אדוני היושב-ראש, אדוני השר, רבותי חברי הכנסת, היה לי קשה היום לראות את משפחות החיילים המוחזקים בידי "חיזבאללה" והפלסטינים, משפחות גולדווסר, רגב ושליט, כשהם היו פה. אני הרגשתי את הדאגה שלהם, את הצער שלהם, את הכאב שלהם, את הסבל שלהם, ולבנו אתם.
אנחנו רוצים שהבנים שלהם יחזרו בשלום הביתה. אנחנו רוצים, שהם יוכלו לחזור, לחבק ולנשק אותם, ולחזור למסלול חיים רגיל ונורמלי.
לבנו עם אזרחי ישראל, אזרחי לבנון והאזרחים הפלסטינים בעזה, שנהרגים ונפצעים יום-יום, שסובלים סבל קשה בכל יום נוסף ומיותר כשהמלחמה הזאת מתרחשת. אנחנו מציעים להפסיק את הסבל הזה. להפסיק את ההרג. לעצור את המלחמה, שהיינו נגדה מהיום הראשון. על זה יש ויכוח בבית הזה; אין קונצנזוס, וצריך לומר את הדברים בשפה ברורה וחדה.
אנחנו מציעים לאפשר לפליטים בלבנון, וגם בצפון-ישראל, לחזור לבתיהם. אנחנו מציעים להפסיק את הסבל של מי שנלכדו באזורי הלחימה – אם זה בדרום-לבנון, אם זה בעזה, אם זה בצפון-ישראל. אותם אנשים עניים, שאין להם האפשרות לנסוע למקומות אחרים.
כשאנחנו מציעים להפסיק את המלחמה הזאת, אנחנו מציעים זאת מתוך דאגה אמיתית לעתיד של כולנו באזור הזה; לעתידה של ישראל, לעתידם של הפלסטינים ולעתידם של הלבנונים. זוהי דאגה קשה מאוד, כי המדיניות הנוכחית של ממשלת אולמרט-פרץ, מעמידה את ישראל במסלול התנגשות נורא עם העולם הערבי כולו ועם העולם המוסלמי כולו. תוצאתו של מסלול ההתנגשות הזה תהיה אחת ויחידה: חורבן מלא של האזור כולו. עוד לא מאוחר לעצור. עוד לא מאוחר להפוך את הכיוון. אפשר אחרת. יש ברירה.
חברי הכנסת, אני רוצה להציג בפניכם את הדרך שלנו, מבעד לאותו מסך של הסתה, השמצות וקללות. יש לנו דרך אחרת להציע לציבור הישראלי, והיא דרך שמציעה עתיד אמיתי ותקווה. הצעד הראשון הוא הפסקת אש מיידית. אתמול הושגה החלטה חשובה של ממשלת לבנון – ואני שמח לשמוע שיש בלבנון הסכמה רחבה סביבה – להציב את צבא לבנון בדרום-לבנון. יש אפשרות להגיע מיד להסכם הפסקת אש. צריך ללוות אותו בהסכם חילופי שבויים. זו הדרך היחידה להבטיח את שובם בשלום גם של שלושת החיילים, שנמצאים בידי חיזבאללה והפלסטינים.
הצעד השני, שצריך להתחיל להתקדם בו מיד, הוא להתקדם להסכם שלום כולל. כי רק הסדר כולל יהיה שלום יציב. לממשלה הנוכחית יש אידיאולוגיה, והאידיאולוגיה שלה אומרת: אין עם מי לדבר. אבל המציאות היא אחרת. יש עם מי לדבר, ויש על מה לדבר. בזירה הפלסטינית יש את מסמך האסירים – הסכמה היסטורית בין הארגונים הפלסטינים על מדינה פלסטינית בגבולות 67'. זה בסיס מצוין להתחיל בדיאלוג ולהתחיל בהתקדמות להסכם.
בהיום שישי התפרסמו דבריו החשובים של שגריר סוריה בארצות-הברית. בראיון ל"ידיעות- אחרונות" אומר ד"ר עימאד מוסטפא: "את מדינת ישראל הזמנו לשיחות שלום שלוש פעמים בשנים האחרונות, ואפילו תשובה לא קיבלנו. אנחנו מכירים בזכותה של מדינת ישראל להתקיים בביטחון – הרי הזמנו אותה לשיחות אתנו. האם היינו מזמינים מישהו שאנחנו לא מכירים בו? יש בעיה במזרח התיכון, והבעיה הזאת לא תיפטר עד שיגיעו לנושא המרכזי, והנושא המרכזי הוא הכיבוש המתמשך. רק אז הבעיה תיפתר. והפתרון לא מסובך: תוקם מדינה פלסטינית במסגרת פתרון של שתי מדינות, זו לצד זו. סוריה תקבל בחזרה את הגולן, לבנון תקבל את חוות שבעא, וחוזה שלום ייחתם בין כל הצדדים".
השגריר הסורי שואל שאלה שגם אנחנו צריכים להיות מוטרדים ממנה: כמה דם עוד צריך להשפך במזרח-התיכון עד שהממשל האמריקני יבין שסוריה היא חלק מרכזי במזרח-התיכון, ושעם החלק הזה צריך לדבר.
היו"ר יצחק אהרונוביץ:
תודה.
דב חנין (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, כמה משפטי סיום, ברשותך. מתרחבת בציבור הישראלי ההבנה שגם המלחמה הזאת היא מלחמת ברירה. אלפי מפגיני השלום בתל-אביב במוצאי-שבת האחרונה אמרו לנו מסר ברור, וזהו מסר שהכנסת צריכה לשמוע: גם בציבור הישראלי אין עוד הסכמה למלחמה הזאת. אפשר ללכת בכיוון אחר. אפשר ללכת בכיוון ההפוך. צריך להתחיל לדבר על שלום. צריך להתחיל לדבר על שלום כולל – עם הפלסטינים, עם לבנון, עם סוריה. זה אפשרי, זה בידינו. כל יום נוסף הוא יום של סבל מיותר, יום של הרג מיותר, יום של דם מיותר. בידינו הכוח לשנות זאת.
תודה רבה.