אי אמון: סרבנות המדינית, חורבן חברתי, אי השוויון של האוכלוסייה הערבית ועל מצוקות הרשויות האזוריות

20.11.06 קטגוריית: חברה וכלכלה, שלום ודמוקרטיה

אדוני היושב ראש, עמיתי חברי הכנסת, הממשלה שאיננה לא רק בכנסת, אלא גם במציאות היא לא נוכחת. אנחנו חשבנו, אדוני היושב ראש, גם לפני שבוע, שהממשלה הזאת ראויה לאי אמון. גם לפני שבוע חשבנו שכל רגע שהממשלה הזו מכהנת, הוא רגע של מוות מיותר, רגע של סבל מיותר, רגע של נזק מיותר.

אבל בשבוע האחרון, אדוני היושב ראש, הצטברו כמה דברים נוספים, שכל אחד מהם בנפרד מחייב אי אמון. אני אתחיל בכותרת "הארץ" מהיום. אומר הנשיא בוש בעקבות ביקור אולמרט: "אבין אם ישראל תתקוף את איראן". במקביל לאמירה הזאת אנחנו שומעים שהאמריקאים כבר התחילו במגעים משלהם עם איראן בכדי להגיע לאיזושהי עסקה בעניין עיראק. הם יעשו עסקאות ועסקים ואותנו הם שולחים להילחם.

כיוון שהדברים של בוש נאמרים בעקבות פגישה עם אולמרט, נוצר חשש רציני שאולמרט הסכים לקחת על עצמו את תפקיד המשוגע של השכונה. מי שאמור לעשות עבור האימפריה האמריקאית את העבודה הקשה, שהיא כבר מבינה שהיא לא מסוגלת לעשות, של עימות צבאי עם איראן. לישראל אין שום אינטרס לעשות את העבודה הזאת. אני שומע את השר לאיום אסטרטגי בממשלה, אני שומע את סגן שר הביטחון, את ראש הממשלה, בדאגה גדולה. עוד לא הבנתם ששיטת הכוח לא עובדת. היא לא הובילה ליותר ביטחון בעימות עם חיזבאללה והיא לא תוביל ליותר ביטחון גם במלחמה כוללת עם סוריה ואיראן. בדיוק ההפך. מלחמה כוללת תהיה סכנה אמיתית לאזור כולו. סכנה אמיתית גם לישראל.

עוד כותרת מהבוקר: "אולמרט לא מרשה לפרץ להיפגש עם אבו מאזן". ראש הממשלה שלנו ממהר לאטום כל סדק בחומת סרבנות השלום המוחלטת של הממשלה. הממשלה האת לא רוצה משא ומתן כי אם היא היתה רוצה אותו, היא היתה מתחילה אותו מזמן.

ביום שישי האחרון, הממשלה הזדרזה לדחות את יזמת השלום הספרדית, איטלקית צרפתית. על היוזמה הזאת עוד תהיה לי הזדמנות לדבר בכנסת אבל כרגע אני רק אומר שלפחות היה בה תקווה לקצת שקט. הסכם להפסקת אש, שהיה מפסיק את הקטל בעזה ובשדרות, את הסבל בעזה ובשדרות. אבל הממשלה הזאת יודעת לחסל כל תקווה כשהיא עוד קטנה.

סיעתנו היתה בשבוע הבא בבית חנון ובשדרות. לצערי, היינו הסיעה היחידה שהיתה בשני המקומות הללו. הייתי רוצה שסיעות נוספות היו נוהגות כמונו. אני ראיתי את פצועי בית חנון בבית החולים. ראיתי תמונה קשה, נוראה, של ילדים פצועים קשה. שמעתי תיאור נורא של משפחה פשוטה, של אנשים שעובדים קשה לפרנסתם, שפתאום נחת עליהם משמים אסון. אסון מעשה ידי אדם.

יחד עם חברי, חברי הכנסת ברכה וסוויד, ביקרנו בשדרות. השתתפנו בהלוויתה של הגברת סלוצקר, ראינו את בעלה וילדיה, ואמרנו את מה שאנחנו אומרים גם כאן: אסור לפגוע באזרחים חפים מפשע. יצאנו משם בתחושה קשה מאוד. ומה שקשה במיוחד היתה הידיעה שכל הסבל הזה מיותר. את המוות הזה אפשר היה למנוע ואפשר למנוע גם את ההרוגים של הימים הבאים, שאני כל כך מקווה שלא יהיו.

לכן אדוני היושב ראש, הממשלה הזאת ראויה לאי אמון, על הסרבנות המדינית שלה, על החורבן החברתי שהיא ממיטה בשדרות ובישובי הפריפריה. על אי השוויון המעמיק של האוכלוסייה הערבית, ודיברו פה על מצוקות הרשויות האזוריות.

הממשלה הזאת לא מסתפקת באסונות שהיא כבר המיטה. היא מתכננת לנו אסונות נוספים ולכן את הממשלה הזאת צריך לעצור היום. אני מציע לעמיתי חברי הכנסת להביע בממשלה זאת אי אמון. תודה.