המשבר החברתי העמוק

היו"ר אמנון כהן:

חבר הכנסת דב חנין, בבקשה.

דב חנין (חד"ש):

אדוני היושב-ראש, ראוי שבדיון הזה ישתתף אתנו שר. אני מציע לך לעצור את הדיון עד ששר ישתתף או לפחות להאריך את זמן הדיבור שלי עד שיגיע לכאן שר.

היו"ר אמנון כהן:

אתה יכול להמשיך. השר ייכנס.

דב חנין (חד"ש):

אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, מלחמת לבנון השנייה חשפה תמונה קשה של המשבר החברתי העמוק שקיים אצלנו. למלחמה הזאת יש דמות מעמדית. העניים, הזקנים והחולים הופקרו מאחור, בעורף שהיה לחזית, במקלטים המוזנחים, בשכונות המקופחות, בעיירות התת-פיתוח, בכפרים הערביים. זאת דמותה הכלכלית-החברתית של המלחמה. זו היא וזאת תהיה תמונת המחיר הכלכלי-החברתי שלה.

סדר-היום החברתי שהובטח לנו בבחירות נהרג גם הוא במלחמה, ומקום קבורתו לא נודע. המשבר הכלכלי-החברתי לא נולד אתמול. המלחמה חשפה את פירות מדיניותו של נתניהו – מדיניות המלחמה נגד החברה הישראלית. מדיניות של מתנות לעשירים, רפורמה במס – אחד השמות שקוראים למתנות האלה – מתנות לעשירים וקיצוצים לעניים; מדיניות של החנקת השירותים החברתיים והמערכות החברתיות; מדיניות של צנע בבריאות וצנע בחינוך; מדיניות של דיאטת רעב בשירותי הרווחה. הממשלה הזאת ממשיכה בדיוק בכיוון הזה. תקציב 2006 – נזכור, רבותי חברי הכנסת, הוא תקציב נתניהו. נתניהו הכין אותו. עכשיו מקצצים בו עוד יותר. הבטיחו לנו שינוי לקראת תקציב 2007, עכשיו מסתבר שתקציב 2007 יהיה גרוע יותר.

בצפון יש חורבן חברתי, יש אדמה חרוכה, אבל קודם כול יש חברה חרוכה. מדברים על שיקום תשתיות, אבל קודם כול חייבים לשקם את התפיסה – תפיסה של חברה שאחראית לבניה, תפיסה של מדינה שאיננה מפקירה את אזרחיה. החורבן החברתי נמצא בצפון, אבל לא רק בצפון. הוא נמצא גם בדרום, ויש מקומות שהוא נמצא בהם גם במרכז.

היו"ר אמנון כהן:

חבר הכנסת חנין, שנייה אחת. אני מחכה לשר והוא לא מגיע. אם תרצה שהוא יהיה נוכח, אני אתן לך את שתי הדקות אחר כך, אלא אם כן תרצה להמשיך – אז תמשיך, בבקשה.

דב חנין (חד"ש):

אני אמתין אתך לשר.

היו"ר אמנון כהן:

תמתין. אז אנחנו מכריזים הפסקה עד שיבוא השר – ולך יש עוד שתי דקות להמשיך.

דב חנין (חד"ש):

עד שיגיע השר, אדוני היושב-ראש, מחוץ למסגרת הזמן, אני רוצה באמת להעיר על התייחסותה של הממשלה לדיון כל כך חשוב כמו הדיון הזה. אנחנו עוסקים במשבר, אנחנו עוסקים באנשים שנמצאים במצב חברתי וכלכלי קשה ביותר. אנחנו עוסקים בקורבנות של המלחמה שלפעמים מדברים עליהם, אבל ממעטים לעשות בעניינם, ואני חושב, אדוני היושב-ראש, שבהחלט היה ראוי שכל שרי הממשלה ישבו ויאזינו לדברים בזמן שמתקיים דיון מהסוג הזה.

היו"ר אמנון כהן:

חבר הכנסת חנין, אתה יכול לשבת. אני אקרא לך. שתי דקות יש לרשותך.

(הישיבה נפסקה בשעה 13:23 ונתחדשה בשעה 13:26.)

דב חנין (חד"ש):

אדוני השר, רק למען ההקשר – מדברים על אדמה חרוכה, אבל קודם כול יש לנו חברה חרוכה. מדברים על שיקום תשתיות, אבל קודם כול חייבים לשקם את התפיסה – תפיסה של חברה שאחראית לבניה, תפיסה של מדינה שאיננה מפקירה את אזרחיה. מדברים על חורבן חברתי בצפון – ויש חורבן חברתי בצפון – אבל הוא קיים לא רק בצפון אלא גם בדרום. ולצערי, מדיניות הממשלה מבטיחה הרחבה נוספת של החורבן הזה.

אני רואה את תמונת הקיצוצים בתקציב, וברור לי שאתם באמת לא רואים את האנשים. הממד החברתי הוא שקוף לגמרי, וגם הממד הסביבתי הוא שקוף. במלחמה הזאת לא היתה שום חשיבה על הסכנות האיומות לחיים ולבריאות של רבבות במפרץ חיפה, אם היו נפגעים שם מפעלים. אבל כמו שלא מציעים שום תשובה למשבר החברתי, לא מציעים גם שום התמודדות עם אזור האסון הסביבתי של מפרץ חיפה. מדברים על מוכנות העורף לסיבוב הבא של המלחמה. אני שומע שאפילו מציעים להכין מקלטים אטומיים לקראת עימות עם אירן. אלה דברי הבל. במלחמה הטוטלית של המאה ה-21 העורף לא יהיה מוכן לעולם. הדרך היחידה להגן על העורף היא להימנע ממלחמה. זאת הבחירה האמיתית שבפנינו.

השר יעקב אדרי:

למי אתה מפנה את הקריאה הזאת?

דב חנין (חד"ש):

אני מפנה את הקריאה לממשלת ישראל, שבחרה לצאת למלחמה מיותרת, שלא הובילה לשום תוצאה. הבחירה האמיתית שבפנינו היא מלחמה נגד החברה או חברה נגד המלחמה. ישראל צריכה חזון חברתי ומדיני אחר, חזון חיים לחברה הישראלית, חזון כולל, חברה שחיה בשלום באזור הזה, ולא עמדה קדמית של האימפריה האמריקנית במזרח התיכון.

היו"ר אמנון כהן:

תסיים, אדוני.

דב חנין (חד"ש):

חברה סולידרית של צדק ושוויון, ולא קפיטליזם חזירי. חברה שמתייחסת בכבוד לאזרחיה, נותנת פתרונות לקשישים, לילדים, לחולים, ולא מפקירה אותם.

היו"ר אמנון כהן:

תודה.

דב חנין (חד"ש):

משפט אחרון, אדוני. חברה שהיא בית אמיתי לכל האזרחים, יהודים וערבים, ולא מרחב לאפליה בכל מישורי החיים. לשם כך צריך תקציב שונה לחלוטין, לשם כך צריך מדיניות שונה, ולשם כך, אדוני היושב-ראש, צריך גם ממשלה שונה.

היו"ר אמנון כהן:

תודה רבה. חברת הכנסת סופה לנדבר, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת אריה אלדד.