הצבעת אי אמון: המלחמה המתמשכת ברצועת עזה והמשבר ההומניטרי הפוקד את הרצועה

היו"ר אמנון כהן:

תודה רבה, אדוני. נציג סיעת חד"ש, חבר הכנסת דב חנין, בבקשה, אדוני. אחרון הדוברים מסיעת בל"ד – חבר הכנסת ואסל טאהא.

דב חנין (חד"ש):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אלה אכן ימים אפלים. לבי עם תושבי הצפון, יהודים וערבים, עם משפחות האזרחים והחיילים שנהרגו. אלה ימים של כאב ושל דאגה עמוקה.

ובדיוק הכאב והדאגה האלה הם שמביאים אותי לעמוד כאן ולומר לכם את הדברים. דווקא ברעום התותחים, צריך להישמע גם קול ההיגיון.

אש לא מכבים באש, ומעגל של דם איננו פתרון, הוא הבעיה.

כשהורסים בית על תושביו בחיפה, ובעזה, ובביירות, רק מעמיקים את השנאה. מתוך החורבן צומחת רק קיצוניות.

בביירות נהרס רובע שלם, בעזה מאות אלפים מנותקים מחשמל. איזו מטרה זה משרת? זה מוביל לשחרור החיילים? זה מפסיק ירי של קאסמים או של קטיושות? לאן מוליכים את העם הזה?

כולם יודעים כיצד מתחילים במלחמה, אבל אף אחד לא יודע כיצד זה יסתיים. מלחמה עם סוריה? מלחמה כוללת? מה זה יתרום? למי זה יתרום?

גנדי אמר: בעין תחת עין, נהיה כולנו עיוורים. את הדברים האלה חזרנו ואמרנו מעל הדוכן הזה, אבל לא היה שום רצון להקשיב, שום רצון לשמוע, שום נכונות לעצור ולחשוב. הממשלה הזאת קבעה לעצמה עיקרון – אין פרטנר, והיא לא תיתן למציאות לבלבל אותה. לכן היא נמנעה מלקיים משא ומתן מדיני עם אבו-מאזן, הנשיא הפלסטיני, מנהיג שמציע דרך של אי-אלימות ושלום. אפילו לפני חודש, בפטרה, אולמרט סירב להתחיל במשא ומתן ענייני, אפילו לא קבע תאריך. אמרתי מעל הדוכן הזה שאין לנו את הפריבילגיה הזאת, אבל לממשלה יש עיקרון – אין פרטנר.

לכן התעלמו ממסמך האסירים, הסכמה היסטורית בין הארגונים הפלסטינים על מדינה פלסטינית בגבולות 67'. לכן נמנעים ממשא ומתן לשלום עם סוריה. במקום לדבר, הממשלה הזאת מציעה שילוב של חד-צדדיות וכוח.

זו הדרך לאסון.

אנחנו מציעים דרך הפוכה. במקום התלהמות – הרגעה, במקום אסקלציה צבאית – הידברות מדינית, במקום העמקת הכיבוש, הרחבת הסיפוח הזוחל – פתרון פוליטי לסכסוך.

נהיה כנים עם עצמנו – גם הדרך לשחרור החיילים עוברת דרך הידברות ודרך שחרור אסירים, כפי שכבר נעשה בעבר,

אבל שוב נשמעים השבוע מפי אישים בכירים מאוד הדברים המזעזעים שכבר התרעתי עליהם מעל הבמה הזאת. בשבוע שעבר הם דיברו על עניין שליט כהזדמנות לחיסול החמאס. השבוע הם מדברים, כמה מחריד, על הזדמנות נוספת – הפעם הזדמנות לחיסול החיזבאללה.

רבותי חברי הכנסת, אסון הוא לא הזדמנות. ישראל כבר היתה בביצה הלבנונית, כמה דם זה עלה לנו ולשכנים שלנו עד שנחלצנו משם. אתם יודעים, מאוד קל להיכנס לבוץ, אבל ככל ששוקעים בו – יותר קשה לצאת ממנו.

לפני 24 שנים, ביוני 1982, היו שלושת חברי סיעת חד"ש היחידים בכנסת שהצביעו אי-אמון בממשלת המלחמה.

השר לקליטת העלייה זאב בוים:

גם עכשיו תהיו יחידים.

דב חנין (חד"ש):

קודמי מרצ לא העיזו להצטרף אלינו. מרדכי וירשובסקי ושולמית אלוני ביקרו מאז את הצבעתם. אני קורא לחברי מרצ וליוני העבודה לא לחזור על השגיאה הזאת. בימים האפלים האלה גם אתם חייבים לומר את האמירה הפוליטית-המוסרית היחידה האפשרית: לא למלחמת לבנון השנייה, לא לממשלת המלחמה. תודה רבה.

(היו"ר דליה איציק, שעה 17:05)

היו"ר דליה איציק:

תודה, אדוני. חברי הכנסת, אנחנו עוברים עוד מעט להצבעה.