הצעה חוק המים תיקון -הרכב מועצת המים וסמכויותיה

הכנסת השבע-עשרה

הצעת חוק של חברי הכנסת:

• דב חנין

הצעה חוק המים (תיקון -הרכב מועצת המים וסמכויותיה) התשס"ו-2006

תיקון לסעיף 11

1. ב בחוק המים התשי"ט-1959 (להלן – החוק העיקרי) תימחק הרישא ובמקומה יבואו המילים:

"נוכח נציב המים שהתמנה לפי סעיף 138 (להלן – נציב המים) או נוכחה מועצת המים שהתמנתה לפי סעיף 125 (להלן – מועצת המים) שלא נתקיימה הוראה מהוראות סעיף 9, רשאי כל אחד מהם – "

החלפת סעיף 19

2.במקום סעיף 19 לחוק העיקרי יבוא:

19. מקור מים שנתדלדל

1. נוכח נציב המים שמקור מים מתדלדל במידה שתפוקתו בהפקה סדירה אינה מספיקה לקיום הספקת כמות המים הרגילה ממנו, רשאי נציב המים, באישור מועצת המים – או באישור יו"ר מועתצ המים, אם היה צורך בנקיטת פעולה מיידית – לצוות על מפיק המים לצמצם את ההפקה מאותו מקור, או לצוות על ויסות ההפקה או על נקיטת אמצעי-חירום אחרים להבטחת הספקת-מים ככל שייראה לו בנסיבות העניין.
2. לא קוים הצו תוך זמן סביר שנקבע בו, רשאי נציב המים, לאחר התראה בכתב, לעשות את הדרוש מצדו, ומשעשה כן – לגבות את ההוצאות הכרוכות בכך, ממי שהצו הופנה אליו.

תיקון סעיף 21

3.בסעיף 21 לחוק העיקרי יימחקו המילים "שר החקלאות רשאי, לאחר התייעצות עם מועצת המים" ובמקומן יבואו המילים "מועצת המים רשאית"; תימחק המילה "ומשקבע" ובמקומה תבוא המילה "ומשקבעה".

תיקון סעיף 36

4.במקום סעיף 36 לחוק העיקרי יבוא:

36. הכרזה על אזור קיצוב

נוכחה מועצת המים כי מקורות המים באזור פלוני אינם מספיקים לקיום צריכת-המים הקיימת, רשאית היא להכריז על האזור, ברשומות, כעל אזור שצריכת המים בו קצובה (להלן – אזור-קיצוב).

תיקון סעיף 144

5.במקום סעיף 44ו לחוק העיקרי יבוא:

"44ו. שמירה על איכות המים

לא תאשר מועצת המים תוכנית החדרה העשויה לפגוע באיכות המים באזור ההחדרה עד כדי כך שהמים לא יהיו ראויים לשימוש לו נועדו באזור, אלא אם הוכיח המחדיר, להנחת דעתה של מועצת המים, שיעמיד לרשות הספק, או הצרכן, שאיכות המים שלו ירדה כאמור, מים ממקור חלופי, באיכות הראויה לשימוש לו נועדו המים באזור."

תיקון סעיף 46

6.בסעיף 46 לחוק העיקרי יימחקו המילים "שר החקלאות רשאי" ובמקומן יבואו המילים "מועצת המים רשאית".

תיקון סעיף 57

7. במקום סעיף 57 לחוק העיקרי יבוא:

"57. פיקוח מועצת המים ונציב המים

רשות מים תגיש למועצת המים, אחת לשנה, דין וחשבון על פעולותיה, ותיתן בכל עת למועצה או לנציב המים, כל ידיעה שתידרש בקשר לפעולותיה. מועצת המים תדון לפחות פעם אחת בשנה בממצאי הדו"ח השנתי של רשות המים."

תיקון סעיף 67

8.במקום סעיף 67 לחוק העיקרי יבוא:

67. אישור תוכניות

1. כעבור התקופה האמורה בסעיף 66 תובא הצעת התוכנית, עם מסקנות ועדת התכנון להתנגדויות שהוגשו ועם הערותיהם של יוזמי התוכנית ושל נציב המים, לאישור מועצת המים.
2. מועצת המים רשאית לאשר את התוכנית, בשינויים או בלי שינויים, או לדחותה.
3. מועצת המים לא תדחה התנגדות אלא לאחר שדנו בה לפניה, או לפני ועדה שנתמנתה לכך על ידי המועצה.

תיקון סעיף 100

9. בסעיף 100 לחוק העיקרי תימחק המילה "נציב" ובמקומה תבוא המילה "מועצת".

תיקון סעיף 126

10.במקום סעיף 126 לחוק העיקרי יבוא:

"126. הרכב מועצת המים

למועצת המים יהיו עשרים וחמישה חברים, שאותם תמנה הממשלה, וזה הרכבה:

1. שמונה נציגים מהממשלה שהם עובדי מדינה, כדלקמן: נציג משרד התשתיות, נציג המשרד לאיכות הסביבה, נציג משרד האוצר, נציג משרד החקלאות, נציג משרד הבריאות, נציג משרד החוץ, נציג משרד הפנים, נציג רשות הגנים הלאומים ושמורות הטבע.
2. שישה חברים שימונו מקרב המוסדות המדעיים שיש להם עניין במים, וביניהם מומחים בזיהום מים, בהנדסת מים, בטיפול ושימוש חוזר במי קולחין, בהתפלה, ובמדיניות וכלכלה סביבתית.
3. ארבעה נציגי ציבור, והם: נציג קרן קיימת לישראל, נציג חברת מקורות, נציג "חיים וסביבה" ונציג "אדם, טבע ודין".
4. שבעה נציגי הצרכנים, והם: נציג המרכז החקלאי, נציג התנועה הקיבוצית, נציג תנועת המושבים, הציג החקלאים הערבים, נציג התאחדות התעשיינים, נציג מרכז השלטון המקומי, ונציג הרשויות המקומיות הערביות. השר לאיכות הסביבה, שר התשתיות ושר החקלאות לאחר התייעצות עם המועצה ימנו מבין חבריה יושב ראש."

דברי-הסבר

מועצת המים היא גוף ארצי המתמנה על ידי הממשלה, במטרה לייעץ לשר החקלאות, לשר התשתיות הלאומיות או לנציב המים בנושאים מגוונים, ובהם: מדיניות משק המים; קביעת נורמות וכללים לשימוש במים; הכרזת "אזורי קיצוב"; אישור תוכניות למפעלי מים; קביעת כללים לחישוב מחירי המים; עריכת רשימת נציגי הציבור בבית הדין למים. בנוסף, מועצת המים מייעצת לשר לאיכות הסביבה בהתקנת תקנות למניעת זיהום מים ובקביעת הוראות בדבר איכותם של מים למטרות שונות. מועצת המים אמורה לקבל מנציב המים דין וחשבון על פעולותיו לפחות פעם אחת בשנה.

במצב הנוכחי, מועצת המים נתפשת בעיקר כמטרד. לא מתקיים תהליך מסודר של התייעצות על בסיס קבוע, ולמרות שהחוק מחייב כינוס המועצה לפחות אחת לחודשיים, בפועל מתקיימות ישיבות המועצה בתדירות נמוכה הרבה יותר. ההערכה הנמוכה שלה זוכה מועצת המים נעוצה בשתי סיבות עיקריות: הרכב המועצה; היעדר סמכויות.

שינוי בהרכב המועצה ובמבנה האנושי שלה, וחיזוקה על ידי הענקת סמכויות ממשיות, עשויים להביא לשיפור ממשי בניהול משק המים בשני המישורים – הן במישור הכמותי והן במישור האיכותי. חיזוקה של המועצה אין פירושה החלשתו של נציב המים. נהפוך הוא, חיזוקה של מועצת המים על ידי מתן סמכויות ממשיות יביא גם לחיזוק מעמדו ועצמאיותו של נציב המים, וכך יוכלו שני הגופים הללו ליישם מדיניות מים "א-פוליטית", משוחררת משיקולים זרים הפוגעים בקביעת מדיניות רציונלית. הענקת סמכויות למועצת המים יביאה למצב הדומה למועצות אחרות בתחומים מקבילים, העוסקות בעיצוב מדיניות, כגון מועצת הגנים הלאומיים ושמורות הטבע, המועצה הארצית לתכנון ובנייה, או מועצת מנהלים המופקדת על מערכת ציבורית או מסחרית. להלן ההצעות לשינויים:

סמכויות מועצת המים

אחד הגורמים העיקרים להחלטות מדיניות שאינן בנות-קיימא בתחום ניהול משק המים, הוא היעדרם של מנגנוני איזון ובקרה. מוצע לשנות את דרך קבלת ההחלטות במשק המים הישראלי, כדי להעביר החלטות עקרוניות לגוף מקצועי, השוקל שיקולים של אינטרסים רחבים בתחום ניהול משק המים והשמירה על איכות המים. לשון אחר – להפוך את מועצת המים מגוף מייעץ בלבד לגוף שמקבל החלטות עקרוניות במשק המים.

יש להקנות למועצת המים סמכויות לקבוע החלטות עקרוניות שאינן מוסדרות במסגרת החוק כיום. במקביל יש חשיבות רבה בהעברת סמכויות, המצויות כיום בידיהם של שר החקלאות, שר הבריאות ושר התשתיות הלאומיות אל מועצת המים וזאת כדי ליצור מדיניות יציבה, אחידה, קוהרנטית ועקבית בכל הקשור לניהול משק המים.

תדירות ישיבות המועצה וניהולן

על פי הקבוע כיום בסעיף 128 לחוק המים, אמורה מועצת המים להתכנס לפחות אחת לחודשיים. בפועל תדירות התכנסות חברי המועצה נמוכה הרבה יותר; לעתים הם אינם מתכנסים במשך חודשים ארוכים. כדי להבטיח את האפקטיביות של עבודת המועצה במסגרת שדרוג מעמדה, יש להבטיח כי כינוסה יהיה סדיר. לצורך כך יש כמובן להפקיע את הסמכות לכנס את המועצה מידיו של נציב המים, שעליו אמורה המועצה לפקח. בנוסף, יש להבטיח כי יו"ר המועצה לא יהיה שר/נציב או אדם מטעמם.

הרכב מועצת המים

על פי המצב כיום, קובע חוק המים כי מספר החברים במועצת המים ינוע בין 27 ל-39. יו"ר המועצה בפועל הוא השר לתשתיות לאומיות; סגן יו"ר המועצה הוא נציב המים. נציגי הציבור במועצה חייבים להוות לפחות שני שליש ממנה. בין נציגי הציבור נכללים נציגי צרכנים המתמנים בשים לב להיקף הצריכה למטרות המים השונות. כתוצאה מכך, באופן טבעי, ניתן במועצה משקל רב לחקלאים.

המועצה הוקמה בשנת 1959, זמן מה לפני הקמתם של גופים דומים, כגון המועצה הארצית לתכנון ובנייה, מועצת הגנים הלאומיים ושמורות הטבע, וכדומה. בעת הקמתה של מועצת המים, נוצלו 90 אחוזים ממקורות המים בישראל על ידי המגזר החקלאי. אך טבעי היה לעצב את המערכת המסדירה את משק המים כדי לשרת את המשתמשים הללו. מה גם, שבסופו של דבר שמרה הצעת החוק המקורית בידיו של שר החקלאות את מירב הסמכויות, במסגרת תרבות שלטון צנטרליסטית/ריכוזית, שלא הוכיחה את עצמה – כמסתבר לאורך השנים – בתחום ניהול משק המים ושמירה על איכותם.

ההמלצה לשינוי מבוססת איפוא על הניסיון המצטבר במועצות דומות, ובעיקר מתוך שאיפה לאזן את האינטרסים הלאומיים השונים, הנוגעים לעניין ניהול משק המים. מוצע לאמץ את הדוגמה שמציעה רשות הטבע והגנים, על ידי מליאת ומועצת הרשות, משתי סיבות עיקריות: יש דמיון רב בין המשאב של "טבע" לבין משאב המים; מוסדות אלה הם חדשים יחסית, והתיקון מ-1998 משקף ניסיון רב שנים.

על פי המוצע, גודל המועצה יצטמצם מטעמי ייעול; יינתן ייצוג הולם לגופים שיש להם עניין מיוחד בשמירה על משאבי המים, ולגופי צורכי מים.