אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, השאלה שהעלה פה חבר הכנסת זאב היא שאלה רצינית. כשאנחנו מחמירים בענישה אנחנו צריכים להסתכל על השאלה תמיד במבט רחב ולמנוע אסקלציה בענישה שנובעת משיקולי רגע. זו תופעה מסוכנת ולא נכונה ברמה העקרונית, וכמחוקקים אנחנו צריכים להיזהר ממנה. לכן השאלה שהעלית, חבר הכנסת זאב, היא שאלה רצינית, אבל נראה לי שבמקרה הזה יש תשובה טובה על השאלה הזאת. והתשובה הטובה נמצאת בחוליה הקשה והבעייתית לא רק בנושא הזה שאנחנו מדברים בו, של פיטורי נשים בהיריון, אלא בכלל דיני העבודה במדינת ישראל.
החוליה הבעייתית והחלשה בכל מערכת ההגנה על העובדים במדינת ישראל, ופיטורי נשים בהיריון זו דוגמה אחת לזה, היא כמובן שאלת האכיפה. רק השבוע פורסמו נתונים על הרמה הנמוכה בצורה מדהימה של אכיפה של דיני עבודה במדינת ישראל בכל מיני שאלות, אגב, לא רק בשאלה של פיטורי נשים בהיריון, וזו בעיה שאנחנו חייבים להתמודד אתה.
אני חושב שהצעת החוק הולכת בכיוון נכון כשהיא מתמודדת עם שאלת אורך ההתיישנות. שאלת אורך ההתיישנות ברמה המעשית היא אחת השאלות שיש להן השפעה משמעותית על האכיפה. אם אנחנו מדברים על תקופת התיישנות של שנה, אנחנו מדברים על מצב שבו נשים – תאר לך אשה בהיריון, אחר כך היא יולדת, היא בוודאי עסוקה בגידול הילד, הקושי שלה לנקוט הליכים, כמה היא פנויה לזה, כמה יש לה כוח, כמה יש לה אנרגיה להתלונן, להתעסק בזה וכדומה. הפתרון שישנו כאן הוא כמובן לא פתרון מושלם. אני בהחלט מסכים שיש פה צורך בהתייחסות הרבה יותר רחבה, אבל אני חושב שהפתרון הזה כפתרון חלקי הוא פתרון בכיוון הנכון. ולכן, חבר הכנסת זאב, אף שאני באמת מעריך את השאלה שלך כשאלה רצינית, אני חושב שגם אתה צריך לתמוך בהצעת החוק הזאת כהצעת חוק שמכוונת להתמודד עם נקודה חלשה שלנו כחברה, באכיפה הלכה למעשה של דיני העבודה במדינת ישראל. תודה רבה.