דיון בהצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2007, התשס"ז-2006; הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2007), התשס"ז-2006
דב חנין (חד"ש):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, גברתי השרה, התקציב הזה, אם להגדיר אותו בשתי מלים, הוא תקציב של אובדן הבושה. יותר מכל דבר אחר הוא תקציב של אובדן הבושה, קודם כול כי הוא תקציב המשך. זה תקציב המשך למדיניות נתניהו, שנדחתה על ידי הבוחר הישראלי בבחירות שהתקיימו השנה.
לפני כמה חודשים אנחנו התבקשנו כאן לאשר את תקציב 2006, ולא היתה מחלוקת, גדולה לפחות, בכנסת על כך שזה תקציב אנטי-חברתי, שזה תקציב שהוכן על-ידי נתניהו והובא לאישור הממשלה הקודמת. אז אמרו לנו: עכשיו אין זמן, אנחנו באיחור, אין ברירה, צריך לאשר את התקציב הזה, אבל חכו ותראו, כשיגיע תקציב 2007, תגיע אתו גם הבשורה החברתית.
והנה הגיע תקציב 2007 והבשורה החברתית כמובן איננה. במקומה הגיעה מכה נוספת – תקציב 2007 הוא הודאה של מפלגות הקואליציה בהונאת הבוחר הישראלי. אתם נבחרתם על סדר-יום חברתי ואתם מביאים סדר-יום אנטי חברתי.
אתם ממשיכים במדיניות של מתנות לעשירים ומלקות לעניים. לעשירים אתם נותנים הטבות מס מרחיקות לכת, כי הרי הדרך היחידה לעודד אותם היא בסוכריות. מהעניים אתם מקצצים – מקצצים בקצבאות של נכים, של מובטלים, קשישים, אמהות – כי הרי הדרך היחידה להתייחס אל העניים היא בשוטים. העניים הם לדעתכם סוג שונה של בני אדם, הם מבינים רק שוטים. ואם השוטים לא מספיקים, אפשר להוסיף עליהם גם עקרבים ודוחים את העלאת שכר המינימום.
העניים הם הקורבנות הראשונים של התקציב הזה. זה תקציב של המשך המלחמה בעניים, במקום מלחמה בעוני. התמונה הכללית של התקציב הזה היא תמונה רעה, תמונה של העדר בושה, אבל הרוע נמצא גם בפרטים.
אני רוצה לדבר על כמה פרטים שנותרו, להביא דוגמאות של "השטן נמצא בפרטים". השטן נמצא בפרטים – רוצים למשל לפגוע בנזקקים לשירותי סיעוד. למשל, לא לאפשר מטפלים ממלאי-מקום שנדרשים ליום המנוחה השבועי של המטפל – כשהמטפל נמצא ביום מנוחה שבועי או בחופשה שנתית לא לאפשר מילוי מקום. למשל, לגבות מהנזקקים לטיפול סיעודי דמי טיפול בסדר גודל שיכול להגיע עד 2,000 שקלים, למשל, לחייב את הנזקקים לקבל עובדים רק באמצעות סוכנויות כוח-אדם. למשל, להגביל את משך השהות של עובדים בסיעוד ולסלק מהארץ מטפלים שהתאימו לעבודה ולנזקק לעזרה.
השטן נמצא בפרטים. יש אבטלה? רוצים לקצץ במרכזי הכשרה מקצועית. במקור רציתם לקצץ שבעה, אני מבין שעכשיו אתם מסתפקים בקיצוץ קטן יותר, אבל כל הכיוון הזה הוא מוטעה.
השטן נמצא בפרטים. ניקח למשל את סעיף 230ג לחוק הביטוח הלאומי. אתם רוצים לחייב את מי שנדחתה תביעתו לגמלת סיעוד לשלם אגרה במקרה של תביעה חוזרת. זו ממש דוגמה של רוע לב. מי מבקש גמלת סיעוד? מי שבאמת זקוק לה. ומי קובע? הביטוח הלאומי הוא הקובע. הוא יכול לאשר והוא יכול לדחות. אבל מטבע הדברים, בתחום הזה התנאים משתנים. גם מי שלא היה זכאי אתמול לגמלת סיעוד, יכול בהחלט להיות שיהיה זכאי לה מחר. למה לייצר מנגנון של הרתעה והענשה? למה לייצר מנגנון שירתיע אנשים מפני הזכות שלהם לבקש ולקבל גמלת סיעוד?
השטן נמצא בפרטים. תקופת התיישנות מיוחדת של ארבע שנים לנפגעי גזזת. שיא האבסורד. ב-1994 חוקקה הכנסת חוק שמקנה זכות פיצוי לנפגעי הגזזת, אף שעברו עשרות שנים מאז ביצוע טיפולי ההקרנות על-ידי המדינה. כשחוקקה הכנסת את החוק היא ידעה שמדובר בתיקון עוולה שנעשתה מזמן, לפני עשרות שנים. היום קובעים תקופת התיישנות מיוחדת, כדי לשלול מהחולים הללו את הזכות לפיצוי.
אני יודע שתגידו לי: כן, אבל אנחנו בקריאה ראשונה ושחלק גדול מהרעות שאתה תדבר עליהן נסיר בהמשך הדרך. ואני אומר לכם, חברי הכנסת, גברתי השרה: אין בושה. אין בושה. כי צריך היה להתבייש להעלות את הרעיונות האלה על הכתב. צריך היה להתבייש להביא בפני הכנסת חוק כזה מלכתחילה. זה לא צריך להיות עניין של משא-ומתן ולחצים. יש דברים שלא ייעשו, ואלה דברים שלא ייעשו.
אבל השטן נמצא לא רק בפרטים, הוא נמצא גם בקווים הגדולים. המשך ההפרטות – דיברו כאן על חברת החשמל, אבל זה לא רק חברת החשמל. כשאנחנו מדברים על הפרטה, בעצם על חלוקת נכסי הציבור, בדרך כלל במחיר מציאה, לכל מיני מקורבים לצלחת. יש הדברים שהתפרסמו ויש את הדברים שיתפרסמו על ההפרטות שעוד יהיו; הקו הבסיסי הוא קו ברור. הקו הבסיסי הוא קו של חלוקת נכסי הציבור למקורבים.
אביגדור יצחקי (קדימה):
– – –
דב חנין (חד"ש):
הפרטה כפי שאני למדתי וכפי שאני אשמח להראות לך, חבר הכנסת יצחקי, היא תמיד חלוקת נכסי הציבור למקורבים. הפרטה מתבטאת גם בהסרת אחריותה של המדינה ובהתפרקותה של המדינה מהאחריות הציבורית שלה לאזרחים שלה.
שרת החוץ ציפי לבני:
אתה יכול לומר שזה עובר לבעלי יכולת, אבל המלה "מקורבים" מרמזת – – –
דב חנין (חד"ש):
אני בהחלט מתכוון למה שאמרתי. אני בהחלט מתכוון למה שאמרתי. "מקורבים" זה לא תמיד אנשים שמקורבים למישהו מסוים, אבל הם תמיד מקורבים לאותו מעגל שלטוני שמקבל את ההחלטה.
שרת החוץ ציפי לבני:
אבל ההליך הוא הליך תחרותי ושוויוני.
דב חנין (חד"ש):
הרבה פעמים זה לא כל כך. צר לי לומר לך.
שרת החוץ ציפי לבני:
– – –
דב חנין (חד"ש):
אני אשמח להמשיך אתך את הוויכוח.
אני רוצה לומר כמה מלים, אדוני היושב-ראש, על ההזנחה הסביבתית. דיברו כאן על קיצוץ ההשקעה ברכבת. תקציב המשרד להגנת הסביבה הוא פחות מ-0.1% מתקציב המדינה. כך אי- אפשר להגן על הסביבה. כך אי-אפשר להגן על בריאות הציבור במפרץ חיפה, בגוש-דן, בבאר-שבע – זיהום אוויר, זיהום מים.
בדברים מסוימים אנחנו אפילו צועדים אחורה. תקציב הטיפול בפסולת מוצקה ירד מ-34 מיליון שקלים ל-18 מיליון שקלים. הפסולת המוצקה לא התמעטה, הטיפול בה התמעט.
הממשלה הזאת גם לא למדה שום דבר מהמלחמה האחרונה. תקציב הטיפול בחומרים מסוכנים ירד מ-10 מיליון שקלים, שזה כלום, ל-7 מיליוני שקלים, שזה פחות מכלום. המחדל הנורא של הפקרת אזרחי ישראל לאיומי חומרים מסוכנים הולך להתמשך.
אומרים לנו: היתה מלחמה. אני שמח, גברתי שרת החוץ, שאת נמצאת כאן. מלחמות עולות כסף, והמלחמה האחרונה עלתה הרבה מאוד כסף. אני מבין שרק הוצאות ישירות על המלחמה היו 9 מיליארדי שקלים. גם מדיניות רווחה ותיקונים חברתיים צריכים מדיניות שלום, אבל אני קורא את "הארץ" השבוע ואני נחרד מהכותרת הראשית, אדוני היושב-ראש. אומרת הכותרת הראשית של "הארץ": הערכת המטה הכללי היא מלחמה כוללת ב-2007, בלבנון ומעבר לה – עם סוריה. מלחמה כזאת, אם היא תתרחש, היא תהיה אסון לביטחון ישראל וגם לכלכלת ישראל. בינינו, ברחובות ירושלים, תל-אביב, וחיפה, ויישובי הצפון והדרום, הולכים היום אנשים שישלמו בחייהם אם תתרחש מלחמה כזאת. זו איננה גזירת גורל, זה בידינו. היום צריך לפעול, גם כדי להציל את הכלכלה והחברה, גם כדי שיתאפשר לנו תקציב שיתחיל להתמודד עם בעיותיה האמיתיות של ישראל.
ולכן, גברתי שרת החוץ, צריך להיענות להושטת היד של נשיא סוריה. צריך להתחיל סוף-סוף משא-ומתן מדיני עם הפלסטינים, לא רק לדבר על כך. צריך לעצור את מעגל הדמים הנורא בעזה. היום נהרגו שם עוד שבעה, אתמול אוטובוס של תלמידים. עשרות פלסטינים נהרגו בימים האחרונים, ביניהם נשים וילדים. אסון הומניטרי בבית-חאנון, אני לא מגזים, אלה הנתונים.
היום היו כאן, אדוני היושב-ראש, ילדי שדרות, ואני פגשתי אותם. אנחנו חייבים גם להם חיים של ביטחון ושקט. זה אפשרי, זה בידינו. ישראל צריכה באמת סדר-יום אחר. ישראל צריכה באמת סדר-יום של שלום, של משא-ומתן לשלום. ישראל צריכה באמת סדר-יום של שוויון לאוכלוסייה הערבית. ישראל צריכה באמת סדר-יום של צדק בתחום החברתי, צדק סביבתי, התחלת התמודדות עם הבעיות האזרחיות הכל כך קשות שהתקציב הזה לא מציע לנו. תודה רבה.