תודה רבה, אדוני היושב-ראש. דברי גנאי כה רבים נשמעו ביומיים האחרונים על חוק ההסדרים: הוא פוגע קשות בכנסת, הוא פוגע בחובת חברי הכנסת לציבור. נאמר גם שחוק ההסדרים מנוגד לתפקידה הבסיסי של הכנסת כרשות מחוקקת.
האמת היא שחוק ההסדרים מתעלם מביקורתו הנוקבת של בית-המשפט העליון בבג"ץ מגדלי העופות. אומר שם השופט חשין, שבחוק ההסדרים הכנסת מתפרקת מסמכותה הראשונית לחוקק. הוא מסכם את דבריו הנוקבים ואומר: "נקרא לכנסת כי תהיה כנסת, כי תשמיע קולה, כי תפקח ותבקר כמצופה ממנה, ובכבודה של הכנסת נתכבד כולנו". אבל כאשר הכנסת איננה מכבדת את עצמה, על מי אנחנו יכולים להלין?
חקיקת חוק ההסדרים הפעם מתעלמת גם מחוות דעתה של היועצת המשפטית לכנסת. היועצת המשפטית לכנסת מתרה בפנינו על סעיפים ופרקים שלמים שאין להם שום קשר לתקציב, ובכל זאת הם נותרו בחוק ההסדרים. חקיקת חוק ההסדרים הפעם מנוגדת גם לחוות דעתו של נציב הדורות הבאים.
נראה לי, אדוני היושב-ראש, שבעצם אני לא צריך לשכנע בנושא הזה אף אחד, כי כולנו יודעים את הדברים, וצלילים כאלו נשמעו ביומיים האחרונים מעל הבמה הזאת מפי חברי קואליציה וחברי אופוזיציה כאחד. אבל אם כך חושבים חברי הכנסת, איך הם יכולים להרים את ידם בתמיכה בחוק כזה? איך אפשר להצדיק פער כזה בין אמירה לבין מעשים? שלא יאמרו חברי הכנסת: אנחנו אנוסים. ימי האינקוויזיציה כבר חלפו, וכל אחד ואחד מאתנו צריך וחייב להפעיל שיקול דעת כשהוא עוסק בחקיקה. ואל תאמרו לנו גם שזאת הפעם האחרונה. "היק רודוס, היק סלטה" – כאן רודוס, כאן קיפצו. הזמן למלא את חובת האמונים שלנו לציבור הוא עכשיו, לא מחר, היום.
אפשר כמובן להתנחם בכך שהפרוטוקולים של הכנסת רשומים וכל חברי הכנסת הנכבדים חתמו אתמול והיום על השטרות, ויגיע הזמן בקרוב, כי חוק ההסדרים הבא בדרך, שנזכיר לכולם על מה הם חתמו.
חוק ההסדרים הנוכחי הוא חוק סידורים, חוק סידורים לטובת בעלי ההון שהממשלה הזאת מייצגת אותם בצורה גלויה ובוטה. יש לכך דוגמאות רבות. אני אתן היום דוגמה אחת.
החוק הולך לפגוע קשות במוסד השומר על שטחים פתוחים במדינת ישראל. יש לנו מעט מאוד שטחים פתוחים בישראל. כבר היום, ישראל, צפונית לבאר-שבע, צפופה פי-2 מהולנד, המדינה הצפופה באירופה, אדוני השר. זאת לא תורה ולא תיאוריה. אנחנו רואים את זה היטב בכל שבת וחג כשהישראלים יוצאים החוצה לפארקים או לאזורי נופש אחרים ובכל מקום הם מאוד צפופים. אז יש לנו מעט מאוד שטחים פתוחים, וגם אל המעט הזה לוטשים עין כרישי נדל"ן למיניהם. תוכנית ספדי, שפה מתרחשת, במערב הרי ירושלים – תוכנית שתפגע קשות בשטח פתוח שמשרת היום את תושבי ירושלים ואת תושבי האזורים הסמוכים ובעצם את כל אזרחי ישראל.
הפגיעה בשטחים הפתוחים היא פגיעה בלתי הפיכה. כאשר הופכים שטח פתוח לנדל"ן ובונים עליו מרכז מסחרי או בניינים אחרים, לא יהיה אפשר מחר להרוס אותם. שטח פתוח שהולך לאיבוד, הולך לאיבוד לתמיד. מערכת התכנון שלנו מצליחה בקושי רב לעמוד בלחצי הנדל"ניסטים וספסרי הקרקעות. הכלי המרכזי של מערכת התכנון להגנה על השטחים הפתוחים הוא ועדה שפועלת לצדה של המועצה הארצית, שנקראת עכשיו ולקחש"פ – הוועדה לשמירה קרקע חקלאית ושטחים פתוחים.
רבותי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, יש הרבה מה לשנות בוועדה הזאת כדי שהיא תהיה כלי שבאמת יגן על האינטרסים של כלל אזרחי ישראל היהודים והערבים. יש מה לשפר בולקחש"פ – יותר שקיפות, יותר מקצועיות, יותר דמוקרטיה, ייצוג של הציבור הערבי, כבר אמרתי, ואומר זאת שוב. אבל הממשלה הולכת בנושא הזה בכיוון הפוך. בחוק ההסדרים היא פוגעת בגוף הזה בצורה קשה מאוד. היא מפקיעה ממנו כוח לטובת המועצה הארצית, שממילא כורעת תחת הנטל.
שיא הציניות, אדוני היושב-ראש, הוא שהמהלך הזה נעשה תחת הססמה של ייעול ויעילות. המועצה הארצית כורעת תחת הנטל, אבל אליה, לגוף הרחב הזה, שממילא לא מצליח לעמוד בכל המשימות שמוטלות עליו, מעבירים משימות שהיו נדונות קודם בגוף מקצועי יותר, יעיל יותר, מצומצם יותר, רק כדי לפגוע ביכולת לשמור על השטחים הפתוחים. והכול נעשה – כמה ציני – בשם היעילות.
בחוק ההסדרים נותנים אפילו לוועדות מחוזיות כוח לסמן שטח פתוח כשטח לפיתוח. אלה הן סמכויות מרחיקות-לכת. נציבות הדורות הבאים לכנסת מעריכה בחוות הדעת שהגישה לנו, שבדרך הזאת מוציאים מהולקחש"פ בסביבות 70% מהתוכניות שהיו מגיעות לאישורה.
בית-המשפט העליון התייחס לחשיבותה של הולקחש"פ בפרשת "דור אנרגיה". הוא אומר שזה גוף חיוני כדי לשמור על מעט עתודות השטח הפתוח שיש ישראל.
אין לנו ארץ אחרת. הבית הזה מלא בפטריוטים מטעם עצמם, שמוכנים לשלוח בחורים צעירים להיהרג למען שטחים במלחמה נגד העם האחר. אבל היכן הפטריוטים האמיתיים שיגנו על שטחי הציבור הישראלי, השטחים הפתוחים, מפני הנדל"ניסטים ובעלי ההון?
אדוני היושב-ראש, זו איננה טעות, וזה גם איננו מקרה, התבגרנו כולנו מהנאיביות. ניסיונות לשבור את מפרקתה של מערכת התכנון ולכופף אותה לטובת האינטרסים של הנדל"ניסטים על חשבון הציבור, חוזרים בכל חוק הסדרים. הם זכו הפעם להישג, לצערי הגדול, ואני קורא לחברי הכנסת לא ללכת בדרך הזאת ולא לאשר את הפרק הזה בחוק ההסדרים. אבל, ניסיונות כאלה יחזרו גם בעתיד.
אבל יש לי בכל זאת חדשות מעודדות. והחדשה המעודדת ביותר היא שאזרחי ישראל, היהודים והערבים, הם לא פראיירים. במחאת חולי הסרטן אנחנו כבר ראינו: יש גבול ליכולת לפגוע בציבור ויש גם גבול ליכולת לגנוב מהציבור. ופה גונבים מהציבור את השטחים הפתוחים של כולנו לטובת אינטרסים של מעטים.
אמש התקיים בתל-אביב האירוע השנתי של התנועה הסביבתית. אירוע מאוד מרשים. כמה מחברי הבית היו בו כאורחים, היה בו גם השר, היו ראשי ערים, ראש עיריית תל-אביב וראשי ערים אחרים. אבל האנשים החשובים באמת באירוע הזה היו המוני הפעילים מ-100 ארגונים סביבתיים מהצפון ועד הדרום, החל בארגונים גדולים כמו "החברה להגנת הטבע", "אדם, טבע ודין", "מגמה ירוקה", וכלה בארגוני שטח קטנים של פעילים יהודים וערבים מהצפון, מהדרום, מהערבה, מהגליל. המסר שעולה מהכינוס הזה הוא מסר מאוד חזק וברור. בחברה הישראלית הולכים ומתגבשים כוחות אזרחיים למאבק נגד האינטרסים האלה שחוק ההסדרים הנוכחי מבקש לקדם.
אדוני היושב-ראש, חוק ההסדרים הזה הוא חוק פוגע במיוחד. הוא חוק פוגע במיוחד דווקא כיוון שפגיעתו מוסתרת, דווקא כיוון שפגיעתו מוסווית. הפרק על התכנון והבנייה בחוק ההסדרים הוא פרק שהכנסת חייבת לדחות אותו, אם היא רוצה למלא באמונה את תפקידה כמגינה על האינטרסים של הציבור הישראלי.
הכנסת צריכה לדחות את חוק ההסדרים כולו מפני שחוק ההסדרים הוא פגיעה בכנסת ופגיעה באופן שבו אנחנו אמורים לחוקק וצריכים לחוקק חוקים: בשיקול דעת, במחשבה, בדיון רציני, בעבודה רצינית.
חוק ההסדרים צריך להידחות גם מכיוון שהוא חלק ממהלך כולל שמופיע בתקציב המדינה, שאנחנו נחזור ונדון בו גם מחר, ואני אומר דברים נוספים בעניין התקציב מחר. עכשיו אני אומר, שזה תקציב שאין בו שום בשורה ויש בו הרבה גזירות. אין בו בשורה של השינוי החברתי, אין בו בשורה של שוויון לאזרחי ישראל הערבים, אין בו בשורה לפריפריה, לערי הפיתוח, אין בו בשורה לצדק הסביבתי ולהזנחה הסביבתית המתקיימת היום בישראל. ולעומת זאת יש בו המשך העשרה של העשירים, המשך התרומה לאלה שיש להם כבר כל כך הרבה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.