבוא ותלמד על זה בוועדת החוקה. אתה לא חשוד שאתה מבין בכל דבר.
דב חנין (חד"ש):
אני לא חשוד שאני מבין בכל דבר, אני רק מציע לכולנו לקרוא ביחד. אני מוכן לעבור אתך סעיף-סעיף, ותנסה לשכנע אותי שבאמת צריכים את הסעיפים האלה.
מה שמפריע לי זה שבמקום לנהל דיון ענייני על השאלות האלה, מנפנפים לנו באיומים על הביטחון ובמצב הביטחון בישראל. אלה דברים שאינם ממין העניין, בכל הכבוד.
הדמוקרטיה היא מערכת שיטתית של אי-אמון בממשל. זאת אחת ההגדרות הקלאסיות של דמוקרטיה, ואם אנו כמחוקקים מתפרקים מכוחנו לבקר את הממשל ונותנים לו סמכויות מרחיקות-לכת, כמו שאנו נותנים, אנו פוגעים בדמוקרטיה. השלכה קשה נוספת של ההכרזה על מצב החירום היא כמובן על זכויות האזרח, וגם פה אפשר לפתוח ברשימה ארוכה של דוגמאות, איך נפגעות זכויות האזרח – ערבים, ומפגינים, יכולים להיות מהימין, יכולים להיות מהשמאל – על-ידי הכוחות המוגזמים שניתנים לממשלה.
מצב החירום הוכרז במאי 1948 במצב שונה לחלוטין מזה שישראל נמצאת בו עכשיו. אני בטוח שאילו היו אלה שהכריזו על המצב הזה במאי 1948 רואים את מדינת ישראל היום, הם לא היו מאמינים שאנו עדיין משתמשים באותו כלי משפטי שהם המציאו. אנו מתרגלים למצב חירום כמציאות קבועה, אבל "חירום", אפילו הגדרתו בלשון, במילון, הוא המצב היוצא מן הכלל, הוא לא המצב השגרתי. חירום ושגרה לא יכולים לעלות בקנה אחד.
מצער אותי מאוד שחלק מחברי פה בכנסת כבר השתכנעו שלא ניתן אחרת. מצערת אותי במיוחד עמדת האופוזיציה ועמדת הליכוד. חברי חבר הכנסת שטייניץ, צר לי מאוד על שחבריך בסיעת הליכוד לא ממשיכים בנושא הזה את דרכו של מנחם בגין, שאם היה אתנו היום, אני חושב שהיה מצטרף דווקא למתנגדים להמשכו של מצב החירום.
מה אני מציע באופן מעשי? אני מציע לדחות את ההצעה. לא יקרה שום אסון מבחינת החוקים הרלוונטיים, ואני מוכן לעבור אתכם עליהם שוב אחד אחד – לא יקרה שום אסון אם כל החוקים האלה יתבטלו. אבל אם הממשלה כל כך נחושה שהחוקים האלה יישארו בספר החוקים, נדחה את ההצעה, תתכבד הוועדה הנכבדת להתכנס שוב, תביא לנו הצעה להאריך את המצב בחודש או בחודשיים, ובתקופת הזמן הזאת הממשלה תעשה את מה שצריך כדי לפתור את הבעיות הקשות כל כך שתיווצרנה. תודה רבה