אנחנו חיים בחברה משונה. האי-צדק החברתי בולט בה לעין: מעטים טובעים ברווחי ענק, רבים נדחקים לעוני, ורבים אחרים שורדים בקושי במרוץ הקשה של הקיום. גם המתחים הסביבתיים בחברה שלנו הולכים ומתחזקים: אנחנו הולכים ומשמיטים תחת רגלינו את בסיס הקיום שלנו, כאשר אנו פוגעים במנעד העדין של התנאים הנדרשים לעצם קיומם של בני-האדם על פני האדמה. ובכל זאת, החברה הזו – על האי-צדק החברתי והאיום הסביבתי המאפיינים אותה – ממשיכה להתקיים, והיא מתקיימת על בסיס הסכמתם של בני-האדם. מדוע אנחנו מסכימים? הסיבה העיקרית היא שאיננו רואים חלופה טובה יותר. הצליחו לשכנע אותנו שהסדר החברתי הקיים הוא טבעי, שהוא בעצם האופציה האפשרית היחידה.
הביקורת הסביבתית-חברתית על השיטה החברתית השלטת איננה התרפקות נוסטלגית על העבר. היא איננה הצעה לחזור אחורה, אלא תפישה של קידמה אחרת. אך במאבק על הקידמה האחרת ניתן וצריך בהחלט להיעזר במשאבים תרבותיים, שמקורם בתקופות קודמות. הם יכולים לעזור לנו לראות איך העולם החברתי העכשווי איננו העולם הטבעי אלא הסדר היסטורי, פרי מאבקים ואינטרסים. קיומם של ערכים אחרים בעבר שלנו מצביע על יכולתם העקרונית להתקיים גם בעתיד שלנו.
ספר הספרים שלנו עשיר בתפישות ערכיות שונות לחלוטין מאלו של העולם החברתי הנוכחי. במקום קידוש הרווח, בתנ"ך מרכזי דווקא רעיון התיקון – תיקון עולם ותיקון אדם. במקום מרוץ ההישגיות, בתנ"ך האיפוק הוא ערך מרכזי. יום המנוחה השבועי הוא רעיון מהפכני של צדק חברתי, עקרון המגן על האדם העובד: השבת היא פסק זמן ממרוץ של עבודה וצרכנות. יום כיפור הוא ה"יום ללא מכוניות" האולטימטיבי. לקט, שכחה ופאה הם דוגמה קדומה של חקיקת צדק חברתי: קביעת גבול ברור לרווחיהם של העשירים לטובת העניים בחברה. מחזורי שמיטת החובות המפורטים בתורה הם מנגנונים של צדק חלוקתי. עקרון שנת השמיטה מנוגד לחלוטין למיכסום הרווחים שבמרכז הכלכלה העכשווית.
הרב שמשון רפאל הירש, מייסד הניאו-אורתודוקסיה בגרמניה במאה ה-19, קבע שעל פי התורה אסור לו לאדם לשלוט ביצור כלשהו שלטון עריץ. הירש מבחין בתורה בין "חוקים" שעניינם "צדק כלפי האדמה הצמחים ובעלי-החיים" (אגרות צפון, אגרת י) ובין "משפטים" אשר עניינם צדק כלפי האדם. בין אלה האחרונים נכללות גם התביעות המוסריות האלה: "… כבד את תביעתו (של הזולת) לאמת, את זכותו לחופש, לשמחת החיים ולשלוות נפש, לכבוד ולשלום, לעולם אל תשתמש לרע ברפיון גופו, בחלישות רוחו ולבבו, ולעולם אל תשתמש לרע בתוקף השלטון החוקי שיש לך עליו" (אגרות צפון, אגרת יא).
ספר הספרים מציב מודל אחר של חיים ראויים, וחותר נגד תפישת האדם כיצור אגואיסטי שכל הזמן רק חותר להרוויח יותר. אכן, בחברה שהרווח הוא האל היחיד בה – ספר הספרים מציע מערכת ערכים חתרנית, תפישה אחרת של הדברים הראויים לחברה ולאדם. אלו ערכי עבר, שדווקא במאבק לעתיד אחר חיוני לדעת כיצד לשוב ולהתחבר אליהם.